אור ברסלב
ספר העיטור שער הראשון במאמרות ושטרות › מאמר ז - כתיבת גיטין ושטרות

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ז - כתיבת גיטין ושטרות

מאמר ו - בשמות בעלים

ונחלק לשני חלקים אחד לגט ואחד לשטר. [דף כו טור א]

חלק הראשון - כתיבת גט

גרסינן בפרק המביא גט בכל כותבין בדיו ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום. ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד. רבי יוסי אומר אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים. ולא על האוכלין. בכל דבר שהוא של קיימא לאיתויי מאי לאיתויי הא דתני רב חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר ואוקימנא במגילתא דלא אפצא הא עפיצא פסול דקי"ל אין מי מילין על גבי מי מילין וש"מ דגט כותבין בגט שאינו עפיץ כגון קלפים שלנו שהעיבוד שלנו דעפיץ תני רבי חייא כתבו בשיחור כשר על הקרן של פרה נותן לה את הפרה דאמר קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה כתיבה ונתינה והכא ליכא למיגזר שמא יקטום כדאמרינן בעלה של עציץ נקב דהתם סתמא למיקטם קאי שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר וכן הילכתא. וכתב הר' יעקב שצריך הקלף והדיו והקולמוס משל בעל ואם אין לו נותנין לו אחר במתנה. ת"ר וכתב ולא חקק דחקיקה לאו כתיבה היא ודווקא דחק תוכות גוף הכתיבה בולטת ותוכה וסביביה שוקעות אבל חק יריכו' כתיבה היא כדתניא עבד שיצא בכתו' שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות. על גבי טס של זהב כשר כי האי גוונא ואי נמי עביד כציץ מאבראי גוף הכתיבה שוקע מצד אחד ובולט מצד אחר דכשר אבל לא בכתב של כיפה ואנדוכתרי שכתב גט [דף כו טור ב] בכותל כיפה וטעמא משום דמחוסר תלישה ורח"פ כיפה של צמר ארוגה ורקם באריגתה ואנדכתרי הוצין וצובעין אותן ומציינין ומציירין בהן כתב כדרך שעושין במחצלאות כתב באותיות וכגון זה שנכתב בריקמה או במעשה מחט אינו גט אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש והא אמרת רישא אין כותבין. אר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור"א הוא דאמר עידי מסיר' כרתי והכי קאמר אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתב לטופס תלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר וקי"ל כר"א בגיטין דכי כתיב וכתב לה אתורף הוא דכתב ולכתחילה אין כותבין טופס ואם כתבו ושייר לתורף ותלשו ונתנו לה כשר. וכן פסק רבינו האי ובחדא נוסחא דרבינו אלפס אית בה וליתא כדבעי' לן למימר לקמן ולא בריר דאי משום דקשיא ליה הא דטופס דקי"ל כר"א דפוסל בגיטין איכא למימר דהתם הוא דפסיל לכתחילה הוא הא דיעבד כשר דומיא דגט ישן מיהו בריש גמר' דמסכתין לא מיתוקמ' כשמואל דמוקים לה אליבא דר"א אלא כר"מ ובתלוש ולבסוף חיברו ולא מבעיא לן כי היכי דמבעיא לן גבי שחיטה ומסתברא לן דכמחובר דמי דהא טעמ' משום דמחוסר קציצה היא. ירושלמי (שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמור בה רבנן ר"א אמר רבי בון בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אר"י) (נ"א שמואל ב"א בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב ליה נהליה על עלה של עציץ נקוב אבי אמר כשר רבא אמר פסול אביי אמר כשר דשקיל ליה ויהיב ליה רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום וקי"ל כרבא ובעל מתיבתא כתב איבעי' להו עציץ שאינו נקוב מאי ת"ש עציץ נקוב מקדש בכרם שאינו נקוב אינו מקדש ר"ש אומר זה וזה אסורין ואינן מקדשין וכתב ר"ח מדגזרינן בעלה של עציץ נקוב ש"מ בנייר כי האי גיט' אפילו קצץ כשר ומשמע דווקא עציץ נקוב. אבל שאינו נקוב לא ש"מ דלא גזרינן מחוסר קציצה אלא במחובר וכ"כ הרב המחבר בשמו אלא שכתב ר"ח גבי קרן של פרה ש"מ אפי' נייר אם מחוסר קציצה אחר כתיבה פסול וכ"ש זולתו. הרי דבריו סותרין זה את זה ובתשובות [דף כו טור ג] שניא פרה ממגילתא. דאי פיישא ממגילתא אמרי אוירא דמגילתא מאי פגים בגיטין דפר' ודאי אי כתיב גט אגב' (נ"י או אגב העבד) הוה ליה דבר שיש בו רוח חיים ואי נמי שחיט לה הוי ליה אוכלין וכי כתיב על הקרן דלאו אוכל מחוסר קציצה אבל מגילתא אי כתבה על אמתא דמגילתא מאי מחסר וכן הילכתא ותמיהא לן אמאי לא אייתי רבי' אלפס הא דחרס של עציץ נקוב ש"מ הא דכתבי' גט על החרס או על הנייר אבל לא על נייר מחוק כההיא דתניא כתב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך וכו'. והיכא דכתב גט על גבי ספר אחד אף על גב שיש בו ענייני' אחרים כתובין ונתן לה הכל כשר מההוא גברא דשקל ספר תורה ויהבה לדביתהו דלא איפסיל אלא משום דאין מי מילין על גבי מי מילין הא לאו הכי כשר ר"י בן בתירא אומר אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול לזייף וחכמי' מכשירין מאן חכמים ר"א הוא דאמר עידי מסירה כרתי ואמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן עד י' ימים לא דחייש דילמא תנאה הוה ביה וזייפתיה שמעינן מיהא דכתבי' תנאה בגיטא ורבי יוחנן אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ואמר ר"א לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא ורבי יוחנן אמר אפי' בשאר שטרות והא דכתב למען יעמדו ימים רבים עצה טובה קמ"ל ועד כאן לא פליגי אלא לענין זיוף אבל בעלמא דכ"ע כרבי אלעזר קיי"ל ובשטרות נמי כדקתני וגובה מנכסים משועבדים והלכה כמותו אף בשאר שטרות כדגרסינן בסנהדרין גבי ההיא מתניתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ופסק ר"ח דהלכתא כרבי יוחנן בתרוייהו דרביה דרבי אלעזר הוא ורבינו אלפס לא אייתי דמכאן ועד עשרה ימים ופסק הני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף מדאמרינן לעיל גבי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ושני ליה בדאפיצן ומסתברא כפסק ר"ח דהכא בגט שהוא ועדיו על המחק עסיקינן דתנא [דף כו טור ד] קמא סבר אף על גב דליכא למיחש ביה דהא מינכר דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים מיהו הוה ליה ניירא הכא כתב שאינו יכול להזדייף וגזרו ביה דילמא דמי האי מחקא להאי מחקא וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעידי מסירה ואי כר"א קשיא הילכתא אהילכתא דהא קי"ל שטר שבא הוא ועדיו על המחק כשר והכא פסק דאין כותבין שטרו' על נייר מחוק אלא דאיכא לאוקמא אליבא דרב אלפס בעדים על החלק ואיכא למימר דרב אלפס כר"ח סבירא ליה בתרוייהו כרבי יוחנן ור"א אף בשטר קאמר אלא דלית הילכתא כוותיה בשטר. ירושלמי ר"י בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא אר"א מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אף רבי יהודה מודה דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. רבי שמעון בן לקיש אמר לא שניא בין בגיטין בין בשטרות הוא המחלוקת. דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. וקשיא על דרבי אלעזר אם בעדים על המחק. בהא חכמים מכשירין בשיטת רבי אלעזר דו פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק שמואל אומר זה וזה על המחק יאות אמר רבי יוסי מה טעם דרבנן אמר רבי אבא ניכר הוא אם נמחק פעם אחת אם נמחק שני פעמים ואיני יכול ליישבו דהא בגמרא דילן מחמיר רבי אלעזר בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דיליה נמי לא דייקא מיהו איכא למיגמר מיניה דרבי אלעזר מוקים לה בשטר על המחק ועדים על החלק וגמרא דילן בהכי אוקמ' לה וגאון אוקמה דליכא סהדי בשטרא ולא נהירא לן דא"כ היכי קאמר מאן חכמים רבי אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי תנא קמא נמי הכי אית ליה אלא דחייש דלמא מזייף להו וצריכא עיונא רבה מיהו משמע דנקיטי' הילכתא דבעינן כתב שאינו יכול לזייף ומסתברא דקלפים שלנו כדאפיצן דמי ואפיצן לאו דוקא אלא עיבוד מעליא קאמר כדפי' בתפילין הכל כשירין לכתוב את הגט ואפי' חרש שוטה וקטן האשה כותב את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין [דף כז טור א] קיום הגט אלא בחותמיו והא לאו בני דיעה נינהו. אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גבן. אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וסברי אף על פי שישראל עומד על גביו פסול דבעי' לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה קא עביד הכי כתב הר' אלפס ומשמע דתרוייהו בעי ובעל מתיבות אמר והוא שגדול עומד על גביו אפי' נכרי וישראל עומד על גביו ולא אייתי דרב יהודה אמר שמואל דמשמע דלית הילכתא כוותיה ומסתברא דשלש מחלוקות הן. רב הונא מוקים לה למתניתין כרבי אלעזר בישראל עומד על גביו. אבל נכרי פסול דאדעתא דנפשיה קא עביד כדקתני בברייתא ורב נחמן מוקים לה כרבי מאיר ואף על פי שאין ישראל עומד על גביו ולא שייר בתורף כשר ור"י אמר שמואל מוקים לה כרבי אלעזר דכי כתוב וכתב לה לשמה אתורף הוא דכתב וכי שייר מקום התורף אף על פי שאין ישראל עומד על גביו כשר וכולהו סבירא להו דברייתא ליכא לאוקמה אלא בשישראל עומד על גביו ולא שייר מקום התורף מדקתני נכרי פסול הא חרש שוטה וקטן כשר והיינו דקא משנינן רבי אלעזר היא והא ודאי נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד והילכך ישראל עומד על גביו כשר לדברי הכל והיכא דשייר מקום התורף אף על פי שאין ישראל עומד על גביו אליבא דרבי אלעזר אפי' דנכרי ורב אלפס דנקט לתרווייהו בחדא מינייהו סגיא ואף על גב דקיימא לן בטופסי גיטין כרבי אלעזר דמכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים דגזר טופס אטו תורף ואיהו גופיה אמר לעיל גבי מחובר אמר ר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ורבי אלעזר הוא והכי קאמר אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתבו לטופס תלשו חתמו ונתנו לה כשר איכא למימר דחרש שוטה וקטן בדיעבד ואיכא למימר ה"מ בסופר דשכיח אבל כתב חרש שוטה וקטן לא שכיח ולא גזרינן טופס אטו תורף וכשר אפי' לכתחילה ובגזירת טופס מצינו ושמענו שלשה דברים במחובר לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי וגבי חרש שוטה וקטן אפילו [דף כז טור ב] לכתחילה כשר. וגבי כותב טופסי גיטין אפי' דיעבד פסול דתני ר' יהודה פוסל ורבי אלעזר מכשיר חוץ מגיטי נשים ורבי אלעזר אדר' יהודה קאי ואפילו דיעבד פוסל בפי' דר"ש ואיכא למימר טעמא דחרש שוטה וקטן כדפרשי' ומחובר שכיח ולא שכיח וכתב סופר שכיח טובא ומשום הכי פסול אלא דאיכא מאן דאמר בטופסי גיטין בדיעבד וליתא אלא כפי' ר"ש ודכולי עלמא אם נתגרש תינשא לכתחילה והדין סברא דרבוותא דכולהו סבירא להו כשמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף ומודה להא דרב הונא. אבל ירושלמי לית ליה להאי סברא ה"ג התם בירושל' רב הונא אמר והוא שיהא פקח עומד על גביו. רבי יוחנן בעי והא דכתב לה לשמה. שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתיא כהא דריש לקיש דאמר כתב תורפו בטופס פסול ומסתברא דשמואל ורבי יוחנן ורב נחמן כולהו ס"ל פקח עומד על גביו פסול עד שישייר מקום התורף וברייתא דפוסל בנכרי הוא הדין בחרש שוטה וקטן דפסול אליבא דרבי אלעזר היכא דלא שייר ואפילו ישראל עומד על גביו והא דגרסינן בספרים והא נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד. קושיא היא. והא דרב נחמן שינויא היא והאי דלא שני ברייתא דנכרי פסול אשאין ישראל עומד על גביו והוא הדין לחרש שוטה וקטן דההיא לא איצטריכא ליה דהיכא דאין ישראל עומד על גביו. לרבי אלעזר פסול. וברייתא דקתני נכרי פסול הוא הדין לחרש שוטה וקטן ושמואל נמי הכי סבירא ליה. גרסינן בפרק המגרש שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו ונתנו לכל אחת ואחת ואסיקנא נתינה לשמה מיבעי ש"מ. ספק נערה ספק בוגרת נותן גט לאביה. ואחר כן נותן לה גט ומגורשת מספק. חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית. והעדים מלמטה כולן כשירין וינתן לכל אחת ואחת. היה כתוב טופס לכל אחת ואחת את שהעדים נקרא עמו כשירין היכי דמי כלל והיכי דמי [דף כז טור ג] טופס. אמר זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס כגון בחד בשבת. וכן הילכתא. גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ר"י אומר ודין דיהוי ליכא מינאי ספר תירוכין ואיגרת שיבוקין לימהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין. גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמיך אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ידין דמשמע דין אלא ודן. ולא לכתוב איגרת דמשמע איגרא אלא אגרת. דתיהוייין דתיציבייין לישדי בהו תלתא יודין דאי לא משמע תהויין תצביין. ומסתברא דאי כתב דתהוי את רשאה להתנסבא לכל גבר דתיצבי. טפי עדיף. ולישנא דתיצביין לאו לישנא הוא וליארכי לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשיבוקין דמשמע תריכין ושביקי' וליארכי לוי"ו דוכדו. דאי לא משמע וכדי ולא לכתוב למחך דמשמע חוכא אלא למהך ולא לכתוב לאיתנסבא דמשמע לא תינסבא. אלא להיתנסבא ולא לכתוב מאני דמשמע מאני. אלא מינאי בעינא ודן או לא. ת"ש דאתקין ר"י איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלני' דהות אינתתי מן קדמת דנא מן יומין דנן ולעלם ואילו ודן לא קאמר. ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעי' הכא נמי בעי' מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. וכתב ר"ח לאו משום דדחינן דרבי יוסי דהא איהו אמר הלכה כרבי יוסי בפ' יש נוחלין והתם בפ' מי שאחזו נמי סוגי' דשמעתא כר"י והגאונים נהגו כר"י דאפי' בשטרא צריך לכתוב מן יומא דנן ולעלם ור"נ אמר דנהיגו במתיבתא כר' יהודה כתקנת רב בגיטין ומסתברא בין בממונא בין באיסורא הלכה כרבי יוסי. אבל בגיטין הוא דאתקון רבנן ולא פסלינן לשטרות ולעלם לאפוקי דבעי מיניה רבא מרב נחמן דבעי מיניה היום אי אתה אשתי ולמחר אתה אשתי מהו ומסתברא מדכתב ודן דהוי ליכי מינאי ולמהך להתנסבא לכל גבר דתיצביין היינו את מותרת לכל אדם ולא צריך תו לאהדוריה ולישנא להתנסבא לשון ליקוחין הוא. בין לזנות בין לנישואין עד דאמר חוץ מתזנותיך ואפי' אמר שתהא מותרת לכל אדם להינשא כל שכן שהתיר' לזנות. אבל כשאסרה לנישואין כגון שאמר ע"מ תינשאי התירה לזנות וגרסינן בפ' האשה הורוה בית דין להינשא והלכה וקילקלה חייבת שלא התירוה [דף כז טור ד] אלא להינשא. ואסיק' מאי קילקלה אלמנה לכהן גדול. אבל זינתה לא וכן הילכתא ש"מ זינתה בכלל להינש' הוא אבל אלמנה לכ"ג לא בכלל לינשא הוא הילכך זנות כולל להיתנסב' ואלמנה לכ"ג בכלל לכל גבר דתיציביין ולי' בה שיורא ואם איתא דבלישנא דאיתנסבת אית בי' שיורא אמאי נקט ר"י האי לישנא. לימא דתיהוי רשאה ושלטאה בנפשיך ותישתרי את לכל גבר דתיצביין ותו דהא כתב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין והוה ליה כמאן דאמר הרי את מגורשת. וגרסינן בקידושין הרי את מגורשת. הרי את מותרת לכל אדם. הרי זו מגורשת. ותו לישנא דר"י בארמית. ולישנא הרי את מותרת לכל אדם עברית. אלא הרי את מותרת תוספת הוא. ואינו בטופס. ור"ש ורב אלפס לא כתבו והגהה היא בהלכו' שלנו. ושמעתי שה"ר הלל מרומניאה פוסלו וה"ר שבתי חולק עליו. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. ודייקי רבוותא דכל הני דיקדוקי דרבא היכא דכתב ליה בעל גופיה. אי נמי דכתי' ליה סופר מפומיה. ובתר הכי אתא בעל ומערער ואמר אנא הוא דפסילנא ליה בהני דיקדוקי ולקלקולה איכווני' אבל אי אמר הבעל לסופר ולעדי' לכתוב לה גט אפי' כתבו הסופר והעדי' (נ"י כאילו העדי') כאחד מאלו האותיות. והבעל אינו מערער הגט כשר. ותינשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני בית דין דטעות סופר היה. וכ' רבינו האי דאי יהיב בעל רשותא לסופר למיכתב גט שלם וטעה בהני כולהו או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקין להו ואזלה ומינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה ודאי אי אתיא לאינסובי וקאי בעל ומערער ואמר האי דכתב ודין דינא הוא דאמרי. אי נמי למחך חוכא היא ולהכי איכוונית. ולא מנסבינן לה. אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא ומשום שלום מלכות היכא דהולד ממזר אין רבי מאיר לטעמיה דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין הולד ממזר. וליתא לדרבי מאיר וכל שכן לעניין טעות סופר ורבי' ניסים השיב בקבלה כן מפי הגאוני' והיכא שכתב הבעל הגט אם נישאת ועירער תצא. ואם האשה טוענת טעות סופר היה עליה להביא ראיה אבל אם אין שם עירעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלימה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל [דף כח טור א] טעות שבא מתחת ידי סופר אין עירעור הבעל מועיל כלום וכן דעת הגאוני' ובתשובות לר"ח כגון אלו הדברים שאינן מפורשות אם יבוא אדם לכתוב אלו הדברים שמא יפלו ביד אדם שאינו הגון וילמדו לשקר ואין לנו אלא מן הפה לאוזן לנאמני'. שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עברים באין מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים ניקרין עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהן פסולין תנא זעירי שניהן כשירין בין ברישא בין בסיפא. ותנא דידן דילמא גונדלית חתמו ארישא. ואסיפא חתם אחד מהן גונדלית והלכה כתנא דידן. שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר כתב העדים בראש הדף מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה. והעדים באמצע שנים פסולין ראשו של [זה] בצד סופו של זה או סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים ניקרין בסופו כשר שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר. אמר רב אשי והוא דידיע במתיחא דמגילתא. ודווקא בדף השני בקלף אחד. אבל בשני קלפים פסול. ספר אחד אמר רחמנ' ולא בשני דפין כדאמרי' גבי סוטה גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עיברית עד א' עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ודוקא בדידעי למיקרי. מדקתני ברישא בסוף קיום שטרות שיודעין לקרות ואינם יודעין לחתום שכתיבת עדות יוני אינו ככתיב' שלנו וכתיבתן כתיב יוני ממש הוא אלא שכותבין מתחילין משמאל והולכין לימין ככתיב' הגוים ותמצא חתימת היוני חתום בגט שהוא משמאל והו' הדין לכל השטרות דבכל לשון כשר כדגרסינן בפ' המביא גט איש פלוני עד כשר איש פלו' בן איש פלו'. ודווקא בן איש פלו'. אבל בן איש פלוני אי נמי איש פלוני ולא כתב עד פסול. ומסתברא דהוא הדין לכל השטרות כתב סופר ועד כשר אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו וכשר לכתחילה כתב חניכתו וחניכתה כשר גט מעושה בישראל כשר ביוני' פסול. ואם יוני חובטין אותו ואמר לו עשה מה שישראל אומר לך כשר גט מעושה בישר' כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין כשר [דף כח טור ב] ושלא כדין אפי' ריח הגט אין בו. והשתא אף על גב דהדיוטות אנן מעשינן אגיטין לפום מאי דחזינן דאנן שליחותיה קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות כדאמרינן אביי אשכחיה לרב יוסף וכו' גרסינן בפ' התקבל ההוא דהוו קרו לה נפאתא אתו סהדי וכתיבו טופאתא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמי' דרב עשו עדי' שליחותן ואסיק אמר רב נחמן כותבין ונותנים אפילו מאה פעמים בעו מיניה מרב נחמן כתבו ונתנו לשליח מהו. אמר ליה רבינא לרב אשי יוליך מהו כלומר אם אבד בדרך מי אמרי' סלוקו סלקינהו ושוב אין כותבין אחר. או דילמא לטירחיהו חייש ולעולם כותבין. ואי דאמר נמי כתבו ותנו לשליח ויוליך כיון שפירש ואמר יוליך עשאן שלוחין עד שיבוא לידיה. ואם אבד כותבין ונותנין עד שיבוא לידיה או לא וסלקינן בתיקו ולחומרא עבדינן והילכך אם אבד אין כותבין וסלוקי סלקינהו ורבינו אלפס פי' בתשובות דיליה כדפרשינן. ובהלכות פירש לעניין הולכה דלא מצי למיהוי אינהו שלוחים להולכה. דחיישינן דילמא סלוקי סלקינהו. והא דאמר כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים אם זכורים יום שאמר להן הבעל לכתוב כותבין ונותנין. ואם לאו כותבין בשבוע פלוני או בחדש פלו' ומשיגיע גט לידה מגורשת. כדגרסי' לעיל כתב בו חדש או שבוע מאי כשר וכו'. גרסי' התם האומר כתבו גט ותנו לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לה לא אמר ולא כלום ת"ר שילחוה שיבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו הוציאוה עזבוה התירוה הועילו לה. ולא איפשיט ולחומרא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא. ורבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן וקיימא לן הלכה כרבי שמעון. ירושלמי אמר רבי מונא לא סוף דבר קולר של סכנה. אלא אפילו קולר של ממון. שכל קולר בחזקת סכנה ובגמרא דתפילת השחר כל הדרך בחזקת סכנה. רבי ינאי כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקיד גו ביתיה. רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי כל החולים בחזקת סכנה וכתב רבינו אלפס דהני ארבע דתנן במתני' כולהו כשכיב מרע דמצוה מחמת מיתה נינהו וכן הילכתא ש"מ דכל מסוכן מחמת [דף כח טור ג] מיתה ואף על גב דלא מדכר שם מיתה וסתם חולה הוא שכיב מרע וגרסינן בירושלמי בפיאה בפ' א' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי ובמסכת גיטין גרסי' תני אף החולה. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן הלכתא כרבי שמעון שזורי במסוכן מה בין חולה למסוכן חולה כדרך ארץ מסוכן כל שקפץ החולי. דרך ארץ הקרובי' נכנסין אצלו מיד. הרחוקי' אחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים אצלו מיד ומסתברא דחולה אחר ג' ימי' דינו כמסוכן והוא מצוה מחמת מיתה לענין גיטין ולענין ממון כמו שפי' באות ש'. מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתבו גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו הבריא שאמר כתבו גט לאשתו רצה לשחק בה ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתו ועלה לראש הגג א"ר שמעון אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחפתו אינו גט. ההוא גברא דעאל לבי כנישתא ואשכח מקרי ינוקי ובריה וכו' ואסיקנא משוי איניש שליחא ברא במקום אבא אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד דברי רבי מאיר. וזו הלכה העלה חנניא איש אונן מבית האיסורין מקובל אני באמר לשלשה גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד אמר רבי יוסי נמנו לשליח אף אנו מקובלין שאפי' אמר לב"ד הגדול תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה וקיימא לן כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ואפילו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אם אמר תנו ואמר לאחרים חתמו פסול דמזוייף מתוכו הוא ואפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי זה גט בטל כדאסיק רב אשי לא מיבעיא קאמר ל"מ היכא דלא קאמר תנו. אלא אפי' אמר תנו. ולא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפי' לבי תלתא ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפי' אמרו נמי לא ותניא כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבו וחתמו ונתנו לה הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו. שאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו. קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר [דף כח טור ד] רב כהנא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא לית הילכתא כוותיהו הלכך צריך שיאמר הבעל לסופר עצמו לכתוב ולעדים ויחתומו לרבי' האי בגיטין ליתא לדרב כהנא. אבל בעלמא איתא דהא פריק לכולהו פירכי לבר מעדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ומסתברא דוקא חרש שאינו מדבר ואינו שומע בהא דרב הונא אבל אלם היינו נשתתק ויכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנים דהא בהרכנת הראש ג"פ כותבין. וכ"ש כתב ידו ומסתמ' אם אמר הולך גט זה לאשתי בפני עדים ואם אבד תכתב אחר עד שיבא הגט לידה ל"ל רשותא למימר לסופר למיכתב אחרינ' דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח אבל הוא עצמו מבי' שטר שליחות ואם כתבו הוא בעצמו ומסרו לה בפני עדים תנשא לכתחילה דעידי מסירה כרתי בדיעבד אמר לעשרה כתבו גט לאשתו ילמדו ויכתבו לה אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתו אח' כותב ושני' חותמין כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל ואפי' אליבא דרבי אלעזר דאמר כולכם תנאה הוא דשוו בגיטא ואי לא חתימי כולהו בטל והשתא תקינו רבנן בגיטין דכולכ' כתובו כל חד מנכון אובילו כל חד מנכון והוא הדין אשה שאמרה התקבל לי גיטי צריך שיהא במעמד כולן וגרסינן בפ"ק עידי הגט אין חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם וכתב גאון דבתר תקנה אי אמר סתם ולא אמר כולכם אף על פי שאינו במעמד כולן כשר. וכן חתומו סתם אין עליהן לחתום אלא שנים וכן הוליכו עד דאמר כולכם כתובו וכולכם חתומו והאי דאתקון עצה טובה קמ"ל כדי שלא יהא מחלוקת והיכא דמנאן כתב רבינו בן חפני לא ככולכם הוא ומסתברא לן לחומרא. ירושלמי רבי יוחנן בשם רבי אלעזר דמן רומא המונה הרי הוא ככולכם וליכא מאן דפליג והא דאמרינן עידי הגט אין חותמין זה בלא זה ומסתברא כיון דמשום גזירה הוא הוה ליה כגט ישן ובגזירה דטופס אטו תורף דקיימ"ל כרבי אלעזר דאמר אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס תלשו חתמו ונתנו לה כשר ובעלה של עציץ נקוב אליבא דרבא גזירה שמא יקטום מסתברא דאם נתנו לה כשר הכא נמי אם נתגרשה תינשא לכתחילה בעידי מסירה ואף על גב דגט קרח משום כולכם [דף כט טור א] הוא ולרבנן תצא התם לאו גזירה הוא אלא משום ספיקא דכולכם דכיון דנתרבה קשריו רגלים לדבר דכולכם אמר ותצא והכי פירשו רבוותא אבל הכא גזירה הוא ולא מחמרי' בה כולי האי דעדים גופיה כי חתימי מפני תיקון העולם הוא ומשום גזירה אחרינא לא פסלינן ליה והוה ליה כאין עליו עדים לרבי אלעזר ובאין בו זמן לרבי מאיר דאע"ג דסבירא ליה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אין בו זמן כשר משום דגזירה הוא משום בת אחותו וכדאמרינן אין בו זמן בין למאן דאמר משום עדים בין למ"ד משום בת אחותו מה הועילו חכמי' בתקנתן אהני דלכתחילה לא תינשא ואם נישאת הולד כשר אפי' לר' מאיר דההיא אליבא דרבי מאיר היא כדמוכח בפ' המגרש והיכא דאמר לשנים כתבו גט לאשתו אין חותמין זה בלא זה אבל כתובו כותב שלא בפני חבירו ואף על גב דאמרינן הא שנים ככולכם דמי לגבי חתימה הוא דקאמר דלא מצי חתמי אלא שניהם כאחד אבל בכתיבה ליכא חששא ובהכי מיתרצא ההיא דחתי' תרי מיניהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי ולקמן מפרש בפ' אחרינא וגרסינן בפ' מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתו לא אמר כלום כתבו גט לאשתו ואחזו קורדיקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום ואמר ר' שמעון בן לקיש כותבין ונותנין לאלתר ורבי יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה והילכתא כרבי יוחנן ובירושלמי גרסינן איפכא רבי יוחנן אמר כותבין ונותנין גט לאלתר וריש לקיש אמ' אין כותבין אלא לכשישתפה ואנן אגמ' דילן סמכינן והילכתא כרבי יוחנן ואין כותבין אלא לכשישתפה ואף על גב דשתק ולא חזר מדבריו הראשונים הרי הוא כנשתטה דאמרי לא יוציא עולמית ומסתברא לן דווקא דאמר כתבו ואחזו קורדיקוס דדעתא שגישתא הוא ואין כותבין אלא לכשישתפה ושכיב מרע שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה דדעתא צילותא היא וכחישותא היא דאית ביה ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא דהא בשמיעת קול דק דיו פעם אחת ובנשתתק מחוליו נמי דיו בהרכנת הראש פעם אחת כדגרסינן בירושלמי. ולא מחזקינן ליה כשוטה. תוספת רשב"ג אומר הבריא שאמר כתבו גט לאשתו ונפל מן הגג ומת כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה וכו'. היה צלוב ומגוייד ואמר כתבו גט לאשתו כותבין כל זמן שיש בו נשמה ואיכא מאן דאמר נשתתק ספק שוטה הוא ואין כותבין ולא דייק לן דאם איתא כי בדקינן ליה תלתא זימני מאי הוי ליהוי בשעת [דף כט טור ב] בדיקה כחלים ובתר הכי ליהוי כשוטה וניחוש דילמא פיקח ונשתפה הוא ולעולם יהא צריך בדיק' עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא אלא ש"מ דנשתתק לאו ספק שוטה הוא והא דאמרינן שיהיה דלאו לאו נקטיה לאו משום דשוטה הוא דהא שוטה בחדא מילתא לא סריך אלא מינא דחולי הוא ומעשה בא לידי שאמר כתבו ותנו גט ונשתתק מתוך חוליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה אף על גב שנשתתק ואמר כתבו גט לאשתו והרכין בראשו. בודקין אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו ואסיק' דאמר ליה בסירוגין חד לאו ותרי הין חד הין ותרי לאו דבי רבי ישמעאל תנא אומרי' לו דברים שבימות הגשמים מאי היא בפירי נשתתק היינו אלם שאינו יכול להגיד. כדאמר אלם קאמרת שאני אלם דתניא כו'. שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפיקחין לכל דבריהן. ש"מ נשתתק כפקח הוא אלא שאינו יכול להגיד כמו העילגים ואין אנו מבינים דעתו ומה הוא אומר אלא בהרכנתו ג' פעמים או שכתב ידו שיכתוב לאו או הין ירושלמי רבי זעירא בעי קומי רבי מנא בד"א עד שירכין בראשו ג' פעמים ודכוותה עד שישמעו את קולו ג' פעמים אמר ליה לשמיעת הקול פעם אחת להרכנת הראש ג' פעמים ש"מ כיון שהשמיע את קולו ואמר הין ולאו לא צריך בדיקה והוא הדין לשכיב מרע והכי שדר מר רב נחשון ותו גרסינן אמר רבי יוסי ברבי בון בבריא אנן קיימינן ולמה אינו גט אומר מתעסק היה בשטרא. תנינן בד"א בנשתתק מתוך בוריו אבל נשתתק מתוך חוליו דיו פעם אחת ובלבד במסרגין אמר לו נכתוב גט לאתתך והוה אמר הין לאמך והוא אמר לאו לאשתך הין לבתך לאו לאשתך הין לאחותך לאו לאשתך הין והא דבדקי ליה בגיטין דווקא שנשתתק שהוא אלם כדאמרינן אבל חרש אינו שומע ואינו מדבר לא. דאמרינן חרש לא הילכו בו אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו ואחר כתיבת ידו אלא במטלטלין אבל לא בגיטין וליתא לדרב הונא א"ר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. ודווקא לגיטין ולעדיות דאורית' כדאיתא בקבלת עדות לרבינו אלפס האי חרש לא בדקינן ליה בגיטין דווקא פיקח ונתחרש. אבל חרש מעיקר בדקינן ליה דקימ"ל כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ותנן נמי חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן [דף כט טור ג] כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין משמ' דסבירא ליה כבן בתירא ובהאי ובלישנא בתרא דרב נחמן ובדקינן ליה ברמיזה ובקפיצה ור"ח נמי כבן בתירא סבירא ליה דאמר כיון דאיתמר תרי לישני דרב נחמן תפשי' לחומרא כלישנא קמא וברייתא דקתני חרש לא הילכו בו אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו אלא במטלטלין אליבא דבן בתירא היא ומסתבר' כר"ח דקי"ל בשל תורה אחר המחמיר ובמטלטלין כלישנא דאמר מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיז' ולא בקפיצה ומיהו מסתבר דבדיעבד בקפיצה מגורשת אליבא דבן בתירא ומטלטלין אפי' לכתחילה בקפיצה וצריך רמיזה בעין וביד קפיצה ואית דאמרי קפיצה יותר מרמיזה. ירושלמי קופץ ונקפץ. שוור ומשתוור קופץ ממקום למקום. גרסינן בפ' הזורק בית שמאי אומרים פוטר אדם אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שנתנו לה גרסינן בסוף פרק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו וחזינא משמיה דרבוות' דסבירא להו בכל מקום שנתייחד עמה בטל הגט לגמרי וצריכה הימנו גט שני וגברא רבא פריש דהא גט ישן כגון שנתיחד עמה בלא עדים או שניהם מודים ומשום הכי אין הגט בטל ואם נתגרשה תינשא בו לכתחילה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בדאיכא עידי ייחוד מסתברא דהגט אינו בטל בייחוד עד שנתגרש' לגמרי כגון המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי שנתנו לה לידה ובעל לשם קידושין אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או נתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אף על פי שנתייחד עמה בעדים אין הגט בטל לגמרי. וגבי שליש גרסינן המשליש גט לאשתו ישן אין חוששין וגרסינן נמי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום לגט ישן אין חוששין שלא נתייחד עמה ש"מ שאפי' נתנו לה. כיון שהיא על תנאי אם נתייחד עמה אין הגט בטל והינו כגט ישן ואם נתגרש' תינשא לכתחילה וכן הילכתא וגירסת ירושלמי משמע דהא דמגרש את אשתו שייכא בהא דגט ישן וחד טעמא אית להו דגבי גט ישן גרסינן אית תנא תני אחר שכתבו לה ואית תנא תני אחר שנתנו לה מד"א אחר שכתבו לה מסייע לבית שמאי. ומד"א אחר שנתנו לה מסייע לבית הלל וגבי לנה עמו בפונדקי גרסינן [דף כט טור ד] אמר רבי מני בית שמאי כדעתיהון ובית הלל כדעתיהון ב"ש דאמרי פוטר אדם את אשתו בגט ישן אינון דאמרי אינה צריכ' הימנו גט שני וב"ה דאסרי אינון דאמרי צריכ' הימנו גט שני אמר רבי יוסי בר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון. ב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אינון דאמרי מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה ואינה צריכה גט שני ב"ה דאמרי דאפי' הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה הימנו גט שני ולפום גמר' דבני מערב' משמע דבית הלל דאמרי צריכה גט שני לכתחילה ואם נתגרשה או שהלך בעלה למדינת הים תינשא לכתחילה כדינא דגט ישן ואיכא רבוותא קמאי דמפרשי דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כגון שכתבו ולא נתנו לה וטעמא משום גט ישן ולא משום קידושין ולא נהירא לן. וגמרא דילן מסתברא דאזלא כרבי יוסי ברבי בון בגמרא דירושלמי ולא משום גט ישן. גרסינן בפרק המגר' המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני וכו' עד אם כתבו בתוכו מפרשינן לה בע"ה בתנאי שלשה גיטין פסולין. ואם נישאת הוולד כשר. כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו'. מפרשינן לה במאמר שמיני. גרסי' בערכין בפרק האומר משקלי עלי. האי מאן דמסר מודעה אגיטא מודעיה מודעה פשיטא לא צריכא דעשויי עשייה וארכי מהו דתימא בטליה קמ"ל עד דאמר בעל ביטלתיה בפירוש הילכך לית ליה למכתב גיטא עד דבטיל כל מודעא דמסר ומסתבר למיכתב ביטול מודעא בגיטין ובמקומו נפרש בע"ה:

חלק השני - כתיבת שטרות

גרסינן בגט פשוט כותבין גט לאיש אף על פי וכו' כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואין כותבין שטר למלוה עד שיהא הלוה עמו והלוה נותן שכר פשיטא לא צריכא אפילו בעיסקא ואיכא לעיוני מאי בגיטין ושובר דבעינן שיהא מכיר שם האיש ושם האשה והכא לא ליחוש לשני יוסף בן שמעון דילמא כתיב שטרא ומפיק ליה לאידך ואמר דאוזיף ליה מנה והא אוזיף ליכא למיחש דהא אין מוציאין זה על זה דילמא האי שמעון דקאמר לויתי מנה מראובן משום הכי קאמר דאיהו הוא ראובן דבעי לאפוקי האי שטרא אשמעון איכא למימר דלא חציף איניש כולי האי כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין שטר [דף ל טור א] ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר ואפילו מוכר שדהו מפני רעתה וכתב רבינו אבן מגש דווקא דמוכר אמר קבלינהו לזוזי אבל לא מסהיד אנפשי' דקבלינ' איכא למיחש דילמא לא בעי לוקח להנהו זביני והילכך אם טעו סהדי וכתבי שטרא ולא ידעי נתינת דמים כשיתבע אותו לדין ליתן הדמי' צריך להביא ראייה שמדעתו היתה המכירה הא דאמרי כותבין שטר ללוה וכו' בשהעיד הלוה שקיבל המעות אבל אם לא העיד בכך אין רשאין לכתוב ולחתום אלא מדעת שניהן. ומסתברא מדגרסינן בפרק שנים אוחזין אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ליחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ומסיק בשטרי אקנייתא ש"מ בסתמא אף על גב דלא אסהיד בהכי כותבין וכן הילכתא ודווקא בשטרי אקנייתא דהא שיעבד נפשי' אבל בשטרי דלאו אקנייתא אף על פי שהעיד הלוה שקיבל המעות חוששין לשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואין כותבין אא"כ ראו העדים קבלת המעות (נ"י ואפילו בשטרי אקנייתא קאמר אא"כ הלוה עמו וחוב הוא שמא לא לוה או שמא פרע) והא דגרסינן בריש גמר' דאע"פ כתובו וחתומו לא צריך לאימלוכי ביה בכתוב' הוא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכתב הרב המחבר איכא מאן דאמר צריך להעיד בפני ב"ד ואיכא מאן דאמר לא צריך ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהן ואפילו צורבא מרבנן וגרסינן בפרק קמא דקידושין שטר אירוסין שנכתב מדעתה שלא לשמה רבה ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת ואיתמר שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דאיתקוש יציאה להוויה בעל מתיבת' פסק מקודשת כרבה ורבינא וכן שדר רב נטרונאי לרבינו אלעזר ריש כלה רבה לגבי רב פפא הילכתא כוותיה ומעשים בכל יום דכתיב [דף ל טור ב] אינש שטר אירוסין לדעתו. ואין נמלכין בה עד שעת קידושין וכן מנהג בכל ישראל ורב אלפס פסק כרב שרביא מדתנן אין כותבין שטר אירוסין אלא מדעת שניהן ורב אשי אוקמה בפרק הנושא בשטר אירוסין ממש ש"מ כוותיהו סבירא ליה והרב המחבר אייתי ראייה מדגרסי כתב על הנייר או על החרס. אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי עצמה בין על ידי אביה מדעתה והיא שבגרה. ומסתברא דליתא דמדעתה לאו אכתיבה אלא אעיקר קידושין ורב אלפס דאייתי ראייה מיהא דגרסינן בהנושא סבירא ליה. לא ניתנו ליכתב דקאמר רב אשי כלומר דאע"ג שאינן כתובין כמי שכתובין דמו. וקשיא ליה מתני' ומוקים לה בשטרי אירוסין והכין שדרי רבנן קמאי דמתיבתא ואיכא לפרושי לא ניתנו לכתיבה דלא כתבינן שטרא ולא גבי ממשעבדי אלא היכא דקנו מיניה. ומתני' לרב אשי בשטרי פסיקא היא ומינה אייתי סייעתא וגמרא קא מדמי לה לשטרי אירוסין הילכך לא בריר לן ולא איפשיט ולחומרא אין כותבין אירוסין וקבלנות אלא מדעת שניהן ואפי' בבוריה. ואין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהן. ושניהן נותנין שכר וגרסינן במועד קטן אלו כותבין במועד קידושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנו' ופרוסבול ואיגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות ירושלמי זו שאילת שלום. ואין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב וגרסינן בפרק גט פשוט כתוב בו זוזין מאה דליהוו סלעין עשרין אין לו אלא עשרים זוזים מאה סלעים דהוו תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזין דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משני' ת"ר בכסף אין פחות מדינר כסף דינר ודינר כסף אין פחות משני דינרין כסף בדינר אין פחות משני דינרין [דף ל טור ג] דהב כסף ואוקימנ' דכתב ביה מטבע ת"ר דהב אין פחות מדינר זהב דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף דהב אין פחות מדינר זהב דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף דהב דכתב ביה מטבע דאי אלו' נסכא קאמ' אמר מר דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף ואוקמה רב אשי רישא דכתב ביה דינר סיפא דכתב ביה דינרין איכא דמפליג בין חיר"ק לסגו"ל. ואיכא דאמרי בין נון ולא נון כתבו בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתי' מלמעלה מאתי' ומלמט' מנה הכל הולך אחר התחתון דהדר ביה מקמא לאבן מגש דווקא כו' כי האי גוונא דסתר אהדדי אמרי' הלך אחר התחתון דאמרי' הדר ביה מקמא. אבל היכא דחד דיבורא הוא. כגון זוזין מאה דאינון סלעין תלתין יד בעל השטר על התחתונה וכגון ההיא דאמר בפ' השואל מעשה באחד שהשכיר מרחץ בי' זהובים לשנה מדינר לחודש גבי איסתיר' מאה מעי דאמרינן הלך אחר הפחו' שבלשונות ולא אמר תפוש לשון ראשון דדיבור זה אחר זה הואי ולא הפרי' ביניהן בדיבו' אחד. אבל בשני דיבורין זה אחר זה הלך אחר התחתון ת"ר ילמוד התחתון מן העליון באות אחת כגון חנן מחנני אבל לא בשתי אותיות דזימנין דמיתרמי ליה שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא אמר רב פשיטא ספל מלמעלה וספל מלמטה. הכל הולך אחר התחתון. בעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי חיישינן לזבוב או לא ופרשי רבוותא דספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא ורב שמואל פי' ספל אדירים. קפל טלית הראוי לקפל. וקיימא בתיקו. והמוציא מחבירו עליו הראיה דכל דבר שאין ברור לדיינין מאן דאחזיק אחזיק. וליכא למימר חולקין אלא היכא דעיקר דעובדא איסתפק כגון שור שנגח את הפרה. וכגון נפל הבית עליו ועל אמו וכיוצא בהן. וזה כלל גדול המוציא מחבירו עליו הראיה ועל הדיינין להבי' ראייה ההוא שטרא דהוה כתב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא לקמיה דאביי שית מאה איסתרי וזוזא. או דילמא שית מאה זוזי וזוזא. או דילמא שית מאה פריטי וזוזא. ומסתברא יד בעל השטר על התחתונה ולית ליה אלא פריטי. אמר אביי מתלת ועד עשר לא לכתוב איניש בסוף שיטה דילמא מזייף וכתיב ביה תלתין או עשרין [דף ל טור ד] ואי איתרמי ליה מהדר ליה לדיבורא תרי ותלתא זימני אי אפשר דלא מיתרמי ליה באמצע שיטה. גרסי' בפ' המוכר את הבית. האי מאן דמזבין ביתא לחברי' צריך למיכתב ליה קבילת מארעא תהומא ועד רום רקיעא מאי טעמא עומקא ורומא מסתמא לא קני אהכי עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני ארע תהומא למיקני בור ודות ומחילות. גרסינן בפרק המוכר את הספינה אמר רב פפא האי מאן דמזבין שטרא לחברי' צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שיעבודא דאית ביה רב פפא סבירא ליה כמאן דאמר אין אותיות ניקנות במסירה ואנן פסקי' לעיל דנקנו במסירה. גרסינן בפ' גט פשוט כל טירפא דלא כתיבה קרענא לשטר' לא טירפא היא. וכל שומא דלא כתב בה קרענא לאדרכת' לאו שומא היא. וכך הסדר מלוה בא לב"ד על הלוה שיפרענו. ואי לא אתי משמתין אותו כדאיתא בב"ק. וכותבין לו שטר טירפא למלוה בקרקע של לוה ושל לקוחות וכתב ליה קרענא לשטרא דמלוה והדר כתבי אדרכת' וקרעי טירפא. והדר כתבי שומא בכמה קיבלם משום דשומא הדרא לעולם ובטופסין נאריך. גרסינן בהמוכר את הבית אמר רב מרי ברי' דרב כהנא. האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירי בזביני אילין כלום. בפרק יש נוחלין שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכו' בהלכות שכיב מרע. הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה. ואסיקנא דהכי קאמר ליה גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה. רבי יוסי אומר אינו צריך קסבר זמנו של שטר מוכיח עליו. בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו. ואסיקנ' בהקנא' אינו צריך לא אקנייה וקנינא מיניה ולא שנא קנינ' מיניה ואקניה בדוכרן פתגמי דהוו קדמנא פליגי. ופסק רב הלכה כרבי יוסי. והא דאתקין רב מן יומא דנן ולעלם בגיטין הוא דאתקון ולא בשטרו' והאידנא כתבינן אפי' בשטרו' כרב נחשון דאמר נהיגין במתיבת' דרב יהודה כתקנת רב בגיטין. בפ' חזקת הבתים. אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודע' בפני שני' ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו ונפרש כל אחת ואחת במקומה בע"ה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה