אור ברסלב
ספר העיטור תשק"ף › אות ש - שומא

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

תשק"ף · אות ש - שומא

אות ש - שכירות

[דף נא טור ב] הא דאמרינן בגט פשוט. אמר רב כל טרפא דלא כתב ביה קרענא לשטרא לאו טירפא הוא וכו'. וכל שומא דלא כתב ביה קרענא לאדרכת' לאו שומא היא. גרסינן בפ' בית כור. ת"ר שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרי' במאתים בטל יחיד במיעוטו. אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד ברובו. אחד אומר במנה ואחד אומר במאתים ואחד אומר בשלשה. גרסא אחרינא. אחד אומר במנה וא' אומר בעשרי' סלעי' וא' אומר בל' סלעי' נידון במנה. ר"א בר צדוק אומר בתשעים. אחרים אומרי' עושין שומא ביניהן ומשלשי' והילכתא כתנא קמא. והא דאמר רב הונא הלכה כאחרים דחאה רב אשי. גרסינן בע"א פ' בתרא אמר ליה כד שיימי תלתא ואתו תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דבקיאי בשומא טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב. מתקיף ליה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני בקיאי בשומא טפי דילמא הני קים להו טפי והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. גרסינן בפ' המפקיד ההוא גברא דאפקיד גבי חברי' אמר ליה הב לי כיפאי. א"ל לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דר' נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעות' זיל שלים לא שלים אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אשתכח כיפי ואייקור טפי. אמר רב נחמן הדרי כיפי למריה והדרא אפדנא למריה לימא קסבר רב נחמן שומא הדרא לעלם. שאני התם דשומא [דף נא טור ג] בטעות הואי ומסתברא הילכתא שומא הדרא לעלם פשיטא שמו ליה לבעל חוב ואזל איהו ושמה לבעל חוב דידיה אמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה זבנה אורתא יהבה במתנה אדעתא דארעא נחית ולא אדעתא דזוזי ולא הדרא כיון דאיהו גופיה לא הדרא אלא משום ועשית הטוב והישר לוקח ויורש נמי לא מחייבינן ליה לאהדורי ולא דמי לדינא דבר מיצרא דמחייבינן ליה ללוקח כדאיתא באות מכירת קרקע שמו לה לאיתתא ואינסיבא בעל לוקח הוי ולא מהדר ולא מהדרינן ליה אגביה איהו מדעתיה בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא וקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ואי אגביה הלוה למלוה מדעתיה דנפשיה שלא בב"ד לא הדרא. מאימת אכיל פירי. אמר רבא מכי שלמי יומי אכרזתא וכן הילכתא וכותבין שטר שומא ללוקח. ב"ד הוציאו זה השדה בכך וכך דינרין ופדאו משלו לר' אלפס שומא של בעלי חובות דינו כשליחות ואם טעו ב"ד אפי' פחות מכדי אונאה חוזר ושום הדיינין שפיחת שתות דמכרן בטל בנכסי יתומים קאמר ולא בריר לן וכתבתי בחלוקת השותפין ואתה מוצא חמשה שטרות זה אחר זה למי שמסרב לבא לב"ד ואלו הן. פתיחא ואדרכתא ואכרזתא ושומא וכולן לגבות ממשעבדי ופעמים שהן ארבע למי שאינו סרבן שאין בו פתיחא ופעמים שהן שלש למי שיש לו נכסים בני חורין אדרכתא ואכרזת' ושומא ואי נמי כגון שהי' שדה ממושכן בידו וכגון מאן דלא ציית דינא דלאלתר כתבי אדרכתא אניכסיה ואכרזינן ושיימינ' להו ובשיש שם נכסים בני חורין ויש שם לקוחות ואין שם אלא שטר אדרכתא בלבד ואלו הן חמשה שטרות כדכתב בשאילתא עתיקתא דרב נטרונאי גאון דאיתשיל קמיה טרפא ואדרכתא ושומא מאי פירו' כך הוא ראובן אוזיף לשמעון מאה זוזי בתשרי וכתב ליה שטרא בתר הכי זבין שמעון ארעתא מתשרי ועד ניסן לניסן תבע ליה ראובן לשמעון זוזי ולא אשכח ליה לא מקרקעי ולא מטלטלי דאי הוה ליה מטלטלי הוה גבי [דף נא טור ד] מינייהו אפי' מגלימא דעל כתפיה. השתא דלית אורחא דראובן על נכסי דזבן שמעון לבתר דיזיף מן ראובן ודינא דאזיל ראובן וטריף להנך לקוחות וכי אייתי ראובן לשטרא קמי בי דינא וקרעי ליה וכתבי ליה טירפא. פלוני תבעיה לשמעון בבבא דמתיבתא וכו' ובתר הכי דכתב ליה טירפא תבע ליה לדינא לההוא לוקח אי מסתלק מארעיה לחיי ואי לא משמתינן ליה תשעין יומין. תלתין יומין קמאי לא נחתין לנכסיו. דילמא קא טרח ההוא לוקח אזוזי לא אתא ולא פרע כתבינן פתיחא עילויה ומשמתינן ליה תלתין יומין בתראי. אי לא הדר ביה כתבינן אחרמתא עילויה אי לא הדר ביה כתבינן אדרכתא לראובן אניכסי דההוא לוקח וכדכתבינן אדרכתא מייתי לטירפא לבי דינא ליה וכתבי ליה אדרכתא וכתבי כתבא טירפא על לוקח ולא קביל דינא לא לסלוקי מארעא ולא לאיפרועי זוזי ואישתמיט שלשים יום וכיון דלא הדר אישתמיט ל' יום בפתיחא ואישתמיט ל' יום ולא הדר ביה וחזינן למיכתב אדרכתא באחרמתא וכו' כדכתב בשאילת' ולפום סוגיא דשמעתא ליתה לפתיח' ושמתא אלוקח וההיא דגרסינן בהגוזל אי אמר קבעי לי זימנא אחרינא אדמייתנא סהדי ומרענא ליה לשטר' קבעינן ליה ואי לא אתי נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עילוי' ומשמתינן ליה תשעין יומין תלתין קמאי לא כתבי אדרכת' אניכסיה כו' אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי. והני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא ממונא הוא דבעי מיתב זוזי דפתיחא ואמר רבא קבעי' זימנא אפומא דאיתתא ואפומי דשיבבי ולא אמרן אלא דליתיה במתא אבל איתיה במתא לא מאי טעמא לא אמרי' ליה מימר אמר אשכחיה שלוחא ואמר ליה ואף על גב דליתי' במתא לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא ואמר ליה ואמר רבא האי מאן דכתב פתיחא עילוי על דלא אתא לבי דינא כד אתא לבי דינא לאלתר שרינן ליה על דלא צאית דינא עד דצאית דינא ולא היא מדאמר צאיתנא שרינא ליה פתיחא אמר רב חסדא [דף נב טור א] קבעינן זימנא שני וחמישי ושני זימנא וזימנא ובתר זימנא ועד למחר לא כתבינן פתיחא אמר רב לא קבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא אבל מניסן לבתר ניסן קבעי אבל ממעלי שבתא לבתר לא קבעינן משום דטרידי בשבתא ואמר רב נחמן לא קבעינן זימנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלא בריגלא והיכ' דאיכא רמאי חיישינן וה"מ למשמתין ליה תשעין יומין למיגבי מבני חרי אבל ממשעבדי בל' יום סגיא וכן כתב רבי' האי בספר מקח וממכר. אבל רבינו אלפס כתב האי דמשמתינן ליה צ' יום למאן דטעין דאית ליה לבטולי שטרא ויהבינן ליה זמן צ' יום דילמא מייתי סהדי ומרע ליה לשטרא ואי לא אייתי בגו זימניה כתבינן ליה אדרכתא אבל איתא במתא לא יהבינן ליה אלא ל' יום דהא לית ליה אחריתי למימר: וזהו שטר פתיחא במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטר. ואמר לנא פלוני דנן קבען לי זמן עד דמרע ליה לשטרא וקבענא לי' יום פלן ולא אתא קדמנא ונטרנא ליה תרי בשבא וחמשא בשבא ותרי בשבא ולא אתא והשתא כתבנא פתיחא עליה ושמתינן ליה ל' יומן ובתר הני ל' יומן פתיחא ול' יומן אחרמת' ולא אתא קדמנא וכתבנא אדרכת' אנכסיה ומה דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא וכו'. ובזמן שאין ללוה מבני חורין ובא לטרוף משועבדין כותבין שטר טירפ' למלוה וקורעין שטר חובו כל טירפא דלא כתב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו טירפא הוא וכך הדין. מקיימא שטר למלוה ומשבעינן ליה ללוה שאין לו נכסים בני חורין לא בידו ולא ביד אחרים ונשבע המלוה שלא נפרע כדתנן הבא ליפרע מנכסי יתומין וכו' לא יפרע אלא בשבוע' ואחר השבוע' קורעין שטר חובו וכותבין לו שטר טירפ' על הלקוחות שקנה אחר זמן השטר ואחרון [דף נב טור ב] אחרון טורף אין לו טורף משלפניו אין לו גובה משלפני פניו:

טירפא במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטרא דהוה ליה על פלו' בכך וכך דינרין דאוזיף ביום פלן ואישרנוהי וקיימנוהי ולא אשכח בני חרי למיפרע מיניה דפלוני ואשבעינן דלא הוה ליה ניכסי והדר אשבעיניה למלוה דלא פריע וחזינן מדינא דלטרוף ממשעבדי וקרענא לשטרא וכתבנא ליה הדין טירפא דליזיל וליטרוף ההיא ארע' דזבן פלו' בתר זימנא דשטרא ואי אית ליה זוזי למיפרע ליה ליפרע ליה ואי לא ליטרוף לההיא ארעא וליתי קדמנא לדינא ואיניש לא ימחי בידיה מיומ' דנן ולעלם ומה דהוה קדמנא וחזינא מדינא כתבנא וחתמנא ויהיבנא בידא דפלוני לזכות ולראיה. ורבינו סעדיה כתב שטר טירפא ללקוחות וקורע שטר שביד הלקוחו' וליתה: ואי בעי לוקח אגבוייה ליה ההיא ארעא ולא לאיפרועי זוזי ולסלוקי וכתב רבינו האיי משמתינן ליה ל' יומין. לרב נטרונאי צ' יומין. משמתינן ופתיחא ואחרמתא כדאיתא בשאילתא ולא משמתי' צ' יומין אלא למי שרוצה לירד בנכסים שהן מצויין בידו ושמא עוסק בפריעתו. ומסתברא כרב נטרונאי דלגבי לוקח נמי איכא למימר האי טעמא ל' יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא דילמא אזוזי קא טרח ובעי לסלוקי בזוזי מציעאי לא אשכח זוזי למיזף וקא טרח למיזבן מנכסיו בתראי לא דילמא ההוא דזבין קא טרח מכאן ואילך כתבינן אדרכתא:

אדרכתא במותב תלתא ואפיק פלו' שטרא טירפ' דיליה על פלו' בכך וכך זוזי ואישרנוהי וקיימנוהי וקבענא ליה זימנא ולא פרע ליה וקרענא לה לההוא טירפא וכתבנא ליה הדין כתבא דמתקריא אדרכתא וליחות ולידרוך בההיא ארעא דזביננא ליה וליתי וליחזוק וליכול פירי דההוא ארעא עד דליפרע ליה הלין זוזי דהוה ליה על פלוני ואיניש לא ימחי בידיה ומאי דהוה קדמנא וכולי כדאתי לדינא ואמר לית לי זוזי זילו וזבינו לההיא ארעא ופרעי ליה בשומא ב"ד מכריזין כדגרסינן. אמר אמימר משמיה דרב נחמן ב"ד שמכרו [דף נב טור ג] שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזר ואי אכרוז ופיחתו והותירו אפי' שוה מאתים במנה מכרן קיים. ודוקא בדברים שמכריזין ובמקום שמכריזין. אבל בדברים שאין מכריזין ובמקום שאין מכריזין ל"ש אכרוז ול"ש לא אכרוז פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים כדאוקי התם רישא וסיפא בדאכרוז לאו דוקא אלא כדאכרוז דמי דלא בעי הכרזה. ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין כאן בדברים שאין מכריזין. ורבינו האיי פירש רישא וסיפא רישא בדברי' שמכריזין עליהן וסיפא בדברי' שאין מכריזין עליהן ורבינו כתב איפכא. ונוסחא אחרינא רישא בדלא אכרוז וסיפא בדאכרוז ולא קשיא ואלו שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין וכי היכי דמכריזינן בנכסי דיתמי הכי נמי בשאר בני אדם. ואיכא מאן דאמר דלא מכריזינן שלשים יום אלא כמנהגא דנהיגי בכל אתר ואתר. דאמר רב הונא לקבורה ולמזוני מזבני' בלא אכרזתא וכתב גאון למזון הבנות והאשה ואחר ההכרז' כותבין ונותנין ביד הלוקח שטר הכרזה איגרות בקורת והיא באות בי"ת:

הכרזה במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלו' ואכריזנא על ההיא ארעא ל' יומין כדחזי לנא ובתר הכי אתא פלוני דנן ואוסף על דמי ארעא דפלוני כך וכך וזביננא ליה אנחנו בי דינא לפלוני להאי ארעא ואשלים הלין זוזי דמי זבינא לדינא ויהבינן לבעל חוב. ומיומא דנן לא יהא רשותא לפלוני למיתבע מידי בהאי ארעא להאי פלוני ואחריות ההיא ארעא על פלו' כחומר כל שטרי זבינא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ומאי דהוה קדמנא וכו' ואם לא מצאו למוכר' כותבין שלא מצאו שמוכרה ועושין שומא:

שומא במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני ואכרזנא לההיא ארעא ולא אסיקו דמי דילה אלא כך וכך זוזי ושדרנא מבי דינא אינשי מהימני בקי בשמא ושמו לה הדין ארעא בכך וכך זוזי וליהוי דיליה למיכל פירי דההיא ארעא בהתירא בלא נכיתא ולמיעבד ליה כל רעות נפשיה למיבני ולמיסתר לזבונה ולאורתא ולמיתנה במתנה לכל מאן דיצבי ולשוויי אריסי וחכירי ואיניש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם לא לפלוני דהוה דיליה מקמי הכין ולא ירתוי [דף נב טור ד] ולא הדין דטרפה מיני' בדינא ולא איניש מעלמא דהכין איתפסקת דינא קדמנא אנחנו דיינא דחתימי מתתאי ואי אתי אינש מעלמא וטריף לה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותא על הדין פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ובתר דשיימינהא לההיא ארעא קרענא לשטרא דאדרכתא וכתיבנא להדין שטרא ומאי דהוה קדמנא אנחנא בי דינא ביום פלוני כתבנא וחתמנא ויהבנא ליה לידא דהדין פלוני למיהוי ליה לזכות ולראיה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה