אור ברסלב
ספר העיטור שער הראשון במאמרות ושטרות › מאמר ח - קיום טופסין וחותמין

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ח - קיום טופסין וחותמין

מאמר ז - כתיבת גיטין ושטרות

[דף לא טור א] גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו היכן עדים חותמין רב הונא אמר בין קשר לקשר ואסיקנ' בין קשר לקשר מאבראי. וליחוש דילמא כתב ביה מאי דבעי. וחתימי סהדי דכתיב ביה שריר וקיי' וניחוש דילמא וכו'. לא כתבינן וליחוש דילמא מחיק שריר וקיים א"ר יוחנן תלויה מקוימת כשר מחק פסול. אף על פי שמקוים ולא אמרינן מחק פסול אלא במקום שריר וקיי' שיעור וקיים או יותר וכתב הרב המחבר דווקא במקושר דסהדי מאבראי אבל בשטרי דידן כתבי' שריר וקיים טובא דאמרי' מחק פסול במקום שריר וקיים במקושר הוא דקאמרינן אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתו' ודין קיומיהון וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא אמר רב לפי שאין למידין משיטה אחרונה ופירש דבר שאין צריך לו כלל (וכתב שיטה או שיטה ומחצה אחר קיום המחקין וכותב שריר וקיים) דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר וזימנין דרחקי עדי' שיטה אחת וימחוק מלמעלה מנה. ויכתוב מאתים ויקיים באותה שיטה מאתים דעל המחק שריר וקיים. ואין למדין הימנה ותקינו רבנן לחזור מעניינו של שטר. ואיכא מאן דאמר דווקא בשטרו' דאיכ' מחק. אבל ליכא מחק למידין משיטה אחרונה. ואיכא מאן דאמר דאע"ג דליכא מחק איכא למיחש דילמא כתב ביה תנאה הילכך אין למידין וכתב דרובא דספרי לא חיישי למיהדר מעניינו של שטר אלא בדאיכא מחק ומקיימי מחקן בשטה אחרונה וכתבו שריר וקיים טעות הוא. ומדינא פסלי להנהו שטרי. וספרני דווקני הכי כתבי בשילהי דשטרות כתיבנא וחתימנ' ויהיבנא ביד פלוני לראייה תיבה או אות פלנית דביני חטי או על המחק או על הגרד או דשדי אדיוטא עם מה שכתב בזה השטר שריר וקיים ולפי שהוצרכנו לאחר כל כתיבת השטר זהו תיקון תיבות. ואותיות הללו כתבנו שני שטרות אלו כדין שיטה אחרונה וחותמין העדים אלו דברי הרב המחבר. מסתברא דלישנא קמא טעותא הוא. מדאמרינן בפ' קמא דגיטין בשטרות פרסא. והא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיט' אחרונה בדמהד' אלמא בכולהו שטרי קאמרי' ומיהו בשטר שאין בו שריר וקיים דאיכא למיחש זימנין דמרחקין להו סהדי שיטה אחת מן הכתב ומזייף בה וכתיב תנאה אי נמי מאתן דעל הגרד שריר וקיים ואין אנו למידין הימנה הילכך תקינו רבנן שלא לכתוב דבר הצריך באותה שיטה ולחזור בו מעניינו של שטר. ואי איתרמו ומרחקי סהדי שיטה אחר העניין ואי מזייף בה לית ביה פסידא [דף לא טור ב] דהא בתר עניינו של שטר אין למידין. אבל שטר שיש בו שריר וקיים לית ביה למיחש להרחקתן שיטה אחת ושריר וקיים היא הוכחת סוף השטר וחד שריר וקיים כתבינן תרי שריר וקיים לא כתבינן בין בפשוט בין במקושר ואי לית ביה שריר וקיים (פסול) ולא אדכר בשיטה אחרונה מאי דכתב בשיטה ראשונה פסול. ומשום דסוגיא דשמעתא לא בעי שריר וקיים הוא דקאמר צריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מדפרכינן לרב הונא. וליחוש דילמא כתב מאי דבעי וחתימי סהדי. ומשנינן דכתב שריר וקיים וכדפרי' לרבי ירמיה בר אבא ליחוש דילמא כתיב מאי דבעי מגוואי וחתימי סהדי מאבראי ואמר אנא לרבות בעדים הוא דבעאי ולא קא משני ליה דכתב ביה שריר וקיים ש"מ דלא רגילי למיכתב הילכך אנן דכתבינן שריר וקיים בכולהו שטרי במקום חזרת של שטר ליכא חששה. ולמידין מכל מה שכתב קודם שריר וקיים והא דכתבינן וקנינ' מפלוני במנא דכשר למיקנא ביה מגופא דשטרא הוא ושריר וקיים הוא החתימה. ואף על גב דלא כתב שריר וקיי' בתר וקנינא מיניה וחתימי סהדי במקום שריר וקיים לא מרעינן ליה לשטרא דכי אמר אין למידין משיטה אחרונה מידי דלא מדכר לעיל דאיכא למיחש אזיופא אבל אי אדכר לעיל מאי דכתב בשיטה אחרונה לא חיישינן למידי הילכך וקנינא מיניה מעניינו של שטר הוא ומסתמא הא דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול אף על גב דכתב ביה שריר וקיים קאמר דאיכא למיחש דילמא גייז ליה לעלאי וכתיב בשיטה אחת מאי דבעי. ומהדר מעניינו בשיטה אחרת וחתימי סהדי מתתאי ושיטה אחת מכשר אף על גב דלית ביה שריר וקיים קאמר ורבינו שמואל דקאמר שני שיטין פסולין דלית ביה שריר וקיים. ולא נהירא לן. גרסינן בירושלמי אין העדים חותמין על השטר עד שיקראו בו אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכתוב למעלה והכי גרסינן אמר רבי אמי בין קשר לקשר העדים חותמין ובלבד למעלה וחש לומ' שמא זייף סבר רב הונא למימר אין העדים חותמין למטה עד שיקראו בו אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכת' למעל' והשלימו וחזר וזייף סבר רב הונא למימר מקובל עלי מקובל עלי שני פעמים פוסל בו וחש לומר שמא כתב דברים אחרים וחזר ומחק וחזר וזייף סבר רב הונא מחק פסול אפי' קיום איבעי' להו שיטה ומחצה מהו ת"ש דתניא הרחיק את העדי' שני שיטין. מן הכתב פסול פחות מיכן כשר ש"מ שיטה ומחצה כשר עד שיהיו שני שיטין והילכך אין למידין משיטה אחרונה וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה ומחצה והא דתניא היו עליו ד' וה' עדים נמצא וכו' ונפרש בקבלת עדות ואלו שני שורות שאמרו הן ואוירן [דף לא טור ג] ש"מ רבי שבתי משמיה דחזקיה אמר שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר רבי אלעזר משמיה דחזקיה אמר שני שיטין שאמרו כגון לך לך זה על גב זה אלמא קסבר שני שיטין וד' אוירין ופי' רבינו שמואל דלאו לאיפלוגי אדר' שבתי קא אתי רבי חייא בר אמי אמר כגון למ"ד וכ"ף בשני שיטין אלמא קסבר שני שיטין וג' אוירין רבי אבהו אמר כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אלמא קסבר שיטה אחת וב' אוירין ופסק רבינו האי כרבי אבהו דמחמיר ואם הרחיק ב' אוירין בשיטה אחת פסול אלמא קסבר שיטה אחת וב' אוירין דהיינו ב' שיטין ורבינו אבן מגש כתב יש לפרש דרבי אבהו אשטה אחת קאי (כשר) ולא נהירא לן אמר רב לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא דדייני אפי' טובא נמי כשר ור' יוחנן אמר לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא אפי' שיטה אחת פסול דחיישינן דילמא גייז ליה לקמא וכתיב הוא ועדיו אשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו אשיטה אחת כשר אבל בין העדים לכתב ליכא למיחש דילמא כתיב מאי דבעי וחתמי סהדי דקסבר שטר הבא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול ואי חתום סהדי בההיא שיטה וקא טעין לרבות בעדים הוא דעבדי הא אמר כל כי האי גוונא אין מקיימין אותו מן העדים של מטה אלא מן העדים של מעלה שמעינן מיהא דשני שיטו' דפסולין אף על גב דאית בהו שריר וקיים הוא ואיכא למיחש דילמא גייז ליה לקמא וכתיב שטרא בשני שיטין וחתימי סהדי ופסקי רבוותא רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובין עדים לאשרתא אפי' שיטה אחת פסול כתב רבינו יעקב מרמרוג מדקי"ל שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר צריכי סהדי לחתום בכולהו שטרי ארישא דמגילתא מצד ימין ואין מניחין חלק בצד ימין אם חותמין זה אחר זה ואם חותמין זה תחת זה רשאין להניח חלק לצד ימין כמה דבעי שאם מניחין חלק הרבה לצד ימין גייז לשטרא ומזייף מאי דבעי בההוא חלק וחתימו סהדי והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכשר ומיהו כי חתימי סהדי זה תחת זה לא מצי לזיופי דהוה ליה שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת ופסול. גופא שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר חוזר ומוחק אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים וכו' קסבר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נמחק בפניהם ואם לא נמחק בפניהם פסול ומסתברא דכל היכא דאיכא למיחש חיישי' [דף לא טור ד] דכולהו סהדי לא בקיאי בהכי והא דתניא הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר דכתבי בין סהדא לסהדא אנן סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא אבל הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול דאי נמי כתבי אנן סהדי חתימנא אניירא ושטרא אמחקא סוף סוף מחיק ליה זימנא אחריתי ואף על גב דאמר אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים הני מילי דחתימין סהדי אמחקא אבל חתימי סהדי אניירא לא ידיע וכי תימא ליתי מגילתא ונדמה אינו דומה נמחק ביומו לנמחק שני ימים ולשהיה אמר רבי ירמיה חוששין לב"ד טועין והילכתא הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר כרב וכן הילכתא מיהא שמעינן דהלכה כרבי יוחנן דאמר אפילו בשטר הלכה כרבנן דמכשרי על נייר מחוק ואי כרב אלפס קשיא הילכתא אהילכתא כדכתבינן לעיל גרסינן בתוספות גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזיר למטה אפי' מגופו כשר ומסתברא כל שטר שמוכח שטעות סופר בו אינו צריך לקיום מדאמרינן אחריות טעות סופר הוא ש"מ שכל דבר שטעות סופר הוא אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון ובתשובה לרבינו נסים אי איכא בגט זכירת זמן שני פעמים או טעות ונקר אחד מהן או שעבר עליו קולמוס ומחק וכן אם טעה באותיות אין לחוש בכך אלא במקומות ידועין כגון שם האשה רחל וכתב רחל ושרה ונקד על שרה ולא כתב וכל שום שיש לה בגט (מאי) חיישינן שמא שני שמות יש לה ויש לבעל לערער על דבר זה וכן אם כתב בגט תנאו ע"מ כך וכך ונקד עליו סתם וכן תיבות שיש בהן חיסור כגון ודין ודין וכן כולן יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער ויש לחוש לעירעורו ודווקא שלא כתב בקיומו לבסוף אבל כתב בקיומו לבסוף לאו כל כמיני' והיכא שמחזי' בסוף הגט צריך שלא יהא בשיטה אחרונה כדגרסינן. אמר רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון וצריך שיחזור מעניין השטר בשיטה אחרונה והיכא שכופל כן צריך שיכתוב גיטא דנן כשר כדת משה וישראל ואי טעי ספרא באותיות שהזכרנו לא חיישינן ליה וכשר ולא תעמוד בזה עגונה ואף על גב דאיכא מילי הכא דלא נהירא לן כתבינן להו למלאכת שמים. ורבי' סעדיה והגאונים דאמרי מחק שמו ושמה פסול אף על פי שמקיים ושאר מחקים אם נתקיימו כשירין דיעבד אבל לכתחילה לא ולא בריר לן אלא אפי' לכתחילה כשר אפילו בשמו ושמה גט פשוט עדיו שנים מקושר [דף לב טור א] עדיו שלשה ופשוט שכתב בו עד אחד ומקושר שכתב בו שני עדים פסול. אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה ירושלמי בפ' האשה שנתארמלה רבי חנינא א"ר זעירא אחד בפה ואחד בכתב מהו שיצטרפו עד אחד בכתב' כלום הוא. לכן צריכה שנים מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני רבי מונא בעי אחד בכתב מהו לזוקקו בשבועה. עד אחד בכתב כלום הוא. לכן צריכה כשהיו שנים. מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני כהדה אין מקבלין מן העדים אלא א"כ ראו שניהם כאחד. רבי יהודה בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה וצריכא עיונא. ומסקנא כר"ש דאמר כמלוה בשטר דמי דאית ליה קלא וגבי ממשעבדי. שלחו ליה חבראה לרבי ירמיה עד בכתב ועד אחד בעל פה מהו שיצטרפו. שנים שהעידו אחד בבית דין זה. ואחד בב"ד זה מה שיבואו אחד מכל ב"ד וב"ד ויצטרפו. שלח להו אני איני כדאי ששלחתם לי אלא כך גמר' ערוכה שיצטרפו. ובהלכות קבלת עדות כדפרישי' כשר ופסול. בפרק המגרש שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר. כתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו ג' גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר. רבי אלעזר אומר אעפ"י שאין עליו עדי' אלא שנתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט. אלא מפני תיקון העולם ואף על פי שאינו בכתב ידו כשר בעידי נתינה בין ע"י עצמו בין על ידי שליח להולכה שאמר הבעל לשליח תנהו לה בפני עדים הרי זו מגורשת והבבלי אמר ספק מגורשת ע"י שליח לא דייק יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אמר רב עולא דוקא בכתב ידו ועד אחד. אבל בכתב סופר ועד הוולד ממזר וכי קתני מתני' כתב סופר ועד כשר חתם סופר שנינו כרבי ירמיה וכן אמר רבי יוחנן כתב ידו שנינו ומסתברא דספרי מובהק שבקדושין וגרושין לא גרע מכתב ידו אליבא דרב ואי נמי סופר דלא מובהק ואיתברר מילתא דבשליחותא דבעל כתב וקיי"ל שלוחו של אדם כמותו והוה ליה כתב ידו ועד ואם נישאת הוולד כשר וכן הילכתא. ג' גיטין פסולין זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא ופליגי רבנן ורבי אלעזר באין לה בנים. דלרבנן תצא ולרבי אלעזר לא תצא. וביש לה בנים פליגי נמי בלכתחלה דרבנן סברי אפי' איכא עידי מסירה לכתחילה לא תינשא. ורבי אלעזר מכשיר לכתחילה ופסק רב דהלכה כרבי אלעזר בגיטין ורבא אמר לעולם לא [דף לב טור ב] תצא וכן אמר רבי יוחנן ופלוגתא בלכתחילה ומסתברא דעד כאן לא פליגי בתצא ולא תצא אלא בג' גיטין פסולין אבל במקום שיש לחוש בפסלות גוף הגט. וכל ספק מגורשת אם נשאת תצא ואם מתה יורשה ומסקנא דעידי מסירה לר"א כעידי חתימה לרבנן דמי וכי היכי דג' גיטין פסולין לרבנן. ואם נישאת בעידי מסירה בלא עידי חתימה הולד כשר הכי נמי לר"א אם נשאת בעידי חתימה בלא עדי מסירה ופלוגתא בתצא ולא תצא אליבא כו' נמי איתא היכא דאיכא עדי חתימה וליכא עדי מסירה. וקיי"ל כרבא דאמר אם אין לה בנים אם נישאת בלא עידי חתימה לרבנן ובלא עדי מסירה לרבי אלעזר לא תצא. אבל לכתחילה אם נתגרשה תינשא בעידי מסירה לרבי אלעזר. ובעידי חתימה לרבנן. אבל לכתחילה לא תתגרש אלא בעידי מסירה וחתימה ואפי' אליבא דרבי אלעזר כדאמר אין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם ופלוגתייהו בדיעבד לרבי מאיר עידי חתימה כרתי ולר"א ע"מ כרתי דעמ"ס עיקר והן גורמים כריתות דכי כתיב וכתב אכתיבה לחוד קאי אלא שצריך עידי גירושין ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין וכתב רבינו אלפס מיהא שמעינן דלא בעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה דהא רב דאמר אם נישאת בעד אחד וכתב סופר הולד ממזר. ואיהו אמר הלכה כרבי אלעזר בגיטין. ואי ס"ד בעינן עידי מסירה אף על גב דאיכא עידי חתימה והשתא היכא דליכא עידי חתימה כלל. ואפילו עד אחד מכשר רב היכא דאיכא עד אחד ועדי מסירה פסול והולד ממזר. אטו עד אחד מיגרע גרע. אלא מדפסיל רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא עידי מסירה אפילו ליכא עד אחד. ש"מ דהא דפסיל בעד אחד היכא דליכא עידי מסירה הוא. ואי איכא שני עדים בחתימה מכשר אף על גב דליכא עידי מסירה ומדקאמר נמי שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וכו'. כדכתב בהלכות ש"מ דבחד סגיא ומסתברא דעידי חתימה לא סגיא בלא עידי מסירה. ותמיה' לן היכי אייתי ראיה מדרבנן למילתא דרבי אלעזר דהא דאמר רב כתב סופר ועד הולד ממזר אליבא דרבנן הוא דפסיל ג' גיטין אפי' כעידי מסירה אי נמי לרבי אלעזר היכא דאיכא עידי מסירה כולהו ג' גיטין כשירין הא איכא עידי חתימה וליכא עידי מסירה פסול. והא דאייתי ראיה מהא דגרסינן שאין העדים חותמין על הגט. הכי פי' העדים יהיו חותמין על הגט מפני תיקון העולם ועידי חתימה הן הן עידי מסירה. ואי נמי אצרוכי אצרכוה אף עידי חתימה. דמדאורייתא עידי מסירה לחוד כרתי [דף לב טור ג] ואין האשה יכולה להינשא בלא עידי מסירה ותיקנו נמי עידי חתימה מדרבנן דאי מינסב' בעידי מסירה לחוד זימנין דמייתי סהדי ואתי בעל לקלקולה ואמר לא גירשתי וליכא עידי גירושין ותקנו ליה עידי חתימה. וכיון דנפק גיטא מתותי ידיה ואיתקי' חתימת ידיהו לא בעינן עידי מסירה דהא ידיע מילתא דעידי מסירה עבדי כריתות וליכא למיחש דילמא לא יתיהב ליה בסהדי. ואי איכא חתימה וליכא עדי מסירה. אלא שזרק לה גיטה וגט יוצא מתחת ידה ואי נמי איכא עידי מסירה ונמצאו קרובים או פסולין אינה מותרת להינשא דאי ס"ד בחתימה לחוד סגיא מי איכא מידי דמדאורייתא הוי כריתות ותקינו רבנן דהוי כריתות אחר. אלא ע"כ תרויהו בעינן. וגרסינן בפ' המגרש שנים ששלחו גיטין ממדינת הים נותנין שניהם לזה ושניהם לזה. ואמרי' דלא כרבי אלעזר. דאי כרבי אלעזר הא לא ידעי בהי מיניהו מיגרשא ואי ס"ד בעידי חתימה סגיא. הא איכא עידי חתימה הכא. וגרסינן גבי נייר מחוק ודיפתרא וחכמי' מכשירין ואמרי' מאן חכמים רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. ואי בחתימה לחוד סגי. היכי קא מכשר ליחוש לזיופא. וגרסי' נמי בשתי שטרות היוצאין ביום אחד דמאן דאמר שודא כר' אלעזר ומ"ד חולקין כרבי מאיר אלמא לא סגיא בעידי חתימה וכן דעת ר"ש ורבינו אפרים ותו גרסינן בפרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי. צריכה שני כיתי עידים שיאמרו בפנינו אמרה. ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע. ופרכי' קיבל למה לי. אמר רבה הא מני רבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי ואי ס"ד בעידי חתימה סגי כי היכי דלרבנן סגי בלא עדים כיון דאיכא עידי חתימה בקרעים דיליה. הכא נמי לרבי אלעזר ואכתי לרבי אלעזר קיבל למה לי והא ליכא למימר דליכא עידי חתימה דהא קי"ל העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם אלא לאו ש"מ לכתחילה לא תינש' אלא בעידי מסירה והילכתא כר"א אף בשטרות דקי"ל כשמואל בדיני ואיהו אמר בשטרות ובההוא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי מוכח דהכי הילכתא אלא דאיכא למימר מתנה דווקא דליכא אחריות בפ' המביא כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים ומסקנא לא הוכשרו בו אלא עד [דף לב טור ד] אחד וכגון דחתם ישראל לבסוף ואמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה. מ"ט משום כולכם אבל שטרות חותמין זה בלא זה וכן הילכתא ודווקא שהזמין ג' עדים אבל גט שנחתם בשני עדים כשירין ומצא אחד מן השוק ואמר לו הבעל חתום וחתם שלא בפניהן כשר וכן השיב רבינו יעקב בתשובתו שהשיב לי וקשיא לרבוותא הא דאמרינן בפ' המביא איכא בינייהו דחתום תרי מיניהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה ימים מ"ד משום תנאי כשר ומסקנא זה בלא זה לא אתי למעוטי אלא שאין חות' זה בפני זה אבל זה בלא זה בפניו כשר והתם זה בפני זה הוה והג' בכל הספרים ובגמ' דירושלמי עידי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם דבעינן במעמד כולן כדגרסינן בפ' המגרש אמר לעשרה כתבו גט לאשתו אחד כותב על ידי כולן כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן והו' הדין דחותמין כולן ורבוותא דאמרי זה בלא זה אפילו בפניו פסול איכא לפרושי אם נתגרשה תינשא לכתחלה כדפרישית לעיל וכתב רבינו אלפס האידנא אפילו בגיטי נשים פסילי כדאמרינן לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורין ומסתברא כיון דלא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון שחתם ישראל לבסוף אפילו האידנא כשר דהא פסול דרבנן הוא. הילכך כיון דאיכא עידי מסירה לרבי אלעזר כשר ואף על גב דאמרי מודה ר"א במזוייף מתוכו. האי לאו מזוייף הוא מדאמרינן כשר. דאי לאו כותי חבר הוא לא הוה מחתים לוה מקמיה ולכתחלה הוא דלא אבל אם נתגרש' תינשא לכתחלה. כל השטרות העולות בערכאות של כותים אף על פי שחותמיהן כותים כשירין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ואסיק חוץ מבגיטי נשים כגון שטרי מתנה ושמואל אמר דינא דמלכותא דינא איכא מאן דאמר שינויא דשמואל שינויא הוא איתא דאידך ליתיה דהא אמרינן לעיל מילתא דאיתא בשטרא לא קתני. ש"מ שטר מתנה כשר ואיכא לפרושה הכי מילתא דליתא בכל השטרות קתני מילתא דאיתא בכל השטרות לא קתני ופסולא דערכאות ליתא. אלא בשטר מתנה. והילכתא שטר מתנה העולה בערכאות לשינוייא קמא פסול. מיהו כיון דקאמר [דף לג טור א] דינא דמלכותא דינא. שטר מתנה כשר. אבל קידושין העולה בערכאו' דכולי עלמא כשר כדאמרינן מילתא דליתא בקידושין קתני מילתא דאיתא בקידושין לא קתני מיהו קשיא לן אמאי מתקדשת הא שטר מתנה וקידושין כהדדי נינהו ואפי' על הנייר ועל החרס בלא עדים כשר והאי שטר חספא בעלמא הוא ואף על גב דאיכא עידי מסירה שטר מעליא בעי' והא ליכא ומילתא דבעא טעמא היא ודוקא בערכאות דלא מקבל שוחדא והוא מושב ידוע. אבל כינופיא דארמאי לא ש"מ דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בערכאות דלא מקבלי שוחדא ואף על גב דקיי"ל לפניהם ולא לפני כותים ה"מ לכתחלה. אבל דיעבד כשר ואיכא מ"ד ה"מ דינין אבל שטר מכר ומתנה שאינן אלא לראייה כשר דשטר בכל לשון כשר כדאמרינן גט שכתבו עברית ועדיו יוני' יונית ועדיו עברי' כשר ומיהו אפי' לכתחילה אסור שמשבח תורתן. ומסתברא שטר הנעשה ונכתב ונחתם בחותם מושל העיר במכר ומתנה הרי הוא כערכאות של כותים ואף על פי שחותמיהן עדים כשר דלא מרעי נפשיהו לקבולי שוחדא ודינא דמלכות' דינא אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסיר' ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי. ודווקא בדידעי למיקרי ובאפיצן ודמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. אבל ממשועבדים לא גבי משום דהדיוטי נינהו ולית להו קלא אבל בערכאות קלא אית להו וגבי ממשעבדים כרב פפא וגרסינן בפ' האי שטרא פרסא' דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי בדידעי למיקרי ובדמהדר מעניינו של שטר או באפיצן רב פפא כי אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של פרסיים מקרי ליה לשני כותים זה בלא זה במסיחין לפי תומן ומגבי ביה ממשעבדי וגאון אמר איכא דגרסי ממשעבדי ואיכא דגרסי מבני חרי. מיהו רובא דרבנן דעליהון סמכא גרסי ואעפ"כ כיון דפליגי גרסאי לקולא עבדינן ולא מגבינן ביה ממשעבדי ולא בריר לן ומסתברא הוא הדין בעדים שאין יודעין לקרות מקרי' כדאית' בקיום וכתב ר"ח דליכא סהדי בשטרא כלל ואיכא למימר נמי דחתמי שמות מובהקין דלא אתי למיסמך עליהו לרבינו שמואל בן חפני אין אנו עושין דין בשטרות של פרסיים בכתב שאינו יכול לזייף ויחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ויגבה מבני חרי ואסיק' כדאמרינן [דף לג טור ב] האי שטרא פרסאה דמסרי ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ואסיקנא בידעי למיקרי. ודאפיצן ושיהיו בערכאות כדאמר רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי וא"ל רפרם ערכאות תנן ושלא יהו עוות מדיני ישר' דכל השטרות הכתובין בפרסיים שאנו צריכין לקנויין וחליפין אין עושין בהן דין ואפי' בדיני ישראל אין עושין בהן דין וכל שכן בדיני כותים ולא בריר לן. דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה משום שנעשו בהדיוט. ומסרינן באפי ישראל אבל בערכאות דמתני' לא מקשי' האי קושיא ומאן דאמר שאין בהם קניין וחליפין מסתברא אי סבירא לן דבמתנה כשר כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא בכל השטרות עושין דין וכשירין ואנן סבירא לן כשמואל דדינא דמלכותא דינא אף על פי שאינו ישראל כדאמרינן בפרק הגוזל וצריכא עיונא. גרסינן בפ' א"נ א"ר פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ואסיקנא כגון דאתו בי תרי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי וכיון דמהדר אזיופא אימור זייפו זייף. אבל נפק עלי' קלא דשטרא זיופא הוא. ומקיימינן להו לסהדי ומגבינן ביה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה