אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות ד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות ד

אות ג

אגב דא"ק קי"ל מטלט' ניקני' אג"ק שאם הקנה לו הקרקע בא' מהדרכים שנקנת בהם הקרקע מקנה לו אגבו המ"ט וכמ"ש בטוש"ע סי' ר"ב לנו יש לדעת אם הקנאת המטלט' הללו שעג"ק מדאורייתא היא או מדרבנן ונ"מ במוכר לגוי מטלט' אג"ק דאי אמרי' מכירת אג"ק דאוריית' לזה ולזה נאמרה ואי אמרת דאינה אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לבני נח וכה"ג כת' הסמ"ע ברי' סי' ס"ו במאי דאיפלגו רבוותא במכי' שטרות אי הוייא דאורייתא או מדרבנן כתב וז"ל ונ"מ אי מוכר שטרותיו לגוי עכ"ל ודבריו מיוסדים על אדני פז בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י מחו' י"ו וז"ל כתב הריטב"א שנשאל המוכר שט"ח שיש לו על ישראל לגוי אם הוא מכור והשיב לא מצאתי שום ספק שהוא מכור וה"ט דקי"ל דמכי' שטרות אינה מדרבנן כדי שנאמר שלא תקנו חכמים למוכרו אלא לישראל אבל לא למוכרו לגוי אלא מכי' שטרות מדאוריי' היא וכו' ואעפ"י שמכרו לגוי הוי מכר וכו' עכ"ל ובמקו' הארכתי בס"ד ועוד דנ"מ למי שהקנה קרקע לאשה ע"מ לקנות מטבע שיש לו באגב. אותו קרקע אם מקודשת קידושין גמורים ולא תפסי בה קידושין אחר דקנתה אותו מטבע מדאורייתא או"ד קנין אגב לא הוי אלא מדרבנן ולהצריכה גט דוקא לחומרא אבל אם קבלה קידושין גמורים מאחר תפסי בה קידושין ודעת הב"י בקנין אגב מדאורייתא ממ"ש בפ"ו מה' מכירה דין י"ב וז"ל המקנה לחברו קרקע כ"ש והקנה לו אגבו ש"ח ה"ז קנה השטר וכו' ונ"ל שגם זה יכול למחול אחר שמכרו וכו' עכ"ל ופי' הרל"ם ז"ל. אע"ג דעיקר טעם שיכול למחול משום דמכי' שטרות מדרבנן וקנין אגב בעלמא מדאורייתא א"כ אינו יכול למחול אהא שמעי' רבי' דאין קנין שטרות דהוו מילי בעלמא מדאורייתא אלא מדרבנן אמטו להכי מצי מחיל ע"ע עין רואה דפשיטא ליה להרל"ם בדעת רבינו דקנין אגב לבד. משטרות הוי מדאורייתא וראיתי להרב החסיד ז"ל בקו' ארעא דרבנן סי' תקפ"א שכת' משם התוס' בב"ק דף י"ב בד"ה אנא מתניתא וכו' דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן וקרא דערים בצורות וכו' אסמכתא דעלמא הוא עכ"ל וכן מצאתי להרא"ש ז"ל שם בפסקיו שכתב דעבדא כמטלט' לענין מילי דרבנן וכו' ולענין קנין אגב וכו' עכ"ל וכן בקדש חזיתי להרב העיטור במאמר אגב דף ח' ע"ב שכת' וז"ל ובפ"ק דבב"ק מכר לו עבדיני וכו' וכן הלכתא דעבדא כמטלטלין דמי לענין אגב ולענין גובייאנא וכו' ולכל מילי דכתיבי בקרא הו"ל כמקרקעי דמי וכו' לענין שבועה ואונאה וכו' עכ"ל דבריו ז"ל מכוונים לדברי התוס' דב"ק שם גם רב"א במק"ו לשם בד"ה מר כמאן ס"ל וכו' כת' משם תלמידי הרי"ף דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן וקרא דויתן להם ערים וכו' אסמכתא בעלמא הוא עש"ב וכן נראה שהוא דעת הרשב"א בחי' לשם והובא במק"ו שכת' דקנין מטלט' אג"ק אקרא אסמכוהו וכו' ע"ש. נמצאת אומ' שדעת התוס' והרב העיטור ותלמידי הר"פ והרשב"א והרא"ש סברי מרנן דקנין אגב אינו אלא. מדרבנן וק' לענ"ד ממאי דתנן בפ"ה דמע"ב מעשה בר"ג וזקנים וכו' מע"ב נתון לר"י ומקומו מושכר לו וכו' ואיפליגי בה אמוראי בפ"ק דמציעא דף י"א דעולא ס"ל מטלט' אג"ק הקנה להם ר"ג ור' אבא ס"ל מדין חצר והשתא בשלמא לר"א שפיר מתקנים התבואה שבבית ר"ג דקנין חצר מדאורייתא הוא אלא לעולא דאמ' מטלט' אג"ק הקנה להם איך נתקנו הפירות כיון דמדאורייתא קנין אגב לא שמיה קנין ותו דבפ' הזהב דף מ"ו אהא דתנן היה עומד בגורן וכו' ופריך וליקנינהו ליה אגב ארעא וכו' דכי אקנינהו ארעא מאי הוי כיון דאין קנין אגב אלא מדרבנן היכי מצי מחלל ואל תשיבני ממ"ש הר"ן בפ' הזורק אהא דתנן זרק לה גיטה לתוך ד"א שלה מגורשת ה"ק דד"א אינם קונות אלא מדרבנן כי היכי דלא ליתו לאנצויי ואיך מתגרשת האשה ברשות שאינה קונה אותו אלא מדרבנן וקרינן ביה ונתן בידה ורשותה ותירץ מדין הפקר נגעו בה דהפקר ב"ד הפקר מן התורה והנך ד"א אפקרינהו רבנן וזכתה בהם דבר תורה ע"ש ה"נ נהי דמדאורייתא לא מהני השתא דאמור רבנן דקנה שפיר מצי מחלל ע"ג ולענ"ד לא דמי כלל דהתם זכו לה רבנן הנך ד"א מן ההפקר להיות רשותה ושפיר קרינן ביה ונתן בידה ולרשותה אבל הכא ליתא לתא דהפקר אלא הקנאה ואין כח ביד חכמים לתקן הקנאות ולהתחלל ע"י המעשר דמדאורייתא נינהו וכשאני לעצמי מוצא אני דמילתא דנא באשלי רברבי תליא אהא דאמרי' בקידושין דף מ"ח המקדש במלוה ע"פ במעמד שלשתן מקודשת כת' רבי' ירוחם דאינה מקודשת אלא מדרבנן כיון דמע"ג אינו אלא מדרבנן ורבי' ב"י אה"ע סי' כ"ח כת' ע"ז ואינו מוכרח דהא איכא למימר כיון דתקינו רבנן נקנו לה המעות וכיון שנקנו לה הו"ל כאלו נתן לה הכסף והיא מקודשת דאורייתא עכ"ל ה"נ דכוותה כיון דרבנן תקנו קנין אגב הו"ל כאלו נתן לו המעות ונקנה בהם המע"ב וכן גבי מעשר דר"ג כיון דהקנה להם המע"ב בקנין אגב אע"ג דהוי מדרבנן שפיר איכא למימר כאלו הגיעו לידו אבל לדעת רבי' ירוחם ז"ל זו היא שקשה כיון דס"ל דאין הקנין אלא מדרבנן אינה מקודשת אלא מדרבנן מה מענה בפי צדיק להשיב ארך המעשה דר"ג ודפ' הזהב והרב דינא דחיי עשין מ"ח דף י"ב ע"ד ה"ק ע"ד מרן הב"י וז"ל ואני אומר דמוכרח הוא כיון דמע"ג א"א מדרבנן איך נאמר דתהא לו מקודשת גמורה מדאורייתא וכו' יעש"ב קצת ומדברי רש"י בפ' הזהב דף מ"ח ע"א בד"ה קאי באכל וכו' שכת' וז"ל ונ"מ לענין איסור כגון אם קידש בו את האשה לר"י הוו קידושין דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא ולר"ל לא הוו קידושין עכ"ל ובודאי דמ"ש לא הוו קידושין לר"ל לאו למימר לא הוו קידושין כלל אלא דלא הוו קידושין גמורים מדאורייתא אלא מקודשת מדבריהם מידי דהוה אמקדש במלוה ע"פ במע"ג דמקודשת וכת' רבי' ירוחם דר"ל מקודשת מדרבנן וק' מהך דהזהב ומעשה דר"ג אם לא שנאמר דה"ל דקנין אגב מדאורייתא:

ובפ' השואל דף צ"ט דאפליגי בשאילה אי תיקנו בה משיכה כת' במק"ו לשם משם הריטב"א ז"ל וז"ל וא"ת לדידן דס"ל דמשיכה קונה בשואל היכי מעל דהא משיכה א"א מדרבנן שתיקנו משיכה בשומרים וי"ל דאפ"ה איכא מעילה דהפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן כקנין דאורייתא חשיב לענין זה עכ"ל וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשו' סי' תשע"ה בנשבע לפרוע לחברו לזמן והגיע זמן השמיטה ושביעית בזמן הזה דרבנן ושבועה דאורייתא ופסק דפטור מן השבועה דהפקר ב"ד הפקר מאלה הנחלות דאורייתא ע"ש ועיין בתוס' בפ' מרובה דף ע"ט בד"ה תקנו וכו' שכת' בסו"ד דלר' אמי קנה מדאורייתא דאי מדרבנן וכו' הוי חומרא דאתי לידי קולא דחברו מותר לבקע בו לכתחי' עכ"ל הן אמת שענין זה אי אזלינן בתר דאורייתא או בתר השתא דתקון רבנן ולצאת י"ח דאורייתא או להתחייב מדאוריית' באיזה צד מים עמוקים וכבר בא חכם הרזים רב תנא בספר הנורא מז"ל בפ"ז מה' תרומות ובכ"ד ואני עני בזה עמדתי בס' הקטן חסד ואמת בדרוש שבת זכור בס"ד ולעת עתה נראה בעליל ס' שער המלך ובפ"ג מה' מכירה הביא דברי התוס' דב"ק דף י"ג דס"ל קנין אגב א"א מדרבנן ורמי דברי התוס' אההדדי דבפ' הגוזל דף ק"ד בד"ה אגב וכו' שכת' בסו"ד דלענין לפדות מע"ב בעי' שיהיו קרויין נכסין מדאורייתא אותן מעות שבביתו לחלל ע"י מע"ב דמדאורייתא ואין לומר כיון דהשתא מיהא תיקון רבנן דליקני באגב הפקירו רבנן להנך מעות שיש לו בבית לזוכה ולחלל עליהם מע"ב דא"ה הדרא קו' לדוכתה דמאי משני דלית ליה ארעא נהי דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ומדבריהם למדנו דקנין נכסים ע"י הודאה לא הוי אלא מדרבנן היכא דלית ליה ארעא אבל היכא שמודה על דבר אמת מדאורייתא קני והתוס' בהזהב שם הק' דמאי משני דלית ליה ארעא אכתי ליקנינהו ניהליה הנך מעות בהודאה כהך דאיסו' גיורא וכו' ע"ש והאי הודאה היא מגן שויא דקושטא קאי דלאו דידיה הוו אלא דבעי לאקוניינהו ניהליה בהודא' ואי קנין ע"י הודאה מדרבנן היא א"כ מן התורה אין המעות קרוים שלו והיכי. מצי לחלל ע"י מע"ב אמטו להכי סלקא להו בק"ו והתוס' בפ' חזקת דף מ"ד בד"ה דלית ליה כת' דלמחזי כשיקרא שיודה שיש לו קרקע ואין לו לא חיישי' וראיה מאיסו' גיורא וכו' ע"ש אלמא הודאת בע"ד שיש לו קרקע ואין לו או שמודה שמעות הללו של פ' אע"ג דידעינן דאינם שלו מהניא הודאת בע"ד א"כ מ"ש דהאי הודאה מהאי הודאה דבהגוזל פשיטא ליה דבמודה דאית ליה ארעא ולית ליה דאינו קונה אגבה אלא מדרבנן ובמודה במעות שיש לו של פ' מהני לקנותם מדאורייתא אמטול להכין ק"ל בהזהב דליקנינהו נהליה בהודאה כההיא עובדא דאיסו' ע"ש ומצאתי להרב מ"מ סי' ר"ח שכתב על מה שחידשו התוס' בתמורה דף ה' ולא נחלקו אביי ורבא בכ"מ דאמר' ל"ת אי מהני לא מהני אלא באיסור הקדום ולא באיסור שבדה מלבו כיון שנשבע שלא לגרש וגירש וכ"ת ע"ז כיון דק"ל תו קו' אחריתי וסלקא להו בצ"ע תו ליכא למיסמך על הך שינוייא שכת' התוס' תחילה ע"ש דכוותה איכא למימ' נמי אע"ג דבהגוזל כת' דקנין אגב מדאוריי' לתרוצי שמעתתא משא"כ בהודאה שיש לו קרקע דלא הוי אלא מדרבנן כיון דאכתי תק"ל דליקנינהו ניהליה להנך מעות. בהודאה כמו שהק' בפ' הזהב תו ליכא למיסמך אהך חידושא שחידשו דקנין אגב מדאורייתא ועדין יד הדוחה נטויה לומ' דדעת התוס' בהזהב דהך הודאה נמי מדרבנן הוא דמהנייא כמו הודאת שיש לו קרקע ואין לו וכמ"ש בהגוזל דבעי' שיהיו הנכסים קרויים שלו מדאורייתא דוקא ולא מדרבנן מתרצא שפיר מאי דק"ל בהזהב דכל הקנאות שע"י הודאה במה שאינו כך האמת לא הוו אלא מדרבנן ולא מצי מחלל ע"י מע"ב דהוי מדאורייתא ואכתי ק"ט מהך עובדא דר"ג וזקנים שהקנה להם המתנות בקנין אגב כיון דקנין אגב מדרבנן לס' התוס' דפ"ק דב"ק והרב העטור והרשב"א והרא"ש ותלמידי הרי"ף כמו שנאמר ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' בפ' הספינה במ"ד לדף ע"ט גבי מכירת שטרות דאיכא מ"ד דאינה אלא מדרבנן ותהי עלה מדאמרי' בקידושין דמ"ח התקדשי לי בשט"ח דאחרים רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ובסמכה דעתה פליגי דכ"ע אית להו דשמואל דאי מחלה מחול ע"ש ואי סה"ד לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר מק"ו דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאיצטרוכא גיטא וכו' עכ"ל וקרובים דבריו לדברי רבי' ירוחם ז"ל ושלא כדעת מרן הב"י וכמדובר וע"ע בתוס' סוכה דף ל' בד"ה שינוי החוזר וכו' ע"ש וכבר הארכתי בדרושים בס"ד כדבר האמור ואחרי מופלג זמן זמנם זמניהם השמש יצא על הארץ והארץ האירה או"ר בעד או"ר עד שנתמלא כל הבית אורה זה ספר כתב רבינו הגדול מוהריט"א ז"ל הסומך על שולחן אביו גדול בדורו הרב החסיד בס' קהלת יעקב בקו' מ"ס דרבנן במערכת אות א' סי' דמקהי אקהתא לרבוותא דס"ל קנין אגב מדרבנן מהך מעשה דר"ג וזקנים ומפ' הזהב וכדוקיי שש אנכי שכיוונתי בזה לדעת גדול הנאמר ועוד הק' הרב ז"ל ממ"ש התוס' בקידושין דף ה' בד"ה שכן פודין וכו' דאמאי לא עביד ק"ו מקרקעות שאינם מוצי' ואפ"ה מכניסות שטר שמוציא אינו דין שמכניס ותי' דאיכא למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלט' אגבן תאמר בשטר עכ"ל אלמא דס"ל דקנין אגב מדאורייתא ע"ע והנלע"ד לחדש דבר מעתה דלא נחלקו אבות העולם בקנין אגב אי מדאורייתא אי מדרבנן אלא במקנה לו מ"ט שאינם מונחים ע"ג אותה קרקע שהקנה לו אבל מ"ט שהם מונחים ועומדים ע"ג אותה קרקע הקנויה לו לכ"ע הוי מדאורייתא ודמות ראיה ממאי דס"ל לרבי' ז"ל דהא דאסיקנא בגמ' אגב וקני בע"י דוקא באינן צבורין אבל בצבורין תיסגי ולא בעי למימ' אגב וקני ע"ש אלמא דבצבורין אלימא קנייתה וכד דייקנא פורתא אשכחנא דלאו מלתא היא דא"ה כי קא מבעיא ליה התם בקידושין דף כ"ו מי בעי' צבורין או לא ע"כ היינו מדרבנן דאפי' מדרבנן לא קני באגב אלא בצבורין או"ד בהקנאה מדרבנן לא בעי' צבורין א"ה מאי פשי' ליה מהך דר"ג וזקנים דקאמ' ומקומו מושכר לו אלמא בעי' צבורין ומאי פשיט מינה שניא ההיא דלא פרשת מתנות דמן התורה בעי' דוקא צבורין וכי קא. קמבעיא ליה בהקנאת אגב דלא הוי אלא מדרבנן ומה שהק' עוד הרב שע"ה מדאמ' יכיר למ"ל אי בעו ניתביה ליה במתנה וכו' ודחיק לאוקומה בשנפלו לו נכסים והוא גוסס אמאי לא מוקי קר' בדאית ליה נכסי במד"ה ולא מצי לאקנויינהו ניהליה לא בשטר ולא בחליפין ולא במשיכה ובאגב אינם נקני' ד"ת אלא מדרבנן אהא איצטריך קרא יכיר לאקנויינהו ניהליה בהכרתו דלא הוה מצי לאקנויינהו לאחר אלא ש"מ קנין אגב מדאורייתא א"כ הו"מ לקנות באגב ויכיר למ"ל אהא דחיק ומוקי. בגוסס ע"ע ז"ל ולענ"ד אכתי קשה דע"כ לא כת' התוס' דקנין אגב מדאורייתא אלא בדאית ליה ארעא אבל בדלית ליה ארעא לא קני אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם בהגוזל א"ה הדרת קושי' הרב לדוכתא לוקמא בדאית ליה נכסי במד"ה ולית ליה ארעא דהשתא לא קניי' אלא מדרבנן אמטו להכי איצטריך קרא דיכיר אלא פשי' דתלמודא מעיקרא משני לה בפשי' דאיצטריך קרא לנכסים שנפלו לו לאחר שהכיר ומשום דאותביה מר"מ דאמ' אדם מקנה דשב"ל תירץ לדיבוריה שנפלו לו. לאחר מכאן דקאמר לר"מ כשהוא גוסס כנלע"ד נכון:

גם מדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דבכורות בעובדא דמרי בר רחל דהוה מקני אודנייהו וכו' שכת' ע"ז והמחוור שבכולן שיקבל מן הגוי פרוטה ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה וכו' עכ"ל וממ"ש ויקנה לו המקום וכו' ולא קאמר ויקנה לו סתם ואגבן יקנה לו אזן הבהמה ש"מ משום דס"ל דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן משום הכי להפקיע הבכורה שהיא מדאורייתא לא מהני בה קנין אגב שהוא מדרבנן וכדעת התוס' בהגוזל הנאמרי' באמת אבל קנין המקום שהוא מדין חצר קונה מדאורייתא וחצירו קונה לו אזן הבהמה ופוטרה מן הבכורה אמור מעתה מרן בש"ע י"ד סי' שכ"א שהעתיק לשון הרא"ש שכת' ויקנה לו המקום עכ"ל דס"ל כדעת הרא"ש משום דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן ובהקנאה דרבנן לא מהני להפקיע הבכורה שהיא מדאורייתא ולפ"ז ק' על מרן בש"ע אה"ע סי' כ"ח ס' ג' דפסק בסתם דהמקדש במע"ג מקודשת סתם דמשמע דמקודשת מדאורייתא וכך הוא דעתו שם בב"י ופליג אמ"ש רבי' ירוחם דס"ל דאינה מקודשת אלא מדרבנן כיון דעיקר הקנאת הממון ע"י מע"ג א"א מדרבנן א"כ אמאי גבי בכורה כת' שיקנה לו המקום דהו"ל הקנאה מדין חצר שהיא מדאורייתא בהקנאת אג"ק תיסגי ליה אע"ג דהיא מדרבנן וכזאת וכזאת ק' ע"ד רבי' ירוחם ז"ל שלענין קידושין במע"ג פסק דאינה מקודשת אלא מדרבנן ובס' אדם נתיב ח"ב כתב וז"ל המוכר עובר בהמתו לנכרי וכו' ולצאת ידי שניהם יקבל מעות מהגוי בשביל אזן הבהמה כדי פרוטה וימשוך הבהמה או יקנה לגוי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אזן הבהמה וכו' עכ"ל ודבריו סתומים דמתחי' כת' כלשון רבו הרא"ש ז"ל יקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם דמשמ' מדין חצר מקנה לו דהוי קנין דאורייתא ואח"כ כת' ויקנה לו אגביו וכו' משמע מדין אגב ואי מדין אגב הוא למ"ל הקנאת מקום שהבהמה עומדת שם דקי"ל צבורין לא בעי' ועוד דעכ"ל דס"ל לרבי' ירוחם דקנין אגב דאורייתא ושלא כדעת הרא"ש רבו דאי ס"ל דאין קנין אגב אלא מדרבנן היכי מצי למפטר מהבכורה שהיא מדאורייתא והא מר הוא דאמ' בהמקדש במע"ג אינה מקודשת אלא מדרבנן דמשום דהקנאת מע"ג דרבנן היא הן אמת: שראיתי לו מ"ל בח' אות כתי' א ח"א שכת' כהך דהמקדש במע"ג דמקודשת מדרבנן בשם י"א וטעמא טעים כיון דתקנתא דרבנן הוא עכ"ל דיש מהדיוק. דהול"ל. כיון דהקנאה מדרבנן היא לכן נלע"ד דשאני מע"ג משאר הקנאות שהם מדרבנן כיון דמע"ג הילכתא בלא טעמא כדאמר הרמ' בכ"מ בהא דקסברי הי"א דלא הוי אלא מדרבנן אבל בשאר הקנאות וכ"ש קנין אגב דאסמכוהו אקרא כמ"ש התוס' ושאר רבוותא שפיר חשיבא הקנאה אפי' לענין מילתא דאורייתא וזה שלא כדעת הרמב"ן בחי' לבתרא במ"ד לדף ע"ז אשר הונף ולפ"ז מסולק מטענת מרן הב"י דלענין הקנאה דתקנו רבנן אנה"נ דהוי כעין דאורייתא אבל מע"ג דרבנן גופייהו קרו לה הלכתא בלא טעמא לא חשיבא כולי האי להיות. מקודשת מדאורייתא. ואם קיבלה קידושין מאחר אין חוששין לקידושין כנלע"ד ולתרץ דבריו שכת' גבי בכורה שיקנה המקום וכו' ויקנה לו אגביו וכו' נלע"ד להגיה או יקנה לו אג"ק אזן הבהמה עכ"ל ור"ל שיקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ומדין חצר שקונה לו ד"ת או שיקנה לו אג"ק וקנין דרבנן כקנין דאורייתא וכמ"ש הריטב"א שהובא במקובצת בפ' השואל. אשר הורם ומעתה הנה זאת עולה מידי פלוגתא לא נפקא דאיכא מ"ד דהוי דאורייתא קנין והיא דעת הרמב"ם לפי מ"ש הרל"ם ודעת התוס' דהגוזל ור"י קידושין אמנם התוס' כר"י ב"ק והרב העטור. והרשב"א והריטב"א ותלמידי הרי"ף ס"ל אינה אלא מדרבנן ולפ"ז נ"מ במוכר לעכו"ם כאשר כתבנו ראשית מאמר ולהקנות הבהמה לגוי באג"ק ואגבה אזן לפוטרה מן הבכורה:

וראיתי להרב כנה"ג א"ח סי' אמ"ת שכת' משם דיא"ז והובא בס' שלה"ג דאם מקנה החמץ לעכו"ם בקנין או אג"ק אעפ"י שלא מסרו לעכו"ם עד אחר הפסח שרי וכו' עכ"ל והביאוהו בקיצור הרב מג"א והרב אליה רבא שם ויש לצדד בדברי הש"ג:

או דס"ל קנין וקנין אג"ק דאורייתא ולכך אלימי לאפקועי איסור תורה דב"י. או. דס"ל. כדעת הריטב"א דבקנין דרבנן כעין. קנין דאורייתא כמדובר ובק"ס אשכחן להרב המבי"ט דס"ל דהוי מדאורייתא וכמו שאכתו' לקמן במערכת אות ק' בס"ד:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה