אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות נא

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות נא

אות נ

אונאה ומקח טעות קיי"ל מי שקנה חפץ מחברו ולא נודע לו בו מום ואח"ך הכיר במום שבו והמום ההוא לפי שורת הדין מבטל את המקח אם אח"כ נשתמש בו הרי מחל על המום ושוב אינו יכול להחזיר כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ב ס"ג ע"ש ואם יש הכחשה בין המוכר והקונה שהמוכר טוען שנשתמש בו אחר שנודע לו המום והקונה אומר שלא נשתמש נלע"ד דאם המוכר טוען טענת בריא שבודאי נשתמש בו אחר שנודע לו המום והקונה אומר להד"ם דינא הוא דמשתבע הקונה ומחזיר לו המקח אבל אם המוכר אינו טוען אלא טענת שמא הא קיי"ל דאין נשבעי' על טענת ספק כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה סכ"א ע"ש אלא דמחרימין מין סתם כמ"ש שם איברא דאכתי איכא למימר דאם כבר קבל המוכר דמי המקח והלוקח בא להוציא מידו דמי המקח ולהחזיר לו מקחו וטוען בריא שנשתמש בו אחר שידע במום נראה דהמוכר נשבע שנשתמש בו ומיפטר ואין להחזירו לו אבל אם עדין לא קבל דמי המקח ובא המוכר להוציא דמי המקח מהלוקח וטען שמצא בו מום וטוען המוכר שבודאי נשתמש בו אחר ידיעתו במום נשבע לוקח שלא נשתמש בו ומיפטר ועיין בהרב כנסת הגדולה סי' זכ"ר בהג"הט אות א' ובהש"ך ס"ק ד' ע"ש ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סימן שמ"ה וסימן ת"ה ותע"ו:

וראיתי להרדב"ז ז"ל בראשו' סי' קל"ו שכתב והוי יודע דהיכא דהוי הדין עם שמעון להחזיר המקח צריך לישבע שמעון שלא הרגיש במום עד עתה וכ"כ רבי' האי גאון בתשו' וא"ת דהא קיי"ל דאין נשבעין על טענת ס' וראובן אינו יכול לטעון שהרגיש במום זה ושתק ל"ק דבמלתא דהו"ל למידע ולא ידע אין נשבעין על טענת ס' אבל הכא לא הו"ל למידע אם הרגיש שמעון במום זה אם לאו ודמיא לטענת יורש דמשביע מן הס' עכ"ל ודעת שאר פוסקים דטענת יורש עשואה כטענת ודאי משום דכל כמה דהוה מצי אבוהון למיטען יהבינן ליה והנה מורישו הו"מ למיטען בריא כדכתי' בעניותנו במערכת אות ק' בדיני הקי"ל סי' בס"ד ע"ש גם בעיקר חילוק הרב ז"ל דבמילתא דהו"ל למידע וכו' צריך חקור דין ועיין מאי דכתי' לקמן במערכת אות מ' מדין מחילה בפסק"ד ששלחתי לעיר ג'ירבא יע"א ובתשו' מוהר"ם ז"ל שהביא המרדכי בפ' הזהב סי' רצ"ט ומדבריו למדנו שדעת רבי' ה"ג אפי' אם טוען המוכר שמא הרגשת במום ונתפייסת בו מזקיקו לשבועה א"כ מינה אם טוענו ג"כ שנשתמש בו אחר ידיעתו במום אפי' בשמא צריך לישבע ולהחזיר לו המקח ודלא כדכתי' בעניותנו ואם כבר קבל דמי המקח וטוענו בודאי נשבע מוכר וא"צ להחזיר לו המקח והרב ז"ל כתב עוד שם וז"ל והיכא שהדבר ס' ברשות מי נולדו המומין כל מי שנולד ברשותו עליו להביא הראיה עכ"ל ולא הבינותי דאם החפץ כבר הוא ברשות לוקח ומביא ראיה שברשות מוכר נולד זה המום א"כ ידע במום וסבר וקבל וכמ"ש הרב גופיה לקמיה וז"ל וא"ת הניחא אם נתן המעות אבל אם עדין המעות ברשותו ניהמניה ללוקח במיגו דאי בעי אמר פרעתי הא ל"ק דלא מצי לטעון בודאי ברשותך נולדו המומין דא"ה דידע סבר וקבל עכ"ל ולפ"ז היכי קאמר הרב ז"ל כל מי שנולד הס' ברשותו עליו להביא הראיה דלכי מייתי לוקח ראיה דברשות מוכר נולדו המומין אמרי' א"כ דידע סבר וקבל ונראה דה"ק עליו להביא הראיה שכבר המוכר ידע במום שנולד אצלו ע"פ עדים שהגידו לו והוא לא הרגיש בו עד עתה ואהא ק"ל דבעדין לא נתן המעות ליהמניה במיגו דפרעתי כשטוען מפי עצמו שברשות מוכר נולדו המומין ועלה משני שפי' א"כ דידע סבר וקבל ועיין מש"ל בדיני אונאה סי' בס"ד:

ודע דמתשו' רבי' ה"ג ז"ל דמצריך שבועה ללוקח שלא הרגיש בו עד עתה יראה שדעתו ז"ל דאם בודאי הרגיש במום אע"פ שלא נשתמש בו אח"כ אלא ששהה ולא טען מידי להחזיר מקחו תו לא מצי למתבע למוכר להחזיר לו המקח אלא אמרי' מדשתק ש"מ דמחל ולא בנשתמש תליא מילתא אבל ממרוצת דברי רבי' ז"ל בפט"ו מה' מכירה יראה דבנשתמש בו אחר ידיעת המום תליא מילתא וז"ל וכן המוכר לחברו וכו' ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום ה"ז מחל וא"י להחזיר עכ"ל הן אמת דמ"ש מחזירו אפי' לאחר כמה שנים פשטן של דברים דקאי אמ"ש ונמצא במקח מום ועלה קאי דמחזירו אחר שמצא במקח המום אפי' לאחר כמה שנים אלא שאין הדעת סובלת כן אלא דקאי אשלא ידע הלוקח במום אלא לאחר כמה שנים אפ"ה כל זמן שהרגיש במום מחזיר וכ"ה ל' הרי"ף ז"ל בשם רבי' ה"ג כמ"ש ה"ה שם אבל ממה שתלה הדבר בנשתמש דוקא ש"מ דס"ל דאם לא נשתמש בו אע"פ שלא טען מיד כשהרגיש במום יכול להחזיר ושלא כדעת רבי' ה"ג ז"ל ועיקר דינו של רבי' ז"ל כת' ה"ה ז"ל שיצא לו ממ"ש המקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וכו' עכ"ל ה"נ דכוותה דכי היכי גבי אשה מאחר שבא עליה וחזקה שכבר בדק אמר דמחל ה"נ גבי מקח כיון דמצא בו מום ושוב נשתמש בו אמרי' דמחל אבל בלא נשתמש אע"ג דשהה ולא ערער לית לן בה ויכול להחזיר דאין בשתיקה כדאי למימרא דמחל והנה ל' רבי' בפכ"ה מה' אישות ה' ו' בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נ"ל ע"ע וכו' אין שומ' לו חזקה שא"א שותה וכו' וחזקתו שידע ורצה עכ"ל מדברי רבי' נראה דאם לאחר שבא עליה טען טענה זו שומ' לו אלא משום דשהה כמה ימים וה"ה ז"ל כתב שם שלמד רבי' ממ"ש בטענת בתולים שא"י לטעון אותה לאח"ז אף כאן כל שחזקתו שידע ולא ידע א"י לחזור ולטעון עכ"ל וק' דרבי' קאמ' ושהה כמה ימים ש"מ דמ"ה אין שומעין לו אבל בלא שהה כמה ימים אלא ימים אחדים אעפ"י שנשתהה אחר שבעלה שומ' לו ונר' שדעת ה"ה ז"ל דמפ' בדברי רבי' דמילי מילי קתני בא על אשתו ר"ל בודאי או שהה כמה ימים שחזקתו שבעל אע"ג דלא ידעינן בודאי שבעל אלא כל ששהה עמה ה"ז בחזקת שבעל וידע ורצה וכן מתבאר מדבריו ז"ל שכתב ומפ' רבי' דוקא בשלא בעל או בשלא שהה אלא שכנס אותה לחופה וכו' עכ"ל ומ"ש אח"כ אבל אם בעל ושהה וכו' לאו למימרא דבעי' תרוייהו אלא בעל או שהה כמ"ש הוא ז"ל אלא דמ"ש רבי' ז"ל כמה ימים איני יודע למה דהוא ז"ל פסק כר"י דאמ' כנסה לאלתר גבי טענת בתולים כמ"ש בפ"ה מה' אישות הל' ט"ו ע"ש ולפ"ד ה"ה י"ל דמ"ש רבי' ז"ל דאם בעל וטען אין שומ' לו מהך דטענת בתולים גמר לה אלא דהתם בנסתרה לחוד סגי וכרי"ו והכא דוקא בבא עליה ממש אבל בכנסה לחופה לחוד לא א"כ שהה כמה ימים למ"ל ומרן ז"ל בכ"מ כתב דלרבותא נקט שהה וכו' ע"ע ומדלא הזכיר לדברי ה"ה דמפ' או או קאמר ש"מ דלא ס"ל כדעת ה"ה ז"ל כדכתי' בעניותנו אמנם בב"י א"הע סס"י ט"ל עמ"ש הטור לשו' רבי' ז"ל כתב מרן בב"י שם דברי ה"ה בצביונם ותו לא:

והרב"ח ז"ל שם ירד לחלק בין ג' ימים אחר שבעל אין שומ' לו אבל בו ביום או למחר מצי טעין במומין אע"ג דלגבי בתולים ל"מ טעין אלא מיד ואם לאו אינו נאמן גבי מומין לא ע"ש ואנכי לא ידעתי איך נתפייס בזה הרב דרבי' ז"ל מחדש חדשים לענין דינא מדעתו בלתי שום הכרח מהש"ס ולפ"ד גם במומין שבמקח אפי' נשתמש בו אחר שנודע לו שיש בו מום ולא טען בו ביום או למחר מצי טעין כיון דרבי' גמר למילתיה ממומין שבאשה כמ"ש ה"ה ז"ל וצ"ע ועיין להב"ש ז"ל סי' קי"ז ס"ק י"ט שכתב משם הפרישה שפי' כוונת ה"ה בדברי רבי' כדכתי' בעניותינו ת"ל ויש גמגום קצת בדברי הב"ש ואינו מהענין לא אאריך בו שו"ר להמש"ל ז"ל שם בפט"ו דמכירה דפשי' ליה כדעת רבי' שכתב והוא שלא נשתמש בו אחר שראה המום משמע דאפי' ראה המום ושתק חוזר עכ"ל וכדוקיין ובנשתמש בו ולא הכיר במום אלא לאחר זמן פשיטא דכל אימת דליגלי ליה מומא בזבינא מצי לאהדורי דלא דמי למומי אשה דהתם חזקה שאינו שותה וכו' אבל במומין שבמקח לא נאמרה חזקה זו. וזה פשוט לענ"ד ואח"כ מצאתי להכנ"הג שם בהג"הט אות כ"ח שכ"כ משם ה' מוהראנ"ח ז"ל סי' מ' ע"ש וכעת איננו אצלי ומ"ש עוד הכנ"הג משם ה' מוהר"א גאליקו ז"ל שאפי' ידע המום כל שלא נשתמש חוזר ע"ש והיינו כדכתיב' ותמהני מתשו' הרי"ף ז"ל שהביא ה' מוהר"ם גאלנטי ז"ל המובאה בס' כנ"הג אות כ"א והיא תשו' רבי' אבן מיגאס ז"ל שהביא הרדב"ז ז"ל דס"ל שצריך הלוקח לישבע שלא הרגיש במום ע"ע וכדכתי' וה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' ד' שמיע ליה בדעת הב"י ז"ל דהעיקר בנשתמש אחר שידע במום והדר כת' לתשו' הרדב"ז ז"ל שהביא תשו' הגאון ע"ש ולעניין דינא נר' דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנא שהעתיק ל' רבי' דהכי מישתמען מילוהי כמ"ש ה' מוהר"א גאליקו ז"ל והמש"ל ז"ל וכ"כ ה' מוהריט"ץ ז"ל סי' ק"ה בדעת רבי' ז"ל ובאמת שאם הלוקח פרע דמי המקח ובא הלוקח להוציא ממנו ופשוט שידע במום ולא ערער מיד ק' להוציא ממנו נגד סברת הגאון שהביאו הרי"ף ותלמידו הר"י אב"כ ז"ל וכן אם עדין לא פרע הלוקח ובא המוכר להוציא ממנו דמי החפץ מאחר שידע במום ושתק ולא ערער מיד ק' ג"כ להוציא מיד הלוקח נגד הרמב"ם והטו' ומרן בש"ע לפום מאי דשמיע להו לרבנן בתראי נו"ן כדכתי' ועיין להמש"ל ז"ל שם ועיין בתשו' הרשב"ש ז"ל סי' טו"ב וי"ט ועיין להרב מוהר"ש דוראן ז"ל בס' חוט המשולש ח"א סי' ח' ס"ה ולה' מוהר"א אן' טווא ז"ל שם ח"ג סי' כ"ג האריך בזה לענין אם יש הכחשה בין המוכר והלוקח: ואם ידע במום והודיע למוכר שרוצה להחזירו ואח"כ נשתמש בו פסק ה' מח"א ז"ל שם סי' ה' משם הריטב"א ז"ל דמחזיר וחייב לשלם למוכר לפי מה שנשתמש ע"ש ונלע"ד דה"ד אם נשתמש בו קודם שהכיר במום ואח"ך נתגלה לו דהדין הוא להחזיר כמש"ל משם ה' מוהראנ"ח ז"ל דצריך לשלם למוכר שכר מה שנשתמש וזה פשוט לענ"ד ועמ"ש ה' כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות כ"א לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי ע"ש ועיין למרן ז"ל בכ"מ בפ"ד מה' זכיה דין א' והסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק י"ו העתיקו ע"ש:

ויש לחקור בכ"הג במומי אשה אחר שערער חזר ובא עליה לענין שפטו' מהכתובה אבל אם הוה בענין שהקידושין בטלין פשיטא שאסור לבוא עליה דלאו אשתו היא מי אמרי' דלא שייך בה משלם לה שכר מה שנשתמש בה ואת"ל דהכא נמי היא קא מתהניא דרוצה אשה וכו' או"ד אדעתא שיקיימנה הוא שנתרצית לו וה' מוהרי"קו ז"ל שורש קכ"ט כתב שאפי' התנה עמה לבוא עליה ע"מ שישאנה אינו חייב לישא אותה ע"ש ועיין מה שהארכתי לעיל בדיני אומדנא סי' בס"ד ואפשר לחלק דשאני התם דלא היה לו בו שום אישות משא"כ הכא בנ"ד שכבר היא אשתו אלא שבא לפטור עצמו מהכתובה בטענת המומין ועדין צריך להתיישב בדבר ועיין לה' בית דוד ז"ל חא"הע סי' כ"ח:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה