אור ברסלב
ספר מכלול פעלים › [חסרון אותיות שימוש]

ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פעלים · [חסרון אותיות שימוש]

[שער אותיות השימוש]

ואותיות השמוש שזכרנו, פעמים יחסרו ממקומם בהיות הדבר מובן מהענין, וסמך הכתוב על המבין, כאשר יעשו גם כן במלים חסרים.

המ"ם יחסר, כמו "אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם" (ש"ב כג כד), רוצה לומר מִבֵּית לחם; "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (יהושע י יג) – מֵאֹיְבָיו. "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר" (שמות יט יב) – מֵעֲלוֹת בהר. "וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (קהלת ט ח) – מֵעַל ראשך, והדומים להם.

והשי"ן, כמו "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" (שמות יח כ) – שילכו בה, או אשר ילכו בה; "לָעָם עָלֶיהָ" (ישעיהו מב ה) – אשר עליה; "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי" (שמות יג ח) – שעשה יי לי; "לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ" (תהלים עא יח) – לכל אשר יבוא; "וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית לט ד) – אשר יש לו; "וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר" (נחמיה ה יב) – שנעשה, ויש לפרשו כמשמעו: ומהם לא נבקש המשא, וכן נעשה כאשר אתה אומר, שנשיב להם שדותיהם. "וַיִּזְבְּחוּ לַייָ בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ" (דה"ב טו יא) – אשר הביאו; "אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ" (דה"א טו יב), רוצה לומר אל המקום אשר הכינותי לו; "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה" (הושע ו ג) – שנרדפה; "כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה" (איוב לב כב) – שאכנה; "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ" (ש"א ב ג) – שתדברו; "מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ט ד) – מכל אשר לבני ישראל; "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ" (בראשית לח כו) – שלא נתתיה "לְשֵׁלָה בְנִי", עשתה זאת.

והה"א כבר זכרנו חסרונה לעיל מב ב.

והו"ו, כמו "חָמַק עָבָר" (שה"ש ה ו), "כָּרַע נָפַל שָׁכָב" (שופטים ה כז), "אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר" (בראשית ל לא), "אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות טו ט), "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן" (שמות א ב), "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ" (חבקוק ג יא), "מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים" (הושע ח י) ורבים כמוהם.

והכ"ף, כמו "כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי" (ש"א טו כג) – כְּחַטַּאת קסם; "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה" (משלי יז כב) – כְּגֵהָה; "כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" (ישעיהו כב יח) – כְּכַדּור; "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר" (משלי יא כב) – כְּנֶזֶם זהב באף חזיר; "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה" (משלי כה כח) – כְּעִיר פרוצה; "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט ט) – כְּגוּר אריה; "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט יד) – כַּחֲמוֹר; "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם" (שמות יד יג) – כַּאֲשֶׁר ראיתם; "תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (שמות לד יח) – כַּאֲשֶׁר צויתך.64

והלמ"ד, כמו "וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם" (מ"א ג טו) – לִירוּשָׁלַיִם ורבים כמוהו, "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" (בראשית לג יז) – לסכות, והדומים לו רבים בתוספת ה"א בסוף, שתחסר הלמ"ד. ופעמים תבֹא הלמ"ד על מלה נוספת ה"א, כמו "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה" (תהלים ט יח), "לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם" (דה"א כו יז). ובבראשית רבה (סח ח): "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח י), תני רבי נחמיה, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה, נותן לה ה"א בסופה – "סְדֹמָה" (בראשית י יט), "שֵׂעִירָה" (בראשית לג יד), "חָרָנָה" (בראשית כז מג). והא כתיב "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה", רבי אבא בר זבדא אמר: לדיוטא התחתונה של שאול. "וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל" (ש"ב ד ב) – לְבֶן שאול; "לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו" (ויקרא כא ד) – לְבַעַל בעמיו; "לֵרָאוֹת פָּנָי" (ישעיהו א יב) – לְפָנָי; "וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה" (ירמיהו כג יז) – וּלְכֹל הולך, ולמ"ד "לִמְנַאֲצַי" שזכר בפסוק עומדת במקום שנים; "וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים" (ש"ב טו לא) – וּלְדָוִד; "כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד" (דה"א ב כג), פירושו: כל אלה הערים, לִבְנֵי מכיר אבי גלעד.

והבי"ת: "אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו" (תהלים י ד) – בְּכָל מזמותיו; "וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" (במדבר יב ח) – וּבְמַרְאֶה ולא בחידות; "מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא ב) – בְּחֶסֶד, או מָשַׁכְתִּי לָךְ; "זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ" (איכה א ז) – בִּימֵי עניה; "הַנִּמְצָא בֵית יְיָ" (מ"ב יב יא) – בְּבֵית יי; "אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְיָ" (מ"ב יב יד) – בְּבֵית יי; "לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ" (דברים כב כא) – בְּבֵית אביה; "וַיָּמָת יֶתֶר לֹא בָנִים" (דה"א ב לב) – בְּלֹא בנים; "יִרְחֲצוּ מַיִם" (שמות ל כ) – בַּמַּיִם; "כְּתוֹא מִכְמָר" (ישעיהו נא כ) – בְּמִכְמָר; "וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ" (דה"ב לג כ) – בְּבֵיתוֹ; "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ" (שמות כ יא) – בְּשֵׁשֶת ימים; "מִי אֲנַחֲמֵךְ" (ישעיהו נא יט) – בְּמִי אנחמך; "יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ" (תהלים סה ה) – בַּחֲצֵרֶיךָ; "וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהלים קט ד) – בִּתְפִלָּה, כלומר עומד הייתי בתפלה לאל שיצילני.

ויש שזכרו אות השמוש בסמוך ועומדת במקום שנים, כמו "וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת", "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (איוב יב יב) – ובאורך ימים, והדומים להם.

תוכן העניינים

ספר מכלול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה