ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות ו
אגב דא"ק קי"ל דאין מטבע נקנה בקנין חליפין ואפי' בפקדון אצל חברו ולא כפר בו אלא באג"ק כמ"ש סי' ר"ב ראובן יש לו שתי בנות נשואות מאשתו הא' ובת א' קטנה כבת ג' שנים מאשתו הב' וכאשר נדבה רוחו"אותו לשכון כבוד בארצנו ציון קרית מועדנו תובב"א עמד ונתן במתנה מהיום ולאחר מיתה סך ב' אלפים. רייאלים ע"ז האופן שימשכנו קרקעות בסך הנז' והקרן מהיום לזכות הבת אמנם פירות המשכונה עד לאח"מ ועמד ומסר השני אלפים רייאלים ליד א' חכם סופר מתא והזמינו הממשכן בבית החכם הנז' בחברת סופר מתא אחר ומסרו המעות להממשכן וכת' שטר ע"ז ודין נוסחיה הצריך לעניינינו עמד בפנינו אנו עח"מ ה"ר ראובן והודה הו"ג כרצו'ן ובהדע"ת שנטל וקיבל מיד שמעון סך ב' אלפים רייאליס שנתנם על ידינו אנו עדים ח"מ לבתו הקטנה פ' במתנה גמורה מהיום ולאח"מ אגב דא"ק מתנה לה מחיים מתנת בריא מתנת שוקא מתנת פהרסיא מתנה דלא למהדר בה בכל אופן תיקוני רז"ל והכל היה בקש"מ מידו וכו' ומעתה ילך שמעון הנז' ויחזיק בקרקע הנז' לזכות בתו הנז' ע"ד האופן. הנז' הכל משכן ה"ר ראובן הנז' ביד שמעון הנז' לזכות בתו הנז' וכו' עכ"ל הצ"ל ועלה האיש ההוא מעירו וישב שם עד עת בא דברו ישוב לאדמתו בתוככי ירושלים תוב"ב ונותרה בת ציון כבת עשר מ"מ סורה וגלמודה כי אין לה אב ואז עמדו ב"ד הגדול שבירושלים תו"ב ומינו תרי גברי מהמני אשר הוכשרו בעיני ב"ד הצדק בעיר הקדש בירושלי' ת"ו ומינו אותם אפטרו' לפקח על הבת הנז' ועל. נכסי עזבונה כי בן אין לו זולתי הג' בנות הנז' ועמדו האפטרו' לאסף ולקבץ עזבון אבי הבת הנז' ומצאו העתקת שטר המתנה והמשכו' הנז' וכתי' שם שעיקר השטר הפקידו אצל חכם א' מהמסויימים שבעיר נר"ו ונראה בעיני האפטרו' הללו לתועלת הבת להביא הנכסים לתוך עיר הק' ירושלים ת"ו כי. המרחק רב בין הקדש ובין החול ויהיו נכסיה עמה ולא יהיו חייה תלויים מנגד ועוד כי לא תדע מה רעה תהיה על הארץ וסתם דרכים בחזקת סכנה ועיני בשר רואות וכלות כמה הרפתקי דעדו מהלכות מלכים ומלחמותיהם בין בים בין ביבשה וימן להם ה' ציר נאמן שד"ר שלחו מהם ועמדו האפטרו' וכת' שטר הרשאה ביד השד"ר נר"ו לגבות סכי המשכונה קרנא ופירי וכל מה שנוגע אליה מפאת ירושתה ובבא השד"ר נר"ו פה מצא המעות מופקדים ביד איש נאמן רוח חכם בחכמתו נר"ו ואז עמדו נגד השד"ר המורשה הנז' בעלי האחיות לערע' על עיקר המתנה באומרם אליו מגן שויא ולא חלו בה ידים שקנין הדא"ק ריע וגריע שלא הקנה לה תחילה הדא"ק לשתקנה אגבן סכי המעות דהלכה רווחת דאין המטבע נקנה בחליפין ויש לפרש מה שכתי' בשטר והכל היה בקש"מ אמעות קאי ולא הדא"ק ויד בעה"ש עה"ת כי הבת רוצה להוציא מן היורשים והן מוחזקים בדין תורתינו הקדושה והיא באה לזכות מכח המתנה ואע"פ שגם היא יורשת ג"כ סו"ס בחלק העודף על חלק המגיע לה בירושתה הו"ל כשאר אינשי דעלמא הבא מכח מתנה להוציא מהיורשים א"כ מתנה זו בטילה היא ומבוטלת ועוד טענו כי לפי הנשמע כי העזבון אשר הניח אחריו שמעון הנז' בא"י ת"ו נתחלק לג"ח כנגד הג' בנות היורשות וחלק ב' הבנות אשר הם בח"ל זכו בהם כוללות עה"ק ירושלם תו"ב עפ"י הנהגת והסכמת רבנן תקיפי ארעא מוסדי ארץ תובב"א כימי עולם וכשנים קדמוניות וטוענים בעלי האחיות הנז' שכנגד החלק הג' שזכתה בו הבת נוטלים מהחלק המגיע לה בח"ל שני שלישים לשתי אחיותיה הנז' בחלקו"ת תשית למו ונשאלתי בזה לחוות דיעי השג יד לקטן אנן יד עניי אנן ואומר חלותי היא מי שחותמו אמת וברא העולם בחסד ואמת יעמידנו על דבר אמת תורת אמת:
זאת אשיב אתיא ראש ראש ראשית מאמר הוא אשר דבר האשל הגדול רבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ג ח"י דף ס"ג רע"ד וז"ל וכלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חברו שאין להלך אחר לשון הכתו' אלא אחר הכוונה לבד וראיה וכו' וכן במתנת שכיב מרע שאם עמד חוזר עכ"ל דאע"ג דהמקבל בידו שטרא מעליא אע"פי כן הולכין אחר הכוונה שלא כתב לו אלא לפי שהעולה על רוחו כי תוחלתו נכזבה ואבדה תקותו והעתיקו מרן הב"י ז"ל בסוף סי' ס"א והעלהו שם על שולחנו הטהור ואע"פי שכת' בלש"ז יש מי שאומר לאו למימר דאיכא מאן דפליג עליה אלא שכך היא המדה למרן ז"ל כשמביא סברת פוסק שלא נמצאת לזולתו מודעת זאת בכל האר'ש אלא דהיכא דמספ"ל בדעת הנותן וכוונתו מה היא בהא מודינא דעל המקבל להביא ראיה שכך היתה כוונתו דלשם מתנה גמורה איכוון כההיא דאבעיא לן בפ' י"נ דף קל"ב בבריא הכותב כל נכסיו לא' מבניו אם לשם מתנה אכוון או לאפטרופו' דוקא איכוון ולא איפשיטא וכת' הרי"ף דנקיטי' לקולא ולא עשאן אלא אפטרופו' ע"ש משום דעיקר הספק בדעת הנותן וכ"כ הרשב"א הביאו מרן בב"י סי' רמ"ו ובש"ע ס"ה ועיין בה' כנה"ג שם אות ו' ומ"ד בהגהב"י דאיכא מ"ד בעל השטר נקרא מוחזק מיהו אנן בדידן בתריה דמרן גרירנא וכבר עמדתי ע"ז במקום אחר בס"ד וכן במתנת שכ"מ בקנין דסבר שמואל דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ כדאית' התם קנ"ב עיין טוש"ע סי' ר"ן סי"ז דהספק בדעת הנותן ומעשהו מ"ה לא מפקי' מיורשים אבל היכא שמחשבתו של נותן נכרת דלמתנה גמורה נתכוון אלא שהעדים חדשו בה דבר ונמצא בו קיוהא לא מפני זה אנו הולכין אחר הלשון הכתו' אלא אחר הכוונה וכיון שבמעשה הנותן לית ביה קיוהא הוברר דלמתנה גמורה איכוון הילכך לא מרעי' לשטרא משום מאי דעבוד סהדי כדבעי' מימר קמן ואבוא היום אל העין היא עין משפט ואומר עם קנ"י כי הנלע"ד ואם דל הוא דמשטחיות לשון השטר יורה יורה כי הנותן הלזה מסר המעות ליד עצמן הן הן עידי המתנה לזכות בתו יען כי אין לה יד לזכות לעצמ' שאינה אלא כבת ג"ש והעדים זכו לה בממון ההוא ומשכנו בה הקרק' ההוא בעת ההיא ונכתב השטר שיחזיק. פ' בשטר דעובד' כי הוה הכי הוה שהנותן מסר לו המעות הללו וא"ל קבל אלו המעות לצורך ובשביל בתי פ' ע"ז האופן שתמשכן קרקע פ' בעד הסך הנז' וסך שכירו' הקרקע אזכה בו אני כל זמן שאני בחיים אמנם הקרן מעכשו הוא לצורך בתי הנז' והפירות תזכה בהם עד לאח"מ ועמד החכם נר"ו ומסר המעות הללו ליד הממשכן ונתחכם לעשות המתנה ומשכונת הקרקע ההוא בשטר א' וכת' שהממשכן משכן ביד פ' לזכות בתו קרקע פ' הנז' וכו' נראה פשוט דזכייה גמורה היא ומסולקת מכל מיני ערעורין ועדותו זאת תוסיף תת כוחה בהבנת לשון השטר הכתו' בו שנתנם על ידינו לבתו פ' וכו' ואע"פי שהעד הב' לא נזכר מזה אינו מעלה ואינו מוריד וכ"ש שהודה לרוב דבריו בועד ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו ואם תשאל אחרי שזיכה לבתו ע"י החכם מה הוצרך עוד לקנין דא"ק אלא ש"מ דעיקר זכיית הבת א"א ע"י אגב דא"ק באמת ששאלנו להחכם ע"ז והשיב שכך מנהגנו לכתו' בשטרי מתנות כהאי לישנא ממש ויתבאר לקמן אמנם אערוך אומר אביע בעיקר הדין אם הזכיה שרירא וקיימא והוסיף אגב דא"ק או קנין אחר ונמצא אותו הקנין ריע וגריע מי אמרינן דהב' מבטל את הא' או"ד כל היתר כנטול דמי ומצאתי בזה לה' מוהריק"ו שו' י' ענף מ' במחי' שע"י קנין ונמצא הקנין גרוע ש"ד השואל דבטלה לגמרי והרב חולק עליו בזה וז"ל אין נלע"ד כלל דלא דמי כלל לההיא מתנת ש"מ שכתו' בה קנין וכו' ואין ספק בידי להאריך לרוב נחיצות השליח המלחצני עכ"ל ועם כי הגאון לא זכינו ינו לדחייתו בדמיון הך דמשמ' בקנין מ"מ אהימנותיה סמכינן גם אשו"ר לה' מהראנ"ח ח"א סימן ע"ז שנשאל על מתנת מעות ע"י קנין אגב דא"ק ולדעתו ז"ל כי לא יגהה מזור כמו שיבוא לפנינו בעזה"י וע"ז כת' בסו"ד בד"ה הכלל העולה וכו' וז"ל ואם ימצא הממון ביד האחים בשעת המתנה הרי הם נשכרים וכו' וזוכים בו אפי' בלא קנין וכו' פשי' דזכה וא"ץ לקנין כלל ואין לומר דהכא גרע שהקנתה גם בקנין ושמא לא גמרה להקנות אלא בקנין ואין קנין קונה במעות וקי"ל וכו' עכ"ל. גם הרב פשי' ליה כדעת מוהרי"קו ולא ביאר למה ונלע"ד לומר שדעתם לו' דשניא הך דמשמע בקנין כיון דאיכא מתנת בריא דבעיא קנין אימור דהש"מ נתכוון להקנותו במתנת בריא ונ"מ שאם עמד אינו חוזר אלא משום דאין קנין לאח"מ אמ' דבטלה מתנתו אבל בנדון מוהרי"קו דהמחי' ליכא דכוותה דבעיא קנין דכל מחי' לא בעיא קנין הילכך הקנין רואין אותו כאילו אינו וכן אתה אומר בנדון מוהראנ"ח דכיון שלפי המונח שהאחים מוחזקים כבר במעות אין לך קנייה עדיפא מינה הילכך אי הקנין אינו מועיל מסלקין אותו כאילו לא היה ואחינו הרב מהרח"א נר"ו שלח אלי במכתב למ"ר נר"ו וזה לך האות נלע"ד ברור בפי' השטר ברור הוא דב' קניינים קאמר חדא שנתנם על ידינו שהוא ע"י זיכוי ועוד קנין אחר שנתנם אגב דא"ק דבשלמא אי קאמ' שנתנם ע"י שתקנה לה קרקע ואגבו מעות הוי חד קניינא הוא אבל כיון שכת' שנתנם ע"י אגב דא"ק ה"פ שנתנם ע"י וגם אגב דא"ק א"כ אי אמרי' דקנין אגב קרקע אינו מועיל מ"מ המתנ' נקנית ע"י נתינת המעות ע"י זיכוי דהשטר ב' קניינים יש בו ודמי הא דנ"ד ממש לנדונו של הרדב"ז בחדשו' סי' תשמ"ז על ש"מ שנתן מקרקעי ואגבן מט' שכת' בתשו' הרמתה וז"ל תשו' אין כאן תוס' בדברי הש"מ שהרי לאלומי מתנה כת' לה מט' אגמ"ק וה"ק תקנה באגב או בדרך מתנת ש"מ וכו' וצ"ל דשני קניינים יש כאן קנין מחמת שהוא ש"מ וקנין אגב וא"כ אף כי אמרת דקנין אגב אינו מועיל כדעת השואל דאין לו קנין לאח"מ קני מיהא מקבל המתנה מכח קנין האחר שהוא מדין ש"מ ועיד סיים הרב ז"ל וכתב ועוד אני אומר דקנה בתורת אגב דקניית מקרקעי ומט' באין כא' מיד בגמר מיתה וכו' ר"ל ועוד אני אומר דגם קנין הב' קנין גמור הוא כיון דבאים כא' וא"כ שפיר קנה המקבל מדין הב' קניינים וא"כ הוק"ל להרב ז"ל ע"ז וכת' ואע"ג דלא אמר הריני כותב מט' ואף אגמ"ק וכו' ר"ל דאילו אמר כן הו"ל ב' קניינים וליפות כחו לזה השי' וכתב דאפ"ה אני סובר דקנה דבשלמא היכא דאמ' קנה מקרקעי ואגב מטלט' אז היינו אומרים אם כוונתו ליפות היה צריך להוסיף בשטר ולכתו' כדי ליפות את כחו אבל אם אמ' קנה מט' אגמ"ק שפיר משמע קנה מטלט' ר"ל מדין ש"מ וגם קנין אחר תקנה מדין אגב וכו' יעו"ש א"כ כנ"ר נמי שכתו' שנתנם על ידינו אגב דא"ק ה"פ ר"ל שנתן אותם על ידינו מדין זיכוי וגם אגב דא"ק קנין אחר ליפות כח וזה דומה ממש לתשו' הרדב"ז אלה הדברים אשר דבר הרב מוהרח"א נר"ו והגיה בדברי השואל מט' אגמ"ק ומ"ש עוד בדברי השואל וכת'נוכו' צ"ל וכי תימא המכוון מדברי הרדב"ז לדעת הרב נר"ו דבהקנה מט' אגמ"ק אמרי' דמט' קנה במתנת ש"מ ועוד קנה באגב קרקע ואם קנין האגב אינו מועיל דיו לקנות במתנת ש"מ אבל אם כתב לו קנה מקרקעי ואגבן מט' משמע שעיקר ההקנאה אגב הקרקע וכיון שהקרקע שלאח"מ של היורשים לית ביה הקנאה וראויי' הדברים למי שאמרן ונ"ד דכוותה. וכן נדון מוהראנ"ח שכבר הנכסים ביד הזוכים כמו שנאמר אפס כי עז מה שחלק הרדב"ז ז"ל על השואל שסמך דבריו שכ"כ הראשו' ז"ל ואנכי הרואה כי סברת הראשו' הללו היא סברת הרשב"א בתשו' סי' תתפ"ב ובאה בקיצור במישרים נתיב כ"ד ח"ב דף ס"ט ע"ב אמנם לשון השאלה כך היא שנתן קרקעותיו ואגבן כל נכסיו ובהא מודה הרדב"ז לפי מה שפי' דבריו רב אחא נר"ו דלא קנה דאינו אלא קנין א' אמנם עמ"ש בסו"ד וז"ל ואפי' אמ' במתנת המטלט' והריני נותן לו מט' אגמ"ק אינו אלא במיפה כחו אא"כ יאמר והרי אני נותן לו מט' ואף אגמ"ק שהדבר נראה שהוא נותן לו מט' במתנת ש"מ ועוד מוסיף לו אג"ק ולכשאתה אומר שקניית האגב בטילה יקנה מצד מתנת ש"מ עכ"ל דבריו ז"ל הם הפך ס' הרדב"ז ז"ל דאפי' הקדים וכת' קנה מט' לא קנה אא"כ כת' לו ואף אג"ק והעתיקה מרן הב"י בסוס"י ר"ן ומור"ם ז"ל שם סי' י"ז ע"ש וראיתי להריב"ש ז"ל סי' שמ"ה שנשאל על שטר שכתוב בו נתתי לך דא"ק ואגבן לך בקש"מ סך כ"וכ שתגבה מנכסי שאין מתנה זאת קיימת כיון שאין המעות מצוים בעת המתנה שיקנה אותם באגב והשיב שיש לדון ולומר כדי לקיים השטר ושלא יהיה בטל מעיקרו שהלשון שכתו' בו נתתי לך כ"וכ מעות אינה מתנה על מעות הידועים אלא הוא שיעבוד שמשעבד לה נכסיו באגב וכו' אלא שהסופר הזה ארכבה אתרי ריכשי דקנין ואגב ואע"ג דלא קי"ל כרב דאמר ארכבה אתרי רכשי אלא כשמואל דאמ' שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ יש לחלק דשאני התם כיון שלא היה צריך לקנין דדברי ש"מ ככו"מ דמו וכו' ולא דמי נמי למ"ד בפ"ק דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה וכו' עכ"ל והנך בהך אוקמתא ומאי דמוקים ר"פ דמתני' בר"ה מיירי משמ' דלא ס"ל דנפילה מבטלת הקנאת ד"א כיון דכבר קנה אלא משום דהוי ר"ה דאין בו הקנאת ד"א והרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטו הך דגלי דעתיה והעתיקו אוקמתא דר"פ גם הרמב"ם והרע"ב כתבו לטעמא דהוי ר"ה ולא הזכירו על דל שפתותיהם הך דגלי דעתיה וכתב הרב תי"ט ז"ל דהרע"ב חזר בו ממ"ש במס' פאה טעמא דגלי דעתיה ע"ש ורבי' ז"ל ברפי"ז מה' נזיר כת' אבל ראה את המציאה אפי' נפל לו עליה וכו' ודעת המ"מ בדעת רב"י דהוא פוסק כאוקמתא קמייתא מדסתם ש"מ אפי' במקום שד"א קונות כשנפל לא קנה וכו' עכ"ל והדברים תמוהים דא"כ הול"ל אם נפל עליה ולא אפי' וכמו שהק' מרן בכ"מ ז"ל וניחא ליה דפוסק כאוקמתא בתרא ונקט אפי' נפל דלכאורה חשיב כמאן דתפיס בה אפ"ה ל"ק ע"ש ותמיהה לי שלא נסתייע מדברי רבי' בפי' המש' הנאמרים באמת והרב מש"ל תמה ע"ד מרן דאפי' נפל עליה דכת' רבינו הוא ללמדינו דבנפילה ע"ג המציאה אינו קונה עכ"ל ולא ירדתי לסו"ד דא"ה מוכרח לומר דבר"ה מיירי דאין לו ד"א אבל בסמטא קנה אלא היכא דנפל עליה משום דגלי דעתיה א"כ ממ"נ אי מיירי בסמטא הול"ל ואם נפל עליה וכו' ואי בר"ה תק"ל שלא חלק בדין סימטא כדק"ל על מרן וצע"ד ומ"ש שלא ביאר דדוקא בר"ה משום דאכתי לא כתב תקנת חכמים בד"א ומשם בא'רה והטור בסי' רס"ח הלך בשי' אביו ז"ל ומרן הביא דעת הרא"ה ז"ל נמי ועיין במקו' לשם ומרן בש"ע תפס לשון רבי' ובודאי שהוא כפ"ד בכ"מ וכן ביאר מור"ם וכת' ודלא כי"ח וכן הכריע הרש"ך ע"ע ומ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קצ"ח סי"ב וז"ל היתה עומדת בר"ה וכו' כבר גלה דעתו דאינו רוצה לקנות בחזקה זו וכו' עכ"ל והם דברי הרשב"א ז"ל וה"ה לטעמיה אזיל דסובר כדעת רבי' ז"ל דפוסק כהך אוקמתא קמייתא דאמ' כיון דנפל לו עליה גלי דעתיה וכו' וכן הוא דעת הרשב"א כמבואר במקו' לשם אבל מרן חלוק היה וכמו שנתבאר אם כן איך העלה על שולחנו ס' זו ונלע"ד דשניא דא דמסירה. ומשיכה תרי קנייני נינהו ואיכא למ"ד דמשיכה עדיפא אמטו להכי אפילו רב פפא מודה דאמרינן גלי דעתיה אבל בנפילה דלאו בת קנין בשום דוכתא כלל מ"ה ס' ר"פ דלא אהני גלוי דעתיה וכבר זכה במציאה אלא שממ"ש בשם הרמ"ה בפ' הספינה סי' כ"ו בד"ה ברם וכו' דמדמו לההיא דנפל לו עליה וכו' ע"ש ואין זה דעת מרן שפסק להך דמציאה כר"פ כדכתי' אמור מעתה דהריב"ש מדמה להו אהדדי ואנן בדידן דבתר מרן גרירנא וכ"ש שמור"ם והש"ך ס"ל כוותיה דאין הנפילה מגרעת ההקנאה של ד"א ה"נ בנ"ד אין הקנאת אגב מפקעת הקנאת הזיכוי והך תשו' דהרשב"א דסי' תתפ"ב דס"ל דמבטלין ההקנאות זל"ז לטעמיה אזיל דס"ל כאוקמתא קמייתא כמ"ש מרן הב"י משמו וכ"ה במקו' לשם דאפי' בהקנאות דאורייתא מבטלות זו את זו ע"ש ומור"ם שהעתיקה לתשו' הרשב"א הלזו והוא ז"ל פוסק כהרי"ף ודעמיה דקי"ל כאוקמתא בתרא צריך ישוב אם יסבור כהריב"ש ועדין נשאר לנו להתבונן בדברי הריב"ש ז"ל דמתחלה כת' שהסופר ארכבה אתרי רכשי לקנין ולאגב וכו' ואח"כ כת' לחלק הך דמתנת ש"מ בקנין דהתם לא היה צריך לקנין וכו' אבל בכאן שעשה ב' קניינים וכל א' לעצמו יש לו חלות כדינו וכו' משמ' דאם אין לו חלות הדר דיניה כמתנת ש"מ בקנין א"כ מאי הדר ק"ל מנפל על המציאה דהתם אין חלות הקנאת המציאה. ע"י הנפילה משא"כ בנדונו דאהני אגב לגבות במקרקעי כמ"ש הוא ז"ל ואח"כ כת' אבל במי שמקנה בב' קניינין אעפ"י שאין הא' מועיל קנה מדין האחר ולא אמרינן לא גמר להקנותו אלא בשניהם וכיון שאין הא' מועיל גם הב' לא יועיל וכו' מדבריו אלו נראין לעין דאפי' אם אין חלות לקנין האחד אפ"ה קנה בקנין הב' ומדמה לה להך דבמתנה בקש ליתנה לו וכו' כדי ליפות כחו וכו' ועיין בתוס' שם דף כ"ו ע"א ואע"ג דהתם שפיר מצי מקנה במכר או במתנה הא מיהא אי במכר אית ביה דינא דב"מ וכן לענין בור ודות ואם במתנה אין לו אחריות ולא מרעינן לשטרא למימר שטר מכר הוא ול"ק עד שיתן הדמים אלא אמרי' כדי ליפות כחו כת' לו כן ורבי' בפ"א מה' מכירה כת' לשינוייא דרב המנונא דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה וכתב המ"מ דל"פ ועיין במרן הכ"מ ובמ"ש בסו"ד דסתמא דגמ' בפ' האומנים קא"ל לחילוק מפני רעתה הכי נקטינן אהמ"ר תמוה דרב אשי גופיה הוא דא"ל התם וע"כ כד' המ"מ או כשינוייא אחרינא ואין כאן מקום להאריך. איך שיהיה ראיית הריב"ש דאמרי' שלא כתב לו כן אלא ליפות כח ה"נ בנדונו אבל לא שהיה כתו' בשטר המתנה ההיא שקנה ממנו ליפות כח קנין אגב וראיתי להרב תורת חסד סי' רל"ז דף קס"ה ע"ג על מתנה שכתוב בה ק"ס וקנין חזקה וז"ל וכ"ת כיון שזה הנותן:
הקנה זו המתנה לבנו בב' קניינים בק"ס ובק"ח ובק"ס ל"ק מהטעם שאמרנו הנה נראה דקפיד שיהיה קיום המתנה ע"י ב' ואם א' בטל גם הב' בטל דא לאו תברא הריב"ש סי' שמ"ה על ב' קניינים בדבר א' וא' מהם בטל דאם כתוב בשטר המתנה שעשו כן ליפות כח המקבל כמ"ש בשטר מתנה זו לא כיוון לאורעי כחו אלא ליפות כחו עכ"ל והנה הרואה תשו' תמ"ה תמ"ה יקרא דבנדון הריב"ש אינו כתוב שעשו כן ליפות כח אלא שהרב ז"ל רצה לומר שהכוו' ליפות כח עשו כן כהך דמתנה ומכר שאין כתו' בשטר ליפות כח אלא דרב אשי מוקי לה בהכי גם בנדון הרב תורת חסד אינו כתו' שעשו כן ליפות כח ע"כ נלע"ד להגיה בדבריו ולכוונם עם דברי הריב"ש וק"ל גם אשו"ר לה' מוהרש"ח בסי' ח"י שנשאל במי שנתן לבתו דא"ק ואגבן נתן לו חנות א' ובסוף השטר כתו' בק"ס והשי' הרב דאין קרקע נקנה אג"ק וכת' עוד ואין לומר דמאי דכתו' לבסוף על הכל נטל בק"ג ר"ל בין על הד"א אשר ע"ג הקנה החנות בין על החנות עצמה ואע"פ שאין נר' כן מן הלשו' וכו' ואם לא יועיל מדין אגב יועיל מדין קנין דהא ליתא דכיון דקנין הוה סגי והקנה אותה ג"כ באגב ואגב אינו מועיל גם הקנין אינו מועיל וכמו שנר' מדברי הריב"ש סי' שע"ה ע"ש עכ"ל ועיין בס' בית דוד בח"מ סי' שהביא תשו' הריב"ש הלזו והוא פלא דהריב"ש ז"ל קרי בחיל אע"פ שהקנין הא' בטל יקנה מדין קנין הב' כמו שנאמר והנלע"ד דדייק מדברי הריב"ש שכתב שיש חלות להב' קניינים וכו' משמע דוקא בכה"ג דאלת"ה הדרא קושיא דקי"ל כשמואל דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין דלא גמר להקנות אלא בקנין ולא אמרי' דיקנה ע"י קנין האחר שהוא מתנת ש"מ בדבור לחוד סגי דדברי ש"מ ככו"מ דמו והקנין יתבטל במיעוטו אלא ש"מ דלא היא ושאני נדונו שיש חלות להב' קניינים וכדמסיק נמי בסו"ד מהך דשטר מתנה וכ"ת שהב' קניינים בנדונו יועילו ע"ע אלא דלפ"ז הדרא קושיין דא"ה מאי ק"ל תו מנפל לו עליה דשאני התם דאין חלות הקנאה בנפילה וע"כ דלא ניחא ליה דליקני בד"א ועוד דלפ"ז דברי הריב"ש סתרא"י נינהו ולפום מאי דכתי' בדעת הריב"ש דבב' קניינים אם יש חלות לשניהם כגון שהא' לקניית הקרקע והב' לשעבד המטלטל אגמ"ק להיותם כמקרקעי מוקמינן לשטרא בחזקתי' אבל אם אין חלות לב' הקניינים לא קנה אפי' בקנין הא' וכמו שהבין מוהרש"ח ז"ל לכאורה פליג אמוהריק"ו ומוהראנ"ח ז"ל דס"ל דהקנאה המועלת קונה על ידה וכדכתיב' ואיכא למימר דכ"ע מודו לס' הריב"ש ז"ל ושאני נדון מוהריק"ו ומוהראנ"ח דהנמחל הוא מוחזק במה שמחל לו התובע דעיקר טעמא דאמר לא ידענא מה אדון בה היינו משום דילמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ומשום דאיכא ספיקא במלתיה דנותן אמטו להכי לא מפקינן ממונא אבל בנדון מוהריק"ו שהנמחל מוחזק הילכך משום ספיקא דדילמא לא גמר למחול אלא בקנין והקנין גרוע לא מפקינן ממונא מהנמחל וכן בנדון מוהראנ"ח שאם האחים כבר תפוסים בממון לא מפקינן מנייהו משום ספיקא דילמא לא גמרה האשה ליתן אלא בקנין ומר אמ"ח ומר אמ"ח ול"פ ולפ"ז נמצא הרדב"ז ז"ל יחיד הוא בדבר מיהו לנ"ד לע"ד נראה דכ"ע מודו דכיון שקנתה הבת ע"י הזוכים הך הקנאת אגב דא"ק כמאן דליתה דמיא דע"כ ל"ק רבנן ז"ל דאין הקנין האחר מועיל כשאינו קונה ע"י האחר נמי אלא כשהנותן עושה שתי הקנאות דהשתא מספ"ל דילמא לא גמר להקנותו אלא בקנין האחר דגרוע ולא מפקי' ממונא מהיורשים אבל כשהנותן עשה מה שמוטל עליו לזכותה ע"י העדים והם מאליהם ומעצמן נתחכמו והוסיפו בה דבר ואותה התוספת מגרעת דהשתא אינו בדעת הנותן שנאמר דילמא לא גמר להקנות אלא בהך הקנאה שאין אלו אלא דברי העדים מדעת עצמן וכן יש להוכיח מדברי רשב"ם ז"ל אהא דאמר שמואל לא ידענא מה אדון בה שכתב וז"ל דכיון דהוה קני באמירה בעלמא וכו' למ"ל תו לאקנויי בסודר הילכך איכא למימר מיהדר הדר ועקר מתנת ש"מ ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא אלא בק"ס וכו' עכ"ל דשמואל ס"ל דכל שהנותן ש"מ בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה כדאי' התם ואהא דפרכינן התם מדרבו דרב ומשני התם דלא מיניה כת' דכ"א במקו' לשם פי' ש"מ שאמר כת' ותנו וכו' ומת ודאי אית לן למימר שלא גמר להקנותו אלא עד שיעשו שליחות שלו ויכת' את השטר וגדולה מזו קי"ל בענין הקנאת בריא כי א"ל לך משוך וקני ל"ק במסירה דקפידא הוי וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחי' לשם ע"ש הכי איתא התם דף ע"ד גבי הקנאת ספינה יעו"ש ואהמ"ר לא דמי דהתם קניית משיכה עדיפא ממסירה מ"ה אמרי' קפידא הוי דליקני בקנייה מעלייתא אבל במתנת ש"מ דהיא נקנית באמירה בעלמא מאי מעליותא איכא בכתי' השטר ועיין בס"ו סי' קצ"ז וב"י ז"ל פלוגתא בהא דשני למעליותא ואין רמ"ל וע"ק דאין הנדון דומה לראיה דהתם לא הזכיר על דל שפתיו קניית המסירה אלא המשיכה מ"ה אמרי' קפידא הוי אבל כשהזכיר שני ההקנאות מצינן לפרושי ולמימר דה"ק ליה אי בעית בהאי קנין ואי בעית באידך קנין קנה ואי חד מנייהו בטל קני באידך וכמ"ש הריב"ש ה"נ כי קאמ' כת' ותנו מנה לפ' ר"ל ע"י כתי' השטר ויזכה ע"י השטר או תנו ע"י אמירה בעלמא כדין מתנת ש"מ דכיון דהזכיר ב' הקניינים ליכא למיחש תו לקפידא כדכתיבנא וענין זה יש בו להאריך עוד אלא שאינו כ"כ לנדונינו לדאתן עלה דעת הריב"ש לא איתבריר לי מיהו לקושטא קאמ' דמלא פום דאי הקנין אינו מועיל יועיל הקנין הב' וכיון שהוכחנו מלשון השטר ומהעדאת החכם החותם דזיכה לבתו הנכסים אע"ג דהוסיף בה קנין אגב והך הקנאה גריעא לא אמרי' דלא נתכוון להקנות אלא באגב דכיון דנמסרו ליד הזוכה כמי שבאה ליד המקבל ותו לא מצי למהדר ביה ולעשות הקנאה גרועה דאלימא מלתא דזכייה וכדקי"ל בש"מ שכת' וזיכה וקנה כיון דזיכה לו ע"י אחר אין הקנין מגרע הזיכוי ועיין במקו' לשם בד"ה איתמר וכו' ע"ש והכא זיכה לה וכת' לה כתבוה בבריא וכו' וקנו מיניה בודאי דליפות כחה הוא דאיכוון ועיין בש"ע סי' ר"ן סי"ג ע"ש ואין לחלק דהתם שאני דמיירי במקבל שהוא גדו' וזכייתו ע"י אחר מדאורייתא כדאית' ברפ"ב דקידו' אבל בקנין שזוכין לו ע"י אחר דעת הרב מח"א ס"ו סי' ה' מה' זכייה דלא הוי אלא מדרבנן ע"ש והרב החסיד בקו' אר"ד מהב' סי' ס"ה העתיקו ע"ע ואנכי עני לקמן במע' אות ז' ס"ז וס"ח הארכתי בענין זה ומידי פלוגתא דרבוואתא לא פלטא ע"ש וכעת ראיתי לה' כנה"ג סי' רמ"ג אות כ"ד בהגהב"י ז"ל עמד ע"ז ומכלל דבריו יראה דס"ל לדעת רבוותא דהוי מדאורייתא ע"ע ובקנין אגב"ק אי הוי מדאורייתא כבר עמדתי לקמן ע"ז אות ד' ומ"ש הרב שער"ה ז"ל ע"ש וגם בק"ס אי הוי מדאורייתא כבר עמדתי ע"ז לקמן במערכת אות ח' סי' נ"ה ע"ש קנצי למלין כנ"ד זכתה הבת ע"י החכם החותם וכאלו באו לידה ואין מידה מציל:
כה הארכנו בקניית הבת ע"י הזיכוי ועדין לא הונח לי ממ"ש בשטר שנתנם על ידינו וכו' דמשמע דהנותן כך א"ל תנו מעות הללו לבתי בתורת מתנה וכבר ידעת פלוגתא במתנה אי אמרינן תן כזכי או לא ואנן בדידן דגרירנא בתריה דמרן הש"ע סבר לה מר דבמתנה תן לאו כזכי דמי כמ"ש בסי' קכ"ה ס"ה וסי' רמ"ג ס"ב וכ"ת הסמ"ע הטעם לפי שכדי לזכות בממון מעכשו ע"כ צריך לשון מבורר ע"ש ואפי' במוסר לו הממון מיד ליד וא"ל תן לפ' במתנה לא זכה כמ"ש הרב ש"ך בסי' קנ"ה ס"ק כ"ח ע"ש ודעת ר"ת ז"ל דסובר דאם מסר לו החפץ בידו וא"ל תן אותו לפ' זכה הביאה שם ס"ו בלשו' י"א ובסי' רמ"ג פסק ותני סתמא ולא העלה דעת ר"ת כלל א"כ בנ"ד שאמ' העדים שנתנם ע"י ולא אמ' שזיכה לה ע"י לדעת מרן הש"ע לא זכתה הבת כלל איברא דאיכא למימ' דמהא לא איריא דהא דבעי' שיאמ' זכה ה"ד לענין דאם חזר בו אהניא ליה החזרתו אבל בנ"ד דכבר מת ובעודו חי לא גילה דעתו לחזור נראה דזכתה הבת ואהא דפ"ק דגיטין די"ג תנו מנה לפ' ומת יתנו איתמר עלה והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית ומק' עלה במ"ע אילימא בבריא כי צבורין מאי הוי הא לא משך ופרש"י מתנת בריא במטלט' יכול לחזור בו עד שימשו' יורשיו נמי מצו למהדר בהו עכ"ל מהכא משמע אע"ג דהנותן לא גילה דעתו בהחזרה היורש עומד במקום מורישו וזוכה בכח שהיה למורישו לחזור בו אלא שראיתי למרן בב"י אה"ע סי' צ' עמ"ש הטור בשם הרמב"ם ופסקו בשולחנו סי' באשה שמכרה או נתנה לבעלה בנכסי צ"ב וכו' לא קנה ואע"פ שקנה מידה שנתרצית חוזרת בכל עת שתרצה שלא נתנה ולא מכרה אלא מפני שלום ביתה כת' ע"ז מרן ז"ל נראה מדקדוק לשון רבינו דהא דלא מהני מו"מ דוקא בטענת נח"ר ע"ל אבל כ"ז שלא טענה מחו"מ קיימים וכו' ונ"מ לדידן שאם מו"מ לבעלה כל נצ"ב ומתה ולא ערערה וכו' שאין מו"מ בטילים וכו' עכ"ל ויראה דשאני התם דכיון שלא משך המקבל אין כאן קנין משו"ה מצו היורשים למהדר בהו אבל הכא המכירה שמכרה או שנתנה מכירה ומתנה גמו' היא בדרך הקנאה כדחזי אלא דיכולה לומר נח"ר ע"ל דכי טענה הכי גלתה דעתה דמעיקרא לא הוה ניחא ליה וכל שלא גלתה דעתה אמרי' מסתמא ברעות נפשה מכרה או נתנה ומהיכא פשי' להו להיורשים שהמו"מ לא נתכוונה למכור או ליתן מדעתה מ"ה אמרי' מו"מ קיים דסתמא הכי הוא ואבי התעודה הרב מוהרימ"ט ז"ל בח' ח"מ סי' כ"ו שחלק על מרן ז"ל משום דס"ל דמן הסתם המכירה בטילה ע"ש ואין לה דרך שתתקיים ע"ש ולדעתו ז"ל דמיא להך דלא משך ובכותבת שטר מברחת ואמרי' בכתו' דף ע"ט שכת' לה מהיום ולכשארצה דלא קנה הבעל דהו"ל כנכסים שאינם ידועים דהוא סבר מתנה גמורה ואם מתה בחיי בעלה זכה המקבל ואם מת בעלה ואח"ך היא ולא חזרה בה דעת הרמ"ה היא שזכה המקבל ודעת הרא"ש תחזור ליורשיה דמיד שמת בעלה חזרו הנכסים לרשו' ע"ש בהרא"ש והטור שם סי' ועיין במרן הב"י ז"ל וציין מרן לדברי המרד' וז"ל המרד' שם קיבלתי ממורי הא דמשמע הכא דשטר מברחת ל"ק זהו דווקא בדהדרא עליה המברחת אבל אי לא הדרא עליה המברחת כגון שמתה זכה הקונה במה שבידו וראיה מפ' השולח דף מ' ע"ש ובראיה זו לע"ד יש לי גמגום דברים דאי הדר אב הו"ל לכופו ואין כאן מקומו גם בזה יראה כיון שהמתנה מתנה גמורה היא לחול מעכשו ולכשתרצה נ"ל במה דלא גלתה דעתה שאינה רוצה דאמרי' מסתמא מרוצה מ"ה אם מתה ולא חזרה בה סברי מרנן דזכה המקבל משא"ך בהך דלא משך דאין חלות להקנאה. ובמכר הבעל דהוא אינו יכול לבטל המקח. והאשה יכולה לבטל דאם לא ערערה ומתה האשה דעת שם שהבעל יורש כחה ויכול לבטל כמו שהיא מבטלת אם היא היתה חיה עכ"ל ועיין לה' ח"מ ז"ל ס"ק ע"ד גם בדין זה יש לעניותינו ערער מאותה שאמר בכתו' דף צ"א ההוא דזבן לכתו' אימיה בטובת הנאה דאמרי' אחריות דידיה מי קיבלה וכו' ואין כאן מקומו ויתבא' במקומו בס"ד גם בזה דשאני התם דהמכר אינו כלום דאינו רשאי למכור הדרן לדידן כיון דהעדים מעידים מפי כתבם דבלשו' מתנה נתן האב לבתו וקי"ל תן לאו כזכי במתנה ואפי' מסר החפץ ביד הזוכה א"כ נפל פיתא בבירא דכיון דאיהו מצי הדר ביה יורשיו נמי יורשים כחו וחוזרים וזה הלכה העלה הרב האורות ס"ק י' והביא ראיה לזה דהמתנה חשיבה החזרה ע"ש ועלה על דעתי לחלק דשאני הכא שכבר משכנו הקרקע לזכות הבת כמ"ש בשטר ילך ויחזיק בקרקע הנז' לזכות בתו כל כה"ג איכא למימר דלא מצי הדר ביה אמנם כד דייקנא לא אצטריכנא לכוליה האי דכבר כתו' בשטר דלא למהדר ביה א"כ סילק עצמו מהחזרה וכתוב שם שהכל היה בקש"מ אלא שאני חוכך בזה דקנין שלא לחזור בו הוי קנין דברים ולא דמי למ"ש מור"ם בר"י סי' קמ"א דקנין שלא לחלוק לא הוי קנין דברים דהתם משום דמגופיה של קרקע קנו מידו כמ"ש הרשב"א בתשו' שם אבל שלא לחזור בו הוי דומייא דשלא אמכור בית פ' שכת' מוהר"ם מלובלין סי' ק"ח דהוי קנין דברים ע"ש וצריך להתיישב בדבר וראיתי לה' מוהרימ"ט ח' ח"מ סי' כ"ב דף ז"ך ע"ב שכת' בפשיטות שאם אמ' הוו עלי עדים שאני נותן לפ' מעכשו וקנו ע"ז למה צריך שיאמר זכה ע"ש ובנ"ד כתו' שנתנם לה וכו' במתנה גמורה והכל בקש"מ אלא שיש עדין לבע"ד לחלוק שאין חלות לק"ס בנ"ד מאחר שהמתנה מטבע שאינו נקנה בחליפין וקנין אגב הכתוב בשטר מקהו בה שלא הקנה לה הקרקע תחילה כמו שמבואר בשאלה אי לזאת תרתי בלבי לעמוד על מבוכה זו ואראה לה' כנה"ג בר"י סי' ר"ב שכת' שהקנה לו הקרקע ואגבו המטלט' אבל שטר שכתו' בו הקנה לו מטלט' אג"ק לא מהני וכו' הראנ"ח סי' ע"ט וכדומה לזה כת' מוהרש"ך ח"א סי' קמ"ו וכו' עכ"ל ותשו' מוהרש"ך אין גם א' מצויים אצלי דחזיתיה למוהרש"ך תבר לגזיזיה שהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סימן ן' הביא תשו' מוהראנ"ח הלזו וכת' אבל דעת מוהרש"ך ח"ב סימן קכ"ה דכל שיש קנין קאי אקניית קרקע ע"ש וכמדומה שבנדון שנשאל עליו בח"א לא היה זכר לק"ס כלל מ"ה קאמ' דבמה נקנה לו הקרקע לקנות אגבו המטלט' אבל כל דאיכא ק"ס אעפ"י שלא נכתב בפירוש דעל קניית הקרקע אלא שכתו' וקנינו מפ' שדינן ליה ארישא דהיינו קניית קרקע שוב מצאנו להתייר הגדול מאריה דארעא דישראל הרב זרע אברהם ב"ח חה"מ סי' דף ע"ז ע"ב אחר שהביא דברי מוהרש"ך דח"א כת' וז"ל והם סוברים שעיקר פקפוקם הוא דמה שבטל השטר ההוא מקני שהיה צריך שיקדים תחי' קניית הקרקע ואח"כ לקנות אגבו וכו' שנתן ב' אלפים אגב דא"ק וכו' וע"ז כת' הרב כ"מ דפי' זה צריך להקצותו מן הדעת וכו' ובסוף דבריו כת' שנדון השטר של מוהרש"ך לא היה בו קנין לבסוף דחדא מתרתי בעי' או שיאמר באיזה אופן הקנה לו הדא"ק או יאמר הקנה דא"ק יען שאין כתו' שם קנין כלל וכו' ע"ע דודאי אם היה כתו' שם קנין ודאי דשדינן ליה אקניית קרקע כמ"ש בח"ב והתימה מהרב כנה"ג איך לא הביט בתשו' האחרת גם מהרב כ"מ והרב ז"א ז"ל ומצאתי למוהר"ש גאון ז"ל בתשו' סי' ל"ד דף ס"ד ע"ד שנדון מוהרש"ך בח"א הוא הדבר שנשאל עליו מוהרשד"ם סי' שי"ו וראיתי התם בשאלה שלא נזכר בה קנין כלל ע"ש וצדקו דברי הרב כ"מ והרב ז"א וכמו שהוכחנו מתשו' שבח"ב כמדובר נמצאת אומר דהרב מוהרנ"ח ומוהרש"ך פליגן בהדייהו בנכת' קנין בסוף השטר דלד' מוהראנ"ח לא שדינן ליה אקניית קרקע ולמוהרש"ך ז"ל שדינן ליה ומדבריהם ז"ל מוכח דניחא להו כס' מוהרש"ך הלזו דכל שיש בה קנין אמרי' אקניית קרקע קאי דמידי דמהני ביה קנין שדינן ליה אמילתא דלא מהני בה קנין אבל אם אין שם קנין כ"ע מודו דהשטר בטל דבמה נקנה לו הקרקע וע"ז סמך הרב בית יאודה ז"ל בחאה"ע סי' כ"ח שבטל המתנה דאין שם הקנאה כלל דו"ק ותשכח אלא שדברי מוהראנ"ח אעפ"י שהקנין לבסוף לא תיקן כלום ואעפ"י שהרב ז"ל כת' אח"ך וז"ל ואם באנו לומר שיש בכח מ"ש בשטר שיהיו המעות נתונים במתנה אגב דא"ק שהיא נותנת להם קרקע ג"כ ונמצא קנין כדינו מ"מ כל זה א"א אם המעות היו בעין וכו' אבל מלוה וכו' ל"מ בהו קנין כלל וכו' עכ"ל לא שהסכימה דעתו לכך ולומר דמהני אלא בדרך ואם באנו לומ' כת' כן שהרי כבר החליט הרב ראשית מאמר דלא נקנו בכך ולא זכו האחים כלל גם הרב בנימין אליאס ז"ל הובא בתשו' מוהראנ"ח סי' ל"ד וע"ז השי' הרב ז"ל דף מ"ז ע"ב וז"ל תחלת דבר כת' וז"ל מה שנתנה הבת כל נכסיה אגב דא"ק היה צריך לתת לה תחי' הדא"ק עכ"ל ואני אומר לכת' שמי אומ' לן שלא נתנה תחלה הרא"ק דאי משום שכתו' בלשון השטר נתנה במתנה למ"ב אמה אגב וכו' ולא כת' שנתנה תחי' הדא"ק לא איריא שכוונת העדים אינה אלא לומר באיזה קנין הקנתה המתנה לאמה ואמ' שהקנין היה באגב ומסתמא נעשית כתקנה כ"ש בנדונינו שעיקר השטר נכתב ונחתם על דבר משכונת הקרקע והודיעו העדים שהמשכונה הנז' היא מנכסי פ' שנתנם ע"י במתנה לבתו וכו' דפשי' ופשי' דאמרי' דלא באו העדים אלא להגיד שהמשכונה היא לזכות מחמת שנתנם במתנה לבתו ומסתמא נעשית כתקנה אלא דהעדים החלו עולין קיצורן של דברים מגלין טפח ומכסין טפחיים ואיכא למימ' דבנ"ד גם מוהראנ"ח והרב אליאס ז"ל אזלו ומודו דשטרא מעליא הוא והנה ה' מוהרש"ח אתא סמא בידיה תשו' הרשב"א ז"ל והיא בח"ב סי' קצ"ד שכת' שהמודה לחברו שהקנה לו דא"ק הקנאה גמו' במש"מ וכו' עכ"ל וליתובי דעת הרב מוהראנ"ח והרב אליאס ז"ל צ"ל דשאני נדון הרשב"א דהך שטרא לאו עיקר שטר הקנאה הוא דשטר הקנאה כבר כתו' בעש"ג אלא שעכשיו בא להתחייב באחריות מ"ה הוצרכו העדים לספר עיקר ההקנאה ע"ז כת' הרשב"א שהמודה לחבירו שהקנה לו ר"ל שכבר הקנה לו אמרי' הקנאה גמו' במשמע אבל בנדון דידהו ז"ל שעיקר ההקנאה בהך שטרא ס"ל דהיה צריך לפרש כיצד היא דרך הקנאה ושיקנה לו תחילה הדא"ק ואם לא נכתב לא שמה מתנה והמתנה בטילה והרב מוהרש"א נרגש מזה וכת' ואל תאמר שאני הך דהרשב"א וכו' שהרי הרשב"א כתב בזה הלשון שהמודה לחברו שהקנה לו וכו' עכ"ל ובוודאי שה' מוהראנ"ח וה' אליאס מתרגמו להך תשו' דהרשב"א כדאמרן ולא משמע להו ז"ל מאי דדייק הרב מדברי הרשב"א דאמר לה דהרשב"א אהך עובדא דאיתשיל קמיה הוא דקאמ' הכי וכייל כללא למאי דדמי להך עובדא איך שיהיה העולה לנדונינו שלשון השטר ממוצע בין נדון הרשב"א לנדון מוהראנ"ח והרב אליאס. במקומי אני עומד לומ' דבכה"ג מודים לס' מוהרש"ח ולא מפשינן פלוגתא ביני רברבתא ואח"י טו"ב הרב מוהרח"א נר"ו ידו בשלחת בפ' הכותב וז"ל גם בקנין אגב נראה דקנין גמור הוא לד' הרדב"ז בסי' תשמ"ו אעפ"י שלא כת' שהקנה לו קרקע תחי' שהרי הרב מיירי שכתו' מטלט' אגב קרקע ואעפ"י שאין כתו' כן בשאלה מוכרח לומר שכך היה כתו' דהכי קא דייק בתשו' ואפ"ה פסיק ותני הרב דשפיר קני מדין אגב ואע"פ שלא כת' אלא מטלט' אג"ק אמר' הקנאת קרקע בכלל שהרי קא מקנה ליה במטלט' מדין אגב ש"מ וע"כ הוא משום דהקנאת קרקע בכלל וקניית קרקע מדין ש"מ והמ"ט בקנין והוא בקנין ואגבו מטלטל ע"כ דברי הרב נר"ו לגבי הכא נמי בנ"ד הקנאת קרקע בכלל גם אשו"ר להרב מוהרמ"י ז"ל אשר הובא בתשו' מוהרח"ש ח"ב סי' א"ך שדין ידין כס' מוהרש"ח ותמה על מוהראנ"ח מתשו' הרשב"א אשר הובאת לך גם הרב ז"ל לחלק יצא מתשו' הרשב"א לנדונו וכמ"ש מוהרש"ח לישב ד' ה' מוהראנ"ח אלא דהוא ז"ל לא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה והמחוור אצלי דהרשב"א לא שאני ליה כשהמתנה היתה בשטר אחר לשטר שכתו' בו עיקר המתנה כס' מוהרש"ח בענין זה בכל חלקיו ומ"מ אעפ"י שהעמיס לפרש שטר דידיה דהוי כהודאה נמי מ"מ בסו"ד לא שאני ליה דוק' והרב מוהרח"ש שם פליג עליה בהא דהך דהרשב"א שניא היא דאינה אלא הודאה על מה שכבר נתן אמנם בנדון מוהראנ"ח שעיקר המתנה באותו שטר הי"ל לפרושי שהקנה לו הקרקע תחי' ובנדון שנשאל עליו ה' מוהרמ"י ז"ל כ' מוהרח"ש דאי דיינינן ליה כשטר הודאה שפיר דמי ולד' לנדון מוהראנ"ח וכו' ע"ע והיינו נמי נדון האי שטרא דידן דכתי' ביה שנתנם ע"י וכו' יש לפרשו כמ"ש מוהרח"ש ולפ"ז גם מוהראנ"ח והרב אליאס מודים דשטרא מעליא איהו וכת' עוד ה' מוהרח"ש אמנם בעיקר הדין מתחי' אני בעניי אינו נראה בעיני דינו של הרב ז"ל דמי שאמ' שהקנה לו אגב דא"ק הקנאת הדא"ק בכלל ההקנאה משמ' כמ"ש ה' ז"ל בתר הכי וכו' וז"ל ממ"ש מוהראנ"ח אח"כ ואם באנו לומר שיש כח במ"ש בשטר וכו' והצגתיו לפניך לעיל ע"ע ונסתייע ה' מוהרח"ש מתשו' הרא"ש כלל ל"ו ע"ע ולענ"ד ראיה ברורה היא וכן בקדש חזיתי להרב מגן גבורים סימן נ"ד דתפס במושלם כס' מוהרש"ח וקיימה מסברא והדר מסייעא ליה תשו' מוהרש"ח ע"ש ולא הזכיר על דל שפתיו ס' מוהראנ"ח ואיני יודע אם תשו' מוהראנ"ח האירו ברקיו תבל בזמן הרב מ"ג ז"ל ומ"ש ה' כנה"ג שם דמכללות דברי מוהרשד"ם ז"ל נר' דסו' כמוהראנ"ח ע"ע לענ"ד בפרטן אי אתה מוצא דוק ותשכח נמצאת אומר דהרב מוהרשד"ך לפי מה שפי' דבריו הרב פ"מ והרב זרע אברהם ולפי מה שהוכחנו בעניותי' מתשו' הרב בני משה שהביא תשו' מוהרש"ך דח"ב כולהו ס"ל דאי איכא קנין באחרונה בשטר אקניית הדא"ק קאי ושטרא מעלייא הוא וזכתה הבת במתנה זו וכן לד' ה' מוהר"ש וה' מוהרמ"י וה' מוהרח"ש וה' מ"ג וה' בני משה והרב פ"מ ורב ז"א ז"ל ודעת מוהראנ"ח וה' אליאס כל שלא הקנה תחי' הדא"ק אין כאן הקנאה כלל ולפי מאי דכתיב' בעניותי' בנ"ד מודים מודים והרב כנה"ג בתשו' החדשו' סי' קס"ד דף קצ"ו ע"ב העריך מערכה מול מערכה ובסו"ד כת' דהמוחזק מצי למימר קי"ל ואנן בדידן אין דנין על פי הק"ל ולעולם פוסקים כדעת מרן בש"ע ובדבר שלא נתבאר בדבריו אמרי' הלכה כבתראי היכא דחזו לקמאי וכבר ברירנא רבוואתא דפליגי אמוהראנ"ח והרב אליאס ורחימו דנפשין ונהירו דעיינין הרב מוהר"מ סוזין נר"ו שליח ציון תו"ב סח לי בזה דשאני נדון הרב אליאס שהבת הקנית לאמה כל נכסיה מקרקעי ומטלט' א"כ לא נשארו לה דא"ק לקנות אגבן מט' מ"ה קאמ' דהיתה צריכה לקנות הקרקע אגבו המט' וכיון שלא הקנתה לאמה עד"ז אין כאן מקום למתנתה וע"ז פליג ה' מוהרש"ח דאפי' בכה"ג אמרי' שהקנתה לה כתקנה ולע"ד אינו נראה דאם בכלל נכסיה מקרקעי ג"כ א"כ כי כתבה תחי' אגב דא"ק מאי הוי והא קי"ל דקרקע אינו נקנה אגב קרקע כמ"ש הרשב"א ופסקו מרן סי' ר"ב ס"ו ע"ש והכי הול"ל שיקנה לה תחי' הקרקע ולא דא"ק עלה בקב"ץ דשטר מתנה זו שכתוב בו והכל היה בקש"מ ר"ל הקנאת הדא"ק ודלא למהדר בה וכיוצא ועוד יראה דמ"ש בשטר והכל היה בקש"מ הכל אתא לאתויי עמ"ש בשטר קודם לקנין בכל אופן תיקוני רז"ל והלשון הזה נראה שהעדים מעידים שהכל נעשה בכל אופן תיקוני רז"ל ותי' רז"ל הוא להקנות הקרקע תחי' ואגבו המעות ודומה למ"ש רבי' ברוך ופסקו מור"ם בסי' רי"ב שאם כתוב בשטר כתי' חכמים יש לפרש שנתן לו באופן המועיל וכו' עכ"ל וז"ל רבי' ברוך מעתה. שהעדים מעידים שנעשה כתי' חז"ל זהו תי' חכמים להקנות הקרקע לפירות וילמוד עליון מתחתון ולא נאמר הכא יד בעהש"ט עה"ת ומאחר שחתמו העדים ע"ז אפי' אם נשאל עתה ויאמר לא כך היה לית לן בה דלית אתי ע"פ ומרע לשטרא וכיון שהגידו אין חוזרין ומגידין עכ"ל דעת עליון שחזקת העדים שכת' כתי' חז"ל שעשו כתי' חז"ל אלא שאני רואה שינוי מדברי רבי' ברוך לדברי מור"ם דרבי' ברוך תלה זייניה בהעדאת העדים שהעידו שעשו כהוגן אמנם מור"ם תלה כיפי במה שהודה שהקנה לו כתיקון חכמים ולא בהעדאת העדים בשטר שכתוב בו שראובן נתן לדור בביתו וקנו ממנו ע"ז כת' מור"ם שם שיש לפרש שקנה ממנו בענין המועיל עכ"ל מלשון זה מוכח דקאי אהעדאת העדים משמע מזה דדע' מור"ם דל"ש לן בין אם אמ' הנותן שנתן לו באופן המועיל ובין אם אמ' הערים המעידים שעשו באופן המועיל דבתרווייהו מוקמי' המתנה ביד המקבל ולא מרעי' לשטרא ובסי' רמ"א סי"ב פסק מרן שאם כתוב בסוף השטר וקנינא מיניה כחומר וכו' כתי' חכמים וכו' מהני לקיים התנאים ע"ש הנה מדברי מרן הש"ע למדנו דכשהעדים מעידים שקנו ממנו כתי' חכמים ומדברי מור"ם למדנו בהודאת הנותן והעדאת העדים שוים לטובה להעמיד השטר בחזקתו. וראיתי למוהרש"ח בתשו' הלזו שכתב וז"ל ואין לחלק בין הודאת האדם עצמו לדברי העדים דאדרבה בעדים ראוי לומ' שעשו כהוגן וכו' עכ"ל וכבר ביררנו שדעת מור"ם שקולים הם וכמבואר בדברי רבי' ברוך והטור והש"ע בסי' רמ"א מדברי כולם נלמוד דהעדאת ודברי העדים חיים וקיימים הם לעולם ומעתה חזות קשה הוגד לי במ"ש מוהרמ"י בתשו' מוהרח"ש היא העולה למעלה שכתב לחלק לד' מוהראנ"ח דלא תק"ל ממ"ש הראב"ד והביאו הטור בסי' ס' ואפי' הרי"פ נמי לא פליג עליה בהא וחלק הרב בין כשהעדים מעידים שהודה בפניהם וכנדון הראב"ד ובין כשהעדים מעידים על מה שנעשה לפניהם דמה שנעשה בפניהם מיגרע גרע וכו' ע"ע שם ולא ידעתי מה יענה הרב בדברי רבי' ברוך דמסתמיך ואזיל אדברי העדים גם לשון תהא"ט שהביא הטו' סי' ח"י שכתוב לאמ' וכן אם כתו' בשטר התנאים הללו נעשו כדין התנאים המקויימים וכו' וכן לשון הרמב"ם שהביא מור"ם בסי' רי"ב שם שכתב וקנו ע"ז ע"ש דבכל הני דברי העדים הם וקיימו עליהם וראיתי להרב מוהרש"ח סי' שנשאל על שטר קניית אויר שעל פתח שער החצר דהוי דבר שאין בו ממש והשי' עוד היה נ"ל טעם אחר ממ"ש בלשון השטר שאמ' המקנים לעדים כת' וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח וכת' המר"ד וכו' ורבי' ברוך וכו' וכפי הנראה לא גרע כשאמר הנותן וקבל עליו שיכתבו שטר בכל לשון ש"ז ויפוי כח וכו' וכעין זה מצאתי למ"ו ב"ח ח"מ סי' כ"ח וכו' עכ"ל והיא תשו' מוהרשד"ם כמ"ש הרב וז"ל ועוד טעם ג' והוא גדול וכו' ע"ע גם הרב משפט צדק ח"ב סי' י' נשאל במתנת מטבע שאינו נקנה בקנין וע"ז כת' שזכה מאחר שכתוב בשטר המתנה וכת' בכל לשון ש"ז ויפוי כח וכת' הרשד"ם סי' כ"ח וכו' עכ"ל גם בסו' סי' י"ו כת' כן והביא תשו' הרשד"ם הלזו גם בסו' סי' נ"א כת' וז"ל ועוד מטעם אחר יראה שלא יוכל ראובן ולא ב"כ לערער ממ"ש מוהרשד"ם סי' כ"ח וכו' ע"ש ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד הנדפס מחדש סי' רי"ו ועל מה שטענו בעלי האחיות ליטול חלקם כנגד מה שנטלה אחותם בא"י תו"ב הסכמנו דאין להם ליטול כלום מחמת שאחותם זכתה מכח תקנת הקדמונים שבא"י תו"ב וכעת נראה בעליל ס' שמחת יהודה וראיתי לו בסי' נ"ח שהסכים לזה ע"ש: