ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות ב
אגב דא"ק את זו אגיד אתיא זכירה זכירה נהירנא כד הוינא זוטרי לגברי יתובי יתבינן ברוכ'י מברכ'ינן בין ברכי רבנן עט"ר אבי'דן הרב ח"ק ר'אב'א וסייעתא דשמייא ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו כיר"א מסתכל הוינא בשטרי שיעבו' מטלט' אגב מקרקעי ומתנות והרשאות והמכתב מכתב סופרי מתא קשישאי ודוקנאי דכתבי הכי איך פ' הקנה לפ' דא"ק שיש לו בארץ הצבי תו' ואגבן נתן או שעבד או הרשה וכו' ואשתומם על המראה לידע ולהודע מקור נפתח שרשן של דברים דלע"ד קל'ה כמות שהיא יש לדון בה בכמה אנפי אתאן לרישא שדעת רש"י והרי"ף בפ"ק דגיטין דף ח' דבעינן שיסיים המקום שיקנה לקונה לשיקנה אגבו מטלטלין ואי לא סיים ליה לא קנה וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' לשם שהיא ג"כ דעת התייר הגדול מהר"י ן' מיגאש ז"ל וע"ז כ' וז"ל וכיון דדינא הכי הוא מאן דמקני מדי לחבריה אגב אד"ק צריך לסיומי ליה הנך ד"א דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל משמו שם בפי' ההלכות וכ' ה"ה בפ"ג מה' זכייה דין ה' שגם הרב העטור סובר כן וכ"ה דעת הרמב"ם שם וכתבו הרמב"ם והר"ן ז"ל וז"ל דלהכי אמרי' אקנינהו ניהליה או אסיפא דביתיה שהוא מקום מסויים עכ"ל מרוצת דבריה' מוכחא שפיר אע"ג דביתיה מסויומא אכתי. לא מצי לאקנויי אגבה עד דמסיים המקום דהוא סיפא דביתא וכמ"ש ברישא דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה והשתא ק' לענ"ד דאיהו ז"ל הדר מותיב לנפשיה מהך דחצי שדה אני מוכר לך דמשמנין ביניהם ומשני התם הט' משום דסיים לו השדה ע"ש אלמא דבסיים לו השדה קנה הכחוש שפיר וכמ"ש רבי' ז"ל שם א"כ תק"ל לדידיה דאמאי איצטריך לסיומי סיפא דביתא תסגי בחלק סתם מן הבית אלא מאי אית להו למימר מילתא יתירתא הוא דעבד ר"פ ומאי ראיה מייתי למילתיה ובלא"ה איכא למימר דלדעת האומרים דאין לסיים כלל כמ"ש הראב"ד ז"ל וה"ה משם חכמי דורו את"ל דדוקא אינהו ז"ל מפרשי פי' אסיפא דביתא מפתן הבית המחובר לקרקע הוא וכקרקע דמי כמ"ש רש"י בפי' קמא ואורחייהו דרבנן לאשמועי' דינא אגב דמחובר לקרקע ע"י מעשה ידי אדם נמי חשיב שפיר כקרקע וקונים אגבו ואי ק"ל לדעת האומרי' צריך לסיים מהאי דר"פ דהא דמסתייעת מדברי ר"פ דאמר אגב אסיפא לותביה מאידך עובדא דמייתי התם בפ' הגוזל דף ק"ד ע"ב דר' אבא הו"ל זוזא בי רב יוסף ושדריה לרב ספרא. לאתויינהו דקאמ' נקנינהו אגב ארעא סתמא ולא סיים ליה האי ארעא היכא קיימא הא ודאי לק"מ דהתם לא הקנה ר' אבא אלא דר"י קאמר לר"פ מאי תקנתיה נקנינהו לך אגב ארעא ומיהו אנה"נ כי מקני ליה ר' אבא ודאי דמסיים ליה מאי דבעי דאין ביד ר"י לסיים ועלה מייתי הך עובדא דר"פ גם אשו"ר לה' העטור ס"ו מאמר אגב שכתב וז"ל דבעי' מקום מסויים וכדאמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ואי לא לא קני וכו' הילכך בעי למכתב ד"א בצפון חצירי וכו' עכ"ל והענין דגרסי' בפ' מש"ס דף קנ"ו אמר"א לחכמים מעשה במרוני א' שהיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה א"ל אין לו תקנה עד שיקנם עג"ק הלך וקנה בית סלע ואמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן ודרומו לפ' ועמו ק' צאן וכו' אלמא דאיבעי ליה לסיומי ממש הך ארעא דמקני ליה ולקנות אגבה הנהו צאן וחביות ולקוצר דעתי יש להשיב דרבנן לא אמ"ל לסיים המקום אלא סתמא א"ל אין לו תקנה עד שיקנה עג"ק והמרוני לגרמיה הוא דעבד מלתא יתירתא ואי ס"ד דבעי' מקום מסויים באיזה רוח צפוני או דרומי הא דקי"ל קרקע כל שהוא קונין ע"ג מטלט' שיעור כ"ש היכי מצי לסיומי ועוד דבפ"ק דקידושין דכ"ו ב' מייתי האי עובדא ומייתי תו עובדא אחרי' דקאמ' עמד ולקח בית רובע ואמר טפח על טפח לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ולא סיים הנך טפחים לאיזה רוח וקיימו חכמים את דבריו אלא לאו ש"מ דמדינא לא בעי לסיומי מקום הד"א אלא סיום השדה או בית סגי והמרוני אדעתא דנפשיה קעביד ולא גמיר דינא איברא זו היא שקשה לדעת ה' העטור דלא תיסגי ליה בסיום המקום והחצר עד דמסיים בצפונו או בדרומו מה יענה צדיק באותה שאמ' חצי השדה אני מוכר לך משמנין ביניהם דבמאי קנה כיון דלא סיים וזו היא שהכריחתו להר"י ן' מיגאש ורבי' לומר דא"ץ לסיים החלק וצע"ד כעת וראיתי להרשב"א בחי' לקידושין שם שכתב וז"ל והא דקתני הכא צפונו או דרומו לאו עכובא הוא ואין אגב צריך יחוד מקום בצפון או בדרום והכא לפי שהקרקע עצמו היה מחלק ביניהם היה מסיים להם את הקרנות וההיא דר"פ דאקנינהו אגב אסיפא דביתא לאו בדוקא עכ"ל מ"ש ז"ל לאו בדוקא ק' לשמו' דר"פ עביד עובדא בלאו דוקא ומ"ש לתרץ הך דצפונו או דרומו גם הריטב"א ז"ל שם בחי' והר"ן שם בפי' ההלכות כ"כ ע"ש ואחרי מופלג זמן רב הארץ האירה בפי' הרמ"ה לבתרא ולשם בפ' מי שמת סי' קנ"ח כתב וז"ל והא דאמר צפונו לפ' ודרומו לפ' לאו למימר דמאן דמקני אגב ארעא ל"ק עד דמסיים ליה הקרקע דמקני אגביה וכו' אלא הכא ה"ט דאיצטריך לסייומי וכו' משום דהאי גברא למפלגינהו לנכסיה הוה בעי וכו' איצטריך לסיומי לכל חד מינייהו כי היכי דלא ליתו לאנצויי דלא לימא האי מהאי גיסא אקני ליה והאי מהאי גיסא אקני ליה וכו' עכ"ל וכדברי הרשב"א והריטב"א והר"ן ז"ל ולפ"ד ז"ל צ"ל דבאידך דקתני טפח על טפח ולא סיים דודאי דמדינא הכי הוא לדעתם ז"ל ולא חש לסיים כי היכי דלא ליתו לאנצויי משום דפורתא קלישא היא לא מנצו עלה ואיהו לא נתכוון לזכותם בההוא שיעורא קלילא אגבייהו ולפ"ז למאי דבעי למפשט בעיין בקידו' שם אי בעי' צבורים עו"ק או לא מהך דקתני לקח בית סלע ואמ' צפונו לפ' ודרומו לפ' וסא"ד דהאי בית סלע ברוחב הסלע שהוא קטון מהכיל ולאו בר מתנה הוא דבציר מטפח ומחלקהו לכמה מקבלי מתנה א"כ אמאי איצטריך לסיומי צפונו ודרומו כיון דפורתא זעירתא היא ודאי דלאו בר מתנה ולא אתו לאנצויי עלה ואע"ג דדחינן ק' כסלע הא מיהא לענין דינא אי בעי סיום אי לא לא ישתנה הדין בין למאי דסא"ד מעיקרא ללמאי דמסיק והנלע"ד דהני רבוואתא מפרשי כפי' בתרא שפי' רש"י שהוא מקום גבוה וחדוד ולא מצו קיימי ביה ק' צאן וק' חביות לכל חד אלא דכל כי האי הו"ל לפרש ולא למסתם סתומי אמור מעתה דעת רש"י והרי"ף והר"י ן' מיגאס והרמב"ם והרב העיטור דבעי' מקום מסויים ולדברי הרב העיטור אפי' הנך דה"ק צריך לסייומינהו בצפון או בדרום אבל דעת התוס' והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והריטב"א והר"ן א"ץ לסיים המקום כלל וראיתי למרן הב"י ז"ל בר"י סי' ר"ב שהביא תשו' הרשב"א וז"ל ואעפ"י שמקצת גדו' הראשו' סוברים כן והראיה להם ממעשה דמרוני בפ"ק דקידושין וכו' וליתא וכו' ומעשה דר"פ לאו דוקא ומעשה שהיה כך היה ופוק חזי מאי עמא דבר שכן הכל כותבין ונתתי לו דא"ק בחצירי וכו' עכ"ל וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ג ומצאתי תשו' זו בסי' קי"ד ע"ש ולע"ד כי ק' לומר בכה"ג מעשה שהיה כך היה דלא אמרי' הכי אלא בבא לישאל על מעשה שהיה אבל בכה"ג דעבד עובדא בנפשיה אדרבא אמרי' מעשה רב עדיף למיגמר מניה ומ"ש עוד ז"ל שנותן דא"ק בחצירי וכו' הא ודאי פשיטא דלרובא דרבוואתא מהני כשסיים לו המקום וא"ץ עוד לסיים צפונו ודרומו אלא דרב העטור מר ניהו דאמר שצריך לומר בצפון חצירי ואע"ג דשטחיות מוהר"י ן' מיגאס הכי מוכחי מיהו מהך דק"ל מחצי שדה וניחא ליה דיחד לי השדה תיסגי ליה ש"מ דסיום השדה הוא דבעי וכ"ד תלמידו הרמב"ם ומאי דמייתו מהך דר"פ דקאמר אגב אסיפא דביתיה לא למדו משם אלא דסיים הבית ומאי דקאמר אסיפא לאו דוקא וכמ"ש הרשב"א ומ"ש עוד ז"ל ואע"פ שכות' דא"ק ולא כת' בחצירי וכו' משמע דסיום חצר מיהא בעי ולקמן יתבאר בפ"ד והא דאמרי' בריש פ' הזורק דף ע"ז ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמע"ש ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל אילו א"ל ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן וכו' דאמאי צריך לסיים המקום שנקנה ע"ג דאי משום צבורין ע"ג הא אפסיקא בפ"ק דקידושין דף כ"ו דצבורין לא בעי' ורש"י ז"ל פי' מדין אגב והרמב"ן והרשב"א בחי' לשם פי' דמדין חצר נקנה לה הגט ע"ע ולא ראיתי לשום א' מהפוסקים שהביא סוגיא זו ולא העלו אותה על דל שפתותיהם והטו' סי' קי"ג ס"ג כת' דא"ץ לסיים המקום שמקנה אגבו המטלט' וכתב ע"ז מרן ז"ל נלמד מהמעשה שאמר טפח על טפח ולא סיים איזה טפח ע"ט עכ"ל שהסוברים כן לא סמכו על זו בלבד וכבר נתבארו דבריהם כמ"ש הראב"ד והמ"מ והרמב"ן ושאר רברבתא ומרן שם בש"ע פסק כוותייהו ולפ"ז אנן בדידן דבתריה דמרן הש"ע גרירנא וכמו שהארכתי בזה במערכת אות ק' בדין קים לי אעפ"י שהד"א שבארץ הצבי אינם מסויימין מצי לאקנויינהו ולמקני אגבייהו ועיין להרב פני משה ח"ב סימן צ"א דף ע"ד:
וראיתי למרן בש"ע סי' רמ"א ס"ד שהעתיק לשון רבי' רפ"ג דזכיה דבעי סיום לשדה או המקום בשם י"א וסברת הראב"ד הביאה בשם יש' חולקין ע"ש לא ידעתי למה אחר שבסי' ק"ג פסק בסתם דלא בעי' סיום כמדובר הן אמת שה"ה שם בהל' זכיה כת' שדעת אלו המפרשים לחלק בין מתנה למכר דבמתנה כיון שלא נתן לו דמי הקרקע מצי לדחותו עד שיברר משא"ך במכר אלא דהדר ק"ל דא"ה מצי ק"ל מהך דחצי שדה מוכר אני לך דהתם מכר הוא והכא מתנה ע"ש ולהרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין שם ולפ"ז מרן בש"ע בסי' ק"ג דמיירי בהקנאה כת' בסתם שא"ץ לסיים אבל הכא במתנה הביא שתי הדיעות ואע"פ שכת' כשם שהמוכר וכו' כך הנותן וכו' לאו לגמרי קא מדמה להו וכמ"ש ה"ה בדברי רבינו ע"ש ושבמתנה צריך לסיים מיהא השדה אעפ"י שא"ץ לסיים החלק כדכתיבנא:
וראיתי לרבי' בפ"ג מה' שלוחי' דין ז' שכתב הגאונים תקנו וכו' ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שיש לו ביד חבירו וכו' ולא היתה למקנה קרקע מקנהו ד"א מחלקו שבא"י ומקנה לו המעות ע"ג ודברים אלו הם דברים קלים עד מאד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפי' הוא ראוי אינו ברשותו עכ"ל וצל"ד מ"ט לא השיג עליהם משום דהוי דבר שאינו מסויים דשדה מיהא בעי לסיומי לדעתו ז"ל ולפי מ"ש ה"ה ז"ל לחלק בין מכר למתנה ניחא דהכא הקנאה קא מקני ליה אמטו להכי לא ק"ל אלא חדא מי יאמר שזה יש לו חלק בא"י דשמא ממשפחת גרים דאין לו חלק בארץ ואת"ל דיש לו כגון משפחות המיוחסות וכיוצא הוי דבר שאינו ברשותו ובפ' חזקת דף מ"ד אהי דת"ר מכר לו פרה וטלית מעיד לו עליה שאין אחריות עליו ופריך עלה וניחוש דקני ליה מטלט' אגמ"ק ומשני ל"ץ דקאמרי סהדי ידענא בהאי דלא הו"ל ארעא מעולם וכת' התוס' מכאן תשו' לאומ' דמה שנהגו לכתו' בהרשאות ונתתי לך דא"ק בחצירי אע"ג דלית ליה ארעא משום דאין לך אדם שאין לו דא"ק בא"י דקרקע אינה נגזלת א"נ שאין לך אדם שאין לו ד"א לקברו וכו' עכ"ל ואחר האחרון אני בא דמהיכא פשי' להו דאין לך אדם שאין לו ד"א לקברו נהי דבזמן התנאים היו להם קבורת משפחות כדאמר בפ' המוכר דף ק' הא מיהא איכא טובא יד עניי אינם בהשיג יד לעשות להם בית הקברות ועוד דהנך לאו למכירה קיימי דקי"ל המוכר קברו באים בני משפחה וקוברין אותו על כורחו של לוקח כדאי' התם ונראה דמהא לא איריא דודאי מצי זבין דדידיה הוי אלא תקנת חכמים היא זו לקבור אותו בקברו וליהדר ליה דמי ללוקח כמ"ש רשב"ם וכדאי' בפ' יש בכור ע"ש אלא דמשפחות עניים שקלו מעלמא ואם על סמך מה שקונים הצבור לקבורת העניים והאביונים הני ודאי לא חשיבי דידהו דלקנייה לאידך ולמקני אגבייהו מטלטלי דאין להם בהם זכיה אלא לאחר מיתה ומאן לימא לן דמיית בההיא דוכתא או כי יעשיר איש ולקמן אאריך בס"ד. איברא דבעיקר דבריהם אני עני תמיה דנחזי אנן היכי הוו כתבי האי לישנא דנתתי לו דא"ק בחצירי וכו' שאם בכל שטרי הקנאות ושיעבוד' היו כות' כן והיינו דק"ל מסוגיא דהתם דקאמר דלית ליה ארעא והתם בשטרי הקנאת מטלטל אגמ"ק א"כ מ"ט נקטו בדבריהם מה שכות' בשטרי הרשאות הול"ל סתמא בשטרות ואי קושטא הוא שלא נהגו לכתוב כן אלא בשטרי הרשאות ולא בשטרי הקנאות א"כ תק"ל לדידהו מ"ש בהרשאות כות' אע"ג דלית ליה ארעא ובשטרי הקנאות אין כות' עד דאית ליה ארעא אלא עכ"ל שתקנת הגאונים לענין הרשאות דוקא וטעמא רבא איכא כדי שלא יהיה כל א' לוה מחברו והולך לו בדרך רחוקה וצריך המלוה או המפקיד לדרוך בציות ולרכוב אניות ולהוציא מנה על מנה וכמ"ש רבי' ז"ל שם וכן מצאתי תשו' שאלה להרי"ף והובאה בס' העטור וז"ל ובתשו' לרבי' אלפאסי אין סומכין על קרקע א"י אלא בהרשאות משום תקנה שלא ישתקע ממון בני אדם אצל הנפקד וכולן לא על דרך עיקר עכ"ל ור"ל במ"ש רבי' ז"ל שם שגם הגאונים לא אמ' בזה יקוב הדין את ההר אלא לאיים על הנתבע ע"ש מפורש יוצא שתקנת הגאונים בהרשאות דוקא מטעם המלך כמו שנאמר א"כ מאי ק"ל תו להתוס' מהך דפרה וטלית דניחוש לדילמא אקני מטלט' אגמ"ק וכו' דהתם בדיני הקנאות ושיעבודין ובהנהו לא תקנו הגאונים ולא מידי והעמידו הדבר על משפטו יקוב הדין את ההר עוד יש מהדיוק בדברי התוס' במ"ש שכות' דא"ק בחצירי וסומכין על ד"א שבא"י וקבורה וכו' דמה זו סמיכה דהמקנה מסיים לקונה ד"א בחצרו וסומך על הקבורה מי נתן קברו בחצרו ובא"י מי אית ליה חצר לנחלה גם בזה אנופף ידי יד כהה בס"ד. גם מה שהק' ז"ל מדאמר בקידושין ע"מ שיש לו קרקע וכו' אלמא דאפשר שאין לו קרקע וכו' לא ידענא היכא מתנייא ומה שציין דף ס' לא שמה מתיא דהתם באומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי בית כור עפר וכו' שהוא מקום הראוי לזרוע בו ל' סאין כדפרש"י שם וא"כ מתניא לא ידענא מאי ק"ל דאטו תנאה דע"מ שיש לי קרקע סמכה דעתה להתקדש בהנך ד"א שבא"י ומה יתן ומה יוסיף לה ותו תנאה למ"ל כיון דאין לך אדם שאין לו ד"א בא"י או של קבורה למאי איצטריך לתנאה אלא עכ"ל קרקע שישנו ברשותו למכור ולהשכיר וכיוצא וצע"ר כעת לענ"ד. והא דלא מייתי מהא דאמ' בפ' הזהב דף מ"ה אהא דתניא היה עומד בגורן דפריך וליקני אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא וכו' אלמא דמשכחת לה דלית ליה ארעא ואמאי לא סמכי אד"א שבא"י או של קבורה אלא ש"מ אין בם מועיל יראה משום דבמאי מקנה ליה ארעא כיון דאוקים לה בדלית ליה סודר ולא מעות א"כ במאי מקנה לו הנך ד"א שבא"י והתם דפריך וליקני אגב ארעא היינו בחזקה וכמ"ש רש"י ז"ל ואחר כותבי זה מצאתי במקום לשם שכתב שיש שדקדקו מכאן דאין להקנות אגב דא"ק שבא"י ושל קבורה מדמשני לית ליה ארעא והריטב"א ז"ל כת' הדין דין אמת כדמוכח בפ' חזקת אבל מהכא ליכא למשמע מיניה מידי וכדכתיב' בעניותי' ת"ל וכת' עוד במקו' לשם י"מ דהא דכתי' בשטרי מתנה ונתתי לך ד"א בחצירי ואגבן הקניתי וכו' אעפ"י שאין לאותו אדם קרקע משום דאין לך אדם שאין לו דא"ק של קבורה או בא"י ואי אפשר לומר כן מדמשני הכא לית ליה קרקע עכ"ל ולא ידעתי לאיזה צורך העתיק הרב ז"ל דברי הי"מ הללו אחר שכבר העתיק דברי הריטב"א שכת' דקדקו מכאן וכו' ודחה ראייתם והודה לעיקר הדין וצ"ע ומשטחיות דבריהם הללו מוכח דלא בלבד בשטרי הרשאות היו סומכין על ד"א של קבורה של א"י אלא גם בשטרי מתנות והקנאות ואהא מותבי להו מסוגיא דשמעתא אבל לפי מ"ש הרי"ף בתשו' והרמב"ם דדוקא בהרשאות הוא מה שסומכין על הנך ד"א דקבורה ושל א"י ומטעם האמור לק"מ מהגמ' וזו היא שקשה לדברי התוס' בפ' חזקת וכדכתיב':
ומש"ע התוס' שם בחזקת ודוחק להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ עכ"ל אנכי לא ידעתי מה יושיענו זה בשלמא הך דקידושין איכא למימר כך כי תניא ההיא ע"מ שיש לי קרקע בגר הוא דמתניא דאין לו חלק בארץ אבל ההיא דתניא פרה וטלית מעיד לו עליה שאין אחריותם עליו ועלה פריך וניחוש דילמא אקנינהו אג"ק וע"כ מאי דמשני דלית ליה ארעא בגר דאין לו חלק בארץ אבל כל מה שמכר לש' בית ושדה לש' פרה וטלית. אינו מעי' לו משום דחיישי' אקנינהו אג"ק וא"נ ידעי' דלית ליה ארעא אכתי איכא למיחש דאקנינהו ניהליה אגב דא"ק שבא"י א"ה אדמפליג תנא דברייתא בין בית ושדה לפרה וטלית בגר ליפלוג בפרה וטלית גופייהו בין מכר ישראל למכר הגר דאם המוכר ישראל אינו מעיד לו אע"ג דידעינן ביה דלית ליה ארעא כיון דאית ליה ד"א של א"י ואם המוכר גר אי ידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא מעיד לו דליכא למיחש לדילמא אקנינהו אגב קרקע כיון דלית ליה קרקע ולא חלק בארץ וכולה בפרה וטלית ובדלית להו ארעא וכי תימא ולדידך מי ניחא דליפלוג וליתני בפרה וטלית גופייהו בין היכא דאית ליה ארעא לדלית ליה ארעא לדעת האומרים דאין ד"א של א"י מועילות להקנות ע"ג איכא למימר כיון דסו"ס כולה בישראל מתוקמא ובדלית ליה ארעא אמטו להכי מפליג בין בית לשדה ופרה אבל לאפלוגי בגר בפרה וטלית לישראל ניחא טפי וגם זה דוחק וצל"ר דהתוס' פתחו בתרתי ד"א שבא"י ושל קבורה ודחיקא להו להעמיד בגר מוכח דכי מוקמי' להנך בגר ניחא כיון דאין לו חלק בארץ ומה יענו לד"א של קבורה אם לא שנאמר בדעתם דהגרים אין להם חלק בקבורה בארץ וקברי משפחות ודאי דאין להם ושל בני העיר העשויים לצורך העני והגר אין להם זכיה בהם אלא לאחר מיתה וכדכתיב':
ומה שהק' עוד התוס' לאומ' על שסומכין על ד"א שבא"י ושל קבורה א"כ אין אדם יכול להקנות ב' עניינים דכבר זכה הראשו' וכו' לא הבינותי דפשיטא מה שכותבים בשטרות אגב דא"ק לאו למימר דבעי' דא"ק שהרי משנה שלימה שנינו הקרקע כל שהוא קונין עליו מטלט' ומייתי לה התם תלמו' בפ"ק דקידושין שם למסקנא דלא בעי' צבורין ע"ש וכן מצאתי להתוס' שם בהגוזל דף ק"ד שם בד"ה אגב וכו' שכתב כן בפשי' וכדכתיב ואעפ"י שכותב לו ד"א אין בכך כלום ועוד יכול להקנותו ע"מ להחזיר אלא עד שיקנה אגבו וכמו שיתבאר במקומו בס"ד ובהך דאיסור גיורא דקאמר וליקנינהו ניהליה אגב ארעא ומהדר דלית ליה ארעא כדאי' בפ' מש"ם דף קמ"ט מהתם לא תיובתא ולא סייעתא דגיורא הוה ופשי' דאין לו חלק בארץ ולא בקבורה כמו שנאמר אריש דינא אתאן לרישא דאין לנו לסמוך על הד"א של א"י כמ"ש רבי' שאפי' בידוע שיש לו אינו עכשו ברשותו וכן מצאתי להרמ"ה בש"י בפ' חזקת שם סי' קנ"ג וז"ל וש"מ דמאן דלית ליה ארעא מדידיה לא מצי לאקנויי מטלט' אגמ"ק ולא סגיא להו בד"א שבא"י ולא בד"א של קבורה דאלת"ה כי אמרי סהדי דלא הו"ל ארעא מעולם נמי מאי הוי ניחוש דילמא אקני ליה אגב ד"א שבא"י א"נ אגב ד"א של קבורה אלא משום דלא משכחת לה דמצי לאקנויי אלא אגב ד"א דאיתנהו ברשותיה מהשתא עכ"ל אלא דלענין הרשאות תקנת הגאונים היא לאיים על הנתבע סמכו על ד"א שבא"י ואינם מעיקרי הדין כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרב העיטור אבל בשאר הקנאות אין להם על מה שיסמוכו והרב התרומות שער מ"ג ח"א סי' י"ג הביא תשו' הרי"ף ודעת הרמ"ה דדוקא בהרשאות שלא ישתקע ממון בני אדם אצל הלווים והנפקדים ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' לפ' חזקת שם וז"ל ושדרו ממתיבתא דתקנתא היא דתקון רבנן בתראי ושדרו נמי דוקא להרשאת פקדון או מלוה אבל לשאר מילי לא תקון עכ"ל:
והנה בדעת ר"ת לפי מ"ש התוס' בפ' חזקת וז"ל ונראה לר"ת דהטעם כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו וכו' אפי' יש כמה עדים שמכחישין אותו הרי הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל עין רואה דר"ת נמי אזיל ומודה דלא סמכי' אד"א של א"י כדמוכח מסוגיא דהתם דקאמ' דלית ליה ארעא ולא ניחא ליה להעמידה בגר אלא משום דחוב הוא לו והודאת בע"ד בק' עדים ואמטול הכין שפיר ק"ל למו"הר חזקיהו ז"ל במ"ש התוס' שם אמנם הרמב"ן בחי' לשם כתב וז"ל ור"ת היה אומר דינא הוא והנך דאייתינן לעיל כולהו בגר עסקי' דלית להו בא"י וכו' עכ"ל ואחריו נמשך תלמידו הרב התרומות שם שכתב כן משם ר"ת נמצאת אומ' אמוראי נינהו ואליבא דר"ת ולכלהו ז"ל דעת ר"ת לומר דמדינא הוא ולא מתקנת הגאונים וכיון דמדינא הוא בין למ"ש התוס' שם בשמו ז"ל משום דהודאת בע"ד כק' דמי בין למ"ש הרמב"ן ובעל התרומות משמו משום ד"א של א"י א"כ לא שאני לן בין שטרי הרשאות לשטרי מתנות ושיעבודן מטלט' אגמ"ק כחדא שריין ומ"ש התו' בר"פ אע"פ וז"ל ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו דא"ק וכו' כיון שמודה שיש לו הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל לאו דוקא בהרשאות אלא אשגרת לישן שכת' בפ' חזקת וה"ה לכל שטרי אתנייתא דאי סק"ד דלא אמרה ר"ת אלא בשטרי הרשאות דוקא מאי ק"ל למוהר"י חזקיהו וכדכתיבנא גם מדברי ה' העיטור נראה דס"ל כדעת ר"ת דלאו איהו ז"ל דמוקים להנך בגר וכמ"ש הרמב"ן וה' התרומות אלא כדעת התוס' ממ"ש וקמאי מוקמו לה בגר ודוחק וכו' וידוע שה' העיטור קשיש טפי בימי ר"ת וכשמזכירהו לפעמים אינו כותב אלא ור' יעקב ואינו מייחסו לקמאי וכמ"ש מופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בס' שם הגדולים ח"א במערכת אות י' סי' י"ב וט"ו עש"ב: ודע שמ"ש התוס' בחזקת ופ' אע"פ משם ר"ת דמדינא הוא ומשום דהודאת בע"ד כק' עדים כ"כ הרמב"ן בפ' חזקת שם מסברא דנפשיה וז"ל ומ"מ כי שמעינן ליה לאיניש דאמר אית ליה ארעא מהימנן ליה וכתבינן אפומיה וכ"כ ה' התרומות שם וז"ל ומסתברא דמאן דכת' בשטרא הקניתי לך ד"א וכו' ואעפ"י שיש עדים מכחישין וכו' עכ"ל והרב ז"ל בשי' רבו הרמב"ן אמרה לשמעתתיה כנודע והן הן דברי ר"ת הניתנים למעלה:
וראיתי להרא"ש ז"ל שם בפ' הזהב שכת' וז"ל והאידנא נהיגי עלמא למיכתב והקניתי לו דא"ק בחצירי אע"ג דידעי' דלית ליה ארעא ויש שנותנין טעם לפי שאין לך אדם שאין לו ד"א לקבורה או בא"י וליתא להך טעמא מדמשני הכא דלית ליה ארעא וכן בפ' חזקת וכו' וכן ההיא דפ"ק דקידושין מעשה במרוני א' וכו' שלקח בית סלע להקנות ע"ג לאחרים אגב אותה קרקע וכן במש"ם בעובדא דאיסור גיורא דקאמר אי אגב קרקע וכו' עכ"ל ואני עני ואביון לא ידעתי מאי ראיה מייתי ז"ל ממעשה דמרוני דאטו רבנן אינהו דאמו' זיל זבין ארעא דמנא ידעי ביה דלא הו"ל ארעא וכ"ש לפי משפי' רשב"ם משם ר"ח דהא דקאמר תלמו' בפ' חזקת ל"ץ דאמר סהדי ידענא ביה בהאי דלא הו"ל ארעא מעולם דצריכי לאסהודי הכי זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום וברי לנו במה שקנה ושלא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקנייה עכ"ל דהיכי משכחת לה בהאי מרוני דמאי שייאטיה לגבי רבנן עד שלא נתפרש מהם מעודו עד היום מה לתבן את הבר ואפי' לרבוואתא דפליגי אר"ח וסוברים דמיסתייה דהוא רגיל עמהם ובן עיר וכו' כמ"ש במקו' והרמב"ן והה"מ ז"ל רבנן מנא הוה רגיל בהדייהו ולמיקם אדעתיה אם אית ליה ארעא או לא ואדרבא כיון שיש לו מטלט' הרבה מסתמא ארעא נמי אית ליה ואמאי הזקיקוהו לקנות קרקע אלא ודאי ומלתא דפשי' דרבנן לא א"ל אלא שאין לו תקנה להקנות המטלט' לזולת אלא ע"י קרקע ועיקר דינא דהקנאה אגמרוה היכי ליעביד ואיהו מדנפשיה עמד לקח בית סלע וכ"ש לפי מ"ש הרמ"ה והרשב"א והריטב"א שם דהקרקע עצמו היה מתכוין ליתנו להם לכך לא רצה להקנותם אגב ד"א קרקע שבא"י דאין להם זכייה בהם אלא לקנות ע"ג וכן אתה צ"ל לד' ר"ת ורבי' יונה הובא במקו' לשם והרמב"ן ובעה"ת דסברי מרנן דבהודאה תיסגי להו כיון דחובתו היא אמאי הטריחוהו רבנן למזבן ארעא הול"ל דאית ליה ארעא ודיו אלא ודאי כדאמרן וא"נ רבנן לא א"ל למיקני ארעא אלא איהו מדנפשיה עביד וכדברירנא בעניותי' איהו נמי אמאי לא אקנינהו אגב ארעא דהוה מודה דאית ליה ומסתייה אלא עכ"ל משום דבעא למיהב להו נמי ארעא וכמ"ש ז"ל ואע"ג דהנך רבוואתא לא אמרו למילתייהו אלא בתר דזבין ארעא ולא דמעיקרא זבנה אדעתא למיהב להו ארעא נמי מ"מ לשי' הנך רברבתא מצינן למימר הכי אלא דבלא"ה לשי' ר"ת ודעמיה לקמ' דכבר מלתא אמור פעמים שלש דרבנן דיניא דהקנאה אגמרוה דאי בעי למיהב להו הנך מטלט' אג"ק והמרוני הזה ידע איניש בנפשיה דלית ליה ארעא וא"נ דינא גמיר דתסגי ליה בהודאה הא מיהא מחזי כשיקרא ואע"ג דהתוס' בפ' חזקת כתבו דבכה"ג לא חיישי' דמחזי כשיקרא ע"ש האי גברא לא בעי למעבד בנפשיה עובדא דאית ביה לתא דמחזי כשיקרא כלל אמטו להכי עמד וקנה קרקע והרמב"ן בחי' לגיטין שם דקדק וכת' לחלוק על האומר לסמוך על א"י וז"ל כדמוכח בס' נזיקין בב' וג' מקומות עכ"ל לאפוקי מהך דקידושין וכדכתיב' ומ"ש בב' וג' הג' היא מאיסור גיורא ומשום דאיכא למידחי לה כדבעי' למימר קמן לא כלל אותה עם הנך ומש"ע הרא"ש ז"ל מהך דאיסור גיורא כבר כתב לומר דשאני גר דאין לו חלק בארץ ואי משום ד"א של קבורה וסובר ז"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם דבספרי אמר דגם הגרים יש להם חלק בקבורה בארץ אכתי לא מטו לזכות אלא לאח"מ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומסיק הרא"ש ז"ל וז"ל ונראה שפשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע לפי שרוב המקנים מקנים לחובתם וכו' וסמכינן אהודאתם שהם מודים לחובתם ואין בודקין אחריהם אבל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק עכ"ל מ"ש ז"ל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק אינו מדוקדק שפיר דהנך דמייתי הרב ז"ל ברייתות נינהו ואוקמתות דאמוראי לבר מהך דאיסור גיורא והכי הול"ל ובימי התנאים וחכמי התלמוד וכו' ולכאורה איכא למידק בדבריו ז"ל דפתח ברישא והאידנא נהיגי עלמא וכו' אע"ג דידעינן דלית ליה ארעא וכו' אלמא אע"ג דידעי' ידיעה נאמנה דלית ליה ארעא כות' ולמה שנותן טעם משום ד"א שבא"י ושל קבורה השג ישיג וניחא ליה ז"ל משום דהודה לחובתו שפיר סמכינן אהודאותו א"כ מה הוא זה שכתב אח"כ פשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע וכו' דמשמע דמן הסתם אין לדקדק אחריו אבל אי ידעי' קושט אמרי אמת דלית ליה לא סמכינן אהודאתו ונלע"ד דה"ק אע"ג דידעינן ביה וברי לן דלית ליה ארעא כיון שהודה שיש לו והקנה אגבן מטלט' אין לדקדק אחריו ולימא ליה ידענא ביה בההוא גברא דלית ליה ארעא והיכי קא מודית דאית לך לא סמכינן אהודאתו וזה ג"כ דעת ר"ת שכתב ואעפ"י שהעדים מכחישים אותו שאין לו וזה דבר ברור בדבריהם בר"פ אע"פ שכתב ואע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע ע"ש ועיקר דברי ר"ת ז"ל הנאמר' בחזקת שם על מה שכותב אע"פ שאין לו וכולם דברים אחדים:
ומצאתי להרא"ש ז"ל שם בר"פ אע"פ שהביא למ"ש התוס' שם משם רבי' אליהו על מה שנהגו לשעבד עצמן בכתובות גדולות אע"פ שאין להם והשי' דמשעבד עצמו וכו' וכתב ע"ז וי"מ הואיל וכותב סתמא וכו' אע"פ שאנו יודעים בבירור שאין לו אומרים הודאת בע"ד כק' עדים דמי מידי דהוה מה שכותב בשטרות וכו' ואור"ת דהטעם וכו' ונ"ל שאין טעם זה מספיק וכו' והרשאות עיקר וכו' עכ"ל ולכאורה הכרעתו זאת היא הפך מסקנתו בפ' הזהב ולא היא דלא חלק הרא"ש אלא על שיעבו' הנכסי' של הכתו' הידועים שלא היו לו באותה שעה אבל לענין קנין ד"א מודה הוא ז"ל אלא דהי"מ אגמורי קא גמרי לדין כתוב' מהך שכותב בשטרות ומדברי ר"ת והוא ז"ל בזה חלק עליהם שאין דמיונם עולה יפה כמדובר אבל לדין השטרות אזיל ומודה אפס כי עז מה שמצאתי להרא"ש בתשו' ס"ו כלל ל"ו שכתב וז"ל אבל אני רואה בשאלתך שנותן לה אגב ד"א קרקע וא"כ היא קונה ואפי' לא היו לו באותה שעה הרי הודה שהיה לו והודאת בע"ד כק' עדים עכ"ל מפורש יוצא מדבריו ז"ל דמינח ניחא ליה בדעת הי"מ שהביא בפסקיו בפ' אעפ"י הפך דבריו בתשו' או הפך דבריו בפ' הזהב ואין כאן מקום להאריך:
ואתה דע לך דשיח סוד שרפי קדש הניתנים למעלה שפה אחת לכולם דמדינא כותב אגב דא"ק אע"ג דידעינן ביה דלית ליה וגם העדים מכחישים אותו הודאתו עדיפא כיון שהיא לחובתו ותלינן למימר דהאי גברא לאו שקורי קא משקר אלא דהני סהדי אשתמוטי הוא משתמט מנייהו חד קטינא דארעא דאית ליה ולאו אדעתייהו א"נ דאית ליה ארעא במדינה אחרת וכמ"ש הרב התרומות ז"ל שם אבל אנה"נ אי משכחת לה דאיכא סהדי דאמרי קים לן בגויה דהאי גברא ולא נתפרש ממנו מעודו ועד היום דלעולם לא הו"ל ארעא לא במתנה ולא בקנייה תחת כיפת המרום פשי' דלא מצי לאקנויי אג"ק וכן משמע מתשו' הרשב"א שהביא מרן סי' ר"ב ע"ש אלא שתכלית הדברים דאי אמר נתתי לו דא"ק ואגבן הקניתי לו מטלט' אין לנו לדקדק אחריו אע"ג דאיכא סהדי דמכחישים אין משגיחין בהם דחיישינן שמא יש לו במדינה אחרת או העלים דבר מהם ולא רמי עלה לשיוליה מאן יהיב ליה ארעא זהו קצורן של דברים ומה שהק' מור"ה חזקיהו לשי' ר"ת דאכתי ניחוש דילמא אקני ליה אגב דא"ק שהודה וכו' ע"ש היינו משום דאינו מפרש מאי דמשני התם לפ' דאמרי' סהדי וכו' כפיר"ח אשר הביאותיו אליך והצגתיו לפניך אלא כשאר המפרשים כדכתיב' אבל לענ"ד דר"ת מפ' כפיר"ח וכבר כתבנו בדעתו דאי סהדי בכה"ג מודה ר"ת דלא הודאתו הודאה אעפ"י שהיא לחובתו והטור סי' קכ"ג קרא ערער על מה שסומכין על ד"א שבא"י ושל קבורה והביא דברי הרמב"ם ע"ש ובסי' קי"ג כתב ואם אין קרקע וכו' יכתוב הקניתי לו ד"א בחצירי ואגבן וכו' ואעפ"י שאין אנו יודעים לו קרקע הודאת בע"ד וכו' וכתב ע"ז הרב פרישה ומיהו משמע מדברי כולם דבאם בודאי אין לו קרקע בשעת הקנאה דלא מהני האגב ע"ש ונראה פשוט דלא משכחת לה אלא כדכתיב' דאיכא עדים שלא נתפרש המקנה מהם מעודו ועד היום וכמ"ש רשב"ם שם משם ר"ח וכן צריך לפרש דברי הסמ"ע ס"ק י"ב שכת' אבל אם מוחזקי' בו דלית ליה ארעא לא סגי בהכי דדילמא טועה בדעתו וסובר דמקני' מטלט' אגמ"ק שאינם שלו ואינו יכול להקנות מטלט' אגמ"ק אלא א"כ הקנה בפירוש לפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו עכ"ל מרוצת דבריו הפך כל דברי הפוסקים שכת' ואפילו העדים מכחישין אותו כמדובר ועכ"ל שלא נתכוון הרב ז"ל אלא למאי דכתיב' ומ"ש מוחזק' בו וכו' ר"ל כגון דאמר עדים לעולם לא נתפרש ממנו וכו' כמו שנאמר והרב כנה"ג כת' ע"ד הסמ"ע הללו שאין נ"ל כן מדברי הרא"ש עכ"ל וקצר הרב במקום שאמרו להאריך שאם דברי הסמ"ע כפשוטן אין להם על מה שיסמוכו מכל הני רבוואתא דקיימי בשי' ר"ת כמו שהארכתי אלא עכ"ל שכוונת הסמ"ע כדכתיב' וכדמשמ' מלשונו בפרישה ועיין להרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו בח"מ סי' י' דף ן' סי' ע"ג שהביא דברי הסמ"ע הללו לנדונו שהיא הקנית כל המקרקעי שיש לה וכיון שכן דמי לדאמ' עדים לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום דוק ותשכח:
זאת תורת העולה היא העולה להלכה דמה שכות' בשטרי הקנאות אגב ד"א שיש לו בארץ הצבי תו' אין בם מועיל כמ"ש הרי"ף ותלמידו ורבי' והרמ"ה והרמב"ן והתוס' והרשב"א וה' העיטור והריטב"א והרב התרומות ואפי' בהרשאות אינו אלא לאיים על הנתבע ולא אמר בזה יקוב הדין את ההר אלא מתקנת הגאונים וטעמא דאיכא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם ולא נשאר לנו חבר לקיים דבר זה אלא מאן דמוקי הנך סוגיות בגר. ומצאתי להרב כנה"ג סי' קי"ג אות ו' בהגב"י שמצא תשו' לא' קדו' ודימה בדימיונו שהוא הרשב"ץ שיש לסמוך על ד"א של א"י אבל של קבורה טעות הוא בידם ע"ש ואני מצאתיה בס' הכלבו סי' קכ"ח שהם מכת הסומכים דמקמו להנך בגר וכבר חלקו עליהם הני אשלי רברבי ז"ל כי אינם ברשותם להקנותם כמו שנתבאר וכשהרציתי הדברים לפני אבי' מלך דיינא בארעא עט"ר עט"ר בועד בית דינו הצדק והמה חכמים מחוכמים רבנן דפקיעי בשמייהו בה שעתא גזרו אומר על סופרי מתא יע"א שלא לכתו' עוד אלא דא"ק סתם כאשר עלתה הסכמת רוב הפוסקי' הנאמרים באמת ואהודאתו סמכינן וכך נוהגין עד עתה. ואחז"ר בהיותי משמש בבית מדרשו של שם גדול אדוננו ורב תנא הוא מורי' הרב ח"ק נת"ן עט"ר עט"ר כשהרציתי הדברים לפני מי שגדול מכ"ר נ"ר השב ישיב נהי דמדינא לא מהני להקנות אגב דא"ק שבא"י הא מיהא כיון דנהגו להקנות בכך שפיר מהני מידי דהוי אסתימותא דאי מקני קני כדאי' בפ' הרבית דף ע"ב ופסקה מר"ן בש"ע סי' ר"א ע"ש אלו דברי הרב מנ"ר נ"ר ודנתי לפניו בקרקע דאפשר לחלק דשאני קנין אסתימותא אין נסת"ר מדינא דגמ' אמטו להכי אזלינן בתר מנהגא אבל בדא"ק שבא"י דכמה סוגיות מוכחי דלא מהני כמ"ש ז"ל אין כח במנהג לקיים מנהג מה שהוא הפך הגמ' משא"ך בסתימותא וכדכתיב' איברא דמצאתי להרא"ש בתשו' כלל י"ב סי' ג' שנשאל על מה שנהגו לנדור אדם לחברו כשיולד לו כן שאותו חבר ימול אותו ועושין דבר זה ע"י קנין ושמוהר"ם רבו ז"ל כתב אע"ג דמדינא דשב"ל אין הקנין מועיל בו יש לנו לילך אחר המנהג וכיוצא בזה אמר בפ' הרבית סתימותא באתרא דקנו ממש קני אע"ג דמדינא לא קני אזלינן בתר מנהגא למקני קנין גמור אלמא אע"ג דדשב"ל מפורש יוצא בגמרא דלא מהני ביה קנין אפ"ה מחמת המנהג קיים מוהר"ם הקנין ה"נ אע"ג דמדינא הקנאה ע"ג דא"ק שבא"י לא מהני כיון דנהגו כן אזלינן בתר המנהג והרא"ש לא חלק על מוהר"ם אלא לפי שאין שם מעשה אבל בנ"ד מודה הוא ז"ל וכדברי הרב נ"ר מור"י שוב מצאתי ראיתי הן הן הדברים שנאמר' בעליה מתורתו של הריב"ש ז"ל סי' ק"ה וסי' שמ"ה באורך וסו"ד כת' שקרא ערער על מה שנוהגים ללכת אחר פסקי הרמב"ם בכל הלכות והרמב"ם סובר דצריך לסיים המקום שמקנה לחברו להקנות ע"ג ומצא כתוב בשטרות אגב דא"ק סתם בלא סיום מקום ועלה בדעתו ז"ל לתקן סופרים הלשון ולסיים מקום דד"א ואח"ך נמלך בדעתו הרחבה שלא להוציא לעז על השטרות הראשו' ושהוא סומך להכשירם מכח המנהג כיון דרגילי למקני בהכי דומיא דאסתימו' דפ' א"ן וכו' אף אנו נאמר כיון שנהגו להקנות בדא"ק סתם שמועיל וכו' עכ"ל הרי תני תנא דמסייע ליה למורי הרב מנ"ר נ"ר. וגם ראיתי להרב לחם רב סי' קצ"ג שהביא תשו' הריב"ש דסי' שמ"ה להלכה וצ"ע שלא נסתייעו מתשו' מוהר"ם שהביא הרא"ש וכדכתיב'. גם אשו"ר לה' מוהריק"ש בהגהותיו סי' קכ"ג ס"א שכתב וז"ל ונהגו כן והקנה לו דא"ק בא"י ואגבן הקנה לו המעות או הרשהו לקבל מעות וכו' עכ"ל צא ולמד שאפי' בארץ מצרים אתריה דהרמב"ם היא ולעולם הם הולכים אחר פסקיו ולדעתו ז"ל אפי' בהרשאות אינם מועילות אלא לאיים על הנתבע כמו שנאמר ואפ"ה גברא רבא מוהריק"ש ז"ל העד העיד שנהגו להקנות ע"ג מטלט' אגמ"ק והרשאות ועיין עליו להרב ד"ן בח"מ סי' ט"ז שגם הוא ז"ל הביא דברי מוהריק"ש הללו ומשם באר"ה ומסתמיך ואזיל אבתריה ע"ש ויפה השיב אדוני הרא"ש עטרה בראש כל אדם מורי הרב מנ"ר נ"ר:
הגדתי היום כי אחז"ר נדפס חדש חדש ממש ס' הפרד"ס לרש"י ז"ל וראיתי לו בדף פ"ד ע"א שכתב וז"ל שאלה להגאונים מ"ש בשטרות והמתנו' ונתתי לו דא"ק בחצירי מי שאין לו קרקע בזה"ז יכתו' וכמאן דאית ליה דמי שאין לך כל א' וא' שאין לו קרקע בא"י שהרי הגוים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקי"ל קרקע אינה נגזלת וא"י בחזקתנו עומדת אעפ"י שאין אנו שולטים בה והאומר משום ד"א קברו לא דבר הוא ושיבוש הוא בידם דמצינו ברייתא היא בכתו' קברו ומעמדו אינו מכור וחוזר לבני המשפחה עכ"ל ותשו' זו היא הובאת בס' הכלבו סי' קכ"ח וכמש"ל. איברא שמצאתי תשו' אחרת בס' הפרדס שם ס"ו דף כ"ה והוא מרבי' שרירא גאון ורבי' האי גאון ז"ל וז"ל וששאלתם הנותן מתנה לחברו וכו' אבל לענין הרשאה וכו' תיקנו רבותינו דא"ק אעפ"י שאין לו קרקע מסויים וכו' ואפי' במותו של אדם יש לו ד"א של קבורה ולפיכך מי שיש לו חוב על חברו והוא במדינה אחרת יכול להרשותו וכו' עכ"ל חו"ש לעין הני תשו' פלגן בהדייהו ומר א"ח ומר א"ח ופליגי:
ולעולם שומה היתה בלבי על מה שכתבו הני רברבתא שכותב נתן לו דא"ק בחצירו כשאנו יודעין שאין לו חצר אין לך מחזי כשיקרא יותר מזה דאיכא למימר היינו דוקא בסתם אבל כשאומר בפי' בחצירי דאיך לא מיחזי כשיקרא וזו היא שקשה לדברי התוס' בחזקת שכתבו שכותב בחצירי וכתב דלא מחזי כשיקרא ובתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן ר"ב אשר הבאתי לך לעיל משמע דניחא ליה במ"ש בחצירי ממ"ש דא"ק סתם ע"ש התינח באין אנו יודעים אם יש לו חצר או לא אבל בידעי' דלית ליה חצר כיון דסיים חצר ואשכח דלית ליה מחזי כשיקרא שוב מצאתי להרב כנה"ג בסי' קכ"ב בהגה ב"י אות י"ם שהביא שתי הנוסחאות וכת' לחלק בין דברי העדים לדברי המקנה שהעדים לא יכת' אג"ק בחצרו אם יודעים שאין לו חצר דמחזי כשיקרא אבל כשהוא דברי המקנה לית לן בה דהודאתו כק' עדים ע"ע: