אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות מא

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות מא

אות מ

אונאה קיי"ל הלוקח חפץ מחברו ונמצא שיש בו אונאה מחזיר האונאה והמקח קיים כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז ס"ג ו"י עכ"ל כת' המרדכי בפ' הזהב סי' ש"ז וז"ל כת' האבי"ה אם ידע הלוקח ושתק עד לאחר זמן ותבעו לדין לא הויא שתיקתו מחי' כדחזינן הכא בתלמוד גבי והשדי וכיפי שהרי רבא ור"ח לא פטרו משום דידע אלא משום דבע"ה העשוי למכור כליו הוא אבל מפני שידע הלוקח כשלקח שנתאנה לא פטרוהו עכ"ל ובמקו' לשם כתב משם ר"ח מהא שמעי' דאע"ג דידע הקונה דאי' במנא הונאה וקנאו דיש לו מן הדין לחזור על המוכר וליטול ממנו ההונאה ואינו יכול לומ' לו ידעת ומחלת אלא אם יפרש לו חפץ הזה אינו שוה הדמים הללו ורצה וקבל אין לו לחזור עליו עכ"ל והנה בדברי ר"ח לא נתב' דשתק עד לאחר זמן אלא דאחר שקנאו בתוך זמן שיראה לתגר או לקרובו תבע מהמוכר ההונאה וכדפרש"י בהנך עובדי דקגמיר מינייהו וז"ל ואיתבעיה בדינא בכדי שיראה לתגר עכ"ל כנר' דרש"י ז"ל אתא לאפוקי מס' ראבי"ה דס"ל אפי' לאח"ז ודברי ר"ח שפיר מתפרשן בהכי דבתוך זמן שיראה לתגר ואמטו להכי לא פטרוהו רבא ור"ח אלא מטעמא דבעה"ב המוכר כלי תשמישו אבל אם שהה יותר מהשיעור לא הוו צריכי לטעמא משום דבעה"ב אלא כדין שאר כלים דעלמא דאם שהה יותר מהשיעור מסתמא מחל ומרן בב"י הביא שם דברי ראבי"ה הללו בקיצור והק' עליו וז"ל ואיני מבין דבריו שזה הפך מה ששנינו עד מתי מותר להחזיר וכו' עכ"ל ודכוותה בטוען שמצא מום במקח מדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' מכירה ה"ג והט"ו סי' רל"ב נר' דאפי' ידע ושתק לא אמרי' דמחל אלא דוקא אם נשתמש בו אבל הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קל"ו הביא משם תשו' רבי' האי גאון ז"ל דצריך הלוקח לישבע שלא הרגיש במום עד עתה וכ"כ הכנה"ג סי' רל"ב בהגה"ט אות כ"ח משם ה' ריקאנאטי משם תשו' הרי"ף ז"ל ע"ש ולפי הנר' דמלתיה דראבי"ה דלא כרבי' ה"ג והרי"ף ז"ל ומדברי ה' מח"א ז"ל ה' אונאה סי' ד' נר' דגם הרמב"ם יסבור כן שכת' ולכאורה וכו' אבל וכו' לפ"ז דברי ראבי"ה דלא כמאן ואדרבה התם עדיפא דקי"ל חזקה שאין אדם מתפיס במומין כדאיתא בפ' המדיר ד' ע"ד גבי מומין שבאשה ע"ש וכת' הכ"מ שם בדיני מקח וממכר גמרי מהתם ע"ע לכן נלע"ד דמ"ש ראבי"ה עד לאח"ז לאו למימ' עד אח"ז שיראה לתגר אלא ר"ל לאח"ז שקנה ובתוך זמן שיראה לתגר אלא הא קמ"ל דאע"ג דידע שפיר דאית ביה אונאה וקנה ושתק עד הזמן המוגבל לא אמרי' כיון דידע מסתמא מחל והיינו הנך עובדי ור"ח המובא במקו' וראבי"ה אמ' דבר א' דאע"ג דמודה ואזיל הלוקח דקודם שלקח ידע שיש בו אונאה לא הויא שתיקתו עד שיראה לתגר מחי' דלא קבעו חכמים שיעור שיראה לתגר אלא להודיעו שנתאנה אבל אם עצמו יודע לאלתר הויא מחי' קמ"ל דאפי' בכה"ג יהבינן ליה שיעורא דתגר שוב מצאתי למור"ם ז"ל בד"מ שכ"כ ת"ל אלא דמ"ש והוא פשוט למעיין שם אהמ"ר ליש' דראבי"ה לא רהיט בהכי שכת' ושתק לאח"ז וכו' לא הויא שתיקתו מחי' וכו' אלא כיון דמהנך עובדי גמר לדיניה צריך לפרש דבריו כן ונמשך אחר פי' זה בהגהה שם ס"ז ע"ש והרב"ח פשי' ליה דהנך עובדי בדאמ' לפני עדים דשמיע ליה הא דקאמ' תלמו' אמ' אי יהיבנא וכו' ר"ל דאמ' כן לפני עדים ואינו מוכרח אלא דמדחזינן דאי הוו יהבי ליה ה' ופלגא הוה שקיל ואיהו יהיב ליה ו' ש"מ דלהכי איכוון אבל להצריך עדים בדבר לא אמרה אדם מעולם וכבר חלק עליו הט"ז ע"ע וכת' הרב כרם שלמה בח"מ סי' ס"ג ד' קכ"ז ע"ב דס' הב"ח יחידאה היא ולא מצי המוחזק למימ' קים לי כוותיה דהב"ח ע"ש גם הרב פרח מטה אהרן ח"ב סוס"י ט"ל דף ע"ה ע"ב כת' ע"ד הב"ח הללו דלא משמ' כלל כן מדברי ראבי"ה וכגון דא הוה בעי לאודעי ולפ' דבריו עכ"ל וגם דחה הראיה שהביא והכנה"ג בהגהב"י שם אות ח' האריך בזה בכמה אוקמתות אוקמי למילתיה דראבי"ה וכן בתשו' ח"ב סי' קנ"ג ע"ש ולענין דינא הדין דין אמת כמו שהבין מור"ם ומרן הסכים לדינא דהכי הוא והיינו דק"ל על ראבי"ה לפום דשמיע ליה ז"ל דאפי' לאח"ז שיראה לתגר קאמ' אלא דקושטא הוא דהנך עובדי בכדי שיראה לתגר אע"ג דידעי דיש אונאה והיינו פסק מור"ם כדברי ראבי"ה ודלא כהב"ח גם ה' מח"א הל' אונאה שם סי' י"ט לא נתקררה דעתו מדברי הרב"ח והק' עליו דא"ה אמאי לא שקלינהו בה' ופלגא ולגלויי דעתיה דלא בעי לאחולי ומאי קאמ' הויא מחי' ע"ש ולענ"ד דא"ה מצי מוכר למימ' אחזיר לי את מקחי דאדעתא דכ"ע אני מוכר דפחות משתות מחלי והשתא דאיהו לא בעי לאחולי אנא נמי הדרנא מזבינאי וזה נלע"ד נכון וכעת ראיתי לה' בני חיי ז"ל שתי' לק"ו מרן בב"י דשיעור שיראה לתגר א"א בהתרשל ולא הראה לתגר אמ' דמחל אבל כשידע מימ' אמ' עד שיהא לי פנאי ע"ש מלבד שהדברים עצמן רחוקים ומי ילד את אלה דמהנך עובדי ליכא למגמר דשתק כ"כ ועוד שהם הפך דברי מור"ם וסיעת מרחמוהי נו"ן וגם הוא ז"ל לא נחה דעתו מדברי הרב"ח דא"ה מאי קמ"ל ראבי"ה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה