אור ברסלב
ספר העיטור שער הראשון במאמרות ושטרות › מאמר ב - קנין

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר ב - קנין

מאמר א - זמן

[דף ט טור ד] גרסינן בפרק קמא דקידושין עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. תנא אף בחליפין. ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני. מילתא דאיתא אף במטלטלין לא קתני. שמע מינה כל מילי מקנו בחליפין. אבל מטבע לא. אפילו מטבע זהב לא מקנו כדלקמן. ורב פפא דאמר אקנויי מקני בחליפין הדר ביה ובמאמר שלישי נפרש אי בעינן דמים אי לא. וכתב רבינו האי מצאתי לאחד מן הגאונים בלשון תשובת שאילה. דשטר מקני בחליפין ולא איברר גבן. ורבינו ברוך אמר כיון דלאו גופייהו ממון. לא מקנו בחליפין אלא אגב ארעא. וטובת הנאה מסתבר דלא מקני לא בחליפין ולא באגב והא דגרסינן בפרק א' דבבא מציעא רבן שמעון בן גמליאל אומר מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה. ליתא דהא רבי אבא לא קיבלה ורב פפא נמי אמר שפיר עבד דלא קיבלה כדמפרש התם דטובת הנאה אינה ממון דמקניא בחליפין ואגב והא דאמר ולא היא מתנות מתנה כתיבא בהו וכו' שינויא דמאן דקיבלה הוא וסוגיין כרב פפא דאמר דעת אחרת מקנה אותן שאני ושינויא דמטלטלין אגב מקרקעי ליתא. וקנין ברבית לא מהני כדאמרינן בפרק שנים אוחזין בטלית. אלא מעתה מותר ללוות סאה בסאה במקום שקנו מידו. ורב יהודאי ובעל הלכות כתבו גבי סאה בסאה והא אמרי רבנן קנין ברבית לא מהני מהתם סמכי מיהו מההוא דכתבו התם דאמר לווין על שער שבשוק היינו סאה בסאה ורב אלפס נמי סמיך עלייהו ולא דייק לו ולהגדיל תורה נכתוב במשכון גבי ריבית וכתב רבינו האיי דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף בכולהו לא מהני קנין ואפילו אגב ארעא ואנן דייקינן לה מהא דגרסינן בפרק מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע דאמר ידור פלוני בבית הזה ויאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. ופרשי רבוותא דדבר שאין לו גוף הוא ואיכא למישמע מינה דאפילו [דף י טור א] יורש אינו יורש מאויר בלא גוף כדגרסינן גבי הלואות לפלוני שאני התם הואיל ויורש יורשה. שמע מינה דדירת אויר ופירות יורש אינו יורשה. אבל רבינו נחשון פי' מפני שלא אמר ידור בו בין כך ובין כך ידור בו שעה אחת משמע. והרב אדוני אבי פי' לה בהאי טעמא. מיהו דייקינן לה מהא דגרסינן בירושלמי אמר רבי אבהו אמר ריש לקיש. המוכר מעשה שדה לחבירו לא עשה ולא כלום. וולדי שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום. אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום. אבל מוכר לו שדה ומשייר מעשה שדה. מוכר שפחה ומשייר וולדות. מוכר חורבה ומשייר אוירה והיינו דגרסינן בגמרא בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו. ואמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלו דיוטא העליונה שלו ודיוטא הוא האויר שעל גבה. והיינו דקאמר עלה בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת. אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. ויש לישנא אחרינא וזה עיקר וכן פירש הרב אדוני אבי בפירוש. ושמע מינה דבר שאין בו ממש לא מקני ודבר שיש בו ממש נמי דוקא דאיתיה בעיניה וברשותיה. אבל פירות דקל דליתנהו ואי נמי איתנהו וליתנהו ברשותו כגון מה שתעלה מצודתי ומה שאירש מאבא. שהוא ביד אחר וכגון שדה זו לכשאקנה ממך קנויה לך. וכגון שיש לו מלוה ביד אחר אע"כ שאינו מטבע דכולהו הני בכלל שאינו שלו וברשות אחר נינהו וקיימא לן כר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולים להקדיש זה לפי שאינו ברשותו ובמלוה בעינן מעמד שלשתן והודאה דאיסור לא מהני דא"כ הא דגרסינן בפרק מי שמת למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע מילתא דליתא בבריא ליתיה בשכיב מרע ומקשה ליה מהא שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו' אדשני ליה בבריא איתיה במעמד שלשתן לשני ליה איתיה בהודאה דאיסור. אלא לאו שמע מינה לא מקני חוב בהודאה אלא במעמד שלשתן: תשובה לרב פלטוי מאן דכתי' בשטרא יהבית לבריא או לאינתי כל דאית לי וכל דהוי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה [דף י טור ב] ההיא שעתא ואינך לא. והא דקשיא להו לרבוותא מהא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי. ההוא גברא דזבין לכתובתא דאימיה בטובת הנאה ואמר אי אתיא אימיה וכו' והא דגרסינן בגט פשוט זהו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק אלמא האב לא מפיק פסק רבינו האיי דאדמי קאמר. ובנו מוציא מיד הלקוחות בלא דמי שאין ללוקח לחזור עליו מן האחריות. והכא נמי אי אתיא אימיה וקא מערערא לא מהדרנא לך אדמי קאמר. ואמר רבא אחריות נפשיה קביל עליה ומהדר דמי. אבל קרקע לא קניא. דמה שאירש מאבא הוא כו'. ואף על גב דקיימא לן דחזר ולקח מבעלים הראשונים כרב דאמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו התם סמכא דעתיה דטרח אבתריה כי היכי דלא ליקרייה גזלנא אבל הכא ירושה ממילא ולא טרח אבתרה כדאיתא התם ולא סמכא דעתיה ורב אלפס כתב בהלכות דכי אמר אין אדם מקנה דבר שלא יצא לעולם ברשותו היכא דלא תפיס לההוא מידי דאקני ליה וקא תבע ליה אבל אי תפיס תפיס. והאי נמי כיון דזבין וכתיב ליה שטרו מסר ליה שטרא כמאן דמי ומסתייע ליה. דהא רב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. וגאון אוקמיה בגוססת דומיא דמה שאירש מאבא היום מכור לך אי נמי בכדי חייו דומיא דמה שתעלה במצודתי היום ור' משה בר' חנוך אמר כתובה אין בכלל הירושות שאין האשה מחזקת בה עד שתשבע וברשות היתומים היא. ולפיכך יכול למוכרה אבל ירושה אחרת מכר שאינו ברשותו אינו יכול למכור ואי קשיא לך הא דאמרינן ארעא ודיקלי אי אית ליה דיקלי יהיב ליה דיקלי. ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי. דמשמע אף ע"ג דליתיה לההיא מידי ברשותיה ושכיח למיזבן ומיחייב למיתן ליה. פירש רבינו אלפס דהא דאמר זבין ליה תרי דיקלי. לאו חיובי מחייבא למיזבן ליה. דהא דבר שלא בא לעולם הוא. אלא רשות יהבינן ליה למיזבן. ואי אמר ליה זביננא לך לא מצי אידך למימר לא שקילנא. אלא ארעא דאית בה תרי דיקלי. אלא כי זבין ליה תרי דיקלי מיחייב לקבולי מיניה. ובסוף מכירת קרקעות סברא אחרינא לרבינו ניסים. ומיהו סברא דכולהו רבוותא [דף י טור ג] דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו אלא בפסיקתא. ותנאי כתובה ובהרשאת קנין. טעמא כדפרשי רבוותא וכסברא דילן דכתב בהרשאה ואפי' אית ליה נכסי טובא כיון דבעידנא דזבין לא אמר לא כלום הוא מההוא דגרסינן בפ' קמא דקידושין ההוא דזבנן אמתא בפרוטי אותיבו נסכא עילוה אתו לקמיה דרב אמי אמר להו פרוטי אין כאן נסכא אין כאן ואשכחן בתשו' לרבינו אלפס מי שאמר נתתי כך וכך זהובין לך בקניין וכתבתי לך בשיעבוד על כל נכסיי שתגבה מהן אלו זהובין שאין המתנה כלום דאין מטבע נקנה בחליפין. והשיעבוד אינו מועיל. ואייתי ראיה מההיא אמתא. ורבינו אבן מגש נמי דייק מינה דמאן דאודי במקצת ואנח לה משכון לאו הילך הוא. משום האי טעמא דמנה אין כאן משכון אין כאן. ולא דייק לן כדאיתא בחוב ומסתברא דלא דמי. דהתם אשה ואמתא דווקא. דקניינן בכסף. והתם ליכא כסף ושוה כסף שיהא הקנין קיים אבל האומר לחבירו מאתים זוז אני נותן לך במתנה והילך משכון עליהם. יחזיק במשכון עד שיקיים תנאו שאין הכסף קונה שום דבר דלימא מנה אין כאן משכון אין כאן אלא מתנה הוא דיהב ליה הילכך זכה במשכונו. ומסתברא נמי דהתם נותן ונושא בדברים הוה. דבעידנא דזבינו לא אותיבו הנסכא. אלא בתר שעתא הוא דקאמר. אבל אי בעידנא דזבינו האמתא אותיבו הנסכא. זבינייהו זביני. ובקידושין נמי אי הניח משכון עליה אינה מקודשת. כדאמר ר' אלעזר. אי אמר תתקדשי לי במנה. והרי לך משכון. אינה מקודשת. וכדאותיבנא ליה קדשה במשכון מקודשת. ולא שני ליה כגון שאמר לה הרי לך משכון. משום דההוא לא איצטריך ליה דפשיטא היא. הילכך איצטריך לאוקמי במשכון דאחרים. וכדרבי יצחק. והילכך אי אמר שעבידית לך כל מה דאית לי עד דיהיבנא לך כך וכך זוזי. אף על גב דליתנהו בידיה לא שנא מכר ולא שנא מתנה קני. דכל מילי דמשעבד בקנין ומתני ליה אפי' במידי דלא מיחייב מהני ליה קנין. כדתנן מתנה שומר חנם להיות כשואל. ואמרינן במאי ואמר שמואל בשקנו מידו. וגרסינן בגיטין פרק קמא בהנהו גינאי דפש איסתרי גבי חד מינייהו. ועוד דהא קנו מינך. ואי לאו דקנין בטעות הוה קני אף ע"ג דמטבע לא מקני בחליפין. כיון דשיעבד נפשיה קני. ודוקא דמקני ליה מידי דלא הוה ליה מעיקרא. אבל היכא דלא מקני ליה. אלא שלא יחזרו בדבר שביניהן קנין דברים בעלמא הוא. כדאמרינן בריש ב"ב וכי רצו מאי הוי קנין דברים [דף י טור ד] בעלמא הוא דלא מקנה ליה מידי אלא דברים הן שביניהן שיש עליהן לעשות היום ולמחר. וכגון תגרי דאתנו אהדדי בקנין. כי זביננא לההוא מידי ליהוי בשותפתא ביננא. ואזל אידך וזבן לית ליה לאידך למיבעי ליה מידי. דקנין דברים הוא. והכין שדרו גאוני מתא מחסיא בתיובתא. ורבוותא פירשו כל מי שאמר אעשה לך ואתן לך כך וכך בלשון הזה קנין דברים הוא. ולא נהירא לן. ורב אלפס נמי אייתי ראיה מההיא אמתא ואמר דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו עד דאיכא מעות בהדייהו. מדקאמר להו ר' אמי פריטי אין כאן משכון אין כאן שמע מינה אף על גב דיהבי נסכא במשכון מצו למיהדר בהו בלא מי שפרע. ואיכא למימר אי בעידנא דזבנו יהבי משכון. הוה ליה כמעות ואיכא מי שפרע אבל הכא כיון דבתר הכי יהבי משכון כדפרישית לעיל ליכא מי שפרע. ואיכא מאן דאמר דהכי קאמר פריטי אין כאן. דלהוי כעבד כנעני שנקנה בכסף. ולא למהדר ביה כלל. נסכא אין כאן. דמשכון לאו כנתינת מעות הוא דליקני לגמרי ויכול לחזור בו. ולעולם איכא מי שפרע כיון דברים ומשכון. מיהו היכא שנתן משכון בתורת עירבון. לא קאי באבל אמרו. כדגרסינן בירושלמי במסכת שביעית. ר' זעירא אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן. הנותן טבעת לחבירו ורוצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל מי שפרע. ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת אמר ליה. מה בין זהוב לטבעת. אמר ליה זהוב עשוי להשתנות טבעת בעיניה הוא. ומסתברא דקנין דאסמכתא דאף ע"ג דלא אמר מעכשיו קני. כדגרסינן בנדרים. הילכתא אסמכתא קניא. והוא דלא אניס. והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב. וכן כתב רבינו ברוך זצ"ל וז"ל אמר ברוך ראינו שכתב הגאון זצ"ל. הא דאמרינן והילכתא אסמכתא קניא כו'. גבי ההוא גברא דאתפיש זכותיה בי דינא איתמר. ולית על דברי גאון ראיה. וסבירא לן שדבר נוהג בכל היא. ור"ש פירש באיזהו נשך. ואמר רב חמא האי דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא וכו'. ואמר רב אשי וכו'. אסמכתא היא. וכיון דלא קנו מידו לאו כלום. עד כאן פירש רבינו שלמה. ורבוותא דאמרי האי פיסקא דנדרים (ליתא) תמיהא לן טובא. דהא אפילו בפיסקא אחרינא דלא קניא היה לן לאקשויי הילכתא אהילכתא. השתא דלא אשכחן היכי דחינן לה אלא שמע מינה פלוגתא דר' יוסי ורבנן באסמכתא בלא קנין. דרבנן סברי קני. מידי דהוה אכולהו תנאי דממונא [דף יא טור א] דקיימא לן דלא בעי קנין כדאיתא בפיסקי. ור' יוסי סבר כיון דבלשון אסמכתא היא לא קני בלא קנין והכי מסתברא. מדגרסינן מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמר ר' יוחנן והוא שקנו מידו ושמואל אמר אפילו תימא כשלא קנו מידו בההוא דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אלמא היכא דאיכא למימר גמר ומשעבד נפשיה בההוא הנאה משתעבד בלא קנין בתנאה בעלמא בקנין ערב נמי דההיא הנאה אסמכתא בלא קנין משתעבד בההיא הנאה דקא מהימן ליה. כדאמרינן בגט פשוט כאסמכתא בעלמא בקנין דערב דבעי קנין [דף יא טור ב] לגבות ממשעבדי קאמר כדפרישית בערב. דאי סלקא דעתא פלוגתא דרבי יוסי ורבנן בקנין אסמכתא לר' יוסי מאי טעמא לא משתעבד בקנין כי היכי דמודי בערב דמשתעבד בההיא הנאה. אלא לאו כולהו בקנין משתעבדי. גרסינן בפרק הזהב קונה את הכסף. והכסף אינו קונה את הזהב. ומפרשי רבוותא בסתמא דמתני' דדהבא לגבי כספא פירא הוי. אבל לגבי פירי ומטלטלי אחריני דהבא טיבעא הוה ולא מקנו בדהבא ולא עביד חליפין ולא מקני בחליפין ורב אלפס אייתי ראיה ממתניתין דמעשר שני. דבין לר"ל ובין לר"י תרווייהו [דף יא טור ג] אית להו דבין לבית שמאי ולבית הלל דדהבא וכספא תרווייהו טיבעא הוי ולא מקני בדהבא. ומסתברא מדקתני שאני הלואה כיון דלגבי מקח וממכר דברי הכל הוא. ומתניתין דהזהב ליכא מאן דפליג עלה. וליכא למימר סתמא דלא כב"ה. דלא פליגי ב"ה אלא גבי חילול דאסור. ור' יוחנן דאמר אסור ללוות דינר בדינר אפילו לב"ה קאמר וגבי הלואה נמי כדקא סלקא דעתין מעיקרא. אבל לגבי מקח פירי הוי לכל מילי ואפילו לגבי פירא. דאי לא הול"ל כיון דלגבי כספא פירי הוי ש"מ לגבי חילול בלחוד הוא דהוי טיבעא לגבי פירא. אבל בעלמא לא. מיהו הני מילי בדוכתא דלא שכיחי דזבני בהו. אבל בדוכתא דשכיחי דזבני בהו איכא למיגזר ולמימר בהו נשרפו חיטיך בעלייה וטיבעא הוא והכין האי סברא לרבינו האיי דפירא הוא לכל מילי. מיהו אף על גב דשויוה רבנן כפירא. הני מילי לענין מיקנא. אבל לענין חליפין טיבעא הוי וכי היכי דאין נעשה חליפין דמטבע הוא. הכי נמי אין נקנה בחליפין. דדעת קונה ומקנה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. וכן פסק רבינו ברוך דליכא למיחש לגאון דאמר מטבע זהב נקנה בחליפין. ויש לבעל הדין לחלוק. דכילדותיה מסתברא. וסתם מתניתין הכסף קונה את הזהב גרסי' וכן תמצא בירושלמי בהגהה במשנה. הכסף קונה הזהב וכן כתב במשניות מדוייקות שלנו. כתב רבינו אלפס לאו כל דינר הוי טיבעא לגבי פירי אלא דינרין דסגיין בההוא אתרא ומזבני בהו אינשי הוא דהוי טיבעא אבל דינרין דמיפסלי ולא זבני ומתני בהו אינשי אלא מאן דזבין בהו אזיל לגבי טיבעא. אי נמי אזיל לדוכתא אחריתי דסגיין ביה או דמזבין להו למאן דאזיל להתם כגון אלו לא הוי טיבעא כלל אלא פירי נינהו לכל מילי. והכי דינא נמי בטבעא דכספא באתרא דלא סגיין. כדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ריש לקיש אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. ותירגמא ר' אבא בדינרא מינייקא ואנגרא. אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה. דכיון דלא סגי הוו להו פירי ומקנו בחליפין. ע"כ הירושלמי. זה הכלל כל היורד מחבירו קונה את חבירו. איתמר רב ולוי. חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין. וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין. והילכתא אין מטבע נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין. ואמר רב הונא מכור לי באלו קנה. לימא רב הונא סבר מטבע נעשה חליפין. לא. רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה [דף יא טור ד] קונה שמא יאמרו לו וכו'. מילתא דשכיח גזרו בהו רבנן. ומילתא דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן. ומסתברא נמי דדוקא במילתא דשכיח בהו דליקה. אבל מכר לו חטים שבבית כיון דלא שכיח בהו דליקה מעות קונות. והכי גרסינן בירושלמי גבי נשרפו חיטיך בעלייה. חד בר נש דיהב לחבריה י' דינר ואמר ליה אית לי גבך מאה גרבין חמרא מן אהן ביתא שרי מן אהן כרמא אסור מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם עשוי לשרוף. ואמר ר' יוסי שמע מינה בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין על מנת תקום לי בהון מאה גרבין כיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו ולא מעות קונות לא גזרו ש"מ דבכל כי האי גוונא ששלח בהן יד ליכא נשרפו חיטיך בעלייה. דמילתא דחיקא היא וכן הילכתא. בכל מילתא דלא שכיח במה קונין. רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה תנא קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי. אבל פירות לא. ורב ששת אמר אפילו פירות. ואמר רב שישא בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למיקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת. דאמר פירי עבדין חליפין. דכשר לאפוקי ממאן דאמר נעל דווקא. למיקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה. למיקנא ולא לאקנויי. ביה רב פפא אמר לאפוקי מטבע רב זביד אמר למעוטי איסורי הנאה דמטבע בכלל מנא הוא ש"מ דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל נעל וכל דבר הנעשה בידי שמים בכלל פירי הוא. והיינו דאצטריך ליה למימר ופירי נמי עבדי חליפין דלא תימא מטבע עבדי חליפין משום דבידי אדם פירי לא קמ"ל ופירי נמי עבדי חליפין דנעל לאו דווקא. ומיהו כולהו הני הילכתא נינהו הילכך מטבע לא עבדי חליפין דדעתיה אצורתא ופירי לא עבדי חליפין דנעל דווקא ובעינן נמי כליו של קונה והכי גרסינן בגיטין בההיא אמתא. דאמרינן התם ולא היא אלא משום דהוה ליה ככליו של מקנה ש"מ בכליו של מקנה לא קני כלל וכתב רבינו האיי ורבינו אפרים זצ"ל נהוג עלמא למיקני בכלי שאינו של קונה ואמר רב עמרם השתא תקינו רבנן במתיבתא דקני שליח ב"ד או עדים דעבדי שליחותא דקונה ומקנה וכתב גאון כיון דאי תפיש להו מקני לחליפין לא מפקינן מיניה וחזו ב"ד דאתו לאינצויי תקינו למקני בכליו שאינו לא של קונה ולא של מקנה דלא חציף איניש למיתפס כלי שאינו של קונה ולמיפסקיה וההוא טעמא דניחא ליה לקונה דליהוי מקנה איתיה נמי בכליו שאינו של קונה דקיימא לן זכין לאדם שלא בפניו. וכל [דף יב טור א] שכן בפניו ואפילו אמר ליה מקנה קנו מיניה דלאו שלוחו של קונה הוא קני ואיכא דקשיא ליה אמאי לא גזרינן בחליפין שמא נשרפו חיטיך בעלייה וניחא להו כיון דחליפין הפסד מועט הוא דלוקח. דהא לא חסר ממונא לא גזרינן ביה. ומוכר נמי כיון דזוזי אכתי גבי לוקח נינהו טרח ומציל:

שאלה לרבינו חופני

כיון דקיימא לן דבעינן מקנה מלוקח. ראובן דזבן ארעא משמעון על שם לוי. ולוי לא הרשהו וכתב השטר על שם לוי שהיה במרמה וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה לו כלום מהו. והשיב שאינו יכול לחזור בו כדמוכח מהא דאמרינן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ומההיא מוכחא דאין שמעון יכול לחזור בו אף על פי שלא הרשהו ולא עשאו שליח. ואם בא לוי ואמר כי במעותיו קנה הדין ביניהן וההיא שמעתתא דפירש רב אלפס בכל הנעשה דמים באחר דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד המחליף בשר שור בפרה לא נהירא לן דהא שור גופיה פירא איקרי ולאו נעל הוא ובכולהו נוסחי לא גרסינן בשר שור דבשר לאו דבר מסויים הוא ושינויא בתרא דיש דמים שהן כחליפין מוקמינן לה דלאו כהלכתא דקתני ברישא מטבע שנתן בתורת חליפין והא ליתא דכיון דפירי לא עבדי חליפין. מטבע נמי לא עבדי חליפין ושינויא קמא דכל הנישום ליתא דהא נעל דווקא אלא הכי פירש. דקתני רישא כל הנישום בדמים באחר דהיינו מטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וקאמר נמי ויש דמים שהם קונין בחליפין של כלי כיצד וכו' והכי אזלא שמעתתא אליבא דהלכתא ורבינו שלמה פירש חדא קתני כל הנישום בתורת דמים ומחליפן באחר נתחייב בחליפין זה לא מן המשנה ולא בירושלמי. ותמיהא לן [דף יב טור ב] מאי דוחקיה דקאמר הכי דשינויא דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כל הנישום ממטלטלין קאמר ותו כיון דהשתא קא סלקא דעתין דתרתי קתני הוה ליה למימר חדא קתני. ויש דמים גרסינן וי"ו מוסף הוא והלכך חליפין סתם שור בפרה או חמור בשור. פירי נינהו ולא קנה עד שימשוך כל אחד ואחד שלו ואם עשאן דמים והחליפן שנקנין במשיכה אחת. אבל סתמא לא קני דנעל דווקא והא דתניא בתוספתא בקידושין. החליף קרקע בקרקע מטלטלין במטלטלין קרקע במטלטלין מטלטלין בקרקע כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כגון שעשאן דמים וכן הילכתא. והא דתנן כל המטלטלין קונין זה את זה אם עשאן דמים. והא דתרגמא ר' אבא בדינר מנייקא ואניגרא כגון שעשאן דמים. אבל רבינו ברוך אמר לא שנא בתורת דמים ולא שנא בתורת חליפין עבדי חליפין בין שדה בשדה בין כלי בכלי בין בהמה בבהמה ובנוסחא דיליה בשר שור כנוסחא דרב אלפס. ואיכא דאפקה מהילכתא דקשיא ליה הא פירי לא עבדי חליפין. והילכתא לכל מילי אם עשאן דמים נקנין בחליפין לבד ממטבע דלא שייך ביה דמים וחליפין סתם אינן אלא בכלי דומיא דנעל וכי עשאן דמים נמי דווקא ששניהן עומדין ושמין אותן כאחד הא לאו הכי אינן ניקנין כדגרסינן בירושלמי מכר לו פרה בדמים דחקיה אמר ליה הב לי אינון פריטיא. אמר ליה ומה את בעי מינהון. אמר ליה ליקח בהן חמור. אמר ליה הרי חמורי לפניך משך בעל הפרה את החמור לא ניקנית הפרה החמור מהו שתקנה רב אמר נקנה ר' יוסי אמר אינו נקנה סבר ר' אבא דאינון חליפין ולית אינון חליפין ר' יונה בשם ר' יוסי פעמים שתחלת המקח לזה ותחיל' המקח לזה היכ' עביד' מכר לו פרה בדמי' סמכי' גביה עד פזיניא למחר אתא אשכחי' קאי' תמן. אמר לי' מה את עביד הכא אמר ליה בעינ' אינון פריטיא. אמר ליה ומה את בעי למיעבד בהון אמר ליקח בהן חמור. [דף יב טור ג] אמר ליה הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. גרסינן בפרק המדיר המחליף פרה בחמור משך בעל החמור את הפרה. ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה מאי טעמא כל שנולד ספק ברשותו עליו הראיה הכין לישנא דרב אלפס. וברשות בעל החמור נולד הספק ולא מסתברא לן האי פירו' מדקאמר לא תציתו להני כללי דמשמע דבעיקר דינא פליגי ולא בטעמא דמלתא. ופי' רבי' שלמה. דפליגי אהדדי וברשות בעל הפרה נולד הספק. ועל בעל הפרה להביא ראיה וההיא נמי לא נהירא לן דלא הוה ליה למימר כל שנולד הספק ברשותו. אלא המוציא מחבירו עליו הראיה ותנא תונא לא איצטריך ומסתברא כהדין פירו' דשמואל סבירא לי' לא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה בחליפין. אלא מי שתופש צריך להביא ראי' האיך קנאה שהרי ידוע דשל חבירו הוה. ואתי רב יהודה משמיה דשמואל וקאמר אינו מביא ראיה לא מאן דתפוש ולא כל התופש אלא כל מי שנולד הספק ברשותו. עליו להביא ראיה. ורואין אם מת חמורו ברשות בעל החמור. על בעל הפרה להביא ראיה. ותנא תונא כלה בבית אביה שנולד ספק ברשות' על האב להביא ראיה ובבית חמיה על הבעל להביא ראיה שנולד וכו'. ירושלמי על בעל החמור להביא ראיה. שהיה חמורו קיים בשעת משיכת פרה שמע"ה חוץ מחליפין. ומאן דלא סבר הא מילתא לא סבר בנזיקין כלום. ואמר ר' זעירא ואנא לאו אנא סבר לה ומסתברא דהלכה כרב יהוד' משמיה דשמואל. דהא כלה מסייעא ליה. ירושלמי בראשונה היו קונין בשליפת מנעל הא הוא דכתיב וזאת לפנים בישראל וכו' חזרו להיות קונין בקציצה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרובין מביאין חביות וממלאין קליות ואגוזים ושוברין אותן לפני התינוקות וכו' חזרו להיות קונין בכסף ובחזקה ובשטר. והאידנא נהוג עלמא למיקני כל מילי בקנין וכלהו שטרי אקנייתא מיקרו והילכך כל מידי דמשעבד נפשיה בקנין ומקני לחבריה קני איכא מאן דאמר בשליחות נמי מהני קניין וליתא כדמפ' לקמן. גרסינן בירושלמי בריש גמרא דבבא מציעא. אמר רב אשי הילכך האי סודרא כיון דתפש ביה שלש על שלש כמאן דפסיק דמי מאי טעמא נתינה בעינן והא איכא הילכך אף על גב דלא פסק ליה קניין הוא. ולא מצי חבריה למיפסק ליה דסתם חליפין על מנת להחזיר הוא כדאמרינן בקדושין בפרק קמא מתנה על מנת להחזיר בכולהו קני לבר מאשה שאין האשה נקנית בחליפין ומסתברא דווקא שלש על שלש ואי לא לאו כלום הוא הלכך בעינן סהדי לעיוני אי תפיש בכדי תפיסה כי היכי דלא מצי טעין אידך לא תפיסנא ואי טעין טענתיה [דף יב טור ד] טענה: גרסי' בפ' חזקת הבתים קניין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. ובפני שנים לאו דווקא דאפי' קניין קמי חד אי נמי שניהם מודים סגי כדאמרינן לא איברי סהדי אלא לשיקרי וכדאמרינן בבבא מציעא היה עומד בגורן. ופריך ליקני ליה מעות אגב סודר. ואם איתא דעדים בעינן לישני ליה דלית ליה ובפרק קמא דסנהדרין אסיק פשרה צריכה קנין בפני עדים. ואסיקנא התם דמאן דאמר בפני שנים הוא הדין אפי' בפני חד אלא כי היכי דליהוו סהדי ובכל מילי מהני הודאה לבר מאשה. כדאמרינן המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים. ועובדא דנדרי' דקני על מנת להקנות כתבתי במתנת בריא. וגרסינן בפרק יש נוחלין קניין אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין אמ' רב יוסף כוותא דידי מסתברא דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין והא וודאי מתנת שכיב מרע במקצת היא דבעינן קניין דאי בכולה דלא בעינן קניין הא קי"ל אם עמד חוזר ומדלא הויא מתנה עד דמיית אפי סליקו מעניינא לעניינא אין עושין דין אלא ודאי במקצת היא ובקניין ואי סלקא דעתא כל זמן שיושבין ניחוש דילמא הדר ביה היכי גמר דינא במילתא דלא פסיקא לן וקי"ל כרב יוסף ש"מ דבי דינא לא חתכי דינא עד דאיתברר להון אי הדרי אי לא הדרי ומסתברא דפלוגתא דרב יוסף ורבה כגון מתנת בריא חוזרין ושכיב מרע וזולתן אבל דיינין המקובלין לדין ולפשרה בקניין אין חוזרין אלא תוך כדי דיבור ואיכא למימר דלא פליגי אלא בשכיב מרע דכל שעת' מידק דייק עד דסליקו מענין לענין אבל בהקנאה אחריתי לא מצי למיהדר אלא תוך כדי דיבור ולא גרע קניין ממשיכה ופסיקא וחזקה וגבי משיכה אמרינן פרקן והכניסן לתוך ביתו עד שלא מדד שניהן יכולין לחזור בהן. מדד שניהן אין יכולין לחזור בהן וגרסינן נמי משנתמלאת המידה ללוקח ואף על פי שעוסקין באותו עניין קאמר ללוקח וגבי הקדש דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וכי קאמר הרי זו תמורת עולה ונמלך לאחר כ"ד ואמר הרי זו תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה. ותו מ"ש הכא דקאמר גבי שכיב מרע לישמעינן בעלמא גבי הקנאות ותו היכא קאי דקאמר הכי קנין אימתי חוזר בו הוה לי' למימר קניין רבה אמר כל זמן שיושבין חוזר בו והרב המחבר כתב איכא מאן דאמר בכל קניין קאמר ואיכא מאן דאמר בקניין דשכיב מרע קאמר אבל בבריא תוך כדי דיבור הוא ודעתו נוטה בכל קניין פר"ש זצ"ל ודווקא שנכנסו לבקר את החולה שלא נכנסו אלא לראות בעלמא. אבל אם נכנסו לשם עדות אין יכולין לדון דאין [דף יג טור א] עד נעשה דיין ומסתברא דלא אמרינן אין עד נעשה דיין כשיודע העדות אלא כשהעיד כדלקמן וכתב גאון דווקא סתם אבל פירש בשעת קניין בלא חזרה אינו חוזר כלל ודווקא שלא כתבו שטר אבל כתבו שטר אף על פי שעסוקין באותו ענין אינו חוזר ובהודאה כתבינן מה שכתב רבינו אלפס:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה