אור ברסלב
ספר העיטור תשק"ף › אות ש - שובר

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

תשק"ף · אות ש - שובר

אות ת - תנאי

[דף מ טור ג] אות שי"ן. שובר שיתוף שלישות. שטרות שימוש שליחות.

שובר הוא הנקרא סימפון. ולשון סימפון סימן פירעון כדתנן מי שפרע מקצת חובו. ר' יהודה אומר יחליף. ר' יוסי אומר יכתוב שובר ואסיקנא [דף מ טור ד] אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפי' למ"ד כותבין שובר. ה"מ אכוליה אבל אפלגא לא ולא היא אפי' אכוליה נמי כותבין שובר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בי רבי אבא אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי אמר ליה הב לי זוזאי. אמר ליה הב לי שטרא אמר ליה שטרא אירכס לי פרען ואכתוב לך שובר ואסיקנא מסתבר כותבין שובר והילכתא אפי' אכוליה כותבין והא דגרסי' בכתובות פרק האשה וליחוש דילמא מפקא לכתובה וגביא בה זמנא אחריתי קי"ל נמי כרבי אבהו דאמר זאת אומרת כותבין שובר. והא דרב פפא דאמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ליתה דאפי' במקום שכותבין כתובה אי אבדה כתובתה כותבין שובר וגביא כתובתה ובעל חוב נמי גבי בשובר. וה"מ כשחייב מודה אבל אין חייב מודה גבי חוב נאמן לומר פרעתי. ופטור בשבועת היסת אם אמר פרעתי אף על גב דלא נקיטא כתובה גביא אלמנה וכתבה שובר ובעידי מיתה וגרושה בגט כדגרסי' בפרק שנים אוחזין הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כגון כתובה ומזון האשה והבנות שהן תנאי ב"ד ודומה להן ואם טען ואמר פרעתי לא אמר כלום. והא דגרסינן באלמנה ניזונית יתומים אומ' נתננו. והיא אומרת לא נתנו וכו' ואמר ליה רבי חייא בר אבא לר' יוחנן לאו משנתנו היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה וקי"ל נמי התם כותבין שובר. אבל הוציאה כתובה ואין עמה גט אף על גב דאיכא עידי גירושין לא גביא אלא בגט וכתובה. וכיון דלא נקיטא גיטא אפשר דפרע לה בגיטא וכתבו ליה בי דינא שובר אגביה. והיינו דקאמר אבד שוברי דגיטא לאו מעשה ב"ד הוא. אבל כתובה מעשה ב"ד הוא ואף על גב דליכא כתובה כמאן דנקיטא לה דמיא. וגט בלא כתובה כגט וכתובה דמי. וכתובה בלא גט לאו כלום הוא. כדתנן הוציאה כתובה ואין עמה גט הרי אלו לא יפרעו וכתב רבינו בעי אביי לאוקומה למתני' במקום שאין כותבין כתובה והדר ביה וסלקא שמעתא דאפילו במקום שכותבין הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. וה"מ עיקר כתובה אבל תוספת אינה גובה אלא בשטר ואף על גב דקי"ל תנאי כתובה בכתובה דמי ה"מ להנך דמנינן פרק דאע"פ ומדלא מנינן לך בהדי הנך ש"מ בכה"ג לא אמרינן תנאי כתובה ככתובה הכין כתב רבינו אלפס בכתובות. אבל רבינו אבן מגש כתב בפ"ק דכתובות אף על גב דלא נקיטא כתובה גביא מאתים משום טוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ותוספת נמי כיון דקי"ל לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כמאן דנקטא שטרא בידיה דמיא וגביא נמי תוספת. בתשובת שאילה דאיתשיל מקמי רבינו שרירא כי אמרי' לא נתנה כתובה לגבות מחיים ה"מ בעיקר כתובה וקא בעיא למישקל ומיפק אבל כי טענה [דף מא טור א] הב לי מאי דכתוב בכתובתי דאיעביד ואותיב תחותין ואישמעך דינא הוא דיהב לה כל מה דכתב לה והכי מסתברא וגבי ההוא עובדא דירושלמי גרסינן אי גדי לה אטבאות אי לא אנא מחשיבנא מן פורני. והכין חזינא לרבוותא קמאי לרבינו שרירא ולרבינו האי בתשובות ובעל מתיבתא הכין כתב אשה שאיבדה כתובתה ונתאלמנ' או נתגרשה לא מיבעיא מאתים זוז דחזו לה מדאורי' דגביא אלא אפי' תוספת גביא וכיצד עושין מוציאין שתים ושלש כתובות מקרובות ומגבין לה בפחות מהן ובשבועה ומה שתמצא בתשובות לרבינו דגרושה אם טען פרעתיך לאחר גירושין תישבע כל מי שיש בידו שטר ובתשובות אחרות אלמנה שאיבדה כתובתה אין לה כתובה דאיפשר שמחלה לבעלה. דאי נמי אתפסה צררי מסתברא דליתה ובתשובות אחרות תמצא בשמו דגובה והיכא דחייב מודה לא חיישינן לצררי דהא קי"ל כמד"א פוסקין מזונות לאשת איש ולא חיישי' לצררי והא דגרסי' בגט פשוט ובער' אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו. דרב הונא ברי' דרב יהושע אמ' אימור צררי אתפסה מאי ביניהו א"ב בשחייב מודה. אי נמי בששמתוה ומית בשמתיה דשלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ותו לא אלא דשמתוה ומית בשמתיה. לאו למימרא דהילכתא כוותיה דחיישינן לצררי דא"כ הול"ל הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ותו לא אלא דשמתיה ומית בשמתיה והילכתא כוותיה דדמי לגזלן דקי"ל דחייב להחזיר משום כבוד אבותיו ואפי' קטנים חייבים. אבל בעלמא אפי' חייב מודה לא איפסיק הילכתא כחד מינייהו. ואתא רבא ואמר טעמא משום שובר. ולצררי לא חיישינן והילכתא קי"ל כרבא כהילכתיה וכטעמא דפסק אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר תנו נזקקין והוא הדין בחייב מודה דהא רבי אסי ורבי יוחנן ורב הונא כולהו סבירא להו כשחייב מודה נזקקין. דלא סבירא להו כרב פפא וכן פי' רבי' שמואל דאמר חדא והוא הדין לאידך. ואף על גב דגרסינן דרב אלפס גרס דהילכתא כרב הונא בנוסחא דילן לא אשכחן. ורבינו שלמה בערכין שלחו מתם שמתיה ומית בשמתי' נזקקין אבל בעלמא אפי' חייב מודה אין נזקקין. דאיכא למימר מודה דחייב לה [דף מא טור ב] אבל איכא למימר דמשכון או צררי אתפשיה והילכתא כרב הונא דחייש לצררי ואיכא לפרושי כר"ש שמתיה ומית בשמתיה הילכתא כרב הונא. כלומר בההוא פליגי אבל מודה דחייב לא פליגי דאפי' לרב הונא איכא למיחש וחייב מודה ומת בגו זמניה איכא בין רב הונא לרבא טעמא משום שובר וקי"ל הילכתא כרבא שפסק הילכתא אין נזקקין וכטעמא וכהילכתא ובחייב מודה נזקקין והיינו דאמר תנו נזקקין. ותמיהא לי לרב אלפס דאייתי רב הונא ורבא. ואפילו למאן דחייש לצררי ה"מ בקטנים אבל בגדולים לא. ובשבועה גביא וכתבה שובר. ורב אשי נמי סבירא ליה כדגרסינן בפ' גט פשוט. אמר רב האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר להו שויוה בר חמשין חמשין לא משוינן ליה דאמר ליה פרעיני ואמר ליה הב לי שטרא ואמר ליה שטרא אירכס לי. וכתב ליה תברא והשתא קא מפיק ליה להאי והכין פסקי כולהו רבוותא וזה כמה שנים שבא מעשה לידי באשה שאיבדה כתובתה ופסקתי לה מאתים וחלקו עלי רבוות' והיום ראיתי תשובה אחת מר' שמואל מאוטרנטו על ידי מעשה שהשיב לר' שילה בנו של ר' יצחק מסיפונט זצ"ל ופסקו לגבות לה כתובה בין ממנו בין מיורשיו בשובר שכותבין ורבי שילה שמצא במפתחות דרבי אבהו ורב פפא הלכה כרב פפא ליתא דקי"ל כותבין שובר ומיהו מזוני לית ליה דכיון דאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה לא אמרי נכסי בחזקת אלמנה קיימי. גרסינן בפ' שנים אוחזין אמר רב חמא בר אבא אמר רב סמפון היוצא מיד המלוה אף על פי שכתב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול ואם נמצא בין שטרות קרועין יעשה מה שבסימפונות. ירוש' לבעל מתיבתא סימפון היוצא מיד המלוה אף על פי שכתב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול שאני אומר מתעסק בשטר היה והתנן שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הוא הא נמצא ביד מלוה פרוע מאי כדון אמר בר בון תיפתר בדייתיקי שאין אדם מצוי לפגום דייתקי שלו ובנוסחא דילן אמר רב סימפון היוצא מיד המלוה בכתב ידי המלוה פסול שאני אומר וכו' מתחת ידי אחר כשר. ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל אמר לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה. והא תנינן שלא מצינו וכו' סמפון שיש עליו [דף מא טור ג] עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא לאחר חיתום שטרות כשר. בפ' השותפין ההוא שטרא דיתמי דנפק עליה תברא. אמר רב חמא לא אגבויי מגבינן ליה ולא מיקרע קרעינן ליה וכו' ואסיקנא הילכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון אימר זייופא זייפו איכא מד"א דווקא דאפיק אבוהון שטרא עליה דלוה למיגבא מיניה ולא אפיק עליה האי תברא ומדלא אפקיה סהדי שקרי נינהו הא לאו הכי לא אמרי' זייופי זייף דהא קי"ל בערכין הלכה בכולהו נזקקין לבר מנמצ' שדה שלו דאחזוקי סהדי שקרי לא מחזקינן ואיכא מד"א סהדותא על פה היא ולא מחזקינן בשקר' אבל בשטרא מחזקינן ואיכא למימר אי בעל פה היכי מקבלינן הא אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והתם קטנים נינהו:

שובר בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלוני בן פלוני הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלו' למיהוי בידיה לזכו ולראיה דצביתי ברעות נפשאי ובטילית ליה לההוא שטרא דהוה ליה גבאי כך וכך. וזמניה זמן פלוני ואירכס והשתא לית לי גביה דפרע לי פלו' כל מה דכתב בההוא שטרא ולא פש לי גביה ולא מידי אלא כך וכך וכל היכא דאיתיה ליבטיל ההוא שטרא וליהוי כעפרא וכל מאן דאתי מחמתיה בהרמנא דילי ולא דילי ליקום ולערער וישתעי דינא בהדי פלוני דנן או על מאן דאתי מחמתיה מחמת ההוא שטרא דזמניה זמן פלוני וכתב ביה כך וכך ליבטיל לההוא דינא ולא ליהוי ביה מששא וכל שטרי דיפקון מתחות ידאי ודאתי מחמתי על פלוני דנן ועל דאתאי מחמתיה ליבטלן וליהוי כחספא לא שרירין ולא קיימין וכל מודעי דנפקין על שטרא דנן ליבטלן כחרס הנשבר וחומר שטרא דנן כחומר כל שטרי דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מה דכתוב ומפורש לעיל:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה