ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
ח"כ"מ"ה · אות ק - קידושין
[דף עה טור ג] קידושין ומקומה אחר קבלנות. בת'ש'ק'ף ונחלק לג' חלקים. האחד במה ניקנית. והשני ענין הקונה ושליח. והשלישית ענין הנקנה ושלוחה.
החלק הראשון
בכסף דתנן האשה ניקנית בכסף וכו'. ת"ר בכסף כיצד נתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי. הרי זו מקודשת. וכתב רב אלפס וכן אם נתנה היא ואמר הוא אינה [דף עה טור ד] מקודשת. מסתברא משום הכי לא תני לה בבריתא משום דתלייא באדם חשוב כדאמ' לקמן אמר רבא הילך מנה ואיקדש אני לך מקודשת ואוקימנא באדם חשוב. אבל איניש דעלמא ספיקא וחיישינן מדרבנן בנתן הוא ואמרה היא וכתב ר"ח דא"ל האיש בההיא דקבל האי מתנה מינך מקודשת לי נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוה וחיישי' מדרבנן וצריכה גט. אבל אם א"ל הרי אני אישיך הריני בעליך לית כאן בית מיחוש דכתב כי יקח. ולא שיקיח עצמו וכן בגירושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי הרי את לקוחתי מקודשת: מיוחדת לי מיועדת לי צלעתי עזרתי נגדתי. סגורתי תחתתי עצורתי תפוסתי סלקא בתיקו ולחומרא היה מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין. אבל אין עסוקין באותו ענין אפי' מענין לענין ובאותו ענין צריך לפרש. ירושלמי מיהו צריך לפרש זה גיטיך ואלו קידושייך ומסת' אפי' אין עסוקין באותו ענין ואמר לה הרי את מקודשת לי במנה זו בלישני דקידושי מעלי וקיבלה עליה מקודשת ולא מצי' למימר בפקדון קיבלתינהו וקידושי מעלי נינהו. אבל היכא דאמר לה בלישנא דמיבעיא לן היכא דאין עסוקין באותו ענין לאו כלום הוא היכא דעסוקין באותו ענין ואישתיקה הוו קידושי מעלי. אבל היכא דא"ל בהנהו לישני דמיבעי' לן מיבעי' לן ולא איפשיט' וצריכה גט ומה שכתב הרב המחבר דאיכא ספיקא דרבוותא לא איתברר לן וכתב היכא דאין מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה ואמר לה בלישני קידושי מעלי ואמרה האשה שלא הבינה צריכה גט אבל האשה מודה הוו קידושי מעלי ורש"פ ליה היכא שאין מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה אפי' אמר לה בלישני מעלי לאו כלום הוא ואמר אביי המקדש במלוה אפי' בשטר והיא בעינה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת. ואוקימנ' דארווח לה זימנ' ופר"ש כ"ש אם מחלה לה המלוה ואמר לה בההיא הנאה נמי מקודש'. וקשיא לי אמאי איצטריך לאוקומיה דארווח לה זימנא לוקמה דמחלה לה מלוה גופיה ועוד מקדש כמלוה דקאמר רבא מחילת [דף עו טור א] מלוה היא ומסתברא מחילת מלוה דקאמר רבא דאמר לה הרי מלוה לך מנה עד זמן פלוני על מנת שתתקדשי לי בההיא הנאה וכיון דלא קייץ לאו רבית היא אלא אבק רבית עד דאמר לה ארבעה בחמשה. אבל רבינו אבן מגש אמר דווקא דארווח לה זימנא במלוה דמעיקר' דאבק רבית הוא ומותר חדא דאין יוצאה בדיינים וקנין אית לה בגוויה ועוד כי גזרינן באבק רבית בממון ממש אבל בדיבור לא ומאי דדמיא ליה כגון קנין אשה לא גזרו רבנן אבל במלוה דהשתא כיון דמתני מעיקר הלואה רבית קצוצה היא וצ"ע וכן בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת עד שיוסיף לה נופך משלו דקיי"ל כר' יהודה הנשיא דאמר מלוה ופרוטה דעתיה על פרוטה דהא רבא נמי אמר ש"מ דר' אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וכיון דקיי"ל מלוה ברשות לוה קיימא להוצאה אף על גב דלא הוציא ממנה כלום אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה. אבל לא הוסיף לה נופך משלו מלוה היא. ואף על גב דאמר המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת ומסתב' דאם אמר לה התקדש' לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ירושלמי רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר לה בפקדון שיש לי בידך מקודשת. אבל אם אמר בכל מה שהפקדתיך אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין. והמקדש במלוה שיש עליה משכון. ומסתבר לא שנא משכון דעלמא. ולא שנא משכון דידיה כיון שאמר לה התקדשי בכסף שיש לי על זה המשכון מקודשת דמאי שנא האי מהאי. אבל משכון דידיה דאמר ליה התקדשי לי במנה והניח לה משכון אחר מיכן אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן וה"ה בזביני ועבדים וקרקעות שניקנין בכסף כדאמר בההיא אמתא וכו' ואמר פריטי אין כאן מנה אין כאן. ומסתברא דאי איכא קנין או חזקה בדפריש קני. והדא סברא דילן אבל רבי' אבן מגש [דף עו טור ב] משכון דידיה אינה מקודשת כלל במשכון דאחרים מקודשת: וקשיא ליה אם מתקדשת במשכון של אחרים משום דרבי יצחק דתתקדש במשכון דידיה שהוא קניינו וניחא ליה כי מקדשה במשכון אחרים אינו עשוי לחזור אצלו. ובעל המשכון פודה אותו מאשה עצמה. שקידש אותה בזכות שיש לו על אותו המשכון אבל קידשה במנה והניח עליה משכון אותו משכון עשוי שיחזור אצלה כשיפדה אותו ממנה. ונמצא שלא קידש אותה אלא במלוה שיש לו עליה בלבד ומשכון דעלמא דאמר דמקודשת שמא מישכנו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק והשתא דקי"ל כרב יוסף אפי' מישכנו בשעת הלואתו נמי קני גניבה ואבידה דהא קא מתהני פרוטה. ולסברא דרבוותא כהדדי נינהו ואמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי קי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנית בחליפין. ש"מ דסתם חליפין ע"מ להחזיר הוא. ואמר רבא תן מנה לפלו' ואקדש אני לך והא ליך והתקדשי לפלו' ותן מנה לפלו' ואקדש אני לו. מקודשת בכולהו וכתב ר"ח קיבלתי מרבותי. ל"ש כי יהיב ליה שמעון ההוא מנה. ולא שנא כי לא יהיב ליה. ול"ש כי שוייה שליח בעדים ול"ש כי לא שוויה ואפי' ארצי קמיה ואזל וקידשה מדיליה מקדש' ולא מישתרי' אלא בגט. וכן הילכתא וכן כתב בעל הלכות. אפי' ארצויי ארצי ליה. לכי איתידע ארצויי גמרי להו קידושין. (ודאי לא ידעי' דשוויה שליח בעדי' ואית עדים אי הויא הדרניתא בתר כן איכא למיחש לקידושי) ולא קא מישתריא אלא בגט. ודקאמרי הנהו בי תרי דשתי חמרא תיתי צופי דבבל וכו' והילכתא כרבינא ועד כאן לא קאמר רבינא אלא דלא חיישי' שמא נתרצה הבן. הא וודאי ידעינן דארצי הבן קמי אבוה ואזיל וקדיש תפסי קידושי. ומסת' דאע"ג דלא ארצי אלא בתר דקדשה אודעיה לההוא גברא ואירצי בעדי' מקודשת אבל לא ארצי. כתב הרב המחבר כיון [דף עו טור ג] דשלא מדעתו קידשה לראובן. לאו קידושין הן כלל. ותמיהא לי דכ' בפסקות דהרב צרפתי נר' דברי שאם אמר' לו תן מנה על גבי הסלע ואקדש אני לך מקודשת ובההיא הנאה שעושה רצונה בשוה פרוטה גמרא ומקנייא נפשה מידי דהוה אתן מנה לפלו' או לאדם חשוב דמקודשת ולא דמי כלל. והיכא דאמר הילך מנה ואקדש אני לך דהיינו נתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב. כדפריש' לעיל. והילכתא שיראי לא צריכי שומא. אר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת. מאי טעמא כיון דאמנה יהב לה דינר. כמאן דאמר ע"מ דמי א"ר הונא וכו'. וכתב רב אלפס דוקא מנה סתם אבל מנה זה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר אחרון הרשות בידו ומסתברא אפי' מנה סתם והיה מונה והולך וחוזר כרב אשי ובנוסח' דרב אלפס דלא גריס בה רב אשי אמר מונה והולך שאני. אבל לנוסחא דידן דגרסי' בה רב אשי אמר הילכתא כרב אשי ואפי' במנה סתם ואי אמר במנה זה ומצא בהן דינר של נחשת אינה מקודשת היכא דלא ידעה ביה. אבל ידעה ביה מקודשת ואם נמצא בו דבר רעוע דנפיק על ידי הדחק מקודשת. וכ"ש אם השליכתו לפניו ואמר ליה הא ממונא קמך התקדשי לי תנם לאבא ולאביך או לפלו' אינה מקודשת שיקבלם לי מקודשת תנם על גבי הסלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת סלע של שניהן סלקא בתיקו. התקדשי בככר זו תנהו לכלב אינה מקודשת כלב שלה מקודשת אם היה כלב רץ אחריה סלקא בתיקו תנהו לעני אינה מקודשת ואפי' הסמוך עליה. וקי"ל שדי מישדא הב מיהבא אינה מקודשת וה"ה מישדא והב דאינה מקודשת ההוא דקדיש בציפתא דאסא אמר ליה והא לית ביה שוה פרוטה וכו' הוי שתיקה דלאחר מתן מעות וקי"ל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום ואסיקנא דלא כרבא דאיכ' למימר כרב הונא בריה דרב יהושע דאי איתא דלא ניחא ליה לישדינהו וחיישינן ולחומרא והילכתא אי בשעת מתן מעות אישתיק הוו קידושין. ואי אמר לה כנסי סלע זה בפקדון ואח"כ אמ"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות אי יהיב לה בתורת פקדון [דף עו טור ד] ואמר אין הוי ואי לא לא הוו קידושי קידושין כלל. אבל יהיב לה בתורת קידושין ואישתיקה ספיקא וחיישי' ההיא דמזבנה וורדי אתא גברא חטף חדא מינה וכו' עד אמר רב נחמן יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ודוקא בדלא שדיך. אבל שדיך אפי' בגזל דידה מקודשת. דתניא קידשה בגזל וחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת ואוקימנא בדשדיך ובדלא שדיך נמי דוקא אישתיקא אבל אי אמרה אין אף על גב דלא שדיך הוי קידושי כדמוכח התם ודוקא בגזל דידה אבל בגזל דעלמא אף על גב דשדיך לא הוו קידושי כדאמרי לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה. ייאוש בעלים והמקדש בגזל אינה מקודשת. ונהגו לקדש בטבעת שאולה איכא דמדמי לה למתנה על מנת להחזיר ובאשה אינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם שאלה ל' יום בההוא הנאה מקדש' ומסתברא דלא עבדי בה עובדא. ובשער דייקינן דסתם שאלה זמן מועט הוא עד דאמר להי בפירוש שואל אני כלי זה בטובתך שאמר שמואל שואל אדם בטובו לעולם בכסף בית שמאי אומר בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומר בפרוטה ובשוה פרוטה ויהיב רב אלפס שיעור כדכתב בהלכות דיליה. אמר שמואל המקדש בתמרה אפי' עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישי' שמא שוה פרוטה במדי והא דתנן בפרוטה ובשוה פרוטה התם קידושי ודאי והכא קידושי ספק נינהו וצריכה גט ומדאמרי בההוא עובדא אצריך גיטא כשמואל ובחיבור חדש נר' לי קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים אינה מקודשת כלל. שהרי אינו מגיע למקום אחר עד שיפסידנו ודבר של טעם זה וראוי לסמוך עליו וטעם חיצוני הוא שהרי אין אומר אם יוליך תמרה למדי ישווה פרוטה אלא שמא שוה תמרה זו פרוטה במדי היום וא"כ מקודש' היא בזו הפרוטה שהרי היתה מקודשת במדי דא"כ אף תמרים יפסידו וכדאמר לכל מילי מעלי עתיק' לבר מתמרי אלא יש טעם אחר לא אמרו אלא תמרה שאין מציות במדי וכגון שקדים ורימונים ופירות שאין יוצאין במקום אחר והן ביוקר אבל תבשיל וירק או כיוצא בהן בכל מקום מצוי אינה מקודשת כלל המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל מקודשת. [דף עז טור א] אבל המקדש במלוה ובעל אינה מקודשת ואינה צריכה הימנו גט האומר לאשה התקדשי לי בתמרה התקדש לי בזו ובזו אם יש באחת מהן כו'. היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. ואוקמ' רב אמי מאי עד שתהא באחת מהן עד שיהא באחרונה שוה פרוטה אבל קמייתא לא כיון דאכלה מלוה היא ומקדשה בפרוטה בתרייתא דמלוה ופרוט' דעתיה אפרוטה אבל היכא דמונחות אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואף על גב דבקמיית' לית בה שיעור קידושין לא תימא מעות מתנה נינהו מידי דהוה אמקדש אחותו אלא הוו כמו מעות בעלמא וחוזרין ומיצטרפין עד האחרונה ולא בעי באחרונה שוה פרוטה דאי מעות מתנה נינהו אפי' מנחת נמי לימא עד שתהא באחרונה שוה פרוטה וכיון דאמר התקדשי לי בזו ולית בה שוה פרוטה הוה ליה כמקדש אחותו והיינו דקאמר ש"מ תלת המקדש שתי נשים בפרוטה או אחת בפחות משוה פרוטה אף על פי ששולח סבלונות לאחר מיכן אינו מקודשת איתמר רב הונא אמר חוששין וכן אמר רבא פר"ש שקידש אחת ונתרצית ושלח לה סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט הימנו מן הראשון ואנו קיבלנו חוששין לסבלונות חוששין שמא מתחילה קודם סבלונות קידשה ואם ידוע שלא קידשה לאו כלום הוא והכי מסתבר' מדקאמר באתרא דמקדש והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישי' ואם מיעוטא מקדשי והדר מסבלי ורובה מסבלי והדר מקדשי חיישינן למיעוט'. ונוסח' דילן גיר' אחרת המקדש בערל' ובכלאי הכרם וכו' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת וה"ה בנותר ופיגול וחמץ בפסח והאי דלא תני להו משום דלא דמו להדדי דהני בני שריפה נינהו אבל ע"א ויין נסך וחומץ של עכו"ם ומוקצה לע"א ועורות לבובים. ותקרובת ע"א דאינון בכלל ע"א ושביעית לעולם אסור והאי דלא תני להו משום דלא הוה מצי למיתני בהו ומכרן וקידש בדמיהן מקודשת לפי שכל אלו תופסין דמיהן וגרסינן בפסחים [דף עז טור ב] המקדש משש שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדניית' אין חוששין לקידושי' ורש"פ אף על גב דאיהו איסור למיתהני מיניהו מיהו הנאה לגבי אחרינא שריא ודוקא קידושי אשה. אבל איתהנויי מיניה אסור מדרבנן והא דקתני קידש בדמי' דיעבד אבל לכתחיל' אין לקדש בהן לפי שהוא נהנה מהן שקנה בהן את האשה ודוקא אשה אבל אם קנה בהן חפץ אסור ליהנות ממנו ודוקא לעצמו אסור. אבל לאחרים מותרין דאם כן אשה אמאי מתקדשת. הא לא מצי מיתהנויי בהו מדרבנן אלא לאו ש"מ דמותרין לאחרים אבל לא לו וצ"ע: בשטר מנא לן דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר מקיש הוייה ליציאה וכו' הדא דתימא בשטר שאין בו שוה פרוטה כו' מדקי"ל עידי מסירה כרתי בלא עידי חתימה כשר המקדש בשטר חוב של אחרים איכא לעייוני. דהא קאמר לקמן קשיא דר' מאיר אמר רבא אמר רב נחמן בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס בתך מקודשת לי וכו' אף על פי שאין בו שוה פרוטה מקודשת מדעתו פי' מדעתו שנתן לה האב רשות לקבל קידושיה. כדגר' אמר רבא א"ר נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי בר' יהודה והרב כתב מדעתו שנכתב לדעת האב ואיכא מ"ד אף על פי שהגיע השטר ביד האב צריך שיגיע לידה ולא נהירא לן כתב לה על הנייר או על החרס וכו' מקודשת והיא שבגרה ואיכא מ"ד היכא שע"י אביה בעינן שיגיע הכתב לידה וקי"ל דבעי לשמה ואם כתבו לשמה ושלא מדעתה פלוגתא דרבא ורבינא ור"פ ורב שרביא ופסק ר' אלפס כר"פ ורב שרביא דאינה מקודש' ואיכא דמייתי ראי' מיהא דלעיל דקאמר מדעתה וליתה דמדעת' דקאמר שהיא עשאתו שליח הוא דקאמר והאי מדעתה דהכא כתבו הבעל שלא מדעת האשה בעל הלכות אמר דהילכתא כרבא ורבינא ואנן כתבינן מאי דסבי' לן במאמר שביעי בחלק השני ונקיטינן לחומרא ירושלמי א"ר יוסי ק"ו לבת חורין שתקנה בחזקה מק"ו ומה שפחה כנענית שאין ניקנית בביא' ניקנית בחזקה זו שניקנית בביאה אינו דין שתהא ניקנית בחזקה ת"ל ובעלה בביאה היא נקנית [דף עז טור ג] ואינה ניקני' בחזקה וכי היכי דמקשי' הוויה ליציא' לגבי לשמה הכי נמי לענין תלוש כדמוכח בפ"ק דגיטין דמקשי' והא איכא מחובר ואסקינן מילתא דאיכא בקידושי' לא קתני ביאה מנא לן דכתיב ובעלה מלמד שהאשה ניקנית בביאה ולא איצטריך לפרושי מילי דביאה דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ובשוק' אמר רב הונא חופה קונה מק"ו וכתב ר"ח הא דרב הונא ספיקא הוא דהא פריק כל מה דמקשי רבא עליה:
החלק השני
ענין הקונה ושלוחו האיש מקדש בו ובשלוחו וכו' א"ר יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו אבל ברישא איסור' נמי איתא כדר' יהודה א"ר דאמר רב יהודה א"ר אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה וכו':
שליחות מנא לן כדתני' ושלח מלמד שהיא עושה שליח. וכתב ויצאה והיתה איתקוש הוויה ליציאה. ש"מ דשליח גיטין וקדושין דינן שוה וכבר פירשנו בענין שלישות ותניא ר' יהושע בן קרחה וכו' ולדבר עבירה אין שליח שקי"ל אין שליח לדבר עבירה ירושלמי נר' הדברים שעדיו הן שליחיו כשקידש בשטר אבל בכסף נעשו כנוגעין בעדותן כו' התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצ' דבש של דבש ונמצא יין בדינר של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף וכו' וקי"ל כרבנן ואפי' הטעה לשבח ממון אינה מקודשת וכ"ש לשבח יוחסין ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר ירושלמי ניחא כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן לא בעי' טריחות' דכהונה אלא עני ונמצא עשיר וכו' התקדשי לי בכוס זה תני חדא בו ובמה שבתוכו ותני' אידך במה שבתוכו ולא בו לא קשיא הא במיא הא [דף עז טור ד] בצהרא הא בחמרא פי' רבוותא בו ובמה שבתוכו שמן דחשיב במה שבתוכו ולא בו וכו' פר"ש שמן שמסתפק הימנו במעט מעט צריך לו הכל ובו ובמה שבתוכו וחמרא מה שבתוכו ולא בו. בו ולא מה שבתוכו מייא ע"מ שאני קורא כו' בהלכות עד למען תפוש את בית ישראל בלבבם ובכולן שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת וכן היא שהטעהו וגברא דקדיש על תנאי אי לא אתינ' עד זמן פלו' ליבטלו קידושי ולא אתי: בעו מן קמיה רב שמואל ריש כלה אי יש אונס בקידושין. וגרסינן בירושלמי כדכת' בגט ובתשובה מאן דקדיש מהני נשי דאיסור קדושה כגון כהן שקידש גרושה ודומה להן הקידושין לטיבועין ניתנו לא שנא היכר ול"ש לא הכיר דהא תפסו בה קידושין. וצריכה גט וקטן בן תשע שנים ויום א' שקידש אין קידושיו קידושין ואפילו קידשה כשהוא קטן ושילחם (בלונות) [סבלונות] לכשהגדיל אין חוששין לקידושיו עד שיקדש משיגדיל שיהא בן י"ג שנה ויום א' ויביא ב' שערות ואם נשא אשה בנתיים והוליד בנים בניו כשירין ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט וכן כ' רב יהודאי גאון וכדתנן בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ואם נשא אשה ומת הרי זו פטורה שאלה זו צריכה עייונא גרסי' בפ' חזקת הבתים אמר אמימר אמר תלוה וקדיש קידושיו קידושין מר בר רב אשי אמר אהא לאו קידושין נינהו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן ורב אחא ובעל הלכות לא פסקו הלכו' כמאן ומסתברא דהלכה כרב אשי דבתרא הוא ורבינא נמי אמר תניח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ש"מ דהילכת' כוותיה והא דאמר [דף עח טור א] גבי האשה נקנית מדעתה אין בעל כרחה לא דלא אירצית אבל אירצית לבתר הכי איכא למימר דהוי קידושין באמירה וע"כ לא פליגי אלא דתליוה לאיתתא וקדיש. אבל תליוה לגברא וקדיש לכולי עלמא לא היו קידושי כדאיתא לעיל במודעא כותי שקידש הוה עובדא ואצרכוה גיטא מר רב יהודאי גאון ומר רב שמואל ריש כלה ובר מומר דאיתיליד מגויה לא תפשי קידושין מומר גופיה תפשי קידושי דגרסי' בבכורות בסוף גמרא דעד כמה גר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחר ואפי' נחשד לכל התורה כולה הרי הוא כישראל מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ובפרק החולץ גרסינן גר שחזר לסורו הרי הוא כישראל מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ומדקאמר קידושיו קידושין ולא קאמר חוששין. ש"מ מדאורייתא תפשי קידושין והילכתא נמי גיטיה נמי גיטא הוא דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואי נפלה לקמיה יבמה חליץ לה דאע"פ שחטא כו' כדגרסי' בסנהדרין וכן מצינו בתשובת ר"ש ואפי' יש מומר ולחלל שבתות אבל בתשובות דקמאי משום דחילל שבתות אינו כישראל שנ' ביני ובין ישראל כל המשמר נקרא ישראל ותניא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל תנן מן המומר ליין נסך ולחלל שבתות בפרהסי'. הילכך מחלל שבתות בפרהסי' עכו"ם הוא וקידושיו לאו קידושי ומסת' דגוים שבח"ל לאו עע"א הן האידנא לאו מומר לע"א ודין מחלל שבת בפרהסי' ליכא בעבודת קרקע וקידושיו קידושין וגירושיו גירושין והיכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן כתבנו בהילכות עדות וכתב רב אלפס בתשובות דפסולי עדות דאוריית' דמו והיכא דקדיש על תנאי בעינן תנאי כפול כר' מאיר גרסינן ביבמות פ"ק עכו"ם שקידש בזמן הזה וכו' כדאיכא בהלכו' [דף עח טור ב] המקדש בעד אחד לא עשה ולא כלום ירושלמי ר"ש בר אבא אייתי גיטא ונתנו לה אתא עובד' קומי ר' יוחנן. אמר אין עד אחד באשת איש כלום גרסינן בנזיר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אותו המשלח אסור בכל נשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו. אמר רבא ומודה רב באשה שאין לה לא אם ולא בת ולא אחות פשיט' וכו' המקדש אשה ובתה וכו' איתמר קידושין שאינן מסורין לביא' שאמר אחת מבנותייך מקודשת לי או אחת מאשה ובתה או שיש לה שלש בנות וא"ל בתך מקודשת לי ולא פי' איזו דומיא דפלוגתא דר' ורבנן במי שיש לו שתי בנות רבא אמר לא הוו קידושי אביי אמר הוו קידושי וקיימא לן כותיה ביע"ל קג"מ ובמי שיש לו שני כיתי בנות קיימא לן כרבי יוסי דאמר כולן מותרות דלא מפי' איניש נפשיה לספיקא ול"ש הוכרו ול"ש לא הוכרו ול"ש שלש כיתות ול"ש כת אחת גדולה גדולה ממש קטנה קטנה ממש דקיימא לן כר' מאיר ור' יוסי הלכ' כר"י וביריאי' פסק כר"מ בחומריותיו ולא נהיר' לן שאלה לרבינו סעדיה שמעון שידך אחת מבנותיו של ראובן ובא שמעון בבית הכנס' ואמר לראובן סתם בתך מקודשת לי והיו שם תלמידי בני מר רב נתן. ואמר לשמעון צריך אתה ליקח שני גיטין לשתי בנותיך לפי שלא פירשה. ואמר ראובן על דעת קידושין הראשונים קידשתי ועדים מעידין שלא שידך אלא פלו' ואמרו התלמידים הרי היה יכול לחזור בו מן הקידושין ואתה יכול לחזור ולומר לא קידשתי אלא פלו' והשיב לו ואמר אילו אמר אחת מבנותי היתה חלוקת אביי ורבא והילכתא כוותיה דאביי דהוו קידושי. אבל עכשיו שאמר סתם בתך מקודשת לי אפי' לרבא דאמר לא הוו קידושי הכא הוו קידושי ולא סמכינן על קידושי שמעון ולא בריר [דף עח טור ג] לן האי תשו' ומסת' דאפי' בלא שידוכין האב נאמן לאסור את בתו וכ"ש ששידך ועובדא דרב אחא משבח' סתר לה לההיא. מעש' לראובן שהיו לו ארבע בנות ושמעון קידש אחת מבנותיו. ונתן לו קדושין סתם על א' מבנותיו ולא פירש למי הי' נוטל ואמרו שהבנות הן מי"ג שנה ולמעלה ואינן ברשות אביהן ואינן מקודשות. ואותן שהן ברשות אביהן לקדשו נאמן לומר לזו נתכוונתי ועל זאת קיבלתי הקידושין ואם אמר איני יודע שכבר שכחתי כולן אסורות. וצריכות גט מאותו האיש וא"ר ש"מ ממתני' ג' ש"מ המקדש בפירות שביעי מקודש' וקידשה בגזל אינה מקודשת ואפי' בגזל שלה כו' כבר כתבתיו למעלה וש"מ אשה נעשית שליח לחבירתה במקום שנעשית לה צרה ירושלמי בגיטין הדה אמרה שהקרוב נעשה שליח ירושלמי לא הוחזק השליח בפ' האומר בעדי' הוא אומר לעצמי קידשתיה והי' אומר' לראשון השני כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני והוא כאומרת לראשון קידשתני. והיא אומר לא קידשתיך אמרה איני יודעת חזקה לשני הוחזק השליח בעדי' הוא אומר לעצמי קידשתי. והיא אומרת לראשון קידשתני חזקה לראשון אמרה איני יודעת שניהן נותנין גט ואם רצו א' כונס וא' נותן גט האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית. והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני אלא שנוהג בו מנהג רמאות. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום וכו' לא בא אחר וקידשה בתוך ל' יום רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אף על פי שנתאכלו המעות לא בא אחר וקידשה מהו. ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור רב זביד מתני להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקבל לה קידושין והלכה וקידשה לעצמה וכו'. לא קידשה עצמה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת והילכת' כר' יוחנן אפי' בקמייתא. ואף על גב דאיכ' למימר שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי. אפי' הכי אתי דיבור ומבטל דיבור שיש בו מעשה כל שהו ומסתבר' דחזרה בה דקאמר שיש עדי' שחזרה בה קודם שקידשה השליח ובטל השליחות אבל לאחר מיכן לא אתי דיבור ומבטל מעשה ואין ביטול אלא בפני עדים כדאית' בשליחות דגט אלא דאיכא למימר היכא דאיכא קנין קנין עדיף מנתינת מעות ליד האשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה קנין שאין לאחר קנין כלום כדאמר גבי מחשב' דטומאה [דף עח טור ד] שאני מחשבה דטומאה דכמעשה ממש דמי. אבל בלא קנין. אתי דיבור ומבטל דיבור. עד שיתקיים המעשה. והא דאמר לא בא אחר וקידשה בתוך ל' יום. וחזרה בה. דווקא בתוך ל' יום. אבל לאחר ל' יום לאו כל הימנו והוא הדין בשליח גט. דאתי דיבור. ומבטל דיבור שיש בו מעשה כגון הא דאמר מהו לחזור ולגרש בו שהבעל צוה לכתוב הגט וחתמו עדים ושלחו ע"י שליח ומבטל בדיבור גרידא והא דקי"ל כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו לאו משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור אלא משום דס"ל מתורת שליח ביטלו מתורת גט לא ביטלו והילכתא אדם מבטל שליחותו בדברים וכתב הרב המחבר והיכא דיהבה איתתא רשות לשליח לקדשה ואחלת שליח לגברא וכד אתא חזרה בה ואמרה לא ניחא לי דאקדש פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש. דרבי יוחנן סבר מצייא הדרה בה אתי דיבור ומבטל דיבור כי קאמר דמצייא הדרה בה דוקא בתוך ל' יום אבל לאחר ל' גמרו לה קידושין דידה ולאו כל כמינה דהדרה בה וצריכא גט ולא דייק מקודשת לשני וקי"ל כרב דאמר מקודשת לשני לעולם האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו עד לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום פסק רב אלפס מקודשת ואינה מקודשת לעולם כרב ולא איתיה לאביי ולרבי יוחנן. ובעל מתיבות כתב הילכתא כרב ומאי לעולם דלא פקעי קידושי שני אלא בגט ואייתי נמי הא דאביי ור' יוחנן והכין כתב אמר אביי ולטעמיה דרב אם בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו וכו' ור' יוחנן אמר אפילו מאה תופסין בה מ"ט דרבי יוחנן ובעיא גט מכולהו וחולצת ואינה מתייבמת וצריכא עייונא. היכי לא אייתי לרבינו האיי פלוגתא דאפשר דאיתיה לרב ואיתיה לרבי יוחנן איתיה לרבי דילמא חזרה הוא ולא פקעי קידושי שני אלא בגט דילמא תנאה הוא ואפילו תנאה הוא תפשי קידושין כולהו דכל חד וחד לחבריה שם רווחא כי היכי דליתפסו קידושין בגו זימניה לכל חד וחד ואף על גב דשייור דקידושין לאו כלום הוא כדאיתא בפרק המגרש ה"מ חצייך מקודשת לי וכגון חוץ מפלוני אבל הכא כי קא תפסו קידושין דהך לא תפסי קידושין דהך ראשון ודשני דהא בסוף ל' תפסי כולהו וההיא שעתא לא שיורא הוא לגבי קידושין [דף עט טור א] האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז מקודשת והיא תתן. איתמר רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשתתן והילכתא כרב הונא דקי"ל כר' דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולכשיתקיים התנאי איגלאי מילתא למפרע דקידושי מעליא נינהו ואם פשטה וקיבלה קידושין מאחר לא תפשי בה קידושין. והאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה בדבר של ממון תנאו קיים וקי"ל כר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיתה כהנת וכו' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי וכו' רבי יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת והילכתא כר' יוחנן הסנדלר וקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומסתברא כיון דר' אלעזר בן יעקב חשיב בהדי הנך דשיטת נינהו אידחי הא דרבי אליעזר בן יעקב. ואידחי הא נמי דאם אדם אמר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי ואפילו אשתו מעוברת והוכר העובר אינה מקודשת וצריכא עיונא ורבינו האיי בתשובה דאליבא דרבה לאו הלכה כר' אליעזר בן יעקב ואליבא דרב יוסף כמי שבא לעולם דמי ומסתברא טעמא דרבי אליעזר בן יעקב דלא מפיק לה מהילכתא ואיכא מאן דפסיק לחומרא וצריכה גט וש"מ דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי לאו בכל דוכתא וצריכה עייונא בבעיא דאיבעיא לן לכשיתלשו מהו אמאי לא דמיא לכשתלד דקנה ועל מנת שאדבר עליך לשלטון. ואסיקנא כל על מנת דתנינן במתני' דיהיב לה הוא ובעינן דליתיב לה שוה פרוטה אבל בשכר לא וישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת האומר לאשה קדשתיך וכו' איתמר מבקשין הימנו ליתן גט כו' ואוקימנא אסיפא ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה וקשיא לי הא ארוסה אין לה אלא היכא דכתב לה ואית דבעי למימר דוקא אלמנה ארוסה הוא דבעיא כתובה אבל גרושה ארוסה אף על גב דלא כתב לה אית לה כתובה מדגרסינן ביבמות [דף עט טור ב] פרק האשה קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש וכל אחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק והתם ודאי ליכא כתובה דאי איכא כתובה ליחזי בשמה דמאן דכתיבה כתובה. ומסתברא דאפילו ארוסה גרושה לית לה כתובה ומתניתין דהתם איכא למימר בששמותיהן שוות אי נמי דלא כתב בה שמה אלא קידש האשה בשטר בפני עדים ואמר לה הרי את מקודשת לי ואני אתן לך כתובה וירושלמי אוקמה לההיא דיבמות שקידש בשטר וכי היכי דאיכא שטר קדושין הכי נמי איכא שטר כתובה והכי גרסינן בירושלמי בד"א שקידשה בשטר אבל בכסף נותן גט וכתובה לזו וגט וכתובה לזו ומסתברא דלא גרסינן בה ביאה ואם קידשה בביאה קנסוהו חכמים ונותן כתובה לכל אחת ואחת והדבר ידוע שכתובה שכתב לאחת מהן אבודה וכל אחת ואחת אומרת אותי קידשת וכתבת לי כתובתי ואבדה כתובתי המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהן מודים לרבינו שמואל בן חופני בוגרת שעשתה שליח לאביה לקבל קידושיה וקיבלם ונתן לה והמירה אין לבעלה לתבוע מן האב כלום אלא הרי הוא כשליח דעלמא אבל אם רצה להשביע את האב שכל מה שקיבל נתן לבתו ולא נותן בידו שוה פרוטה הרשות בידו:
החלק השלישי
ענין הנקנית ושלוחיה האשה מתקדשת בה ובשלוחה והאיש מקדש את בתו כשהיא נערה. כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא. מסייע ליה לרב יהודה דאמר אסור לו לאדם שיקדש כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה רבי יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה ולא היא וקי"ל כרבי יוחנן דאמר מחלוקת בגירושין אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא. ופירשתיה בגט איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה רב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה גט וצריכה מיאון. ופסקי רבוותא ורב אלפס דליתא לדרב ושמואל ואפילו מיאון אינה צריכה ואף על גב דשדיך בעינא וקידושה תופסין [דף עט טור ג] באחותה ואי מאית ולית ליה זיקת ייבום כו' כדאיתא במיאון ומשמע הוא הדין לנערה דנערה וקטנה דינן שוה גבי קידושין כך כתב רבינו אלפס קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת רב אמר וכו' הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי והילכתא כרב אסי ומודה רב שאם מתה אינו יורשה מאי טעמא ממונא בחזקת מריה ומסתברא דכל ספק קידושין וספק גירושין אין הבעל יורשה נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה. אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב. ורב אסי אמר אביה ולא היא ואסיקנא צריכה קידושין לדעת אביה ופלוגתייהו אליבא דרב ושמואל וליתה מיהו איכא ראיה מינה ש"מ דמקדש נערה בלי דעת אביה. אף ע"פ שנתרצה אביה צריכין קידושין אחרים דהא אפי' לרב ושמואל דאמר צריכה גט וצריכה מיאון. חוששין שמא נתרצה האב. אפילו היכא דפיתה לשום אישות ונתרצה האב עכשיו צריכה קידושין לדעת אביה כ"ש למ"ד אפילו מיאון אינה צריכה ולא חיישינן שמא נתרצה האב. אף על פי שנתרצה האב עכשיו צריכה קידושין לדעת אביה. ומסתברא דפיתה לשום אישות דרך ביזיון קאמר דלא מהני ריצוי כדכתיב מהר ימהרנה לו לאשה אבל קידושין דעלמא דדרך כבוד הוא מסתמא כיון שנתרצה עכשיו איגלאי מילתא דמעיקרא ניחא ליה ולא צריכה קידושין כדאמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין הני מילי דרך כבוד אבל דרך ביזיון לא וכן דעת רבינו אבן מגש נוטה לדעתינו. כדכתב בגט מיאון. קידשתי את בתי קידשתיה וגרשתיה קטנה והרי היא קטנה כו' כדאיתה כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו כשהיא קטנה וכו' ואם אמר בב"ד קידשתיה וחזר ואמר לא אמרתי בפניהן הרי זו בחזקת מקודשת. אבל לא כפר באמירתו אבל אמר לא קידשתיה אם נתן אמתלא לדבריו נאמן ואם לאו אינו נאמן כדאמר באמירה אשת איש הייתי מי שיש לו שתי כיתי בנות [דף עט טור ד] כו' כדכתב בהלכות והלכה כר' יוסי והיכא דקדיש ראובן ברתיה בוגרת ולא שויתיה שליח וידיע מילתא דאבוה קידשה. ושמעון שדר סבלונות לברתיה דראובן. אף ע"ג דלית ליה לאבוה רשותא לקדושה אי קיבלונהו לסבלוני איכא למיחש דילמא מיצטבי' להנהו קידושין וצריכה גט מספיקא. ואף על גב דלענין ברא לא חיישינן לקידושי אבוהא כההוא גברא דהוה שתי חמרא תותי ציני דבבל וכו' שמא נתרצה לא חיישינן הכא איכא למימר איתתא בכל דהו ניחא לה ואפילו לא שדר לה סבלונות צריכה גט מספיקא והכי שדר גאון וקטנה בת יום א' מתקדשת בקידושי אביה כדפרישית בענין מיאון ובפסקא לית בה דעת לאבחוני בין צרור לאגוז אפילו מיאון אינה צריכה ובתשובה מי שקידש בוגרת צריך שיתן לה הקידושין בעידי מסירה ואם לא מסר לה אלא אביה והבת מצויה באותו מקום בשעת קידושין ואיכא למיחש דילמא מדעתה עבד או שמא נתרצית ואף ע"ג דלא מציא איניש לשוויה שליח לאבוה קי"ל דאיתתא בכל דהו ניחא לה וצריכא גט מספיקא איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה הוא בעצמה בעיר כו'. כדכתב בהלכות ואסיקנא דאתי ביומא דמשלם שתא. רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ומדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת. ושמואל אמר השתא דאתיא לסימנין והילכתא כרב אבל בתוך ששה ד"ה חוששין לקידושי שניהן ואם לאחר שש ד"ה הרי היא בוגרת לפנינו. בתשובה אחרת המקדש בוגרת שלא מדעתה חיישינן לקדושי אביה או לא והשיב פלוגתא דרב ושמואל היא דאיתמר קידשה אביה בדרך והלכה וקידשה עצמה בעיר וכו'. ומסתברא דלא דמיא לה כלל דלא פליגו אלא בתוך ששה ולא לאחר ששה דאי ביומא דמשלם ששה אי שתקה קידושין נינהו ואי מחתה היינו דרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו. גרסינן בפרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא: