ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער א - הלכות תפילין · חלק השלישי - הנחתן בבתים
ת"ר כיצד סודרן קדש לי והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא איפכא ל"ק הא מימין הקורא הא מימין המניח והקורא קורא כסדרן ופירשו רבוותא ימינו של קורא שמאלו של מניח והקורא קורא כסדר הכתוב בתורה מימינו לשמאלו קדש והיה סמוך להן שמע והיה נמצא קדש רואה את האויר מימין הקורא שמע והיה אם שמוע רואה את האויר משמאלו והמניח אינו קורא על הסדר אלא והיה אם שמוע לימינו קדש והיה לשמאלו קורא למפרע מימינו לשמאלו וכסדר משמאלו לימינו. ובשמושא עתיקא דילן דאתמר משמיה דאביי ורבא הכין כתוב לכתוב הני ד' פרשיות בקלפי ומהדרא אפי' לאפי' ומשוי פרשתא קדש לימינו בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינא ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשת והיה אם שמוע ברביעתא ואמר אביי כו' ובהלכות תפלין עתיק עתיקא פרשה ראשונה מימין הקורא מן קדש לי כל בכור עד סוף פסקא ושמרתם את החוקה. בית שני והיה כי יביאך עד סוף פסקא ויהי בשלח. בית שלישי שמע ישראל עד סוף פרשה. בית רביעי והיה אם שמוע עד על הארץ ושמושא דכתיב בהלכות הרב [דף נז טור ד] הויות מלגוא אהדדי וקדש ושמע מאבראי תמיה לן טובא ובהלכות דילן אית' דכתיבה כדכתיבה ועוד הקורא אינו קורא כסדר הכתוב בתורה לא מימין לשמאל ולא משמאל לימין ואי ליתא בנסחא דיליה אכתי קשיא לן מ"ש דתפלין של ראש דבעינן הויות באמצע ובש"י לא דאי כתיב הויות באמצע לאו כסדרן כתיב ועוד דאמרינן תפלין ש"י עושין אותן ש"ר ואם יש לו ב' תפלין תולה עור על א' מהם ומניחן וא"א הא ל"ד דהא בש"ר (ש"ו) בעינן הויות באמצע ובש"י בעינן הויות כסדרן אלא מסתבר לן כדפרישית קדש לימין הקורא שהיא לשמאל המניח והיה לשמאל הקורא שהיא לימין המניח. וקרוב אני לפסול כל התפלין המונחין הויות באמצע מר' חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולה כדלקמן ובדקתי בתפלין הישנים מנרבונא ותפלין שבאו מדרעה מתא ומצאתי כדברי. ובשמושא עתיקא דילן ובהלכות תפלין כך ולא מצאתי הויות מלגוא רק בא' מתשובות רבינו סעדיה שתמצא קדש ושמע החיצונים רואין את האויר ולאו דסמכא נינהו ובעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחברי ומרבוותא כולהו ואמינא דהקורא קורא כסדרן ליכא בנוסחא והמניח מניח כסדר והקורא קורא משמאל לימין שכן מצינו באבני אפוד בסוטה ירושלמי אית תנא תנא כשם שחולוקין כאן כך היו חלוקין באבני אפוד במילואותם כדי שיהיה כ"ה מכאן וכ"ה מכאן והלא אינן אלא מ"ט בנימין דתולדותם מלא וכו' והלא אינו אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן אר"י בנימין היה חציו בני מכאן ומין מכאן. א"ר זבידה ויאות מה כתיב כאן ששה משמותם ולא כל שמותם הראשונים נכתבין מימינו של כ"ג ומשמאל של קורא כו' הראשונים אין נכתבין על הסדר מפני שיהודה מלך האחרונים נכתבין על הסדר הרי שמצינו באבני אפוד שכ"ג שהוא המניח קורא כסדר השבטים מימין לשמאל והקורא קורא אותם משמאל לימין ולפי שלא מצאתי גאון שאמר לא סמכתי בדברי ואמרתי בחילופא באבני אפוד עד יבא מורה צדק. א"ר חננאל א"ר החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרו אלא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא פרשיות שבפנים שאינן רואות את האויר הניח בבתים החיצונות שרואות את האויר מבחוץ ובתים החיצונות שרואין את האויר הניח בבתים הפנימים אבל גווייתא לגווייתא שהחליף הבתים הפנימיים מזו לזו ונתן של ימין לשמאל כשרה וליתא לדאביי אלא ל"ש הכי ול"ש הכי פסול עד שיהיו הבתים סמוכין זו לזו כסדר כמ"ש ואם החליף א' מהם פסולין ומפני שבתפלין שבראש יש גמגום בהנחת הבתים ובסידורן מברך [דף נח טור א] על של יד להניח ומניח ש"ר בלא ברכה ועל אבני אפוד שמצאתי יש לי ספק. אר"ה א"ר ההיא תותירא דתפלין הלמ"מ ובתשובה ר' עמרם בר שישנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא שילחא עילאי דתפלה של זרוע שלא תאמר תהא כטוטפת שאין לה אלא שילחא אחת אלא צריכה שילחא אחרת כדי שיהיה ש"י זע"ז בגשר הנהר וגשר בל' חכמים תותירא ומעברתא של תפלין זו מעבורת של תפלין שמכניסין בה הרצועות בש"י ובש"ר ומסתב' לן שלא לחלק בין תפלין ש"י לתפלין ש"ר בעשייתן ואין ביניהם אלא שזה בד' בתים וזה בבית אחד. דהא אמרינן לעיל מי שיש לו ב' תפלין ש"ר תולה עור על אחת מהן ש"מ דכי הדדי נינהו וכי היכי דמעברתא בראש וביד ה"נ תותירא בראש וביד ופי' תותירא הוא גשר והיא העור העודף סביבות הבתים שעובר התפירה עליו לחבר העור של דפוס הבתים עם עור המכסה פתח הבתים שהוא בית מושבן של תפלין ואעפ"י שיוכל לחברן שוה בשוה ולא יעדיף הלמ"מ שיהא בעור לתופרן מכל צד בג' רוחות וברוח הרביעית היא המעברתא שהעור כפול בתוכו להכניס בו הרצועות ואית דאמרי מעברתא ותותירא חדא היא וא"ד תותירא עור התחתון שנותנין על פתח הבתים כדי שלא יפולו וליתא דהא בלא"ה לא איפשר ואמר אביי שי"ן הלמ"מ והוא שעושין רשומן ניכר בעור קמטין הדומה לשי"ן כנגד הבתים החצונים כדכתוב לעיל וצריך שיגיע חריץ למקום התפר של ד' בתים שבין בית לבית והוא ניכר ונחלק כל בית בפני עצמו עד מקום התפר ולא נהירא לן דמ"ט דאביי במימרי' בשי"ן של תפלין גבי תותירא הול"ל וא"נ לעיל בנותן חוט ומשיחה ביניהן. ומסת' לן דאביי קאי אשי"ן של תפלין צריך שיהיה מגיע למקום התפר שיהא חריץ השי"ן גדולה עד למטה וכן המנהג ורב דימי אמר כיון דמנכר תו לא צריך ומסתב' לן דבש"י נמי איכא שי"ן ובגמרא דשבת איכא נוסחא דכתיב בהו ואמר אביי ד' של תפלין ויו"ד של תפלין הלמ"מ כדאיתא לקמן ולא נהיר לן. תנא תפלין מרובעות הלמ"מ אמר רב בתפירתן ובאלכסונן בתפירתן למטה ובאלכסונן למטה צריכין מרובעות ואית דמפרשין באלכסונן שצריך אלכסונן לחשבון אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה שלא יהא מרובע ארוך וא"ד באלכסון שהתפירה [דף נח טור ב] באלכסון הלמ"מ וא"ד ידקדק בתפירתן שלא ימשך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבן וא"ד שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון אר"פ מתניתן דעביד כי אמגוזא עגולין שאין להם בית מושב אבל יש להן אעפ"י שהן עגולות כשרה. ואשמעינן ברייתא דפסול ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתניתן בדלא מרובעי כלל אבל ברבוע ארוך כשר ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע ארוך לברייתא כשרה ופי' באלכסונן כדפי' ומסתב' לן דתפלין ברבוע ארוך כשרין ומדקתני תפלה עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה בין עיניו או שנתנה על פסת ידו ה"ז דרך המינות ש"מ דתפלה דקאמר בין של יד בין של ראש קאמר ויד נמי צריכה מרובעות ושתיהן שוות כדאמרינן לקמן. גרסינן במגילה אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זו"ז שוין. בפ' ח' שרצים כותבין תפלין ע"ג עור בהמה טהורה ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן הלמ"מ וגרסינן במכות חזי לתפלין דבי חביבי דתפירא בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. והעושה תפלין עושה דפוס מרובע ומביא עור לח מעובד ארכו כדי שיכסה פתח הבתים ומכניסו בדפוס כמש"ל וכותב ד' פרשיות ומניח בראשו קדש וכורכו מאחד כלפי שמע ומניחו בבית ראשון לימין הקורא שהוא שמאל המניח והוא נקרא בית החיצון וסמיך לה כותב והיה כי יביאך וכורכה ומניחה בבית הסמוכה לה ושלישית כותב שמע ומניחה סמוך לפנימית ורביעית כותב והיה אם שמוע והוא בית החיצון לשמאל הקורא ויכרוך אותם בשיער ואח"כ מכסה פתח הבתים באותו קלף הארוך וכופלו מלמעלה ומניח בו מעברתא של עור שיכנס בו הרצועה וסביבי הבתים מעדיף הקלף ויתפור התחתון עם העליון ובשימושא רבה בעי למיכרך קמיעי בשערי ואמר רבא ובשערי דתורא כי היכי דמדכר לעגלא ולא יחטא דכתיב המעט מכם עון פעור. ומדכריך להו מלרע לעיל ונתפרות בגידן. ואר"פ ובגידי שור ותריסר תפירי הו"ל לבר מדנפיק ועייל. ואמר רבא ואי הוה עשרה לא מיפסלי. ואר"פ משמיה אי הוה ארביסר ש"ד דכי מוספת מנשה ואפרים הוי ארביסר ואי נפסקו ב' חוטין בתפרן פסולין ותמיה לן הא דאמרינן בגידן דתורא ובשערי דתורא דהא [דף נח טור ג] בכל דוכתא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ותריסר תפורי ואם נפסקו פסולה מנ"ל. לרבינו האי כיצד סדר תפירתן מתחיל משמע לוהיה אם שמוע מלמטה ועולה כנגדו לבין הבתים לבית הרצועה ויוצא למטה ונוטה לעד בית הרצועה ויוצא למעלה בין שמע שוהיה כי יביאך ועלה לבין הבתים ויורד כנגדו ובא כלפי יפה ויוצא למעלה משפה ונוטה עד שפה לבין והיה כי יביאך לקדש לי וחוזר ונכנס למטה משפה ונכנס למטה הימנה ועולה לבין הבתים ויורד למקום הרצועה ויוצא למטה וחוזר ועולה לבין הבתים שבין קדש לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומן וחוזר על חוט הראשון ובא לי כלפי שפה אצל בית רצועה ויוצא למעלה מבית רצועה ונכנס למטה הימנו ועולה לבין הבתים שבין שמע לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומו. ומניח הפרשיות כסדר קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וחוזר ומהדק ומאחה את התפר ובא לו בחוט שבין שמע לוהיה כי יביאך כלפי שפה ויורד למטה משפה ועקום ועולה למעלה משפה ובא לו כלפי קדש ובא לו בחוט שבין והיה כי יביאך לקדש כלפי שפה ויורד נמצאו שני חוטין עומדין עם השפה שבין והיה כי יביאך לקדש אחד מלמעלה ואחד מלמטה ומקיף לימינו בדרך הזו א' מלמעלה ואחד מלמטה בקדש לי ד' נקבים ובבית הרצועה ג' ובוהיה ד' ובשפה ג' עד שמגיע בא' מן החוטין למעלה מן השפה שבין והיה כי לקדש והחוט הא' למעלה מן השפה שבין שמע לוהיה כי יביאך וחוזר ומקיף את החוט שבין והיה כי יביאך לקדש לי על החוט שבין והיה כי יביאך לשמע ועושה את שני חוטין כאחד ומכניסן במחט ומוציא בין שמע לוהיה אם שמוע מלמעלה מן השפה למטה ומכניסן בטבלה תחתית בנקב יחד ותוחבין שם נמצאת למד מדברי רבינו ז"ל שסדר הויות אינן באמצע וכן עיקר ומילי דשימושא לא נהיר לן ולתפלין של יד עושה דפוס מרובע ומביא קלף לח ומניחו בדפוס עד שייבש ומוציאו וכותב ד' פרשיות בקלף א' כסדר הכתוב כל פרשה בדף אחד כדי שיהיה שמע בריש דפא ועל הארץ בריש שיטה ואחר כתיבתן כורכן כלפי שמע וכורכן בשערן ומניחן בדפוס ועושה בו מעברתא ותיתורא כתפלין ש"ר ותופרן בריבועא וכדכתיב בשימושא לש"ר מייתי אעא תרי אצבעי כתרי אצבעין בעל תרי אצבעין ובש"י עץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבעי ופותיא דידיה כפותיא דאצבעי וכל ה"מ תמוה לן. ומסתבר דרבינו אלפסי לאקבועי בהלכות מדת קומתו לא שמענו ואם רצה קומתן כרחבן פחות או יותר: