ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
שער א - הלכות תפילין · חלק הרביעי - הרצועות וקשירתן
א"ר יצחק רצועות שחורות הלמ"מ מיתבי אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות [דף נח טור ד] בין שחורות בין לבנות אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר שיאמרו חטטין יש לו בראשו ונתחטטו החטטין ונאדמו הרצועות וד"א אשתו נדה בעל ונתאדמו בדם ורב עמרם בתשובותיו גנאי שדומה לתכשיטי נשים וד"א צרעת קתני מיהת ירוקות ולבנות ל"ק כאן מבחוץ כאן מבפנים מאי גנאי וד"א איכא דלמא מתהפכה והלכה מבחוץ שחורה הלמ"מ מבפנים מותר בכולן חוץ מאדמומית אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אפסקא רצועה דתפלין לפנים מן הקשר א"ל מהו למקטריה א"ל וקשרתם שתהא קשירה תמה בשלימה ולא בפסיקה אלא קשירה נאה. א"ל רב אחא בריה דר' יוסף מהו למתפריה ועייל לגויה א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ובתשובה מהו לאתפורי בגידין הכי אמרו רבנן רצועה ליכא תפירה בגוה כלל אלא גונזה אר"פ גרדומי רצועות כשרה אם נפסקו חוץ לקשר ונשתייר מהן כשרה לאו מילתא היא מדאמרינן בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרה גרדומי אזוב כשרין התם הוא דתשמישי מצוה אבל הכא דתשמישי קדושה לא למימרא דאית להו שיעורא וכמה שיעורא לרצועה היוצא מן הקשר א"ל עד כאצבע צרדה גרסינן התם מאי צרדה צרתא דדא מאי היא דגודל צרת גודל והיא אצבע הסמוך לגודל רב כהנא מחוי כפוף אית דמפרשי שיעור הרצועה כמו שיכול לפשוט אמה ולהרחיקו מן האצבע שהוא כפוף ואינו יכול להרחיקו להרחקת אצבע מן הגודל ר' אשי מחוי פשוט בהרחקת גודל מן האצבע שהוא מתפשט הרבה ואמה קרי כפוף וגודל פשוט רבה קטיר להו ופשיט ושדי להו קושרן ומניח השיור אחריו ור' אחא בר יעקב קטיר ליה ומתלית שינה ומשלש הרצועה על ראשו ואינו תולה השיור אחריו מר בריה דר"ה עביד בהדין לא ארוכות ולא קצרות צרפתי עביד כדידן מחזיר רצועות מלפניו תלויות א' מימין וא' משמאל ואית דמפרשי שיעור הרצועות מן הראש עד אצבע צרדה מחוי כפוף מחוי פשוט אצבע כלו פשוט מסת' לן כפוף ופשוט על הקשירה קאמר רב כהנא מחוי קשר כפוף כעניבה ור' אשי מחוי שפוט לא היה עונבו אלא קשירה הפשוטה של רצועה של שמאל מכניס בתוך רצועה של ימין בקשר התחתון בלבד ורבא קטיר ליה ופשיט ליה דלמא עביד כתרווייהו כופף ופושט ורב אחא קושר ושינה ומשלש הקשר ומר בריה דר"ה עביד הקשר כדידן ירושלמי ר' זעירא מחוי ליה לר' אבא בר יצחק כפוף א"ל יעבדון כן א"ל והא רבך כפיף ר' זעירא מחוי ר' יצחק חלץ כיצד הוא עושה קושרו שיכול להלוך בו וחד אמה עונבו בתשו' לגאון שיעור רצועות ברצועה של יד עד ראשי אצבעות ואיזה אצבע כל מה כשהיא כפופה על פסת היד מניח תפלין של יד על קבורת וקושר הרצועה בין קשר לתפלה של [דף נט טור א] יד ומשלשה עד ראשי אצבע כשהיא פשוטה וזהו כדידן הדין מנהגא בשתי ישיבות רב כהנא עביד רצועה פשוטה עד אצבע אמצעית כפופה ר' אשי עביד רצועה פשוטה עד אצבע אמצעית שהיא פשוטה עד ראשי האצבע רבא קטיר ליה לרצועה ולא מתלת ולא מצריך ליה השתא עד אצבע לא פשוטה ולא אפילו כפופה אלא מהדק לרצועה בזרועא ופשיט שדי ליה. בשימושא אורכא דרצועה דרישא דימינא כי היכי דמטי עד טיבורא ובשמאלא עד חדיא ודידא עד אצבע צרדה והני פירושי לא נהיר לן ומסתב' לן מדדייק הגמרא בשיעורא ולא קאמר תינח דדרועא דרישא מאי ש"מ דרישא ודדרעא תרווייהו עד אצבע צרדה כפי' דפרישין וכסברא דילן ומנהג עכשיו לקשר הקשר ולכרוך ראש הרצועה ג"פ באצבע האמצעי הקרוי אמה ושיעור ראש אחר של הרצועה שהקשר בו אריכא בשיעורא ואורך הרצועה של ראש שתי ראשיה ארוכות עד החזה ונותן לפניה ובהלכות ר' אלפסי ובפסיקות פתיא דרצועה כי ארכא דשעורא בשבת בפ"ג הא דתני ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הלכתא לתפלין בהדיא כתיב ביה למען תהיה תורת ה' בפיך אלא לעורן לעורן נמי הא אמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ אלא לכרכן בשערן הא נמי דתניא תפלין הלמ"מ ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן אלא לרצועות והא אמר רבא רצועות שחורות הלמ"מ נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי ש"מ דרצועות הן כעורן ובעינן עיבוד לשמן דהא אית בי' יו"ד דל"ת אמר רב יהודא קשר של תפלין הלמ"מ ואיכא נסחאי דכתיב בהו בפ' במה אשה יוצאה אמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ ואמר אביי דל"ת של תפלין הלמ"מ ואיכא נוסחא דלא כתיב בהו יו"ד דל"ת אלא שי"ן ותו לא ובמנחות נמי לא אשכחן ובשמושא רבה בדקטיר להו לרצועה דרישא קטיר ליה כעין דלי"ת ובדרעה כעין יו"ד ש"מ דליתא בנוסחאי והכי מסתבר דקשר של תפלין [דף נט טור ב] במנהגא תליא מילתא וכסברא דילן בכפוף ופשוט מדלא מקשינן בשבת טהורות נמי והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפלין הלמ"מ ש"מ קשר לחודי' הלמ"מ מצוה לקושרן יפה ולא לענבן וענין קשירה במנהגא תליא ומנהג דילן בד' ויו"ד קשר ש"ר כגון דל"ת וקשר ש"י כגון יו"ד על שם שד"י עם שי"ן דכתיבא בכותלי הקציצה ורש"י ז"ל פירש בשבת הד' ויו"ד של שי"ן עושין בקשר שקושר א' לצפון וא' לדרום כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בהן ואין בה אלא כדי כפיפה וכפיפה בעור עומדת כפופה לעולם ונראין מדבריו שד"י עושין בש"ר ושד"י עשוי בשל יד שי"ן בקציצה וד' בקשר ויו"ד ברצועה קטנה ובברכות כתב יו"ד עשויה בראש רצועות תפלה ש"י רצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד אר"נ ב"י ונוייהן לבר אית דמפרשי צורת האות יתראה מבחוץ ואית דמפרש נוי הרצועה מקום השער שהוא חלק ר' אשי הוה קאים קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפלין א"ל ולא סבר ליה מר ונוייהן לבר א"ל לאו אדעתאי בתשובה לגאון רצועה דר"ה איתהפכא ויתיב מ' יום בתעניתא ש"י וש"ר הכין גמירנא מרבוותא ש"ר היתה ור"ה דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה היא ובתשובה אחרת מאן דאפיך רצועה ש"ר או ש"י מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו תענית כר"ה לא ומדת חסידות הוא דעביד ובנוסחא דילן ליתא לר"ה. וראו כל הארץ כי שם ה' נקרא עליך כו' תניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש והסירותי את כפי וראית את אחורי מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפלין. א"ר יעקב א"ר יהודה קשר של תפלין צריך שיהא למעלה כנגד הראש ולא כנגד העורף וצריך שלא יהיה כלפי פנים שלא יהא לצדדין אלא מול העורף שהוא כלפי פנים פי' אחר הקשר יהא מבפנים והאות [דף נט טור ג] יראה מבחוץ פי' אחר שיהא הקשר נוטה כלפי צד ימין יותר מצד שמאל רב עמרם ריש מתיבתא קשר של תפלין צריך שיהא למעלה בתפלין ש"י קאמר וכתבתם ושמתם שיהא שימה כנגד הלב מאי עביד ליה מאי קושיא מניחה בגובה שבזרוע כדתנא דבי מנשיא על ידך זה קיבורת וקושר למטה מן התפלין ואינה מורידה למטה הרבה אלא מחזיק קשר מן מעברות של תפלין שיעור מה שמכניס לרצועה לשלשה דאי קיים לי' דר' יעקב דאמר קשר של תפלין צריך שיהא למעלה והוא לפני זרוע דאמר שתהא שימה כנגד הלב ודר' חייא ברי' דרב אויא דמנח אליבי' וכיון דאיכא פלוגתא בהדין פירושא אזלי' בתר מנהגא ונהגו שנוטה לצד ימין ומסתברא לן מדגרסינן לקמן תפלין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה ועד שעת קשירה ש"מ דכל זמן שמניחן קושר אותן וכן דעת הר"ר אליהו ז"ל וה"ר יעקב חלק עליו ואייתי ראיה מעירובין בפ' המוצא תפלין ר"נ אומר שתים שתים בד"א בישנים אבל בחדשים פטור ומפרשי בגמרא אלו הן חדשות ואלו הן ישנות ישנות שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות ואי אמרת צריך לקשור בכל יום כולם חדשות נינהו ומייתי נמי מהא דחולין מהא דקאמר ואידך הני נמי מישכח שכיחי ומיהא דב"מ דאמרינן תפלין בי בר חבו משכח שכיחי וכל הני לאו תיובתא ולאו סייעתא והא דאית' לא אית' ובתשוב' הנכנס לבהכנ"ס אם אתה מחייבו מתעלפה ודעתו נטרד עליו וקשיא עליו רצועה לאו עיקר מצוה היא ומשום דלא תטרוד דעתא ולא תפסוק צלותא דצבורא מניח רצועה במקומה בבית יד שלו ושפיר דמי ורבינו האי קשר של תפלין שבראש מכניס רצועה בעניבה שיהא ב' רצועות שוין ומאריך של שמאל וכופל שני ראשי רצועות למטה ונוייהן לחוץ ומכניס עניבה של שמאל בימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה מלמעלה ומביא ראשי רצועות בימין ומכניסן בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כמין ד' נמצאת [דף נט טור ד] רצועה ארוכה לימינו. וש"י מניח רצועה בעניבה שהיא בית רצועה מימין לשמאל וכופל ראש הרצועה מלמעלה ומאריך עליו ומוצאו (של) שמאל ומחזירו מלמטה שלשה פעמים מימין לשמאל ומכניסו בעניבה ונעשה כמין יו"ד: