ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער א - הלכות תפילין · חלק השביעי - הפטור והחיוב
מנין הפטורים הם י"א ואלו הן ג' ששנינו במשנתינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הק"ש ומן התפלין וגרסינן בגמרא נשים ועבדים מנין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר קטנים מנין שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא רגיל בה גרסינן בפ' המוצא תפלין תני מיכל בת שאול היתה מנחת ולא מיחו בידה חכמים ולאו משום דס"ל מ"ע שהז"ג היא אלא משום דס"ל כמ"ד נשים סומכות רשות דאי לא תימא הכי אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה מי איכא למ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג היא אלא ס"ל רשות. גרסינן במכילתא למען תהיה תורת ה' בפיך לפי שנאמר והיה לך לאות שומע אני אפי' הנשים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפלין מצות עשה אם למדת במזוזה שהיא נוהגת בנשים כבאנשים יכול אף תפלין כן ת"ל למען תהיה תורת ה' בפיך לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בת"ת מכאן אמרו הכל חייבין בתפלין חוץ מנשים ועבדים מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין אשתו של יונה היתה עולה לרגל טבי עבדו של ר"ג היה מניח תפלין. לזכרון בין עיניך מכאן אמרו המניח תפלין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפלין ותשובה לר' שמואל בר חפני חכם פאס ולית הלכתא כהאי מתניתן דהא רבנן קשישאי דתורתם אומנתם ומנחי תפלין ומברכי עלייהו ואי לאו דחובה היא לא הוה (נ"ל דצ"ל מברכי) ומסתב' לן דהקורא בתורה קאמר ולא בתלמוד וגמרא ואינהו בגמרא עסקו ומחייבו. וגרסינן במכילתא ושמרת את החוקה הזאת שומע אני אף קטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפלין מ"ע אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף [דף סא טור ג] תפלין כן ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית ומסתב' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסינן התם וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרינן במגילה קטן לא ישא את כפיו וגרסינן ביבמות חש"ו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות. ומזוזה דאמרינן במכילתין שנוהגת בקטן כגדול אי קטן ממש הוא קטן מי מחייב במצות אלא לאו גדול ובמזוזה הוא דחייב אבל בתפלין לא מחייב אא"כ יודע לשמור תפלין ולהתעטף וכיון שיודע לשמור מדאורייתא מחייב ומתניתן דקתני קטנים פטורים מן התפלין גדולים שאין יודעין לשמור קאמר ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא וחייב מדרבנן ושמרת את החוקה אסמכתא בעלמא. הרביעי אבל דאר"ח אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך את הוא דמחייבת הא כ"ע פטירי ודווקא ביום ראשון דהוא דאורייתא אבל שאר יומי חייב כדתניא אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפלין מג' ואילך וג' בכלל מותר ואם בא פנים חדשות אינו חולץ דר"א רי"א ב' ימים הראשונים ומשני ואילך מותר ואם בא פנים חדשות חולץ אמר עולא הלכה כר"א בחליצה וכר"י בהנחה אבעיא להו בשני לעולם חולץ או אינו חולץ. ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים ביום וכן הלכתא. בירושלמי למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים תנא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. הה' חתן וכל העוסקים עמו דת"ר חתן וכל השושבינין וכל בני החופה פטורים מן התפלה ומן התפלין כו' משום שלא אמר חתן פטור וכל בני חופה חייבין אעפ"י שאינו עוסק במצוה ולא שטרוד פטור כעוסק במצוה דתניא ר' חנינא אומר כותבי סת"מ הן ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מן הק"ש ומן התפלה ומן התפלין וכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהיה אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל מפרשי ימים והולכי מדבריות חייבים בתפלה כדגרסינן בירושלמי גמרא דמגילה תפלה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ח אמר תפלה [דף סא טור ד] קודמת מ"ט דשמואל שכן מנהג בשבתות ויו"ט מ"ט דר"ח שכן נוהג במפרשי ימים והולכי מדבריות. ו' ז' מנודה ומצורע דאיבעיא להו מהו בתפלין ולא אפשוט ואסור. (שמיני) חולי מעים דגרסי' (בפ' כ"ה) אר"י חולה מעיים פטור מן התפלין. (תשיעי) מהא דאשכחן בשאילתא ש"מ רבב"ח אר"י לא אפשר לאנוחי תפלין אלא למאן דקרא נביאי וכתובי ות"ת בספר בראשית. בנביאים בספר שמואל בכתובים בספר תהלים ופסוק בכל א' בתלמוד תמניא מתיבתא ואי הוה במשנה שפיר דמי ומסייע ליה לשמואל דאמר שמואל בן ה' שנים למקרא בן יו"ד למשנה והדר בן י"ג לתלמוד אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו דכתיב ולמדתם ושמרתם ואם אין לימוד אין שימור. איתשל לרבינו האי פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנחי תפלין מעולם מ"ט זלזלו בהן רבנן דעלמא ואותן שמניחין תפלין אי חיישינן ליוהרא או לא והשיב בארץ ישראל דנפיש שמדא ולא יכול לאנוחי אשתכח מנהון בבבל דהוו נהירו טובא והוו שכיחי למזבן כדאמרינן תפלין בי בר חבא משכח שכוחי ומאן דקבעי ליה לא מחזי כאגרא וליכא למיחש ליוהרא אלא בדבר שאינו חייב אבל תפלין כ"ע מחייבי בהו אטו משום דאחרינא פשעי מאן דלא פשע מיחזי כיוהרא אבל גברא צנוע אף על גב דלא ידע בגוף נקי ובחסידות לאו יוהרא היא. לגאון חיגר שיש בידו פרקים ועוסק בהן כל ימיו מהו שיניח תפלין ואין בכל הקהל אחר שיניח תפלין הרי אמרו כל ישראל חייבים לבר מחולי מעיים דבעי לשמור נפשייהו שלא יפיחו: