ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער א - הלכות תפילין · חלק השישי - זמן הנחתן וחליצתן
בפ' מאימתי אמר אביי לתפלין כאחרים לזמן הנחת תפלין הלכה כאחרים דאמרי כדי שיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירוהו ירושלמי ואי אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק כמה חכים ליה ואי בשאינו רגיל אפילו קרוב לגביה לא חכים ליה אלא כי אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל כההיא דאזיל לאכסניא ואתו לקוצן. ת"ר תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לדרך מניחן כדי לשמרן וכשמגיע זמנן ממשמש בהם ומברך ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה קסבר לילה לאו זמן תפלין הוא ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לביה"כ ושקעה החמה שוב אין מניחן דבעודן עליו מחלוקת ואפילו למ"ד לילה זמן תפלין אין מניחין אר"נ הלכה כר"י א"ד אין הלכה כר"י וכ"ש כרבנן וקי"ל כת"ק דאמר זמן הנחתן עד שתשקע החמה וכשתשקע החמה זמן חליצתן וקי"ל כאותה מתניתן דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מן התפלה ומן התפלין וטעמה בגמרא תפלין מ"ע שהז"ג הוא בפ"ק דיו"ט היה בא מן הדרך ותפלין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו והתניא לבית הסמוך לחומה ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ואסיקנא דמינטרא מחמת כלבי ומחמת גנבי מניחן לבית הסמוך לבית המדרש ודווקא בראשו אבל מחתן בארעא לא דהא מינטרן מחמת כלבי אבל לא מינטרי לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא נמי מכניסן במקום השמור כדתנן המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ואוקי' דלא מינטרי כלל. בפ' במה אשה יוצאה ולא בתפלין ואם יצא אינו חייב חטאת א"ר ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת זמן תפלין הוא אלא אפי' למ"ד לאו זמן תפלין פטור מ"ט דרך מלבוש עבדא אר"א כל המניח תפלין אחר שקיעת החמה עובר בעשה קסבר השמר דעשה הוא ורי"א עובר בלאו ואר"א אם לשמרן מותר כדאמרינן לעיל היה משכים לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן. אמר רבינא הוה יתיבנא קמי דרב אשי וחשך והוה מנח תפלין ונסחא דהלכה ולא סליק תפלין א"ל לשמרן בעי מר א"ל אין וחזיתא לדעתיה דלאו לשמרן קבעי אלא סבר הלכה ואין מורין כן. [דף ס טור ג] וכתב רב אלפסי וקי"ל כרב אשי ומסתברא הלכה ואין מורין כן אחליצה קאי דרצה חולץ רצה מניח ואם בא לשאול אומרים לו שיחלוץ אבל לכתחלה אסור להניחן כדאמרינן ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לביה"כ ושקעה חמה ור"א ור' יוחנן איכא למימר דר"ה דפליגו לכתחלה. ירושלמי (צ"ל המניח) תפלין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרתם את החוקה למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות והא ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא ותפלין עליו מצדדין היו כמין בידו ואית דבעי למימר משמיעני' והיה לך לאות על ידך את שהוא לך לאות פרט לשבתות ויו"ט ולר' עמרם ולר' יעקב דאמר עד שתכלה רגל מן השוק ליתא דהלכה כלישנא בתרא דאמר אין הלכה כר"י וב"ש כרבנן ור"ח ורבא דמצלו באורתא לית הלכתא כותייהו דהא פליגו וכל כה"ג למיעקרי מהלכתא הוא מאי איכא הא דרב אשי דאמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דר"א וחשך ומנח תפלין דקסבר הלכה ואין מורין כן אין אנו עושים בו מעשה וששאלתם ממנהגא דרבנן כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה כך מנהגן שחולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית ובתשוב' כשחולץ ממתין עד עושה שלום או יחלוץ בסדר קדושה כך ראינו כ"ז שהמתין יש לו זכות ובמתיבתא נהגו שכל התלמידים חולצין קודם סדרא כשיושבין במתיבתא כדי להניחן בנרתקן קודם שישבו וכשהן מתפללין בבתי כנסיות ולא לפני רבותא מניחן אותן עד עושה שלום והא דאמרינן שלא יפיח בהן דווקא כשהן בראשו אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר ורצועות ש"ר כך ראינו גאונים הראשונים וחכמים הראשונים ששתיהן מטילים אותם לשמאל תניא ושמרתם את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימים ימימה ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט דברי ריה"ג רע"א לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד לילה זמן תפלין לית הלכתא כוותיה אבל שבתות ויו"ט כי נפקא מניה מהאי קרא דתניא רע"א יכול יניח אדם תפלין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ובפ' המוצא תפלין מאן שמעת ליה דאמר לילה זמן תפלין הוא האי תנא דתניא המוצא תפלין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות ע"כ ל"פ אלא בחדשות אבל בישנות לא פליגי ולית הלכתא כוותי' [דף ס טור ד] וקי"ל כר"ע וריה"ג דמ"ע שהז"ג הוא ולילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפלין הוא. לגאון ט"ב דגלות עתיקא הוא דתחייב בתפלין וכן מנהג בשתי ישיבות ובחול המועד אין מניחין כשבת ויו"ט. ביציאת השבת הנכנס למרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש בהן ק"ש ותפלה כו' ומניח תפלין ואצ"ל שאינו חולץ מקום שב"א עומדין ערומין אין בהן ק"ש ותפלה ודווקא מרחץ ישן אבל חדש מותר בברכות ת"ר הנכנס לביה"כ חולץ תפלין ברחוק ד"א ונכנס כשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן דברי ב"ש ובה"א אוחזן בידו ונכנס ולא יניחם בחור הסמוך לרה"ר ומעשה בתלמיד אחד וכו' באותה שעה התקינו שיהיה אוחזן בבגדו ובידו ונכנס א"ר יאשיה בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס. אר"נ ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח א"ר יעקב בר אחא אמר רב ל"ש אלא שיש שהות ביום ללובשן אבל אין שהות ביום ללובשן עושה מהן כיס טפח ומניחן אמר רבב"ח אר"י גוללן כמין ס"ת ואוחזן בידו כנגד לבו ובלילה. כשיגנזן עושה כיס כמין טפח ומניחן. אמר אביי ל"ש אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינה כליין אפי' פחות מטפח מצל ודווקא ביוה"כ קבוע אוחזן בידו ונכנס אבל ביוה"כ ארעי אוחזן בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי כדקתני סיפא שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן ומסקינן אתפלין מ"ט ביה"כ קבוע דליכא נצוצות שרי ביה"כ ארעי דאיכא נצוצות אסור. וא"ר ששת ל"ש אלא ביה"כ קבוע אבל ביה"כ ארעי חולץ ונפנה לאלתר כשהן בידו וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן איבעיא להן מהו שיכנס אדם לביה"כ קבוע בתפלין להשתין מים בנ"א מים מי חיישינן שמא יפנה בהם או לא רבינא שרי רב אחא אסר אתו ושיילוה לרב אחא (נ"ל דצ"ל רב אשי) א"ל אסור גזירה שמא יפנה בהן ש"מ אסור ליכנס לביה"כ קבוע ותפלין בראשו אפי' להשתין מים וכ"ש בידו דאיכא נצוצות אבל לפנות כשהן בידו מותר דליכא נצוצות ובראשו אסור כדתניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפלין ברחוק ד"א ובביה"כ ארעי בראשו מותר להשתין מים דליכא למיגזר שמא יפנה דהא בביה"כ ארעי לא קתני חולץ תפלין ברחוק ד' אמות אבל כשהן בידו אסור להשתין כדתניא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן וכן הלכתא. וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל דגריס מהו שיכנוס לביה"כ [דף סא טור א] קבוע להשתין מים כו' וקשה לן ביהכ"ס קבוע הא תניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפלין ברחוק ד"א וגרסינן בשבת אף על גב דמחופה עור אסור משום שי"ן אלא מסתבר לן בביה"כ קבוע לא איבעיא לן ביה"כ ארעי מיבעיא לן ומניחן בראשו וכו' וה"נ מהו שיכנס אדם לביה"כ להשתין מים וכו' ואסיקנא אסור בראשו וכ"ש בידו וכן הלכתא. גרסינן במכות ביה"כ שאמרו אעפ"י שאין בו צואה והזמינו לביה"כ מיבעיא לן ולא אפשיט ולחומרא ואף על גב דקי"ל הזמנה לאו מילתא ביה"כ שרי (נ"ל דצ"ל אסור) כדאמרינן בשבת שאני ביה"כ דנפיש זוהמא ואפי' חדתא אסור דיש זימון וכן הלכתא. תניא חדא צורר אדם מעותיו ותפלין באפרקסותו ותניא אידך לא יצור ל"ק הא דאזמני' הא דלא אזמני' כי הא דאר"ח האי סודרא דאזמני' למיצר ביה תפלין וצד ביה אסור למיצר בי' זוזי צר בי' ולא אזמני' אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר ביה זוזי וקי"ל כר"ח דרבה נמי קאי כוותיה כדאמרינן בסנהדרין הזמנה לאו מילתא הוא כדפרשי בחלק ראשון. תניא בית שבו ס"ת או תפלין אסור לשמש בו מטה עד שיניחם בכלי תוך כלי אמר אביי ל"ש אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהוא כליין אסור אפי' עשרה מאני ככלי אחד דמי אמר רבא גלימא אקומטרי ככלי בתוך כלי דמי בעי מיניה רב יוסף מר' יוחנן מאי שיניח תפלין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא מיבעיא לי דבזיון הוא ואסור כי מבעיא לי תחת מראשותיו אמר ליה הכי אמר שמואל אפילו אשתו עמו מותר ואף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מאי טעמא נטרינהו טפי עדיף והיכי מנח להו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תניא ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק ליה למורשא דכובע לבר אר"ה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפלין אתאי אשכחינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורי הלכה למעשה עביד וגרסינן בפ' כ"ג תפלין מן הצד שפיר דמי אמר ר"ח אני ראיתי את רבי שתלה תפליו מיתבי התולה תפליו יתלו חייו דורשי רשומות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפליו ואסיקנא כי תלה בכיסתי' תלו אבל בתפלין ל"ש ברצועות ול"ש בקציצי אסור בפ' המקבל הנושא משאוי על ראשו ותפלין בראשו אם תפלין רוצצות אסור ואם לאו מותר איזה היא משאוי של ד' קבין תנא ר' חייא המוצא זבל על ראשו ותפלין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן על גבי זרועותיו במקום תפלין משום ר"ז אמרו אפילו מטפחת של לחם אסור להניח על הראש שיש בו תפלין וכמה אמר אביי רובעא דרובעא דפומבדית' ובפ' הישן תני חדא ישן אדם שינת ארעי בתפלין [דף סא טור ב] אבל לא שינת קבע ותניא אידך ל"ש ארעי ול"ש קבע ותניא אידך בין קבע ובין ארעי ל"ק הא דנקיט ליה בידי' הא דנקיט ליה בראשי' הא דפרס סודרא עלה. הא דאמרינן תפלין צריכין גוף נקי שלא יישן בהם שינת קבע הוא דקאמר אבל ארעי ליה בראשי' ומותר אמר ר"י הנכנס לסעודת קבע חולץ תפלין ונכנס ופליגא דר"ח בר אבא דאמר מניחן על שולחנו וכן הדר לן ועד אימתי אמר ר"נ עד זמן ברכה לרבינו אפרים מדקאמר עד זמן ולא קאמר לאחר הברכה ש"מ מסלק את השלחן והן עליו ונוטל ידיו ומניחה ואח"כ מברך ברכת המזון ולא ליחו לתיכף לנט"י ברכה דמצותה עדיף ולא דייק לן אלא דאית למימר מניחן תחלה ואח"כ נוטל ידיו: