אור ברסלב
ספר הרכבה אות התי"ו

ספר הרכבה· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

אות התי"ו

אות השי"ן

תְּאֵהֲבוּ

תְּאֵהֲבוּ פֶתִי (משלי א כב)

יש אומרים שהוא עתיד מהקל, והראוי תֶּאֶהְבוּ על משקל יֶחֶרְדוּ (הושע יא יא), אלא שנמשכה האל"ף בצרי לפי שהיא גרונית, והסגול הראוי תחת תי"ו האית"ן הוסב לשוא לסבה זו. ויש אומרים שהוא עתיד מבנין פִּעֵל הדגוש, והראוי תְּאָהֲבוּ על משקל וְאִם תְּמָאֲנוּ (ישעיהו א כ), והוסב הפתח לצרי.

תֹּבֵא

אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא (משלי א י)

מלה זרה משתי ענינים, שתחסר אל"ף פ"א-הפֹעל מהמכתב, והומרה ה"א למ"ד-הפֹעל באל"ף. והראוי: תֹּאבֶה.

תְּאָכְלֵהוּ

תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח (איוב כ כו)

יש אומרים כי היא מהבנין הדומה למרובע, והוא כמו תְּאוֹכֵל אוֹתוֹ, הוא"ו הראויה אחר האל"ף היא אות רביעית, ובעבור סמיכות הכנוי שב חולם לקמץ-חטוף. וכבר בטלתי מציאות זה הבנין מכל וכל בספר הבחור במאמר ב בעקר ח. ויותר נכון לומר שהוא כמו תֹּאכְלֵהוּ, עתיד מבנין הקל, אלא שהוסב החולם הראוי להיות בתי"ו האית"ן והיה לחטף-קמץ תחת האל"ף.

תָּאֳמֵי

תָּאֳמֵי צְבִיָּה (שה"ש ז ד)

על משקל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה (נחמיה יג כט), ושם בארתים. אבל הראשון הוא תְּאוֹמֵי צְבִיָּה (שה"ש ד ה), ונתנו בעלי המסורת בהם סימן: תְּתָאוּ לָכֶם (במדבר לד ז), והמשכיל בסימני המסורת יבין זה. ובספר באור דרכי המסורת אשר הסכמתי לחבר יבוארו בו דברים אלה וכיוצא באלה כיד יי הטובה עלי.

תֵּאָמַנָה

עַל צַד תֵּאָמַנָה (ישעיהו ס ד)

הה"א נוספת, והוא לשון יחידה, כמו תֵּאָמַן, ורוצה לומר כל אחת ואחת. ויש אומרים שהנו"ן היתה ראויה להדגש להבלעת נו"ן למ"ד-הפֹעל, ובא רפה כגון הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה (רות א יג), כאשר אבאר במקומו, והוא עתיד לנסתרות מבנין נִפְעַל.

תָּבוֹאתָה

תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף (דברים לג טז)

עתיד לנסתרת מהקל, והראוי תָּבֹא, ובא הה"א ותי"ו נוספות, כמו שנוספה אחת מהן במלת וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה (ישעיהו ה יט), וכמו שנוספו שתיהן בפעלים נִפְלְאַתָה (ש"ב א כו), הֶחְבְּאַתָה (יהושע ו יז), כמו שכתבתי בכל אחד מהם, וכלם להכפל ולחזק הענין.

תְּבוֹאַתְךָ

תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה (איוב כב כא)

יש אומרים שהוא עתיד לנסתרה מהקל, והתי"ו השנית היא במקום ה"א הנוספת במלת וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה (ישעיהו ה יט), והיא נחה, והוא כמו תְּבוֹאֲךָ. ויש אומרים כי הוא מורכב מעתיד לנסתרת מהקל, רוצה לומר מן תָּבֹא ומן בָּאָה, כי מן תָּבֹא תאמר עם הכנוי תְּבוֹאֲךָ, ומן בָּאָה תאמר בָּאַתְךָ, הרי תְּבוֹאַתְךָ מורכב משניהם. וזהו יותר נכון מהראשון.

תִּדֹּמִּי

גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי (ירמיהו מח ב)

עתיד מבנין הִתְפַּעֵל מנחי העי"ן, שרשו דום, והראוי תִּתְדוֹמְמִי על משקל תִּתְבּוֹנְנִי. ובא דגש האל"ף ([צ"ל: הדל"ת]) להורות על תי"ו הִתְפַּעֵל, והאות הכפולה חסרה. ויש אומרים שהוא עתיד מבנין נִפְעַל מהכפולים, ודגשות הדל"ת להורות על נו"ן הבנין. וזהו יותר נכון, כי אין דרך שתחסר האות הכפולה בנחי העי"ן רק בכפולים, כמו שבארתי במלת הֵרֹמּוּ (במדבר יז י), וַיֵּרֹמּוּ (יחזקאל י טו), וכאשר אבאר עוד במלת תִּשּׁוֹמֵם (קהלת ז טז) אם ירצה השם.

תֵחֵל

כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת (ויקרא כא ט)

יש אומרים שהוא עתיד מבנין הִפְעִיל מהכפולים, והראוי תָּחֵל, כמו אָחֵל תֵּת (דברים ב כה), אלא שבא קמץ-קטן תמורת קמץ-גדול, והוא לשון התחלה. ויש אומרים שהוא לשון חלול, והיה ראוי להיות תֵּחַל בפתח תחת החי"ת, כמו אֵיךְ יֵחָל (ישעיהו מח יא), אלא שבא קמץ-קטן תחת פתח-גדול, והוא עתיד לנסתרת מנִפְעַל הכפולים, שרשו חלל. וכן דעת רבינו שלמה, שפירש שתתחלל על ידי זנות. ואף על פי שתִּתְחַלֵּל הוא מבנין הִתְפַּעֵל, כן דרכו של רש"י ז"ל ברוב המקומות, אינו מבדיל בין נִפְעַל והִתְפַּעֵל. כמו שפירש על וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד סה): לשון הִתְפַּעֵל – וַתִּקָּבֵר, וַתִּשָּׁבֵר. עד כאן לשונו. והנה וַתִּקָּבֵר, וַתִּשָּׁבֵר מבנין נִפְעַל. ואם יאריך האל חיי אחבר קונטרס אחד, אבאר בו כל דברי רש"י אשר דבר בדקדוק, כי בהרבה מקומות יצא מדרך הדקדוק, בהיות כי מלאכת הדקדוק לא היתה נגמרת בימיו, גם בהרבה מקומות היטיב את אשר דבר, ואני אפרש כל אחד ואחד במקומו.

תְּחוֹלֶלְכֶם

וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם (ישעיהו נא ב)

יש אומרים שהוא תואר לנקבה עם תי"ו האמנת"י, על משקל תְּקוֹמֵם מן וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט (תהלים קלט כא), כאשר בארתי שם. וזה איננו נכון בעיני, שאם כן היה לו לומר תְּחוֹלְלַתְכֶם בתי"ו סימן הנקבה. ויותר נכון לומר להיותו עתיד לנסתרת עם כנוי הנמצאים מבנין פִּעֵל הדגוש מנחי העי"ן, אשר קראו קצת המדקדקים 'דומה למרובע', והרי כמו תְּחוֹלֵל אתכם. אבל לפי זה צריכים אנחנו לומר כי הוא עתיד במקום עבר, וענינו חוֹלְלָה אתכם.

תֻּכּוּ

וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ (דברים לג ג)

עבר לנסתרים מבנין פֻּעַל מנחי הלמ"ד, שרשו תכה, על משקל וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ (איוב לג כא). אבל עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד (ישעיהו א ה), הוא עתיד לנמצאים (עבר) מבנין הָפְעַל מחסרי הפ"א ונחי הלמ"ד, על משקל תֻּטּוּ מן נטה. ויש אומרים כי תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ כמו הֻכּוּ, והתי"ו תמורת ה"א, כמו תִרְגַּלְתִּי (הושע יא ג) שהוא כמו הִרְגַּלְתִּי, כאשר אבאר במקומו, והוא מגזרת עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, אלא שזה עבר וזה עתיד כאשר כתבתי.

תֶּמְחִי

(וְחַסְדְּךָ מִלְּפָנַי) ([צ"ל: וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ]) אַל תֶּמְחִי (ירמיהו יח כג)

יש אומרים שהוא עתיד מהקל מנחי הלמ"ד, והיו"ד במקום ה"א למ"ד-הפֹעל, והסגול בתי"ו במקום חירק, והראוי תִּמְחֶה. וכן אַל תֶּמַח חֲסָדַי (נחמיה יג יד) שהוא בסגול, כמו תִּמח בחירק. ויש אומרים שהוא מבנין הִפְעִיל, ופתח-קטן שבתי"ו תמורת פתח-גדול כמנהג בבנין הזה בהעדר הלמ"ד, כמו שכתבתי בספר הבחור במאמר שני בעקר י.

תָמְנוּ

חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא תָמְנוּ (איכה ג כב)

יש אומרים כי הוא כמו תָּמְמוּ, עבר מהקל מהכפולים, והנו"ן במקום הכפל, כמו לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ (ישעיהו כג יא), שהוא כמו מָעֻזְזֶיהָ, וכן תַּמְנוּ חֵפֶשׂ (תהלים סד ז). אבל רש"י פירש כי התי"ו בזה תמורת טי"ת, והוא טָמְנוּ חֵפֶשׂ. ואיננו דחוק, כי כן התחלף תי"ו בטי"ת במלת נִּצְטַדָּק (בראשית מד טז), וַיִּצְטַיָּרוּ (יהושע ט ד) ודומיהם. אבל המתרגם נוטה לדעת הראשון. ויש אומרים כִּי לֹא תָמְנוּ הנו"ן וא"ו למדברים-בעדם, כמו הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ (במדבר יז כח), ובשניהם היתה המ"ם ראויה להדגש לחסרון הכפל ונפל הדגש להקל, ורבים דומיהם.

תֵּעָגֵנָה

הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה (רות א יג)

יש אומרים שהוא עתיד לנמצאת מנִפְעַל, שרשו עגן, והיה ראוי תֵּעָגֶנְנָה, ולפגישת שני הנו"נין חסרו נו"ן האחת השורש. והיתה נו"ן הרבות ראויה להדגש ולומר תֵּעָגֶנָּה, ובא הנח תמורת הדגש. ויש אומרים שהוא מנחי למ"ד ה"א, שרשו עגה, והוא מלשון עכוב ואיחור, ואין לו דומה במקרא. וכן מצאתי שירה מהמשוררים הקדמונים אשר שמש בו לענין העכוב והתוחלת באמרו באחד מבתי שיריו: אצוה וגם אבכה אליהן וְאֵעָגֶה ועדיהן אקוה. ואינו נכון בעיני, כי אם היה משורש עגה, היה ראוי להיות תֵּעָגֶינָה – היו"ד במקום ה"א השורש והגימ"ל נקודה בסגול, כמו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה (ויקרא ד ב).

תְּעֻגֶנָה

תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם (יחזקאל ד יב)

עתיד לנמצא עם כנוי הנסתרת מנחי העי"ן, והרי הוא כמו תָּעוֹג אותה, והיתה הנו"ן ראויה להדגש, ובא הנח תמורתו. ויש אומרים שהוא עתיד לנסתרת על משקל תְּפוּצֶינָה (זכריה א יז), תְּשֻׁבֶינָה (יחזקאל טז נה), והנו"ן רפויה כמשפט כל נו"ן-ה"א סימן הרבות, ופירש: תעוגינה הנשים לעיניהם.

תִקֳּבֶנּוּ

גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ (במדבר כג כה)

עתיד מהקל מחסרי הפ"א, שרשו נקב מן וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ (ויקרא כד טז), על משקל כִּי ([אִם]) יְיָ יִגָּפֶנּוּ (ש"א כו י). ויש אומרים שהוא מהכפולים, שרשו קבב, כמו במלת קֹב. והיה ראוי להיות תְּקֻבֶּנּוּ, על משקל וּפָרָשָׁיו לֹא יְדֻקֶּנּוּ (ישעיהו כח כח), שרשו דקק, ונקדם הדגש הראוי להיות בעי"ן-הפֹעל להיות בפ"א-הפֹעל, כמו שנקדם במָה אֶקֹּב (במדבר כג ח), וַיִּדֹּם (ויקרא י ג) וַיִּתְּמוּ (דברים לד ח) ודומיהם.

תִקְרֶאנָה

תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה (שמות א י)

הה"א והנו"ן סימן הנסתרות, ורוצה לומר 'מלחמה ומלחמה', או 'קורות מלחמה'. ויש אומרים כי הה"א והנו"ן סימן הנסתרת, והיתה הנו"ן ראויה להדגש ובא הנח תמורתו, כמו שכתבתי לעיל במלת תְּעֻגֶנָה (יחזקאל ד יב). והרי הוא כמו תִּקְרָא אוֹתָהּ רוצה לומר העִיר או העֵדָה.

תִרְגַּלְתִּי

וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם (הושע יא ג)

הוא שם בכנוי המדבר-בעדו, הנפרד ממנו תִּרְגֶּלֶת על משקל תִּפְאֶרֶת. ואיננו נכון, כי היה ראוי להיות מלרע על משקל תִּפְאַרְתִּי. לכן טוב לומר כי התי"ו במקום ה"א, והוא כמו הִרְגַּלְתִּי – עבר מבנין הִפְעִיל, כמו שכתבתי במלת תֻּכּוּ (דברים לג ג).

תָּרֹנָּה

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה (משלי א כ)

הה"א נוספת, והדג"ש בנו"ן לתפארת ההפסק, או להבלעת הכפל, כי שרשו רנן, והרי הוא כמו תָּרוֹן, ורוצה לומר כל חכמה וחכמה. ויש אומרים שהה"א והנו"ן סימן הרבות, על משקל תָּסוֹבְנָה או תְּסֻבֶּנָה, והרי הוא בתשלומו תָּרוֹנְנָה. אבל לפי שכתוב אחריו תִּתֵּן קוֹלָהּ, שהם בלשון יחידה, יותר נכון הפירוש הראשון.

תֶּשִׁי

צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי (דברים לב יח)

עתיד לנמצא מחסרי פ"א נו"ן ונחי הלמ"ד, שרשו נָשָׁה, והיו"ד במקום ה"א למ"ד-הפֹעל, והראוי תִּנְשֶׁה, והיתה השי"ן ראויה להדגש, ובא הנח תמורתו, כי הוא מלעיל. ויש אומרים שהוא מבנין הִפְעִיל, והראוי תַּנְשֶׁה, כמו שכתבתי במלת תֶּמְחִי (ירמיהו יח כג). ויש אומרים עוד ששרשו שָׁיָה, והראוי תִּשְׁיֶה כמו מן הָיָה – תִּהְיֶה, ובחסרון הה"א – תֶּשִׁי, כמו (מן) ([צ"ל: מִי]) זֶה אָמַר וַתֶּהִי (איכה ג לז), ואיננו רחוק.

תַשְׂמְאִילוּ

כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ (ישעיהו ל כא)

כבר בארתי דקדוקו במלת וְאַשְׂמְאִילָה (בראשית יג ט), ומשם תראנה.

תִּשּׁוֹמֵם

לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם (קהלת ז טז)

יש אומרים שהוא מבנין הִתְפַּעֵל מהכפולים, ודגש השי"ן לחסרון תי"ו הִתְפַּעֵל, והראוי תִּתְשׁוֹמֵם. וזה איננו נכון בעיני, כי בהיות פ"א-הפֹעל שי"ן, ראוי לבא תי"ו הִתְפַּעֵל אחר שי"ן, ולומר תִּשְׁתּוֹמֵם. לכן יותר טוב לומר שהוא עתיד מבנין נִפְעַל, והראוי תִּשָּׁמֵם בקמץ, ובא בחולם עם הכפל על דרך הבאים בחסרון הכפל, כמו שכתבתי במלת אֵרוֹמָם (ישעיהו לג י) ומלת תִּדֹּמִּי (ירמיהו מח ב) וזולתם הבאים על דרך זה.

תִּתָּבָר

עִם נָבָר תִּתָּבָר (ש"ב כב כז)

עתיד לנמצא מבנין הִתְפַּעֵל מהכפולים, שרשו ברר, ומשפטו בתשלומו תִּתְבָּרָר, וכן הוא בתהלים יח (פסוק כז), ובנפול העי"ן כמנהג הכפולים היה תִּתְבַּר, וכדי שלא ידמה שרשו ברה, כמו מן גלה – וַיִּתְגַּל (בראשית ט כא), הבדילו בין שני השרשים, והשאירו שני קמצין שהיו בתִּתְבָּרָר גם כן בתִּתָּבָר, והדגש שבתי"ו השנייה היא להורות כי חסר מן התיבה אות אחת. ועוד בו דעת אחרת, ואזכרנה במלת תִּתַּפָּל (ש"ב כב כז).

תִּתְחַר

תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים (תהלים לז א)

עתיד לנוכח מבנין הקל מהשלמים, שרשו תָּחַר, על משקל תִּפְעַל. ויש אומרים ששרשו חָרָה, והוא עתיד מבנין הִתְפַּעֵל, על משקל אַל תִּתְגָּר בָּם (דברים ב ט), אבל לפי זה היתה החי"ת ראויה בקמץ כמו שהיתה קודם שנחסרה ה"א השורש – תִּתְחָרֶה, תִּתְגָּרֶה.

תִּתַּפָּל

עִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל (ש"ב כב כז)

יש אומרים שהוא עתיד לנוכח מבנין הִתְפַּעֵל, שרשו תפל, הראוי תִּתְתַּפָּל, ולפגישת ג' ת"וין חסרו האחת לסימן הבנין, ושמו דגש בתי"ו פ"א-הפֹעל להורות עליה. וכן אומרים על מלת תִּתָּבָר (ש"ב כב כז), ששרשו תבר, והראוי בתשלומו תִּתְתַּבָּר על משקל תִּתְתַּפָּל, והוא מהשרשים המתהפכים באותיותיהם וענינם אחד – תפל ופתל. כמו כֶּשֶׂב וכֶּבֶשׂ, שִׂמְלָה ושַׂלְמָה, זַעֲוָה וזְוָעָה ודומיהם רבים. וכבר התחלתי לחבר מהם פרק אחד מיוחד, אעתיר לאלוה וירצני ויטה חסדו עלי לעזרני להשלימו עם שאר החבורים אשר יעדתי והסכמתי לחבר בדקדוק לשון הקדש אמן.

אמר המחבר הנזכר / אשר בכתבו נכר
ספר הרכבה חברתי / וברומי אותו גמרתי
עתה שנית בו עברתי / הטבתי אשר דברתי
ובכן מידי הוא נמסר
בבית דניאל בומבירגו השר
ונדפס על ידי קורנילייו אריל קינד מכונה
אשר על המלאכה ממונה
ונשלם בהוד והדר
בשנת כ"ף א' אדר.

תוכן העניינים

ספר הרכבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה