אור ברסלב
ספר העיטור שער א - הלכות תפילין › חלק השני - הכתיבה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער א - הלכות תפילין · חלק השני - הכתיבה

החלק הראשון - על הקלף

ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר א"צ טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים גרסינן במכילתא והיו לאות על ידך בד' מקומות מזכיר פ' תפלין קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע ישראל והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפלין ד' פרשיות של יד הן כרך א' של ד' פרשיות של ראש הן טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. כותבין כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו. ת"ר יכול יכתבן על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון [דף נו טור ב] אחד אמרתי לך ולא שנים שלשה זכרונות הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור א' נוטלין עור לח ומניחין אותו בדפוס אחד וחוצו לפי חריצו מלמעלה מלפניו ומלאחריו בסכין שתי פיות שאינה חדה שלא יקרע וכופל בו משני צדדי' ומעדיף בו להניח הרצועה בו ולמקום התפר ומניחו עד שייבש וכשהוא יבש מוציאו מן הדפוס ודומה לד' בתים ונוטל ד' חתיכות קלף וכותב בהן ד' פרשיות כסדרן ומניחן באותו עור ואם כתבן בעור א' והניחן בד' בתים כגון שכותבין בתפלין של יד שכותב ד' פרשיות בד' דפין או שכותבן בזא"ז בדף א' באורך הקלף או ברוחב והניח כל פרשה בכל בית בפ"ע יצא והא דכתב דכתבינן שארכה וכל חד וחד בעי דמנח להו בס"ת כארונו לא נהיר דהכא א"א וצריך ליתן ריוח ביניהם אם כתבן בקלף א' וצריך שיהא ריווח בין פרשה לפרשה כדי שתכנוס כל הפרשה בכל בית בפ"ע וחכ"א א"צ וקי"ל כרבנן וצריך שיתן חוט ומשיחה בין כל אחת ואחת. ומסתבר לן מדקאמר ושוין אפלוגתא קאי דאי כתבה בעור א' הכל מודים שצריך חוט ומשיחה בין פרשה לפרשה ואם אין חריצן ניכר חריץ שבין בית לבית ואיכא דמפרש ארישא קאי שנתן בד' ולא נהירא לן דהול"ל וצריך שיתן חוט ומשיחה. ת"ר כיצד כותבין תפלין ש"י כותב בעור א' ומניחן בבית א' וכותב ד' פרשיות בקלף א' בד' דפין או בדף א' בזא"ז ומניחה בבית א' בעור אחד שהוציא מן הדפוס ואם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק ד' עורות הכתובות בדבק או בגידין כדי שיהיה בכרך א' בעור א' שנאמר והי' לך לאות כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים דברי ר"י ר' יוסי אומר א"צ ומודה ר"י שאם אין לו תפלה של יד ויש לו תפלה של ראש שתולה עור על אחת ומניחה מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר"י חזר בו ר"י תולה והא שלח ר' חנינא משמיה דר"י תפלה של ראש אין עושין אותה ש"י ל"ק הא בחדתי הא בעתיקי ולמ"ד הזמנה לאו מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא וקי"ל דהזמנה לאו מילתא היא ובעתיקי הא בחדתא תולה עור על א' מהן ש"מ דסבר הנחתן ש"י וש"ר שניהם שוין כדאיתא לקמן והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו בתפלין של יד קאמר בשארבעתן כא' אבל בש"ר אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום וא"נ כתבן אסדר הנחתן קאמר ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא ויש שמדקדקים בכתיבה [דף נו טור ג] שכותבין אותה כסדר הכתוב בתורה וכותב הויות באמצע שכותבין קדש והיה ומניח חלק כדי לכתוב והיה אם שמוע וכותב שמע וחוזר וכותב והיה נמצא כתיבתן כסדרן והויות באמצע ויכול לעשות תפלין של יד לש"ר ושל ראש לש"י כמבואר והלכך ליכא ספיקא דתפלין של יד כתיבתן כסדר התורה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וליכא הויות באמצע ואם יש לו ב' תפלין עושה א' מהן ש"ר כדאמרינן לעיל שאם כתבן בעור א' והניח בד' בתים בעור א' יצא א"ג חותך כל הפרשה בפ"ע וכתיבתן ש"ר כשל יד ואם יש לו ב' תפלין של ראש תולה עור על א' מהן ומניחה וה"מ בחדתא דלא אחתון ברישא אבל בעתיקא לא שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן הלכתא ואצטרכי' לפרושא תפלין של יד אם עושה פרשיות סתומות כמזוזה או אם צריך ריוח למעלה או לא דאית למימר קדש והיה כי יביאך שהן סמוכות עושה סתומות ופתוחות כמזוזה ואי' למימר מדאמרינן תפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה כו' הא מורידין עושין ופרכינן אמאי התם סתומות הכא פתוחות ש"מ תפלין פתוחות נינהו. ואית דמפרשי מסת' מקא פריך דפתוחות נינהו ומסתב' לן מדלא איירי בגמרא בתפלין דכ"ע פתוחות נינהו דכל פרשה ופרשה עושה בדף א' ובמזוזה הוא דאיירי [דף נו טור ד] שכתובה בדף א' ואם עשאה בב' דפין פסולה כדגרסינן ר' מאיר היה כותבה בדף א' ועושה פרשיות סתומות ודייקא נמי מדאמרינן כתבן בעור א' והניחן בד' בתים יצא ואם בדף א' בעור א' בתפלין של יד לא אפשר לאנחינהו בד' בתים אלא בד' דפין היו וכי היכי דעל הארץ דמזוזה קיימא בראש שיטה ה"נ בש"ר ובש"י ולא חזינן לרבוותא מהאי. במס' סופרים איזה פתוחה כל שלא התחיל בראש שיטה ואיזה סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה תניח בראש שיטה ויהיה פתוחה כדי לכתוב ג' אותיות ירושלמי במגילה פתוחה. וגבי ריוח מלמעלה וריוח מלמטה כדאמרינן במזוזה כמלא אטבי דספרי פי' רב עמרם בר ששנא פוניור שלא תהא שיטה א' גדולה מחברותיה ומסתב' לן משום דמזוזה צריכה שירטוט צריך ליתן ריוח מלמעלה ומלמטה כמלא שיטה אבל תפלין ל"צ אלא כדי למ"ד למעלה וצדי"ק מלמטה דהארץ ואית דמפרשי אטבא מור דרור בלע"ז כדגרסי' בשבת באטבא ואית דמפרשי טעמא דבעינן כמלא אטבא כדי לכתוב ו' מלמעלה וצדי"ק מלמטה וא"א ת"ק דרי"ש מי לא בעי ריוח הא קי"ל דאפי' קוץ של יו"ד או יריכו מעכב ולא חזינן לרבוותאי דבעי בתפלין כמלא אטבא ובשמושא אמר כריך [דף נז טור א] להו למזוזה מא' כלפי שמע ומסתברא לן כדאמרינן במזוזה עשאה בשתים ושלש דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה הכי מסתבר בתפלין ואם עשאה אגרת פסולה כמזוזה ופירשו רבוותא שלא דקדק בחסידות ויתירות ומסתברא לן ביתרות כדאמרינן בס"ת לא ירבה בשיטין מפני שנראה כאגרת ופסולה כדאמרינן עשאה בשני דפין פסולה תנא תפלין ומזוזה נכתבין שלא מן הכתב ובשם הר"ר יעקב תפלין דא"צ שירטוט דווקא בין שיטה לשיטה אבל ראשונה צריכה שירטוט דהא קי"ל שתים כותבין ושלש אין כותבין ובשיטה ראשונה משתרי ואית למימר תפלין דא"צ שרטוט אפי' בשיטה ראשונה קאמר וא"צ דקאמר מצותה בלא שירטוט ואם שירטט פסולין. דקא מקשינן גבי תפלין שבלו הא אין מורידין עושין והתניא מזוזה צריכה שירטוט תפלין א"צ שירטוט ומשני תנאי היא ולישני ליה בדשירטט אלא שירטוט בתפלין מילתא יתירתא היא ופסולה ואיידי דנקיט במזוזה צריכה שירטוט נקיט בתפלין א"צ שירטוט וא"ד דאמרינן א"צ דומיא דנכתבין שלא מן הכתב דאי עביד להו מן הכתב כשרה והא בדלא שירטט דההיא לאו כהלכתא. בפ' הקורא את המגילה רבא שרי ליה לרב חבי למכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין. ד' פרשיות שבתפלין מעכבין זו את זו ואפי' כתב א' מעכבן פשיטא לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד והיא תגא דיו"ד קדש לי וה"ה לכולהו תגא דכתיבין ובשימושא רבא כתב אלפ"א בית"א ואלו הן ה"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת בפ' קדש בפ"ר הז"ס א"ך דק"א ב"ה ט"ט בפרשת כי שעטנ"ז נ"ץ במזוזה ואמר רבא בשימושא של תפלין דלא בדק בהנך אתוותא פסילי גמירי ה"נ פשיטא דתגין הלמ"מ נינהו כדאיתא בשבת כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה קושר כתרים וכו' ל"צ לאידך דר"י אמר רב כל אות שאין גויל מוקף מד' רוחותיו פסולה אמר [דף נז טור ב] רבה ז' אותיות צריכות ג' זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ וא"ד הלין דכתבינן בשימושא רבה וא"ד כולהו. ובת' רב עמרם ריש מתיבתא בתפלין ומזוזה ובכל כתבי הקדש כל מקום שאתה מוצא אות אחת מאלו זיין להם ג' זיונים כדי שיראה בעולם בג' זיונין לג' רוחות ובסוף התשובה אטבא דספרא של ברזל הוא בשני ראשין בשני ידות של ברזל וסופרין מנקבין בו היריעות כדי שיהיה השרטוטין שוין. גרסינן בירושלמי תולין בספרים ואין תולין בתפלין ובמזוזה ודייקינן נמי בגמרא דילן ההיא דאפסקא ליה ה' דהעם וכרעה דוי"ו דויהרג וא"א דתולין כי לא נשתייר כמלא אות אמאי פסול למחוק ולתלי אלא לאו ש"מ אין תולין והא דאמרינן נקבה כשר ירכה פסול בתפלין ובמזוזה אבל בס"ת מוחק ותולה וכן הלכתא ומחק לא אשכחינן דפסיל בהו ומוחק וכותב בס"ת. בפ' שבועת העדות יש שמות שאין נמחקין ויש שמות שנמחקין כו' בפסחים המוחק את השם עובר בל"ת ואזהרה מהכא ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה' אלהיכם הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שתים ושלש שמות ה"ז מפסיק ומשיב הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל באותו השם אלא מתחיל באות שלפניו. בפ' הבונה וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיינ"ן ועייני"ן אלפי"ן ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן גמלי"ן צדי"ן וצדי"ן גמלי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן חיתי"ן ההי"ן וההי"ן חיתי"ן וכל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כו' או שכתב שלא בדיו או שכתב אזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. א"ר זעירא אר"ח קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור וה"מ בעתיקתא אבל בחדתא ל"ל בה ולא חדתא ממש הא דעפיצא הא דלא עפיצא דעפיצא שמעובד יתפור שהתפירה מתעקמת (מתקיימות) בו וא"ד [דף נז טור ג] עפיצא דמי לעתיקתא ולא יתפור הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא והם הנימין שנשתיירו מן הבגד ובנסחא דילן בגרדין ל"ל בה והם דלטור"ש שעושין מן הקלף וכיון דמינו הוא מותר ומסת' להן שהן בגידין עצמן ותו פריק בהן ס"ת ותופרין בגידין לאו דווקא אלא במינן קאמר. בפ' המוצא תפלין כותבי ס"ת תפלין ומזוזות לא התירו להם להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד. בפ' השולח גט נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו א"י יגנז בידי א"י אמרי לה קורין בה וא"ל יגנזו והא דאמרינן כתבו א"י יגנז תנאי הוא דתניא ר"ח אומר ס"ת תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסול שנאמר וקשרתם וכתבתם כל מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה שאינו בקשירה אינו בכתיבה ירושלמי במגילה הלמ"מ שיהיו כותבין בעורות בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול ולא יהא כותב חצי על עור וחצי על קלף ואין כותבין ע"ג עור בהמה טמאה אלא ע"ג עור בהמה טהורה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה