ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות ג
אגב אד"ק קי"ל מטלט' נקנים אגמ"ק לזכות בהם הקונה במכר או במתנה או לשעבד לו המטלט' בחובו אג"ק דהיינו שהמוכר או הנותן או המשעבד נותן לקונה או מוכר לו דא"ק ואגבן מקנה לו המטלט' בכ"מ שהן אעפ"י שלא משך וכן המטבע אעפ"י שאינו נקנה בחליפין נקנה באג"ק וכן השט"ח למ"ד אלא שצריך לומר לו ג"כ קנה לך וכו' כמבואר כל זה בטוש"ע ולקמן יתבאר בס"ד:
ומעתה חל עלינו חובת ביאור אם המקנה לא מכר או נתן הקרקע לקונה רק בתורת שאילה ושכירות והא נמי פשי' דלאו דוקא מכר או מתנה אלא ה"ה שאילה ושכירות דשכירות ממכר ליומיה הוא וכ"ש שאילה שכל הנאה שלו ואע"ג דאיכא למ"ד דלא אמרינן שכירות ממכר ליומיה הוא אלא לענין הונאה וכמו שהארכתי במערכת אות ש' בס"ד הא מיהא לענין למקני אגבו שפיר כאותה ששנינו בס"ו מעש"ב מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה וכו' ומקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה ע"ש אלמא דר"ג המקנה המתנות לר"י ורע"ק שהם מטלט' השכיר לו המקום ואגבו הקנה להם המתנות וכל היכא דמהני שכירות ה"נ מהני שאלה דמ"ש ור"ג דהשכיר להם המקום וקבל המעות ולא השאיל להם בחנם משום שהיה צריך לכתוב להם שדי שאולה לכם ושלא להטריח אותו צריך לעשות תיבו'ת הרבה קבל מהם המעות דה"נ שכירו' נקני' בשט' ואמאי הוצרך לקבלת המעות תסגי ליה בכתיבת שדי או ביתי שכורה לך והריני כאלו התקבלתי אלא פשי' שלא להטריח את ר"ג עשו קנין בנקל ע"י קבלת המעות:
וראיתי להתוס' בפ"ק דקידושין דף כ"ז בד"ה ומקומו וכו' שהק' דלמה לא הקנה להם המקום בחליפין ור"ל בשלמא בשט' ל"ק משום דטריחא ליה מלתא לכתוב אבל בק"ס נקל הוא כמו נתינת המעות ואמאי הוצרך לקבלת המעות אהא תי' ושמא שכירות אינו נקנה בחליפין וכו' ופשי' דהה"נ בשאלה דאינו נקנה בחליפין דשאלה ושכירות להאי מילתא חדא היא דאלת"ה תיקשי ליה נהי דשכירות לא מצי להשכיר ע"י קנין חליפין לישיילנהו ההוא דוכתא בק"ס ואמאי הוצרך לנתינת המעות אלא ש"מ שאלה ושכירות כחדא שריין והא דנקטו שכירות טפי משאלה משום דר"ג השכיר להם וקבל מעות עלה מקשו דהי"ל להשכיר להם בחליפין וזה פשוט וכן מצאתי בפסקי תוס' סימן מ"ט שכת' בפשי' דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין בד"ה ומק"ו מכ"ל והתו' שם לא כתב' אלא שכירות אלא ש"מ כדכתי' דדא ודא חד הוא ובמאי דדייקי התוס' מדלא קתני גבי שכירות קרקע אלא כסף שו"ח ואלו חליפין לא קתני הק' הרב ח"ה ז"ל דה"נ גבי מכירה לא קתני ובמכירה מהני חליפין אלא מאי דלא תני לה משום דאיכא למימר מלתא דאיתא במטלט' נמי לא קתני וכדאמר התם גבי עבד כנעני ק"ו אלימתא וע"צ הדחק יראה דהתוס' דייקי לה מדלא תני תנא ליש' קלילא כדרך שהקרקע נקנה כך השכירות וקתני כסף שו"ח ש"מ לא שמ"ו דתנן תנן דלא תנן לא תנן שוב מצאתי להתו' בפ"ק דמציעא די"א דק"ל משאלה ושכירות וכת' בפשי' דאין שאלה ושכירות נקנין בחליפין ע"ש עין רואה במקום שהביאו העד לדבריהם משכנו נפשייהו וכת' בלשון ושמא ובמקום שלא הביאו ראיה לדבריהם כתבו בפשי' ופשי' לי דסמכו אהך דוקייא דכת' בקידושי' ושם דפסקי תוס' סי' נ"ב כת' שאלה ושכירות כבפנים ע"ש:
וראיתי להתוס' בערכין דף ל' אמאי דאפליגו רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל דרב אמר מכור ויוצאה בדיינים ובעי תלמו' למימר דמעות אינם חוזרות ולמתנה איכוון ושמואל אמר אינה מכורה והמעות מתנה ויוצאה ביובל הק' רש"י א"כ מאי נ"מ אי מכורה אי אינה מכורה כיון דכ"ע המעות לאיבוד אזלי ויוצאה ביובל ותי' דנ"מ אם הקנה לו מטלטלין אגמ"ק של אותה שדה ועדיין לא משך אותם המטלט' והדרא ארעא למ"ד מכורה קנה אותם המטלטלין ולמ"ד אינה מכורה לא קנה המטלטלין והק' בתוס' דמ"ט נתקבלו שכר זה מזה ליתבי ליה ההוא דוכתא במתנה ע"מ להחזיר וליקני ליה בחליפין דסודר א"כ לישייליה ההוא דוכתא ויקנה ליה בק"ס ותי' דכל דבר שחוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר א"נ שאלה ושכירות בכולם לא מקנו בחליפין משום דהוי כמו טובת הנאה דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין משו"ה הוצרכו לקבל מעות זה מזה עכ"ל והנה מ"ש דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין וכו' ציין עליו ב"ב דף ג' והיינו מאי דאמ' התם בקנו מידן שלא לחלוק ופריך וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים הוא ופי' רשב"ם וז"ל ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה במכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מט' עכ"ל ולפק"ד אי מהא לא איריא ולא שמה מתיא דהתם לא אתא למעוטי אלא קנין שלא לחלוק דאין שם שום הקנאה בגוף הקרקע אלא ק"ד שקנו מידן לחלוק אבל הקנאת קרקע עמ"ל או שאלה ושכירות דמקני ליה גופא לזמן מה הרי מעתה חל הקנין על גוף הקרקע לזמן השאלה והשכירות או עמ"ל דבההיא שעתא מיהא אקני ליה גופא דארעא ועיין במקו' לשם ובשיטת הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש סי' כ"ו ואיני מבין דבריהם ז"ל דסוגיא דהתם הכי איתא בפ"ק דמציעא אהא דתנן היה עומד בצד שדהו וכו' זכתה לו וכו' איתמר עלה וכן אמ' עולא והוא שעומד בצד שדהו ואותביה ר' אבא לדעולא מדתנן ומקומו מושכר לו וסא"ד דמשום חצרו נגעו בה דנעשית ביתו של ר"ג חצרו של ר"י ור"עק וזכתה להם החצר ואינהו בספינה הוו וכי בצד חצרו של ר"ג הוו אלא ש"מ דלא בעי' עומד בצד שדהו ודחי דלאו מדין חצר זכו במתנות ר"י ור"עק אלא כיון שהשכיר להם הקרקע אגבו הקנה להם המתנות ומט' אג"ק הקנה וקאמ' דר"א לא קבלה ואמרי' שפיר עבד דלא קיבלה דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם וכי לא הי"ל סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה אמ' ליקנות בחליפין ה"נ ט"ה אמ' ליקנות עג"ק ור"ל דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם ולא מדין חצר אמאי הוצרכו לשכור המקום וליתן לו השכירות וכי לא היה לו סודר לקנות ממנו המתנות בחליפין אלא לאו ש"מ דמתנות כיון שאין לבעלים זכייה אלא ט"ה ליתנם למי שירצה אינם נקנין בחליפין ה"נ ט"ה אמר ליקנות עג"ק אבל מתורת חצר הקנאה מעליא היא ומ"ש רש"י ז"ל ולמ"ל לקבל מהן מעות לאו למימר דהיה משכיר להם המקום בק"ס לחוד ואין צריך לנתינת המעות וכדק"ל להתוס' דא"ה אין שחר למאי דקאמ' ה"נ ט"ה אמר לקנות על גבי קרקע ולמאי דדחי שאני דמ"ך דנתי' כתי' בהו אלא ודאי דכוונת רש"י ז"ל כדכתי' דלמ"ל שכירות מקום ושהוצרכו ליתן מעות משום דאין שכירות נקנה בחליפין ליקני להו המתנות בק"ס אהא דחי אי מהא לא איריא משום דמ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם הוא אמטו להכי הוצרכו לשכור מקום דאין שכירות נקנה בחליפין כמ"ש התוס' ומט' אגמ"ק נתינה שלימתא היא והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי לאביר הרועים כנ"הג בסי' קצ"ה אות כ"ח בהגהב"י דעת רש"י לומר דקו' הגמרא היא על מה שהוצרכו לשכור במעות ולא תסגי להו בק"ס וכק' התוס' לפי שהוא ז"ל נרגש ממ"ש רש"י ולמ"ל לקבל מהן מעות וע"ז היטב חרה לו ולע"ד הקצרה כוונת רש"י כדכתיבנא בעניותינו ועוד תמה הרב ז"ל על דברי מרן בכ"מ בפי"א מה' מעש' דין י"א עמ"ש רבי' דאין מע"ב נקנה בחליפין כתב מרן דנלמד ממעשה דר"ג וכו' מדנתקבלו שכר זה מזה שזה תימא דלא דמי' הא להא דנתקבלו שכר היינו להקנות הקרקע ודברי הרמב"ם להקנות המעש' עצמו עכ"ל ואני עני תמיה על תמיהתו דהן הן דברי מרן עצמו דממה שנתקבלו שכר המקום ולא הקנה להם המתנות בחליפין ש"מ דאין המתנות נקנין בחליפין משום דהוי דרך מקו'ם אלא שלשון מרן ז"ל אינו מדוקדק כ"כ דלימוד ערוך הוא בידינו ומהו זה שכת' ז"ל נראה דנלמד וכו' וכבר הושג מהרב תי"ט שם בס"ו ממ"ב וע"ע בהרב כנ"הג שם אמנה כוונת דבריו פשו' לפניה כדכתיבנא אמור מעתה זו היא שקשה בדברי התוס' דערכין דמהכא משמע דכל הך שוטר' דט"ה אמ' או משום דנתי' כתי' בהו א"א לענין המתנות דאמאי לא אקני להו בחליפין דסודר לר"א דלא קבלה משום דמ"ך ט"ה נינהו ואמ' ולעולא משום דחליפין דרך מקו'ם הוא ומ"ך נתי' כתי' בהו אבל למימר דעל שכירות הקרקע או שאלה או מעמ"ל דהוו ט"ה ליכא מאן דסבר הכי אם לא שנאמ' שסו' כדעת רש"י לפי מה שהבין הרב כנ"הג כמדובר והוא פלא דאין שיטת ההלכה הולכת כן כדבר האמור וראיתי להרב צ"ק ז"ל שם שכתב ודבריהם ק' להולמן דהא מסיק התם מ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם ומ"ה היו נותנים שכר ז"לז עכ"ל מלבד שדבריו תמוהי' דבמה נחה דעתו מדבריהם וכדדייקנא מאי דק"ל ז"ל אהמ"ר לק"מ דאין זה מסקנא אלא לתרוצי מילתיה דעולא והתוס' משמע בדבורייהו דמ"ד אינה מכורה לא תק"ל מהך מעשה דר"ג דמימ' אמ' משום דט"ה אמ' וס"ל כר' אבא התם דלא קבלה וזה פשוט ורבינו משום דפסק כעולא בפי"ז מה' נזיר דין ח' לכך עמד טעמו בו דאין המע"ב נקנה בחליפין משום דמתנה כתוי' בהו וזה פשוט וחזי הוית להר"ש שם דלמה לא השאיל להם המקום ויקנה להם בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאשכחן בגטין ליתשיל ליה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח והיה נראה מתוך כך שאלת קרקע נקנה בחליפין וכו' ע"ש ובלשון הר"ש הלזה כתו' כמקו' שם בפ"ק דמציעא בדמותו כצלמו משם תוס' שאנץ ע"ע ואני עני לא הבינותי דבפ' הזורק דף ע"ז מייתי תלמודא עובדא בש"מ דכת' גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל זיל א"ל ליקנייה נהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נפל וכו' ה"ז חזקה ע"כ והתם לאו בקנין חליפין הוה אלא בחזקה דתיחוד ותפתח דאי סא"ד מתורת קנין חליפין הוה למ"ל תיחוד ותפתח ועוד למ"ל ההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ליקני לה דא"ק בכ"מ שהם דאפסיקא הלכתא דצבורין לא בעי' וראיתי במקו' שם במצי' לדף מ"ו אהא דפריך אמאי דתנן היה עומד בגורן וכו' וליקני ליה אגב סודר ומשני דלית ליה סודר שכתב משם הריטב"א פי' דלית להו סודר כלל שאילו הי"ל סודר מושאל היו קונין בו כשם שקונין אג"ק מושאל כדאיתא בגיטין עכ"ל והיינו מהאי עובדא והיינו שאין כוונת רבא שיתן לה במתנה גמורה ההוא דוכתא דמנח ביה. גיטא אלא בתורת שאלה תחזיק בו עד שתקנה אגבו ובמאי תקנה ליה בתורת שאלה ע"י חזקה דכשם:
שקרקע נקנה בחזקה ה"נ שכירות ושאלה שוב מצאתי להתוס' שם בגיטין שכתבו משם ר"י דע"י שאלה הוה ור"ת נמי לא פליג עליה בהא ע"ש אבל למימר דע"י קנין חליפין הוה ק' לשמוע א"כ מהיכא פשי' להו מהכא להר"ש והתוס' שאנץ שהיה נר' מתוך כך דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין דקנין חליפין מאן דכר שמיה ע"כ דט"ס נפל בדברי הר"ש והתוס' שאנץ וצ"ל והיה נראה מתוך כך דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין וכו' ור"ל ומש"ה הוצרכו לשכירות קרקע בכסף דא"א בשאלה דבספינה הוו ואיך יקנו בחזקה ובשטר כמי לא הטריחוהו לר"ג וכדכתיב'. שוב מצאתי להרא"ש בפסקיו שם בפ"ק דמציעא דק"ל דאמאי לא השאיל להם קרקע וכדאמרינן בגיטין והיה נראה מתוך כך דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין וכו' ע"ש בחון ובדוק דהוא כלשון הר"ש ותוס' שאנץ ז"ל ומה"ט נמי א"ל רב דליקני לה בחזקה דתיחוד ותפתח ולא בקנין חליפין דאע"ג דשבת הוה ואין קונין בק"ס בשבת ה"נ בחזקה אסור כדאמ' בעירובין דף ע"א אבל לסלוקי רשותא אסור אפי' לב"ה ע"ש אלא עכ"ל משום דלגבי ש"ע התירו שלא תטרף דעתו עליו א"כ מ"ל חזקה מ"ל קנין חליפין אלא ה"ט משום דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין: וחמותי. ראיתי אור בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל לשם בהזורק דק"ל דאמאי לא אקנייה ניהלה ההוא דוכתא כק"ס ותי' כל שאפשר למעט בקנייני' ממעטי' דכי אחדא ופתחא לא מיחזי אלא כנועלת בית לשומרו עכ"ל דעת שפתותיהם ברור מללו דשכירות ושאלת קרקע נקני' בק"ס ושלא כדעת התוס' וכ"ה דעת הר"ן ז"ל בפי' ההלכות שכתב והא דאורי להו רבא בחזקה ה"ה דאפי' בחליפין שרי אלא כיון דאפשר אורי להו בהכי דלא מנכרא מלתא עכ"ל הנה זאת עולה דעת התוס' בקידושין ומציעא וערכין דשאלה ושכירות קרקע אינם נקני' בק"ס אמנם דעת הרמב"ן והרשב"א. והריטב"א משם רבו ורבו בשם הרמב"ן כמ"ש במקו' לשם במ"ד לדף י"א ובהזורק והרא"ש בפ"ק דמציעא שם והר"ן בפי' ההלכות שם סברי מרנן דניקני' בחליפין הן אמת דמה שהק' הרא"ש ע"ד האומ' דאינו נקנה בחליפין סו"ס דאכתי תק' שיתנו לו ע"מ להחזיר וכו' כבר כת' התוס' בערכין שם דכל שחוזר לבעלים אינו נקנה בחליפין:
והטור סו' סי' קצ"ה בשכירות קרקע ע"י קנין חליפין כת' בסתם דנקנה בחליפין ואילו בשאלה עמד ותלאה בפלוגתא ובמחלוקת היא שנויה וכבר תמה עליו מרן בב"י ז"ל שם ומה שתי' דרבא ז"ל אהמ"ר קשה להולמו בלשון הטור כאשר ירדוף הקורא וכבר כתב עליו הרב כנה"ג דאינו מחוור ועיין מה שהליץ הרב כנה"ג וקרובים דבריו לדברי הרב דרישה והרב ט"ז ע"ע ואכתי לא איפרוק מחולשא ומרן בשולחנו הביא ס' האומר דנקנין בק"ס כסתם משנה ודעת התו' בשם י"א וכללא הוא דדעתו כסתם משנה ומוסכם מכל המחברים ומה מאד אני תמיה על רבי' הגדול הרב כנה"ג. שכת' שם דרבי' הביא ב' הסברות ולא הכריע ע"ע והוא פלא:
ואתה תחזה דע"כ לפ' רבוותא אלא בהקנאת שאלה ושכירות ע"י ק"ס לקנות אגבן אבל פשי' שאם הקרקע מקנהו לו בשכירות בא' מג' דברים כסף שו"ח לכ"ע מק' מט' אגבו והיינו הך מתני' דה"ג וזקנים למ"ד מדין אגב הקנה להם ומהך עובדא דגיטין בהזורק לדעת האומ' מדין אגב הקנה לו הך גיטא וכן מצאתי להרב העטור בסו' מאמר אגב שכתב וז"ל וכיון דפרוזבול ואגב חד דינא אית להו כי היכי דאמ' בפרוזבול השאיל לו מקום לתנור וכירים כותב עליו פרוזבול הנ' באגב דשאלה ושכירות סגי עכ"ל וכ"כ הרב התרומות שער מ"ג ח"א סי"א ע"ש ועיין במרן הש"ע סי' ס"ז סכ"ב ע"ש ופסקה רבי' בפ"ט מה' שמטה דין י"ט ומינה לדין אגב כמ"ש הרב העטור אלא שדרך רבינו להעתיק:
ואולם נשאר להו לברר אם המקנה עצמו אין לו קרקע אלא בתורת שאלה ושכירות מי מצי להשאילו ולהשכירו בתוך זמן השו"ש. לזולתו ולהקנות לו אגבו מ"ט או לא ואע"ג דקי"ל דאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר כבר כתב הרי"ף דה"מ לכתחי' אבל בדיעבד מה שעשה עשוי והביאו מרן בב"י סימן שמ"ב ע"ש ואע"ג דבסודר מושאל פליגי בה רבנן נו"ן שדעת תלמידי הרי"ף דאין קונין בסודר מושאל ודעת הריטב"א ז"ל דקונין בו כמ"ש במקו' בפ' הזהב כמ"ד לדף מ"ו ע"ש שאני התם משום מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי כמ"ש תלמידי הרי"ף ע"ש אבל בקרקע דליכא היו איכא למימר דכולי עלמא מודו בקרקע המושאל או המושכר שפיר מצי לאקנויי וליקנות אגבו מט' וחזיתיה להרשב"א בתשו' סי' תתקל"ד שכתב וז"ל ומקום בה"כ אם הוא שלו וכו' וכן אם הוא מושאל או מושכר לו וכו' ואפי' אג"ק מושאל או מושכר מקנין וכו' דאמר מעשה בר"ג ומקומו מושכר לו ואמרי' פ"ק דמצי' דר"ג מ"ט אגמ"ק הקנה להם וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי מהיכא משמ' ליה מהאי עובדא דאפילו הקרקע מושאל או מושכר בידו מצי לאקנויי מ"ט אגמ"ק דשו"ש לקונה נהי דר"ג השכיר להם ואגבן הקנה להם המתנות מאן לימא לן דביתו של ר"ג לאו דידיה אלא שישנה בידו בתורת שו"ש גם אשו"ר להרב התרומו' שער מ"ג ח"א סי' י"ב דפשי' ליה דאפי' בקרקע המושאל או מושכר לגבי המקנה מצי לאקנוייה וליקני אגביה לאחריני וכתב ע"ז ועוד יש ראיה מעובדא דר"ג ור"י שהשכירו זל"ז מקום מעשרותיהם וע"ד אגב וכו' עכ"ל ואתמהה דמהיכן פשי' להו דביתו של מלך ר"ג שאולה או שכורה היתה והתבוננתי בדבר ומצאתי דקתני בהך מעשה דר"ג דר"י שהוא לוי אמ' עישור שאני עתיד למוד נתון לראב"ע שהוא כהן ומקומו מושכר לו וכו' והרי המעשר היה נתון בביתו של ר"ג וקאמ' ר"י ומקומו מושכר לו דהיינו מקומו של מעשר מושכר לו אלמא אע"ג דר"י גופיה לא זכה באותו מקום בביתו של ר"ג אלא בתורת שכירות אפי"ה מצי להשכירו לראב"ע וליקנו ליה המתנות ובודאי שזו ראיה שאין עליה תשובה ומייתי מפ"ק דמציעא דמדין אגב ולא מדין חצר דקי"ל כעולא ולא כר' אבא וכ"כ בחי' לקידושין שם לדינא אחריתי ע"ש במ"ד לדף כ"ו וחיסור לשון נפל בדבריו ודבריו חיים וקיימים מסיפא ואי ק"ל והיכי עביד הכי לכתחילה ר"י והא קי"ל דאין השוכר רשאי להשכיר לק"מ כיון דלתקוני מילתיה דר"ג הוא דעבד פשי' דניחא ליה לר"ג וכיורד ברשות דמי ועוד דבספינה הוו וא"א בע"א לכתחילה כדיעבד דמי והכי אמרי' בפ"ד בגמרא. שוב מצאתי להרב העיטור בדין שכירות דף ל"א ע"ג שכת' דר"י ברשות ר"ג השכיר המקום לראב"ע ע"ש אחר כתבי זה אל ה' ויאר לי בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ה שהביא מסיפא דהך מתני' וכדכתיב עלץ לבי ויגל אהללה שם ה'. שוב מצאתי בשי' לא נודע שמה בקידושין לשם דק"ל והיכי מצי ר"י להשכיר לראב"ע והא קי"ל אין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג עשה וניחא ליה. תלית"ש. איברא דמהא דקאמר בפ' הזהב שם אהך מתני' דהיה עומד בגורן וכו' דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא ק"ט וכי האי גברא טס באוירא הוה תלוי ועומד תלאי' ע"ג תלאי' ע"כ אית ליה ארעא דדייר. בה בשאלה או בשכירות ואי אמרת דקרקע המושכר או המושאל מצי לאקנוייה ולמיקניה אגביה מאי משני דלית ליה ארעא ונראה דאי מהא לא איריא דבמאי מקני לאידך ע"כ בק"ס והא אוקים לה בדלית ליה סודר איברא דבמאי דמשני אמאי דפריך והא עומד בגורן קתני ומשני בגורן שאינו שלו ק' נהי דאין הגורן שלו הא מיהא ע"כ דישנה בשאלה או בשכירות אצלו וליקני ליה אגבה בחזקה כיון דלית ליה סודר וכמו שפירש"י כיון דסודר לית לוה וכ"ש לכתו' לו שטר וכמ"ש הריטב"א הובא במקו' לשם והיה אפש"ל כיון דאין הגורן אצלו אלא בשאלה או בשכירות לא מצי לאקנוייה בחזקה אלא בשאלה או בשכירות דומיא דידיה ואין זה מספיק אלא דאי קשיא הא קשיא מדאמ' בפ' חזקת דף מ"ד אהא דמכר לו פרה וטלית מעיד לו עליה לפי שאין אחריותם. עליו ופריך וניחוש דילמא אקני ליה מ"ט אג"ק ומשני דאמ' סהדי ידענא בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם ואכתי ע"כ דדייר בארעא בשכירות או בשאלה וניחוש דילמא אקני להו מ"ט אג"ק השכורה או השאולה אצלו וכן נמי ק' מהא דאמ' התם בפ'מ ש"ס דף קמ"ט גבי איסור גיורא דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא דהיכא הוה קאים איסור ע"כ בקרקע מושאל או מושכר והאיר ה' את עיני וראיתי בשיירי המקו' לשם כי באה אגב אסיפא דשי' הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש שהרא"ש ז"ל הק' דאמאי לא השאיל או השכיר מקום ליתן אגבו ותי' שלא מצא אדם שיקנה לו בשכירות או בשאלה שלא יקפיד רבא והמקום שהיה דר בו אימור כלתה זמן שכירותו עכ"ל ולפ"ז הא דאמ' בחזקת דאמ' סהדי דלית ליה ארעא ור"ל וביום שמכר הפרה וטלית כלתה זמן שכירותו:
וראיתי להרב נמק"י בפ' מש"ם בהך עובדא דאיסו' גיורא שכתב וז"ל ואע"ג שהיה יכול לקנות קרקע או לשכור וכדתניא ומקומו מושכר לו אפשר דר"מ בי רב הוה ואיסור לאו גברא רבא הוא ולא היה חושש רבא דליקנינהו אלא בהקנאות הרגילות עכ"ל ולפ"ד ז"ל לא עלתה ארוכה להך דפ' חזקת זאת אומרת דדעת הרשב"א והרב העיטור והרא"ש והנמק"י. ושיטה לא נודע שמה והרב התרומות סברי מרנן דאם ע"י קרקע המושכר או מושאל אצל המקנה מצי לאקנוייה לאחריני ולהקנותם ע"ג מ"ט:
וראיתי בשי' לא נודע שם מחברה לשם לאחר שכת' לתרץ דהיכי ר"י השכיר המקום לראב"ע והא קי"ל דאין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג היה וניחא ליה כדכתיב' כת' ע"ז עוד וז"ל ואיכא דפשי' ליה מהכא מי ששכר לחבירו קרקע והשכירו לאחר כגון שנתן לו רשות המשכיר להשכיר מצי לאקנוייה ליה מ"ט אגב שכירות הקרקע אע"ג דלדידיה נמי לית ליה בהאי קרקע אלא שכירות בעלמא וי"ל לעולם לא עדיפי מ"ט מקרקע גופיה ואי קרקע גופיה לק' היכי קני להו למ"ט לגמרי ושאני הכא שלא הוצרך להקנות ר"י לר"א אלא ט"ה עכ"ל ולא ידעתי לחלק בין שכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק לשכירות שהשכיר ר"י לראב"ע דהא השכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק פשי' הקרקע גופיה לא אקני להו ולא קנו אינהו והיכי קנו אינהו מתנות לגביה וליכא למימר דשאני מתנות דטובת הנאה נינהו וכדמסיים בה הרב ז"ל דבגמרא בע"י שדה במכר ומ"ט במתנה מהו ופשי' מעישור שאני עתיד למוד נתון וכו' והאי דקאמר שדה במכר היינו בשכירות כמ"ש רש"י שם ואי אמרת דטובת הנאה שאני מאי פשיט מינה ומ"ט לחלק בין השוכר לבעל הקרקע השוכר מן השוכר דכלהו לית להו קנין בגופא דארעא כלל:
וראיתי למרן. הקדוש בש"ע. סימן קי"ג לענין שיעבוד מ"ט אג"ק שאם אין ללוה קרקע והמלוה לו וכו' או שהשאילו או השכיר לו קרקע כ"ש ה"ז מקנה עליו כל מ"ט שירצה וכו' עכ"ל וכת' ע"ז בב"י דנלמד ממעשה דר"ג וזקנים וכו' ע"ש חו"ש לעין דדעת מרן ז"ל דאפי' לענין הקנאה גמו' מהני ליקנות אג"ק מושאל או מושכר וכ"פ מרן בסי' ס' ר"ב גבי פרוזבול ומשמ' מדבריו שם דטפי פשיטא להו דמהני מושאל ממושכר ועיי' בסמ"ע טעמא דמילתא ולשם רבינו העתיק דברי הרב העטור והרב התרומות הניתנים למעלה ומשוו דין אגב ופרוזבול אידי ואידי חד שיעורא עש"ב ובסי' ר"ב גבי קנין אגב הביא דברי הרמב"ם שהקרקע במכר והמ"ט במתנה או. הקרקע במתנה והמ"ט במכר ופשי' דלאו דוקא מכר ומתנה אלא הה"נ שכירות דבקידושין שם פשי' לקרקע במכר ומ"ט במתנה מעובדא דר"ג וזקנים והתם קרקע בשכירות הואי וכמ"ש רש"י וכדכתיב' לעיל וזהו שכתב רבי' ירוחם ז"ל והביאו מרן בב"י שם בשכירות קרקע ומ"ט במתנה כדמוכח מעובדא דר"ג וכו' ר"ל דמ"ד קרקע במכר ומ"ט במתנה לאו דווקא מכר אלא ה"ה בשכירות מדקא פשי' ליה מעובדא דר"ג דאיירי בקרקע בשכירות ומעתה דברי מור"ם ז"ל שכתב וי"א דאפילו הקרקע בשכירות וכו' קשים להולמן ועיי' להרב ש"ך ז"ל מ"ש בזה ומ"ש עוד ז"ל דלמה יגרע שאלה משכירות ע"ש הן אמת שבסודר שאול כת' מרן ז"ל בב"י סי' קצ"ה משם המרדכי דאין קונין בסודר שאול דכיון שאינו יכול להקדישו אינו יכול ליתנו ומרן ז"ל חלק עליו דאין דרך בני אדם להקפיד ע"ע ולפ"ד המרדכי ה"ה בסודר שהוא מושכר אצלו דאינו יכול להקנות בו דפשי' נמי דאינו יכול להקדישו אלא דנקט סודר שאול שאין דרך רוב בני אדם לשכור סודר אלא לשאול אמנם כבר כתבתי לעיל דטעם תלמידי דר"פ דס"ל דסודר שאול. לא מהני משום מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי וה"ט לא שייך בקרקע מושאל לקנות אגבו כדכתיב' לעיל אבל לפי טעם המר"ד משום שאינו יכול להקדישו א"כ ה"ה נמי קרקע כיון דאינו יכול להקדישו אינו יכול להקנות:
אגבו ותק"ל סיפא. דמתני' דמע"ב קתני דר"י השכיר. לראב"ע המקום שהשכיר לו ר"ג אעפ"י שר"י לא היה יכול להקדישו דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
ותבט עיני לאבי התעודה ה' מוהרימ"ט ז"ל בחה"מ סי' פ"ג תמ"ה תמ"ה יקרא לדעת הרמב"ם דקובל. דאתי מעלמא לחצר של בעה"ב ומושכרת ביד אחרים שחצירו של בעה"ב זוכה לו ולא נתרוקן כחו ממנה אצל השוכר אמאי והא שכירות ממכר כוותיה הוא הוא וע"ז כת' איברא מדחזי' באגב דלא. קני אלא ע"י קנין שהקנה קנין גמור לא בשכירות כדמשמ' מעובדא דמירוני בקידושין וכו' וכי לא היה לו מקום בשכירות. או. בשאלה עכ"ל. ואהמ"ר אינה ראיה דחכמים לא א"ל שיקנה קרקע ליקנות אגבו אלא כך א"ל דאין לו תקנה אלא עד שיקנם עג"ק ודינא דהקנאת מטלט' אגמרוהו ולא שא"ל לקנות קרקע ואיהו מגרמיה ואדעתא דנפשיה הוא דעבר ומ"ש רש"י ז"ל ולא קי"ל קרקע דמשמע מתוך פי' דקי"ל לרבנן דלא היה לו קרקע אהא א"ל. אין לו תקנה אלא שיקנם עג"ק ור"ל לקנות קרקע ולהקנות המ"ט ע"ג הא ליתא דכוונת רש"י ודבריו הם הצעה למה שהלך וקנה קרקע דלכאורה אתמהה אחר שיש לו כ"כ מטלט' הרבה לאיש אשר אלה צו אין לו קרקע אמנם ממה שעמד וקנה קרקע חזותו מוכיח עליו דאין לו קרקע ואם היה נמלך כחכמים היו מורים לו להקנות עג"ק המושכר אצלו או מושאל אלא דרבנן דינא דהקנאה אגמרוה וכדכתי' בעניותי':
איברא דאי קשיא הא קשיא דהיכי פשי' ליה דקרקע המושאל או המושכר אינו מקנה ע"ג מהך דמירוני הפך ה' העיטור והרשב"א והרב התרומות. ושאר רבוותא ואינהו ז"ל שימ"ה בפיהם משנה שלימה דר"ג. השכיר המקום לר"י. ור"י השכירו לראב"ע ואי ס"ל כדעת שי' לא נודע שם מחברה דטובת הנאה שאני אין זה מתקבל שהרב מחליט הדבר הפך האיתנים מוסדי ארץ וסומך אשנויי דתיקן עין לא ראתה ועוד בה א"ה מאי הדר ק"ל דאמאי מהני לקנות מה שבתוכו כדמוכח מעובדא דר"ג וכו' ואי איתא אכתי לא נפקא מרשותיה דר"ג כיון שהוא קונה מה שבתוכו אעפ"י שמושכר לאחרים עכ"ל ומאי קו' כיון דמתנות טובת הנאה ואינה הקנאת ממון גמו' תסגי ליה אפילו קרקע בשכירות ושאני מירוני דלהקנאת ממון הוא קונה תדע דאפי' השוכר מצי להשכיר ולהקנות מ"ט אגבו כדקתני סיפא ובפשי' טפי הו"ל לאקשויי מדאמר התם בקידושין דף כ"ה דלר"ש דאמ' בהמה גסה בהגבהה פיל היכי מקני. ליה ומשני בשוכר את מקומו אלמא דבשכירות גרידא מצי לאקנויי אגביה קנין ממון גמור ואמאי קני כיון דעדין זכות המשכיר לא נתרוקן לזכות במה שבתוכו ומה שתי' ז"ל דלענין שיקנה השוכר את כליו בתוכו מהני השכירות לכך הוא שיכניס כליו לתוכו אבל לא שיקנה כלים מאחרים עכ"ל והא דאמ' בהגוזל דף ק"ד דר"פ אקני ליה זוזי דהו"ל בי חוזאי אגב אסיפא דביתא והויינו בשאלה שהשאיל לו הקרקע לקנות אגבו ממון שיש לו ביד החוזאי והם בדרך רחוקה וכמה נקנה לו כיון דעדיין הבית ברשות הבעלים לזכות מה שבתוכה משום דשאני התם שאני רוצה להקנות לו הממון אלא להיות שלוחו כמו שיתב' במקו' בס"ד:
סופא דמלתא דדברי הרב מהרימ"ט לענ"ד צריכי' תלמו' במאי דפשי' ליה דאין השוכר רשאי להקנות עג"ק המושכר אצלו דמתני' תברתיה ונגד כל הנך רבוותא. וגם במה שחידש. דאפי' מאריה דארעא אינו מקנה לאחרים מ"ט. אג"ק שמשכיר אלא למה שבתוכו. כדכתיב'. וע"ק א"ה היכי דמי. למפ' דצבורין בעי' מדקתני ומקומו מושכר לו. דמהא לא איריא דאיצטריך למימ' ומקומו מושכר לו משום דלא הקנה להם הקרקע אלא בשכירות ואכתי לא נפיק מרשות דר"ג אלא דהא מהא מהני ליקנות מה שבתוכו אלא ש"מ דשכירות מהניא לקנות ע"ג מטלט' אע"ג דישנם במדינה אחרת ובעיקר הק"ו שהכריחהו להרב ז"ל לומ' כן לע"ד יש להשיב אע"ג דאכתי. פש גביה דמשכיר זכותא לזכות. בו כל דאתי מעלמא הא מהא שוכר נמי כיון דשכירות ליומיה ממכר הוא אהני ליה לקנות אגבא מ"ט ומקומות בה"כ יוכיחו שכתב הרמב"ן בחי' לפ' חזקת במ"ד לדף מ"ד דקוני' ע"ג משום שהם של אבותי' והיינו שמקנה לו מקום בה"כ בתורת שאלה ואגבו מ"ט והרשב"א בתשו' סי' אלף קמ"א כת' אעפ"י שאינו שלו אלא מושאל אצלו מהני לקנות אגבן המ"ט ומי הביא המ"ט לבה"כ להיות שם מקומן:
ואחרי מופלג שלשים שנה ומעלה נראה בעליל ס' הבהיר קהלת יעקב לאריה בן. אריה תנא ירושלמאה הרב החסיד מהרי"א ז"ל. בקו' ארעא דרבנן אות ל"ב עמד וימודד אר"ש ל'ו מתוארה ובכלל דבריו הביא תשו' מוהרימ"ט הלזו ושהרב הגדול בעל דברי אמת תמה עליו מהך מתני' דמע"ב ושטרח ליישב ולהרב ז"ל ניחא ליה דטובת הנאה שאני וכמ"ש בשי' לא נודע שם מחברה ע"ש ואנא נפשאי כתבית בקוצר דעתי פחתת היא בטלה היא ומובטלת היא דא"א לומר כן ממאי דק"ל בתר הכי וכדכתיב' ואין משיבין את האר"י החי זיע"א וס' דברי אמת איננו פה עמדי: