אור ברסלב
ספר מכלול פעלים › הפעלים שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם אל"ף נחה

ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פעלים · הפעלים שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם אל"ף נחה

הפעלים שפ"איהם יו"ד נחה

יָצָא, יָצָאתָ, יָצָאתִי. ובא חסר האל"ף: "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי" (איוב א כא). יָצְאוּ, יְצָאתֶם, יָצָאנוּ, יָצְאָה, יָצָאת, יְצָאתֶן. הבינונים: יוֹצֵא, יוֹצְאִים, יוֹצְאָה או יוֹצֵאת, יוֹצְאוֹת. "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא" (קהלת י ה) משפטו שֶׁיּוֹצְאָה, ולהקל על האל"ף נפלה הה"א והוטלה תנועת האל"ף על הצד"י להורות עליה. "הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ" (דברים כח נז) – חסר האל"ף מהכתיבה. המקור: יָצוֹא או צֵאת.132 העתידים: צֵא, ובתוספת ה"א: צְאָה, ובהפסק: "רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵֽאָה" (שופטים ט כט). צְאוּ, ובהפסק "וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵ֑אוּ" (יחזקאל ט ז), "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵ֔אוּ" (ישעיהו מט ט). צְאִי, צֶאנָה או צֵאנָה בהעלם האל"ף. ובא "צְאֶינָה וּרְאֵינָה" (שה"ש ג יא עי"ש) עי"ן-הפֹעל בשוא שלא כמנהג, ובא כן לזוֵג המלות, כמו שבא גם כן "אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ" (ש"ב ג כה). אבל להפריש מעט ביניהם שהם שנים שרשים, אל"ף "צְאֶינָה" בסגול, ואל"ף "וּרְאֵינָה" בצרי. אֵצֵא, יֵצֵא, תֵּצֵא, נֵצֵא כלו בצרי, וכן כשיבא מלעיל גם כן הצד"י בצרי: "וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ" (בראשית ח יח). יֵצְאוּ, תֵּצְאוּ, תֵּצֵא, תֵּצְאִי, תֵּצֶאנָה – בנח האל"ף, שלא ידמה לנחי הלמ"ד. ובא הצווי בפעל הכבד מזה בהראות היו"ד: "הַיְצֵא אִתָּךְ" (בראשית ח יז).

ירא – העוברים לגזרת פָּעֵל: יָרֵא, יָרֵאתָ, יָרֵאתִי, יָרְאוּ, יְרֵאתֶם – "חֶרֶב יְרֵאתֶם" (יחזקאל יא ח). ובא לגזרת פְּעַל: "לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (יהושע ד כד) בקמץ. יָרֵאנוּ – "כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת יְיָ" (הושע י ג). יָרְאָה, ואם בהפסק: "כִּי יָרֵאָה" (בראשית יח טו), יָרֵאת, יְרֵאתֶן. הבינונים: יָרֵא, יְרֵאִים, יְרֵאָה, יְרֵאוֹת. והוא במשקל תאר ואין בו פעול כי אם הנפעל לפי שהוא פעל עומד, והנפעל הוא שתבא היראה ממנו. המקור: יָרוֹא, ובאותיות בוכל"ם: בִּירוֹא, וִירוֹא, כִּירוֹא, לִירוֹא, מִירוֹא – בנוח היו"ד. ונעלמה גם מהמכתב ונשארה ראייתה בנוח הצרי בלמ"ד השמוש: "לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד" (ש"א יח כט). העתידים: יְרָא, יְראוּ. ואמרו הצווי לרבים בהעלם האל"ף, שלא להתחלף עם יִרְאוּ מן ראה, ואמרו "אַךְ יְראוּ אֶת יְיָ" (ש"א יב כד). יִרְאִי, יְרֶאנָה, או יְרֵאנָה – בהעלם האל"ף. אית"ן: אִירָא, יִירָא. "וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד" (ש"א יח יב) ביו"ד אית"ן לבד, וכן "וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים" (ש"א ז ז), "לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים" (מ"א ח מ) וחבריהם, והם ידועים על פי המסורת. תִּירָא, נִירָא, יִירְאוּ, תִּירְאוּ, תִּירָא, תִּירְאִי, תִּירֶאנָה. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת" (שמות א יז) בנו"ן הנקבות לבד, וכבר כתבנו הדומים לו (לעיל טז ע"ב). וצריך להמשיך האותיות הנוספות ביִירְאוּ, תִּירְאוּ, להורות על היו"ד פ"א-הפֹעל, תהיה כתובה או לא כתובה, צריך להורות עליה בקריאה. והנקבות לא נאמר בהראות האל"ף: תִּירְאֶנָה, לפי שאין למ"ד-הפֹעל הזה בנקבות במלת תִּפְעַלְנָה נעה בתנועה. ואף על פי שמצאנוה במקומות נעה, כמו "וַתִּגְבְּהֶינָה" (יחזקאל טז נ), "תְּבֹאֶינָה" (תהלים מה טז), "תְּהִימֶנָה" (מיכה ב יב), "תְסֻבֶּינָה" (בראשית לז ז), ברוב לא נמצא כן שלא להחליף עם תִּרְאֶנה מן ראה בקריאה. ואף על פי שתמשך התי"ו, אין הפרש אם לא תנוח האל"ף. הנפעל: נוֹרָא, נוֹרֵאתָ, נוֹרֵאתִי, נוֹרְאוּ, נוֹרֵאתֶם, נוֹרֵאנוּ, נוֹרְאָה, נוֹרֵאת, נוֹרֵאתֶן, הבינונים: נוֹרָא, נוֹרָאִים, נוֹרָאָה, נוֹרָאוֹת. העתידים: הִוָּרֵא, הִוָּרְאוּ, הִוָּרְאִי, הִוָּרֶאנָה. אית"ן: אִוָּרֵא, יִוָּרֵא, תִּוָּרֵא, נִוָּרֵא, יִוָּרְאוּ, תִּוָּרְאוּ, תִּוָּרֵא, תִּוָּרְאִי, תִּוָּרֶאנָה.

תוכן העניינים

ספר מכלול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה