אור ברסלב
ספר העיטור שער א - הלכות תפילין

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

שער א - הלכות תפילין

שער שלישי הלכות מילה

[דף נד טור א] ואלו ג' שערים יש בו קשר של תפלין. וברכת חתנים. וציצית:

קשר של תפלין והלכותיהן לעשרה חלקים. על הקלף ועל הכתיבה ועל הנחתן בבתים ותפירתם ועל הרצועות ומקום הנחתן וחליצתן החייב ושאינו חייב. על הברכה ושיורי תפלין (ורצועותיהם):

החלק הראשון - על הקלף

ת"ר וכתבתם יכול על האבנים ודין הוא נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר כמ"ש להלן מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו ואתקש תפלין למזוזה וק"ל ג"ש והא תניא הלמ"מ תפלין ומהכא מוכחא לן דרשב"א לא ס"ל ההוא הלכה דלקמן בפ' המוציא קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפלין שמע ישראל ואמר דוכסוסטות הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפלין אף דוכסוסטות כותבין עליו תפלין. ת"ש הלמ"מ תפלין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטות למצוה ורב דיעבד קאמר והא תניא שינה פסול. אמזוזה והתניא בזה ובזה פסול תנאי הוא דתניא שינה בזה ובזה פסול ורב אחאי מכשיר ורב דאמר כרב אחאי ר"פ אמר [דף נד טור ב] רב דאמר כתנא דבי מנשיא דאמר כתבה על הנייר ועל המטלית פסול על הקלף ועל הגויל ועל הדוכסוסטות כשרה מאי אילימא מזוזה מזוזה אקלף מי כתבינן אלא לאו תפלין וליטעמיך תפלין אגויל מי כתבינן וש"ג דתפלין אגויל לא כתבינן וה"ה למזוזה ולקמן פירושא דגויל וקלף ודוכסוסטות. נימא מסייע לי' תפלין וספר שבלו אין עושין מהם מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין דכתבי' אקלף ומזוזה אקלף מי כתבי' אין והתניא כתבה על הקלף ועל הנייר ועל מטלית פסולה אמר רשב"א ר' מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטות ה"ה כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטות ומה דוכסוסטות כותבין עליו מזוזה ורב כרשב"א ס"ל ובמנחות גרסי' בלישנא אחרינא אהא דס"ת וכו' והתניא שינה פסול אתפלין והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפלין וכו' ואידי ואידי שינה בזה ובזה תנאי הוא דתניא שינה בזה ובזה פסול ור' אחאי מכשיר וע"כ דרב אחאי דמכשיר התם בתפלין ור' אחאי דמכשיר הכא במזוזה ומסתב' ר' אחאי [דף נד טור ג] מכשיר בתרוייהו במסקנא דשמעתא ופי' ר' האי ור' אלפסי הלמ"מ תפלין על הקלף מזוזה על דוכסוסטות והא דאמרינן מזוזה אדוכסוסטות למצוה אבל דכתיב על הקלף כשרה ותפלין נכתבין על הקלף וס"ל כרב דאמר קלף הרי הוא כדוכסוסטות מה דוכסוסטות כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה וכו' גמירי הלכה למצוה אבל דיעבד כשר ורב דיעבד קאמר ומסתב' דרב ורשב"א לא ס"ל הלכה למשה מסיני מזוזה אדוכסוסטות למצוה דמצות מזוזה לכתחלה נמי אקלף ואדוכסוסטות כדתניא ר"מ היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת ומצותה נמי בדוכס' כדגרסינן במנחות ר"מ היה כותבה על הדוכס' כמין דף ועושה פרשיותי' סתומות דאי ס"ל לרב מזוזה אקלף לכתחלה לא הו"ל כותבה משמע ומשתמרת נמי דקאמר מצותה בכך ותימה לאפוקי מילתא דרב ה"ה כדוכס' ורב כרשב"א ס"ל לישניה ליה כר' אחא ס"ל כשינויא קמא דקאמר תנאי הוא ותו השתא דאתית להכי מה אהני לן הא כולהו קושיאתה דלעיל ושינויא הכי איתנייהו כדמעיקרא ותו שמעתין דמנחות דאסיקנא לה כתנאי מאי ס"ל דבלישנא קמא דידן לא כרב ס"ל דהא קאמר שינה בזה ובזה פסול אתפלין ואי ס"ל כשינוייא בתרא דרב כי אקשי ליה מהא דתניא לשניה ליה הא מני רשב"א אלא ש"מ דרב לא ס"ל הלמ"מ במזוזה והיינו דקאמר השתא דאתית להכי ל"ת דוכסוסטות הרי הוא כקלף ורב דיעבד קאמר וכי גמירי הלכה למצוה והא דתניא שינה פסול אמזוזה והא דאמרינן מורידין עושין דכתיבא אקלף לא ה"ק קלף ה"ה כדוכסוסטות והא דתניא [דף נד טור ד] הלמ"מ כו' לאו אמצוה דהא אפי' מזוזה מצותה אקלף ואדוכסו' לכתחלה כר"ש ולא ס"ל הלכה אלא בתפלין ורב דאמר קלף כותבין עליו מזוזה לכתחלה קאמר ופלוגתא דת"ק ור' אחא אליבא דת"ק דרשב"א דאמר הלמ"מ תפלין על קלף מזוזה על הדוכסו' אי למצוה אי לעכב ושמעתא דמנחות לא ס"ל כרשב"א דיחידאה הוא אלא כת"ק דרשב"א דאמר תפלין מצותן אקלף ומזוזה מצותה אדוכסוסטות ופליגא ת"ק ור' אחאי לת"ק שינה בזה ובזה פסול אפי' במזוזה לר' אחאי בין בזה ובין בזה כשר וברייתא דקתני מורידין עושין אליבא דר' אחאי מכשר אחדא דהא מדאוקימנא ליה בשבת אתפלין ובמנחות אמזוזה ודרב ליתה ולא לאוקמה הכי אלא אתרווייהו קא מכשר ואנן נמי הכי ס"ל דלית הלכתא כרשב"א דאמר מצות מזוזה אקלף אלא מדפליגי ת"ק ור' אחאי אליבא דברייתא ש"מ הלכה כתנא דברייתא ואם שינה בזה ובזה ר' אחאי מכשר בתרווייהו ות"ק מיפסל בתרווייהו ואיכא למימר דהלכתא כת"ק דר' אחאי דת"ק דרשב"א קאי כוותי' במזוזה אם שינה פסול וה"ה לתפלין ואית למימר דהלכתא כר' אחאי דהא ברייתא דדייקינן מינה מורידין עושין כוותיה הלכה היא דאע"ג דקי"ל הלכתא מזוזה צריכה שירטוט ותפלין א"צ שירטוט וברייתא קאמר מורידין עושין כוותייהו אי' שירטוט קאמר דא"צ שירטוט הא שירטט לית לן בה. וא"נ מדפסק גבי שירטוט דאיקום כתנאי הלכתא מזוזה צריכה שירטוט תפלין א"צ שירטוט ולא פסק הלכתא גבי שינה פסול ואוקמה כתנאי ש"מ דהלכתא כברייתא דאמר הא מורידין עושין ולא מיפסל משום טעמא [דף נה טור א] דשירטוט ומאי דגרסי' בירושלמי תפלין וספרים נכתבין בב' דפין ומזוזה אינה נכתבת אלא בדף א' הא מורידין עושין וס"ת לא אפשר דהא בשני דפין נינהו אי' למימר מדלא קא נקטי בגמרא דילן ש"מ ס"ל נכתבין בב' דפין ועוד אפילו מזוזה אם כתבה בב' דפין ודבקה כשרה וס"ת שבלה אם דבק פרשה לפרשה בדבק כשרה הא בשני עורות ובשני דפין פסולה ומשום הני טעמא ליכא לאפוקי מהלכתא וכיון דלא [דף נה טור ב] איפסיקא הלכתא בהדיא נקטינן לחומרא ותפלין על הקלף ומזוזה על הדוכס' ואני אומר שינה בזה ובזה פסול וקלף במקום בשר ודוכס' במקום שיער ואי כתב תפלין אקלף במקום שיער פסולה ואיכא מ"ד מדקאמר תנאי היא משמע דהאי שינוייא לאו שינוייא היא וכי קתני שינה בזה ובזה לאו אמקום שיער ואמקום בשר קאמר דלא מיפסל אלא אקלף ואדוכסוסטות דפסל אם שינה בין בתפלין בין במזוזה ופירש"י ורבוותא קלף [דף נה טור ג] ודוכסוסטות דכשרה ה"מ במעובד והכי מוכח מדגרסינן במגילה על הדפתרא עד שיכתבנה על הספר ובדין דיליף כתיבה כתיבה כתיב הכא ויכתוב וכתיב התם ואני כותב על הספר בדיו הלכך במזוזה נמי דיליף כתיבה כתיבה על הדפתרא נמי פסולה וקלף ודוכסוסטות דאיתמר בגמרא בעי קמיח ועפוץ ומסתברא דעפוץ לאו דווקא אלא עיבוד דומיא דעפוץ ומנהגם לעבד בעפצים ובכמה מקומות מעבדין בהם עכשיו ועבוד שלנו יפה כמותן והיינו דאמרינן בס"ת שלא יתפור ואוקמי דלא עפיצן דכל שיש בו עיבוד אחר אלא שאין העור רך כעיבוד העפצים אין התפירה יפה בו וכתב רבינו שרירא הא דאמרינן גבי ס"ת בקלף איני יודע טעה בו אדם גדול שאמר הוא דלא דייק ולא הוא אלא דייק בלשון חכמים זיפא דלא מליח ודלא קמיח ודפתרא דמליח ודלא קמיח איקרי קלף וק"ל הא מגילה פסולה על הדפתרא דילפינן כתיבה ובתפלין ובמזוזה נמי ליפסול ועוד הא דאמרינן ג' עורות הם וקחשיב דפתרא ושיעורו כדי לכתוב את הגט ואי דפתרא היינו קלף הא אמרינן קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפלין אלא לאו ש"מ דקלף לאו היינו דפתרא אלא כדפי' דקמיח ועפיץ וכ"כ רש"י ז"ל במס' גיטין דקלף קמיח ועפיץ וג' עורות הן וקלף לא איקרי עור ומיהו ק"ל מ"ט קריוה רבנן עור דקתני כותבין על ד' עורות ומניחין הד' בעור אחר דהא ג' עורות הן ולא ד' ונימא ג' עורות הן וצ"ע. והשתא אצטריך לפרושי מהו קלף ודוכסוסטות וגויל ושמעתי שהקלף הנקלף נקרא בלשון יון דוכסוסטות שנגרד ב"פ אחד במקום בשר כמו שגורדין העבדנין ואחד במקום של שיער כגון שגורדין ממנו ולישנא דדוכסוסטות דו שנים כסוסטות גרידה והקליפה שנוטלין ממנו הוא הקלף וכן מצאתי בשם ר' האי וכותב על הקלף במקום שיער והם הפנים הקלופים כנגד מקום השיער ועל דוכס' במקום בשר והן הפנים שכנגד הבשר [דף נה טור ד] ומזוזה ותפלין נכתבין במקום שנקלף ומנחא בה סימנא כבוד אלהים הסתר דבר ששניהם נכתבין במקום הסתר ולהאי פי' הרוצה לכתוב תפלין גורר מקום הבשר עד חציו שישאר הקליפה וכותב במקום הגרר וכן כותב מזוזות גורר השער כולו וכותב (על) מקום הגרר ורש"י פי' דוכס' שלא נטלה קליפתה העליונה וגויל מעובד בעפצים ולא בריר פירושא דילי'. ורבוותא פירשו עור שלם שאינו נקלף ומעובד כהלכתא הוא גויל ולשון גויל כדגרסינן אבני דלא משפיין וכשהוא נחלק לשנים הקלף הוא קלף והקליפה הוא דוכס' לפי שהוא הגרידה השניי' וכותב על הקלף במקום בשר ממש על דוכסו' במקום שער ממש ועל הגויל אינו כותב תפלין אפי' במקום בשר כדאמרינן לעיל תפלין אגויל מי כתבינן והלמ"מ שאין כותבין על הגויל אלא במקום שער כדגרסינן בירושלמי שיהא כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו והכי מסתברא דאי קלף בקליפה עליונה גבי ס"ת דאמרינן קלף בכמה מניח דוכס' שהיא עב עיקר העור ושואל על הקלף דטפל היה לו לשאול דוכסו' בכמה ועוד מקום שער ומקום בשר לאו הכי משמע ומקום שער דהכא כמקום שער דגויל הוא והתם מקום שער ממש הוא שהרי גויל אינו קלף והלמ"מ שכותבין על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו כדאיתא בירושלמי ומקום בשר נמי דאמרינן לאו במקום נחושתו הוא. והלכך במזוזה גורד במקום בשר וכותב במקום שער ממש ובתפלין גורד מקום שער וכותב במקום בשר ממש. וחזינן לרבינו בה' תפלין דכתיב בשמיה נרתק תפלין מעור עגל הבר יונק של בן חמשים יום לא מליח ולא קמיח אלא מצה ואכתוב אותו בסוף. ת"ר ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסול עור בהמה טהורה כשר אעפ"י שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה עד שיעבדם לשמן ומסתברא קי"ל כרשב"ג דאביי ורבא דפליגי בהזמנה בפלוגתא דר"ג [דף נו טור א] ורבנן קמיפלגי כדאיתא בסנהדרין דאביי אמר הזמנה מילתא בהאורג בגד למת ובתפלין נמי דאם אזמניה אף על גב דלא צר ביה אסור למיצררי פשיטי דאמר כת"ק דאמר ע"ג עור בהמה טהורה אעפ"י שלא עבדן לשמן כשרה ש"מ מדאזמניה לעור לתפלין זמני' מילתא הוא דאמר כרשב"ג דאמר אף על גב דאזמניה בעי' עד דעביד מעשה בגופייהו דהיינו עבדן לשמן וקי"ל כרבא הלכך בעי עיבוד לשמן כרשב"ג וההוא דאתא לקמי' דר' אבוהו ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שלו לא עבדתים לשמן כו' ש"מ עבוד לשמן בעיא. למר רב כהן צדק כולהו רבנן לא עבדי תפלין אלא אקלף מעובד ועור הדפים שבו הבתים בעי נמי עיבוד לשמן ורש"י מפרש פלוגתא דאביי ורבא אליבא דתנאי איפכא דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי' עיבוד לשמן ואנן כתבי' מאי דס"ל דכתיבא ועיבוד בעיא לשמן ע"י ישראל או ע"י א"י שיעבדן לשמן. ואמר אביי האי קליפה דתפלין צריך למיבדקיה דילמא אית ביה ריעותא דבעי כתיבה תמה וליכא ורב דימי מנהרדעי אמר א"צ קולמסא בדיק ליה. ת"ר כותבין תפלין על גבי עור בהמה טהורה וע"ג עור חיה טהורה ועל גבי נבלות וטרפות ונכרכות בשערן ונתפרין בגידין שכורכין עור הפרשה בשער ומניחין הדפים בבתים ואח"כ תופרין עור הבתים עם התחתון בגידין אבל אין כותבין לא ע"ג עור בהמה טמאה ולא ע"ג עור חיה טמאה ואצ"ל ע"ג נבלות וטריפות שלהן ואין נכרכין בשערן ואין נתפרין בגידין שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכותבין תפלין ע"ג עור של עוף טהור ואף על גב דאית ביה נקבים קמ"ל כדאמרינן במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב בעי מר"נ ב"י מהו לכתוב תפלין ע"ג עור של דג טהור א"ל אם יבא אליהו ויאמר אם פסקה זוהמתן אם לא אין כותבין אבל ע"ג עוף טהור כותבין ודווקא במעובד כהלכתן:

חלק השני - הכתיבה

ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר א"צ טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים גרסינן במכילתא והיו לאות על ידך בד' מקומות מזכיר פ' תפלין קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע ישראל והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפלין ד' פרשיות של יד הן כרך א' של ד' פרשיות של ראש הן טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. כותבין כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו. ת"ר יכול יכתבן על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון [דף נו טור ב] אחד אמרתי לך ולא שנים שלשה זכרונות הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור א' נוטלין עור לח ומניחין אותו בדפוס אחד וחוצו לפי חריצו מלמעלה מלפניו ומלאחריו בסכין שתי פיות שאינה חדה שלא יקרע וכופל בו משני צדדי' ומעדיף בו להניח הרצועה בו ולמקום התפר ומניחו עד שייבש וכשהוא יבש מוציאו מן הדפוס ודומה לד' בתים ונוטל ד' חתיכות קלף וכותב בהן ד' פרשיות כסדרן ומניחן באותו עור ואם כתבן בעור א' והניחן בד' בתים כגון שכותבין בתפלין של יד שכותב ד' פרשיות בד' דפין או שכותבן בזא"ז בדף א' באורך הקלף או ברוחב והניח כל פרשה בכל בית בפ"ע יצא והא דכתב דכתבינן שארכה וכל חד וחד בעי דמנח להו בס"ת כארונו לא נהיר דהכא א"א וצריך ליתן ריוח ביניהם אם כתבן בקלף א' וצריך שיהא ריווח בין פרשה לפרשה כדי שתכנוס כל הפרשה בכל בית בפ"ע וחכ"א א"צ וקי"ל כרבנן וצריך שיתן חוט ומשיחה בין כל אחת ואחת. ומסתבר לן מדקאמר ושוין אפלוגתא קאי דאי כתבה בעור א' הכל מודים שצריך חוט ומשיחה בין פרשה לפרשה ואם אין חריצן ניכר חריץ שבין בית לבית ואיכא דמפרש ארישא קאי שנתן בד' ולא נהירא לן דהול"ל וצריך שיתן חוט ומשיחה. ת"ר כיצד כותבין תפלין ש"י כותב בעור א' ומניחן בבית א' וכותב ד' פרשיות בקלף א' בד' דפין או בדף א' בזא"ז ומניחה בבית א' בעור אחד שהוציא מן הדפוס ואם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק ד' עורות הכתובות בדבק או בגידין כדי שיהיה בכרך א' בעור א' שנאמר והי' לך לאות כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים דברי ר"י ר' יוסי אומר א"צ ומודה ר"י שאם אין לו תפלה של יד ויש לו תפלה של ראש שתולה עור על אחת ומניחה מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר"י חזר בו ר"י תולה והא שלח ר' חנינא משמיה דר"י תפלה של ראש אין עושין אותה ש"י ל"ק הא בחדתי הא בעתיקי ולמ"ד הזמנה לאו מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא וקי"ל דהזמנה לאו מילתא היא ובעתיקי הא בחדתא תולה עור על א' מהן ש"מ דסבר הנחתן ש"י וש"ר שניהם שוין כדאיתא לקמן והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו בתפלין של יד קאמר בשארבעתן כא' אבל בש"ר אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום וא"נ כתבן אסדר הנחתן קאמר ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא ויש שמדקדקים בכתיבה [דף נו טור ג] שכותבין אותה כסדר הכתוב בתורה וכותב הויות באמצע שכותבין קדש והיה ומניח חלק כדי לכתוב והיה אם שמוע וכותב שמע וחוזר וכותב והיה נמצא כתיבתן כסדרן והויות באמצע ויכול לעשות תפלין של יד לש"ר ושל ראש לש"י כמבואר והלכך ליכא ספיקא דתפלין של יד כתיבתן כסדר התורה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וליכא הויות באמצע ואם יש לו ב' תפלין עושה א' מהן ש"ר כדאמרינן לעיל שאם כתבן בעור א' והניח בד' בתים בעור א' יצא א"ג חותך כל הפרשה בפ"ע וכתיבתן ש"ר כשל יד ואם יש לו ב' תפלין של ראש תולה עור על א' מהן ומניחה וה"מ בחדתא דלא אחתון ברישא אבל בעתיקא לא שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן הלכתא ואצטרכי' לפרושא תפלין של יד אם עושה פרשיות סתומות כמזוזה או אם צריך ריוח למעלה או לא דאית למימר קדש והיה כי יביאך שהן סמוכות עושה סתומות ופתוחות כמזוזה ואי' למימר מדאמרינן תפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה כו' הא מורידין עושין ופרכינן אמאי התם סתומות הכא פתוחות ש"מ תפלין פתוחות נינהו. ואית דמפרשי מסת' מקא פריך דפתוחות נינהו ומסתב' לן מדלא איירי בגמרא בתפלין דכ"ע פתוחות נינהו דכל פרשה ופרשה עושה בדף א' ובמזוזה הוא דאיירי [דף נו טור ד] שכתובה בדף א' ואם עשאה בב' דפין פסולה כדגרסינן ר' מאיר היה כותבה בדף א' ועושה פרשיות סתומות ודייקא נמי מדאמרינן כתבן בעור א' והניחן בד' בתים יצא ואם בדף א' בעור א' בתפלין של יד לא אפשר לאנחינהו בד' בתים אלא בד' דפין היו וכי היכי דעל הארץ דמזוזה קיימא בראש שיטה ה"נ בש"ר ובש"י ולא חזינן לרבוותא מהאי. במס' סופרים איזה פתוחה כל שלא התחיל בראש שיטה ואיזה סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה תניח בראש שיטה ויהיה פתוחה כדי לכתוב ג' אותיות ירושלמי במגילה פתוחה. וגבי ריוח מלמעלה וריוח מלמטה כדאמרינן במזוזה כמלא אטבי דספרי פי' רב עמרם בר ששנא פוניור שלא תהא שיטה א' גדולה מחברותיה ומסתב' לן משום דמזוזה צריכה שירטוט צריך ליתן ריוח מלמעלה ומלמטה כמלא שיטה אבל תפלין ל"צ אלא כדי למ"ד למעלה וצדי"ק מלמטה דהארץ ואית דמפרשי אטבא מור דרור בלע"ז כדגרסי' בשבת באטבא ואית דמפרשי טעמא דבעינן כמלא אטבא כדי לכתוב ו' מלמעלה וצדי"ק מלמטה וא"א ת"ק דרי"ש מי לא בעי ריוח הא קי"ל דאפי' קוץ של יו"ד או יריכו מעכב ולא חזינן לרבוותאי דבעי בתפלין כמלא אטבא ובשמושא אמר כריך [דף נז טור א] להו למזוזה מא' כלפי שמע ומסתברא לן כדאמרינן במזוזה עשאה בשתים ושלש דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה הכי מסתבר בתפלין ואם עשאה אגרת פסולה כמזוזה ופירשו רבוותא שלא דקדק בחסידות ויתירות ומסתברא לן ביתרות כדאמרינן בס"ת לא ירבה בשיטין מפני שנראה כאגרת ופסולה כדאמרינן עשאה בשני דפין פסולה תנא תפלין ומזוזה נכתבין שלא מן הכתב ובשם הר"ר יעקב תפלין דא"צ שירטוט דווקא בין שיטה לשיטה אבל ראשונה צריכה שירטוט דהא קי"ל שתים כותבין ושלש אין כותבין ובשיטה ראשונה משתרי ואית למימר תפלין דא"צ שרטוט אפי' בשיטה ראשונה קאמר וא"צ דקאמר מצותה בלא שירטוט ואם שירטט פסולין. דקא מקשינן גבי תפלין שבלו הא אין מורידין עושין והתניא מזוזה צריכה שירטוט תפלין א"צ שירטוט ומשני תנאי היא ולישני ליה בדשירטט אלא שירטוט בתפלין מילתא יתירתא היא ופסולה ואיידי דנקיט במזוזה צריכה שירטוט נקיט בתפלין א"צ שירטוט וא"ד דאמרינן א"צ דומיא דנכתבין שלא מן הכתב דאי עביד להו מן הכתב כשרה והא בדלא שירטט דההיא לאו כהלכתא. בפ' הקורא את המגילה רבא שרי ליה לרב חבי למכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין. ד' פרשיות שבתפלין מעכבין זו את זו ואפי' כתב א' מעכבן פשיטא לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד והיא תגא דיו"ד קדש לי וה"ה לכולהו תגא דכתיבין ובשימושא רבא כתב אלפ"א בית"א ואלו הן ה"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת בפ' קדש בפ"ר הז"ס א"ך דק"א ב"ה ט"ט בפרשת כי שעטנ"ז נ"ץ במזוזה ואמר רבא בשימושא של תפלין דלא בדק בהנך אתוותא פסילי גמירי ה"נ פשיטא דתגין הלמ"מ נינהו כדאיתא בשבת כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה קושר כתרים וכו' ל"צ לאידך דר"י אמר רב כל אות שאין גויל מוקף מד' רוחותיו פסולה אמר [דף נז טור ב] רבה ז' אותיות צריכות ג' זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ וא"ד הלין דכתבינן בשימושא רבה וא"ד כולהו. ובת' רב עמרם ריש מתיבתא בתפלין ומזוזה ובכל כתבי הקדש כל מקום שאתה מוצא אות אחת מאלו זיין להם ג' זיונים כדי שיראה בעולם בג' זיונין לג' רוחות ובסוף התשובה אטבא דספרא של ברזל הוא בשני ראשין בשני ידות של ברזל וסופרין מנקבין בו היריעות כדי שיהיה השרטוטין שוין. גרסינן בירושלמי תולין בספרים ואין תולין בתפלין ובמזוזה ודייקינן נמי בגמרא דילן ההיא דאפסקא ליה ה' דהעם וכרעה דוי"ו דויהרג וא"א דתולין כי לא נשתייר כמלא אות אמאי פסול למחוק ולתלי אלא לאו ש"מ אין תולין והא דאמרינן נקבה כשר ירכה פסול בתפלין ובמזוזה אבל בס"ת מוחק ותולה וכן הלכתא ומחק לא אשכחינן דפסיל בהו ומוחק וכותב בס"ת. בפ' שבועת העדות יש שמות שאין נמחקין ויש שמות שנמחקין כו' בפסחים המוחק את השם עובר בל"ת ואזהרה מהכא ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה' אלהיכם הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שתים ושלש שמות ה"ז מפסיק ומשיב הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל באותו השם אלא מתחיל באות שלפניו. בפ' הבונה וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיינ"ן ועייני"ן אלפי"ן ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן גמלי"ן צדי"ן וצדי"ן גמלי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן חיתי"ן ההי"ן וההי"ן חיתי"ן וכל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כו' או שכתב שלא בדיו או שכתב אזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. א"ר זעירא אר"ח קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור וה"מ בעתיקתא אבל בחדתא ל"ל בה ולא חדתא ממש הא דעפיצא הא דלא עפיצא דעפיצא שמעובד יתפור שהתפירה מתעקמת (מתקיימות) בו וא"ד [דף נז טור ג] עפיצא דמי לעתיקתא ולא יתפור הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא והם הנימין שנשתיירו מן הבגד ובנסחא דילן בגרדין ל"ל בה והם דלטור"ש שעושין מן הקלף וכיון דמינו הוא מותר ומסת' להן שהן בגידין עצמן ותו פריק בהן ס"ת ותופרין בגידין לאו דווקא אלא במינן קאמר. בפ' המוצא תפלין כותבי ס"ת תפלין ומזוזות לא התירו להם להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד. בפ' השולח גט נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו א"י יגנז בידי א"י אמרי לה קורין בה וא"ל יגנזו והא דאמרינן כתבו א"י יגנז תנאי הוא דתניא ר"ח אומר ס"ת תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסול שנאמר וקשרתם וכתבתם כל מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה שאינו בקשירה אינו בכתיבה ירושלמי במגילה הלמ"מ שיהיו כותבין בעורות בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול ולא יהא כותב חצי על עור וחצי על קלף ואין כותבין ע"ג עור בהמה טמאה אלא ע"ג עור בהמה טהורה:

חלק השלישי - הנחתן בבתים

ת"ר כיצד סודרן קדש לי והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא איפכא ל"ק הא מימין הקורא הא מימין המניח והקורא קורא כסדרן ופירשו רבוותא ימינו של קורא שמאלו של מניח והקורא קורא כסדר הכתוב בתורה מימינו לשמאלו קדש והיה סמוך להן שמע והיה נמצא קדש רואה את האויר מימין הקורא שמע והיה אם שמוע רואה את האויר משמאלו והמניח אינו קורא על הסדר אלא והיה אם שמוע לימינו קדש והיה לשמאלו קורא למפרע מימינו לשמאלו וכסדר משמאלו לימינו. ובשמושא עתיקא דילן דאתמר משמיה דאביי ורבא הכין כתוב לכתוב הני ד' פרשיות בקלפי ומהדרא אפי' לאפי' ומשוי פרשתא קדש לימינו בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינא ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשת והיה אם שמוע ברביעתא ואמר אביי כו' ובהלכות תפלין עתיק עתיקא פרשה ראשונה מימין הקורא מן קדש לי כל בכור עד סוף פסקא ושמרתם את החוקה. בית שני והיה כי יביאך עד סוף פסקא ויהי בשלח. בית שלישי שמע ישראל עד סוף פרשה. בית רביעי והיה אם שמוע עד על הארץ ושמושא דכתיב בהלכות הרב [דף נז טור ד] הויות מלגוא אהדדי וקדש ושמע מאבראי תמיה לן טובא ובהלכות דילן אית' דכתיבה כדכתיבה ועוד הקורא אינו קורא כסדר הכתוב בתורה לא מימין לשמאל ולא משמאל לימין ואי ליתא בנסחא דיליה אכתי קשיא לן מ"ש דתפלין של ראש דבעינן הויות באמצע ובש"י לא דאי כתיב הויות באמצע לאו כסדרן כתיב ועוד דאמרינן תפלין ש"י עושין אותן ש"ר ואם יש לו ב' תפלין תולה עור על א' מהם ומניחן וא"א הא ל"ד דהא בש"ר (ש"ו) בעינן הויות באמצע ובש"י בעינן הויות כסדרן אלא מסתבר לן כדפרישית קדש לימין הקורא שהיא לשמאל המניח והיה לשמאל הקורא שהיא לימין המניח. וקרוב אני לפסול כל התפלין המונחין הויות באמצע מר' חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולה כדלקמן ובדקתי בתפלין הישנים מנרבונא ותפלין שבאו מדרעה מתא ומצאתי כדברי. ובשמושא עתיקא דילן ובהלכות תפלין כך ולא מצאתי הויות מלגוא רק בא' מתשובות רבינו סעדיה שתמצא קדש ושמע החיצונים רואין את האויר ולאו דסמכא נינהו ובעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחברי ומרבוותא כולהו ואמינא דהקורא קורא כסדרן ליכא בנוסחא והמניח מניח כסדר והקורא קורא משמאל לימין שכן מצינו באבני אפוד בסוטה ירושלמי אית תנא תנא כשם שחולוקין כאן כך היו חלוקין באבני אפוד במילואותם כדי שיהיה כ"ה מכאן וכ"ה מכאן והלא אינן אלא מ"ט בנימין דתולדותם מלא וכו' והלא אינו אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן אר"י בנימין היה חציו בני מכאן ומין מכאן. א"ר זבידה ויאות מה כתיב כאן ששה משמותם ולא כל שמותם הראשונים נכתבין מימינו של כ"ג ומשמאל של קורא כו' הראשונים אין נכתבין על הסדר מפני שיהודה מלך האחרונים נכתבין על הסדר הרי שמצינו באבני אפוד שכ"ג שהוא המניח קורא כסדר השבטים מימין לשמאל והקורא קורא אותם משמאל לימין ולפי שלא מצאתי גאון שאמר לא סמכתי בדברי ואמרתי בחילופא באבני אפוד עד יבא מורה צדק. א"ר חננאל א"ר החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרו אלא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא פרשיות שבפנים שאינן רואות את האויר הניח בבתים החיצונות שרואות את האויר מבחוץ ובתים החיצונות שרואין את האויר הניח בבתים הפנימים אבל גווייתא לגווייתא שהחליף הבתים הפנימיים מזו לזו ונתן של ימין לשמאל כשרה וליתא לדאביי אלא ל"ש הכי ול"ש הכי פסול עד שיהיו הבתים סמוכין זו לזו כסדר כמ"ש ואם החליף א' מהם פסולין ומפני שבתפלין שבראש יש גמגום בהנחת הבתים ובסידורן מברך [דף נח טור א] על של יד להניח ומניח ש"ר בלא ברכה ועל אבני אפוד שמצאתי יש לי ספק. אר"ה א"ר ההיא תותירא דתפלין הלמ"מ ובתשובה ר' עמרם בר שישנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא שילחא עילאי דתפלה של זרוע שלא תאמר תהא כטוטפת שאין לה אלא שילחא אחת אלא צריכה שילחא אחרת כדי שיהיה ש"י זע"ז בגשר הנהר וגשר בל' חכמים תותירא ומעברתא של תפלין זו מעבורת של תפלין שמכניסין בה הרצועות בש"י ובש"ר ומסתב' לן שלא לחלק בין תפלין ש"י לתפלין ש"ר בעשייתן ואין ביניהם אלא שזה בד' בתים וזה בבית אחד. דהא אמרינן לעיל מי שיש לו ב' תפלין ש"ר תולה עור על אחת מהן ש"מ דכי הדדי נינהו וכי היכי דמעברתא בראש וביד ה"נ תותירא בראש וביד ופי' תותירא הוא גשר והיא העור העודף סביבות הבתים שעובר התפירה עליו לחבר העור של דפוס הבתים עם עור המכסה פתח הבתים שהוא בית מושבן של תפלין ואעפ"י שיוכל לחברן שוה בשוה ולא יעדיף הלמ"מ שיהא בעור לתופרן מכל צד בג' רוחות וברוח הרביעית היא המעברתא שהעור כפול בתוכו להכניס בו הרצועות ואית דאמרי מעברתא ותותירא חדא היא וא"ד תותירא עור התחתון שנותנין על פתח הבתים כדי שלא יפולו וליתא דהא בלא"ה לא איפשר ואמר אביי שי"ן הלמ"מ והוא שעושין רשומן ניכר בעור קמטין הדומה לשי"ן כנגד הבתים החצונים כדכתוב לעיל וצריך שיגיע חריץ למקום התפר של ד' בתים שבין בית לבית והוא ניכר ונחלק כל בית בפני עצמו עד מקום התפר ולא נהירא לן דמ"ט דאביי במימרי' בשי"ן של תפלין גבי תותירא הול"ל וא"נ לעיל בנותן חוט ומשיחה ביניהן. ומסת' לן דאביי קאי אשי"ן של תפלין צריך שיהיה מגיע למקום התפר שיהא חריץ השי"ן גדולה עד למטה וכן המנהג ורב דימי אמר כיון דמנכר תו לא צריך ומסתב' לן דבש"י נמי איכא שי"ן ובגמרא דשבת איכא נוסחא דכתיב בהו ואמר אביי ד' של תפלין ויו"ד של תפלין הלמ"מ כדאיתא לקמן ולא נהיר לן. תנא תפלין מרובעות הלמ"מ אמר רב בתפירתן ובאלכסונן בתפירתן למטה ובאלכסונן למטה צריכין מרובעות ואית דמפרשין באלכסונן שצריך אלכסונן לחשבון אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה שלא יהא מרובע ארוך וא"ד באלכסון שהתפירה [דף נח טור ב] באלכסון הלמ"מ וא"ד ידקדק בתפירתן שלא ימשך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבן וא"ד שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון אר"פ מתניתן דעביד כי אמגוזא עגולין שאין להם בית מושב אבל יש להן אעפ"י שהן עגולות כשרה. ואשמעינן ברייתא דפסול ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתניתן בדלא מרובעי כלל אבל ברבוע ארוך כשר ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע ארוך לברייתא כשרה ופי' באלכסונן כדפי' ומסתב' לן דתפלין ברבוע ארוך כשרין ומדקתני תפלה עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה בין עיניו או שנתנה על פסת ידו ה"ז דרך המינות ש"מ דתפלה דקאמר בין של יד בין של ראש קאמר ויד נמי צריכה מרובעות ושתיהן שוות כדאמרינן לקמן. גרסינן במגילה אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זו"ז שוין. בפ' ח' שרצים כותבין תפלין ע"ג עור בהמה טהורה ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן הלמ"מ וגרסינן במכות חזי לתפלין דבי חביבי דתפירא בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. והעושה תפלין עושה דפוס מרובע ומביא עור לח מעובד ארכו כדי שיכסה פתח הבתים ומכניסו בדפוס כמש"ל וכותב ד' פרשיות ומניח בראשו קדש וכורכו מאחד כלפי שמע ומניחו בבית ראשון לימין הקורא שהוא שמאל המניח והוא נקרא בית החיצון וסמיך לה כותב והיה כי יביאך וכורכה ומניחה בבית הסמוכה לה ושלישית כותב שמע ומניחה סמוך לפנימית ורביעית כותב והיה אם שמוע והוא בית החיצון לשמאל הקורא ויכרוך אותם בשיער ואח"כ מכסה פתח הבתים באותו קלף הארוך וכופלו מלמעלה ומניח בו מעברתא של עור שיכנס בו הרצועה וסביבי הבתים מעדיף הקלף ויתפור התחתון עם העליון ובשימושא רבה בעי למיכרך קמיעי בשערי ואמר רבא ובשערי דתורא כי היכי דמדכר לעגלא ולא יחטא דכתיב המעט מכם עון פעור. ומדכריך להו מלרע לעיל ונתפרות בגידן. ואר"פ ובגידי שור ותריסר תפירי הו"ל לבר מדנפיק ועייל. ואמר רבא ואי הוה עשרה לא מיפסלי. ואר"פ משמיה אי הוה ארביסר ש"ד דכי מוספת מנשה ואפרים הוי ארביסר ואי נפסקו ב' חוטין בתפרן פסולין ותמיה לן הא דאמרינן בגידן דתורא ובשערי דתורא דהא [דף נח טור ג] בכל דוכתא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ותריסר תפורי ואם נפסקו פסולה מנ"ל. לרבינו האי כיצד סדר תפירתן מתחיל משמע לוהיה אם שמוע מלמטה ועולה כנגדו לבין הבתים לבית הרצועה ויוצא למטה ונוטה לעד בית הרצועה ויוצא למעלה בין שמע שוהיה כי יביאך ועלה לבין הבתים ויורד כנגדו ובא כלפי יפה ויוצא למעלה משפה ונוטה עד שפה לבין והיה כי יביאך לקדש לי וחוזר ונכנס למטה משפה ונכנס למטה הימנה ועולה לבין הבתים ויורד למקום הרצועה ויוצא למטה וחוזר ועולה לבין הבתים שבין קדש לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומן וחוזר על חוט הראשון ובא לי כלפי שפה אצל בית רצועה ויוצא למעלה מבית רצועה ונכנס למטה הימנו ועולה לבין הבתים שבין שמע לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומו. ומניח הפרשיות כסדר קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וחוזר ומהדק ומאחה את התפר ובא לו בחוט שבין שמע לוהיה כי יביאך כלפי שפה ויורד למטה משפה ועקום ועולה למעלה משפה ובא לו כלפי קדש ובא לו בחוט שבין והיה כי יביאך לקדש כלפי שפה ויורד נמצאו שני חוטין עומדין עם השפה שבין והיה כי יביאך לקדש אחד מלמעלה ואחד מלמטה ומקיף לימינו בדרך הזו א' מלמעלה ואחד מלמטה בקדש לי ד' נקבים ובבית הרצועה ג' ובוהיה ד' ובשפה ג' עד שמגיע בא' מן החוטין למעלה מן השפה שבין והיה כי לקדש והחוט הא' למעלה מן השפה שבין שמע לוהיה כי יביאך וחוזר ומקיף את החוט שבין והיה כי יביאך לקדש לי על החוט שבין והיה כי יביאך לשמע ועושה את שני חוטין כאחד ומכניסן במחט ומוציא בין שמע לוהיה אם שמוע מלמעלה מן השפה למטה ומכניסן בטבלה תחתית בנקב יחד ותוחבין שם נמצאת למד מדברי רבינו ז"ל שסדר הויות אינן באמצע וכן עיקר ומילי דשימושא לא נהיר לן ולתפלין של יד עושה דפוס מרובע ומביא קלף לח ומניחו בדפוס עד שייבש ומוציאו וכותב ד' פרשיות בקלף א' כסדר הכתוב כל פרשה בדף אחד כדי שיהיה שמע בריש דפא ועל הארץ בריש שיטה ואחר כתיבתן כורכן כלפי שמע וכורכן בשערן ומניחן בדפוס ועושה בו מעברתא ותיתורא כתפלין ש"ר ותופרן בריבועא וכדכתיב בשימושא לש"ר מייתי אעא תרי אצבעי כתרי אצבעין בעל תרי אצבעין ובש"י עץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבעי ופותיא דידיה כפותיא דאצבעי וכל ה"מ תמוה לן. ומסתבר דרבינו אלפסי לאקבועי בהלכות מדת קומתו לא שמענו ואם רצה קומתן כרחבן פחות או יותר:

חלק הרביעי - הרצועות וקשירתן

א"ר יצחק רצועות שחורות הלמ"מ מיתבי אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות [דף נח טור ד] בין שחורות בין לבנות אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר שיאמרו חטטין יש לו בראשו ונתחטטו החטטין ונאדמו הרצועות וד"א אשתו נדה בעל ונתאדמו בדם ורב עמרם בתשובותיו גנאי שדומה לתכשיטי נשים וד"א צרעת קתני מיהת ירוקות ולבנות ל"ק כאן מבחוץ כאן מבפנים מאי גנאי וד"א איכא דלמא מתהפכה והלכה מבחוץ שחורה הלמ"מ מבפנים מותר בכולן חוץ מאדמומית אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אפסקא רצועה דתפלין לפנים מן הקשר א"ל מהו למקטריה א"ל וקשרתם שתהא קשירה תמה בשלימה ולא בפסיקה אלא קשירה נאה. א"ל רב אחא בריה דר' יוסף מהו למתפריה ועייל לגויה א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ובתשובה מהו לאתפורי בגידין הכי אמרו רבנן רצועה ליכא תפירה בגוה כלל אלא גונזה אר"פ גרדומי רצועות כשרה אם נפסקו חוץ לקשר ונשתייר מהן כשרה לאו מילתא היא מדאמרינן בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרה גרדומי אזוב כשרין התם הוא דתשמישי מצוה אבל הכא דתשמישי קדושה לא למימרא דאית להו שיעורא וכמה שיעורא לרצועה היוצא מן הקשר א"ל עד כאצבע צרדה גרסינן התם מאי צרדה צרתא דדא מאי היא דגודל צרת גודל והיא אצבע הסמוך לגודל רב כהנא מחוי כפוף אית דמפרשי שיעור הרצועה כמו שיכול לפשוט אמה ולהרחיקו מן האצבע שהוא כפוף ואינו יכול להרחיקו להרחקת אצבע מן הגודל ר' אשי מחוי פשוט בהרחקת גודל מן האצבע שהוא מתפשט הרבה ואמה קרי כפוף וגודל פשוט רבה קטיר להו ופשיט ושדי להו קושרן ומניח השיור אחריו ור' אחא בר יעקב קטיר ליה ומתלית שינה ומשלש הרצועה על ראשו ואינו תולה השיור אחריו מר בריה דר"ה עביד בהדין לא ארוכות ולא קצרות צרפתי עביד כדידן מחזיר רצועות מלפניו תלויות א' מימין וא' משמאל ואית דמפרשי שיעור הרצועות מן הראש עד אצבע צרדה מחוי כפוף מחוי פשוט אצבע כלו פשוט מסת' לן כפוף ופשוט על הקשירה קאמר רב כהנא מחוי קשר כפוף כעניבה ור' אשי מחוי שפוט לא היה עונבו אלא קשירה הפשוטה של רצועה של שמאל מכניס בתוך רצועה של ימין בקשר התחתון בלבד ורבא קטיר ליה ופשיט ליה דלמא עביד כתרווייהו כופף ופושט ורב אחא קושר ושינה ומשלש הקשר ומר בריה דר"ה עביד הקשר כדידן ירושלמי ר' זעירא מחוי ליה לר' אבא בר יצחק כפוף א"ל יעבדון כן א"ל והא רבך כפיף ר' זעירא מחוי ר' יצחק חלץ כיצד הוא עושה קושרו שיכול להלוך בו וחד אמה עונבו בתשו' לגאון שיעור רצועות ברצועה של יד עד ראשי אצבעות ואיזה אצבע כל מה כשהיא כפופה על פסת היד מניח תפלין של יד על קבורת וקושר הרצועה בין קשר לתפלה של [דף נט טור א] יד ומשלשה עד ראשי אצבע כשהיא פשוטה וזהו כדידן הדין מנהגא בשתי ישיבות רב כהנא עביד רצועה פשוטה עד אצבע אמצעית כפופה ר' אשי עביד רצועה פשוטה עד אצבע אמצעית שהיא פשוטה עד ראשי האצבע רבא קטיר ליה לרצועה ולא מתלת ולא מצריך ליה השתא עד אצבע לא פשוטה ולא אפילו כפופה אלא מהדק לרצועה בזרועא ופשיט שדי ליה. בשימושא אורכא דרצועה דרישא דימינא כי היכי דמטי עד טיבורא ובשמאלא עד חדיא ודידא עד אצבע צרדה והני פירושי לא נהיר לן ומסתב' לן מדדייק הגמרא בשיעורא ולא קאמר תינח דדרועא דרישא מאי ש"מ דרישא ודדרעא תרווייהו עד אצבע צרדה כפי' דפרישין וכסברא דילן ומנהג עכשיו לקשר הקשר ולכרוך ראש הרצועה ג"פ באצבע האמצעי הקרוי אמה ושיעור ראש אחר של הרצועה שהקשר בו אריכא בשיעורא ואורך הרצועה של ראש שתי ראשיה ארוכות עד החזה ונותן לפניה ובהלכות ר' אלפסי ובפסיקות פתיא דרצועה כי ארכא דשעורא בשבת בפ"ג הא דתני ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הלכתא לתפלין בהדיא כתיב ביה למען תהיה תורת ה' בפיך אלא לעורן לעורן נמי הא אמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ אלא לכרכן בשערן הא נמי דתניא תפלין הלמ"מ ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן אלא לרצועות והא אמר רבא רצועות שחורות הלמ"מ נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי ש"מ דרצועות הן כעורן ובעינן עיבוד לשמן דהא אית בי' יו"ד דל"ת אמר רב יהודא קשר של תפלין הלמ"מ ואיכא נסחאי דכתיב בהו בפ' במה אשה יוצאה אמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ ואמר אביי דל"ת של תפלין הלמ"מ ואיכא נוסחא דלא כתיב בהו יו"ד דל"ת אלא שי"ן ותו לא ובמנחות נמי לא אשכחן ובשמושא רבה בדקטיר להו לרצועה דרישא קטיר ליה כעין דלי"ת ובדרעה כעין יו"ד ש"מ דליתא בנוסחאי והכי מסתבר דקשר של תפלין [דף נט טור ב] במנהגא תליא מילתא וכסברא דילן בכפוף ופשוט מדלא מקשינן בשבת טהורות נמי והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפלין הלמ"מ ש"מ קשר לחודי' הלמ"מ מצוה לקושרן יפה ולא לענבן וענין קשירה במנהגא תליא ומנהג דילן בד' ויו"ד קשר ש"ר כגון דל"ת וקשר ש"י כגון יו"ד על שם שד"י עם שי"ן דכתיבא בכותלי הקציצה ורש"י ז"ל פירש בשבת הד' ויו"ד של שי"ן עושין בקשר שקושר א' לצפון וא' לדרום כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בהן ואין בה אלא כדי כפיפה וכפיפה בעור עומדת כפופה לעולם ונראין מדבריו שד"י עושין בש"ר ושד"י עשוי בשל יד שי"ן בקציצה וד' בקשר ויו"ד ברצועה קטנה ובברכות כתב יו"ד עשויה בראש רצועות תפלה ש"י רצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד אר"נ ב"י ונוייהן לבר אית דמפרשי צורת האות יתראה מבחוץ ואית דמפרש נוי הרצועה מקום השער שהוא חלק ר' אשי הוה קאים קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפלין א"ל ולא סבר ליה מר ונוייהן לבר א"ל לאו אדעתאי בתשובה לגאון רצועה דר"ה איתהפכא ויתיב מ' יום בתעניתא ש"י וש"ר הכין גמירנא מרבוותא ש"ר היתה ור"ה דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה היא ובתשובה אחרת מאן דאפיך רצועה ש"ר או ש"י מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו תענית כר"ה לא ומדת חסידות הוא דעביד ובנוסחא דילן ליתא לר"ה. וראו כל הארץ כי שם ה' נקרא עליך כו' תניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש והסירותי את כפי וראית את אחורי מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפלין. א"ר יעקב א"ר יהודה קשר של תפלין צריך שיהא למעלה כנגד הראש ולא כנגד העורף וצריך שלא יהיה כלפי פנים שלא יהא לצדדין אלא מול העורף שהוא כלפי פנים פי' אחר הקשר יהא מבפנים והאות [דף נט טור ג] יראה מבחוץ פי' אחר שיהא הקשר נוטה כלפי צד ימין יותר מצד שמאל רב עמרם ריש מתיבתא קשר של תפלין צריך שיהא למעלה בתפלין ש"י קאמר וכתבתם ושמתם שיהא שימה כנגד הלב מאי עביד ליה מאי קושיא מניחה בגובה שבזרוע כדתנא דבי מנשיא על ידך זה קיבורת וקושר למטה מן התפלין ואינה מורידה למטה הרבה אלא מחזיק קשר מן מעברות של תפלין שיעור מה שמכניס לרצועה לשלשה דאי קיים לי' דר' יעקב דאמר קשר של תפלין צריך שיהא למעלה והוא לפני זרוע דאמר שתהא שימה כנגד הלב ודר' חייא ברי' דרב אויא דמנח אליבי' וכיון דאיכא פלוגתא בהדין פירושא אזלי' בתר מנהגא ונהגו שנוטה לצד ימין ומסתברא לן מדגרסינן לקמן תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה ועד שעת קשירה ש"מ דכל זמן שמניחן קושר אותן וכן דעת הר"ר אליהו ז"ל וה"ר יעקב חלק עליו ואייתי ראיה מעירובין בפ' המוצא תפלין ר"נ אומר שתים שתים בד"א בישנים אבל בחדשים פטור ומפרשי בגמרא אלו הן חדשות ואלו הן ישנות ישנות שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות ואי אמרת צריך לקשור בכל יום כולם חדשות נינהו ומייתי נמי מהא דחולין מהא דקאמר ואידך הני נמי מישכח שכיחי ומיהא דב"מ דאמרינן תפלין בי בר חבו משכח שכיחי וכל הני לאו תיובתא ולאו סייעתא והא דאית' לא אית' ובתשוב' הנכנס לבהכנ"ס אם אתה מחייבו מתעלפה ודעתו נטרד עליו וקשיא עליו רצועה לאו עיקר מצוה היא ומשום דלא תטרוד דעתא ולא תפסוק צלותא דצבורא מניח רצועה במקומה בבית יד שלו ושפיר דמי ורבינו האי קשר של תפלין שבראש מכניס רצועה בעניבה שיהא ב' רצועות שוין ומאריך של שמאל וכופל שני ראשי רצועות למטה ונוייהן לחוץ ומכניס עניבה של שמאל בימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה מלמעלה ומביא ראשי רצועות בימין ומכניסן בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כמין ד' נמצאת [דף נט טור ד] רצועה ארוכה לימינו. וש"י מניח רצועה בעניבה שהיא בית רצועה מימין לשמאל וכופל ראש הרצועה מלמעלה ומאריך עליו ומוצאו (של) שמאל ומחזירו מלמטה שלשה פעמים מימין לשמאל ומכניסו בעניבה ונעשה כמין יו"ד:

חלק החמישי - מקום הנחתן

ת"ר תפלין ש"ר אינה מעכבת ש"י וש"י אינה מעכבת של ראש ומסקנא ל"ש יש לו ל"ש אין לו אינה מעכבת על ידך זו שמאל אתה אומר של שמאל או אינה של ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים רב אמר ידכה יד כהה דמדכתיב כה. ת"ר אטר מניח תפלין בימינו שהוא שמאלו והתניא בשמאלו שהוא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ומסתברא לן דווקא תפלין דמדאורייתא דווקא בימין אבל לולב דמדרבנן הוא ומשום חשיבותא אטר ה"ה ככל אדם ומניח (צ"ל ונוטל) לולב בימינו שהוא ימין כל אדם ואי עביד איפכא לית לן בה דלא גרע מתפלין תנא דבי מנשיא על ידך זו קיבורת ימין בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ובעירובין גרסינן שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפלין אמר מר על ידך מנה"מ דת"ר על ידך בגובה של יד אתה אומר זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפלין בראש והנח תפלין ביד מה ראש בגובה של ראש אף יד בגובה של יד ר"א אומר א"צ הרי הוא אומר לך לאות ולא לאחרים לאות ר' יצחק אומר על לבבכם וקשרתם שתהא קשורה כנגד הלב ר' חייא בר אבין משי ומנח ליה להדי' ליבי' רב אשי חזי לאמימר דההוא צנורי' בידי' ומתחזיאן תפלי א"ל ולא סבר ליה מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות ומדגרסינן בסוף גמרא דעירובין הני כהנים הואיל וליתנייהו במצוה דיד דכתיב ולבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו ש"מ דתפלין אבשרא [דף ס טור א] מנח להו בלא חציצה אמר מר בין עיניך זהו קדקד דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן בין עיניכם מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה אותו קרחה אף כאן בגובה של ראש תנא כשהוא מניח מניח ש"י ואח"כ ש"ר כשהוא חולץ חולץ ש"ר תחלה ואח"כ ש"י בשלמא הנחה ש"י קודם דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר לטוטפת בין עיניך אלא חליצה מנ"ל אמר רב המנונא אסברא לי והיו לטוטפת בין עיניך בזמן שבין עיניך יהיו שתים. בפ"ג דיומא ארשב"ל אין מעבירין על המצות א"ר ש"מ מדרשב"ל לעבודי דרעא אטוטפתא אסור שלא יקדים תפלין ש"ר לש"י היכי עביד בעידנא דחליץ להו ליעברינהו מדרעי אטוטפתא ועביר תפלין של זרוע ולא יחלוץ אותם עד שיחלוץ תחלה ש"ר ויתנם בכיס שלהן ויחזור ויחלוץ ש"י ונמצא ש"י עליונים בשעה שרוצה להניחם אמר רבה בר"ה חייב אדם למשמש בתפלין בכל שעה ושעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בהן אזכרות הרבה עאכ"ו. בפ"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפלין לעולם ומס' כדאמרינן בחלק האומר אין תפלין לעבור על ד"ת. בפ' היה קורא ירושלמי א"ר ינאי תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ומפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל לא לך הימנית אלא לאלין שבראשך הימנית ר' ינאי היה לובשן אחר חולי ג' ימים בלבד לומר שהחולי ממרק מ"ט הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי ר"י בן זכאי לא הוו תפלין זייען מיניה לא בקייטא ולא בסיתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו. בפ' ר"א דמילה כל מצוה שמסרו ישראל עליה בשעת השמד כגון ע"ג היא מוחזקת בידם כל מצוה שלא מסרו נפשם עליה כגון תפלין עדיין הוא מירפא בידם דאר"י תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כו'. אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר"ח בר אבין אר"י כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים: [דף ס טור ב].

חלק השישי - זמן הנחתן וחליצתן

בפ' מאימתי אמר אביי לתפלין כאחרים לזמן הנחת תפלין הלכה כאחרים דאמרי כדי שיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירוהו ירושלמי ואי אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק כמה חכים ליה ואי בשאינו רגיל אפילו קרוב לגביה לא חכים ליה אלא כי אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל כההיא דאזיל לאכסניא ואתו לקוצן. ת"ר תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לדרך מניחן כדי לשמרן וכשמגיע זמנן ממשמש בהם ומברך ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה קסבר לילה לאו זמן תפלין הוא ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לביה"כ ושקעה החמה שוב אין מניחן דבעודן עליו מחלוקת ואפילו למ"ד לילה זמן תפלין אין מניחין אר"נ הלכה כר"י א"ד אין הלכה כר"י וכ"ש כרבנן וקי"ל כת"ק דאמר זמן הנחתן עד שתשקע החמה וכשתשקע החמה זמן חליצתן וקי"ל כאותה מתניתן דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מן התפלה ומן התפלין וטעמה בגמרא תפלין מ"ע שהז"ג הוא בפ"ק דיו"ט היה בא מן הדרך ותפלין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו והתניא לבית הסמוך לחומה ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ואסיקנא דמינטרא מחמת כלבי ומחמת גנבי מניחן לבית הסמוך לבית המדרש ודווקא בראשו אבל מחתן בארעא לא דהא מינטרן מחמת כלבי אבל לא מינטרי לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא נמי מכניסן במקום השמור כדתנן המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ואוקי' דלא מינטרי כלל. בפ' במה אשה יוצאה ולא בתפלין ואם יצא אינו חייב חטאת א"ר ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת זמן תפלין הוא אלא אפי' למ"ד לאו זמן תפלין פטור מ"ט דרך מלבוש עבדא אר"א כל המניח תפלין אחר שקיעת החמה עובר בעשה קסבר השמר דעשה הוא ורי"א עובר בלאו ואר"א אם לשמרן מותר כדאמרינן לעיל היה משכים לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן. אמר רבינא הוה יתיבנא קמי דרב אשי וחשך והוה מנח תפלין ונסחא דהלכה ולא סליק תפלין א"ל לשמרן בעי מר א"ל אין וחזיתא לדעתיה דלאו לשמרן קבעי אלא סבר הלכה ואין מורין כן. [דף ס טור ג] וכתב רב אלפסי וקי"ל כרב אשי ומסתברא הלכה ואין מורין כן אחליצה קאי דרצה חולץ רצה מניח ואם בא לשאול אומרים לו שיחלוץ אבל לכתחלה אסור להניחן כדאמרינן ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לביה"כ ושקעה חמה ור"א ור' יוחנן איכא למימר דר"ה דפליגו לכתחלה. ירושלמי (צ"ל המניח) תפלין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרתם את החוקה למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות והא ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא ותפלין עליו מצדדין היו כמין בידו ואית דבעי למימר משמיעני' והיה לך לאות על ידך את שהוא לך לאות פרט לשבתות ויו"ט ולר' עמרם ולר' יעקב דאמר עד שתכלה רגל מן השוק ליתא דהלכה כלישנא בתרא דאמר אין הלכה כר"י וב"ש כרבנן ור"ח ורבא דמצלו באורתא לית הלכתא כותייהו דהא פליגו וכל כה"ג למיעקרי מהלכתא הוא מאי איכא הא דרב אשי דאמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דר"א וחשך ומנח תפלין דקסבר הלכה ואין מורין כן אין אנו עושים בו מעשה וששאלתם ממנהגא דרבנן כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה כך מנהגן שחולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית ובתשוב' כשחולץ ממתין עד עושה שלום או יחלוץ בסדר קדושה כך ראינו כ"ז שהמתין יש לו זכות ובמתיבתא נהגו שכל התלמידים חולצין קודם סדרא כשיושבין במתיבתא כדי להניחן בנרתקן קודם שישבו וכשהן מתפללין בבתי כנסיות ולא לפני רבותא מניחן אותן עד עושה שלום והא דאמרינן שלא יפיח בהן דווקא כשהן בראשו אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר ורצועות ש"ר כך ראינו גאונים הראשונים וחכמים הראשונים ששתיהן מטילים אותם לשמאל תניא ושמרתם את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימים ימימה ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט דברי ריה"ג רע"א לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד לילה זמן תפלין לית הלכתא כוותיה אבל שבתות ויו"ט כי נפקא מניה מהאי קרא דתניא רע"א יכול יניח אדם תפלין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ובפ' המוצא תפלין מאן שמעת ליה דאמר לילה זמן תפלין הוא האי תנא דתניא המוצא תפלין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות ע"כ ל"פ אלא בחדשות אבל בישנות לא פליגי ולית הלכתא כוותי' [דף ס טור ד] וקי"ל כר"ע וריה"ג דמ"ע שהז"ג הוא ולילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפלין הוא. לגאון ט"ב דגלות עתיקא הוא דתחייב בתפלין וכן מנהג בשתי ישיבות ובחול המועד אין מניחין כשבת ויו"ט. ביציאת השבת הנכנס למרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש בהן ק"ש ותפלה כו' ומניח תפלין ואצ"ל שאינו חולץ מקום שב"א עומדין ערומין אין בהן ק"ש ותפלה ודווקא מרחץ ישן אבל חדש מותר בברכות ת"ר הנכנס לביה"כ חולץ תפלין ברחוק ד"א ונכנס כשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן דברי ב"ש ובה"א אוחזן בידו ונכנס ולא יניחם בחור הסמוך לרה"ר ומעשה בתלמיד אחד וכו' באותה שעה התקינו שיהיה אוחזן בבגדו ובידו ונכנס א"ר יאשיה בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס. אר"נ ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח א"ר יעקב בר אחא אמר רב ל"ש אלא שיש שהות ביום ללובשן אבל אין שהות ביום ללובשן עושה מהן כיס טפח ומניחן אמר רבב"ח אר"י גוללן כמין ס"ת ואוחזן בידו כנגד לבו ובלילה. כשיגנזן עושה כיס כמין טפח ומניחן. אמר אביי ל"ש אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינה כליין אפי' פחות מטפח מצל ודווקא ביוה"כ קבוע אוחזן בידו ונכנס אבל ביוה"כ ארעי אוחזן בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי כדקתני סיפא שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן ומסקינן אתפלין מ"ט ביה"כ קבוע דליכא נצוצות שרי ביה"כ ארעי דאיכא נצוצות אסור. וא"ר ששת ל"ש אלא ביה"כ קבוע אבל ביה"כ ארעי חולץ ונפנה לאלתר כשהן בידו וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן איבעיא להן מהו שיכנס אדם לביה"כ קבוע בתפלין להשתין מים בנ"א מים מי חיישינן שמא יפנה בהם או לא רבינא שרי רב אחא אסר אתו ושיילוה לרב אחא (נ"ל דצ"ל רב אשי) א"ל אסור גזירה שמא יפנה בהן ש"מ אסור ליכנס לביה"כ קבוע ותפלין בראשו אפי' להשתין מים וכ"ש בידו דאיכא נצוצות אבל לפנות כשהן בידו מותר דליכא נצוצות ובראשו אסור כדתניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפלין ברחוק ד"א ובביה"כ ארעי בראשו מותר להשתין מים דליכא למיגזר שמא יפנה דהא בביה"כ ארעי לא קתני חולץ תפלין ברחוק ד' אמות אבל כשהן בידו אסור להשתין כדתניא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן וכן הלכתא. וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל דגריס מהו שיכנוס לביה"כ [דף סא טור א] קבוע להשתין מים כו' וקשה לן ביהכ"ס קבוע הא תניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפלין ברחוק ד"א וגרסינן בשבת אף על גב דמחופה עור אסור משום שי"ן אלא מסתבר לן בביה"כ קבוע לא איבעיא לן ביה"כ ארעי מיבעיא לן ומניחן בראשו וכו' וה"נ מהו שיכנס אדם לביה"כ להשתין מים וכו' ואסיקנא אסור בראשו וכ"ש בידו וכן הלכתא. גרסינן במכות ביה"כ שאמרו אעפ"י שאין בו צואה והזמינו לביה"כ מיבעיא לן ולא אפשיט ולחומרא ואף על גב דקי"ל הזמנה לאו מילתא ביה"כ שרי (נ"ל דצ"ל אסור) כדאמרינן בשבת שאני ביה"כ דנפיש זוהמא ואפי' חדתא אסור דיש זימון וכן הלכתא. תניא חדא צורר אדם מעותיו ותפלין באפרקסותו ותניא אידך לא יצור ל"ק הא דאזמני' הא דלא אזמני' כי הא דאר"ח האי סודרא דאזמני' למיצר ביה תפלין וצד ביה אסור למיצר בי' זוזי צר בי' ולא אזמני' אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר ביה זוזי וקי"ל כר"ח דרבה נמי קאי כוותיה כדאמרינן בסנהדרין הזמנה לאו מילתא הוא כדפרשי בחלק ראשון. תניא בית שבו ס"ת או תפלין אסור לשמש בו מטה עד שיניחם בכלי תוך כלי אמר אביי ל"ש אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהוא כליין אסור אפי' עשרה מאני ככלי אחד דמי אמר רבא גלימא אקומטרי ככלי בתוך כלי דמי בעי מיניה רב יוסף מר' יוחנן מאי שיניח תפלין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא מיבעיא לי דבזיון הוא ואסור כי מבעיא לי תחת מראשותיו אמר ליה הכי אמר שמואל אפילו אשתו עמו מותר ואף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מאי טעמא נטרינהו טפי עדיף והיכי מנח להו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תניא ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק ליה למורשא דכובע לבר אר"ה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפלין אתאי אשכחינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורי הלכה למעשה עביד וגרסינן בפ' כ"ג תפלין מן הצד שפיר דמי אמר ר"ח אני ראיתי את רבי שתלה תפליו מיתבי התולה תפליו יתלו חייו דורשי רשומות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפליו ואסיקנא כי תלה בכיסתי' תלו אבל בתפלין ל"ש ברצועות ול"ש בקציצי אסור בפ' המקבל הנושא משאוי על ראשו ותפלין בראשו אם תפלין רוצצות אסור ואם לאו מותר איזה היא משאוי של ד' קבין תנא ר' חייא המוצא זבל על ראשו ותפלין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן על גבי זרועותיו במקום תפלין משום ר"ז אמרו אפילו מטפחת של לחם אסור להניח על הראש שיש בו תפלין וכמה אמר אביי רובעא דרובעא דפומבדית' ובפ' הישן תני חדא ישן אדם שינת ארעי בתפלין [דף סא טור ב] אבל לא שינת קבע ותניא אידך ל"ש ארעי ול"ש קבע ותניא אידך בין קבע ובין ארעי ל"ק הא דנקיט ליה בידי' הא דנקיט ליה בראשי' הא דפרס סודרא עלה. הא דאמרינן תפלין צריכין גוף נקי שלא יישן בהם שינת קבע הוא דקאמר אבל ארעי ליה בראשי' ומותר אמר ר"י הנכנס לסעודת קבע חולץ תפלין ונכנס ופליגא דר"ח בר אבא דאמר מניחן על שולחנו וכן הדר לן ועד אימתי אמר ר"נ עד זמן ברכה לרבינו אפרים מדקאמר עד זמן ולא קאמר לאחר הברכה ש"מ מסלק את השלחן והן עליו ונוטל ידיו ומניחה ואח"כ מברך ברכת המזון ולא ליחו לתיכף לנט"י ברכה דמצותה עדיף ולא דייק לן אלא דאית למימר מניחן תחלה ואח"כ נוטל ידיו:

חלק השביעי - הפטור והחיוב

מנין הפטורים הם י"א ואלו הן ג' ששנינו במשנתינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הק"ש ומן התפלין וגרסינן בגמרא נשים ועבדים מנין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר קטנים מנין שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא רגיל בה גרסינן בפ' המוצא תפלין תני מיכל בת שאול היתה מנחת ולא מיחו בידה חכמים ולאו משום דס"ל מ"ע שהז"ג היא אלא משום דס"ל כמ"ד נשים סומכות רשות דאי לא תימא הכי אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה מי איכא למ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג היא אלא ס"ל רשות. גרסינן במכילתא למען תהיה תורת ה' בפיך לפי שנאמר והיה לך לאות שומע אני אפי' הנשים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפלין מצות עשה אם למדת במזוזה שהיא נוהגת בנשים כבאנשים יכול אף תפלין כן ת"ל למען תהיה תורת ה' בפיך לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בת"ת מכאן אמרו הכל חייבין בתפלין חוץ מנשים ועבדים מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין אשתו של יונה היתה עולה לרגל טבי עבדו של ר"ג היה מניח תפלין. לזכרון בין עיניך מכאן אמרו המניח תפלין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפלין ותשובה לר' שמואל בר חפני חכם פאס ולית הלכתא כהאי מתניתן דהא רבנן קשישאי דתורתם אומנתם ומנחי תפלין ומברכי עלייהו ואי לאו דחובה היא לא הוה (נ"ל דצ"ל מברכי) ומסתב' לן דהקורא בתורה קאמר ולא בתלמוד וגמרא ואינהו בגמרא עסקו ומחייבו. וגרסינן במכילתא ושמרת את החוקה הזאת שומע אני אף קטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפלין מ"ע אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף [דף סא טור ג] תפלין כן ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית ומסתב' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסינן התם וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרינן במגילה קטן לא ישא את כפיו וגרסינן ביבמות חש"ו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות. ומזוזה דאמרינן במכילתין שנוהגת בקטן כגדול אי קטן ממש הוא קטן מי מחייב במצות אלא לאו גדול ובמזוזה הוא דחייב אבל בתפלין לא מחייב אא"כ יודע לשמור תפלין ולהתעטף וכיון שיודע לשמור מדאורייתא מחייב ומתניתן דקתני קטנים פטורים מן התפלין גדולים שאין יודעין לשמור קאמר ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא וחייב מדרבנן ושמרת את החוקה אסמכתא בעלמא. הרביעי אבל דאר"ח אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך את הוא דמחייבת הא כ"ע פטירי ודווקא ביום ראשון דהוא דאורייתא אבל שאר יומי חייב כדתניא אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפלין מג' ואילך וג' בכלל מותר ואם בא פנים חדשות אינו חולץ דר"א רי"א ב' ימים הראשונים ומשני ואילך מותר ואם בא פנים חדשות חולץ אמר עולא הלכה כר"א בחליצה וכר"י בהנחה אבעיא להו בשני לעולם חולץ או אינו חולץ. ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים ביום וכן הלכתא. בירושלמי למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים תנא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. הה' חתן וכל העוסקים עמו דת"ר חתן וכל השושבינין וכל בני החופה פטורים מן התפלה ומן התפלין כו' משום שלא אמר חתן פטור וכל בני חופה חייבין אעפ"י שאינו עוסק במצוה ולא שטרוד פטור כעוסק במצוה דתניא ר' חנינא אומר כותבי סת"מ הן ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מן הק"ש ומן התפלה ומן התפלין וכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהיה אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל מפרשי ימים והולכי מדבריות חייבים בתפלה כדגרסינן בירושלמי גמרא דמגילה תפלה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ח אמר תפלה [דף סא טור ד] קודמת מ"ט דשמואל שכן מנהג בשבתות ויו"ט מ"ט דר"ח שכן נוהג במפרשי ימים והולכי מדבריות. ו' ז' מנודה ומצורע דאיבעיא להו מהו בתפלין ולא אפשוט ואסור. (שמיני) חולי מעים דגרסי' (בפ' כ"ה) אר"י חולה מעיים פטור מן התפלין. (תשיעי) מהא דאשכחן בשאילתא ש"מ רבב"ח אר"י לא אפשר לאנוחי תפלין אלא למאן דקרא נביאי וכתובי ות"ת בספר בראשית. בנביאים בספר שמואל בכתובים בספר תהלים ופסוק בכל א' בתלמוד תמניא מתיבתא ואי הוה במשנה שפיר דמי ומסייע ליה לשמואל דאמר שמואל בן ה' שנים למקרא בן יו"ד למשנה והדר בן י"ג לתלמוד אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו דכתיב ולמדתם ושמרתם ואם אין לימוד אין שימור. איתשל לרבינו האי פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנחי תפלין מעולם מ"ט זלזלו בהן רבנן דעלמא ואותן שמניחין תפלין אי חיישינן ליוהרא או לא והשיב בארץ ישראל דנפיש שמדא ולא יכול לאנוחי אשתכח מנהון בבבל דהוו נהירו טובא והוו שכיחי למזבן כדאמרינן תפלין בי בר חבא משכח שכוחי ומאן דקבעי ליה לא מחזי כאגרא וליכא למיחש ליוהרא אלא בדבר שאינו חייב אבל תפלין כ"ע מחייבי בהו אטו משום דאחרינא פשעי מאן דלא פשע מיחזי כיוהרא אבל גברא צנוע אף על גב דלא ידע בגוף נקי ובחסידות לאו יוהרא היא. לגאון חיגר שיש בידו פרקים ועוסק בהן כל ימיו מהו שיניח תפלין ואין בכל הקהל אחר שיניח תפלין הרי אמרו כל ישראל חייבים לבר מחולי מעיים דבעי לשמור נפשייהו שלא יפיחו:

חלק השמיני - הברכה

אמר שמואל תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והאמר ר"י אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשיתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו מאי שעת הנחתן לאחר הנחתן ועד שעת קשירתן דהיינו הנחתן כל זמן שלא נקשרו ולא נעשית המצוה ש"מ דאביי ורבא ס"ל כל מצות דקאמר עובר לעשייתן למעוטי אחר עשייתן. אבל בשעת עשייתן מברך קודם גמר המצוה והכי מסתב' לן ומוכחא לן והא דגרסינן בסוכה ר"א מסדר ליה אכסא דקדושא והיכי מברך לישב בסוכה הא לאו עובר היא אלא לאו ש"מ דכ"ז שמתעסק בישיבה עובר לעשייתן מיקרי וכן מצאתי בתשובת רבינו אלפסי ז"ל שאעפ"י שישב הרי דעתו לישב עוד בסוכה ועובר היא. ירושלמי מצות מאימתי מברך עליהן רי"א עובר לעשייתן ורשב"ל [דף סב טור א] אומר בשעת עשייתן ואביי ורבא משמע דס"ל כרשב"ל ומיהא שמעינן דכ"ז שקושרין נמי מפני שקושר בהן קשר של תפלין ומשום דלא תטרוד בצלותי' וקי"ל כדלעיל אמר רבא בר שילא שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך שח אין לא שח לא והא שלח ר' אחא משמיה דר"י על תפלין של יד אומר להניח תפלין ועל ש"ר אומר במצות תפלין אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים כ' רב אלפסי ז"ל חזינן בה"ג טעותא רבה בהא מילתא והלכה כדכתיבנא דלא מברך שתים אלא היכא דשח. אבל היכא דלא שח אינו מברך אלא אחת והכי נמי אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך במצות תפלין ש"צ דלא מברך אלא אחד לשתיהן וה"ג כתב רבינו האי ורבינו אחא משבחא ואנן תמהין טובא על הא דרבינו אלפסי דהא כולהו רבוותאי כאביי ורבא ס"ל כדכתב איהו ופי' הכי אזלא אם לא שח מברך א' על של ראש כר"ה דאמר על של ראש אומר במצות תפלין שח מברך שתים על ש"ר וחוזר ומברך להניח לפי שבתפלין ש"ר צריך לברך ב' ואם לא שח עולה לו על ש"ר. אבל שח הפסיק חוזר ומברך להניח ובמצות תפלין וה"ה אם אין לו תפלין ש"י ויש לו שתים מברך להניח ובמצות תפלין ובהלכות המספר בין תפלין ש"י לתפלין ש"ר חוזר ומברך שתים וכן לר' עמרם ריש מתיבתא כשאין לו אלא א' מברך שתים להניח ובמצות תפלין וכן בהסכם ובלקח טוב וכן בכל הגאונים על ש"י מברך להניח ועל של ראש (מברך) במצות תפלין ומאן דמפרש לא שח מברך א' על ש"י ועל ש"ר כי שח מברך שתים על ש"י אחד ועל ש"ר אחד ולא סליק ליה אליבא דהלכתא דהול"ל התם דשח ועוד מדקאמר חוזר ש"מ דחוזר לברכה הראשונה. ותו אשכחן בירושלמי בפ' היה קורא כשהוא מניח ש"י אומר על מצות תפלין כשהוא מניח ש"ר אומר להניח ואף על גב דירושלמי לאו דווקא דאנן איפכא אמרינן מיהא ש"מ אמרי' דלא מברך שתים אלא היכא דשח משום דאשתכח בהלכות עתיקא שח בין תפלה ש"י לש"ר אם שח שיחת חולין חוזר עליו מעורכי המלחמה אם בקדושה איש"ר שח אין חוזרין אבל חייב לחזור ולברך על של ראש שתים מפני שכל תפלין [דף סב טור ב] טעונין שתי ברכות אם ברכן אחד עולה לזו ולזו ואם הפסיק אפי' בקדושה בטלה ראשונה וצריך לברך שתים על של ראש והא ודאי טעותא היא דאמר על כל תפלה טעונה ב' ברכות והיינו דקאמר רבינו הלכתא כאביי ורבא ולא שח מברך א' ושח מברך ב' אבל היכא דלא שח מודה דעל של יד מברך להניח ועל ש"ר במצות תפלין:

חלק התשיעי - על שיוריהן

אר"ה תפלין כ"ז שפני הטבלא קיימת כשרין עור שלמעלה מד' בתים. רח"א ב' כשרה ג' פסולה וקי"ל כר"ח אמר רבא הא דאמרינן ב' כשרה לא אמרן אלא זו שלא כנגד זו אבל זו כנגד זו פסולה אית דמפרשי זו כנגד זו שנקרעו ב' בתים הסמוכין זו לזו וזו שלא כנגד זו שנקרעו ב' בתים ובית שלימה ביניהם ואית דמפרשי זו כנגד זו שקרקע של זו ראה קרקע חבירתה וזו שלא כנגד זו שנקרעו העורות זו שלא כנגד זו כדאמרינן בוושט זו שכנגד זו ושלש דפסילי לא אמרן אלא בחדתא כיון דחדתא נינהו ריעותא דשולחא הוה וכמאן דליתא דמי אבל בעתיקא לית לן בה ואית דמפרשי קרע מחדש מגונה מישן אמר ליה אביי לר"י ה"ד עתיקתא וה"ד חדתי כל היכא דאי מתלית לה בשולחא חלים עתיקא אידך חדתי א"נ כל היכי דאי מתלי במיתנא אתא אבתריה חדתא אידך עתיקא אר"פ גרדומי רצועות כשרין ולאו מילתא היא כדפרישנא בחלק רצועות. תניא ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. גרסינן במכילתא מימים ימימה מגיד שאדם צריך לבדוק תפלין א' ביב"ח נאמר כאן ימים ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו מה ימים שנאמר להלן אין פחות מיב"ח אף כאן אין פחות מיב"ח דברי ב"ה בש"א אין צריך לבודקן עולמית שמאי אית ליה תפלין של בית אבי אב לרב עמרם אפי' למ' שנה א"צ בדיקה שאויר שולטת בהן ואין מתעפשות אבל אם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה ושמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבן פעמים בשבוע בפ' המוצא תפלין אמר רב הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד וא' בש"ר ובש"י: [דף סב טור ג].

חלק העשירי - מתן שכר

אר"י תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שפעם א' גזרה מלכות הרשעה שמד שכל המניח תפלין יפצעו את מוחו והיה אלישע מניח תפלין ויוצא לשוק פ"א מצאו קסדור א' רץ מפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו א"ל מה בידן א"ל כנפי יונה פשט ידו ומצאו כנפי יונה ומ"ש כנפי יונה משום דאמתילא כנסת ישראל לכנפי יונה. דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה זו כנפיה מגינין עליה אף כנסת ישראל מצות מגינות עליהן. תפלין צריכין גוף נקי ומפני מה לא החזיקו בהן עובדא הוה בחדא ב"נ דאפקיד גבי חברי' וכפר לי' א"ל לא לך הימנית אלא לאלין שבראשך הימנית ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים שהחולי ממרק מ"ט הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי ירושלמי ריב"ז לא הוו תפלין זועין מיני' לא בקייטא ולא בסתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו. ר' יוחנן בסתווא דחזיק רישי' לא הוה לביש אלא דאדרעי' בקייטא דלא חזיק רישא הוה לבושין תרווייהון אמר ר"ש כל שאינו מניח תפלין עובר בח' לאוין אר"ל כל המניח תפלין מאריך ימים שנאמר עליהם יחיו ותניא רא"א כל מי שיש לו תפלין בראשו וס"ת בזרועו ומזוזה בפתחו הכל בחוזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק: סליק להו הלכות תפלין. סליק:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה