אור ברסלב

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

תשק"ף

שער הראשון במאמרות ושטרות

אות ת - תנאי

[דף לז טור א] שטרי התנאין. תנאי ממון. וגיטין. ועבדים וכתובה ותמורה. תמצא עיקר התנאים על ארבעה עשר ענינים שבהם מתקיים התנאי ומתבטל.

הראשון

שיהא דבר היתר. כדתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי כסות ועונה. הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רי"א בדבר של ממון תנאו קיים וקיי"ל כר' יהודה. ירושלמי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה. תנאו קיים. על מנת שאם אמות לא תהא זקוקה ליבם. הרי זו מקודשת ותנאו בטל ודווקא כגון שאר כסות ועונה דוודאי קא עקרו. אבל אם אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי דבר איסור לאו איהו קא עקר. דאטו מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא תתגרש. כדתניא הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר. ואם היתה זרה ע"מ שתאכלי בתרומה. ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין נתקיים התנאי הרי זה גט. ואם לאו אינו גט. וגרסינן בהכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה יורשה. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. ואמר רב הלכה כשמואל. ירושלמי אמר רבי יוסי אילין דכתבין אין מיתת בלא בני כל מה דיליה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים. זה הלשון בהלכות רב אלפס. ולשון אחר מצאתי לית הילכתא כרב דקי"ל דדבר שבממון תנאו קיים ור"ח נמי קשיא ליה הילכתא אהילכתא. וסמך על הירושלמי דגרסינן התם הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה. אבל לא לעניין דבריו שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרינן תנאו בטל שבסוף הוא זכה בהן ומסתמא אי איתא להאי טעמא לא הוה שתיק גמרא דילן מיניה והנ"ל ולאו מטעמיה משום האי טעמא דירושלמי וטעמא אחרינא הוא דאיכא ואליבא דרב ליכא לפרושה אלא כפי' דגמרא דהא סבירא לי' מתנה על מה [דף לז טור ב] שכתוב בתורה תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הלכה כרשב"ג. אבל אנן סבירא לן דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים ובדרבנן תנאו בטל וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הל' כרשב"ג דאמר אם מתה יורשה ולאו מטעמי' דאילו רשב"ג סבר תנאו בטל ואנן סבירא לן תנאו קיים ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיכ' איתא לדרשב"ג ואיתא לירושלמי דתיהדר פורנא לגבי נשא דהוה ליה כמתנה על מנת להחזיר ואיתא לדרב כהנא דאמר מתנה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה. בירושה דרבנן ונהי דאינו יכול להתנות בירושה דאוריתא כדאמר בפ' יש נוחלין האומר בני בכורי לא יטול פי שנים. לא אמר ולא כלום ואפי' לרבי יהודה משום דלא ידע למחול אבל איתיה לבן וידע ומחיל יוכל להתנות שסמך על הירושלמי ואנן לא נהירא לן ואיתא נמי לדרבא דאמר כל האומר אי איפשי בתקנת חכמי' כגון זאת שומעין לו ודוקא כגון זאת דמצי למימר טעמא מאי משום תקנתא דידי והוי נמי תקנתא דרבנן כגון פירות ומציאה וזולתן. אבל ירושת הבעל דאתיא מדרשא דרבנן אין אדם יכול להתנות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והגהה שבהלכה דליתא לדרב ליתא דהלכה כרשב"ג. וכן פסק ר"ח ובעל מתיבות. והכי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים ודוקא דאוריתא אבל בדרבנן תנאו בטל כדאמר בפ' אף על פי רבי יהודה אומר רצה כותבין לכתחילה וכו' טעמא דכתב ליה הא לא כתב לא והא שמעי' ליה לר' יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים. קסבר ר' יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וקיי"ל כרבי יהודה ואפילו בדבר של ממון תנאו בטל ואף על גב דרבי יהודה סבר במלתא דלא שכיח לא עבדי רבנן חיזוק לדברי' דוקא פירות דאמרי' לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות אבל ירושה דומיא דכתובה היא שכל אדם יורש את אשתו כשתמות ומיתה שכיח. כדאמר בפרק כל הגט חברך מית אשר איעתר לא תאשר וכי עביד רבנן תקנתא במילתא דשכיח והא דאמרי' בדבר של ממון תנאו קיים דוקא דידע וקא מחיל. כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אבל היכא דלא ידע כגון איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים תנאו בטל והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה בידע. אבל בסתם יש לו עליו אונאה כדתניא בד"א בסתם אבל במפרש כגון מוכר שאמ' לו ללוקח חפץ שאני [דף לז טור ג] מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ואית דמפרשי דהא דרבנן דאם מתה יירשנה דלא ידע דמחיל הוא. דהא לא ידע מי מאית ברישא ודכולי עלמא תנאו בטל ולא קשיא הילכתא אהילכתא:

השני

תנאי כפול. דתנן ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וגרסינן בפ' מי שאוחזו הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבי שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי רבי מאיר וחכמי' אומרי' נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט ופסק רבינו אלפס הילכתא כרבנן ואף על גב דקיימ' לן דבעי תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי אבל על מנת כאמר מעכשיו דמי ולא בעי' תנאי כפול ולא להקדים תנאי למעשה ולעולם תנאו קיים וכן כתב הבבלי ותמיהא לן חדא דפלוגתא דרבי מאיר ורבי חנינא בן גמלי' בתנאי כפול בעל מנת הוא בקדושין והכא נמי בעל מנת הוא דקאמר. לפי שלא אמר לה אם תשמשי ואם לא תשמשי וקאמרי רבנן נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיי' התנאי אינו גט לאו טעמ' משום כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (אלא) משום דלא בעי' תנאי כפול ועוד השתא דאם בעי' תנאי כפול ואי לאו כפליה ואי נמי מעשה קדו' לתנאי אף על גב דלא אתקיי' תנאי נתקיי' המעש' ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא כ"ש. ואף על גב דלא איתקיים התנאי תתקיים המעשה ומסתברא דאפי' בעל מנת נמי בעי' תנאי כפול וכל דיני תנאין והילכתא כרבי מאיר בעל מנת שתשמשי ולא כפליה דאע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט. כדאיתא הכא וכדגרסינן בירושלמי תני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת עד שיכפול תנאו ולרבי מאיר היכא דכפלי' לתנאי' ולרבנן היכא דלא כפלי' לתנאי' קיימא לן כרבי דאמר כל האומ' על מנת כאומ' מעכשיו דמי כלומר כאילו אמר מעכשיו. תתקיים המעשה אם תתקיים התנאי נתקיי' התנאי איגלאי מילתא למפרע דמההוא שעתא איתקיי' ליה המעשה ונפקא מינה למה שאירע בנתיים כדמפרש לעיל. והא דאמר הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת. על מנת שתחזיר לי את הנייר. הרי זו מגורשת ואסיק עלה מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר אביי רבי מאיר היא דאמר בעי' תנאי כפול וכו' ורב [דף לז טור ד] אשי אוקמה לעולם רבנן היא ולא בעי תנאי כפול וסיפא היינו טעמ' דמגורשת דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר. כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז דקיימ' לן והיא תתן ומגורשת מעכשיו אף על גב דנתקרע הגט או שאבד הכא נמי מגורשת מעכשיו באותו הגט על מנת שתחזירי לי את הנייר ואם אבד או נשרף משלם דמיו ואי נמי הוה ליה במתנה על מנת להחזיר וכשיחזיר לו דמיו או הנייר אגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא. ולעולם בין באם. בין בעל מנת בעי' תנאי כפול וליכא בינייהו אלא בעל מנת כשיתקיים התנאי יתקיים המעשה וכן מצאתי בתשובת הר' יעקב זצ"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואומר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיק' התם אם נתקר' הגט קודם גמר התנאי א"צ גט אחר ואין משגיחין עליו וכ"ש אם בטלו וההוא עובדא דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין אתא ואמר חזו דאתאי ואמ' לא שמי' מתיא ופריכ' ר' אבהו התם לבטולי מיכוין דמשמ' דמצי לבטולי בפי' הכא מוקים לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עייונ' דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיי' אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעיל במאמר שלישי ומסתברא בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דקדוקי התנאי וכן כתב בתשובת רבי משה הגאון וכן הורו הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות ותשובת רב אלפס דקאמר דווקא בגיטין וקידושין אבל בממונא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבה בממונא בעי' באיסורא לחודא לא בעי' כדגרסי' בסוף פרק שבועת העדות אל יככה יברכך ויטיב לך רבי מחייב ורבי יהודה פוטר גמ' והא לית לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכו' ור"ח ורבינו אלפס פסקו הילכתא כסתם מתני' דהשוכר את הפועלים בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ולא אוקמה בגיטין וקידושין ורבוות' קמאי בנוסחא דתנאי כולה דקדוקי כתבי וכן הילכתא וגיטין וקידושין אף על גב דאיסורא הוא לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הין ואזלינן לחומרא דגרסינן בירושלמי ואיתא נמי בעירובין בהאי לישנא כולה ירדו לסמפון כשיטת רבי מאיר בקידושין רבי חנינא חברוי דרבני' בעי למה לי כרבי מאיר אפי' כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בש"ר יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלוני מקדש ליך אנת פלנית בת פלו' ומכניסך ליום פלו' ואי אתא יום פלו' ולא אכנסיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מיעקר לקידושין אמר [דף לח טור א] רבי יוסי בר בון בכל אתר אית לרבי מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הין וכה לית ליה אמר ר' מתני' חומר הוא בעריות והכי פירושא ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הין אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיום התנאי אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרי' רבי מאיר כדאמר התם בע"מ שירדו גשמי' לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים ולב' אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפשי קידושי אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הין כלומ' באיסורא כדאמר בשבועות אל יככה ויברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ותנן נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמ' כרבי מאיר והכא דאיסור' לית ליה דאי אית ליה קידושי ראשון קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והילכך בממונא אי לא כפליה לתנאי' המעשה קיי' ותנאי בטל באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין בגיטין וקידושין. אם לא כפל מקודשת לחומריה ומשום חומרא בעי' תנאי כפול וכן הילכתא ובעל מתיבתא אייתי להאי ירושלמי ורבינו שמואל כתב בפ' יש נוחלין כרב אלפס קבעינן בגיטין תנאי כפול לרווחא דמילתא. אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כרבי שמעון שזורי. וגבי אתרוג לא בעי' תנאי כפול. ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובתו ואיכא דקשיא ליה הא דתנן אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה וניחא דהתם לא מקני ליה ולא מידי. דהא לא קאמר ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מיחייב לקיומי לתנאיה. ואף על גב דאמר בלשון אסמכתא ומסתברא דתנאי דאי' ביה כפילא הוא. דהא כתב לה אנא אישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא הוא ולא אסמכת' הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא:

השלישי

דתנן בהשוכר את הפועלים כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאי בטל:

הרביעי

כל שאפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיים בסופו תנאו בטל. ואמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא. אבל חכמים אומרים תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע ע"מ שתבלעי קנה וכו'. רבי יהודה אומר כזה גט כלל אמר רבי יהודה בן תימא וכו'. אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה בן תימא. ירושלמי לבעל מתיבתא כל דבר שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו לא נתכוון זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ורישא בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ליכא [דף לח טור ב] מאן דפליג וכן הילכתא וכתב ר"ח אף על גב דלא אשכחן לה אלא אליבא דר"מ דאמר תנאי קודם למעשה תנאי קיים מעשה קודם לתנאי תנאי בטל הילכתא כרבי מאיר דתני לה גבי הילכתא דהא מתני' סתמא היא וכולהו הילכתא היא. גרסינן בירושלמי רבי חייא בש"ר יוחנן כל תנאי שהוא מעשה בתחילתו מקודשת לחומריה. רבי חייא בש"ר יוחנן קידושי מלוה לחומריה ובקרקע לא קנה ובמטלטלים אין מוסרין אותו למי שפרע. ואיכא דקשי' להו הא דתנן כתבו גט ותנו לאשתו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חודש ותנו לאחר י"ב חודש אינו גט. רבי יוסי אומר בזה גט וכו'. ואמרינן עלה לימא קסבר כתב גט על תנאי כשר לא שאני התם מתוך דהוה ליה למיכתב אם לא באתי כתבו ותנו. ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ות"ק ל"ש הכי ול"ש הכי והתם דמעשה קודם לתנאי והוי תנאה ואיכ' למימר תנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשנויי ביה שליח ואי שני בתנאיה לא עבד ולא כלום אף על גב דמעשה קודם לתנאי. והא דתנן הרי זה גיטיך אם לא באתי וכו'. ולאו דווקא הרי זה גיטיך תחילה אלא דינא אתא לאשמועי'. ומסתברא הא דגרסינן במסכ' יום טוב ההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלו' ולינסיב ברתיה ואמרינן עליה טעמא דאמר הבו ליה ואינסיב משום דמעשה קודם לתנאי קאמ'. אבל אינסיבה והבו ליה תנאי קודם למעשה ואי נסיב שקיל ואי לא לא. ואיכא דקשיא ליה סדר סמפון דגרסינן בירושלמי דמעשה קודם לתנאי הוא כדכתב לעיל:

החמישי

הין קודם ללאו דתנן כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. והא דברי הכל וכי פליגי רבי חנינא בן גמליאל ורבנן בכפילא לחודיה הוא דפליגי כדמפרש התם רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו וכולהו תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן להו ובעינן הין קודם ללאו כענין שנאמ' אם יעברו ואם לא יעברו:

הששי

תנאי בדבר אחד ומעשה בדב' אחר לעשותו:

השביעי

תנאי שאפשר לעשותו על ידי שליח. אבל אי אפשר לעשותו ע"י שליח כגון חליצה ודומה לה לאו תנאה הוא. וכן כתב ר"ח בגיטין סוגי' דשמעת' בעי' תנאי כפול והין קודם ללאו ותנאי קוד' למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח. ומסתייעא נמי מדגרסינן בפ' רשב"ג דכולי עלמא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מיפלגי. וגרסינן בסוף פרק מצות חליצה גבי יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואמרו ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ובתר דחלץ לה לא אמ' זיל הב ליה. ואמרו לו משטה אני בך עבדי [דף לח טור ג] מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין וכו' אלמא איבעי אמר משטה אני בך וכן הלכה. ורבי יוחנן נמי אמר בפר' המדיר תנאה שאפשר לקיומי על ידי שליח כהתם הוי תנאה ואי לא לא הוי תנאה וביאה אף על גב דלא אפשר לקיומי על ידי שליח הוי תנאה משום דאיתקוש הוויות להדדי:

השמיני

בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקניין דברים הוא כגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמרי קניין והא דגרסינן בירושלמי בפ' שבוע' העדות אילין דכתבין על מנת שיש לו רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משום האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדין דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם. ואמר רבי מנא אין כתב ואמר אף על גב דלית ביה דינא יהב גבי. והא דאמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה ממך הרי היא קנויה לך מעכשיו ליתא אבל האי דבעא שמואל מרב חזר ולקחה מבעלי' הראשונים מהו ופשט לו מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואסיקו רבוותא דהילכתא כוותיה כדפרישית התם סמכא דעתיה. וניחא ליה דליקום בהימנותיה ולא אשכחן דבר שלא בא לעולם קני אלא התם אי נמי משום כבוד אביו או משום כדי חייו ובההיא דזבינתא לכתובתה דאימא בטובת הנאה משום טעמא דמפרשי רבוותא כדאיתא במאמר קניין אבל מתנה דבר שאין בידו הוא וסברא דילן במכירת קרקע:

תשיעי

בדבר שיש בו ממש. אבל בדבר שאין בו ממש לא תנאה הוא כגון אויר וכיוצא בו כדפ' בקניין:

עשירי

תנאי בלא פטומי מילי כדגרסינן בפ' איזהו נשך ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחברי' שלא באחריות חזייה דהוה עציב. אמר ליה אמאי את עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי. אמר אמימר פטומי מילי נינהו. אמר ליה רב אסי לאמימר והאמר רבא וכו' ופי' רב אלפס בתשובות לפי שרוב בני אדם מוכרין באחריות וזה לא רצה למכור אלא בתנאי שלא יהא עליו אחריות גלי אדעתיה שלא אמר אלא להשביע. ואמר הלכה זו נחלקת לשני חלקים אחד קודם גמר המעשה והוא שאמר מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירה לי אסור וכן שקפץ הלוקח ואמר לכשיהיו לך אחזירם לך וכן שקפץ המוכר ואמר לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסמכתא היא ואסור מאחר שלא נגמר המעשה אלא בתנאי ותנא לכשיהיו לי מעות דאסור. והוא הדין לכשיהיו לך מעות:

[דף לח טור ד] והחלק השני הוא תנאי שלאחר המעשה. והוא סיפא דקתני לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר בין שהתנה הלוקח ובין שהתנה המוכר מותר לפי שלא התנה אלא לאחר המעשה לאחר שבאו הנכסים ליד לוקח ותנא חדא והוא הדין לאידך ורח"פ על זו הדרך ולא נהירא לן ומסתברא רישא וסיפא בשעת מעשה ורישא דווקא במוכר. דמוכר הוה ליה לאתנויי ואתני לוקח ותנאו קיים ואסור דהוה ליה ריבית וסיפא דווקא בלוקח דכיון דמוכר איבעי ליה לאתנויי ולוקח אתני לאו תנאה הוא אלא פטומי מילי נינהו ומשום הכי מותר. והיינו דקאמר נעשה כאומר לו מדעתו כלומר כיון דמוכר אתני ולא לוקח כמד"א ליה מדעתך אם רצונך תחזיר לי ולאו תנאה הוא והילכך כל היכא דמוכר בעי אתנויי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנויי כגון אחר וכיוצא בהו אתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אא"כ עשאו מי שעליו להתנות אפי' התנה בשעת מעשה ונוסחא דר"ש הכי איתא לכשיהיו לך מעות תחזירם לי אסור לכשיהיו לי אחזירם מותר:

אחד עשר

תנאי בלא אסמכתא בלשון אי כדאמר כל דאי לא קני וכתב רב האיי במקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעשה על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון קודש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואף על פי שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן הרי זה גיטך אם מתי הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אף על גב דאמר בלשון אם ודברי רבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא ואם גיזם ואם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיה וקנו מיניה בב"ד חשוב ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא דקביל לאו מילתא יתרתא אי נמי בידו לא אסמכתא היא כדאמר בפרק המקבל ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מוברינא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהב ליה ג' מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא הי' ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא אמר מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אף על גב דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא וגרסינן נמי באיזהו נשך אי טרפא לה מינך אשלם לך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך ואמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן [דף לט טור א] ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזיל בפרוותא דבי אלשפט ואמר אמימר אמרית לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מסתברא מילתי' דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבנא ליה ניהליה רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו והכא לאו בידו ש"מ אף על גב דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק בי רב כהנא זוזי ואמר ליה אי יהיבנא לך ביום פלוני מוטב. ואי לאו שקול חמרא בזוזך דמילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמיחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוה על שדהו ואמר לו אי אתה נותן לי עד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני והילכתא כל דאי לא קני דווקא מילתא יתירתא ולאו בידו וכתב גאון אי נפק כתובה דאיתא באסמכתא אף על גב דכתב בה דלאו כאסמכת' שטר בטילה היא דהשתא לענין גיטין גרסינן בטל הוא אי איפשי בו פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכ"ש לענין ממון וכל היכא דאמר מלוה מעכשיו או על מנת לאו אסמכתא הוא ופרישנא לעיל בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן בדלא קנו מיניה ולא אמר ליה מעכשיו הא קנו מיניה אי נמי אמר ליה מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים ורבוותא כתבי דההיא בדאתפיס זכוותיה לחודיה היא והיכא דתפיס ב"ד משכונו' של בעלי דינין ואמר להו אי לא עבידנא כפסק' וכפשר' דלכון ליהוי דיליה כל מה דאית לי גבייכו איכא דמדמי לאתפוסי זכוותיה בבי דינא ואיכא מ"ד אסמכתא הוא ולא קני ומסתמא דלא מיקריא אסמכתא ואף על גב דלא אמר ליה מעכשיו דלאו מילתא יתירתא היא ועוד דכיון דאדעתא דהכי יהיב משכונות להו בב"ד במד"א להו מעכשיו דמי כמלוה על המשכון דגרסינן בתוספ' לקמן ושני' עוררין על הבית ועל השדה דאע"ג דא"ל כלישנא דאסמכתא איבד את זכותו וההוא דגרסינן אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך אדעתא דמקנא יהב ליה לזוזי ולא אדעתא דמהדר ואסמכתא היא וההיא דפסחים בגמר' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואוקימנא בהרהינו אצלו התם נמי מוכח אף על גב דאמר אם לא באתי בלישנא דאסמכתא הוא ישראל מישראל וישראל מגוי [דף לט טור ב] קני אבל גוי מישראל לא קני עד דאמר מעכשיו כדאיתא התם ודמיא למשחק בקוביא דאמר התם כל כי האי גוונא לאו אסמכתא. ואמר רבינו יעקב דלא מיקריא אסמכתא אלא דחד סמך אחבריה וחבריה לא סמך עילויה אבל הכא כל חד וחד סמיך אחבריה אי נמי כההיא דאמרינן במס' שבת מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמר כל מי שילך ויקניט את הלל יקנה ד' מאות זוז כל חד וחד אמר אנא ידענא טפי וכל חד גמר ומקני הוא הכא נמי כל חד וחד אמר אנא טענינא טפי ואזכינא בדינא והא דגרסינן בע"א ההוא דאמר לחבריה אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא לה במאה אזל זבנה לאיניש אחרינא וכו' כתבי רבוותא דווקא פסק וקנו מיניה בלשון מעכשיו הא לאו הכי לא דקי"ל אסמכתא לא קני ודווקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרינן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה. ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזבנינא לה במאה מאותן מעות שהוא חייב לו ומכר לאחר במאי קנה אף על גב דלא קנו מיניה ואיכא למימר דהאי עובד כה"ג הוא ואי אמר להו כדשיימוה בתלתא אפי' תרי מיגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמר תלתא ולא אמרינן זיל בתר רובא כדשיימי בארבע עד דשיימו בארבעה וכ"ש דאמר כדאמ' ארבעה כדשיימו בתלתא ואתא תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו בשומא טפי וקיי"ל כרב הונא דלא מצי מעכב והני תלתא דיתבי בדינא ואתאן בהדיהו תרויהו למיעבד פשרה מסתברא דהוה ליה כמ"ד בתלתא. אי חד פליג עליהו לאו פשרה. תוספ'. משכן לו בית. משכן לו שדה ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום. הגיע זמן ולא נתן נתקיימו התנאין. דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה האיך זוכה בדבר שאינו שלו אלא יתננו מודה רבי יהודה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה. ואמר אחד מהם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת שאבד את זכוותיה הערבין וכו' המלוה על המשכון לחבירו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום. הגיע זמן ולא נתן לו הגיעו המשכון בין רע בין יפה. ירו' בפ' גט פשוט עצומים ר' אבוהו גבי ר' אבא גבי ר' חמא. גבי ר' יונה ור' דוסא לא גבי. אמר ר' מנא אף על גב דלית ר' יוסי גבי גבי עיצומים מידי בההוא דיהב בריה גו אומנתא ועצימין ביניהון דו גבי ומסתברא דעצומים אסמכתא. ועל משנת [דף לט טור ג] מי שפרע מקצת חובו הוא וטעה הסופר וכתבה על משנת כותבין שטר ללוה:

שנים עשר

תנאי בגט דבעי דלישבוק רווחא בתנאה דליקיים תלימות. דאי אמר ע"מ דעבוד הא מילתא לעולם לאו גיטא הוא. דת"ר הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין לעולם ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל למ"ד יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלו' הרי זה כריתות וכתב ר' שמעון קיירא וודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני דאינסבא ליה לאלתר והוה ליה בני מבעל שני ומית ליה בעל ראשון והוה ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתליה לתנאיה בגוויה קיים ואי אישתי יין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרים ובתראי לא הוו ממזרים ואסירא לשני. והוי פליגי רבנן בה דכיון דבחייו דבעל לא עבד עליו תנאיה ולאחר מיתה הוא דעבד כיון דמית בעל בטל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע:

שלשה עשר

תנאי בגט בלא שיור כדתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלו' ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימ' בחוץ שיש בו שיור. אבל על מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאה דעלמא ואי אמר על מנת שתינשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחרים כדמפרש טעמא בגמר' ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול ואמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה פסול ואזדא רבא לטעמי' וכו':

ארבעה עשר

שלא יהא בו אונס שכל תנאי שאיר' בו אונס התנאי בטל לבד מגיטין וקידושין. גרסי' בפרק מי שאחזו זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה לאחר מיתה לא אמר ולא כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט כו' אמר אביי שתי לשונות משמע אמר לה מהיום כמעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דמי מהיום ולאחר מיתה מספקא לן וחולצת ולא מתייבמת אתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט. לא [דף לט טור ד] מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן הין קודם ללאו. והאי דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתב בגיטא מן יומא דנן ולעלם דאי לאו הכי הא קיי"ל אם מתי כלאח' מיתה דמי ולא אמר כלום עד דאמר מעכשיו זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו וכו'. אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו נמי וכו' ואפי' בסתם בלא תנאי חוזר ותקנתא דשמואל לבהכי איצטריך דלא פסול וליתא לדרב הונא כדאמר ורבא ורבה לא סבירא להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו אין גט לאחר מיתה כדגרסינן באיזהו נשך בההוא דאינגיד ואיתנח ואמר ליה אמאי מתנחת וכו' ואמר פטומי מילי נינהו ואינו חוזר ודוקא בסתם אבל אם פירש ואמר מתי דכולי עלמא אם עמד חוזר ומסתמא דליתה לדרב הונא דהא מתני' אם עמד חוזר דוקא במתנת שכיב מרע כדאיתה ובתשובת לרבינו אלפס הנותן גט על תנאי כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור אותו ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד שליש. אבל לכתוב התנאי בסוף הגט או מאחור' אינו רשאי שאם כתבו הויא ליה לבעל זכותא בגויה ואינו כריתות ואם בא הבעל בתוך הזמן אפי' ריח הגט אין בו. וכן כתב הרב המחבר ומסתברא אם נתנו ליד האשה יכול לבטלו קודם שנתקיים כדפרישי' ואליבא דהילכתא בין לרבה בין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכא דלא ליטעי אינשי בין לאחר התורף לא רגילי למכתב תנאי בגיטין וכן כתב רבינו האיי בתשובות ואנן נמי הכי סבירא לן ומסתברא נמי מדגרסי' בפ' כל הגט אבל מכאן ועד י' ימים חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזיופתיה וגרסי' נמי גבי אם מתי הלכה כר' יוסי בעל פה אי לא ש"מ דתנאה בין בעל פה בין בכתב הוא ואם הוא על פה מוסרו בפני עידי מסירה. וה"ג בפרק המגרש כל התנאים פוסלין בגיטין דברי ר' וחכמים אומרים כל שפוסל בעל פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב ופסק רבינו אלפס כרבה דאמר מחלוקת לאחר התורף והילכתא לפני התורף פוסל לאחר התורף כשר. אם נתקיים התנאי כדתנן ולפני התורף פוסל אילו נתקיים התנאי דוקא [דף מ טור א] בכתב דפסול לפני התורף משום גזירה דעל מנת אטו חוץ אבל על פה אפילו לפני התורף כשר וה"מ על מנת. אבל חוץ וכל דאיכא שיור בכתב פסל אפילו לאחר התורף. ובעל פה לפני התורף פוסל לאחר התורף לא. כדרבא דאמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקו לבעל על דכתיב טירפא דגיטא שמא יזכיר להם תנאי שיש שיור בגט כגון חוץ מפלו' ודומה לו והדין סברא לפסק הרב. אבל גאוני מחסיא ותשובות פסקו כר' זירא בהאי לישנא אף על גב דפליג רבא על ר' זירא אכרע אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ואמר כתב גט על תנאי דברי הכל כשר והיכי דמי לאחר התורף ולפני התורף נמי פוסל בעל מנת ורבנן מכשירין הלכה כרבנן. דרבנן דמתני' דבהדי ר' אלעזר ורבנן דברייתא דבהדי ר' ור' זירא וברייתא דתני אבוה דר' אבין כולהו מכשירין בעל מנת בין לפני התורף בין לאחר התורף בין בכתב בין בעל פה. ולא חזיא לרבי' חננאל סבריה ומסתמא כפסקא דקמאי דרבי זירא הא מיפלג פליג ולא אמר ליה אבוה דר' אבון דברי הכל פסול. כרבה דאמר לפני התורף פוסל. לאחר התורף כשר ש"מ דלית הילכתא כרבה. פלוגתא דרבוותא דאזלינן לחומרא. ובעל מתיבתא דלא אייתי דרבה ור' זירא סמך על הירושלמי דאייתי בפ' השוכר דכת' לעיל בדרך התנאי כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ירושלמי מה פליגין בשביטל תנאו. אבל לא ביטל אף ר' מודה הדא אמרה כל התנאין דתנינן בגיטין דלא כר' אמר ר' חנינא בכותב על מנת כן ברם הכא בנותן על מנת כן זעירא בעי קומי רבי מנא הדא אמרה אין תופשין כר' אמר ליה מה את בעי מר' ר' כר' יהודה דר' יהודה פוסל בטופס' ומשמע דסבירא ליה לירושלמי דהיכא דהגט נכתב בעל מנת ובשעת מסירה בטלו הוא דפסול משום דכתיבה ונתינה אין שוין. ובעינן שיהא כרות לשמה משעה ראשונה כדאית' התם אבל כתיבה ונתינה שוין בעל מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאים דעלמא וצריך עיונא. גרסינן בפר' השוכר את הפועלים מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ושואל פטור מלשלם ונושא שכר והשוכר שיהיו פטורין משבועה ומשלם תנא מתנה שומר חנם להיות כשואל במאי בדברים ואסיקנא אף על גב דלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וכן הילכתא ועדים שאמרו תנאי היו דברינו איתה בקיום

ואלו הן טופסי התנאין:

תנאי ממון בששי בשבת בכך וכך ימים לירח פלו' למניין שאנו מונין בו כאן במתא פלו' איך פלו' בר' פלו' אמר אלינו הוו עלי עדים וקנו ממנו וכתבו ותנו לו לפלו' בר' פלו' להיות בידו לזכות ולראיה שרציתי ברצון נפשי בלי אונס והתניתי עמו על זה השותפות והעסק כך וכך תשוה ואי מקיים לי תשוה דילי מעכשיו יהא כך וכך ואי לא לא ותנאו זה הין מלפני לאו וכל הדקדוקים כתנאי בני גד ובני ראובן ולא יהיה לי רשות לערער על תנאי זה ואחריו' וחומר שטר זה קיבלתי עלי ועל יורשיי אחריי כאחריות [דף מ טור ב] וחומר כל שטרי תנאי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה והכל כותב לפי התנאים שביניהן וכתב הרב המחבר דהכין כתב בכולהו נוסחי עתיקי הין קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ומסתברא דסביר ליה כסברא דילן דבממונ' נמי בעינן כולהו דקדוקי:

תנאי גט בכך וכך בשבת כו' איך פלו' בן פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי דתריכנא פלנית בת פלו' אינתתי בגט דמסרנא קדמיכון בתנאה דאי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו ליהוי גיט' ואי אתינ' עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ואנן סהדי דקבלת אנתתיה ההו' גיטא על תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למיכתב תנאה בגו גיטא כתבי ליה באנפי נפשיה ויהבינן ליה בידא דפלו' למיהוי בידה ואי גיטא דשכיב מרע הוא כתב אי לא מייתנא לא הוי גיטא ואי מייתנ' ליהוי גיט' מעכשיו ואי לא לא ליהוי גיטא ואנן סהדי וכו'. ושטר תנאה דא כחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ותיהוי בידא דפלוני לזכות ולראיה:

תנאי עבד בכך וכך כו' איך פלו' אמר לנו הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתובו וחתומו והבו ליה לפלו' דהיה ריבוני מקדמת דנא דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית על נפשאי למיפלח ליה כך וכך כי היכי דפלחית עד השתא ולא יהא לו רשות לעכובי ולמיעבר על דעתיה ומודינא קדמיכון דאית ליה לפלו' ריבוני פולחן שניא אילין וחומר שטרא דנן כחומר כל שטרי יזפתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וכו'. וקני' מפלוני וכו' ורובא דהדין נוסחא כנוסחא דקמאי ונוסחא דילן בגיטין דעלמא אנא פלוני בר פלוני שחררית פלוני עבדי בגיטא דחירותא דמסרנא קדמיכון על תנאה דפלח יתי כך וכך שנייא ואי פלח לי שנייא אילין ליהוי גיטא דחירותא גיטא מעכשיו ואי לא ליבטיל גיטא וקביל פלו' גיטא על הדין תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למיכתב תנאה בגו גיטא וכו' כדכתבינן לעיל. ומסתברא דלא בעי קניין:

תנאי כתובה בכך וכך בשבת כו' איך פלוני בן פלוני ופלנית בת פלו' אמרו לנא הוו עלנא סהדי וכתבו וחתמו עלנא בכל לישנא דזכותא והבו לכל חד וחד מיננא למיהוי בידא דכל חד וחד לזכו ולראיה. דצביתי אנא פלנית בת פלו' ברעות נפשי בדלא אניסנא למיהוי ליה לפלו' לאינתו ברעות שמייא ליום פלן וקבילית עלי למיתן ליה עד יום פלן כך וכך ותכשיטין ומקרקעי ומטלטלי. ואי מעכבנא ולא מקיימנ' ליה ההוא תנאה אקניתי ליה מהשתא ד' אמות בחצירי ואגבן ארשיתי למיגבי מינאי ומיירתאי כל תנאה דכתיב לעיל. וכך קנסא מכל מה דאי' לי תחות שמיא דקנאי ודקנינא כולהו יהון אחראין וערבאין עד דתתקיים תנאה דילי וכך אמר לנא פלו' בר פלו' אף קבילת עלי למיכנסה לפלו' ברתיה ליום פלן ולמיכתב לה כתובה במנהגא דילן ואי מעכבנא [דף מ טור ג] אקניתי ליה מהשתא ד' אמות קרקע בחצרי ואגבן אקניתי להון כל מה דאית לי תחות כל שמיא למיגבא מינאי כך וכך קנסא ולמיתן יתיה לכל מאן דבעי עד דתתקיי' תנאה דילי ואחריות וחומר שטרא דנן קבילנא עלנא ועל נפשנא כחומר כל שטרי תנאה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' ומפלנית לפלו' בכל מה דכתב ומפרש לעיל:

תמורה כגון שהחליף בית בשדה או שדה בבית או בית בבית. כדגרסינן בהזהב וזאת לפני' בישראל על הגאולה ועל התמורה גאולה זו מכירה תמורה זה חליפין וכבר פירשתי עניין חליפין בשער קנין וחליפין הרי הן כמכר לרבינו אבן מגש ראובן החליף בתים לשמעון ומצא בהם מומין וטען שלא ידע בהן ולא הודיעו וראובן אומר הודעתיך ועוד אומ' אני אתקן כל המומין אם המומין נראין לעין כל הנכנסין ובאו עדים שנכנס ראובן בבתים אין לראובן על שמעון כלום אם לא ישבע ראובן שלא עבר ולא ראה ובטל החליפין ומה שאמר נתקן המומין אם המומין אינן בגוף הבתים כגון אמת המים העוברת בהן או שיש בהן לאדם אחר תשמיש עליהן החליפין קיימין. אבל אם בגוף הקרקע כגון בגוף כותל שנראה שלם ונמצא רעוע כותל הנראה של סיד ונמצא של טיט שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן והחליפין בטילין כדאמ' לענין סנדל שניטלו שנים מתרסיותיו ותיקנן טהור משום דפנים חדשות באו לכאן וכדאמ' הלכה אצל רופא וריפאה אינה מקודשת כתב בכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלו' בן פלו' ופלו' בן פלו' הוו עלנא סהדי וקנו מכל חד וחד מיננא וכתובו וחתומו עלנא בכל לישנא דזכותא דצבינן ברעות נפשין ועבדנ' חליפין ביננא בההוא ביתא ודרתא דאית ליה בדוך פלן בסימנהא ובמצרנהא וחליפנא יתיה בההוא דירה דפלוני בסימנהא ובמצרנהא והשתא ליזל פלו' וליחזיק בדירתא דילי וליהוי לנפשיה וכך אמר לנא פלו' בר פלו' דניזל וליחזיק בדירתא דיליה וליהוי לנפשיה דאנא מסתלקנא רשותי מינה לגמרי מיני ומיירתאי בתראי ולא אישתייר לכל חד וחד רשותא בדירתא דהות לי' עד השתא דכל חד וחד מינן החליף רשותה בדירתא דאידך ולא אישתייר לנפשיה שום שיורא בעלמא וכל חד וחד ליזכי לנפשיה במתנא דידיה ואם מחזירין ממון זה לזה יכתבו חלוקה דפלו' דהויא שויא טפי מחלוקה דאידך דאהדר ליה כך וכך וכל דייתי ויקום ויערער וכו' כדכתב בשטר זביני:

אות ש - שובר

[דף מ טור ג] אות שי"ן. שובר שיתוף שלישות. שטרות שימוש שליחות.

שובר הוא הנקרא סימפון. ולשון סימפון סימן פירעון כדתנן מי שפרע מקצת חובו. ר' יהודה אומר יחליף. ר' יוסי אומר יכתוב שובר ואסיקנא [דף מ טור ד] אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפי' למ"ד כותבין שובר. ה"מ אכוליה אבל אפלגא לא ולא היא אפי' אכוליה נמי כותבין שובר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בי רבי אבא אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי אמר ליה הב לי זוזאי. אמר ליה הב לי שטרא אמר ליה שטרא אירכס לי פרען ואכתוב לך שובר ואסיקנא מסתבר כותבין שובר והילכתא אפי' אכוליה כותבין והא דגרסי' בכתובות פרק האשה וליחוש דילמא מפקא לכתובה וגביא בה זמנא אחריתי קי"ל נמי כרבי אבהו דאמר זאת אומרת כותבין שובר. והא דרב פפא דאמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ליתה דאפי' במקום שכותבין כתובה אי אבדה כתובתה כותבין שובר וגביא כתובתה ובעל חוב נמי גבי בשובר. וה"מ כשחייב מודה אבל אין חייב מודה גבי חוב נאמן לומר פרעתי. ופטור בשבועת היסת אם אמר פרעתי אף על גב דלא נקיטא כתובה גביא אלמנה וכתבה שובר ובעידי מיתה וגרושה בגט כדגרסי' בפרק שנים אוחזין הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כגון כתובה ומזון האשה והבנות שהן תנאי ב"ד ודומה להן ואם טען ואמר פרעתי לא אמר כלום. והא דגרסינן באלמנה ניזונית יתומים אומ' נתננו. והיא אומרת לא נתנו וכו' ואמר ליה רבי חייא בר אבא לר' יוחנן לאו משנתנו היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה וקי"ל נמי התם כותבין שובר. אבל הוציאה כתובה ואין עמה גט אף על גב דאיכא עידי גירושין לא גביא אלא בגט וכתובה. וכיון דלא נקיטא גיטא אפשר דפרע לה בגיטא וכתבו ליה בי דינא שובר אגביה. והיינו דקאמר אבד שוברי דגיטא לאו מעשה ב"ד הוא. אבל כתובה מעשה ב"ד הוא ואף על גב דליכא כתובה כמאן דנקיטא לה דמיא. וגט בלא כתובה כגט וכתובה דמי. וכתובה בלא גט לאו כלום הוא. כדתנן הוציאה כתובה ואין עמה גט הרי אלו לא יפרעו וכתב רבינו בעי אביי לאוקומה למתני' במקום שאין כותבין כתובה והדר ביה וסלקא שמעתא דאפילו במקום שכותבין הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. וה"מ עיקר כתובה אבל תוספת אינה גובה אלא בשטר ואף על גב דקי"ל תנאי כתובה בכתובה דמי ה"מ להנך דמנינן פרק דאע"פ ומדלא מנינן לך בהדי הנך ש"מ בכה"ג לא אמרינן תנאי כתובה ככתובה הכין כתב רבינו אלפס בכתובות. אבל רבינו אבן מגש כתב בפ"ק דכתובות אף על גב דלא נקיטא כתובה גביא מאתים משום טוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ותוספת נמי כיון דקי"ל לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כמאן דנקטא שטרא בידיה דמיא וגביא נמי תוספת. בתשובת שאילה דאיתשיל מקמי רבינו שרירא כי אמרי' לא נתנה כתובה לגבות מחיים ה"מ בעיקר כתובה וקא בעיא למישקל ומיפק אבל כי טענה [דף מא טור א] הב לי מאי דכתוב בכתובתי דאיעביד ואותיב תחותין ואישמעך דינא הוא דיהב לה כל מה דכתב לה והכי מסתברא וגבי ההוא עובדא דירושלמי גרסינן אי גדי לה אטבאות אי לא אנא מחשיבנא מן פורני. והכין חזינא לרבוותא קמאי לרבינו שרירא ולרבינו האי בתשובות ובעל מתיבתא הכין כתב אשה שאיבדה כתובתה ונתאלמנ' או נתגרשה לא מיבעיא מאתים זוז דחזו לה מדאורי' דגביא אלא אפי' תוספת גביא וכיצד עושין מוציאין שתים ושלש כתובות מקרובות ומגבין לה בפחות מהן ובשבועה ומה שתמצא בתשובות לרבינו דגרושה אם טען פרעתיך לאחר גירושין תישבע כל מי שיש בידו שטר ובתשובות אחרות אלמנה שאיבדה כתובתה אין לה כתובה דאיפשר שמחלה לבעלה. דאי נמי אתפסה צררי מסתברא דליתה ובתשובות אחרות תמצא בשמו דגובה והיכא דחייב מודה לא חיישינן לצררי דהא קי"ל כמד"א פוסקין מזונות לאשת איש ולא חיישי' לצררי והא דגרסי' בגט פשוט ובער' אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו. דרב הונא ברי' דרב יהושע אמ' אימור צררי אתפסה מאי ביניהו א"ב בשחייב מודה. אי נמי בששמתוה ומית בשמתיה דשלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ותו לא אלא דשמתוה ומית בשמתיה. לאו למימרא דהילכתא כוותיה דחיישינן לצררי דא"כ הול"ל הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ותו לא אלא דשמתיה ומית בשמתיה והילכתא כוותיה דדמי לגזלן דקי"ל דחייב להחזיר משום כבוד אבותיו ואפי' קטנים חייבים. אבל בעלמא אפי' חייב מודה לא איפסיק הילכתא כחד מינייהו. ואתא רבא ואמר טעמא משום שובר. ולצררי לא חיישינן והילכתא קי"ל כרבא כהילכתיה וכטעמא דפסק אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר תנו נזקקין והוא הדין בחייב מודה דהא רבי אסי ורבי יוחנן ורב הונא כולהו סבירא להו כשחייב מודה נזקקין. דלא סבירא להו כרב פפא וכן פי' רבי' שמואל דאמר חדא והוא הדין לאידך. ואף על גב דגרסינן דרב אלפס גרס דהילכתא כרב הונא בנוסחא דילן לא אשכחן. ורבינו שלמה בערכין שלחו מתם שמתיה ומית בשמתי' נזקקין אבל בעלמא אפי' חייב מודה אין נזקקין. דאיכא למימר מודה דחייב לה [דף מא טור ב] אבל איכא למימר דמשכון או צררי אתפשיה והילכתא כרב הונא דחייש לצררי ואיכא לפרושי כר"ש שמתיה ומית בשמתיה הילכתא כרב הונא. כלומר בההוא פליגי אבל מודה דחייב לא פליגי דאפי' לרב הונא איכא למיחש וחייב מודה ומת בגו זמניה איכא בין רב הונא לרבא טעמא משום שובר וקי"ל הילכתא כרבא שפסק הילכתא אין נזקקין וכטעמא וכהילכתא ובחייב מודה נזקקין והיינו דאמר תנו נזקקין. ותמיהא לי לרב אלפס דאייתי רב הונא ורבא. ואפילו למאן דחייש לצררי ה"מ בקטנים אבל בגדולים לא. ובשבועה גביא וכתבה שובר. ורב אשי נמי סבירא ליה כדגרסינן בפ' גט פשוט. אמר רב האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר להו שויוה בר חמשין חמשין לא משוינן ליה דאמר ליה פרעיני ואמר ליה הב לי שטרא ואמר ליה שטרא אירכס לי. וכתב ליה תברא והשתא קא מפיק ליה להאי והכין פסקי כולהו רבוותא וזה כמה שנים שבא מעשה לידי באשה שאיבדה כתובתה ופסקתי לה מאתים וחלקו עלי רבוות' והיום ראיתי תשובה אחת מר' שמואל מאוטרנטו על ידי מעשה שהשיב לר' שילה בנו של ר' יצחק מסיפונט זצ"ל ופסקו לגבות לה כתובה בין ממנו בין מיורשיו בשובר שכותבין ורבי שילה שמצא במפתחות דרבי אבהו ורב פפא הלכה כרב פפא ליתא דקי"ל כותבין שובר ומיהו מזוני לית ליה דכיון דאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה לא אמרי נכסי בחזקת אלמנה קיימי. גרסינן בפ' שנים אוחזין אמר רב חמא בר אבא אמר רב סמפון היוצא מיד המלוה אף על פי שכתב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול ואם נמצא בין שטרות קרועין יעשה מה שבסימפונות. ירוש' לבעל מתיבתא סימפון היוצא מיד המלוה אף על פי שכתב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול שאני אומר מתעסק בשטר היה והתנן שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הוא הא נמצא ביד מלוה פרוע מאי כדון אמר בר בון תיפתר בדייתיקי שאין אדם מצוי לפגום דייתקי שלו ובנוסחא דילן אמר רב סימפון היוצא מיד המלוה בכתב ידי המלוה פסול שאני אומר וכו' מתחת ידי אחר כשר. ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל אמר לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה. והא תנינן שלא מצינו וכו' סמפון שיש עליו [דף מא טור ג] עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא לאחר חיתום שטרות כשר. בפ' השותפין ההוא שטרא דיתמי דנפק עליה תברא. אמר רב חמא לא אגבויי מגבינן ליה ולא מיקרע קרעינן ליה וכו' ואסיקנא הילכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון אימר זייופא זייפו איכא מד"א דווקא דאפיק אבוהון שטרא עליה דלוה למיגבא מיניה ולא אפיק עליה האי תברא ומדלא אפקיה סהדי שקרי נינהו הא לאו הכי לא אמרי' זייופי זייף דהא קי"ל בערכין הלכה בכולהו נזקקין לבר מנמצ' שדה שלו דאחזוקי סהדי שקרי לא מחזקינן ואיכא מד"א סהדותא על פה היא ולא מחזקינן בשקר' אבל בשטרא מחזקינן ואיכא למימר אי בעל פה היכי מקבלינן הא אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והתם קטנים נינהו:

שובר בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלוני בן פלוני הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלו' למיהוי בידיה לזכו ולראיה דצביתי ברעות נפשאי ובטילית ליה לההוא שטרא דהוה ליה גבאי כך וכך. וזמניה זמן פלוני ואירכס והשתא לית לי גביה דפרע לי פלו' כל מה דכתב בההוא שטרא ולא פש לי גביה ולא מידי אלא כך וכך וכל היכא דאיתיה ליבטיל ההוא שטרא וליהוי כעפרא וכל מאן דאתי מחמתיה בהרמנא דילי ולא דילי ליקום ולערער וישתעי דינא בהדי פלוני דנן או על מאן דאתי מחמתיה מחמת ההוא שטרא דזמניה זמן פלוני וכתב ביה כך וכך ליבטיל לההוא דינא ולא ליהוי ביה מששא וכל שטרי דיפקון מתחות ידאי ודאתי מחמתי על פלוני דנן ועל דאתאי מחמתיה ליבטלן וליהוי כחספא לא שרירין ולא קיימין וכל מודעי דנפקין על שטרא דנן ליבטלן כחרס הנשבר וחומר שטרא דנן כחומר כל שטרי דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מה דכתוב ומפורש לעיל:

אות ש - שיתוף

[דף מא טור ג] דתנן וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הם חולקים כלומר לפי המעות. ואמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע. אמר רבא מסתברא מילתא דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ופירש רבינו אלפס שור לחרישה ועומד לטביחה כגון שנמלכו עליו לשוחטו לחלוק באיבריו ואחר כך נזדמן להם שמכרוהו כשהוא חי זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו הואיל ואלו טבחוהו וחלקוהו באיבריו זה היה נוטל שליש מגופו וזה היה נוטל שני שלישים ורב המנונא אמר אפילו לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה [דף מא טור ד] הואיל וכשהוא חי מכרוהו ועדיין לא חלקו עדיין השותפות קיימת והשכר לאמצע ותיובתא דמתניתין משלשה שהטילו לכיס מקשי בין לרבא בין לרב המנונא. ומשני הותירו זוזי חדתא פיחתו איסתרי דציניתא וקמה לה מתני' הכי והילכתא כשמואל אליבא דרב המנונא ואפילו לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה וטבחוהו ומכרוהו כיון דמעיקרא לחרישה קאי והשכר לאמצע כי טבחוהו נמי השכר לאמצע ודינו כעומד לחרישה לדעת רב המנונא ורבה סבירא ליה כיון דסופי' לטביחה הו"ל כשור לטביחה ועומד לטביחה לדה"כ וחולקין לפי מעו' ותיובתא דמתניתין דשלשה שהטילו לכיס לרב המנונא אתיא ורבה מוקמה לה בשור לחרישה ועומד לטביחה ולרב המנונא ליכא לאוקמה בשור לטביחה ועומד לטביחה. דההוא לא איצטריך לאשמועינן ואוקימ' הותירו זוזי חדתי פיחתו איסתירי דצינייתא והילכתא שור לטביחה ועומד לטביחה הרי הוא ככל שותפות סתם שאם הטילו לכיס וקנו פרקמטי' הראויה ליחלק באותה שעה ומכרוה לדברי הכל לפי מעות הן חולקין אבל שור לחרישה אפי' עומד לטביחה וטבחוהו ומכרוהו והרויחו הילכתא כשמואל ואליבא דרב המנונא דכיון שבאותה שעה לא היה ראוי ליחלק וזה אינו יכול לקנות זה בלא זה השכר לאמצע והוא הדין אם קנו כלי אחד או מרגלית אחת שאינה ראויה ליחלק השכר לאמצע. הא דנקיט שור משום דאיכא לאיפלוגי בין חרישה וטביחה והוא הדין לכיוצא בו והשכר וההפסד לאמצע והא דגרסינן בפ' שור שנגח ד' וה'. רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מאה ושלפניו זה נוטל חמשים. וזה נוטל חמשים. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים. האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים ושנים דינר זהב. ואוקימנא כרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו וקיי"ל כוותיה וחולקין ההפסד לפי המעות. והוא הדין לשכר ומסתברא דהוה ליה כשור לטביחה ועומד לטביחה. דחצי נזק מגופו משלם. וליכא לאקשויי מינה לשמואל כלל הדין היא סברא דילן לגמרא דילן וגמ' דנזיקין ירושלמי אית לה סברא דילן והכי גרסינן התם בפרק שור שנגח. תמן תנינן ג' שהטילו לכיס. רבי בון בר חייא נראין דבריו שנטלו מרגליות כו' יכול למימר אילולי עשרת דינרין לא הוה מזביננא לך כלו' אבל דרכו ליחלק מביאין לאמצע וחולקין רבי אלעזר אמר אפילו דבר שדרכו ליחלק בו יכול למימר ליה את פרקמטיא דידך סגיא ואנא פרגמטיא דידי קליל ואנא הפך ומתהפך ומטובך וכו'. וגמרא דילן אזלא כרב חייא וגמר' דירושלמי סבירא ליה דאפילו בסתם שותפות והטילו לכיס כולן חולקין בשוה והשאר לאמצע רבי אלעזר הוא דפליג עליה כדאיתא התם. אמר ר' אלעזר הד"א כשהיתה הסלע או חסירה או יתירה אבל לשבח ולהפסד חולקין בשוה. וקשיא הדין יהב מאה דינרין והדין יהב עשר ואת אמר [דף מב טור א] הכין חברין אמרין יכיל למימר ליה על ידי מינאי סלקת פרקמטי' שלך עד כדון הות זעירא והות רובא יכיל היא אמר ליה עד דאת מזבין חד זמן אנא אזביננא עשר זימנין עד כדון מקום קרב זה היה מקום רחוק אמר ר' הילא יכיל הוא מימר ליה עד דאת אזיל ואתי חד זמן אנא אזיל ואתי עשר זימנין תמן תנינן חזר ונגח שור שוה ר' האחרון נוטל מאה ושלפניו חמשים ושנים הראשונים דינר דינר של זהב ר' שמואל בשם ר' זירא וכן לשכר. אמר ר' יוסי הדא דרבי זירא פליג אדר"א ואמר רב מנא קשיתא קומי ר' יודה ולא מודי רבי אלעזר שאם התנו ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו שוורים כמו תניי הם. חזר ואמר קומי רבי יוסה אמר ליה בפירו' פליגין סתמן חולקין בשוה ר' זעירא אמר זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו וגמרא לית ליה להאי סברא דקאמר יכיל למימר ליה ורבה ורב הונא מתרצי להנך קושייתא דקאמר מסתברא בשור לחרישה הא לאו לחרישה איכא לאקשויי הדן יהב מאה והדן יהב עשר ואת אמר הכין ואטעמא דגמרא דילן וכר' בון בר' חייא דירושלמי סמכינן וכדכתיבנן ורבינו שמואל בן חפני כתבא בספר השותפות אף על פי שלא נתערב ממון השותפות זה עם זה נכנס לכלל השיתוף והריוח לאמצע והרב אלפס חלק עליו בתשוב' ואמר דדוקא שהטילו שניהם לכיס אחד ונתערב הממון. הא לאו הכי לא והיכא שהטילו לכיס זה מנה וזה מנה והתנו ביניהן שיתוף עד זמן פלוני בכל מה שיזדמן להם מן השמים בין במציאה בין בכל דבר איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר דלא מהני תנאה במציאה וכיוצא בה דדבר שלא בא לעול' הוא ואיכא מאן דאמר דמהני וכתב הרב החסיד טעמא דכל חד וחד נעשה שכיר ופועל לחבירו ודמיא להא דאמר ששכרו ללקט מציאות. ומסתברא טעמא דרבינו משולם בר' קלונימוס מלוקא שהשיב לבית דין שבארלדי על שלשה אחים שהתנו זה לזה בקנין על נכסי אחותם שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותם יחלקו שלשתם בשוה. ולימים נתנה מתנה לאחד מהם והשיב אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. בההוא הנאה דקא סמכי להדדי כדאמר באחין שחלקו בההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו. ובפסקא אמרינן בההוא הנאה דקא מיחתנו אהדדי גמרי ומקנו. וגבי שומר אמרי נמי בההוא הנאה דקא סמוך עילויה ומהימן ליה גמר ומשעבד הילכך כל תנאה מהני בשיתוף בין מציאה בין דורון משום האי טעמא דקא משתתפי אהדדי גמרי ומקנו. וכל שכן אי אתני בהדי דלא ליזבון באשראי ולא תיזיל באורחא רחיקתא [דף מב טור ב] בלא הירמנותי ותהימן לי כבי תרי סהדי וכל תנאי דמתני אהדדי מהני תנאה בר מתנאה דאיסורא ובתשובות הצרפתי' אם נתפס אחד מן השותפין עם הפרקמטיא אין על חבירו כלום שאחריות גופו לא קיבל עליו והביא ראיה מהא דשטף נהר חמורו וחמור חבירו וכו' ותו הא דגרסינן בירושלמי האחין והשותפין שנפל אחד מהן לאומנו' וכו' בהדא רבי נחמן בריה דר' שמעון בריה דר' נחמן נתפש לכילי אתא עובדא קומי ר' אמי אין אית בניכסוי דר' נחמן דנתפש לכולי ינתן לו מנכסיו ואם לאו ינתן לו משל אמצע ודווקא דאתני אהדדי אבל מסתמא כגון סתם אחין שהם שותפין במציאות כל אחד ואחד לעצמו כדגרסי' בירושלמי אמר רבי חייא בר אבא סתם אחין שותפין עד ג' דורות והכי גרסינן התם בירושלמי אמר ר' אסי בן שנראה חלוק בנכסי אביו בחיי אביו מה שסיגל לעצמו סיגל כהדה חד בר נש איתעבד חד סופר בעא אחיה לפלג עימיה אתא עובדא קומי רב אמי אחר כך אנו אומרי' אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו ואדם שיצא ללסטים אחיו חולקין עמו וכך אנו אומרי' לשון אתמהא היא בגמר' דירושלמי כדאי' בגמר' דערלה כך אומר (ענים) [עצים] חייבין במעשר ובמסכת משקין פקדון אינה גובה מנכסי יתומין ובמסכת ביצה כך אנו אומר אסור לישתמש על גבי קרקע ובעל מתי' אייתינן ליה בפ' הנושא את האשה בהאי לישנא ירושלמי אדם שמצא מציאה אחיו חולקין עמו אדם שיצא ללסטים אחיו חולקין עמו ובירושלמי כאריסה דבר זיזא מהו דיימרון דקיקיא ללרביא נחלוק עמכון יכולין למימר ליה מציאה אשכחן ש"מ מציאתן לעצמן עד שישתתפו בתנאי ולהאי לישנא דקאמר בהדה ואיכא לפרושי בן שנרא' חלוק בחיי אביו כגון שסיגל לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו מה שסיגל לעצמו סיגל דאזילנא בתר אומדנא מדלא תבע ליה מחל כהדה בר נש איתעביד ספר בחיי אביו ולא היה אביו תובעו כלום אתא קומי רבי אמי וכי אדם שמצא מציאה בחיי אביו ולא תבעו אביו חלקו הכי מחל וכן מי שיצא בליסטיות ומצא מציאה ידוע הוא שאביו לא נתרצה בכך ומחל וכן מי תגר' דסמך ומרויח לעצמו ולא תבע ממנו האב כלום מה שסיגל סיגל לעצמו והרי הוא כאילו נתן לו במתנה ואין האחין חולקין והיכא שהטילו לכיס שניה' אפי' הטיל א' יותר אין לו אלא שכר עמלו ומזונו כדגרסינן ר' אלעזר מהגרוניא הוה ליה אריסיה יהיב זוזי וזבין תורי וכו' ושכר עמלו ומזונו בשכר עיסקא. גרסינן בפרק כל הנשבעין אלו נשבעין [דף מב טור ג] שלא בטענה וכו' ואחין נשבעין בטענת שמא מאי טעמא משום דמודו ודווקא בנכסים שטרחו והרויחו מודו במה שלא טרחו לא מודו ואמר רב נחמן והוא שיש טענה ביניהן שתי כסף בשמא אתה חייב לי שתי כסף זה מודה לו במקצת שהוא כעין דאוריתא ש"מ דלא מחייב שותף שבועה אלא אם כן מודה במקצת דווקא שנתעסקו שניה' בממון אבל אם אין האדם מתעסק בו וחבירו מודה אינו יכול להשביעו בשמא ואם זה אומר נתעסקת וזה אומר לא נתעסקתי נשבע שבועת היסת על טענת בריא ומגלגל עליו טענת שמא אבל לכתחילה אינו יכול להשביעו ולומר לו כיון שהיית שותף עמי בממון שמא נשאת ונתת בו אלא נעשה זה משועבד לזה וזה אינו משועבד לזה ואינו נשבע אלא אם כן שניהם נתעסקו בממון והיכא דראובן ושמעון נשתתפו ונטל אחד מהם מן הממון ונשתתף עם לוי הרי חבירו משביע ללוי ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את וכ"ש אם נתן ראובן לשמעון בתורת עסק ונתן שמעון ממנו ללוי בעסק משביע ראובן שבועת השותפין דאמר ליה ממונא דידי הוא. ושליחותא דידי עבד ואם שמעון השביע ללוי קיימא לן שבועה לאחד שבועה למאה ואיכא מאן דאמר אפי' אשת שותפו משביע כדין אשה נושאת ונותנת בתוך הבית כדאמרינן אפילו אשתו של שומר נשבעת דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד. דאם כן נמצאת אשה גובה לממון השיתוף ועושה הודאה בממון השיתוף ולאחר חלוקה מחזרת לבעלה ואם התנו מתחילה שלא להשביע נשותיהן תנאי ממון הוא וקיים ואין עליה אלא חרם סתם ואיכא מאן דאמר דלא עדיף שותף מבעל דהא בעלה אינו יכול להשביעה אלא בסוף. אבל בטענת בריא משביע לה ואף על גב דקיי"ל שוטה וקטן והאשה. דאמרינן פגיעתן רעה ה"מ בחבלה אבל גניבה וגזילה והוא ידוע בידה משביעין אותה ה"מ בטענת בריא אבל בטענת שמא לא וכתב הרב קרובינו דינא דשבועת שותף עם אשת שותף כדין אשה עם בעלה. ופסק רב אלפס דהלכה כתנא קמא דאם הושיבה חנוונית או שמינית אפוטרופוס הרי זה משביע' ואם לאו אינו יכול להשביעה. בשותפות נמי [דף מב טור ד] היכא שבעלה יכול להשביע כגון שמינית אפוטרופוס מאותן נכסים שותף משביעה אשת שותפו על טענת שמא. ואם לאו אינו יכול להשביעה ואשה הנושאת והנותנת בתוך הבית בין אלמנה בין אשת איש ומסתברא דאפי' פטר ראובן לשמעון משבועה ואי נמי פטר שמעון את לוי ראובן משביע ללוי אלא אם כן פטר הוא והבאים מכחו כדתנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו'. אבל משביע הוא את יורשיה ויורשיה שנתן לה רשות להיות אפוטרופוס כדפר' בנאמנות דמשאיל שנתן רשות להשאיל וכו' ואף על גב דקיי"ל תנאי ממון קיי' ה"מ דלא קא מיחייבי לאחריני כדאיתא התם בפרק מי שהיה נשוי. אמר רב הונא הני תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו לדינ' לא מצי אידך למימר לא הוה ניחא לי דתישתעי את דינא בהדיה אלא שליחות עבד ודוקא דאיתי דאיבעיה ליה למיתי אבל ליתיה במתא לא מצי למימר ליה אי הואי אנא התם הוה טעיננא טפי. ירושלמי וכחש בעמיתו פרט למכחיש א' מן האחין ולאחד מן השותפין פרט למכחיש בעדים ובשטר. אמר ר' יוסה הדה אמרה שנים שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה הן ולא עבדין כן. והילכתא אם מת אחד מהן או העני או כפר אחד והודה אחד מהן אותו שהודה מתחייב בכל ואין מקבלין עדות על חבירו. וכן מי שהודה לאחד מן השותפין או פרע לאחד מהן כאילו לא פרע ולא הודה. גרסינן בפרק חזקת הבתים אמר שמואל השותפין מחזיקין ומעידין זה לזה. ונעשין שומרי שכר זה לזה. ודווקא דאמר ליה שמר ליה היום ואשמר לך למחר כדאוקמ' התם הא לאו הכי מסתמא שמירה בבעלים היא ופטור אפילו בפשיעה דקיי"ל כמאן דאמר פשיעה בבעלים פטור והוא הדין לאחין וליורשין דקיימ'. גרסינן בפרק כל הגט בשלשה פרקי' מוכרין את היין וכו' למאי הילכתא לשותפי ש"מ שותף אינו רשאי למכור שלא מדעת חבירו אלא הכל לפי מנהג מוכרי העיר ואם שינה חייב. והיכא דזבין חד מינייהו באשראי בלא רשות דחבריה איכא פלוגת' ביני רבוותא. ומסתבר' כיון [דף מג טור א] דאורחא דתגרי בהכי פטור והכי נמי אי אזיל ומהדר עיסקא בימא דאורחא דתגרא ופסיד פטור אבל אי אתרי ביה אף על גב דעבד בממונא דחבריה כנטירותא דידיה חייב וכן שדרו ממתיבתא דמר רב כהן צדק ובתשוב' תרין שותפי דמית חד מנהון ולא אישתבע. אי נמי חשיד חד מנהון לית דינא לאישתבעי לאידך. ירושלמי אמר רבי יוסה בר בון הדה דתימר בנושא ונותן שלא בחשבון אבל נושא ונותן בחשבון לא בדא ואסיק' בן בית הוא נושא ונותן חשבון. פר"ש שלא תיקנו שבועת השותפין אלא כעין דאורית'. וכי אית ביה מההוא עיסקא הוה ליה מודה מקצת ומישתבע. ואי לא לא והיינו טעמא דבעינן שיהא ביניהן טענת שתי כסף. דאי משום מחילה. כי נתגלגלה שבועה ממקום אחר אמאי משביעין. ואיכא מאן דפריש טעמא משום מחילה ונפקא מיניה להיכא דלא ידע דמחיל דמשבעי' ליה וכתב הרב החסיד ז"ל וחכמי נרבונא פסקו דינם דטעמא משום מחילה בתשוב' לרב האיי גאון חלקו אין בו זמן אלא בחלוקה בלבד דמחל. ואמר רב אלפס אם אמר הנתבע חלקתי וזה אמר לא חלקנו ואית לי גביה כך וכך משביע לו על טענת בריא שבועת היסת ונשבע על טענת שמא בגלגול ובתשובות דיליה מאן דאמר לא חלקתי אי אתא בטענת שמא לית ליה עליה דהאיך אלא חרם סתם דלא אישתייר גביה מידי ופטור. וסברא הוא דלא משבעי' שבועת היסת אלא על כפירת ממון והאי טענה כפירת שבוע' הוא ואי לאחר שחלקו אתא ותבע ליה בטענת שמא מחרימינן ליה חרם סתם על מאן דגזל ליה מההוא שותפותא נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר איכא מאן דאמר דווקא שחלקו בסתמא. אבל פטרו זה את זה משבועה אינו יכול לגלגל. ואסכימו רבוותא דלא מהני נאמנות לגבי גילגול כדאיתא בנאמנות. ואיבעיא להו מהו לגלגל בדרבנן ואפילו מגלגלין ירושלמי חד בר נש אזל בעי וכו' בחוב:

כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלוני ופלוני הוו עלנא סהדי וקנו מיננא וכתובו וחתומו בכל לישנא [דף מג טור ב] דזכותא והבו בידא דכל חד וחד מיננא דצבינא ברעות נפשין ואישתתיפנא ויהיבנא כל חד וחד מינן כך וכך למיעבד ביה עיסקא וכל רווחא דאתי לן מן שמיא בממונא דא או בממונא אחרינא בימא או ביבשתא במציאה או במתנ' או בדורון כל מה דרחמנא יהיב לן בין באגר בין בהפסד ניפלוג כחדא פלגא דידי ופלגא דידיה. וזמן השותפות עד יום פלו' ועד ההוא יומא לא יהוי לן רשותא למיפלג חד בלא הרמנא דחבריה ובתר הכי אי צבינן לאוגודי ההוא שותפותא לחיי ואי לא יהא רשותא לכל חד מינן לאיפלוגא בעל כרחיה דאידך וכל חד מינן קביל עליה הימנות' דשמיא דלא ליערים ולא ליכסי ולא ליטמר מחבריה שום מידי אלא בקושטא ובהימנותא ליזיל כל חד וחד לחבריה. וחמר שטרא דנן קבילנא עלנא ועל ירתאנא בתרנא אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי וכו' ואם יש בו תנאי וקנס כותב כמו שכתב בכתב התנאי:

אות ש - שלישות ממון

כדתניא בפ' עשרה יוחסין הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומ' כך שליש נאמן אימתי בזמן שהשלישו' יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם כלו' הרי הוא כעד אחד ונתבע חייב שבועת התורה וכתב הרב המחבר שליש שהוא כשאר בני אדם ומחייב שבועה לנתבע כגון ששניהן נסתלקו מעל השליש ואין להם עליו שום תרעומת ובתשו' לרבינו האי שליש נאמן בלא שבועה דחזקה אין אדם חוטא ולא לו אטו ההוא דנפק שטרא מתותי ידיה ואמ' ידענא ביה דפריעה הוא והימנוה מי אצרכוה שבועה ומעשים בכל יום כשהשלישות יוצא מתחת ידו נאמן בלא שבועה לבעל מתיבתא אמור רבנן שליש קרוב נאמן דהא אמרינן שליש נאמן משניהם מאי טעמא דהא הימנוה ותנן נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך אינו יכול לחזור בו וכו' וכל זמן שהשלישות בידו נקרא שליש ואף על פי שעבר [דף מג טור ג] הזמן שהיה לו להחזיר לאחד מהן ולא החזיר עדיין הוא שליש ונאמן ומסתברא דאם נעשה שליש לזמן ידוע ועבר אין לו ליתן אלא בפני שניהן ויבוא בפני בית דין ויפרש בפניה' ענין השלישות שמא יפול ביניהן מחלוקת ויצא השלישית מתחת ידו ולא יהיה נאמן אלא כעד אחד לפיכך צריך שיכתבו ב"ד ויחתמו הענין או שיודיעוהו תחילה כי היכי דכתבינן בנפרעת שלא בפניו בכתובה. גרסינן בגט פשוט מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' ואסיקנא דלית הילכתא כר' יוסי דאמ' אסמכתא קניא והלכתא אפי' החזיר לו את השטר לא קני כדרב נחמן דאמר השתא דאמר אסמכתא לא קניא הדר' ארעא והדרי פירי וכתב ר"ח דאי אמר ליה בלשון אסמכתא ולבסוף אמר ליה לשליש הב ליה שטרא בסתמא לא קני אבל היכא דקנו מיניה ומקני ליה ההוא שטרא וכל זכותא דאית ליה ביה ואמר לו תן ונתן לו דסתם קניין לכתיבה עומד והוה ליה ככתיבה ומסירה ומסתברא בלא קניין נמי קני. גרסינן בפרק הגוזל ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח לו בהן חיטין ולקח שעורין שעורין ולקח חיטין תני חדא אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אמר רבי יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר הא ר' יהודה וכו' אלא אמר ר' אלעזר הא והא ר' מאיר ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחור' הילכך לכולי עלמא נתן לו בתורת שותפות לסחורה ושינה אם פיחתו פיחתו לשליח' ואם הותירו הותירו לאמצע בשליחות שלא יטול בה שליח כלום לבעל המעות. בשליחות לאכילה פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וקיימא לן כר' יהודה ואם פיחתו פיחתו לשליח. ואם הותירו הותירו לבעל המעות דלא קנו להו בשינוי ודינו כשליחות לסחורה הדין היא סברא דרב אלפס ולסחורה דקתני הכא למחצית שכר הוא ולא נהירא לן מדקתני לשלוחו שליחות הוא ולא שותפות ותו לא לישתמיט תנא וליתני הותירו לבעל המעות ותו מדקאמר אימר דשמעת ליה לר' מאיר מידי דחזי ליה לגופיה כו' ש"מ הא מידי דלא חזי ליה לגופיה מיתרצא מתני' הא ר' הא ר' יהודה אלמא אף על גב דלאו למחצית שכר הוא דומיא דאומן והשכר לאמצע תניא הוסיפו לו אחת יתירה לשליח ר' [דף מג טור ד] יוסי אומר חולקין וכו' אמר רב ספרא הילכך דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ולמה חולק עמו הואיל ובאת הנאה לשליח על ידי בעל הבית כדגרסינן בירושלמי וכן הילכתא הנותן מעות לשלוחו לפרוע לגוי והטעהו בחשבון כדבר שיש לו קצבה הוא וחולקין באמצע ואסיקנא היכא דאמר לשליח זיל זבין לי ליתכא ואזל וזבן ליה כורא מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני אבל אמר ליה זיל וזבין לי כורא ואזל וזבן ליה ליתכא איבעיא לן ולא איפשיט וכתב רבי' אפרים דמעביר על דבריו סוגיין ולא קני והיכא דאמר ליה זבין לחד קפידא סתמא בעיא ואסיק לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפי' למאה ודווקא דלא טעה שליח אבל טעה אפי' כל שהוא לא קני דכי אמרינן אין אונאה לקרקע ה"מ היכא דטעה בעל הבית אבל טעה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואפי' טעה בכל דהו מכרו בטל. כדפס' בפ' אלמנה שליח כאלמנה שאם מכר שוה מנה ודינר במנה מכרן בטל כתנא קמא וגירסת רבינו חננאל ור' אלפס כדכתב אבל בנוסחא דילן פשיטא אמר לאחד ולא שנים קפידא סתמא מאי ולא נהירא לן דהא אלמנה בסתמא ממש היא דלא אמר לחד ומסתמא למחצה שכר לא איירי תנא כלל ובשליחות ממש איירי ובשליחות לסחורה לא פליגי דאי יהבינהו ניהליה לחצאין ולא אשכח חיטין וזבן שעורין כיון דאילו אהדר ליה לזוזי לא הוה ביה רווחא השתא דאפקינהו בשעורין וארווח הוה ליה כדבר שיש לו קצבה וחולקין כי פליגי לאכילה לר' מאיר קני ליה בשינוי והותירו לו לר' יהודה לא קני להו בשינוי והוה ליה כשליחות לסחורה והותירו לאמצע וקי"ל כר' יהודה דאפי' בשליחות לאכילה הותירו לאמצע ולא אמר הותירו לבעל המעות אלא היכא דלא שינה כגון חטה בחטין ושעורה בשעורין ובהוסיפו לו אחת יתירה בדבר שאין לו קצבה ובעל מתיבות משמע דסבירא ליה כהאי סברא והכין כתב הנותן מעות לשליח וכו' לא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה אבל חיטי בחיטי הכל לבעל המעות. ירושלמי אמר ר' דוסא בשקיים שליחות נתכוון מוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחות [דף מד טור א] נתכוון לזכות לוקח ולמה חולק עמו הואיל ובאת הנאה על ידו חולק עמו לבעל מתיבא הא דאמר בקידושין רב הונא יהיב ליה זוזי לרב ואמר ליה זיל זבנה ניהלי להאי ארעא אזל זבנה לנפשיה התם רב בזוזי דנפשי' זבן ובאות בכי' נאריך גרסינן בפ' איזהו נשך אמר רבא הני תלתי דיהבי לחד למיזבן להו מידי ואזל וזבן לחד ואיצטרי' לכל חד וחד למאן דזבן זבן והוא הדין דלא ידע חד מחבריה. לראש ישיבה ראובן דאמר ליה לשמעון אית זבונתא בדוכתא פלנית זיל זבנה שמעון לנפשיה ואמר ליה ראובן פלג לי ואמר ליה שמעון לא פליגנ' אי דיהב ליה זוזי ראובן לשמעון למיזבן ביני הדדי וקני מיניה מחייבי ליה בי דינא למיתן ליה מנאתי' מן ההוא זבינא ואי לא שקל זוזי שמעון ודברי' בעלמא הוא דהוה ביניהון והשתא הוא דהדר ביה מודעין ליה בי דינא עונשא דקא עבר אדאוריתא דכתיב איפת צדק והין צדק שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק דמתבעיה לקייומיה למימריה וכ"ש היכא דקנו מיניה ולא לוקי' בחזקת רמאי לנפשיה כי ההוא דרבין חסידא בריש גמר' דהאיש מקדש. גרסינן בפרק מציאת האשה ת"ר המשליש מעות ליקח שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר כו' ומסתבר דגדולה מן האירוסין איכא ביניהו דרבי מאיר סבר אף על גב דגדולה היא יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר בד"א מן האירוסין אבל מן הנישואין הרשות בידה בד"א בגדול' אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' מאיר וקיי"ל כר' נחמן בדיני ותניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להם סלע נותנין להן סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל וכו' אם מתו ירשו אחרים תחתיהן אין נותנין אלא [דף מד טור ב] שקל ואמר רב חסדא הילכתא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להם כל צורכם והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דעבד תנן התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמ' רפרם לא שנו אלא במקום שאין להן אפיטרופ' אבל יש להם אפיטרופ' אין מקחן מקח ואין מכרן מכר ממאי מדקתני אין מעשה קטנה כלום. ש"מ בין במקום שליש בין במקום אפיטרופוס וכן הילכתא. גרסינן בפ"ק דגיטין האומ' תנו גט זה לאשתי שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזיר דברי ר"מ וחכמי' אומרי' חוזר בגיטי נשי' אבל לא בשחרורי עבדים ואמ' ר' יוחנן התופש לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כגון ההוא דיימר בר חשו דאמר ליה לשליחא זיל תפשה ניהלי כגון שליח או אדם מן השוק דומיא דמי שליקט את הפיאה אבל התופש לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים קנה התופש לבע"ח במקום שיש עליו כתובה אשה לא קנה וחייב לחלק הממון ביניהן לכל אחד ואחד כפי שחייב להם אלא אם כן עשה ברשות הלוה כגון האומר הוליך שטר שיחרור זה לעבדי האדון חוזר בשליחות והשליח מחזיק בגט שיחרור ותופשו העבד בעל כרחו ומשנתנו דקתני לא יחזיר משום דאמר תנו כאומר זכו דמי והוא הדין בהוליך למאן דאמר כזכו. ור' לוי פירש במקום שחב לאשה בכתובה דייקי רבוותא תנו כזכו דדבר שהוא ברשותו. אבל דבר שאינו ברשותו כגון מציאה לא כדגרסינן בריש גמרא דבב' מציעא דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי. ומסתבר' דהתופש לבעל חוב במקום שלא חב לאחרים לא שוי נפשיה עבד לוה לאיש מלוה וכיון דקנה נפטר הלוה והתופש חייב באחריות והילך מנה שאני חייב לו לא דמי לתופש לבעל חוב והילכך לוה שפרע לערב הוה ליה הערב כתופש לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים דקנה:

[דף מד טור ג] כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלוני בר פלוני וכו' דצביתי ברעות נפשאי ואשליטית ואשלישית לפלוני על ידיה כך וכך זוזי דליתן יתהון לפלוני בר פלוני או דניזבון בהון ארעא וניתהימן בשלישות דאכל מאי דעבדי בהון דאדעתא דהכי יהבית בידיה ואשליטתיה דיהוי מהימן דלא יהא לי רשות לערעורי עליה וליתהימן כתרי בכל מאי דאמר ועביד בהאי ממונא ושטר שלישות דא קבילית עלאי כחומר כל שטרי אשלטתא והימנותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא כו' וקנינא כו' ואם הם שנים שנותנין ממון ביד שליש כותב איך אמרו לנא פלוני ופלוני וכו' ומנינא לפלוני בר פלוני שליש ושוינן בידיה כך וכך למיעבד עיסקא ובכל מאי דהוא עביד בהון לית לן רשותא לערעורי עליה אי נמי לא יהא ליה רשותא למיתן לחד מיננא עד דניתי קמי דייני פלוני ופלוני והכל לפי התנאי:

אות ש - שלישות גט

[דף מד טור ג] שלישות גט שנעשה שליח לקבלה והולכה והוא הנקרא שליש כדאמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וכן שלישות קידושין וממון כולן נקראין שליש כדאמר בהא לך מנה לפלוני וכאן אמר מה שירצה שליש יעשה וגרסינן בפרק המביא המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא עד י"ב חדש וכו'. גרסי' בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו שליח מנא לן. דתנו רבנן ושלח מלמד שהאיש עושה שליח לקבלה ושליח ושלח ושלח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח לקבלה בין להולכה דקיימא לן שלוחו של אדם כמותו וכי היכי דבעל נותן בעל כרחה הכי נמי שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנא לן. אמר קרא ויצאה והיתה שמעינן מיהא דשלישות גיטין וקידושין בהדדי נינהו מקבלתן והולכתן. גרסי' בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהן חוזר דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים שזכין לאדם אין חבין לאדם שלא בפניו אבל משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור כדתנן בהשולח גט משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור ולבטלו וכתב רב אלפס דווקא לחזרה. אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה. כדתנן גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. ור"ש הכי סבירה ליה דחזר בו והגיה בפי' הגמ' תנו גט זה לאשתי ולא גרסי' תן שלא מסרו ביד שליח בחייו דלא צוה ליתן לו כאילו אמר כתבו ותנו ולפיכך לא חלקו חכמים לומר [דף מד טור ד] שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד שיהא משוחרר וקשיא לרבינו שלמה הא דירושלמי תנן שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה כופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר ר' זעירא בסתם הן חולקין מה אנן קיימין. אם באומר שיחררו אף ר' יהודה מודה אם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אבל אלא כן אנו קיימין באומר תנו ר' אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו וחכמים (אומר) [אומרים] האומר תנו כאומר שיחררו ובגמ' דילן גרסינן האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר ש"מ היכא דאמר בלשון זכייה בן חורין אף על גב דלא נפיק גיטא מתותי ידיה והכי נמי קיי"ל כל האומר תנו כאומר זכו: גרסינן בפ' האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ואסיקנא תניתוה וחוששין לדבר וחולצין ולא מייבמין והמזכה גט לאשתו במקום קטטה אסקי' נמי דחוב הוא לה דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אף על גב דלא מטי לידה מגורש' וגבי עבד נמי משוחרר: גרסי' בפרק כל הגט המביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר. איזהו לאלתר כל זמן שלא שהא אדם שם וכו' ופסק רבינו אלפס האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעינן סימן מובהק כרב אשי ואנן כתבינן דאפי' לא הוחזקו ולא שכיחא שיירתא פסול והכי מסתברא מדקאמר אם לא עבר פסול ולא בעינן שיירתא: ירושלמי עבד גוי מהו נשמעינה מן הדה רבה בר בר חייא אייתי גיטא אייבד מיניה ואשכחי' חד סרקויי אתא עובדא קומי ר' ואכשריה הדה אמרה עבד גוי כשר גרסינן בפרק קמא המביא גט ממדינת הים וכו' ובפרק שני אמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו בפני נכתב חציו ובפני נחתם חציו פסול כתבי רבוותא כל המדינות לגבי ארץ ישראל מדינת הים קרי להו וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בין מביא בין מוליך ומארץ ישראל לארץ ישראל ומבבל לא צריך ואי אמרי' מהני דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזוייף ואם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם מסתמא כשר ומותרת להינשא בלא קיום ואם הבעל מערער יתקיים בחותמיו ואם עדים מערערים עליו שהוא פסול אף על פי שנתקיים בחותמיו פסול עד שיתברר דתרי ותרי נינהו ואסיק' טעמא כרבא [דף מה טור א] דאמר טעמא משום קיום. והיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך משום לשמה אבל ליכא עדים צריך והיכי דאתויה תרי ותרויהו שלוחים נמי לא צריך אבל אחד שליח ובא אחר שמסרו לו צריך ירושלמי מתוך חומר שהחמרת עליו מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם היקלת עליו בסופו שאם בא ועירער עירעורו בטל וחזינא לגאון דאמר אם בפני נכתב ובפני נחתם ואתי בעל ומערער בעי קייום וטעותא היא כדלקמן וקיי"ל כרב אשי דאמר אפילו שמע קן קולמוסא או קן מגילתא ואינו צריך לעמוד על כל אות ואות בפני כמה יתנו לה ר' יוחנן אומר בפני שנים ותניא נמי הכי המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנו ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ודוקא כהשליח כשר. אבל אם היה גנב או גזלן לא. ומסתברא דפלוגתא משום דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן קיום ב"ד. אבל היכא דלא בעי השליח למימר כשר ועד אחד סגייא ודוקא למ"ד עידי מסירה כרתי אבל למ"ד עידי חתימה כרתי לא צריך כלל וכי מפקינן גיטא מקיים ליה בחותמיו וכשר ושריא. והיכא דאין עדים מצויין לקיימו וכו'. בתשובה לרב אלפס המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ודוקא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא יהבינן ליה בחזקת שהוא קיים ומסתבר' מדאיצטריך למעוטי הניחו גוסס. ש"מ דגוסס דיהב לאיתתיה גיטא מעליא הוא. וכדתניא במסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואפילו נשתתק כדאיתא בכתב גיטין ושטרות ודוקא גוסס אבל זקן לא שנא הגיע לגבורות לא שני לא הגיע נותנין לה בחזקת שהוא קיים דהא מותיב לה אביי וסלקא בתיובת' ואף על גב דשני שינויא דחיקא הוא. וכן פסק רבינו שמואל בן חפני וגרסי' בפרק האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו. ואסיק תניתוה וחוששין לדבריו ולא מתייבמת ומזכה גט לאשתו במקום קטטא אסיקנ' נמי חוב הוא לה דאמר ריש לקיש וכו'. ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אף על גב דלא מטי גיטא לידה מגורשת וגבי עבד נמי משוחרר. גרסי' בפרק כל הגט המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ואמר רב כהנא חלה תנן. ותניא הולך גט זה לאשתו הרי זה משלחו ביד אחר את [דף מה טור ב] הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ביד אחר רשב"ג אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח ואוקימנא לברייתא כלישנא בתרא בלא חלה באת הולך וחלה שאני איכא מ"ד הולך משלחו ביד אחר. ואף על גב דלא חלה את הולך לא ישלחנו ביד אחר אא"כ חלה או נאנס כרשב"ג דמסקינן דסתם מתניתין כוותיה ולא איכפת לן כמחלוקת דברייתא וכן דעת רב אלפס ומסתברא דניחא לאוקמה בפי' דאת הולך וחלה שאני ורבנן מלאוקומה בפירוקא בתרא. ואליבא דרשב"ג הילכך חלה אף על גב דאמר ליה את הולך משלחי ביד אחר כסתמא דמתני' את הולך ולא חלה דברי הכל אין השליח עושה שליח בהולך ולא חלה פליגי וקי"ל כרבנן. ואותבינן עליה מיהא דתנן אמר לשנים תנו גט לאשתו או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו והתם הולך הוא. ול"ש חלה ול"ש לא חלה לא משוי שליח ואביי ורבא מתרצי לה דהתם טעמא מאי משום בזיון דבעל ורבא אמר משום דמילי נינהו ש"מ דסביר' להו היכא דליכא בזיון דבעל לא קפיד ולאו מילי נינהו כגון הולכת גט וקבלתו משוי שליח אף על גב דלא חלה כרבנן. והא דתניא ושילח מלמד שהשליח עושה שליח מסתברא אליבא דרבנן הוא ואף על גב דלא חלה והילכתא כוותיהו. וכן פסקו בעלי מתיבתא ור"ח ז"ל ושליחות דקידושין נמי שליח עושה שליח לקבלה ולהולכה. אף על גב דלא חלה דומיא דגירושין ומדקאמר אדאביי ורבא מאי ביניהו. א"ב שליח מתנה ולא קאמר א"ב שליח קידושין ש"מ דבקידושין ליכא טעמא דבזיון ודכ"ע משוי שליח ור"ש פי' שליח מתנה שאמר לעדים כתבו שטר מתנה לפלוני והמקבל נותן שכר וליכא בזיון אבל בגט עליו לכתוב הגט ואיכא ביזיון שאינו יודע לכתוב הא הגט לפירוש דיליה קשיא דאמרינן לעיל דילמא אקנוי אקני רבנן ליה. ש"מ האשה נותנת שכר ומסתברא כר"ח שפירש שאין רצונו לגלות אלא להם ובמתנה ליכא קפידא וכן בקידושין וקי"ל כרבא ושליח מתנה הרי הוא כגט ואין יכול לעשות שליח וחביבי פירש שליח מתנה להוליך מתנה לאהובו או לקרובו ולמ"ד משום בזיון איכא. דבהאי ניחא ליה טפי מד"א מילי מתנה הרי הוא כגט כאומר הולך גט זה דמצי משוי שליח ולא נהירא לן ומסתברא מדלא קאמר שליח מכר ש"מ כיון דשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים קיבל דמים ואמר כתבו שטר מכר לפלו' משוי שליח וה"ה במתנה בקנין דכיון דעיקר המעשה בדמים ובקנין הנהו מילי ממסרן לשליח דלא אלימי כולי האי וכתב ר"ח היכא דמשלחו ביד אחר בארץ ישראל לא צריך בי דינא במדינת [דף מה טור ג] הים צריך בי דינא. ושלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו ומסתברא במדינת הים וארץ ישראל לענין הולך ואת הולך כי הדדי נינהו והיכא דיהב בעל רשות לשליח ליהוי שליחא אחריא ושלוחא שליחא אחרינא עד דמטי גיטא לידה וודאי משוי שליח ושליח שליח עד דמטי גיטא לידה ובלבד שיהא הבעל קיים ואי מית חד משלוחיו והבעל קיים לא חיישינן כדאמר בסוף פרק קמא בי מטית התם שוית שליח להולכ' עד דמטית התם לא חיישינן למיתת שליח קמא דכולהו מחמת הבעל קא אתו מכחה איתיה לבעל איתנהו לכולהו ורבינו האי גאון כתב בתשוב' כיון דמשנינן ביה כמה שינויי. ומילתא דאיסורא לחומרא עבדינן ותיקנו רבנן לרווחא דמילתא לאיסתלוקי מספיקא ולימא בעל לשליח אית לך לשוי שליחא ושליחא דשליחא עד דמטי גיטא לידה אבל אליבא דהילכתא כדפרישי' ושליח שלא ניתן לגירושין לא משוי שליח ההוא דאמ' לה אי לא מפייסינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה א"ר יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אלמא קסבר אין אונס בגיטין וכן הילכתא וטעמא בכתובות משום צנועות ומשום פרוצות ואיתשיל קמי ריש גלותא יש אונס בקידושין או לא ולא איפשיט וגרסינן בירושלמי סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקרא ליך כו' אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד רשב"ל אמר אונס כמאן דעבד אליבא דרשב"ל איך בעי למיכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי לא יהוי ליך עלי כלום ר' יוחנן כד מך פקד לבנתיה דהוון עבדין שמא יעמוד ב"ר אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות. גרסינן בפרק השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל קדם הוא אצל אשתו או ששולח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו והיכא דשוי תנאה בגיטא אי מצי לבטולי מקמי דליקים תנאיה כתבינן לעיל באות תנאין ת"ר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום אמר אביי נקטינן שליח מתנ' כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לא כזכי ומדאמר הא מילתא בי מצעי דבטיל. ש"מ הא מתני' קאי כדפרי' [דף מה טור ד] בזכי ותו לא סלקא דעתן כדפירשו רבוותא. קשיא הילכתא אהילכתא. הכא נקטינן כאביי דהולך לא כזכי דמי. ובפרק התקבל פסקי' הילכתא כרבא דאמר חולצת אלמא מספקא ליה אי הולך כזכי או לא וקי"ל בכל דוכתא הלכה כר' מחביריו והל"ל התם מחלוק' בגט כך מחלוקת במתנה אלא לאו ש"מ כדפי' והילכתא היכא דאמר בעל לשליח זכי אינו יכול לבטל השליחות וכן מצאתי לבעל מתיבתא עתיקת למאי נפקא מינה להולך לא כזכי שאם אמר לשליח הולך גט זה לאשתו רצה לבטלו מכלל דאי אמר ליה זכי זה לאשתי אינו יכול לבטלו וזו הורית רבי' ואבינו ראש ישיבה גאון יעקב שער ישיבה של ימין והורה תיקון שלא יהא הבעל יכול לבטל גט אשתו. ומסתברא דכיון דאמר זכי והאשה רצונה לקבל כאלו אמר האשה התקבל אבל בעל כרחה אינה מתגרשת ואמר רב ששת מקבל מתנה וכו' כדכתב במתנה. ואמר רב ששת ואמרי לה במתני' גט זה לא יועיל לא יעזוב לא יתיר לא ישלח לא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין והרי הוא חרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר וכו' חרס הוא הרי הוא כחרס לא אמר כלום איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקיי"ל כוותיה. והא דגרסינן בפרק האומר לחבירו צא וקדש לי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה וכו' לא בא אחר וקידשה וחזר בו מהו. ר' יוחנן אמר חוזר וקיימא לן כוותי' דאתי דיבור ומבטל דיבור. ואף על גב דאיכא נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי התם דיבור ודיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור הכא נהי דבטליה מתורת שליח גיטא לא בטליה וש"מ דכל שליח קודם שלא נעשה יכול לבטלו דאתי דיבור ומבטל דיבור ורבוותא אמרי דאפי' שליחא בקניין לא עדיף מנתינת מעות ליד האשה דלאו מעשה הוא וקניין נמי לאו מעשה היא. והא דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדש וחזרה בה דחוזרת אפילו בקניין הוא וכן בגט אם עשתה שליח לקבלה בקניין חוזרת קודם שנעשה השליחות דכל מעשה שאין בו גמר אינו מעשה וקניין לשליח כנתינ' גט לשליח דכמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא והכי מסתבר כדפ' לעיל כמעשה ממש דמי. כדאמר גבי מחשבה [דף מו טור א] דטומא' בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחד ומבטלו התקין רבנן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם ואיתמר בפני כמה מבטלו. רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה וקיי"ל כרב נחמן ת"ר בטלו מבוטל דברי ר' וא"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' בשתיהן ולא אמרי' מה כח ב"ד יפה אלא בממונא. אבל לאיסורא לא ובחלוקת השותפין פרישנא לה וכיון דקיי"ל כר' באמר לעשרה הוא הדין לכולכם דכי קא מיבעיא לן אליבא דרשב"ג והילכך לא שנא כולכם ולא שנא אמר לשנים לא שנא עידי כתיבה ול"ש עידי הולכה יכול לבטל זה שלא בפני זה דכולהו חד טעמא נינהו. והרב המחבר כתב הילכת' אמר לשנים תנו גט אינו יכול לבטלו ולא נהירא לן וקיימא לן כאביי דאמר גלויי דעתא לאו מילתא היא ולעולם אינו בטל עד שיאמר בפניהם גט שנתתי לך בטל הוא. ירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים עשה שליח להולכה גט אתה צריך להחזירו בפני שנים ואין השליח משום שנים הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים. והשליח עולה משום שנים ש"מ אין ביטול מועיל בלא עדים והשליח נאמן כדגרסינן בגמ' דילן השליש נאמן משניהם אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם והכא פרכי' ונהימניה לשליח מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה וש"מ מדקאמר אין השליח עולה במקום שנים. אבל בעד אחד עולה. ש"מ שליח נעשה עד כדגרסינן בפ"ב דקידושין והלכה שליח נעשה עד. דאמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו קדשו את האשה הן הן שלוחיו. הן הן עדיו. וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וכדאיתא התם וכתב בעל הלכות אי בטלי' לגיטא קמי סהדי ואזל שליח ויהבי' לאיתתא ואזלת ואיקדשא לגברא אחרינא כיון דגיטא בטולי בטליה הוה לה כאשת איש ואין קדושין תופסין בה ולא צריכא גיטא מיניה ושריא לבעלה קמא ואי אינסיבא אסורה לבעלה קמא. דכיון דלרצונה נבעלה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה כדגרסינן והיא לא נתפשה אסורה כו' וכשם שאסורה לבעל כך אסור' לבועל ונפקא מגברא קמאה ושריא לעלמא ומסתברא דווקא דידעה ואינסיבת הא לא ידעה אונס הוא ושריא לגברא קמא. גרסינן בפ' כיצד המביא [דף מו טור ב] גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו. גרסינן בפ' המביא הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי ואסיק' סומא דפסול דווקא בחוצה לארץ דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי אמר אבל בארץ ישראל כשר אף על גב דלא ידע לה אלא בטביעות קלא. צרפ' מיהו טביעות קלא בעי' ודווקא מנה שליח שיודעה ומכירה אבל אי לא ידע לה כלל פסול וכדאמ' לקמן ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליחא לא ידענא לה. אמר ליה כי מטית התם כו' ש"מ דעל ידי שאלה והגדת אחר לאו כלום הוא וסומא דפסול דלא מצי למימר בפני נכתב ובפני נחת' ולא דייק לן ומסתברא דבהגדה נמי סגיא ע"י עדים וההוא עובדא הכי הוה ואי הוה אמר ליה זיל שיילי' ע"י סהדי לית דינא ולית דיינא ובחוצה לארץ נמי פקח ונסתמא דמצי אמר כשר אבל פקח ונתחרש ושוטה וקטן כולהו פסילי עד שיהא תחילתן וסופן בכשרות דלאו בני ידיעה נינהו והא דכתב בחיבור הרב ליתיה ואמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין. ירושלמי עבר וקיבל ר' יעקב בשם ר' הושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו חכמים משום ריח הגט ואמר ר' יוחנן נראין דברים שהעבד מקבל גט חבירו מיד רבו של חבירו. קיירא בעו רבנן קומי ר' חנניא גאון בכלה רבתי נכרי לאו בר שליחות הוא מהו למכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לגוי אמטייה להאי מנא לפלוני ישראל וליתביה לאינתתיה ואמר להו רבנן ביד גוי כלל לא ורבנן דהשתא קאמרי דאע"ג דאייתי גוי לגיטא ויהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעידי מסירה לאיתתי' לכתחילה לא מינסבינן לה דנכרי לאו בעל ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון דאמר אף אלו כשירין ואמר ר' זירא ר' שמעון אזיל לשיטתיה דרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וקי"ל הלכה כרבי אלעזר ואנן דכתבינן דר' אלעזר אפי' לכתחילה מכשר מסתברא הכא נמי אם נתגרשה תינשא לכתחילה בעידי מסיר' אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה מה בין גיטא למיתה כתב מוכיח ודוקא בחוצה לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימניה. אבל בארץ. דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה לא מהימני כדאוקמה אביי מיהא שמעינן דאי אתי בעל ומערער לא בעי קיום ולא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא [דף מו טור ג] מזוייף. ירושלמי ואפי' בכתב ולא מפיה מאמינים אותה שאילו לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אף אי אתה מתירה לינשא. אתייה כדר' אבין דאמר אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בבית דין חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא לערער עירעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשירין. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימ' דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימרי קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם וא"נ בפני נכתב אבל לא בפני נחתם כולהו פסילי. כדתנן בריש פירקין תניינא ואי ליתה לשליח שיחזור ויתננו לה אפי' נישאת תצא ואף על גב דליכא בעל דמערער. והא דאמר הוי לא הוצרכו להחמיר עליה אלא להקל עליה ואוקימנא בשנישאת ולא מחמרינן עלה לאפוקה בשנתקיים בחותמיו כדקתני עלה דההיא נתקיים כשר הא לאו הכי מפקינן לה ודווקא דליתנהו לעדים אי נמי דליתיה לגיטא אבל איתיה לעדים ואיתיה לגיטא קי"ל כחכמים דאמר יחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ולענין בניה הוו ספק ממזרים דלא איתברר דלא נתברר דהוי גט מזויף ולא שנכתב שלא לשמה וחששא הוא והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקן תצא והולד ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל וליכא גט פסול והולד כשר לבד מהני דמנינן גבי גיטין פסולין ומקשי' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמעי' נמי דכל דתנינן פסול אם נישאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסולין כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשירין ואיכא דהוו ממזרים ואיכא מינייהו ספק ממזרים וכתב ר"ח איכא מ"ד קי"ל כרבי מאיר בהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דלא חלקו חכמים אלא בהאי. דהא קיימן סהדי בנפשיהו דאיתיה ליה לגיטא. וצריך עיון בהני מילי דכתב רב אלפס דהא גבי שלום מלכות היה סובר וכתב בע"מ דהא משני התם תצא ואמרי' עלה זו דברי רבי מאיר. אבל חכמי' אומ' הוולד כשר. והא לאחר שלמדו לרבה פסול משום גזיר' שמא יחזור דבר לקלקולו ואם נישאת לא תצא וחזי' לתשובת רב האי לענין היה סופר במזרח [דף מו טור ד] וכתב במערב לא תינשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא. ואיכ' לעייוני בהני דגמר' דפסילי משום דגזירה שמא יקטום וכגון מחתם לכתחילה קרוב או פסול וכגון גזירה טופס אטו תורף מאי דינייהו וכתב אחד מן המחברי' הא ידעינן דכל פסלות שהיה גזירה לכתחילה לא תינשא ואם נישאת לא תצא כמו שמפורש בסוף המס'. ומסבר' דלא אמר רב אלפס אלא בקיום הגט דאיכא חששת פסלות בגוף הגט. אבל במקום דליכא פסלות בגופו הוולד כשר וודאי כגון שלום מלכות וזולתן. גרסינן בפ' התקבל האומר התקבל גט לאשתי או הולך גט לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמר' התקבל לי גטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא שתוליך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומ' אף האומר טול לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור ת"ר טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובנוסחא דילן שא לי ירושלמי אמר ר' חנינא הלכה כרשב"ג הוא שא לי הוא טול לי הוא יהא לי בידך חד בר נש שלח גיטא לדביתהו אמר ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב. אמר אם רצה לחזור לא יחזור מהו פליג שניא היא בידך שניא הוא יהא לי בידך. ההיא איתתא דקא לישא ואמרה ליהוי בידך. והילכתא איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה. וה"ה שנעשין שליח לקידושין לנתינה ולקבלה ונקטינן משמע בעל שאמר לשליח התקבל או הולך או הילך והאשה לא עשאתו שליח אם רצה לחזור ולבטלו בטל דחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו אבל משהגיע גט לידה מגורשת וחזיא למאן דכתב דאי אמר ליה תן או זכי כיון דחוב הוא לה ליתיה לשליחות כלל ואפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וליתה דמתני' דקתני האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור ודווקא חוזר אבל לא רצה הגט גט ואנן כתבינן לעיל דהיכא דאמר הבעל זכי אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו ואם האשה עשאתו שליח לקבלה ואמר לו הבעל התקבל או הולך קיי"ל כזכי הוא וכיון שקיבלתו השליח בעדים מגורשת ותן לה קי"ל כל האומר תנו כאומר זכו [דף מז טור א] אבל אמר הולך לה מספקא לן אי כזכי או לא ומחיים אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם רצה לחזור אינו חוזר ואם מת הבעל ולא הגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת. ודוקא דאמר ליה הבעל סתמא אבל אמר ליה אי איפשי שתקבל לה אלא הולך לך ותן לה עקר ליה לשליחות האשה. ואם רצה הבעל לחזור יחזור. וכן האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצתה לחזור חוזרת קודם שקבלתו השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור. ת"ר טול לי שא לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן. וכתב ר"ש בן חפני חמשה ענינים בקבלה אחד צריכה האשה להיות גדולה ולא קטנה כדתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ב' שתאמר בלשון קבלה צריכה עדים בשעת השליחות כדתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים. ג' שיאמר בפנינו אמרה כו'. ד' שיתרצה הבעל בשליחות אבל אי אמר אי איפשי שתקבל לה בטל. ה' שלא תקבלנו מיד שליח בעלה. כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ובעל מתיב הכין סבירא ליה וקאמר דכל רב ור' חנינא הלכה כרב ור"ח ורב אלפס סבירא להו כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוא כדכתב בהלכות גדולות ואייתי סייעתא מדאמר רב נחמן אם איתה לדר' חנינא עבדנא ביה עובדא. ואמר ליה אם איתה לדר' חנינא עבידנא בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומדלא איסתפקא ליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דאיפשטי להו לכולהו דהלכה כר' חנינא ומסתברא דהאי טעמא קלישא הוא חדא דאי פשיטא ליה דהלכה כרבי חנינא לא הוה קאמר אם איתא לדר' חנינא עבידנא בה עובדא ומדקאמר הכי ש"מ דמספקא ליה. ועוד דעביד בה עובדא התם הוא משום דליכא ביזיון דבעל. דהא לא קבלה לגיטא משום דקליש' הוא. ורב נחמן אמר משום חצרה הבאה לאחר מיכן לא היה חייש כר' חנינא אבל היכא דאיכא ביזיון חיישי. ורב אלפס בסוף גמרא דהמביא בתרא דסבירא ליה כרב דקא פסיק שינויא דמשנינן כותיה והילכ' מספקא לן אי כרב או כר"ח וספיקא הוא ולחומרא מיהו היכא דקדמה איהי ושויא שליח מעיקרא משוייה שליח דטעמא מאי משום [דף מז טור ב] ביזיון דבעל הכי לא ידעה בשליחו' דבעל דהא קדמה לי' ואית דמפר' דקדמה איהי ושויה שליח קודם שיבוא הגט מיד הבעל ליד שלוחו ביזיון דבעל איכא חצרה הבאה לאחר מיכן ליכא אי נמי דאמר ליה בעל לשליח תן לה או לשלוחה ואי משום ביזיון ליכא ואי משום חצרה הבאה לאחר מיכן נמי ליכא דכי היכי דליכא למיגזר בהאשה מקבלת מיד שליח בעלה דכיון דשליח נותנו לה מדעת הבעל לא דמי לחצרה הבאה לאחר מיכן הכא נמי ל"ש. ירושלמי אשה עושה שליח לקבל גיטה משליח בעלה אתא עובד' קומי רב אמר אם רוצה לחזור לא יחזור מוחלפת השיטה דרב נחמן אמר רב הונא אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע קולה וכתב ר"ח מסתברא דלא אמר רב אלא משום בזיון דבעל וכתב גאון שאלה אשה שעשת' שליח וחלה אותו השליח עושה שליח אחר או דילמא עד דאמ' ליה בפי' שוי שליחא בתר שליחא. והיכא דשויתיה שליח להולכה ולא פירשה לו אי מצי משוי לשוויי שליח או לא אי נמי שוי שני שלוחים לקבלה ואמ' להם איזה מהן שיתבענו יהא שליח לקבל' יש מן הדין אחד מהן או לא וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה שמא לא ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה מהו מי אמרינן ליתבטל הראשון או לא והסכימו חכמי הדור עמו נהי שידו כידה לענין קבל' לענין לשויי שליח לא מצי לשויי עד דאמ' ליה בפירו' ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משווי שליח דהולכ' מכח בעל אתיא וכאילו בעל עצמו עשאו אלו דברי גאון ומסתברא דבמקום שהבעל עושה שליח ושליח עוש' שליח אף האשה עושה שליח ושליח עושה שליח ואם שלחה ב' שלוחים או שליח אחר שליח כיון דלא ביטל' בפי' קבלת השליח קבלה היא ומשהגיע גט ליד השליח מגורש'. דהא שלוחה מושלח ושלחה איתרבי בין לאיש בין לאשה כדאמר בפר' האיש מקדש ובפ' המביא גט אטו שליחות מידה איתרבי מושלח ושילח' איתרבי אלא תרוייהו כהדדי נינהו וכן הילכתא. איתמר הבא לי גיטי וכו' והוא אומ' הא לך כמו שהיא אמרה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דעקר ליה שליח לשליחות לגמרי דאמר אנא שליח לקבל' הוינא להולכ' לא הוינא ודוקא דאמ' הבעל הא לך כמה [דף מז טור ג] שהיא אמר' הלא"ה לכשיגיע גט לידה מגורש' דשליח להולכה משוי ואם אמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך כמה שהיא אמרה כיון דשליח אוסופי קא מוסף אשליחותא מספקא לן אי אדיבורא דידיה קא סמיך ומשיגיע גט לידה מגורש' או אדיבורה דידה קא סמיך ומשהגיע גט לידה מגורשת ומספקא לן אי הולך כזכי כר' או כר' נתן בסוף גמרא דהמביא והילכך משום דאיסורא דאשת איש אזלינן לחומרא ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם בא לחזור אינו חוזר ואם מת עד שלא הגיע גט לידה חולצת. איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמר התקבל לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה. אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת אבל זכי והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור והילכך אפילו לר' נתן כזכי דמי וכן הילכתא שמעינן מיהא דאי פשיטא לן דהולך כזכי וא"ל האשה התקבל משהגיע הגט ליד השליח הרי זו מגורשת הוא הדין נמי היכא דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי כיון דקיי"ל זכות הוא לעבד הרי הוא כמי שעשאו שליח לקבלה תנו נמי כזכו ומשהגיע גט ליד השליש הרי זה משוחרר כדפרי' לעיל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפי' הם הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן מסתברא דוקא דליתיה לשליח כשר אבל איתיה לשליח כשר נעשה לקבלה כדגרסינן בירושלמי שנים אומר' בפנינו אמרה ואין שנים אומרים בפנינו קבל וקרע והוא מודה שנים אומ' בפנינו קבל וקרע ואין שני' אומר' בפנינו אמר והוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהיה קרוב הוא אמ' שהקרוב נעשה והוא הדין לפסולין שכשירין בעידי הולכה ובעידי קבלה דהא בר דעת ובר ברית הם אבל הרב הבבלי אמר נשים וקרובים ואפילו פסולין מדברי עבירה מדברי סופרים כשירין לשליחות אבל הפסולין בעביר' מדברי תורה אם הביאו [דף מז טור ד] הגט פסול בד"א בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על פסולין בעבירה מן התורה אינו גט וצ"ע לדבריו אי מהימני למימר בפני נכתב ובפני נחתם איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אומר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה רב חסדא אמר שליש נאמן דהא הימנה ואי שויתיה איתתיה שליח לקבלה ואי נמי יהביה ניהליה כבר מגורשת ומסתברא דשליש נאמן היכא דבעל מודה השלישות אבל אמר מזוייף וליכא עידי קיום אף על גב דאמר שליש כשר הוא ולגירושין נתנו לי אינו נאמן ודייקינ' נמי מינה היכא דאיתתא ליתה בההוא דוכתא דבעל דכולי עלמ' מודו דשליש מהימן דהא ליכא למימר אם איתא דלגירושין יהיבי' ניהלה לדידיה הוה יהיב ליה והוה ליה כמ"ד לדידי יהביה ניהליה כי פליגי דאיתא בהדיה והא דמותיב רבי אבא הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם ממשנה יתירה קא פריך דקתני זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן ש"מ ולא מצי לשנוי הא דגיטין כגון דליתה ההיא איתתא בההוא דוכתא דא"כ תרתי למה לי ומסתברא כפסק דר' האיי וככולהו רבוותא דבעל נאמן כרב הונא דרב חסדא תלמידא דרב הונ' הוה והא דקאמר רב אלפס דסוגיין כותיה לא בריר לן דסוגיא דשמעתא היכא דאיכא למימר טעמא דאם איתה דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה דכולי עלמא שליש מהימן והא דלקמן דאמ' ניהמניה לשליש משום דבעל לא קא מערער הוא ואי נפיק גיט' מתותי ידיה דכ"ע הוה מהימן שליש וכי פליגי היכ' דבעל קא מערער דר"ה סבר שליש לא מהימן. אף על גב דנפיק גיטא מתותי ידיה משו' טעמא דאי איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה והלכתא כותיה ומודה רב הונא דאי אמר קמאי דידי דלגירושין יהבי' ניהליה מהימנה מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה בעל וכיון דנפיק גיטא מתותי ידיה מהימנה ולא אמרי' כיון דאיכא גט דקא מסייע מעיז' [דף מח טור א] ומעיז' ש"מ היכא דלא נפיק גיטא מתותי ידה דאיתתא אף על גב דכולהו מודו לא מיגרשה אלא בעידי קבל' והיכא דקא נפיק גיטא מתותי ידה ואמר לגירושין יהביה ניהלי בעל מהימנא אף על גב דליכא עידי מסירה והכין כתב ר"ח ומסתברא לסברא דילן דוקא דהיא טענה בעידי מסירה יהביה ניהליה דקי"ל עידי מסיר' כרתי וכיון דנפיק גיטא מתותי ידה אין צריך להביא ראיה דקי"ל כרבא דאמר אותיות ניקנות במסיר' ואין צריך להביא ראיה הא לא טענה הכי אף על גב דאיכא עידי חתימה כיון דליכא עידי מסירה פסול כדפסק לעיל ודווקא דאתי בעל ומערער אבל היכא דלא קא מערער וגיטא נפיק מתותי ידה כשר ותנש' לכתחלה מדגרסינן הכא והיא אמ' נתן לי ואבד הלא"ה אף על גב דליכא עדים מהימן ובטוענת בעידי מסירה יהביה ניהלי וצריכא עיונא רבה דאיכא למימר כל הני מילי אליבא דמאן דאמר עידי חתימה כרתי. אבל אליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דין שליח [דף מח טור ב] המורשה לקבלה כדין האשה שמקבל גיטא ובעינן עידי מסירה לכתחלה והיינו דאמרי הכא קבל למה לי כלומר הרי אנו רואין שקיבל והקרעים בידו ועדים חתומין עליו ומשנינן הא ר' אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי. ואין גט כשר בלא עידי מסירה ש"מ דסוגיין דשמעתא קס"ד אליבא דרבי מאיר הוא. אבל אליבא דרבי אלעזר אפילו יוצא מתחת ידה או מתחת יד שליש לעולם אינו גט בלא עידי מסירה כסתמא דמתני' שנים שיאמרו בפנינו קבל אפילו איכא עידי חתימה. איתמר בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אמרה נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב'. וטעמא דידן לשליש לא מהימן משום דלא נפיק גיטא מתותי ידיה הא לאו הכי שליש מהימן ואף על גב דקי"ל חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא אבל לקולא לא. והילכך אם בעלה כהן הוא איתסרא ליה ולא מישתרי' לעלמא עד דיהיה ליה גיטא אחרינא. ואי מאית בלא גיטא חולצת ולא [דף מח טור ג] מתייבמת. ואיהו נמי לא מהימן דלא אמר גירשתי. הא אם אמר גירשתי מה חוששין כדאיתא ביש נוחלין ורב אלפס לא אייתי בעל שאמר גירשתי נאמן ואשה נמי לא מהימנא דאע"ג דקי"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת. ה"מ היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא בעל ושליש דמסייעי לה מעיזה ומעיזה שלא בפניו נמי מעיזה וכן הילכתא וכי מהימנא דוקא לאישתרויי לעלמא אבל לאפוקי ממונא מידא דבעל לא מהימנא ולא גביא לא כתובה ולא תוספת ואף על גב דאיכא מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי הכא לא שקלה כל מידי דהא נשים דמסרן כתובה ותוספת ושריין לעלמא. ואיכא מד"א עיקרא גובה משו' מדרש כתובה ולא תוספת ולא אשכחן אלא חדא. ופלוגתא דרבוותא ובפ' הבא ע"י תשובה לרב אלפ' אשה עושה שליח לקבל גיטא מבעל' ולהביא לה ונותנו לה בעידי מסירה והגט יוצא מתחת ידה אלא שלא נתקיים בחותמיו ובא הבעל ואמר גט מזוייף הוא והשליח אומר אני הייתי שליח לקבלה והבעל מסרו לי על דעת כן. והשיב הגט בטל שלא נתקיי' בחותמיו. שאין השליש נאמן אלא לאשה. כשהבעל מודה שכתבו אלא בתורת פקדון נתנו לה. אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בעידי חתימה או בעידי מסיר' שהקבלן ידו כיד האשה וכשם שאין האשה נאמנת אלא בעידי חתימה או בעידי מסירה אם טען הבעל מזוייף הוא. כדאמרינן אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים והצריכו עידי חתימה במקום עידי מסירה כך שלוחה אינו נאמן כשם שאם הודה הבעל בכתיב' הגט שטען שלא נתנו לה אינו נאמן אלא היא נאמנת כדאמרינן ומודה רב הונא אי אמר קמאי דידי יהביה ניהליה מהימנא מגו דמיבעיא אמרה לדידה יהבית ניהליה כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידו וטוען הבעל שלא נתנו לה אין הבעל מהימן וזה שאמרה המשנה צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע בפנינו אמרה הוא דצריך אבל בפנינו קבל וקרע אין צריך אלא משום שאמר וקרע אבל אם הגט מצוי ביד הקבלן לא היינו צריכין לאותן עדים שכשם שאין האשה צריכה לעידי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אין הבעל [דף מח טור ד] מודה שכתבו כך אין שלוחו צריך עדים ואמרה נמי בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין. רב חסדא אמר שליש נאמן ואף על גב דרב הונא רביה דרב חסדא הלכה כרב חסדא ובזה הגט אם נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל אבל כיון דאמר מזוייף הוא ד"ה בטל ואף על פי שיש בתשובות דברים שסותרין דברינו כתבנום למלאכת שמים. והרב המחבר כתב היכא דיהב גיטא בידא דשליש ואמר ליה אי לא אתינא עד זמן פלו' הב לה. אי יהב לה בגו זימנה בטל הוא. ואי לבתר הכי כשר ומשהגיע גט לידה מותרת. ואם מת בעלה מקמי דלימטי גיטא לידה לאחר מיתה הוא ופסול ואי לבתר הכי כשר ואי ספק זהו שאמרו מגורשת וחולצת וגט בטל דקאמר צריכה עיונא. תנן התם נערה המאורס' היא ואביה מקבלין גיטה ר' יהודא אומר אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אבי' ולא היא. וקי"ל כרבנן וכל שאינ' יכולה להתגרש לא ע"י אביה ולא ע"י עצמה. אתא לד"ה כדגרסינן ביבמות ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יוצאת זו שמשלחה וחוזרת אבל יכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה דאמר רבה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה ומסתברא כי היכא דפליגי רבנן ורבי יהודה בנערה הכי פליגי בקטנה שיודעת לשמור את גיטה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה וריש לקיש אמר כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין בין בנערה בין בקטנה קאמר וסבירא ליה לתנא קמא או היא או אביה והא דפליגי במאמר בקטנה ונערה דקטנה אין עושין מאמר אלא מדעת אביה ונערה בין מדעת עצמה איכא למימר בקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה וקידושין קאמר. ואי נמי יודעת לשמור את גיטה אין עושין בה מאמר אלא מדעתה משום דקטנה לא ידעה במלי דיבמה כלל. וקי"ל כרבנן דבין היא ובין אביה מקבלין את גיטה ואפי' היא בחיי האב והיא ברשות אביה מתגרשת ע"י עצמה. מדגרסינן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעל ואמר ליה אין עושה שליח. ואותיבנא עלה קטנה שאמרה התקבל גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. וקס"ד ביש לה אב ודייקי' מינה [דף מט טור א] הא נערה הרי זה גט ש"מ דבקטנה כ"ע מודו דמשהגיע גט לידה מגורשת. בשיש לה אב דאם איתה תיבעי ליה קטנה אם מתגרשת בקידושי עצמה או לא. ועוד כי קא מתרץ לה בחסורי מיחסרא וקאמר בד"א בשאין לה אב. אבל יש לה אב אם אמר אביה צא וקבל לי גיטה. אם רצה לחזור לא יחזור הוה ליה למיפלג בקטנה. אבל יש לה אב. אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת. אלא ש"מ דפשיטא ליה כל היכא דיכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה משהגיע גט לידה אבל שליחות אין לה ונערה בחיי אביה אין לה שליחו' אבל לאחר מיתת אביה משהביאה שתי שערות עושה שליח לקבלה וקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה וכן דעת ר"ש ואסיק' מחלוקת בגירושין. אבל בקידושין אביה ולא היא ורב אלפס פי' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה. אביה מקבל גיטה ולא היא. ורב האיי כתב בתשובה כי פליגי בנער' פליגי. אבל נערה ברשות אביה אינה מתגרשת ע"י עצמה. ודברי הכל אביה ולא היא ואפי' יודעת לשמור את גיטה אבל מן הנישואין או שמת אביה מן האירוסין ויודעת לשמור את גיטה מתגרשת ע"י עצמה וכדתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ע"י עצמה. אבל ע"י אביה מתגרשת אף על פי שאינה יודע' לשמור את גיטה. קטנה שאמרה התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. לפיכך אם רצה לחזור יחזור שאין הקטן עוש' שליח ואם א"ל אביה התקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור. האומר תן גט לאשתי במקום פלו' ונתנו לה במקום אחר. פסול וכו'. ור"א אמר וכו'. לית הילכתא כוותיה. דשיטה הוא. גרסינן בפ' המביא ת"ר המשליש גט לאש' ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים. משנתנו לה מותרת להינשא מיד. ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. ולשמא פייס לא חיישי'. אלא היכ' שנתנו לה לזמן קצוב כגון שנתנו לה בתנאי. אם לא באתי. שרגלים לדבר שנתן לה זמן. אבל בגיטין הבאין ממדינת הים שהוא סתם. אי נמי כגון נכתב ביום ונחתם בלילה נמי קימ"ל כר' יוחנן דאמר אפי' מכאן עד עשרה ימים. דאם איתא דפייס קלא אית לה למילתא. ואיכא למישמע דהיכא דאיתיה בעיר לא חיישי'. בפ' ב'. מאימתי מונין לגט. רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה. ותניא כוותיה דשמואל המשליח גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה [דף מט טור ב] מותרת להינש' מיד. ואף על גב דתניא נמי כרב וכו' הא איפסיק' הילכתא כשמואל דאמר משעת נתינה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה