אור ברסלב
ספר העיטור שער הראשון במאמרות ושטרות › מאמר ג - אגב

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ג - אגב

מאמר ב - קנין

[דף יג טור א] גרסינן בפרק קמא דקדושין נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ואמר רבא לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר ואי פריש פריש איכא מאן דאמר שטרי ראיה נינהו ולא שטרי הקנאה דהא לא כתבינן שדי מכורה לך וכמקום שאין כותבין שטר דמי ולא היא דאין לך שטר הקנאה גדול ממנו. מדגרסי' בפרק חזקת הבתים ולא לאשה בנכסי בעלה. הא ראייה יש לימא לגלויי זוזי הוא דבעי הב"ע בשטר מתנה וכו' דל זוזי מהכא ותיקני לי' בשטר מי לא תנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ואם איתא לישני ליה התם בשטרי הקנאה דכתב בי' שדי מכורה לך הכא בשטר ראיה אלא לאו שמע מינה לא שנא ואי פריש ואמר אי בעינא בכספא איקני ואי בעינא בשטר איקני ובשטרא אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים ירושלמי בשטר על מנת שלא ליתן הכסף אבל על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן הכסף ש"מ דמים זה הכסף והא דתניא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי כתובה לך הרי זו מכורה ונתונה התם במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב בלשון מכר כדי לייפות את כוחו. ובחזקה גרסינן בפרק חזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אמר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי. אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר דלמיקנא בעלמא קני נעל גדר ופרץ כל שהו הרי זה חזקה ובפניו לא צריך למימר ליה חזק וקני שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני ואסיקנא דהוא הדין למתנה והוא הדין במשיכה שלא בפניו צריך למימר ליה משוך וקני בפניו לא צריך וכמה כל שהוא כדשמואל דאמר שמואל גדר גדר והשלים לעשרה פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה ומסיקנא גדר דמעיקרא עייל בה ברווחא והשתא עייל בה [דף יג טור ב] בדוחקא פירצה דמעיקרא עייל בה בדוחקא והשתא עייל בה ברווחא והילוך לא קני אלא בשביל של כרמים ועניין חזקה התם מפרש והא דאמר שמואל נכסי הגר הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן והא דשלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מגוי ובא ישראל והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו ליתא אלא כעובדא דדורא דרעוותא דאסיקנא באגי דמיטמרי הוו דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אבל שדה ידועה לגוי קיימא לן כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא בכספא ואיגרתא ולא איסתלק ליה גוי עד דכתב ליה שטרא ולעניין חזקה וחליפין איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד חזקה וחליפין בשטר' דלא קנו אלא במתנה דהא מהיכא דנפקא לן חזקה וחליפין מתנה היא אבל במכר לא קני עד שיתן דמים דשטר בלא קנין כקנין לחודיה דמי דסתם קנין לכתיבה עומד וכי היכי דבשטר לא קנה עד שיתן דמים הכי נמי בקנין לחודיה או בשטר בקנין דאי אמרת אין לאחר קנין כלום הכי נמי אין לאחר שטר כלום ואיכא מאן דאמר אין לאחר קנין וחזקה כלום ובלא דמים נמי קנה והדמים אצלו חוב וכן דעת חכמי צרפת דהא לא מפליג בחזקה בין במקום שכותבין שטר למקום שאין כותבין ולא מפליג בין נתן ללא נתן ודוקא בסתם אבל אי פריש ואמר על מנת שתתן לי הדמים עד זמן פלוני הכל לפי התנאי והרב המחבר כתב צריך עיונא וכפסקא קמא משמע דהא מהיכא דנפקא לן מתנה היא ועוד מדגרסינן בבבא מציעא הרי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו חמש מאות זוז מלמדין אותו שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני קניתי שדה פלוני' מפלו' והריני נושה בו וכו' ואי ס"ד כל חד מינייהו קני' ליקנינהו ניהליה בקנין או בחזקה ותו לא מצי הדר בהו ותו גרסי' בחזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחים שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל וגדר הרי זו חזקה שמע מינה חזקה במכר לא קני בלא דמים וגרסינן נמי במסכת קידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן וכו' ש"מ אחר הדמים בעינן חזקה וגרסי' נמי גבי שתי שטרות הן אם קדם מוכר וכתב לו את השטר כגון אותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה לו שטר בכל מקום שהוא ואוקימנא למתניתין בשטרי אקנייתא ורבינו שלמה פירש כגון [דף יג טור ג] דקנו מהשתא או כאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו אי ס"ד בקנין לחודיה קני כיון שהקרקע קנוי לו בקנין גרידא היכי קאמר שהחזיק בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא הרי קנויה לו מעיקרא ש"מ קנין לא מהני במכר בלא דמים והא דגרסינן בריש גמרא דמסכת קדושין בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין דמשמע דמכר נקנה בחליפין הכא לאו חליפין נינהו דהא מטבע לא עביד חליפין אלא מעות נינהו דמי לחליפין ובנוסחא ספרדית דגרסי גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ובמכר לא גזרינן ביה דמעות נינהו ויקנה לרב אחא בפסיק' דבהר סיני וחזקה נמי לא מהניא אלא במתנה ודוכתא דרגילי דמחזיק לא קני אף על גב דיהיב כספא וכתב שטרא עד דמחזיק ובתשובות לרבי' האיי משמע דהכי סבירא ליה דקאמר היכא דאודי שמעון דזבנה לארעא לראובן וקביל מיניה זוזי אף על גב דליכא סהדי ולאו במקום שכותבין את השטר קמו להו זביני והי מינייהו דאתי למיהדר לאו כל כמיניה וכן בחזקת הבתים אם טען ראובן דיהב ליה לשמעון להא ארעא במתנה ואיחזיק בה במימריה ובהורמניה ואודי שמעון בהכי לאו כל כמיניה למיהדר וכן שטר דכתב ליה על הנייר שדי מכורה לך שדי נתונה לך וקא מודי השתא דכתב ידו היא ומסורה ומסריה ניהליה למיקניא ביה וקא אתי למיהדר ביה לאו כל כמיניה דקיימא לן דלא איברי סהדי אלא לשקרי ומדלא איירי אלא במתנה ש"מ דסבירא ליה במכר לא קני ור' שמעון היידא איירי בכולהו נמי במתנה ובקנין איירי בין במכר ובין במתנה אבל ר"ש פירש על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קיבל מעות ובא לקבל מכירתו ע"י קניין ורבינו ברוך פירש מכירה ממש בדמים והכי ניקנו דכסף שהן כסף או פרוטות הניקרין מעות במקום שאין כותבין את השטר אי נמי פריש במקום שכותבין ושניהן מודים קנה ואפי' במקום שכותבין. או בחזקה או בחליפין נמי קני בין במכר ובין בכסף דקנה דווקא שנתן לו הדמים מעכשיו אבל בחוב שהוא חייב לו לא קנה דקיימא לן מלוה להוצאה ניתנה כדמוכח [דף יג טור ד] בפרק שני דקידושין ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה ש"מ לא קנה ושטר דווקא שמודה לו או שכתב בכתב ידו או שמסר לו בעדים אף על פי שאין עדים אליבא דר' אלעזר אי נמי בעדי חתימה לרבנן דומיא דשטר קידושין שאם קידשה בשטר שאין עליו עדים לרבנן אינה מקודשת כדאיתא בגמרא התקדשי לי בתמרה ואפי' לרבנן אם לא מסר לו בעדים לא קנה עד שיגיע השטר לידו כדכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים וכתב ואקח את ספר המקנה ואפי' לאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו ודוקא דמטא שטרא לידו אבל לא מטא שטרא לידיה לא כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא. ומסתברא אפי' לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי היכא דמטא שטרא לידיה זכין לו חותמיו משעת חתימתו לגבות ממשעבדי וכי פליגי ר' אלעזר ורבנן לענין מאי דבעי למיקני בשטר הוא כדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי דלא קני אלא או בחתימה או במסירה הוא דפליגי ואביי אליבא דדברי הכל קאמר דאי כר' מאיר סבירא ליה הוה ליה למימר התם הא מני ר' מאיר היא ודווקא בשטר שאין בו קנין אבל בקנין לא בעי מסירה. ומשעת קנין זכה ואם הוא שטר מכר או שטר מתנה באחריות משעת הקנין זוכה וגובה מנכסים משועבדין והכין כתב רבינו האיי זצ"ל התם דאקניתה בגו זימניה כשטר דמיא וגובה מנכסים משועבדין והא דגרסינן התם שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם בשטר דלאו אקנייתא קאמר (הגהה לעיל) מיהו מסתברא כחכמי צרפת דחזקה וקנין לחודיהו קנין בכל מקום בלא דמי' אפי' במקום שכותבין את השטר מהיכא דנפקא לן חזקה לאו מתנה הוא. שהרי כמה כספים הוציאו ישראל בכיבוש ארץ ישראל והא דאמר מלמדין אותן שלא יחזרו בתורת ערבון נתן לו הדמים כדמוכח בפרק השוכר ונצרך לדמים כדנפיק ועאיל אזוזי והא דאמרינן בחזקת הבתים כגון נותן מתנה הוא הדין למכר. ותנא רישא מתנה וה"ה למכר ותנא סיפא מכר וה"ה מתנה כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כו' עד כאן. [דף יד טור א] גרסינן התם שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וקשיא להו לרבוותא והא קי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואמאי חוזר ופי' הרב קרובנו זצ"ל דכיון דאמר על מנת כמאן דאמר לא תקנה אלא בשטר ומסתברא דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקידושין ופי' כל האומר ע"מ כאלו אמר מעכשיו תהא מגורשת ע"מ שתתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא דמההיא שעתא איגרשא לה ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת. לחומרא כדאמרינן בע"מ שתתני לי מאתים זוז. ואמרינן עלה והיא תתן אבל בממונא אפי' תתקיים התנאי לא אמרי' איגלאי מילתא דמעיקרא מכר הוא ואי הדרי ביני וביני לאו כלום הוא אלא בכל זמן שלא נגמר המכר חוזר ואפי' בגיטין וקידושין אי אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר איני רוצה ואינה מגורשת מדגרסינן התם אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת דאע"ג דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דווקא כשיתקיים התנאי מדעתו ותמיהא לן היכי לא אייתי רבינו אלפס מתקנתו של הלל כדרבא ורבינו האיי פסק כלישנא בתרא דרבא וגרסינן בתוספתא האומר לאשה הרי את מגורשת ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי את מגורשת מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה נוטלו הימנה וחוזר ואומר לה הרי זה גיטיך מעכשיו ונותנו לה והא דאמרינן בקידושין התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה מעכשיו דמי ומקודשת ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כל זמן שלא השלים הכא נמי יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו לי השטר והא דגרסינן התם אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שלש שנים וחזר ואמר לה בפני [דף יד טור ב] שנים הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ואוקים לה ר"ש בשלא נתן לה מתחלה הגט ולסברא דילן אפילו נתן לה הגט חוזר כל זמן שלא השלי' תנאי ובשטת התנאי' תשובה לרבי אלפס כשהגיע גט לידה אינו יכול לבטל הגט שנתן לה על תנאי בע"מ ומעכשיו. והיכא דקנה נכסים שיש להן אחריות. דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות כו'. ואיבעיא לן בעי' ציבורין או לא בעי' ואסיקנא ציבורין לא בעי' אגב וקני בעי' קני לך האי ארעא בחד מהנך אקנייתא ואגבן קני לך נכסים דאית לי בדוך פלן ומדקני לה לארעא בשטר מתנה בקנין או בחליפין קני להו למטלטלין ואפי' שדה במכר ומטלטלין במתנה וכי מקני ליה ארעא לא בעי ליה למיתבה ניהליה במתנה אלא אפי' בשכירות ואי נמי בשאלה ואי מזכי ליה ע"י אחר לא כיון דקני לה בחליפין כדאי' בזיכוי ודוקא שדה ומטלטלין לאחר לא וכל המטלטלי' מקנו באגב ואפי' מטבע דלא מקני בחליפין נקנו באגב ארעא כדגרסינן בהמוכר את הספינה דרב ספרא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהלי' לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתא ובעובדא דאיסור גרסי' אי אגב ארעא לית ליה ארעא ומסתברא נמי אותיות דלא מקנו בחליפין אגב ארעא מקנו בהמוכר את הספינה אהא דאמר אותיות לקנות במסירה מהא דגרסי' התם אי קדם מוכר וכתב לו את השטר כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות ומשנינן אגב שאני ש"מ אותיות נמי ניקנות באגב לא כתיבה ומסירה. דומיא דמטבע דקנה באגב לחודיה ור"ח כתב דאגב כמסירה לחודה היא ולא מקנו אלא בשטר ולא נהירא לן והא דגרסי' בסוף גמרא דשנים אוחזין בששטר כתובה יוצא מתחת ידה אלמא אותיות לא מקנו לא באגב ולא בקניין אלא במסירה. דאם איתא ניחוש לאגב וכתב גאון איתתא שאני דלית לה קרקע דהא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה. ופשוט מינה מיהא [דף יד טור ג] דבקנין לא קני וליתא דהתם בשנתגרשה עסקינן ורבוותא פסקי דבעינן באותיות כתיבה ומסירה ומסתמא דכולי האי לא חיישינן דלקוחות לא הוו בהכי ולקמן כתבינן סברא דילן. גרסי' בפרק קמא דבבא קמא מכר לו עבדים וקרקעות ומטלטלין החזיק בקרקעות קנה מטלטלין במטלטלי' לא קנה קרקעות. אבל מטלטלין דלא אפשר בחזקה דמטלטלין לא קנה אלא במשיכה ולא דמי (נ"א ואף מטלטלין לא קני דמטלטלין לא קני בחזקה אלא במשיכה ודמי) להא דגר' בגיטין החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה דהתם חזקה איכא משיכה ליכא. עבדים ומטלטלין החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין מטלטלין לא קנה עבדים [דף יד טור ד] והתניא החזיק בעבדים קנה מטלטלין ואסיקנא דכ"ע עבדא כמטלטלי דמי והא דתניא קנה בכפות ועודן עליו והא דתניא החזיק בקרקעות קנה עבדים בעומדים בתוכה ואף על גב דקיימא לן דלא בעינן צבורין מטלטלי דניידי שאני וכן הילכתא דעבדא כמטלטלי דמי לעניין אגב. ולעניין גוביינא כדפסיקנא הלכה אין גובה מן העבדים ולכל מילי דכתיבי בקראי קיימא לן כמקרקעי דמי כגון לקנותן בשטר ובחזקה ולשבועה ואונאה וכגון גזילה דפסק רב הלכה כר' מאיר דאמר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וכן הילכתא והדין סברא דרבינו יעקב ולא כהגהה שהגיה בפ' הגוזל ולית הילכתא כר"מ דאמר עבדא כמקרקעי דמי דקי"ל עבדא [דף טו טור א] כמטלטלי דמי. ואמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי כולן. אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ופירשו רבוותא בשנתן לו דמי כל המטלטלין נקנין באגב אבל לא נתן דמי כל המטלטלין אינן נקנין באגב אלא כנגד מעותיו. ואית דמפרשי ארישא דמתניתין. דקתני בכסף. וליתא ותניא נמי הכי יפה כח הכסף מכח השטר. וכח חזקה מכח שניהם כח חזקה שאם מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. בד"א כשנתן לו דמי כולן. אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ועשר שדות [דף טו טור ב] שאין סמוכות זו לזו כמטלטלין הניקנין באגב דמי. ואם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ל"ש עייל ונפיק אזוזי. ול"ש לא עייל ונפיק אזוזי. ודווקא בעשר מדינות שאינן סמוכות זו לזו אבל שדה אחת ונתן בתורת פירעון קנה הכל במקצת דמים. ל"ש עייל ונפיק. ול"ש לא עייל ונפיק אזוזי הוא הדין בחזקה ובקניין והיינו מתניתין דתנן בכסף ובשטר ובחזקה אבל בתורת ערבון אמרינן בפרק המוכר נתן מקצת דמים קנה הכל ודעייל ונפיק אזוזי קנה הכל ואי לא לא קנה כלום אבל רבי' חננאל סבירא [דף טו טור ג] ליה בתורת עירבון ועאיל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו ובתורת פירעון לא קנה כלום ומנהגא דתגרי בתורת פירעון קנה הכל ובתורת עירבון לא קנה וכופל במנהג ובדברי רבינו האיי חזקה וקנין לא מהני היכא דעאיל ונפיק אזוזי וצריך עיון דמשמע כסף בתורת פירעון וכולהו בתורת קנייה קנה הכל עאיל ונפיק אזוזי בעינא כתיב' כדאיתא התם רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני ונפרעתי מהן חמש מאות זוז והריני נושה בה חמש מאות זוז. ומסתברא דבהכי מיתרצא קושיא דרבוותא דקשיא לן התם ופירשנא לה בדוכתא אחריתי ואין זה מקום להאריך גרסינן התם ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות ש"מ כל ארבע אמות דכתבי' בשטרא לאו דווקא ורבא נמי הא אקני ליה אגב אסיפא דביתא ש"מ פרוזבול ואגב חד דינא אית להו וכי היכי דאמרינן בפרוזבול מזכה לו שדהו ואמרינן נמי שהשאיל לו מקום לתנור ולכירים כותב עליו פרוזבול הכי נמי לענין אגב בשאלה או בשכירה סגי. והוא. ובתשובות לרבינו אלפס אין סומכין על קרקע ארץ ישראל אלא בהרשאות משום תקנה שלא ישתקע ממון בני אדם אצל המופקד ולא על דרך עיקר. תשובה לרבינו שמואל אבן חופני נהגו לכתוב בהרשאות ד' אמות מחלק המורשה שבארץ ישראל שלא יחזיק האפוטרופוס בו ולא יקנה כ"א מקומו ידוע ולא ממיצר במצרים והאפוטרופוס אינו קונה קרקע הניתן לו ולא המטלטלין שעל גביו והרי הוא שליח וע"כ אמרינן בגמרא כי אתא נפיק לאפיה עד תוך ואמרי רבוותא רב פפא יצא לקראת רב שמואל בר אחא שלא יבוא ויחזיק בקרקע שנתנו לו במתנה שאם יחזיק בו יש לו להחזיק במטלטלין וצריך למונעו שלא יחזיק בקרקע שנתנו לו ולא בריר לן האי טעמא והאי דנפק לאפיה ששמח בהבאת המעות והרב המחבר כתב יש שסומכין על ד' אמות של קבורה. ויש אומר והוא שיש לו והכי מסתברא מדגרסינן בפ' חזקת הבתים גבי מכר לו פרה מכר לו טלית וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כגון דאמר ידענא ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם וגרסינן נמי בפ' הזהב וליקנינה אגב ארעא דלית ליה ש"מ והוא דאית ליה [דף טו טור ד] וקמאי מוקמי ליה בגר אי נמי בישראל שאביו קיים דלית ליה בארץ ישראל וליתא ומסתברא נמי דבעינן מקום מסוים כדאמרינן צפונו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות וכו' ואי לא לא קני מדגרסינן המוכר נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות דכיון דלא קנה קרקע דלא יצא לברורי עצמו נמי לא קנה דלא פליגי דיבור' אלמא אמר קרקע ולא פירש לא קנה קרקע הכא נמי לא שנא הילכך בעי למיכתב ד' אמות בצפון חצרי. גרסי' בפרק חזקת הבתים אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי. גבי מקרקעי גבי מטלטלי והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ודוקא דאמר ליה אגב הא לאו הכי לא גבי. ירושלמי בפ' שבועת העדות על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי אמר ר' מונא אין כתב ומר אף על גב דלית ביה דינא יהב גבי וטעמא לקמן באות תנאי וכתב ר"ח אם כתב ללוה המלוה אף על גב דלית ביה דינא גבי מטלטלי ויהבי למלוה כלומר אף על פי שאינו מן הדין נתרציתי לך כדי שתגבה הלואה זו גבי מטלטלין והנקדנין כותבין בכתובות דאית בהון אחריות ואגבן דלית להון אחריות כדי שתגבה מטלטלין שמכר בעלה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה