אור ברסלב
ספר העיטור שער הראשון במאמרות ושטרות › מאמר א - זמן

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער הראשון במאמרות ושטרות · מאמר א - זמן

שער הראשון במאמרות ושטרות

[דף ו טור א] גרסינן בפרק קמא דראש השנה. ארבעה ראשי שנים הן. באחד בניסן ר"ה למלכים. ואמרינן למלכי' למאי הילכתא לשטרות. כדתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין וא"ר חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי או"ה מתשרי מנינן:

תשובת רבינו משולם בר קלונימוס. לשטרות. להודיע שטר מוקדם ושטר מאוחר. כיצד מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה. ומניסן אתה מונה שנה שנייה. ומניסן הבא אחריו אתה מונה שנה שלישי'. וכ' בשטר בשנה שניה למלך אם ניסן ר"ה למלכי' שטר מוקדם הוא ופסול. ואם הוא תשרי בזמנו כתוב וכשר. וכן מלך שעמד באחד בניסן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר. ואם לוה בתשרי בשנה ראשונה למלך וכתוב בשטר בשנה שניה למלך. אם ניסן ראש השנה למלך שטר מאוחר הוא. ואינו יכול לגבות עד שיבוא תשרי הבא אחריו. ואם תשרי ר"ה בזמנו כתוב וגובה מאותו תשרי. והר"ש פירש פי' אחר והא דאייתי עלה כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לא איצטריך דאפי' מלוה בהדי עדים לא חשו לדקדק על הזמן כדאמרינן לקמן בשטרי חוב המוקדמין שיכולין לומר על זה חתמנו. ועל זה לא חתמנו וההיא דכותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו הא אוקמינא בריש גמרא דבבא מציעא בשטרי הקנאה. ואי בשטרי הקנאה הא שיעבד נפשיה ואי בשטרי דלאו הקנאה ליכא למיחש דכי ליכא לוה לא כתבינן ואיכא לפרושי נמי כדאיתא בירושלמי בין מאן דאמר מניסן מנינן. בין מאן דאמר מתשרי מנינן. מה [דף ו טור ב] ביניהון. אמר ר' מונא שטרות היוצאין ביניהון לוה מלוה באייר. וכתב בו באייר בשנה שניה. ומכר מכר במרחשון. וכתב בו במרחשון בשנה שניה. מאן דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה. מ"ד מתשרי. מכר קדם. גרסינן בגיטין כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. לשם מלכות מדי. לשם מלכות יון. לבנין הבית. לחורבן הבית. תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ. אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת. ופי' רבינו יעקב אפי' לכתחלה מתגרשת בו. והאידנא דלא כתבינן לשם מלכות ומנינן לבריאת עולם. לר' מאיר הוולד ממזר ואדרבנן סמכינן. דקאמרינן דאפי' לא כתב אלא לשם סנטר מגורשת. וכל שכן לבריאת עולם והא דאמר רב הונא זו דברי רבי מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר. אבל חכמים אומרים הוולד כשר. אסיפא דמתניתין דהיה במזרח וכתב במערב קאי. וכי פריך נמי גבי שלשה גיטין. והא איכא שלום מלכות. רישא דמתני' נקט. ומסיפא קא פריך. דהתם לרבנן הוולד כשר ואם נישאת תצא. אבל לשלום מלכות אפי' קאי אסיפא ומסתברא לן דאפי' לר' מאיר כשר לכתחלה דעד כאן לא פסיל רבי מאיר אלא היכא דקא מדכר שבחא דמלכות אחרינא. כגון מלכות שאינה הוגנת ובנין הבית. למלכות שלמה. וחורבן הבית. למלכות טיטוס. אבל לבריאת עולם למלכו של עולם כשר. ומשום דרובא דספרי לא בקיאי למלכות יון. מונין לבריאת עולם דהא שלשה גיטין ואחד מהן אין בו זמן. מוקמינן לה כרבי מאיר. ואם נישאת הולד כשר. והתם מאי שלום מלכות איכא. אלא כיון דלית בה זמן כלל לא קפדינן [דף ו טור ג] מיהו לכתחלה פסלינן ליה משום בת אחותו. או משום פירי. אבל לבריאת עולם דליכא למיגזר. כשר לכתחלה. אפי' לר' מאיר. והא דתניא ובגולה אין מונין אלא למלכות יון איכא למאן דאמר למעוטי שאר מלכיות דקפדי ואיכא למאן דאמר למעוטי יציאת מצרים. אבל לבריאת עולם מונין. וחשבון מלכות יון כשנשלמו לבריאת עולם ד' אלפים נשלמו למלכות יון תתקנ"ב שנה. והיום אנו מונין תתקל"ט לבריאת עולם שהוא למלכות יון אלף ותצ"א. שהוא לבנין הבית אלף ותתקל"ח. ואלף וקי"א לחורבן שיבנה במהרה בימינו וליציאת מצרים שני אלפים ותצ"א. כדגרסינן אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע כמה בפרטי. לישייליה לספרא כמה חשיב וליטפי עליה מ"ח שנים ומשכח ליה לחומרי'. וסימן ארבעים ושמונה עיר ואי טעי ספרא לישייליה לתנא וכו': גרסינן פרק ב' דגיטין נכתב ביום ונחתם בלילה. בלילה ונחתם ביום כשר. נכתב ביום כשר. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. ר' שמעון מכשיר. שהיה ר' שמעון אומר כל הגיטין שנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין. חוץ מגיטי נשים. ואיתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין. ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. כדגרסינן בירושלמי. מעשה באחד שהיה נשוי לבת אחותו וזינתה. עד שהיא אשתו. וגירשה. והקדים זמן הגט. יאמר מוטב תידון בפנויה ואל תידון באשת איש. אבל משום פירות ליכא. קסבר יש לבעל פירות עד שעת [דף ו טור ד] נתינה. וריש לקיש אמר משום פירות קסבר אין לבעל פירות משעת כתיבה. והא איפכא שמעינן להו. דאיתמר מאימתי מוציאין פירות. ר' יוחנן אמר משעת כתיבה. וריש לקיש אמר משעת נתינה. איפוך. ומפרשי רבוותא איפוך בתרייתא ואיכא פלוגתא בינייהו. שבעל מתיבות פסק כריש לקיש דא' משעת כתיבה. וזמן משום פירות. ורב אלפס פסק כר' יוחנן. וזמן משום בת אחותו. ור"ח כתב פלוגתא דרבוות' ולא אכרע בחד מינייהו. ואנן מסוגיא דשמעתא לא סלקא לן הילכותיה דשמעתא אליבא דתרווייהו אזלא. ור"ש פירש דכולהי קשוייתא אליבא דתרווייהו הוי. ומסתברא. מדגרסינן בירושלמי. ר' יוחנן אמר משום אכילת פירות. שמע מינה דקמייתא מפכינן. ור' יוחנן וריש לקיש קיימא לן כרבי יוחנן. ומדגרסינן בבבא מציעא בפרק שנים אוחזין. בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה. וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי. ואזיל בעל וזבין פירי מניסן עד תשרי ולא קא פריך ליחוש משום בת אחותו. ש"מ זנות לא שכיחא. ואף ע"ג דאיכא למימר התם ליכא למיחש משום בת אחותו. דאפי' לא יחזיר לא קטלינן לה. דספק נפשות להקל. אכתי איכא למוכח מההיא דפרק כל הגט ומקום הזמן קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין. ואסיקנא דעולא סבירא ליה משום תקנת וולד. ולא משום בת אחותו. ולפירוש רבוותא רמי בר חמא נמי הכי [דף ז טור א] סבירא ליה כריש לקיש ואישתכח דעולא ורמי בר חמא וריש לקיש קיימי בחדא שיטתא. הילכך רבי יוחנן יחידאה הוא לגביהן. ולית הילכתא כוותיה. ועוד דר' שמעון דמתני' הכי סבירא ליה דמשום פירות הוא. וכן הילכתא. דכולי עלמא היכא דכתב בו שנה. חודש. שבת. שבוע. אי נמי גזייה לזמן ויהביה ניהליה וכתביה ואותביה בכיסיה. וגיטין הבאים ממדינת הים כולהו פשיטא לן דכשירין נינהו ותינשא בהן לכתחילה. דהא בכולהו אמר כשר. לפי שלא חידשו תקנה בגיטין משאר שטרות אלא לעשותן כשאר שטרות. אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא. מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. וליתא. אלא אי עסוקין באותו ענין כשר. ואי לא לא. וכן בכל שטרות. כדתניא. אמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין וכו'. כדאיתא בפרק המביא בתרא. איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי. אמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי. וריש לקיש אמר כולן משום עדים. מה בינייהו. דחתים בתרי מינייהו ביומיה. ואינך מכאן עד עשרה יומי. אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול לר"י דאמר משום תנאי כשר לריש לקיש פסול. ורב אלפס פסק כר"י. ור"ח ובעל מתיבות לא פסקי כלל. ומסתבר כריש לקיש דהא בההיא עובדא דאתא לקמיה דר' יהושע בן לוי אמר בההוא כריש לקיש סבירא לי. ש"מ דהכי הילכתא שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק. ואמר רבי' האי דאיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מדאמר כדי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ש"מ דהלכת' כוותי'. ואיכא מאן דאמר דמשום דחתים בתרי מינייהו ביומיה הוא [דף ז טור ב] דקאמר הא לאו הכי לא ומסתבר דהילכתא כריש לקיש בשעת הדחק. ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואפילו מכאן עד עשרה יומי נמי כשר. כר' יוחנן. דהא ר' יהושע בן לוי קאי כוותיה דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. ופי' כגון שהלך למקום רחוק. והוא הדין לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וחתמי סהדי. ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול. דכיון דאיכא עידי חתימה לא סמכי אעידי מסירה אבל היכא דליכא עידי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה. ואפילו יש בו הקדמה כשר. דאין בו זמן והקדמה. חד דינא אית להו. מדפרכינן גבי שלשה גיטין פסולין. ותו ליכא. והא איכא גט ישן. ולא פרכינן מנכתב ביום ונחתם בלילה. ש"מ דחד דינא אית להו. ומדאמרינן נמי מניינא דרישא. למעוטי מאי. למעוטי הני דאמרינן ומניינא דסיפא למעוטי בפני נכתב ובפני נחתם. ולא אמר למעוטי הקדמה. ש"מ הקדמה ואין בו זמן חדא הוא. ואין בו זמן. הא קתני במתני'. וכי היכא דאין זמן בו כשר הכי נמי בהקדמה. וכל היכא דאיכא למיחש לזנות ולפירות. שיילינן לסהדי. אימת מטא גיטא לידה. כדאמרינן לקמן אני היום גרשתיך ואפילו היכא דאיכא למיחש לזיוף. לא חיישינן. דתנן אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא וכו' ומאן חכמים. רבי אלעזר. ש"מ דאעדים סמכינן לגמרי הילכך אפי' מוקדם לא פסיל ולכתחלה אינו נותנו לה אלא בעדים וזמן לר' אלעזר. אבל נותנו לה בעדים כשירין. דתנן ר' אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים. שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. וזמן מפני תיקון העולם נמי הוא. ואם נתנו [דף ז טור ג] לה כשר. ותינשא לכתחלה כדאמרינן על היד של עבד ונותן לה את העבד. ואוקימנא כר' אלעזר ש"מ לכתחלה כר' אלעזר מכשרינן להינשא וכן פירש רבינו שמואל ואפילו לרבינו אפרים ורבינו אבן מגש דאמר דלא פליג ר' אלעזר דאין בו זמן. ונכתב ביום ונמסר בלילה כשר לדברי הכל מההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לא תיתביה ניהלה עד ל' יום ומכמה דוכתי. והוא הדין לרבי אלעזר. נכתב ביום ונמסר בלילה כשר. דכתיבא לחודה לר' אלעזר ככתיבה וחתימה לרבנן דמיא. ולזנות ולפירות שבין כתיבה למסירה לא גזרו רבנן. כדאמרינן כתביה ואותביה בכיסתיה ואמר אי מפייסנא תיפייס. מיהו לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. אלמא מילתא דלא שכיח הוא. ולא גזרו ביה רבנן. דמסתמא ביום הכתיבה דעתו למוסרו. ולא חשו חכמים אלא על איחור שבין כתיבה לחתימה. ולעשותן כשאר שטרות. ירושלמי אמר ר' יוחנן לא אמר ר"ש אלא בלילה אבל למחר לא. ריש לקיש אמר אפי' למחר. וקשי' דר' יוחנן אדר' יוחנן ודריש לקיש אדר' לקיש לא כן אמר ר' אבא בשם ר' זעירא אתיא דר"ש כר"א כמה דאמר ר"א אף על פי שאין עליו עדים כשר כן א"ר שמעון אף על פי שאין עליו עדים כשר. אמר שמואל אחוה דר' ברכיה כאן כשרוצה לחתמו. וכאן שאין רוצה לחתמו. ש"מ גט שנכתב ולא נחתם כשר בלילה בעידי מסירה. ומעשה בא לידי והכשרתי בעדי מסירה לחודייהו להינשא לכתחילה. וחזרו והודו לדברי. ואפי' לרבנן אם כתוב ביממא ואחתום בלילה. ומקמי חתימה כתבין הכין. הדין גיטא איכתוב ביום פלן ולא איספיק למיחתמיה עד השתא וחתימי סהדי כשר. דהא ליכא חשש לזנות ולפירות והוא הדין לשטרי חוב המוקדמין אבל בתר דחתימי סהדי לא. מההוא דאיחתום בתרי מינייהו ביומיה. ואינך עד עשרה יומי. וכן בקידושין אמר לה התקדשי לי בשטר שאין עליו עדים. מקודש' בעידי מסירה לרבי אלעזר. והוא הדין היא סברא דילן. גרסינן בפרק ד' אחין מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין ואסיקנא משום דלא אפשר. היכי נעביד נינחיה גבי דידה. [דף ז טור ד] מחקה ליה. נינחיה גביה דידיה. זימנין דבת אחותו ומחפה עליה. נינחיה גבי עדים. אי דדכירי ליתו לסהדי. אי דחזו מכתבא ואתו מסהדי. רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. הילכך לא אפשר. אבל בגירושין כיון דלהצלה דידה קא אתי לאסהודי דלאו אשת איש היא לא מחקא ליה. ופי' רבינו אלפס כי אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם. כי איתיה לשטרא תותי ידייהו דסהדי ואי מדכרי לסהדותיהו ומסהדי ליה על פה הויא ליה עדות ואי לא לא אבל שטרא דנפק מתותי ידא דבעל דין. לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם. דכמי שנחקר' עדותן בבית דין דמיא. ומהאי טעמא מקיימינן לשטרא בחתימ' ידייהו דסהדי ולא איכפת לן אי מדכרי לה לסהדותא אי לא. והא דגרסינן בכתובות כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו כגון עדות דאיתיה תותי ידיה דסהד' כדכתב בהלכות רב אלפס שני הא דרב הונא הא דרבי יוחנן מאי שני ועוד שטר קידושין נינחיה גבי שליש. ולא תותי ידא דסהדא. דהא ליכא למימר מפיהן ולא מפי כתבם. ומסתברא מדגרסינן בגמרא דבני מערבא זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריך לצרף עמהן אחר דברי ר' וחכ"א אין צריך א"ר זעירא דברי ר' כמעיד על השטר ודברי חכמים כמעיד על המלוה תני כותב אדם עדותו ומעידה לאחר כמה שנים והוא שיהא זוכר עדותו ור' יוחנן אמר אף על פי שאינו זוכר עדותו ואתיא דרב כר' יוחנן ודר' יוחנן כרבנן. ש"מ דאפי' איתיה בידיה דבעל דין פליגי דרב הונא סבר עד אחד הוא שמעיד על כתב ידו כר' ואינו נאמן. והוה ליה מנה שבשטר מפי כתבם ור' יוחנן סבר לה כרבנן דאמרי על מנה שבשטר הוא מעיד. ומפיהם קרינא ביה הילכך כל שטרי דאתו לקמן דמקיימי בחתימת ידייהו דסהדי כשר. אף על גב דלא דכירי כלל ובין למאן דאמר על כתב ידם הן מעידין ובין למ"ד על מנה שבשטר הן מעידין מפיהן קרינא ביה ול"ש דנפקי מידא דבע"ד ול"ש דנפקי מידא דסהדי מגבינן מינייהו דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין מדאורייתא בלא קיום. ומדרבנן בקיום והני [דף ח טור א] מילי בעיקר השטר והא דארבעה אחין דבעינן דדכירי דווקא אזמן הוא דקאמרינן אף על גב דקיימא לן על מנה שבשטר הן מעידין דווקא אמנה שבשטר אף על גב דלא דכירי כמי שנחקרה עדותן הוא אבל אזמן נהי דבסתמא כשר. ולא מצי למיפסלי' משום מוקדם. דכיון דאיתחזק לא מחזקינן ריעותא. כההיא דע"א דשית שנין יתירתא. דבשטר שזמנו קבוע בשבת. או בעשרה בתשרי. וכההוא מעשה דגט פשוט דטובי' ואחי כדאיתא לקמן. מיהו אצטרכינן לברורי זמנא אפומ' דסהדי דשטרא כגון דאיכא סהדי אחריני דפסלי ליה בעינן דדכירי ואי לא דכירי מפי כתבם הוא דסהדי גופיהו אי מקדמי או מאחרי זימנא מהימנן להו. ולא אמרינן נחקרה עדותן בב"ד. והכי נמי אי דייקינן בהני סהדי ואמרי מוקדם הוא. מהימני ולא קטלינן לה. השתא נמי לא קטלינן. והכי גרסינן בירושלמי שטרי חוב המוקדמין ובתנאי היו דברינו. דיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. והיכא דאיכא ערעור לא אמרינן אכולה מילתא קא מסהיד אלא אוקים ממונא בחזקת מריה. וגבי מעלין משטרות ליוחסין הוא דקא מבעיא לן אבל בעלמא לא מפקינן ממונא. ודיקא נמי מהא דגרסינן בירושלמי בסוף גמרא דכתובות. לא סוף דבר עשאה סימן לאחר. אלא אפילו אחר עשאה סימן לאחר. והוא חתם עליה עד. אבד את זכותו מטעמא דהוא חתום. הא לאו. לא אבד את זכותו. דלא אמרינן אכולה מילתא קא מסהדי. והא דגרסינן כותב אדם עדותו על השטר. בשטר שביד מלוה קאמר והכי מוכח בירושלמי. ובכתובות ברירנא לה בע"ה. ואית לן סברא אחרינא. וכי אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם. ובעינן דדכירי דווקא דאיתנהו לסהדי קמן וחזו מכתבא. דכיון דאינו יכול להגיד. הרי הוא כחרש ואילם. והגדת הכתב אינה הגדה. ואף על גב דכתב ידו יוצא ממקום אחר. וליכא למימר ליהוו כקטנים היינו. פסולי עדות היינו. דאינן נאמנין. הכי נמי נימא דאין נאמנין. דודאי דכירי ואמרי לא דכירי. דאין אדם משים עצמו רשע לכבוש עדותו אבל ליתנהו לקמן מקיימי אחריני לחתימות ידייהו דסהדותא כיון דרמיא עליה דאינש אפי' טובא מדכר. הילכך הגדת הכתב כאילו מפיהן היא. וכה"ג אמרינן עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. והר' משה אמר דכיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין. אף ע"ג דאמרינן דלא דכירי. דעל מה שבשטר הן מעידין ולא על כתב ידם. ובירושלמי לית ליה האי סברא. משום דאמנה שבשטר וכן אמר ר' יוחנן אף על פי שאינו זוכר עדותו ואמר כל מי שאינו דן [דף ח טור ב] כן לא ידע בין ימינו לשמאלו. והיכא דמשדרי סהדותיה לב"ד בכתב. מקיימי לחתימות ידייהו וכשר. כדאיתא בקבלת עדות. גרסינן בגט פשוט. מי שפרע מקצת חובו. ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כר' יהודא ולא כר' יוסי. אלא ב"ד מקרעין להו את השטר. וכותבין להו שטר אחר מזמן ראשון והא דתניא (עדים) מקרעין לו את השטר ליתא. דבשלמא ב"ד אלימא לאפקועי שטרא. אבל עדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן. והא דרב יהודא אומר כותבין עשרה שטרות של שדה אחת. ורב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריות אבל בשטר הלוואה לא כתבינן שני שטרות וכן הלכתא. ת"ר שטר שזמנו קבוע בשבת או ביו"ד בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודא. ור' יוסי פסול. א"ר פדת הכל מודים אם הוזקקו לעונתו של שטר. ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר. על מה נחלקו בשטר מאוחר דעלמא. ר' יהודא לטעמיה דאמר אין כותבין שובר. ור' יוסי לטעמיה דאמר כותבין שובר. וקי"ל כר' יוסי. ושטר מאוחר פסול. עד דכתבי איחרנוהו וכתבנוהו. והוא הדין למי שפרע כל חובו ואמר שטרא אירכס לי כותבין שובר כדאסיקנא וכתב ר"ח בשטר שיש לומר מוקדם ויש לומר מאוחר כי האי גוונא לא מחזקינן ריעותא בשטרא. ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא מחזקינן בקיום עדי השטר שמאוחר הוא וכשר. כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר. חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. ותו גרסינן בסוף גמרא דגיטין בדין דקיום שטרות לא ליבעי כר' שמעון בן לקיש דאמר עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך קיום. הבא לפסול השטר עליו הראיה. הילכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא עליו הראיה ומסתברא דוקא דאיתחזק יד בעה"שט =בעל השטר= על העליונה ולא מחזקינן ביה ריעותא ומחזקינן ליה בשטרא מעליא כההיא דגרסינן בגמ' דע"א ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן לאחזוקי ביה ריעותא ועד דמטי זימניה לא טריף. ואמר להו רב נחמן האי ספרא דווקנא כתביה והנך שית שנין כו' מחזקינן ליה בשטרא דלית בהו איחור. וכי ההוא דגט פשוט דטוביה ואחי. דכפתי' ואודי. הא לא אודי לא. אלא מחזקינן ליה בכשר. ולא אמרינן בהאי ספיקא יד בעל [דף ח טור ג] השטר על התחתונה. ולשנויי משאר שטרות. ודכוותיה כגון שכתב בשבת ולא כתב יום וכגון שית מאה וזוזא דגט פשוט וכגון שדי מכורה לך ושדותי מכורין לך ודומיהן שהשטר כשר. אלא שיש בו ספק במשמעות. אבל לפסול השטר ולשנוייה משאר שטרי. דכל ישראל בחזקת כשרין. וחזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול כדאמרינן בההיא אודיתא דלא הוה כתיב בה ואמר לן כתובו וחתומו והבו ליה דאין ב"ד חותמין בשטרא אא"כ נעשה כהלכה ובההיא אוריכתא דלא הוה כתיב בה ואישתמודענא בהו בניכסיא אלין. דמיתנא אינון. דאי לאו דאמר ר' דבהא רבה בר שילא טעי הוה אמרינן טעות סופר הוא. ומחזקינן ליה לשקרא. ומסתברא דאי אמר ליה אישתבע לי. מישתבע ליה. אבל לא נתקיים השטר על בעה"שט להביא ראיה. ואמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא אליבא דרבוותא דפסקי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ובשטר קיום סברא דילן ואף ע"ג דליכא ערער ועדים מצויין טענינן ליה אנן. כדאיתא בקיום. תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין. והמאוחרין כשירין. ופי' מוקדמין לאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו כגון שכתיבתו וחתימתו בתשרי. והקדים הזמן בניסן. לרב אסי דמוקים לה בשטרי אקנייתא. הכא בשטרא דלאו אקנייתא. והעידו עדים שכתבו וחתמו בניסן ולא לוה עד תשרי אי נמי כתבו וחתמו בתשרי והקדים הזמן ההוא מניסן. ור' משה בן מיימון דחק עצמו ופירש מוקדמין. שטר שלוה בו וחזר ולוה בו וליתא דההוא מכללא נפקא. כדמוכח בפרק שנים אוחזין. שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אימת אילימא למחר וליומא אוחרי. תיפוק ליה דהוה ליה מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין. ואם איתא לימא ליה תנינא שטרי חוב המוקדמין פסולין ולא הול"ל תיפוק לי'. ואסיקנא באיזהו נשך. דטעמא דלא גבי מזמן שני. ר' יוחנן אמר גזירה שמא תגבה מזמן ראשון הילכך כמלוה על פה דמי. ולא גבי ממשעבדי. ואמר רב הונא ל"ש אלא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר אפילו מאוחרין פסולין. מאי טעמא זמנין דזבין [דף ח טור ד] ליה ארעא בניסן וכתב ליה לשטרא בתשרי. ומתרמי ליה זוזי ביני וביני וזבין לה מיניה. וכי מטי תשרי מפיק ליה לשטרא ואמר הדרית וזבינתה מינך. אי הכי שטר הלואה נמי ואסיקנא בתר דאמר להו לספרי כי כתביתו שטרי מאוחר כתובו הכי. שטרא דנן לא בזמניה כתבנוהו אלא איחרנוהו וכתבנוהו אמר ליה רב אשי לרב כהנא והאידנא דלא כתבינן הכי דאמר להו רב לספרי כי כתביתו הני תברי אי ידעיתו יומא דשטרא כתובו ואי לא כתובו סתמא כל אימת דנפיק ומרע ליה כו'. אמר ליה רבינא לרב אשי והאידנא דלא עבדינן הכי אמר ליה רבנן תקוני תקון מאן דעבד הכי עבד ומאן דלא עבד איהו דאפסיד אנפשיה ומסתמא דתקנת' בשטרי הלואה הוה והוא הדין בשטרי מקח וממכר אי כתב ביה איחרנוהו וכתבנוהו כשר. ובשטרי המוקדמין נמי אי כתביה מקמי חתימה שטרא דנן איכתוב ביום פלן ולא איחתום עד יום פלן כשר. ירושלמי. יהיב רשותא לכתובה דיכתוב ולחתימה דיחתמון צריכין לכתוב המלוה הזאת מאחד בניסן היא ואנן איחרנו את זמנה. ובפרק שנים אוחזין נכתב אונו בא' בניסן וניתן הכסף בי' בניסן צריכין לכתוב אף על פי שכתבנו הכתב הזה באחד בניסן כך נגמר הדין שינתן הכסף (ביוד בניסן) אמר להו רב לספרי כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אף על גב דמסרי לכו מילין בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני אף על גב דמסרי לכו מילי בשילי וכתבי הכי סהדותא איתמסר לנא בשילי ואיחרנו וכתבנו בהיני ביום פלוני ואי לא מתחזי כשקרא אמר להו רבה בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתיבו. ואי לא מיתחזי כשיקרא ומסתברא כיון דקי"ל בעלמא למחזי כשיקרא לא חיישינן כתבו יומא דבריר להו. וכתבי ואיחרנו. וכתב ר"ח שמע מינה שטרא דכתב ביה בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואף על גב דחתימו עליה האידנא דלא אשכחן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא בגט אשה וכן הילכתא. ותמיהא לן דאפילו ר' שמעון דמכשר בגיטין בשאר שטרות פסול כדתנן שהיה ר' שמעון [דף ט טור א] אומר כל גט שנכתב ונחתם בלילה פסול חוץ מגיטי נשים. ותו כתיבתיה דחייא איכתוב ביממא ואיחתום בליליא משום דעסקין באותו ענין הוו הא לא"ה פסול ומסתברא בשטרא דלאו אקנייתא כולהו פסולי היכא דאין עסוקין באותו ענין והא דרבה בר שילא בשטרא אקנייתא דהא שיעבד נפשיה כדגרסינן בשנים אוחזין אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין. ואסיקנא בשטרי אקנייתא שמע מינה דהתם ליכא חששא. אבל בשטרי דלאו אקנייתא אפילו אביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו מוקדמין פסולין כגון שבשעת חתימה הקדימו הזמן והשתא דפסקי רבוותא ליה הלכתא כאביי כולהו פסולי על פי עדים או בהודעת שניהם וכגון שטר שלוה בו ופרעו וחזר ולוה בו ביום שלאחריו. ירושלמי בפרק בתרא דשביעית שטרי חוב המוקדמין פסולין שהוא מייפה את כוחו והמאוחרין כשרין שהוא מוריע את כוחו מי מודיע שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן החתומין בשטר לא כן אמר ריש לקיש עשו דברי החתומין כמי שנחקרה עדותן בב"ד. תמן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא יכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ומסתברא דלא אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אלא דעקר לה להגדה כגון דאמרו אנוסים היינו וקטנים היינו וכגון אמנה היה דברינו אבל היכא דאיתא להגדה דניתן לכתוב אמרי ע"מ כן חתמנו כגון הקדמת זמן ותנאי היו דברינו דנאמנים כדאיתא בשטר קיום. ואפילו כת"י יוצא ממקום אחר. והתם אייתינן גמרא אחרת דירושלמי דקאמר על זה חתמנו והיינו דגרסינן בפרק ד' אחין. אי דחזי משטרא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. דלא אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. אלא בעיקר השטר. אבל זמן שאינו מעיקר השטר לא כדפי' לעיל והיכא דאיכא ערער לא אמרינן אכולה מילתא קא מסהדי ואמרינן אוקים בחזקת מריה וגבי מעלין משטרות ליוחסין הא מבעיא לן אי אכולה מילתא קא מסהדי או אמנה שבשטר אבל דעלמא לא מפקינן ממונא היכא דאיכא ערער (קנה) ודייקינן מדגרס בגמרא דבני מערבא בסוף גמרא דכתובות. לא סוף דבר עשאה סימן לאחר אלא אפילו אחר לאחר והוא חתום עליה עד איבד את זכותו. שמע מינה טעמא דחתום עליה. הא לאו הכי לא איבד את זכותו ולא אמרינן סהדי אכולה מילתא קא מסהדי (קנו) ושטרא לא מרעינן ליה ופי' הרב כגון שכתב בשטר קבלנו עדות זה בשנה פלונית. וצונו להקדים זמן שיעבודו או שהעדים באו לב"ד והעידו בכך וקשיא ליה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ויל"פ שהמלוה מודה בכך בפני ב"ד שהקדים לו זמן שיעבודו ואיכא מאן דאמר בשאין כתב ידם יוצא [דף ט טור ב] ממקום אחר ואמר כתב ידינו הוא זה. אבל הקדמנוהו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. גרסינן בפרק מי שהיה נשוי. הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתוב ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דבר חמשה בנכסים ואסיקנא מאי תקנתיה כותבין שטר הרשאה זה לזה. כתב הרב איתחזי לן מדברי הגאונים דאיחור שטר שיש לו משמעות דט"ס הוא בההוא מודה ר' יוסי שהוא כשר לא נחלקו אלא בשטר שהוא מאוחר בידו וכל שטר מאוחר אם כתבו עדים איחרנוהו וכתבנוהו ליכא חששא דר' יוסי מחמת זיוף וכשר. גרסינן בפ' גט פשוט גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו אני היום גרשתיך כשר. אלמא ההוא יומא דנפיק ביה משמע. אמר ליה רב אחא לרבא ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא חיישינן לנפילה ש"מ לר' אלעזר אף על גב דלית ביה זמן כשר בעידי מסירה אפילו אינו כתוב בכתב ידו בין ע"י עצמו בין ע"י שליח ולכתחלה הוא דבעי זמן ועדים. אבל דיעבד כשר. והא דאמר היום לאו משום זמן. אלא משום שאם היה בו תנאי אם ימות מחולי או כשימות שתהא מגורשת מעכשיו. כדאמר לעיל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אבל לית ביה תנאה לא בעינן אני היום גרשתיך. ורבינו שלמה כתב האי דמצריך אבא שאול אני היום גרשתיך לאו משום זמן אלא משום ידים מוכיחות שדעתו לגרשה מיד בשעת קבלת הגט דאי לא אמרינן דלמא לא בעי לגרשה אלא עד שנה אחר הקבלה ומיומא דנן ולעלם דכתבינן האידנא היינו אני היום גרשתיך דקאמר אבא שאול. ורבינו אבן מגש ורבינו אפרים סברי דר' אלעזר לא פליג אאין בו זמן דפסול הוא לדברי הכל. וכי כתבינן אני היום גרשתיך כמאן דאית ביה זמן דמי דעל פי עדים מתברר הזמן שכתוב בו. ואיכא דקשיא ליה להאי פי' למה ליה לשנויי דלמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה. לימא הכא חיישינן לנפילה ותו לא ודחקי לישנא כאילו אמר הכא ליכא למיחש לנפילה והכא איכא למיחש וליתא כלל דלא חיישינן לנפילה הכא נמי ליחוש ליומא אחרינא אלא שמע מינה כי היכי דלא חיישינן ליומא אחרינא ואמרינן מההוא יומא דנפיק ביה משמע. הכי נמי לא חיישינן לנפילה וממך מההוא גברא דנפיק מיניה משמע. ומשום הכי צריך לשנויי הכי דהיינו טעמא דכשר משום דליכא למיחש ליומא אחרינא. דשיילינן לעדים לעידי מסירה כר' אליעזר. אבל היכא דאיכא למיחש לנפילה לא אמרינן ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע. אלא כרב הונא דאמר ממך אפילו מריש גלותא דחייש לנפילה ואסיקנא דלא חיישינן לנפילה. והכא נמי אף על גב דאיכא למיחש ליומא אחרינא אמרינן מההוא יומא דנפיק מיניה משמע. ולא פסלינן [דף ט טור ג] ליה מספיקא אפילו למאן דאמר עידי חתימה כרתי וכל שכן לר' אלעזר דשיילינן לעידי מסירה. וכן הלכה. גרסינן בפרק כל הגט. הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ואסיקנא אפילו למ"ד תקנת זמן משום פירות מן האירוסין. בעינן זמן משום תקנת וולד. דתניא האומר כתבו גט לארוסתי. לכשאכניסנה אגרשנה. אינו גט. ואמר עולא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. הכא נמי גזירה וכו'. וקשיא לרבינו נסים. הא דגרסינן בפרק רבן גמליאל אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט. אבל לאשה אחרת דעלמא לא הוי גט. יבמתו מאי וכו' וניחא ליה הא דגרסינן הכא אינו גט לאו משום דגט פסול הוא. אלא משום גזירה הוא דאינו גט והא דקתני התם הרי זה גט דיעבד. דקאמר שאם נתגרשה מגורשת היא. ואפילו לבית הלל דאמרי אין אדם פוטר אשתו בגט ישן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הא אמר אם נתגרשה תינשא לכתחלה הכא נמי מגורשת דיעבד ומסתמא הא דאמר התם הרי זה גט אפילו לכתחלה והכי פי' אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנ' אגרשנה באותו גט ובאותו זמן שכתוב בו. וכתב. צוה לכתוב זמן. זמן כניסתה ונתנו לה ביום הזמן הרי זה גט דכיון דבידו לגרשנה דלשמה הוא. אבל לאשה דעלמא צוה לכתוב זמן הגט וכתב ונתנו לה באותו הזמן אינו גט. שהרי הוא כאלו נכתב שלא לשמה ופסול וכן הלכתא וליכא מאן דפליג וגבי יבמתו בתיקו ולחומרא. סברא דילן משום פירות ארוסה שנתגרשה בגט שאין בו זמן. דינו כגט ישן. דתרוויהו גזירה משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הוא ותינשא לכתחילה. ואסיקנא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' אלעזר דמכשיר בשטרות. ולמיחזי כשיקרא לא חיישינן. וכתב גאון שמע מינה אם כתב סופר כתובה באחד מימי השבוע. וכתב בה בד' בשבוע או בה' בשבוע. אף על גב דיום הכתיבה לא ד' ולא ה' הוא. למיחזי כשיקרא לא חיישינן. וכי אמרינן דצריך להניח מקום הזמן דלא ידע מאן דבעי ליה לסטרא אבל אי ידע לית לן בה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה