ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ט - על המצרנין
[דף לג טור ב] גרסינן בפרק המוכר את הבית. המוכר את הבית לא מכר את היציע. אף על פי שפתוח לתוכו. ולא את החדר שלפנים הימנו. אף על גב דמצר ליה מצרי בתראי. וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אף על פי שמכר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו. ואסיקנ' אי קרו לבירה בירה. ולבית בית. בירה לא זבין ליה וכו'. בית זבין ליה ואי קרו לבירה בית הכל זבין ליה. והכא כגון דאיכא דקרו לשדה שדה. ואיכא דקרו לבקעה שדה. מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב לא שיירתי בזביני אילין כלום. ולא כתב ליה ש"מ שייורי שייריה. והני מילי דלא כתב ליה כל מה שיש תוך המצרי' האלו ואי קשיא לה אמאי לא אוקמה כדמוקמינן בריש גמרא דהמניח את הכר דרובא קרו לבקעה שדה. ומיעוטא קרו לשדה שדה [דף לג טור ג] ולבקעה בקעה. מהו דתימא ניזיל בתר רובא. קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. לאו קושיא היא דהיכא דמצר לו מצר החיצונה ודאי אזלינן בתר רובא ולא אמרינן מצרים הרחיב לו. אבל הכא דפלגא ופלגא הוא מצר לו מצרים החיצונים נימא כולה זבין קמ"ל כמאן אזלא הא דרב מרי בריה שיזבי. האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום כמאן. כרב נחמן. וכן הילכתא. ואי אמר ליה ארעתא. מיעוט ארעתא תרתי. ואי אמר ליה כל ארעתא דאתי לי לבר מבוסתנאי ופרדסי. ואי אמר ליה זיהרא. אפילו בוסתני ופרדסי. אבל בתי ועבדי לא. ואי אמר ליה כל נכסיי אפילו בתי ועבדי. ומסקנא אפילו גלימא בהמה וחיה. ועוף נמי איקרי נכסי. כדאמרינן בפ' מי שמת. וכר' אמר אבל מטלטלי לא כדאמרינן בשכיב מרע. מתני' מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. אמר רבא קנה הקצר. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב הילכך קונה כנגד ראש תור. וכל שכן היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מהאי גיסא. ומצר ליה לראובן ושמעון ומצר לוי ויהודה מהאי גיסא ומצר ליה יהודה לראובן לחוד מדהו' ליה למכתב ודשמעון כנגד ראש תור קאמר ליה. והיכא דאיכא מצר ראובן במזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום. צריך למיכתב ליה מצר ראובן לרוחין תרתין. ומצר שמעון לרוחין תרתין. סיים לו את הקרנות כגון שיש ג' שדות או ד' בכל רוח ורוח ומצר אותן שדות שהן כקרני ולא את האמצעי כמין גמא שהזכיר מזרח. או מזרח וצפון ומערב וצפון. או מערב ודרום בסירוגין שלא השלים כל הרוחות אסיק בתיקו. ופר"ש מה שפירש בפירוש הרי הוא שלו. והנשאר חולקין. ומסקי' יד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה. וליכא למימר הכא חולקין כדפ' בקפל וספל. מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא אמר רבא הלכה קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מבלע. אבל מבלע קנה וכי מבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעה קבין. קנה מכלל דלא [דף לג טור ד] מבלע. אף על גב דאיכא עליה ריכבא דדיקלא לא קני. ואיכא דאמרי קנה הכל ואפילו מצר רביעי והני מילי דמבלע. אבל לא מבלע לא קנה. וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא היכא דאיכא עליה ריכבא דדיקלא. והוי ט' קבין. אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין. אף על גב דלא מבלע קנה. מכלל דמבלע אף על גב דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין קנה ושמעי' מהני תרתי לישני דבארעא לא שייר ולא מידי והיכא דמבלע ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה ולא מבלע. וליכא עליה ריכבא דדיקלא. איתמר להאי גיסא. ואתמר להאי גיסא. שודא דדייני. ואיכא לעייוני אמאי לא אמר המוציא מחבירו עליו הראיה. אי נמי יחלוקו. ורבי' האיי איירי בחצר. ולא בריר לן פירוש' דיליה דאי בחצר ט' קבין ריכבא דדיקלא מאי בעי התם ותו דקאמר דפלגי לה בארבעה תלתא קני ורבעא. ואי מבלע והוי ט' קבין לא קנה. והא איהו דאמר בשדה לא שייר ולא מידי ומסתברא דשדה קני כוליה חוץ מן המצר עצמו. ואין בה שיור אלא תלם המצר ובעל מתיבתא אמר בית הגדול אלימי למיעבד שודא דדייני. אבל דייני דעלמא לא. מדקאמר גבי אמה דרב חמא בכתובות אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה שודא דדייני. אמר ליה אנא נמי שודא דדייני. אמר ליה חדא דאנא דיינא. ומר לאו דיינא. ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית. והא רב ששת חכים וסבר הוא. ואפילו הכי קאמר ליה רב נחמן מר לאו דיינא ש"מ דלא עביד שודא דדיינא אלא בי דינא רבה. וכן כתב רבינו חננאל עיקר קבלה בידיה דלא עבדינן שודא אלא במקרקעי. אבל במטלטלי אמרינן ממון המוטל בספק חולקין. ואמר רב נחשון שודא דדייני שיתא הוו בכולי גמרא בפ' הכותב שניהן קרובין. שניהן תלמידי חכמים שודא דדייני. ובפ' מי שהיה נשוי. שני שטרות היוצאין ביום אחד. אמר שמואל שודא דדייני. והא דפרק עשרה יוחסין גבי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי. ולזה חייבתי כו'. והא דהמוכר מובלע. ואיכא עליה ריכבא דדיקלא דלעיל. ובפ' כל הנשבעין האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד. ובתפילת השחר השתא [דף לד טור א] דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר. דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. אמר רב יימר בר שלמיא לדידי מיפרשא לי משמיה דאביי בין מצר ארעא דמיני' פליגא. בין מצר ארעא דמיניה פסיקא. ייחד ליה ארעא בד' מצרנהא. לא ייחד לה ארעא בית ט' קבין. גרסינן בפ' שני דייני גזילו' העורר על השדה והוא חתום עליה בעד כו' חכמים אומ' איבד את זכותו חנין אומ' לא איבד את זכותו. עשאה סימן לאחר אבד את זכותו. כלומר המחזיק עשאה סימן לאחר. ואמר מצר פלוני שדה פלוני'. והעורר חתום עליה בעד ואמ' אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד את זכותו דאמר ליה אי לאו דעבדי הכי לא הוה מצינ' לזבונה לה. ודייקני' להאי פרושא מדקאמר עלה דעשאה סימן לאחר שכיב מרע ושבק אפוטרופס. אתא לקמיה דאביי. א"ל אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן זיל הב ליה תלם אחד מיהא מדקאמר זיל הב ליה תלם אחד. מכלל דהמחזיק הוא עשאה סי' לאחר. והא דכתב רב אלפס בגירסא דירושלמי. לא סוף דבר עשאה סימן העורר לאחר אפי' אחר לאחר ליתא בנוסחא וכו'. אלא הכי איתא בירושלמי לא סוף דבר עשאה סימן אחד לאחר וכו' אמר ליה ודילמא אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתיו הימנו אמר ליה שפיר קאמרת. דאמר ר' יוחנן אי טעין ואמר חזרתי ולקחתי הימנו. וטעמא משום שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ומדקתני והוא חותם עליה בעד. שמעינן דחתו' עליה בעד הא עשאה סימן אחד לאחר. לא איבד את זכותו. דלא אמרי סהדי אכולה מלתא קא מסהדי. כדפרישית במאמר ראשון: