ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ה - נאמנות
[דף כג טור א] גרסינן בפרק הכותב כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה. אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים מכוחה. נדר ושבועה אין לי לא עליך ולא על יורשיך ולא על הבאים ברשותך. אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשי' ולא הבאין ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה. נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא את יורשיה ולא הבאים ברשותה. תוספות אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה להן או שנתנ' להן במתנה. ירושלמי יורשין שנתן להן רשות שיהיו בניה אפוטרופין וכן המשאיל שנתן רשות להשאיל ולהשכיר יש לו להשביע מי ששאל ומי ששכר מן השואל ואפי' התנה עמו שיהא פטור משבוע' אבל יכול להשביע אותו ששאל ממנו אא"כ פטרו הוא והבא מכוחו והכי איתא התם כתב לה נדר ושבועה וכו' שבועה מאי עבידתא אמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופסה שנעשית בחיי בעלה ורב נחמן אמר אפוגמת כתובתה דהיא גרמה אנפש' וכ"ש על אפוטרופ' (נ"י ומרמיא אנפשה תבעה פטור כל שבועות) והילכתא פטרה אפי' שבועה דעד אחד שאינה אלא כדי להפיס ואיכא מאן דאמר שבועה דעד אחד לא אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים. בין דלא שבועה בין נקי נדר בין מנכסאי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה. אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים. לריש מתיבא דווקא שפטרה בשעת קידושין אבל פטרה בשעת מותו גובה הכל בלא שבועה בין להבא בין לשעבר אף על פי שהיא בבית בעלה. וכתב רבינו אלפס הני מילי דכתב לה דלא נדר דלא שבועה אי [דף כג טור ב] נמי נקי נדר ונקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממנו בין מיורשיו אבל אי כתב לה בין ממני ובין מיורשי גובה בלא שבועה ואפילו היא פוגמת כסתם מתניתין דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשיי לא לך ולא לבאים ברשותך וכו' ואמרינן שבועה מאי עיבידתה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפוגמת כתובתה ומסתברא דכי קאמר בין מנכסיי בין מנכסיא אילין כמ"ד ממני ומיורשיי דמי דאפי' בן זכאי דאמר מנכסיי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה. היכא דאמר מנכסיא אילין כמאן דאמר ממני ומיורשי דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה ואתא אבא שאול למימר דנקי נדר ונקי שבועה כמ"ד מנכסי אילין דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה. אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ש"מ אפילו מנכסיא האילין דהיינו מיורשיי לא יפרע אלא בשבועה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. אלמא נאמנות לא מהני לדעת דאבא שאול ומתני' דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשיי ולא לבאים מכחי רבנן הוא דפליגי עליה דאבא שאול כדמוכח בגמרא דכל זמן שתובעת כתובתה ולית הילכתא כההוא סתמא אלא כאבא שאול ומיהו דוקא שלא פטרה משבועת הבא ליפרע מנכסי יתומין וכשנפרעת כתובתה מן היורשין נשבעת על הפוגמת ועל האפוטרו' על ידי גלגול והיינו דקאמר אבל מה אעשה כלו' אף על פי שפטרה מן השבועה הרי יש עליה שבועה על פריעת כתובתה ונשבעת על הכל בגלגול אבל פטרה משבועה הבא ליפרע בפירוש כגון דכתב לה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרעה אי נמי תגבה כתובתה בלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסיי בין מנכסיא האילין גובה שלא בשבועה וקרובים דבריו לדברי ר"ח. וכן כתב הא דשלח ר' זכאי למר עוקבא. והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לית הילכתא כוותי' אלא כי האי מתני' אבא שאול בן אימא מרים אומר בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסיי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה בכל הני דמפרשי במתני' כגון שנעשה אפוטרופס וכיוצא בה מיהו למיגבא כתובתה לא מהני הנ"מ עד דמפרשי' להימנא למיגבא ועלה קתני אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה. אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול קבלתי מרבותינו דהא דאמר אבא שאול בשלא קנו מידו שהאמינה ופטרה משבועה אלא בכתיבה שהיא כאמירה דמשנתינו דאוקימנא מאי כותב אומר הכל קנו מידו מפטור שבועה גובה בלא שבועה אפי' מן היתומין ומפורש בירושלמי בהא דאמר רבי עקיבא ינתנו ליורשיו שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזה אינה תורה ש"מ שאם פטר הלוה למלוה לגבות שלא בשבועה [דף כג טור ג] גובה מן היתומין שלא בשבועה וכתב נמי מנכסים משועבדין ומנכסי יתומין לא תיפרע אלא בשבועה יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה לגבות בפירוש גובה מן היתומין ומן המשועבדין וכל שכן אם קנו מידו דתנן כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה גרסינן בתוספתא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה או שנתנה להן במתנה ויש אומרים האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדין אף על פי שיש בהן נאמנות אלא בשבועה ומן היתומין שלא בשבועה אלו דברי ר"ח ומסתבר דלגבי יתומין מהני נאמנות ולגבי לקוחות לא דטעמא דנכסים משום דחיישינן לקינוניא הוא כדגרסינן בפ' שבועות הדיינין להקדש ליפרע מנכסי הקדש. תנינא מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה מה לי משועבדין להדיוט ומה לי משועבדין להקדש מהו דתימא הדיוט הוא דאדם עושה קינוניא על הדיוט אבל הקדש לא קמ"ל וכיון דמשום קנוניא הוא אפילו כתב בו נאמנות איכא למיחש לפירעון ולקינוניא והא דתניא בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או שנתנה להם במתנה דוקא הבאין ברשותה דליכא למימר שמינתה אפוטרופוס דאם כן היינו יורשיה כדאיתא בירושלמי אבל הבאין ברשותו לא שמכר ונתן במתנה אלא יורשין יורשיו ממש והבאין ברשות אפוטרופא שמינ' הבעל מאליו ואף על גב דקימ"ל כל תנאי ממון תנאו קיים ה"מ דלא קא מחייב לאחריני אבל הכא דקא מחייב לאחריני לא ומדאמר ר"ח מעשים בכל יום דלא מהניא נאמנות בנכסים משועבדים כוותיה עבדינן ואיכא מאן דאמר שטר קלא אית ליה ולקוחות אינהו דאפסדי אנפשייהו ורב אלפס אייתי ראיה מדגרסינן בפ' האשה שנתארמלה האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן כו' לעולם דקאמר מלוה וכגון שהוא חב לאחרים וכר' נתן אלמא כל היכא דמחייב לאחריני וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכוותיה ולא דמי דהתם בההיא שעתא דקאמר מיחייב לוה לאחרים אבל הכא לא כדפרשי' בקיום וכתב נמי דיתומין שבאו לפרוע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות כגון מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא ליה להאי שטרא כי אמר ליה פרענא מהימן דקיימא לן דתנאי שבממון קיים ואפי' מת מלוה ונפל שטרא קמי יתמי ואמר להו פרענא לאבוכון מהימן ואף על גב דלא כתב עליה מהימנ' עלאי ועל ירתאי בתראי מאי טעמא דשטר מיעקר עקיר דהא לא מצי למימר ליה הוה לך למיקרעיה אי נמי למכתב תברא דאמר ליה אנא אהימנותא סמכי הילכך מהימן. מיהו נאמן בשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת לי אפי' בלא שבועה לא פטרי' ליה דילמ' הכי קאמר ליה [דף כג טור ד] מהימנ' עלי לבטולי שטרא דידי והוי כמלוה על פה דאפילו מעיקרא כי אמ' שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה. ואי אמר ליה אישתבע לי. דינא הוא דמישתבע ושקיל. ולא מצי איהו אישתבועי ואיפטורי. אבל השתא דכתב ליה מהימנת עלאי ולא פטריה משבועה איכא למימר לבטולי שטרא כתב ליה אבל מידי שבועה לא מיפטר כדכתב בהלכות הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא. ואין משביעין אותה לשעבר ואסיקנא על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה ומסתברא דהא מתני' דלא כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומין לא ישבע כדמוכח בגמרא הילכתא ליתא דהא קיימא לן כאבא שאול ורישא דמתניתין קאמרה המושיב את אשתו חנונית או שמינתה אפוטרופוס הרי זה משביעין אותה כל זמן שירצה ליתא לא כתנא קמא ולא כרבי אלעזר כפסקא דגאון אלא דרבינו אלפס חלק עליו והילכתא מסתברא כרבי שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה כרב פפא דאמר לאפוקי מדרבי אלעזר ומחלוקתו וכן פסק רבינו האי בתשובה הלכה כרבי שמעון דכולהו טעמא מוקים רבי שמעון אליבא דהילכתא בב"ק כחנין בתנייתא כאבא שאול בתליתאה כאבא שאול בן אימא מרים ובכולהו הילכתא כוותיהו וברביעתא נמי דקא מפיק מרבי אלעזר ומחלוקתו הילכתא כוותיה ולא מחייבינן שבועה לאשה בטענת שמא אפי' הושיבה חנונית. וקי"ל כרב מתנה דאמר דאפי' בין מיתה לקבורה לא משביעין לה ומסתברא מתני' אפטור שבועה קאי והכי איתא בתוספתא וחזינן בחיבור הרב תשובה לרבינו אלפס דאיתשיל מקמיה אם היתומין משביעין את האלמנה על מה שנשאה ונתנה בחיי בעלה אם מת ולא השביעה והשיב חלוקה היא בין בעלי הוראה איכא מאן דאמר הלכה כסתם משנה המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפוטרופוס משביעין אותה כל זמן שירצה ואיכא מאן דפסיק הלכה כרבי שמעון דאמר תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה ודעתינו נוטה שהלכה כסתם משנה שאם מת ולא השביעה גלי אדעתיה שמחל לה ומשום הכי יורשין משביעין אותה לעתיד ואין משביעין אותה לשעבר ומשום דבעלה כבר מחל לה. ולא ס"ל. ומסתברא דפלוגתא דחנין ובני כהנים גדולים היא. וכשתגבה כתובתה תשבע על הכל. גרסי' בשבועות בפ' שבועת הדיינים ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא אזל פרעיה באפי בי תרי אביי ורבא דאמרי תרוויהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי הימניה [דף כד טור א] וקי"ל כרב פפא. ההוא דאמר ליה מהימנת לי כבי תרי. אזל ופרעיה באפי תלתא. אמר רב פפא כתלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע תרי כמאה. ומאה כתרי. אבל אמר לה באפי תלתא ואזיל פרעיה באפי ארבעה כיון דנחת לדיעות נחת ואיכא דקשי' ליה לימא תרי ותרי נינהו והוי לה עדות מוכחשת ומסתברא לא מבעיא היכא דאיכא שטר דל"ל מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דהתם אשטרא סמכינן ואוקים שטרא אחזקתיה אלא אפי' ליכא שטרא לא אמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה ואדידיה סמכין דהא הימניה כבי תרי ומדהימניה כבי תרי לא מתכחשי ומסהדותא כותיה פסקינן והני דאמרי פרעי' הוא דמתכחשי וכמאן דפסלינהו דמי ודוק' דמסהדי דפרעיה ניהליהו באפיהו. אבל אסהידו דאודי קמייהו דפרעיה מהימני וכ"כ האלפס בתשו' דכי מסהדו דפרעיה הוה ליה כהכחשה דתרוייהו בחדא מילתא קא מסהדי ומכחשי אהדדי אבל הודאה מילתא אחריתי היא ועליה דידיה קא מסהדי והוה ליה בהזמה ומכי אמרי דאודי גבייהו לא מצי למימר ליה לא אמרית להו מידי ובתשובה לרבינו האי תנאה דחרם סתם והדרת הראש לא מהני בנאמנות ואין חבירו יכול לעכב חרם סתם ולומר הוציאני מן הכלל שלא האמינו לגזול ואי לא גזל אין עליה חרם וכי מחרים סתם לימא כל מאן דאית ליה גזילה בידיה ולא מהדר לה הכי והכי תיהוי והוו יודעין שאין אנחנו ולא אבותי' רגילין ליתן רשות כל מי שיבוא ויאמר כתבו פיתקא דלטותא ומורשית להחרים סתם בציבור אלא כך אני אומר אם אתה תובע אדם ידוע הרי הדין ביניכם ואם לאו מסור אתה בביתך דין על גוזליך וקלל אתה ברצונך אבל יתומין שבאו בטענה הן או אפוטרופיהן אין אנו יודעין אצל מי למורישנו יש להן פיתקא דלטותא. תשובה לרבינו קלונימוס שטר בנאמנות ואמר הלה לא הלויתני יכול להחרים סתם כל מי שלא הלווהו כו' לרבי משולם בר קלונימוס שטר דכתב בו נאמנות בשני עדים. ואישתכח דכפר ואמר לא קבילית עיסקא פלונית מינך. ואסהידו סהדי דקביל בטלה ההוא נאמנות דאיתרע ליה. מאי טעמא דאמרי כל ישראל אחזקת נאמנים קיימי והשתא הוחזק כפרן ומחייב בשבועה. ושטר שיש בו נאמנות ועידי השטר אינן מנהג המקום שסופרין כותבין נאמנות לשופרא דשטרא והלה טוען שלא ברשותו נכתב אם כתב בו וקנינא מיניה על כל מה דכתב ומפורש לעיל אינו יכול לבטלו לאחר שנתקיים בחותמיו שכל הבא לפסול השטר. עליו להביא ראיה. כמו שפסקנו במאמר ראשון אבל אם העדי' אומרי' לפי שבשאר השטרות כתבנו כך אף על פי שכתב בו בכל מה דכתוב ומפרש לעיל. אין סומכין על הנאמנות דאין בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דאיכא למימר אשאר מילי הוא דאמר. כדאמרינן לעיל יכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא [דף כד טור ב] חתמנו. אבל אם כתבו בפירוש וקנינא מיניה על הנאמנות ואחר כן אמרו לא אמר לנו או טעינו וכתבנוהו. אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והילכך אין לסופר לכתוב נאמנות ושאר שופרא דשטרא אלא אם כן נמלכין בבעלים. דלא אמרי' טעות סופר אלא באחריות. וכן אחריות במתנה אין כותבין אלא ברשות הבעלים. ואי פירש בו אחריות כותבין כדגרסי' ואי אית ביה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא ומאן דמפיק שטרא דאית ביה נאמנות ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר כתבינן באות. מאי דסבירא לן לרבינו האי מאן דמקבל למיכתב בכל לשון דזכותא ולא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנן קבילית עלי כחומר כל שטרא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי קיים לכל כללי דתחות ענייניה אבל תנאין כגון נאמנות בהלואה אי נמי ביטול מודעי במתנה לא מיחשבא ביה עד דמיפרשן ושטר מעליא הוא לכל מילי דהוו בגו שטרא והיכא דלא כתב לאו כל כמיניה למימר שטרא פרוע הוא והכא דכתב ביה מהימנת עלאי וירתך בתרך עלאי ועל ירתיי. כל אימת דאמרת לאו פריעא הוא. ואתו יתמי למיגבא ביה מיניה ואמר אנא פרענא לאבוכון. אפשר דהוא פקיד דפריעא הוא. צ"ע. אי מישתבע ליה שבועת היורשין או לא. מי אמרינן כיון דאיהו הא מית ולא קאמר לא פרענא היאך מהימן וכי הימניה לירתיה בתריה ליכא דטעין פרענ' ליתמי. אבל אי טעין פרענא לאבוכון לא מהינוני. או דילמא לא שנא. ומסתברא יד בעל השטר על התחתונה. ושמעתי מנהג נרבונא דלא מהניא נאמנות ביתומין מן היתומין היכא דמית לוה בחיי מלוה ופטור. ולא נתגלה לי טעמא ונאמנות בשבועות היורשין לא מהניא אלא היכא דפטר משבועת היורשין בפירוש ובעי למכתב בין שמת לוה בחיי מלוה. ובין מלוה בחיי לוה. יהא רשות למלוה וליורשיו לגבות הימנו ומן יורשיו בלא שום שבועה בעולם. ואפילו שבועת היורשין ואפילו על ידי גילגול. ואי לא כתב הכי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכי כתב הכי מהני תנאה. ובתשובה לרבינו אלפס מי שהוציא שטר חוב על חבירו בנאמנות וקבע לו זמן עד שיפרעהו אף על פי שעבר הזמן עדיין הנאמנות קיים וכל אימת דנפיק שטרא מידיה מהימן בלא שבועה. ואסכימו רבוותא שטרי בנאמנות יכול להשביעו נתגלגל לו שבועה ממקום אחר וכו' ונהגו לכתוב אפי' על ידי גילגול מסתברא אי פקח הוא פורע לו חוב אותו השטר בפני עדים ונוטל שטרו ומשביעו על מה שפרע לו כדאמרינן יהיב לה כתובה באפי סהדא ומוקים להו לקמאי בהלואה. לרבינו האיי מאן דמקבל למיכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אף על גב דלא ידע ספרא לחזוקי כראוי כיון דכתב ביה אחריות שטרא דנן הכל כתוב למעלה: