ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
אות התי"ו · תעגנה
תֵּעָגֵנָה
הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה (רות א יג)
יש אומרים שהוא עתיד לנמצאת מנִפְעַל, שרשו עגן, והיה ראוי תֵּעָגֶנְנָה, ולפגישת שני הנו"נין חסרו נו"ן האחת השורש. והיתה נו"ן הרבות ראויה להדגש ולומר תֵּעָגֶנָּה, ובא הנח תמורת הדגש. ויש אומרים שהוא מנחי למ"ד ה"א, שרשו עגה, והוא מלשון עכוב ואיחור, ואין לו דומה במקרא. וכן מצאתי שירה מהמשוררים הקדמונים אשר שמש בו לענין העכוב והתוחלת באמרו באחד מבתי שיריו: אצוה וגם אבכה אליהן וְאֵעָגֶה ועדיהן אקוה. ואינו נכון בעיני, כי אם היה משורש עגה, היה ראוי להיות תֵּעָגֶינָה – היו"ד במקום ה"א השורש והגימ"ל נקודה בסגול, כמו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה (ויקרא ד ב).