ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער א - הלכות תפילין · חלק השמיני - הברכה
אמר שמואל תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והאמר ר"י אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשיתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו מאי שעת הנחתן לאחר הנחתן ועד שעת קשירתן דהיינו הנחתן כל זמן שלא נקשרו ולא נעשית המצוה ש"מ דאביי ורבא ס"ל כל מצות דקאמר עובר לעשייתן למעוטי אחר עשייתן. אבל בשעת עשייתן מברך קודם גמר המצוה והכי מסתב' לן ומוכחא לן והא דגרסינן בסוכה ר"א מסדר ליה אכסא דקדושא והיכי מברך לישב בסוכה הא לאו עובר היא אלא לאו ש"מ דכ"ז שמתעסק בישיבה עובר לעשייתן מיקרי וכן מצאתי בתשובת רבינו אלפסי ז"ל שאעפ"י שישב הרי דעתו לישב עוד בסוכה ועובר היא. ירושלמי מצות מאימתי מברך עליהן רי"א עובר לעשייתן ורשב"ל [דף סב טור א] אומר בשעת עשייתן ואביי ורבא משמע דס"ל כרשב"ל ומיהא שמעינן דכ"ז שקושרין נמי מפני שקושר בהן קשר של תפלין ומשום דלא תטרוד בצלותי' וקי"ל כדלעיל אמר רבא בר שילא שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך שח אין לא שח לא והא שלח ר' אחא משמיה דר"י על תפלין של יד אומר להניח תפלין ועל ש"ר אומר במצות תפלין אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים כ' רב אלפסי ז"ל חזינן בה"ג טעותא רבה בהא מילתא והלכה כדכתיבנא דלא מברך שתים אלא היכא דשח. אבל היכא דלא שח אינו מברך אלא אחת והכי נמי אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך במצות תפלין ש"צ דלא מברך אלא אחד לשתיהן וה"ג כתב רבינו האי ורבינו אחא משבחא ואנן תמהין טובא על הא דרבינו אלפסי דהא כולהו רבוותאי כאביי ורבא ס"ל כדכתב איהו ופי' הכי אזלא אם לא שח מברך א' על של ראש כר"ה דאמר על של ראש אומר במצות תפלין שח מברך שתים על ש"ר וחוזר ומברך להניח לפי שבתפלין ש"ר צריך לברך ב' ואם לא שח עולה לו על ש"ר. אבל שח הפסיק חוזר ומברך להניח ובמצות תפלין וה"ה אם אין לו תפלין ש"י ויש לו שתים מברך להניח ובמצות תפלין ובהלכות המספר בין תפלין ש"י לתפלין ש"ר חוזר ומברך שתים וכן לר' עמרם ריש מתיבתא כשאין לו אלא א' מברך שתים להניח ובמצות תפלין וכן בהסכם ובלקח טוב וכן בכל הגאונים על ש"י מברך להניח ועל של ראש (מברך) במצות תפלין ומאן דמפרש לא שח מברך א' על ש"י ועל ש"ר כי שח מברך שתים על ש"י אחד ועל ש"ר אחד ולא סליק ליה אליבא דהלכתא דהול"ל התם דשח ועוד מדקאמר חוזר ש"מ דחוזר לברכה הראשונה. ותו אשכחן בירושלמי בפ' היה קורא כשהוא מניח ש"י אומר על מצות תפלין כשהוא מניח ש"ר אומר להניח ואף על גב דירושלמי לאו דווקא דאנן איפכא אמרינן מיהא ש"מ אמרי' דלא מברך שתים אלא היכא דשח משום דאשתכח בהלכות עתיקא שח בין תפלה ש"י לש"ר אם שח שיחת חולין חוזר עליו מעורכי המלחמה אם בקדושה איש"ר שח אין חוזרין אבל חייב לחזור ולברך על של ראש שתים מפני שכל תפלין [דף סב טור ב] טעונין שתי ברכות אם ברכן אחד עולה לזו ולזו ואם הפסיק אפי' בקדושה בטלה ראשונה וצריך לברך שתים על של ראש והא ודאי טעותא היא דאמר על כל תפלה טעונה ב' ברכות והיינו דקאמר רבינו הלכתא כאביי ורבא ולא שח מברך א' ושח מברך ב' אבל היכא דלא שח מודה דעל של יד מברך להניח ועל ש"ר במצות תפלין: