ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות ז
אגב קי"ל קרקע אינו נקנה אג"ק כמ"ש בדברי מרן בש"ע סי' ר"ב ס"ה וסי' רמ"ח סי"ב ע"ש ועיין תשו' הרשב"א ח"ג סס"י קי"ד שאול נשאל בשטר הקנאת קרקע דפשי' ליה להשואל דאין בו מועיל דקרקע אינו נקנה אג"ק והשי' לקיים את השטר ההוא ממ"ש בס"ו השט' וקנינו עכמ"ד ואין לאחר קנין כלום ותדע שהרי אמרי' בפ' חזקת וכו' אלמא אלים כח הקנין ומגופיה ש"ק קנו מידו וכדאמר בפ' הכות' וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דהא דקי"ל אין קרקע נקנה אג"ק ה"מ במוכר או נותן מתנה לחברו בשט' שכות' לו שדי מכורה או נתונה לך ואגבה הקנה קרקע אחרת אבל בכות' לו שטר הקנאה ע"י ק"ס אמרי' אלים מילתא דשט' ומגופיה ש"ק קנו מידו על הקרקע שהקנהו לו ועל הקרקע שהקנה אגבו וכבר ידעת שהרשב"א הוא מכת הסוברים דע"י קנין אמרי' מגופיה ש"ק קנו מידו כמ"ש במקו' משמו בפ' חזקת לשם וכ"ה בתשו' ח"א סי' אלף ר"א ובח"ב סי' שס"ב ובח"ג סי' ה' יע"ש וכבר עמדתי ע"ז כמ"ש לקמן במערכת אות מ' מדיני המודעה סי' בס"ד. איברא דק' לענ"ד מ"ש הרב ז"ל בח"ב סי' ל"ו על מה שנשאל בשט' שכתו' בו וקנינו מפ' עכמ"ד ומפ"ל וכו' וקשי' דהשטר בטל דאין קרקע נקנה אג"ק והובאה בב"י סי' רמ"ח מחו' ד' ע"ש. קושטא קאי דשם בסי' ש"א מסיק וכת' ומיהו קבלתי ממורי ההר"י ז"ל דדוקא כשהקנין בא באחרו' כגון שאמר דו"ד אין לי על שדה זו ואח"כ קנו ממנו שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע אבל באומ' קנו ממני שאין לי דו"ד על שדה זו וכו' בזה ודאי לא קנו ממנו אלא מדו"ד ולא מג"י ש"ק וכאן הרי אמ' בסוף השטר וקנינו ממנה עכמ"ד ומפ"ל הנה שהקנין הבא באחרו' מתקן ומקנה ומגוף הכותלים קנו מידה וכו' עכ"ל ולא הבינותי שההר"י ז"ל תלה הדבר שאם הקדים הקנין אמרי' מדו"ד קנו מידו אבל אם הקדים דו"ד א"ל ואח"ך קנו מידו אמרי' מגי' ש"ק קנו מידו ובנוסח הכתוב בשאלה קנו ממני בקש"ם וכו' ונתתי לו דא"ק וכו' ואגבן נתתי לה רשות שתבנה ותכביד וכו' עכ"ל עין רואה שהקדים אמירת וקנו ממני תחי' ואח"ך הקנית לה דא"ק ואגבן הרשות וכשקדם הקנין אמרי' מהרשות קנו מידה ולא מגוף הכותלים ומאי דכתי' בסוף השט' וקנינו מידה היינו שמתחי' א"ל המקנה לקנות ממנו ואח"כ הם מודיעים שכן עשו וקנו ממנו א"כ לא חשי' הך וקנינו להיות באחרונה לתקן ולהקנות מגש"ק אלא תפוס לשון ראשון שהקדים הקנין לההקנאה ואמרינן דמדו"ד קנו מידו דוקא ונראה דשמיע ליה להרשב"א בדעת ההר"י דע"כ לא שאני לן בין הקדים אמירת וקנו ממני לאמירת דו"ד א"ל ע"ש זו דאמרי' מדו"ד קנו מיניה ולא מגש"ק אלא היכא דלא הדרי בהו וכת' וקנינו מיד פ' אבל אי אהדרו בהו וכת' הכי הו"ל הך קנין בתרייתא לתקן ולהקנות מגש"ק ות"ל דאין העדים צריכים לבאר שכך עשו כמו שהוזהרו דמילתא דפשי' היא חזקת שליח עושה שליחותו דאי לא עבוד הכי אמאי חתימי בשטר ולמיהביה לקונה דניירא בעלמא הוא אלא מדחתימי ביה ויהבי ליה ניהליה ש"מ דשט' מעלייא הוא ומהדרו וכת' וקנינו מיד פ' ש"מ לתקן ולהקנות לו מגש"ק. אמור מעתה דעת הרר"י בשט' שאין כתו' בו וקנינו מיד כ' בס"ו השט' אלא וקנו ממני בראש השט' שאני לן בין הקדים וקנו ממני ואח"ך מדו"ד לבין הקדים דו"ד ואח"ך וקנו ממני ובחזר לכתו' וקנינו מיד פ' וכו' בכל גוונא מהני ומגש"ק קנו מידו וא"כ שפיר קאמ' הרשב"א הרי אמ' בסו' השט' וקנינו מפ' עכמ"ד הנה שהקנין הכא באחרונה מתקן ומקנה וכו' עכ"ל ר"ל כיון דאהדריה לקנין אהני ליה למימ' מגש"ק קנו מידו אע"ג דברישא פתח וקנו ממני איברא דאכתי לא איפרוק דכ"פ ג"פ דף קס"א אמרי' וצריך שיחזור מעניינו של שטר מ"ט דאמ"ר עמרם לפי שאין למידין משי' אחרונה ופי' רשב"ם זהו שאנו כותבים בסו' השט' וקנינא מפ' וכו' אכמ"ד ומכ"ל וכו' דהיינו שחוזר וכופל הענין הכתו' למעלה והאי וצריך שיחזור פירש"י לה וצריך שלא יהיה כתו' למעלה וכו' אלא בדברים שאין אנו צריכין בהם וכו' כגון מעניינו ש"ש עכ"ל ולפ"ד הרב ז"ל דבהחזרת הקנין מתקן ומקנה מגש"ק א"כ מצינו דלמידין משי' אחרונה וכה"ג הק' התוס' שם דף קל"ו אמ"ד התם בכות' נכסיו לאח"מ דר"י ס' צריך שיכתו' מהיום ואם לא כת' ל"ק דאין שט' לאח"מ ור"י ס' א"ץ ואבעיא לן בשט' הקנאה מהו דאיכא למימ' ע"כ ל"ק ר"י דצריך לכתו' מהיום אלא בכות' לו שדי נתונה לך לאח"מ אבל בשט' הקנאה ע"י סודר אלים טפי ואפי' לר"י א"ץ לפ' מהיום ופשי' ר"ן דא"צ ור"פ ס' איכא דצריך ואיכא דל"ץ קנינא מיניה ואקנייה צריך אקנייה וקנינא מיניה א"ץ ר"ה בריה דר"י אמ' בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה ל"ץ ובנהרדעא מתנו לה הכי ופירשב"ם אקנייה וכו' זהו שכות' בכל שט' שכתו' בו קנין ב' קניינים א' בתחילת השט' וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני וכת' וחת' והיינו אקנייה שהק' לעדים בק"ס לזכות למקבל מתנה וא' בסו' השט' וקנינא מן פ' לפ' בכל מ"ד ומפ"ל וכו' וכדאמ' בפ' ג"פ וצריך שיחזור מעניינו ש"ש בשי' האחרונה והילכך אם כת' בראש השט' אקנייה ובסיפא וקנינא מיניה והיינו יפוי כח דמשמ' שני קניינים הוא הקנה וגם אנו קנינו ממנו וקנין יתירה ייפוי כח לקנות מהיום אבל אם כת' בראש השטר וקנינא ובסו' אקנייה משמע קנין א' דפרושי קא מפרש וקנינא מיניה והאיך שהרי הקנה לנו כו"ך אני נותן לפ' עכ"ל ומסיק דא"ץ ופירשב"ם והכי קי"ל דאפי' לר"י ל"ץ לכתו' מהיום בשט' שיש בו קנין עכ"ל והק' התוס' דקי"ל אין למידין משי' אחרי' והא הכא למידין דא"ץ לכתו' מהיום עכ"ל הא גופא קשיא לשי' הרשב"א דבדכת' בסו' השט' וקנינו אהני להקנות מגש"ק א"כ למידין משי' אחרו' ועוד הוק' לענ"ד בדברי הרשב"א במש"ע שם וכן בכ"מ הקנין מחזק ומתקן ומכניס בכלל המתנה או הסלוק מה שלא היה כן במשמעו לולי הקנין ותדע שהרי שנינו בפי"ן הכות' נכסיו וכו' אלמא אע"ג דאי לא קנו מיניה לא הויה מתנה כלל לר"י וכו' כי קנו מיניה לחזוקי לההיא מתנה גלי אדעתיה דמחיים הקנה ליה עכ"ל דלפום מסקנא דהתם לש' אקנייה וקנינא מיניה לש' קנינא מיניה ואקנייה ל"ץ מהיום דאלימא מלתא דקנין וגלי דעתיה דמהיום מקנה ליה א"כ מנ"ל להרר"י לחלק בין וקנו ממני שדו"ד א"ל ע"ש זו לבין אין לי דו"ד מ"ש זו וקנו מידו אח"כ דהיינו כמו אקנייה וקנינא לקנינא ואקנייה ל"ץ למכתב מהיום ובדוכרן פתגמא דלית ביה קנין הוא דפליגי ר"י ר"י והרואה בדבריו ז"ל דמעיקרא פסיק ותני דבטענת דאין קרקע נקנה אג"ק אין טענתו טענה וכו' ועוד שהרי כתו' בסו' השט' וקנינו עכמ"ד ומפ"ל ואין לאחר קנין כלום וכו' אלמא אלים כח הקנין ומגש"ק קנו מידו וכו' ומיסתמיך ואזיל אהך דפ' חזקת ופ' הכות' והתם לש' לן בין הקנין בתחילה או בסו' השט' וע"ז כת' ומיהו קבלתי ממורי הרר"י וכו' דשאני ליה בה בהני ור"ל דלא כמו שעלה על דעתו מעיקרא דבכל גוונא מהני הקנין והדר מייתי מהך דפי"ן דהקנין מחזק הענין וכו' והתם מסקינן דלש' הכי ולש' הכי א"ץ מהיום וראיתי להרמ"ה בחי' לשם סי' קע"ח דטעמא טעים דבשט' הקנאה ע"י קנין ל"ץ מהיום משום כיון דקרקע נקנית בשט' שדי קנויה לך ודיו וטרח לקנות בקנין מלתא יתירתא היא ש"מ לאקנויי ליה גופא מהיום קאתי עכ"ל ולפ"ז איכא למימר דהרר"י לא אמרה למילתיה אלא בדו"ד א"ל ע"ש זו דלאו הקנאת קרקע קא מקנה ליה אלא סילוק בעלמא הוא דמסלק נפשיה מאותה שדה וכהך דפ' חזקת ופ' הכותב ובכה"ג לא מצי למעבד באנפא אחרינא למכתב ליה שדי מכורה או נתונה לך ולא תיסגי ליה בלא קנין א"כ ליכא מלתא יתירתא דשמ' ליפות כחו ומגש"ק קנו מידו אהא שדי תנאיה בקדימת הקנין לדו"ד ולא בקדימת דו"ד ואח"כ הקנין משא"כ בהך דהכות' נכסיו דא"צ שט' הקנאה אלא שדי מכורה או נתונה אמרינן מלתא יתירתא ליפות כחו ומהיום הקנה לו כמדובר:
שוב ראיתי למרן בב"י סי' קצ"ה ס"ך שהעתיק לתשו' סי' אלף קמ"ב ולתשו' סימן ש"א ומ"ש שגם ההר"י ואח"כ הביא תשו' להרמב"ן סי' ס"ז על נותן דירת בית דא"ל ידור פ' בביתי לא אמר כלום. שאין בדירה ממש להקנותה אלא עד שיאמ"ל קנו בית זו לדור בו וע"ז פשי' ז"ל אם אין בשטר קנין אלא כמ"ש שקדם הקנין להכתי' הדירה שכל שאמר קנו ממני שאני נותן לו דירה בביתי י"ל שאין הקנין אלא על הדירה בלבד לא על גופו ש"ק אבל אם אמר הריני נותן דירה לשמ' בעלייתי וכו' ה"ז קנה העליה לדירה שהקנין ענין חזק כשבא אחר מ"ש לא דירה בלבד נתן לו אלא מגופו ש"ק קנו מידו עכ"ל דבריו אלה מעין ההר"י שכתב הרשב"א בתשו' דסי' ש"א שהביא מרן קודם לתשו' זו והכא ליכא למימ' דבקנין גרידא סגי ומדטרח ועשה קנין לאלומי למילתיה ומגופה ש"ק קנו מידו וכההיא דהכותב נכסיו לאח"מ דבקנין ל"ץ למימר מהיום דשאני התם דמצי למכתב לו שדה נתונה לך דהא קרקע בעי למיהב ליה אלא משום דאין שטר לאח"מ צריך למכתב ביה מהיום כי טרח למיעבד קנין אמרינן כמ"ד מהיום דמי אבל בהנותן דירת בית דלא מצי למכתב ליה דירת ביתי נתונה לך דאין הדירה נקנית בשט' אמטו להכי בעי קנין למימר דמגופה דארעא קנו מיניה דאלים כח הקנין ומייתי מהך דפ' חזקת והכותב אלא הא דבעינן דבקנין באחרונה משום וכו' דאז לא מהדירה בלבד קנו מיניה אלא מגופה ש"ק אבל איפכא לא וכת' עוד ולולי שאני סבור שאין העדים יודעים דין זה הייתי אומר שאפילו אם חזרו בסו' השט' וכתבו וקנינו לפ' עכמ"ד ומפ"ל שאף זה יועיל לקנות גופו ש"ק לדירה שבחזרת הקנין שכת' בסו' קנה דקנין שכת' בסו' ליפות כחו כתבוהו שלא כת' הקנין ב"פ בכדי ועכ"ז אני סבור לומ' שיועילו הזכרת ב' קנוינים לעולם ליפוי כח וכן לשון רש"י בפ' י"ן דאלמא בכל שטרות דעלמא דנין כן וזה יותר קרוב בעיני עכ"ל והנראה שהרב ז"ל מעיקרא דייק דשטר שכתוב בו וקנו ממני שאני נותן לו דירה בביתי לק' דאין הקנין על הדירה ולא מגש"ק והדירה אין בה ממש ולא בת הקנאה היא אבל אם כתב לו הריני נותן דירה לשמ' וקנינו ה"ז קנה דהקנין מגש"ק והיינו כס' הרר"י וכדכתי' וכל זה בדלא הדר וכת' וקנינו ממנו עכמ"ד ומפ"ל אלא שכתב בתחלה וקנו ממני וכו' אבל אם חזר וכת' בסו' השט' וקנינו ממנו עכמ"ה וכו' אמרינן דליפות כחו ומגש"ק קנו ממנו וכדמשמ' מפי' רשב"ם בפי"ן כמו שביארנו לעיל בעניותי' ופשי' ליה להרמב"ן נמי דאין העדים צריכים לחזור ולבאר שקנו מידו וכי כתבי הכי הוי ליפות כח המקבל וכדכתי' ובפ' ג"פ דק"ס איתא התם אמתני' וצריך שיחזור מעניינו ש"ש בשי' אחרונה מ"ט אמר"ע לפי שאין למדין משי' אחרונה ופי' רשב"ם וצריך שיחזור וכו' זהו שאנו כות' בסוף 'בסוף השטר וקנינו מפ' וכו' אכמ"ד ומפ"ל וכו' דהיינו שמפרש וכופל הענין הכתו' למעלה והאי וצריך שיחזור הכי מפרש לה וצריך שלא יהיה כתו' בסו' השט' בשי' אחרונה שום דבר חידוש שום תנאי שהשט' תלוי בו שאינו כתו' למעלה וכו' אלא בדברים. שאין אנו צריכים בהם וכו' כגון מעניינו ש"ש עכ"ל מכאן מוכח דס"ל לרשב"ם דאין העדים צריכים לחזור ולבאר וקנינו מפ' וכו' אלא משום דאין למידין משי' אחרונה וקנו לכפול ולחזור מענין הכתו' בשט' שא"ל וקנו ממני דודאי עשו העדים כמו שהוזהרו איברא דקשה לענ"ד לדעת הרמב"ן דבחזרת הקנין מתקן ומקנה גש"ק ובחד קנין ל"ק דדירה דבר שאין בו ממש א"כ תק"ל דהא דקי"ל דאין למידין משי' אחרונה והא הכא למידין וכה"ג הק' התוס' לפרשב"ם שם דקל"ו אמאי דאמ' התם אקנייה וקנינו מיניה ל"ץ ופרשב"ם א' בראש השיט' וקנו ממני וא' בסוף השט' וקנינו וכו' דאין למידין משיטה אחרו' והא הכא למידין דל"ץ למיכת' מהיום ע"ש ונראה שדעתם ז"ל אע"ג דקי"ל צריך שיחזור מעניינו ש"ש מ"מ אם לא החזיר לא נפסל השט' בכך כמ"ש ה"ה בפ' ז"ך מה' מלוה ה"ג משם הרמב"ן והרשב"א ע"ש ובהנמק"י שם ב"פ ג"פ א"כ לפ"ז האי שאין בו דבר חדוש ותנאי שלא נזכר אלא כפליה לפרושי מילתיה ולתקן ההקנאה כהך דפי"ן למימר דמהיום דקנה לו הקנין המוזכר וכת' דירת הבית פרושי פרושי מפרש מיד דלאו מדירה לחוד קנו מיניה אלא מגש"ק קנו מידו ואין זה מוסיף תנאי שהשט' תלוי בו שלא נזכר כבר בשט' כנלע"ד ומ"ש ה"ה ז"ל אלא שאין למידין משי' אחרו' ר"ל ללמוד דבר מחודש שלא הוזכר ממנו בשט' אבל הקנין שכבר הוזכר בשטר דהא ודאי שפיר למידין משי' אחרו' דאתא לאודויי דלאו מדירה קנו מידו אלא מגש"ק:
ומצאתי תשו' שלימה למוהר"ם הובאה בהג"המי לשם שכתב וז"ל אין למידין משי' אחרו' וכו' דבר חדש או שסותר לגמרי מה שלמעלה אבל דבר שאין סותר לגמרי מה שלמעלה כגון קנו ממני וכו' ולא ידעי' אם נעשה הקנין אם לא בענין זה למידין משיטה אחרונה שכת' וקנינו מיניה משמ' שכבר נעשה קנין וילמוד סתום מן המפורש וכו' עכ"ל ומ"ש ולא ידעי אם נעשה הקנין אי לאו וכו' לכאורה נראה דס"ל דאם לא נכתב וקנינו וכו' כיון דלא ידעי' אם נעשה הקנין אם לא אין לנו להחזיק השטר בחזקת שנעשה הקנין ודלא כהנך רבוואתא דכתי' דס"ל דלא מיפסל שט' בהכי אלא נראה דגם מוהר"ם יורה יורה כוותייהו דרבוותא אלא דהעדים אלו הן הגולי"ן דלא ניחוש דילמא לא נעשה הקנין לכך גלו דעתייהו דהכי עבוד ואה"ן דאם לא כת' וקנינו וכו' ס"ל דלא מיפסל שט' שוב מצאתי למרן בב"י ר"י סי' מ"ד אחר שהביא דברי הגהמ"י הללו כת' וז"ל ואזיל בשי' הרמב"ן דסבר אם לא נכת' לא מיפסל שט' עכ"ל וכת' הסמ"ע שם ס"ק א' דמ"ש בסו' וקנינו וכו' מיקרי חזרת השטר ואעפ"י שלא נכת' למעלה אלא שאמר הלוה לעדים שיקנו ולא כת' שם דכן עשו וכו' כי מסתמא עשו העדים מה שבקש מהם וכו' ובפרישה שם והש"ך האריך לחלוק ע"ד הגהמ"י ואין כאן מקומו ה' יזכנו ללמוד תורה לשמה כיר"א ועיין במור"ם סי' רי"ב ס"א שפסק לתשו' הרמב"ן ועיין בסמ"ע שם ס"ק ו':
וראיתי למוהריב"ל ז"ל בח"ג בסי' מ"ג שנשאל בש"מ שאמר תדור אחותו בבית פ' וחזר פ"ב בו בפרק לכפול את דבריו ופסק שזכתה ממ"ש הרמב"ן שאם קנו ממנו ב' קניינים אמרינן מגופה של קרקע קנו מידו וכיון דש"מ קי"ל דבריו כמסו' וכתוב' דמו וב' פעמים למ' שנותן הדירה לאחותו זכתה ע"ש ובס"ד סי' כ"ה נשאל לבאר תשו' הרמב"ן הלזו ואם היא מוסכמת משאר הפוסקים והשי' דק"ל דהיכי אפשר לומר דב' קניינים הוי מ"ד בתחלה וקנו ממני ומ"ד. בסוף וקנינו והלא מ"ד לבסוף וקנינו אינו קנין חדש אלא לומ' שעשו העדים שליחותן ועשו וקיימו מה שציוה אליהם שיקנו ממנו ואי משום הא ל"ק דאפשר לתרץ ולומר דס"ל דאם היו העדים חתומים באותו השטר שכתוב בו וקנו ממני אפי' שלא היה כתוב באותו השט' וקנינו מיניה אפ"ה הוה סגי דכיון דקא מסהדי דא"ל שיקנו ממנו וחתמו באותו השטר חזקה דעשו העדים שליחותן דאי לא קנו מיניה לא הוו חתמי עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת שכ"ד הרמב"ן והרשב"א כמ"ש ה"ה והנמק"י ז"ל כדבתיב' וכ"ז נעלם מעיני הרב ז"ל גם מ"ש שהפוסקים חולקים עליו כבר נתבאר בדברי מרן בב"י שכ"ד מוהר"ם ושאר פוסקים כמדובר והר"ם ז"ל עצמו בח"ג סי' ג' פסיק ותני כוותיה דהרמב"ן ז"ל וחידש בה דבר כמו שנתבאר גם הכנה"ג סי' מ"ג אות ב"א בהגה"ט קבע להלכה דברי מוהריב"ל ז"ל בס' ד' סי' כ"ה הנאמרים באמת להלכה קבועה ואהמ"ה לא היה צריך לאותו דבר והרי הוא מפורש יוצא בדברי מרן בב"י בסי' מ"ד וכדכתי':
גם אשו"ר לה' מוהרש"א ז"ל בס' בני שמואל בתשו' סי' י"ג תפס במושלם תשו' הרשב"א והרמב"ן ז"ל והורה הלכה למעשה והסכים לזה ס' רבי' האי גאון ז"ל והאריך בראיות ואלו בסי' ח"י כת' דאפי' הראב"ן לא אמרה למלתיה בפשי' אלא דאין ולאו רפיא בידיה יע"ש ולפי מה שביארנו בדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל העיקר בסי' י"ג ומתוך דבריו דשם עמד על המבחן כל הצורך דוק ותשכח:
גם ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שכ"ג נשאל על נדון שנשאל עליו מוהריב"ל ז"ל בס' ה' סי' כ"ה וקיים המתנה מתשו' הרשב"א והמיוחסו' להרמב"ן ואע"פ שה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קע"ו חילק בדבר היינו מה שלמד לדינו של השט' אבל לעיקר ס' הרמב"ן והרשב"א אזיל ומודה ע"ש גם ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ו שחלק ע"ד ה' מוהריב"ל באותו נדון עצמו לא מלאו לבו לחלוק על עיקר דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא על מה שחידש הרב בש"מ ע"ש וע"ע לה' מוהרא"ש בח"א סי' ל"ג דף מ"ט מה שפלפל בתשו' הרשב"א הלזו וכעת אין הפנאי מסכים ועיין לה' בית יהודא ח"א סי' ס"א מ"ש בזה והאמת יורה דרכו והנלע"ד כתבתי: