ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
תשק"ף · אות פ - פרוזבול
[דף עה טור ד] גרסינן בפ' השולח הלל תיקן פרוזבול מפני תיקון העולם ואוקמה אביי בשביעית בזמן הזה ור' היא כדתני' וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמיטות הכתו' מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספי' בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים ובזמן שאי אתה משמיט קרקע אי אתה משמיט כספי' ותקינו רבנן דתשמיט זכר לשביעית ראה הלל שנמנעו העם מלהלות ועוברים על מה שכתו' בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגו' עמד והתקין להן פרוזבול ורבא אמר הפקר ב"ד הפקר. ומתני' אפי' בזמן השמטת קרקע הוא אי נמי אפי' בזמן הזה ואליבא דרבנן. וכתב הרב המחבר איכא מאן דאמר הני מילי בארץ ישראל ובזמן הזה אבל בחוצה לארץ לא צריך פרוזבול עולבנא דדייני הוא לאותן שדרין בארץ ישראל קאמר דלאחר חורבן הוא ומסתמא דאפי' לר' השמטת כספי' נוהג בזמן הזה בחוצה לארץ מדרבנן דארץ ישראל וחוצה לארץ לגבי שמיטה כי הדדי נינהו דחובת הגוף הוא דהא סבירא ליה לר' דאפילו במקום שאי אתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים. וכי אמר ר' בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בחוצה לארץ קאמר ובזמן שאי אתה משמיט קרקע אי אתה משמיט כספים אפילו בארץ ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית ואוקמוה אדאורייתא והלכך לר' אתה משמיט כספים אפי' בחוצה לארץ מדרבנן דהא רב אשי דמקני להו גדמא בדיקלא ורבנן דבי רב אשי מבבל נינהו ומסרי מילייהו להדדי ולרבנן דפליגי עליה דר' אפי' מדאורייתא. אבל יובל לא נהיג דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה למדנו מדגלו שבט יהודה ושבט גד וחצי שבט מנשה פסקו יובלות ומסתמא דאיכא למימר דאורייתא כרבנן מדגרסינן בהניזקין הנוטע בשבת בשוגג יעקר וכו' ואמרי' עלה מיכדי הא דאוריתא והא דאוריתא מ"ש בשבת ומ"ש שביעית כו' גרסינן במשקין יכול ילקה על תוספת שביעית ש"מ דכולהו סבירא להו דאוריתא. וקיי"ל הלכה כרבי [דף עו טור א] מחבירו ולא מחביריו. והא דמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעיתא משום ארנונא ופריש ר"ש דס"ל כרבי דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן לא דייק לן דאפילו לרבנן דאמר מפני האונסין מותר והכי מוכח בירושלמי בסנהדרין ובשביעית בראשונה שהיתה מלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהא חורש חריש ראשונה חד משמר הוה איעבר בשמיטה וכו' עד לא אתאן אלא למיגבי ארנונא וכו'. ר' יונה ור' יוסי הורון למאפי לארם יקנה בשבתא אמר רבי מונא קושייתא קומי ר' יונה לא כן אמר ר' זעירא נמנו בעליית בית נתזה בלוד על כל עבירות שבתורה אם יאמר גוי לישראל וכו' ולא קיבל מהן אמר לא אתון משמרתון אלא מיכול פיתא חמימא שמעינן מיהא דר' ינאי אפי' בשביעית דאוריתא קאמר והיינו דגרסינן בע"א א"ר הונא בריה דרב יהושע האי מאי דלא ידע כמה בשביעתא וכו'. נפקא מינה לשמיטת כספים האידנא. ירושלמי בפ' בתרא דשביעי' את אחיך תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לב"ד מכאן סמכו לפרוזבול מן התורה ופרוזבול מן התו' כשהתקין הלל לדבר תור' קשייתא קומי ר' אחא. כמאן דאמר מעשרות מדבריהן ברם כמד"א מעשרות מדברי תורה התקין הלל על דברי תורה אמר ר' יוסי וכי משעה שגלו ישראל לבבל כלום נפטרו אלא מן המצוות התלויות בארץ. והשמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה חזר ר' יוסי ואמר כלו' בשביעית בזמן הזה הוא דכתב וזה דבר השמיט' שמוט בשעת שהשמטה נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל דבר תורה וכו' עד מדבריהם וש"מ דתקון פרוזבול אפי' בחוצה לארץ הוא תמן אמר אפי' למד"א מעשרות דבר תורה מודה בשמיטה שהוא מדבריהם. תנן וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר שתי שמטו' שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג דבר תורה. פסקו היובלו' שמיטה נוהג' מדבריהן ובפר' ששי בשביעית הוקש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף בימי עזרא. ממה נתחייבו. רבי יוסי בר' חנינא אמר מדברי תורה נתחייבו דכתיב והביאך ה' אלהיך וגומ' מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכו' ר"א אומר מאיליהן קיבלו המעשרות וכו' ותניא תמן שביעית משמט' מלוה בשטר ושלא בשטר רב ושמואל דאמרי [דף עו טור ב] תרויהו בשטר שטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים. וכל שכן מלוה על פה ואף על גב דתני' אינו משמיט אפילו הכי הלכה כריש לקיש דהא רבי יוחנן גופי' לא עביד בה עובדא וקא דחי לה דילמא ההיא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי. ירושלמי אתא עובדא קומי רבי יוחנן בשטר שיש בו אחריות והורי משמט אמר מפני שאנו למידין מן ההלכו' אנו עושין אותו מעשה מדקאמר דילמא ב"ש היא דאמר שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ש"מ דלית הילכתא כוותיה והכי נמי גרסינן בפרק כל הנשבעין הא מני ב"ש היא דאמר שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ולית הילכתא כוותיה והא דגרסינן בפרק האשה מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתוב' ב"ש קסברי ב"ש שטר העומד ליגבות כגבוי דמי דמשמע דהלכה כוותיהו דאי כב"ה כיון דאית להו מדרש כתובה דהא חזרו להורות כב"ש איכא למימר אח אני יורש אשתו אין אני קובר. ואי משום כתובה לא ניתנה ליגבות מחיים וקשיא הילכתא אהילכתא ולא היא מיהא ליכא למישמ' מינה כלל דב"ה אית להו ניתנה כתובה ליגבות מחיים דיבם ואית להו מדרש כתוב' דיבם כאחד דמי ומיהו לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים דבעל ואפילו דברי הכל ליגבות אינה עומדת ולא אמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי אלא בשומר' יבם. ועל שטר שעבר עליו זמן השמיטה אמר רב יהודה אמר שמואל נאמן אדם לומ' פרוזבול היה לי ואבד ומותבינן עלה מיהא דתנן וכן בעל חוב שהוצי' שטר חוב ואין עליו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו ואוקימנא בתנאי וקי"ל דסתם מתני' ומחלוקת דבריתא הלכה כסתם דמתניתין והילכך אינו נאמן ואיכא מאן דפסיק כרבנן ונאמן ואפי' למ"ד נאמן בשבועה הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה משמט' לר' יהודה דאמר הראשונה משמטת וכו' השוחט את הפרה וחולקה בראש השנה אם היה חודש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט ואוקימנא בפרק השואל למד"א הלואת יום טוב לא ניתנה ליתבע סיפא דאי יהיב ליה שקיל ולא צריך למימר ליה משמט אני רישא צריך למימר ליה משמט אני ומסתברא דיהיב ליה ביום טוב דאי לאחר יום טוב מושמט הוא דשביעית סופא משמיט והא דתנן המחזיר חוב לחבירו צריך לומר לו משמט אני דווקא בשביעית אבל [דף עו טור ג] לאחר שביעית לא וכן פר"ש בתוספתא דגיטין האונס והמפת' ומוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אינן משמיטין המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינן משמטין. ירושלמי פשיטא דאמר מילתא מלוה שהוא נעשית כפרנית אינה משמטת כפרנית שנעשית מלוה משמטת. הפרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברים שתיקן הלל וכו' וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלו' ופלו' הדיינין שבמקום פלוני כל חוב שיש לי על פלו' שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין וגרסי' בתוספתא כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט כשר באשה פסול ביבמה כשר ביבמה פסול באשה כשר בגירושין פסול בחליצה כשר בחליצה פסול בגירושין. תשובה לרבינו נסים. על שני עניינים האחד שצריך כתיבתו אחר הלואה מדגרסינן במשנה כל שיש לי ולא קתני שיהיה לי. והא דתני בתוס' כל מלוה שלאחר פרוזבול אינו משמיט. אין סומכין אלא על משנת' והשני שיכתוב אותו קודם השמטה כדתנן אימתי כותבין עליו פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית והיכא שהלוה בניסן בשנה אחת של שביעית והלוה לו מלוה אחרת בניסן בשנת ו' של שביעית והודיע לדיינים שתי הלוואות אלו. והדיינים הקדימו הפרוזבול שני באדר שלפני ניסן דהוה ליה פרוזבול מוקדם למלוה שניה כשר לפי שהן הריעו כחו שלפי מה שעשו אין מן הדין שיגבה אלא למלוה ראשונה אבל למלוה שניה אין לו לגבות לפי שזמן פרוזבול קדם למלוה שניה ואין ראוי שיפרענו לאחר השמטה. נמצא שהוא כשר לגבות בו מלוה ראשונה. אבל אם הודיע לדיינין באדר בשנה ששית והלוהו הממון בניסן של ששית. ואיחרו הדיינים את הפרוזבול וכתבו זמן הפרוזבול באייר שלאחר ניסן מניסן של שנה ששית הרי זה פסול. ואפילו מלוה ראשונה אין גובין בו לפי שאיחרו זמן הפרוזבול וייפו את כוחו שהרי הפרוזבול אומר שלאחר שתי הלואות היו ומשום הכי פסול לגמרי. ואפילו למלוה הראשונה אינו ראוי. כדגרסינן בגמרא דבני מערבא פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו והאי פירושא לא בריר לן. ומסתברא דכל מלוה שנעשית אחר זמן הפרוזבול אינה משמטת בשעה שמוציא הפרוזבול בב"ד כתב בו וכל חוב שיש לי ולישנא מעליא נקט. והא דרשב"ג דתוספתא עיקר ופרוזבול שעושה הלוה למלוה [דף עו טור ד] בשטר חוב שכותב ללוה ונותנו למלוה. כדתנן וליתומים ולנכסי אפיטרופוס והתם לווין נינהו. והיינו דתנן פרוזבול המוקדם כשר שאם הלוה לוה ממנו בניסן וצוה הלוה לדיינין לכתוב הפרוזבול באדר שלפניו ואם לוה בניסן ואיחר זמן הפרוזבול באייר פסול מפני שהלוה מייפה את כוחו שבהלואה שהיה קודם הזמן בפרוזבול משמע והא דגרסינן אימתי כותבין פרוזבול ערב שביעית לא בא למעט אלא שאין כותבין אותו משכנס שביעית אבל קודם שביעית כותבין אותו בכל שעה עד ערב שביעית וכותבין זמן ההלואה או כותבין כל חוב שיש לי משנה ראשונה של שמיטה שאגבנו כל זמן שארצה. וההיא תוספת איתשיל קמי גאון ופי' כשר באשה פסול ביבמה האשה שאמרה מת בעלי תינש' אבל אינה נאמנת לומר מת יבמי שאינשא כשר בחליצה פסול בגירושין חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר ולא פירש פסול באשה כשר ביבמה. ומס' גט כשר באשה ופסול ביבמה חליצה כשירה ביבמה ופסול באשה כדגרסינן בקידושין ותהא אשה יוצאה בחליצה מקל וחומר ותהא יבמה יוצא בגט מקל וחומר. תנן התם אחד לוה מחמשה כותב פרוזבול לכל אחד ואחד חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולן אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא היתה לו שדה מושכנת לו בעיר כותבין עליו פרוזבול ר' חוצפית אמר כותבין לאיש על נכסי אשתו וליתומים על נכסי אפיטרופוס ודוקא יתומים שלוו כותבין פרוזבול אבל יתומים שהלוו אין צריכין פרוזבול כדאיתא בגמ' ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים אמר ר' חייא בר אשי אמר רב אפי' קלח של כרוב. ירושלמי בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין עליו פרוזבול. והא תני השותפין והאריסין והאפיטרופין אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפו' הוא ברם הכא שלו הוא מהו לכתוב לאפיטרופוס על נכסי יתומין נשמע מן הדא כותבין לאיש על נכסי אשתו מהו לכתוב לאשה על נכסי בעלה נשמע מן הדא וכן ליתומי' על נכסי אפיטרופוס ואמ' ר"י השאילו מקו' לתנו' ולכירי' כותבין עליו פרוזבול ת"ר אין לו קרקע ולעדי' יש להן קרקע כותבי' עליו פרוזבול לעדי' אין להם קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול מדר' נתן ירושלמי [דף עז טור א] רב אמר והוא שיש לו קרקע למלוה וללוה ר' אחא אמר למלוה אף על פי שאין ללוה. ללוה אף על פי שאין למלוה אבל ר"ש פי' ללוה ואיכא למימר טעמא משום דלא שכיח הוא דלית קרקע לחד מיניהו. ומסתברא דוקא שלא בשעת הלואה. אבל בשעת הלואה אינו משמיט. גרסי' באיזהו נשך האי משכנתא באתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנה ואין השביעית משמטה וכו' ש"מ דמשכנתא סתמא דמצי לסלוקי בזוזי שביעית משמטתה ודוקא משכנתא דארעא דליכא למימר דקני ליה מדר' יצחק דלאו בני השבה נינהו אבל משכנתא דמטלטלין קני להו מדר' יצחק ואין שביעית משמטת' לעולם ואפי' בשעת הלואה קני משום פרוטה דרב יוסף. ומצא רבינו יעקב בתשובת הגאונים המלוה מעות על ביתו ועל חצירו שביעית משמטתו המלוה בשטר ושלא בשטר ואנא חזינא בתשובת הגאונים השמטת כספים בזמן הזה בחוצה לארץ צריך המלוה לומר ללוה משמט אני שלא תשתכח תורת השמטה ירושלמי שמואל אמר אפי' על המחט שלו שנא' ואשר יהיה לך לא המוסר שטר לב"ד רבנן דבי רב אשי מסרי מלייהו להדדי ר' יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא אמר ליה מי צריכא מידי אחרינא אמר ליה לא תנן התם המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו אומר להן רוצח אני אמר רבא ותלו ליה ללוה עד דאמר ליה הכי וכשיאמר לו במתנה אני נותנם לך ירושלמי אומר בשפה רפה והימין פשוטה לקבל כיוצא בו כו'. ירושלמי אמר ר' יוסי [דף עז טור ב] הדא חד בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתי צריך למימר להו חדא מיכלא אנא חכים תנן התם המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו ומסתברא מדקאמר המחזיר שאינו רוצה ליהנות בממון חבירו אבל לכתחילה אין לו להחזיר. אמר שמואל אין כותבין פרוזבול אלא כגון בי דינא דסורא או בי דינא דנהרדעא. ואמר האי פרוזבול עולבנא דדייני הילכך לא מיבעיא למ"ד לדריה תקין דלא מהני אלא אפי' למ"ד לדרי דעלמא תקין האידנא ליכא בי דינא ועולבנא הוא לן למיכתב פרוזבולא ולא מהני ולא כתבינן לטופסיה. גרסינן בפ' כיצד העדים אר"י אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטת ואף על גב דאתי לידי לא יגש השתא מיהא לא קרינא ביה לא יגש ואר"י אמר שמואל המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטת ע"מ שאין בו השמטת שביעית הרי יש בו השמטת שביעית. וכן הילכתא. ורבינו האי זצ"ל כתב בטופסי דשטרי בדלא שמיטתא והלל דתקין פרוזבול לא תקין ע"מ דתקנתא דהתירא תקין. תקנתא להתנות על דבר איסור לא תקין. ואר"י אמר רב נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד ומסתברא דנאמן בשבועה. גרסינן בתוספתא. ר' שמעון אומר הוא משמיט ואין יורשין משמיטין שנאמר שמט כל בעל משה ידו. גרסי' בפ"ק דע"א אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע כמה שני בשביעי לישייליה לתנא כמה תני וליתקול מכל [דף עז טור ג] מאה תרתי וליחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי וידע כמה שני בשבועי' ותנא הוא דחשיב מחורבן הבית הוא וקע"ב שנה אחר חרבן הבית נשלמו ארבעת אלפים ושנה של חרבן הבית בכלל קע"ב כי היכי דמנינן ארבעה עשרה שנה אחר שהוכתה העיר דשנה שהוכתה העיר בכלל שנה של חרבן קא חשיב. ומדקאמר לישקול מכל מאה תרתי ש"מ דהלכה כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן וקי"ל דמוצאי שביעית חרב הבית נמצא למנין שאנו מונין לבריאת עולם תתקמ"ט לפרט שהוא לחורבן הבית אלף וקע"ב היום היא שנה ראשונה של שמיטה אלא דאיכא לישנא בנוסחא טובא ואיכא דלא גרסי בהו נישקול מכל מאה תרתי אלא נישקול מינייהו תרתי וליכא לאוכוחי אי הלכה כר' יהודה אי לא ולפום סוגיא דשמעתא שקלינן וטרינן דכי תיקנו רבנן דתשמט זכר לשביעית אפי' בחוצה לארץ בזמן הזה תיקון ורב אסי ורבנן דבי רב אשי ורבה נהגו שמיטה בבבל מיהו האידנא נהוג עלמא כר' דהא ר' יוסי קאי כוותיה כדגרסינן אמר ר' יוסי וזה דבר השמיטה שמוט בזמן שהשמיטה נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה ור' אלעזר בר' שמעון בקידושין נסיב לה כוותיה. הילכך השמטת כספים כדין חובת קרקע כגון שמיטת קרקעות ותרומה ומעשר וכשבטלו תרומות ומעשרות בטלה השמטת כספים וגרסי' בירושלמי רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובים וביטלום מאן אינון הרובים תרגומניא ובימי רב אשי ורבה הוו נהגין תרומות ומעשרות והשמטת כספים בבבל ופסקו אילו פסקה שמיטה ושדרו ממתיבתא רבותי שבחוצה לארץ היו מפרישין תרומו' ומעשרות לאחר חרבן הבית כדגרסינן רב טובי בר קיסנא הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה וכו'. ואמר רבא תרומת חוצה לארץ מבטלה [דף עז טור ד] ברוב ורבינא כי הוה מיתרמי ליה חמרא דתרומה הוי רמי תרין נטלי וכו'. וודאי תרומה לא נהגא בזמן הזה וליכא הפרשת תרומה אלא רבנן קמאי שאנו אומ' שמועה מפיהם היו מחמירין לעצמן אף על פי ששרוין במקום טומאה היו נוהגין טהרה וקדושה ואוכלין חוליהן בטהרה ומפרישין תרומות ומעשרות כישראל השרויין על אדמתן. וכן לעניים מתנות עניים. גרסינן לוי זרע בכישר לא היו עניים למישקל לקט שכחה ופיאה וכו' וכישר כלום חייבת לקט שכחה ופיאה הרי מעשים בכל יום ובכל השנים ובכל הדורות שאין מתנות עניים אלא בבבל ולא בשאר ארצות אלא מי שרצה להחמיר על עצמו. ואין לנו מרבותינו הראשונים ראיה מהם וכן יש לנו לומר שאין לנו ללמוד מהן לענין שמיטה. וכמו שפסקו תרומות ומעשרות בגולה בזמן הזה כך פסקו השמטת כספים דהשמטת כספי' איתקיש להשמטת חובת קרקע אבל אליבא דהילכתא נהגא בחוצה לארץ וחכמי הדור שתלו הטעם ביובל אמרו שיובל היה נוהג בחוצה לארץ ועל זה השמטת כספים קשר אחד ומה שאמרו נמי דלא נהגא שמיטה בחוצה לארץ אלא בזמן שבתי דינים קבועין בארץ ישראל. ולא חסר אלא יושבן שאלו לא היו כל יושביה עליה לא היה היובל נוהג אין השמטת כספים נוהג בחוצה לארץ לא בריר לן ועל כרם רבעי שאלתי לרב קרובינו החסיד כיון דגמרי קודש ממעשר נימא מה מעשר אינו נוהג בזמן הזה אפי' בארץ כדאיתא בתמורה יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה וכו' כדאיתא התם כרם רבעי לא יהא נוהג. ובירושלמי לא גרסינן מה מעשר אינו נוהג בסוריא והשיב דסבירא ליה כמאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. כדקתני בבחירתא אמר ר' יהושע בן לוי שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדושה ראשונה וכו' ור' אלעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע [דף עח טור א] ובמסכת זבחים גרסינן אמר רבה אמר ר' יוחנן שלשה נביאים עלו מן הגולה וכו' ובכל מקום הלכה כר' יוחנן וקי"ל דמשנת ר' אלעזר בן יעקב קב ונקי ור' יצחק דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה הא הדר ביה ור' אלעזר בר' יוסי דריש אף על פי שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן ור' יוחנן וריש לקיש פליגי ביבמות בפ' הערל דאמר ליה ר"י לר"ל מיסבר קא סברת תרומה בזמן הזה דרבנן ואיהו סבירא ליה כמ"ד תרומה בזמן הזה דאוריתא והילכתא אפי' מעשר שני נוהג בארץ ישראל וצריכא עיונא דהא אשכחן דר' אליעזר בפ"ק דחגיגה כך מקובלני מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני וכו' וטעמא משום דקדוש' ראשונ' קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא משמע דהכי הילכתא ור' יצחק דהדר ביה משום קושיא דרב מרי אמר האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה וההיא קושיא דרב מרי היא דאוקמה כתנאי ורבא סבירא ליה כמד"א לא קידשה לעתיד לבוא והילכתא כרבא: