ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
תשק"ף · אות ת - תנאי
[דף לז טור א] שטרי התנאין. תנאי ממון. וגיטין. ועבדים וכתובה ותמורה. תמצא עיקר התנאים על ארבעה עשר ענינים שבהם מתקיים התנאי ומתבטל.
הראשון
שיהא דבר היתר. כדתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי כסות ועונה. הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רי"א בדבר של ממון תנאו קיים וקיי"ל כר' יהודה. ירושלמי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה. תנאו קיים. על מנת שאם אמות לא תהא זקוקה ליבם. הרי זו מקודשת ותנאו בטל ודווקא כגון שאר כסות ועונה דוודאי קא עקרו. אבל אם אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי דבר איסור לאו איהו קא עקר. דאטו מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא תתגרש. כדתניא הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר. ואם היתה זרה ע"מ שתאכלי בתרומה. ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין נתקיים התנאי הרי זה גט. ואם לאו אינו גט. וגרסינן בהכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה יורשה. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. ואמר רב הלכה כשמואל. ירושלמי אמר רבי יוסי אילין דכתבין אין מיתת בלא בני כל מה דיליה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים. זה הלשון בהלכות רב אלפס. ולשון אחר מצאתי לית הילכתא כרב דקי"ל דדבר שבממון תנאו קיים ור"ח נמי קשיא ליה הילכתא אהילכתא. וסמך על הירושלמי דגרסינן התם הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה. אבל לא לעניין דבריו שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרינן תנאו בטל שבסוף הוא זכה בהן ומסתמא אי איתא להאי טעמא לא הוה שתיק גמרא דילן מיניה והנ"ל ולאו מטעמיה משום האי טעמא דירושלמי וטעמא אחרינא הוא דאיכא ואליבא דרב ליכא לפרושה אלא כפי' דגמרא דהא סבירא לי' מתנה על מה [דף לז טור ב] שכתוב בתורה תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הלכה כרשב"ג. אבל אנן סבירא לן דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים ובדרבנן תנאו בטל וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הל' כרשב"ג דאמר אם מתה יורשה ולאו מטעמי' דאילו רשב"ג סבר תנאו בטל ואנן סבירא לן תנאו קיים ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיכ' איתא לדרשב"ג ואיתא לירושלמי דתיהדר פורנא לגבי נשא דהוה ליה כמתנה על מנת להחזיר ואיתא לדרב כהנא דאמר מתנה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה. בירושה דרבנן ונהי דאינו יכול להתנות בירושה דאוריתא כדאמר בפ' יש נוחלין האומר בני בכורי לא יטול פי שנים. לא אמר ולא כלום ואפי' לרבי יהודה משום דלא ידע למחול אבל איתיה לבן וידע ומחיל יוכל להתנות שסמך על הירושלמי ואנן לא נהירא לן ואיתא נמי לדרבא דאמר כל האומר אי איפשי בתקנת חכמי' כגון זאת שומעין לו ודוקא כגון זאת דמצי למימר טעמא מאי משום תקנתא דידי והוי נמי תקנתא דרבנן כגון פירות ומציאה וזולתן. אבל ירושת הבעל דאתיא מדרשא דרבנן אין אדם יכול להתנות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והגהה שבהלכה דליתא לדרב ליתא דהלכה כרשב"ג. וכן פסק ר"ח ובעל מתיבות. והכי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים ודוקא דאוריתא אבל בדרבנן תנאו בטל כדאמר בפ' אף על פי רבי יהודה אומר רצה כותבין לכתחילה וכו' טעמא דכתב ליה הא לא כתב לא והא שמעי' ליה לר' יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים. קסבר ר' יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וקיי"ל כרבי יהודה ואפילו בדבר של ממון תנאו בטל ואף על גב דרבי יהודה סבר במלתא דלא שכיח לא עבדי רבנן חיזוק לדברי' דוקא פירות דאמרי' לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות אבל ירושה דומיא דכתובה היא שכל אדם יורש את אשתו כשתמות ומיתה שכיח. כדאמר בפרק כל הגט חברך מית אשר איעתר לא תאשר וכי עביד רבנן תקנתא במילתא דשכיח והא דאמרי' בדבר של ממון תנאו קיים דוקא דידע וקא מחיל. כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אבל היכא דלא ידע כגון איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים תנאו בטל והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה בידע. אבל בסתם יש לו עליו אונאה כדתניא בד"א בסתם אבל במפרש כגון מוכר שאמ' לו ללוקח חפץ שאני [דף לז טור ג] מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ואית דמפרשי דהא דרבנן דאם מתה יירשנה דלא ידע דמחיל הוא. דהא לא ידע מי מאית ברישא ודכולי עלמא תנאו בטל ולא קשיא הילכתא אהילכתא:
השני
תנאי כפול. דתנן ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וגרסינן בפ' מי שאוחזו הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבי שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי רבי מאיר וחכמי' אומרי' נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט ופסק רבינו אלפס הילכתא כרבנן ואף על גב דקיימ' לן דבעי תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי אבל על מנת כאמר מעכשיו דמי ולא בעי' תנאי כפול ולא להקדים תנאי למעשה ולעולם תנאו קיים וכן כתב הבבלי ותמיהא לן חדא דפלוגתא דרבי מאיר ורבי חנינא בן גמלי' בתנאי כפול בעל מנת הוא בקדושין והכא נמי בעל מנת הוא דקאמר. לפי שלא אמר לה אם תשמשי ואם לא תשמשי וקאמרי רבנן נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיי' התנאי אינו גט לאו טעמ' משום כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (אלא) משום דלא בעי' תנאי כפול ועוד השתא דאם בעי' תנאי כפול ואי לאו כפליה ואי נמי מעשה קדו' לתנאי אף על גב דלא אתקיי' תנאי נתקיי' המעש' ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא כ"ש. ואף על גב דלא איתקיים התנאי תתקיים המעשה ומסתברא דאפי' בעל מנת נמי בעי' תנאי כפול וכל דיני תנאין והילכתא כרבי מאיר בעל מנת שתשמשי ולא כפליה דאע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט. כדאיתא הכא וכדגרסינן בירושלמי תני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת עד שיכפול תנאו ולרבי מאיר היכא דכפלי' לתנאי' ולרבנן היכא דלא כפלי' לתנאי' קיימא לן כרבי דאמר כל האומ' על מנת כאומ' מעכשיו דמי כלומר כאילו אמר מעכשיו. תתקיים המעשה אם תתקיים התנאי נתקיי' התנאי איגלאי מילתא למפרע דמההוא שעתא איתקיי' ליה המעשה ונפקא מינה למה שאירע בנתיים כדמפרש לעיל. והא דאמר הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת. על מנת שתחזיר לי את הנייר. הרי זו מגורשת ואסיק עלה מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר אביי רבי מאיר היא דאמר בעי' תנאי כפול וכו' ורב [דף לז טור ד] אשי אוקמה לעולם רבנן היא ולא בעי תנאי כפול וסיפא היינו טעמ' דמגורשת דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר. כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז דקיימ' לן והיא תתן ומגורשת מעכשיו אף על גב דנתקרע הגט או שאבד הכא נמי מגורשת מעכשיו באותו הגט על מנת שתחזירי לי את הנייר ואם אבד או נשרף משלם דמיו ואי נמי הוה ליה במתנה על מנת להחזיר וכשיחזיר לו דמיו או הנייר אגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא. ולעולם בין באם. בין בעל מנת בעי' תנאי כפול וליכא בינייהו אלא בעל מנת כשיתקיים התנאי יתקיים המעשה וכן מצאתי בתשובת הר' יעקב זצ"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואומר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיק' התם אם נתקר' הגט קודם גמר התנאי א"צ גט אחר ואין משגיחין עליו וכ"ש אם בטלו וההוא עובדא דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין אתא ואמר חזו דאתאי ואמ' לא שמי' מתיא ופריכ' ר' אבהו התם לבטולי מיכוין דמשמ' דמצי לבטולי בפי' הכא מוקים לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עייונ' דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיי' אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעיל במאמר שלישי ומסתברא בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דקדוקי התנאי וכן כתב בתשובת רבי משה הגאון וכן הורו הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות ותשובת רב אלפס דקאמר דווקא בגיטין וקידושין אבל בממונא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבה בממונא בעי' באיסורא לחודא לא בעי' כדגרסי' בסוף פרק שבועת העדות אל יככה יברכך ויטיב לך רבי מחייב ורבי יהודה פוטר גמ' והא לית לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכו' ור"ח ורבינו אלפס פסקו הילכתא כסתם מתני' דהשוכר את הפועלים בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ולא אוקמה בגיטין וקידושין ורבוות' קמאי בנוסחא דתנאי כולה דקדוקי כתבי וכן הילכתא וגיטין וקידושין אף על גב דאיסורא הוא לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הין ואזלינן לחומרא דגרסינן בירושלמי ואיתא נמי בעירובין בהאי לישנא כולה ירדו לסמפון כשיטת רבי מאיר בקידושין רבי חנינא חברוי דרבני' בעי למה לי כרבי מאיר אפי' כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בש"ר יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלוני מקדש ליך אנת פלנית בת פלו' ומכניסך ליום פלו' ואי אתא יום פלו' ולא אכנסיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מיעקר לקידושין אמר [דף לח טור א] רבי יוסי בר בון בכל אתר אית לרבי מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הין וכה לית ליה אמר ר' מתני' חומר הוא בעריות והכי פירושא ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הין אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיום התנאי אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרי' רבי מאיר כדאמר התם בע"מ שירדו גשמי' לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים ולב' אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפשי קידושי אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הין כלומ' באיסורא כדאמר בשבועות אל יככה ויברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ותנן נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמ' כרבי מאיר והכא דאיסור' לית ליה דאי אית ליה קידושי ראשון קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והילכך בממונא אי לא כפליה לתנאי' המעשה קיי' ותנאי בטל באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין בגיטין וקידושין. אם לא כפל מקודשת לחומריה ומשום חומרא בעי' תנאי כפול וכן הילכתא ובעל מתיבתא אייתי להאי ירושלמי ורבינו שמואל כתב בפ' יש נוחלין כרב אלפס קבעינן בגיטין תנאי כפול לרווחא דמילתא. אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כרבי שמעון שזורי. וגבי אתרוג לא בעי' תנאי כפול. ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובתו ואיכא דקשיא ליה הא דתנן אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה וניחא דהתם לא מקני ליה ולא מידי. דהא לא קאמר ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מיחייב לקיומי לתנאיה. ואף על גב דאמר בלשון אסמכתא ומסתברא דתנאי דאי' ביה כפילא הוא. דהא כתב לה אנא אישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא הוא ולא אסמכת' הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא:
השלישי
דתנן בהשוכר את הפועלים כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאי בטל:
הרביעי
כל שאפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיים בסופו תנאו בטל. ואמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא. אבל חכמים אומרים תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע ע"מ שתבלעי קנה וכו'. רבי יהודה אומר כזה גט כלל אמר רבי יהודה בן תימא וכו'. אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה בן תימא. ירושלמי לבעל מתיבתא כל דבר שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו לא נתכוון זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ורישא בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ליכא [דף לח טור ב] מאן דפליג וכן הילכתא וכתב ר"ח אף על גב דלא אשכחן לה אלא אליבא דר"מ דאמר תנאי קודם למעשה תנאי קיים מעשה קודם לתנאי תנאי בטל הילכתא כרבי מאיר דתני לה גבי הילכתא דהא מתני' סתמא היא וכולהו הילכתא היא. גרסינן בירושלמי רבי חייא בש"ר יוחנן כל תנאי שהוא מעשה בתחילתו מקודשת לחומריה. רבי חייא בש"ר יוחנן קידושי מלוה לחומריה ובקרקע לא קנה ובמטלטלים אין מוסרין אותו למי שפרע. ואיכא דקשי' להו הא דתנן כתבו גט ותנו לאשתו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חודש ותנו לאחר י"ב חודש אינו גט. רבי יוסי אומר בזה גט וכו'. ואמרינן עלה לימא קסבר כתב גט על תנאי כשר לא שאני התם מתוך דהוה ליה למיכתב אם לא באתי כתבו ותנו. ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ות"ק ל"ש הכי ול"ש הכי והתם דמעשה קודם לתנאי והוי תנאה ואיכ' למימר תנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשנויי ביה שליח ואי שני בתנאיה לא עבד ולא כלום אף על גב דמעשה קודם לתנאי. והא דתנן הרי זה גיטיך אם לא באתי וכו'. ולאו דווקא הרי זה גיטיך תחילה אלא דינא אתא לאשמועי'. ומסתברא הא דגרסינן במסכ' יום טוב ההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלו' ולינסיב ברתיה ואמרינן עליה טעמא דאמר הבו ליה ואינסיב משום דמעשה קודם לתנאי קאמ'. אבל אינסיבה והבו ליה תנאי קודם למעשה ואי נסיב שקיל ואי לא לא. ואיכא דקשיא ליה סדר סמפון דגרסינן בירושלמי דמעשה קודם לתנאי הוא כדכתב לעיל:
החמישי
הין קודם ללאו דתנן כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. והא דברי הכל וכי פליגי רבי חנינא בן גמליאל ורבנן בכפילא לחודיה הוא דפליגי כדמפרש התם רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו וכולהו תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן להו ובעינן הין קודם ללאו כענין שנאמ' אם יעברו ואם לא יעברו:
הששי
תנאי בדבר אחד ומעשה בדב' אחר לעשותו:
השביעי
תנאי שאפשר לעשותו על ידי שליח. אבל אי אפשר לעשותו ע"י שליח כגון חליצה ודומה לה לאו תנאה הוא. וכן כתב ר"ח בגיטין סוגי' דשמעת' בעי' תנאי כפול והין קודם ללאו ותנאי קוד' למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח. ומסתייעא נמי מדגרסינן בפ' רשב"ג דכולי עלמא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מיפלגי. וגרסינן בסוף פרק מצות חליצה גבי יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואמרו ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ובתר דחלץ לה לא אמ' זיל הב ליה. ואמרו לו משטה אני בך עבדי [דף לח טור ג] מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין וכו' אלמא איבעי אמר משטה אני בך וכן הלכה. ורבי יוחנן נמי אמר בפר' המדיר תנאה שאפשר לקיומי על ידי שליח כהתם הוי תנאה ואי לא לא הוי תנאה וביאה אף על גב דלא אפשר לקיומי על ידי שליח הוי תנאה משום דאיתקוש הוויות להדדי:
השמיני
בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקניין דברים הוא כגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמרי קניין והא דגרסינן בירושלמי בפ' שבוע' העדות אילין דכתבין על מנת שיש לו רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משום האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדין דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם. ואמר רבי מנא אין כתב ואמר אף על גב דלית ביה דינא יהב גבי. והא דאמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה ממך הרי היא קנויה לך מעכשיו ליתא אבל האי דבעא שמואל מרב חזר ולקחה מבעלי' הראשונים מהו ופשט לו מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואסיקו רבוותא דהילכתא כוותיה כדפרישית התם סמכא דעתיה. וניחא ליה דליקום בהימנותיה ולא אשכחן דבר שלא בא לעולם קני אלא התם אי נמי משום כבוד אביו או משום כדי חייו ובההיא דזבינתא לכתובתה דאימא בטובת הנאה משום טעמא דמפרשי רבוותא כדאיתא במאמר קניין אבל מתנה דבר שאין בידו הוא וסברא דילן במכירת קרקע:
תשיעי
בדבר שיש בו ממש. אבל בדבר שאין בו ממש לא תנאה הוא כגון אויר וכיוצא בו כדפ' בקניין:
עשירי
תנאי בלא פטומי מילי כדגרסינן בפ' איזהו נשך ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחברי' שלא באחריות חזייה דהוה עציב. אמר ליה אמאי את עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי. אמר אמימר פטומי מילי נינהו. אמר ליה רב אסי לאמימר והאמר רבא וכו' ופי' רב אלפס בתשובות לפי שרוב בני אדם מוכרין באחריות וזה לא רצה למכור אלא בתנאי שלא יהא עליו אחריות גלי אדעתיה שלא אמר אלא להשביע. ואמר הלכה זו נחלקת לשני חלקים אחד קודם גמר המעשה והוא שאמר מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירה לי אסור וכן שקפץ הלוקח ואמר לכשיהיו לך אחזירם לך וכן שקפץ המוכר ואמר לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסמכתא היא ואסור מאחר שלא נגמר המעשה אלא בתנאי ותנא לכשיהיו לי מעות דאסור. והוא הדין לכשיהיו לך מעות:
[דף לח טור ד] והחלק השני הוא תנאי שלאחר המעשה. והוא סיפא דקתני לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר בין שהתנה הלוקח ובין שהתנה המוכר מותר לפי שלא התנה אלא לאחר המעשה לאחר שבאו הנכסים ליד לוקח ותנא חדא והוא הדין לאידך ורח"פ על זו הדרך ולא נהירא לן ומסתברא רישא וסיפא בשעת מעשה ורישא דווקא במוכר. דמוכר הוה ליה לאתנויי ואתני לוקח ותנאו קיים ואסור דהוה ליה ריבית וסיפא דווקא בלוקח דכיון דמוכר איבעי ליה לאתנויי ולוקח אתני לאו תנאה הוא אלא פטומי מילי נינהו ומשום הכי מותר. והיינו דקאמר נעשה כאומר לו מדעתו כלומר כיון דמוכר אתני ולא לוקח כמד"א ליה מדעתך אם רצונך תחזיר לי ולאו תנאה הוא והילכך כל היכא דמוכר בעי אתנויי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנויי כגון אחר וכיוצא בהו אתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אא"כ עשאו מי שעליו להתנות אפי' התנה בשעת מעשה ונוסחא דר"ש הכי איתא לכשיהיו לך מעות תחזירם לי אסור לכשיהיו לי אחזירם מותר:
אחד עשר
תנאי בלא אסמכתא בלשון אי כדאמר כל דאי לא קני וכתב רב האיי במקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעשה על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון קודש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואף על פי שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן הרי זה גיטך אם מתי הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אף על גב דאמר בלשון אם ודברי רבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא ואם גיזם ואם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיה וקנו מיניה בב"ד חשוב ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא דקביל לאו מילתא יתרתא אי נמי בידו לא אסמכתא היא כדאמר בפרק המקבל ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מוברינא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהב ליה ג' מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא הי' ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא אמר מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אף על גב דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא וגרסינן נמי באיזהו נשך אי טרפא לה מינך אשלם לך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך ואמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן [דף לט טור א] ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזיל בפרוותא דבי אלשפט ואמר אמימר אמרית לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מסתברא מילתי' דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבנא ליה ניהליה רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו והכא לאו בידו ש"מ אף על גב דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק בי רב כהנא זוזי ואמר ליה אי יהיבנא לך ביום פלוני מוטב. ואי לאו שקול חמרא בזוזך דמילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמיחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוה על שדהו ואמר לו אי אתה נותן לי עד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני והילכתא כל דאי לא קני דווקא מילתא יתירתא ולאו בידו וכתב גאון אי נפק כתובה דאיתא באסמכתא אף על גב דכתב בה דלאו כאסמכת' שטר בטילה היא דהשתא לענין גיטין גרסינן בטל הוא אי איפשי בו פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכ"ש לענין ממון וכל היכא דאמר מלוה מעכשיו או על מנת לאו אסמכתא הוא ופרישנא לעיל בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן בדלא קנו מיניה ולא אמר ליה מעכשיו הא קנו מיניה אי נמי אמר ליה מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים ורבוותא כתבי דההיא בדאתפיס זכוותיה לחודיה היא והיכא דתפיס ב"ד משכונו' של בעלי דינין ואמר להו אי לא עבידנא כפסק' וכפשר' דלכון ליהוי דיליה כל מה דאית לי גבייכו איכא דמדמי לאתפוסי זכוותיה בבי דינא ואיכא מ"ד אסמכתא הוא ולא קני ומסתמא דלא מיקריא אסמכתא ואף על גב דלא אמר ליה מעכשיו דלאו מילתא יתירתא היא ועוד דכיון דאדעתא דהכי יהיב משכונות להו בב"ד במד"א להו מעכשיו דמי כמלוה על המשכון דגרסינן בתוספ' לקמן ושני' עוררין על הבית ועל השדה דאע"ג דא"ל כלישנא דאסמכתא איבד את זכותו וההוא דגרסינן אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך אדעתא דמקנא יהב ליה לזוזי ולא אדעתא דמהדר ואסמכתא היא וההיא דפסחים בגמר' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואוקימנא בהרהינו אצלו התם נמי מוכח אף על גב דאמר אם לא באתי בלישנא דאסמכתא הוא ישראל מישראל וישראל מגוי [דף לט טור ב] קני אבל גוי מישראל לא קני עד דאמר מעכשיו כדאיתא התם ודמיא למשחק בקוביא דאמר התם כל כי האי גוונא לאו אסמכתא. ואמר רבינו יעקב דלא מיקריא אסמכתא אלא דחד סמך אחבריה וחבריה לא סמך עילויה אבל הכא כל חד וחד סמיך אחבריה אי נמי כההיא דאמרינן במס' שבת מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמר כל מי שילך ויקניט את הלל יקנה ד' מאות זוז כל חד וחד אמר אנא ידענא טפי וכל חד גמר ומקני הוא הכא נמי כל חד וחד אמר אנא טענינא טפי ואזכינא בדינא והא דגרסינן בע"א ההוא דאמר לחבריה אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא לה במאה אזל זבנה לאיניש אחרינא וכו' כתבי רבוותא דווקא פסק וקנו מיניה בלשון מעכשיו הא לאו הכי לא דקי"ל אסמכתא לא קני ודווקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרינן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה. ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזבנינא לה במאה מאותן מעות שהוא חייב לו ומכר לאחר במאי קנה אף על גב דלא קנו מיניה ואיכא למימר דהאי עובד כה"ג הוא ואי אמר להו כדשיימוה בתלתא אפי' תרי מיגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמר תלתא ולא אמרינן זיל בתר רובא כדשיימי בארבע עד דשיימו בארבעה וכ"ש דאמר כדאמ' ארבעה כדשיימו בתלתא ואתא תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו בשומא טפי וקיי"ל כרב הונא דלא מצי מעכב והני תלתא דיתבי בדינא ואתאן בהדיהו תרויהו למיעבד פשרה מסתברא דהוה ליה כמ"ד בתלתא. אי חד פליג עליהו לאו פשרה. תוספ'. משכן לו בית. משכן לו שדה ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום. הגיע זמן ולא נתן נתקיימו התנאין. דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה האיך זוכה בדבר שאינו שלו אלא יתננו מודה רבי יהודה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה. ואמר אחד מהם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת שאבד את זכוותיה הערבין וכו' המלוה על המשכון לחבירו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום. הגיע זמן ולא נתן לו הגיעו המשכון בין רע בין יפה. ירו' בפ' גט פשוט עצומים ר' אבוהו גבי ר' אבא גבי ר' חמא. גבי ר' יונה ור' דוסא לא גבי. אמר ר' מנא אף על גב דלית ר' יוסי גבי גבי עיצומים מידי בההוא דיהב בריה גו אומנתא ועצימין ביניהון דו גבי ומסתברא דעצומים אסמכתא. ועל משנת [דף לט טור ג] מי שפרע מקצת חובו הוא וטעה הסופר וכתבה על משנת כותבין שטר ללוה:
שנים עשר
תנאי בגט דבעי דלישבוק רווחא בתנאה דליקיים תלימות. דאי אמר ע"מ דעבוד הא מילתא לעולם לאו גיטא הוא. דת"ר הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין לעולם ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל למ"ד יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלו' הרי זה כריתות וכתב ר' שמעון קיירא וודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני דאינסבא ליה לאלתר והוה ליה בני מבעל שני ומית ליה בעל ראשון והוה ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתליה לתנאיה בגוויה קיים ואי אישתי יין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרים ובתראי לא הוו ממזרים ואסירא לשני. והוי פליגי רבנן בה דכיון דבחייו דבעל לא עבד עליו תנאיה ולאחר מיתה הוא דעבד כיון דמית בעל בטל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע:
שלשה עשר
תנאי בגט בלא שיור כדתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלו' ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימ' בחוץ שיש בו שיור. אבל על מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאה דעלמא ואי אמר על מנת שתינשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחרים כדמפרש טעמא בגמר' ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול ואמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה פסול ואזדא רבא לטעמי' וכו':
ארבעה עשר
שלא יהא בו אונס שכל תנאי שאיר' בו אונס התנאי בטל לבד מגיטין וקידושין. גרסי' בפרק מי שאחזו זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה לאחר מיתה לא אמר ולא כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט כו' אמר אביי שתי לשונות משמע אמר לה מהיום כמעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דמי מהיום ולאחר מיתה מספקא לן וחולצת ולא מתייבמת אתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט. לא [דף לט טור ד] מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן הין קודם ללאו. והאי דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתב בגיטא מן יומא דנן ולעלם דאי לאו הכי הא קיי"ל אם מתי כלאח' מיתה דמי ולא אמר כלום עד דאמר מעכשיו זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו וכו'. אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו נמי וכו' ואפי' בסתם בלא תנאי חוזר ותקנתא דשמואל לבהכי איצטריך דלא פסול וליתא לדרב הונא כדאמר ורבא ורבה לא סבירא להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו אין גט לאחר מיתה כדגרסינן באיזהו נשך בההוא דאינגיד ואיתנח ואמר ליה אמאי מתנחת וכו' ואמר פטומי מילי נינהו ואינו חוזר ודוקא בסתם אבל אם פירש ואמר מתי דכולי עלמא אם עמד חוזר ומסתמא דליתה לדרב הונא דהא מתני' אם עמד חוזר דוקא במתנת שכיב מרע כדאיתה ובתשובת לרבינו אלפס הנותן גט על תנאי כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור אותו ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד שליש. אבל לכתוב התנאי בסוף הגט או מאחור' אינו רשאי שאם כתבו הויא ליה לבעל זכותא בגויה ואינו כריתות ואם בא הבעל בתוך הזמן אפי' ריח הגט אין בו. וכן כתב הרב המחבר ומסתברא אם נתנו ליד האשה יכול לבטלו קודם שנתקיים כדפרישי' ואליבא דהילכתא בין לרבה בין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכא דלא ליטעי אינשי בין לאחר התורף לא רגילי למכתב תנאי בגיטין וכן כתב רבינו האיי בתשובות ואנן נמי הכי סבירא לן ומסתברא נמי מדגרסי' בפ' כל הגט אבל מכאן ועד י' ימים חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזיופתיה וגרסי' נמי גבי אם מתי הלכה כר' יוסי בעל פה אי לא ש"מ דתנאה בין בעל פה בין בכתב הוא ואם הוא על פה מוסרו בפני עידי מסירה. וה"ג בפרק המגרש כל התנאים פוסלין בגיטין דברי ר' וחכמים אומרים כל שפוסל בעל פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב ופסק רבינו אלפס כרבה דאמר מחלוקת לאחר התורף והילכתא לפני התורף פוסל לאחר התורף כשר. אם נתקיים התנאי כדתנן ולפני התורף פוסל אילו נתקיים התנאי דוקא [דף מ טור א] בכתב דפסול לפני התורף משום גזירה דעל מנת אטו חוץ אבל על פה אפילו לפני התורף כשר וה"מ על מנת. אבל חוץ וכל דאיכא שיור בכתב פסל אפילו לאחר התורף. ובעל פה לפני התורף פוסל לאחר התורף לא. כדרבא דאמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקו לבעל על דכתיב טירפא דגיטא שמא יזכיר להם תנאי שיש שיור בגט כגון חוץ מפלו' ודומה לו והדין סברא לפסק הרב. אבל גאוני מחסיא ותשובות פסקו כר' זירא בהאי לישנא אף על גב דפליג רבא על ר' זירא אכרע אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ואמר כתב גט על תנאי דברי הכל כשר והיכי דמי לאחר התורף ולפני התורף נמי פוסל בעל מנת ורבנן מכשירין הלכה כרבנן. דרבנן דמתני' דבהדי ר' אלעזר ורבנן דברייתא דבהדי ר' ור' זירא וברייתא דתני אבוה דר' אבין כולהו מכשירין בעל מנת בין לפני התורף בין לאחר התורף בין בכתב בין בעל פה. ולא חזיא לרבי' חננאל סבריה ומסתמא כפסקא דקמאי דרבי זירא הא מיפלג פליג ולא אמר ליה אבוה דר' אבון דברי הכל פסול. כרבה דאמר לפני התורף פוסל. לאחר התורף כשר ש"מ דלית הילכתא כרבה. פלוגתא דרבוותא דאזלינן לחומרא. ובעל מתיבתא דלא אייתי דרבה ור' זירא סמך על הירושלמי דאייתי בפ' השוכר דכת' לעיל בדרך התנאי כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ירושלמי מה פליגין בשביטל תנאו. אבל לא ביטל אף ר' מודה הדא אמרה כל התנאין דתנינן בגיטין דלא כר' אמר ר' חנינא בכותב על מנת כן ברם הכא בנותן על מנת כן זעירא בעי קומי רבי מנא הדא אמרה אין תופשין כר' אמר ליה מה את בעי מר' ר' כר' יהודה דר' יהודה פוסל בטופס' ומשמע דסבירא ליה לירושלמי דהיכא דהגט נכתב בעל מנת ובשעת מסירה בטלו הוא דפסול משום דכתיבה ונתינה אין שוין. ובעינן שיהא כרות לשמה משעה ראשונה כדאית' התם אבל כתיבה ונתינה שוין בעל מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאים דעלמא וצריך עיונא. גרסינן בפר' השוכר את הפועלים מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ושואל פטור מלשלם ונושא שכר והשוכר שיהיו פטורין משבועה ומשלם תנא מתנה שומר חנם להיות כשואל במאי בדברים ואסיקנא אף על גב דלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וכן הילכתא ועדים שאמרו תנאי היו דברינו איתה בקיום
ואלו הן טופסי התנאין:
תנאי ממון בששי בשבת בכך וכך ימים לירח פלו' למניין שאנו מונין בו כאן במתא פלו' איך פלו' בר' פלו' אמר אלינו הוו עלי עדים וקנו ממנו וכתבו ותנו לו לפלו' בר' פלו' להיות בידו לזכות ולראיה שרציתי ברצון נפשי בלי אונס והתניתי עמו על זה השותפות והעסק כך וכך תשוה ואי מקיים לי תשוה דילי מעכשיו יהא כך וכך ואי לא לא ותנאו זה הין מלפני לאו וכל הדקדוקים כתנאי בני גד ובני ראובן ולא יהיה לי רשות לערער על תנאי זה ואחריו' וחומר שטר זה קיבלתי עלי ועל יורשיי אחריי כאחריות [דף מ טור ב] וחומר כל שטרי תנאי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה והכל כותב לפי התנאים שביניהן וכתב הרב המחבר דהכין כתב בכולהו נוסחי עתיקי הין קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ומסתברא דסביר ליה כסברא דילן דבממונ' נמי בעינן כולהו דקדוקי:
תנאי גט בכך וכך בשבת כו' איך פלו' בן פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי דתריכנא פלנית בת פלו' אינתתי בגט דמסרנא קדמיכון בתנאה דאי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו ליהוי גיט' ואי אתינ' עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ואנן סהדי דקבלת אנתתיה ההו' גיטא על תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למיכתב תנאה בגו גיטא כתבי ליה באנפי נפשיה ויהבינן ליה בידא דפלו' למיהוי בידה ואי גיטא דשכיב מרע הוא כתב אי לא מייתנא לא הוי גיטא ואי מייתנ' ליהוי גיט' מעכשיו ואי לא לא ליהוי גיטא ואנן סהדי וכו'. ושטר תנאה דא כחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ותיהוי בידא דפלוני לזכות ולראיה:
תנאי עבד בכך וכך כו' איך פלו' אמר לנו הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתובו וחתומו והבו ליה לפלו' דהיה ריבוני מקדמת דנא דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית על נפשאי למיפלח ליה כך וכך כי היכי דפלחית עד השתא ולא יהא לו רשות לעכובי ולמיעבר על דעתיה ומודינא קדמיכון דאית ליה לפלו' ריבוני פולחן שניא אילין וחומר שטרא דנן כחומר כל שטרי יזפתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וכו'. וקני' מפלוני וכו' ורובא דהדין נוסחא כנוסחא דקמאי ונוסחא דילן בגיטין דעלמא אנא פלוני בר פלוני שחררית פלוני עבדי בגיטא דחירותא דמסרנא קדמיכון על תנאה דפלח יתי כך וכך שנייא ואי פלח לי שנייא אילין ליהוי גיטא דחירותא גיטא מעכשיו ואי לא ליבטיל גיטא וקביל פלו' גיטא על הדין תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למיכתב תנאה בגו גיטא וכו' כדכתבינן לעיל. ומסתברא דלא בעי קניין:
תנאי כתובה בכך וכך בשבת כו' איך פלוני בן פלוני ופלנית בת פלו' אמרו לנא הוו עלנא סהדי וכתבו וחתמו עלנא בכל לישנא דזכותא והבו לכל חד וחד מיננא למיהוי בידא דכל חד וחד לזכו ולראיה. דצביתי אנא פלנית בת פלו' ברעות נפשי בדלא אניסנא למיהוי ליה לפלו' לאינתו ברעות שמייא ליום פלן וקבילית עלי למיתן ליה עד יום פלן כך וכך ותכשיטין ומקרקעי ומטלטלי. ואי מעכבנא ולא מקיימנ' ליה ההוא תנאה אקניתי ליה מהשתא ד' אמות בחצירי ואגבן ארשיתי למיגבי מינאי ומיירתאי כל תנאה דכתיב לעיל. וכך קנסא מכל מה דאי' לי תחות שמיא דקנאי ודקנינא כולהו יהון אחראין וערבאין עד דתתקיים תנאה דילי וכך אמר לנא פלו' בר פלו' אף קבילת עלי למיכנסה לפלו' ברתיה ליום פלן ולמיכתב לה כתובה במנהגא דילן ואי מעכבנא [דף מ טור ג] אקניתי ליה מהשתא ד' אמות קרקע בחצרי ואגבן אקניתי להון כל מה דאית לי תחות כל שמיא למיגבא מינאי כך וכך קנסא ולמיתן יתיה לכל מאן דבעי עד דתתקיי' תנאה דילי ואחריות וחומר שטרא דנן קבילנא עלנא ועל נפשנא כחומר כל שטרי תנאה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' ומפלנית לפלו' בכל מה דכתב ומפרש לעיל:
תמורה כגון שהחליף בית בשדה או שדה בבית או בית בבית. כדגרסינן בהזהב וזאת לפני' בישראל על הגאולה ועל התמורה גאולה זו מכירה תמורה זה חליפין וכבר פירשתי עניין חליפין בשער קנין וחליפין הרי הן כמכר לרבינו אבן מגש ראובן החליף בתים לשמעון ומצא בהם מומין וטען שלא ידע בהן ולא הודיעו וראובן אומר הודעתיך ועוד אומ' אני אתקן כל המומין אם המומין נראין לעין כל הנכנסין ובאו עדים שנכנס ראובן בבתים אין לראובן על שמעון כלום אם לא ישבע ראובן שלא עבר ולא ראה ובטל החליפין ומה שאמר נתקן המומין אם המומין אינן בגוף הבתים כגון אמת המים העוברת בהן או שיש בהן לאדם אחר תשמיש עליהן החליפין קיימין. אבל אם בגוף הקרקע כגון בגוף כותל שנראה שלם ונמצא רעוע כותל הנראה של סיד ונמצא של טיט שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן והחליפין בטילין כדאמ' לענין סנדל שניטלו שנים מתרסיותיו ותיקנן טהור משום דפנים חדשות באו לכאן וכדאמ' הלכה אצל רופא וריפאה אינה מקודשת כתב בכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלו' בן פלו' ופלו' בן פלו' הוו עלנא סהדי וקנו מכל חד וחד מיננא וכתובו וחתומו עלנא בכל לישנא דזכותא דצבינן ברעות נפשין ועבדנ' חליפין ביננא בההוא ביתא ודרתא דאית ליה בדוך פלן בסימנהא ובמצרנהא וחליפנא יתיה בההוא דירה דפלוני בסימנהא ובמצרנהא והשתא ליזל פלו' וליחזיק בדירתא דילי וליהוי לנפשיה וכך אמר לנא פלו' בר פלו' דניזל וליחזיק בדירתא דיליה וליהוי לנפשיה דאנא מסתלקנא רשותי מינה לגמרי מיני ומיירתאי בתראי ולא אישתייר לכל חד וחד רשותא בדירתא דהות לי' עד השתא דכל חד וחד מינן החליף רשותה בדירתא דאידך ולא אישתייר לנפשיה שום שיורא בעלמא וכל חד וחד ליזכי לנפשיה במתנא דידיה ואם מחזירין ממון זה לזה יכתבו חלוקה דפלו' דהויא שויא טפי מחלוקה דאידך דאהדר ליה כך וכך וכל דייתי ויקום ויערער וכו' כדכתב בשטר זביני: