אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות מב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות מב

אות מא

אונאה קיי"ל הנו"ן באמו' דאין לו דין הונאה כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר סכ"ז ע"ש ראובן נשתלחה לו סחורה מעיר ליוורט יע"א ואמ' לו שמעון אני אתן לך י' לק' בריוח על מ"ש בפאתורא ועדין לא ראה הסחורה ויאותו זל"ז ותקעו כפם כמנהג התגרים שע"י ת"כ נגמר הקנין ואין א' מהם יכול לחזור בו כמ"ש בטוש"ע סי' ר"א ע"ש והמוכר לא הודיע כמה כתו' שומת הסחורה בפאתורא ואחר יום או יומים כשהודיעו סכום הכתו' בפאתורא נמצא שנתאנה ביותר מכדי אונאה ורצה שמעון לבטל המקח ואם אין בה אלא כדי אונאה להחזיר לו דמי האונאה ולקיים המקח כאשר משפט כתו' בטוש"ע סי' זכ"ר שם ס"ג ו"י ע"ש עמד השואל ושאל שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה כי זה דבר רגיל ושכיח בין התגרים:

זאת אשיב ראשית בקור"י ברייתא שנויה בפ' הזהב דף נ"א ורש"י פי' במי שנותן לחברו למכור ומאמינו וכו' ע"ש והתוס' הק' עליו ופי' הם ז"ל כמו שפי' ר"ח דנו"ן באמו' היינו שמאמינו בכמה קנה ונותן לו כך ויותר מעט עכ"ל וכ"כ עוד שם בד"ה לא יחשב וכו' ע"ש ולא נתבא' בדבריהם ז"ל שמודיעו תחי' בכמה קנה ואח"ך פוסק לו כך יותר להרויח שכבר ידע סכום המקח או באופן זה שיאמר לו אני מאמינך במה שאתה אומר לי בכמה קנית ואתן לך לריוח כך ומדברי הג"א מא"ז נר' דס"ל דאע"ג דלא אודעיה מעיקרא בכמה קנהו אפ"ה אין לו עליו אונאה ממ"ש ואני אתן לך ריוח דינר יותר ממה שקנית ואני מאמינך ממה שתאמ' שנתת עליו וכו' וכגון שמשך את החפץ עכ"ל משמע שמשך כבר את החפץ ועדין לא הודיעו כמה נתן עליו. וכן מתב' מדברי הנמק"י ז"ל משם ר"ח ע"ש וכן יש לפ' דברי התוס' משם ר"ח שתלה הדבר הקונה במה שאמר לו המוכר בכו"ך קניתיו משמע אעפ"י שלא הודיעו מתחלה אמנם מדברי רבינו בפי"ג מ"ה מכירה הלכ"ה ה' שכתב וז"ל הנו"ן באמו' אין לו עליו הונאה כיצד חפץ זה בכו"ך לקחתיו כו"כ אני משתכר בו א"ל עלי הונאה עכ"ל נרא' דמיירי כשהלוקח כבר הודיעו בכמה לקחו דידע כמה נתן בחפץ אבל כל שלא הודיעו מצי למימר אלו הייתי יודע שכו"כ נתת בו לא הייתי קונה כיון שיש בו שיעור אונאה וה"ה ז"ל כת' ע"ד רבי' פי' ר"ח המביא סחורה ומצאו חברו הרוצה ללוקחו ונתרצו לתת לו סך ידוע ריוח והלה אומ' בכמה קני וכן הוא האמת א"ל אונאה לפי שלא סמך משעה א' על השיווי אלא על הדמים שלקח זה עכ"ל ומשמע ליה לה"ה ז"ל דר"ח והרמב"ם ז"ל ל"פ לענין דינא דל"ש לן הודיעו בכמה קנה קודם שמכר או לאחר שמכר דמידי הוא טעמא לפי שכל עיקר סמיכת הלוקח על הדמים שנתן המוכר א"כ מ"ל הודיעו קודם להודיעו לאחר מכאן וכמדומה שע"ז מרן בב"י שכת' ע"ד הטו' ומשמ' ליה לרבי' ז"ל שהוא פי' מחודש ולי נר' דבכלל דברי הרמב"ם הוא עכ"ל שכבר כת' ע"ד הרמב"ם וכת' ה"ה שכך פי' ר"ח אלמא דשמיע ליה למר"ן כדעת ה"ה דר"ח והרמב"ם אמ' דבר א' והביא הטעם שכת' ה"ה ז"ל ע"ש ולענ"ד פשו' שדעת ה"ה כדעת הר"ח והרמב"ם דא ודא חדא היא כדעת מרן וכדכתיב' ומזה נמשך לדעת מרן בש"ע שלא ס' הי"מ שכת' הטו' וכדכת' הסמ"ע אלא דהוא ז"ל פליג על מרן בב"י בהא וכמ"ש ג"כ בפרישה וכן הרב"ח עמד ותלאה במחלוקת בין הרמב"ם והי"מ גם אשו"ר לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' י"ט ד' כ"ב ע"א שכת' סגנון דברי מרן שאחר שהביא דברי ה"ה ז"ל שפי' ר"ח וכו' ונ"ט לדבר וכו' יראה דלא כן ידמה מרן שהחילוק בין הנושאין הוא אם אמ' מוכר או אמ' לוקח אלא לענין אם הודיעו קודם או לאחר ושמיע ליה למרן דמהך טעמא כך להודיעו קודם ללא הודיעו וכדכתי' גם ה' מוהריט"ץ ז"ל סי' רל"ז כת' תמה על מר"ן בב"י וכת' שהדבר שקול וצריך הכרע ע"ש מיהו אנן בדידן בתריה דמרן גרירי. וכבר. דן את הדין דהרמב"ם מודה לר"ח וגם. מור"ם ז"ל לא הגיה עליו בד"מ ולא בהגהה הכי נקיטינן ולעולם כך היו דנין הב"ד של כת הקודמין נו"ן ואני הייתי סניף להם והנה בעת"ה אנן הדיוטות אנן כך עלתה הסכמתנו בועד אחי ורעי יושבי על מדין הי"ו ומה שהק' ה' מוהרימ"ט שם מהא דקי"ל כרב דאמ' ע"מ שא"ל עלי אונאה יש לו דלא ידע כמה מחיל ע"ש לענ"ד יראה לחלק דשאני נו"ן באמו' דלוקח כל סמיכות דעתיה א"א על הלוקח הא' וגמר לקנות במה שקנאו חברו וחשי' כאלו א"ל יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה ואני אקנהו בק"ק משא"כ בהך דהא איהו נפשיה הקונה והדר דיניה לחזור באונאה הילכך אפי' א"ל ע"מ שא"ל עלי אונאה לא מהני וקרוב לזה מצאתי בה' דרישה ז"ל שכת' דהו"ל כאלו חייב עצמו במה שקנה הא' ע"ש וע"ע לה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' י"ו מה שתירץ עוד בזה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה