אור ברסלב
ספר העיטור ח"כ"מ"ה › אות מ - מתנה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ח"כ"מ"ה · אות מ - מתנה

אות מ - מחילה

[דף נו טור ג] מתנה לשני דרכים האחת מתנת בריא והאחת מתנת שכיב מרע:

הדרך הא' - מתנת בריא

ופרשתיו במאמר שני ושלישי והיא ניקנית בכל קניני המקח וממכר ופסיקנא בשלישות גט דאי אמר בעדים כתבו ותנו מתנה לפלוני. הרי אלו יכתבו ויתנו ואין להן רשות לומר לאחרים שיכתבו ויתנו דקי"ל כרבא שליח מתנה כשליח הגט משום דמילי נינהו ואיכא מ"ד בלא קנין אבל בקנין לאו מילי נינהו וכן הילכתא גרסי' בפ' יש נוחלין אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירהו לו יצא לא החזירהו לו לא יצא הא קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וכן הילכתא מסתב' דוקא מתנה שאינ' בהערמה שנתן לו רשות לעשות בה המקבל כל הנאתו כל זמן שהיא ברשותו אבל מתנה שהיא בהערמה והנותן נותנה להנאתו ולא להנאת המקבל לאו מתנה היא כההיא דבית חורון דאמרינן התם כל מתנה שאם הקדישה אינה קדושה לאו שמה מתנה. ירושלמי כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה כלומר שלא נתנה לו אלא על מנת שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה ואיכא למ"ד לדעת בית חורון באתרוג לא יצא וליתה גרסינן בנדרים בפ' השותפין ההוא גברא דשמיט כיתנא אסרינהו לנכסי עליה א"ל ואי הוה בר ברך צורב' מרבנן ליקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות הוא ולא קני ורב נחמן בר יצחק אמ' קני על מנת להקנות קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן האי סודרא אי תפיש ליה לא מתפיש ועוד סודרא ע"מ להקנות מהשתא והלין נכסי אימת קני להו לכי הוו בר ברי' צורב' מרבנן לכי הוי הדר סודרא למריה אמר ליה רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון קני על מנת להקנות הוא ולא קני זימנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו ומסת' דרב אשי קיימא כוותייהו וקנייה על מנת להקנות לא קנה:

תשובה לרבינו אלפס הנותן מתנה לחבירו על תנאי שכל זמן שיצטרך קוד' מית' שיחזור בו תנאי ממון הוא וקיים וכשיתברר אצל קורביו ושכיניו שהו' צריך חוזר. אבל ראי' ברורה אין מבקשין ממנו ואין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין גרסי' בפ' חזקת הבתים האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה. היכי דמי טענה טמירתא [דף נו טור ד] א"ר יוסף דאמר להו לסהדי זילו ואיטמרו וכתובו ליה. איכא דאמר דלא אמר להו כתובו בשוקא ובבריתא. מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא ואסיקנא איבעיא להו סתמא מאי כלומר היכא דלא אמר להו כלל הילכתא כלישנא בתרא או לא ומסתברא הילכתא חיישינן כלישנא בתרא ואנן דלא חיישינן לסתמא. ולא אמרינן תובו בשוקא ובבריתא דלאו מנהגא דילן למיכתב בשטרא כתובו וחתומו בשוקא וברייתא כי אמר כתבו סתמא כתיקון שטרות קאמר מסתמא. אבל בימי רבוותא היו כותבין אבל ר"ח גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא בריית' והכי איתה בנוסחא עתיקא דילן כלומר אלא בסתמ' כתובו. והיינו דקאמ' איכא בינייהו סתמ' דאמר להו לא תיתבו ללישנא קמא כשר. וללישנא בתרא פסול. אבל היכא דלא אמר להו כלל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא חיישינן ולאו טמירתא הוא ואף על גב דאית בהו קנין מתנה טמירתא הוא ולא מגבינן בה אמר רבא והויא מודע' לחבירת' ולית' כדאסיקנא ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דיהיב. אבל הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא לי' דליקני ומסתבר' ל"ש טמירת' קדימא לחבירתה ול"ש טמירתא בתראה ול"ש בהנהו נכסי גופייהו ול"ש אחריני. ולא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי ולא שנא לאחריני ההוא דהויא טמירתא אפי' מודעא לא הויא וההוא פרהסיא מגבי ביה ואיכא נוסחא בההוא דגברא דאזל לקדושי איתתא ברישא כתבינהו לה והדר כתבינהו לבריה ואיכ' נוסח ברישא לבריה והדר לה ודייקו רבוותא מדקאמר סתמ' חיישינן ולא קאמר לא קני אלמא חששא הוא. ואיכא לדקדוקי עלה דמילתא כגון דפייס מינה חד גברא למיכתב לה מתנה וקא מדחי ליה זימנ' בתר זימנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובי ליה סתמ' דההיא ודאי איכא למיחש למתנתא טמירתא וכגון ההיא איתתא דלא בעיא מקדשא ליה עד דכתב לה וכו'. אבל כתב לה מדעתא דנפשיה ליכ' למיחש להאי חששא ולא מחזקינן להאי מתנתא טמירתא. וכן השיב רבי' אפרים וכתב דבמתנתא מעכשיו כיון דמטיא לידיה קמא ברשותיה ואיפרסמא מילתא ולא חיישי' לסתמא וכי חיישינן למתנה דהויא לאחר זמן היא. ואי הדר ביה מקמי דלימטי האי לידא דמקבל וקא טעין למתנה טמירת' איכווני טענתא טענה דהא לא מטא לידא דמקבל כי היכי דתתפרסם בהכי. והיכא דאמר להו לסהדי לא תגלו האי מתנת' עד דמטי זמן פלו' מתנתא טמירתא היא והאי דכתבו רבוותא שכיב מרע דאמר לא תגלו האי מתנתא עד לאח' מותי לאו מתנה טמירתא היא משום דמתנת שכיב מרע לאחר מיתה ובעידנ' דקא מקני ליה מילתא דעבידא לאיגלוי הוא ולא הוי טמירת'. אבל הכא בההיא שעתא דקא מקני ליה מתנה טמירתא הויא ולאו מתנ' היא לרב המחבר [דף נז טור א] איכא מאן דאמר מתנה טמירתא ממשעבדי לא גבי מבני חרי גבי וליתה גרסינן בפרק הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כו' מחוי רב יהודה כבר שית לתינוקת. וכבר שבע לתינוק. וטעמא משום כדי חייו מתנתו מאי. ואם יקנה מתנתו מתנה משום כדי חייו וכתב רבינו האי גאון במקח וממכר שאין לו למכור אלא משום כדי חייו ואם יש לו ממון הרבה ונתן לו ממנו מעט לסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר ואע"פי שאין צריך לכדי חייו ולא בריר לן דהוה ליה למימר בכדי חייו אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת ואפי' מטלטלין דאבוה ואסיק' בפ' מציאת האשה בשאין שם אפיטרו' וכן הילכת' ודווקא במטלטלי אבל במקרקעי עד שיביא שתי שערות כדאיתא בפ' מי שמת ולעדות עדותו עדות אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא אמר אמימר ומתנתו מתנה. כלומר אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר כיון שהביא ב' שערות מתנתו מתנה אפי' במקרקעי דאבוה ואיפסיק' התם הילכתא כאמימר ומסתברא אפי' יש אפיטרופוס מתנתו מתנה והרי היא כבן ך' שמוכר בנכסי אביו אפילו במקום אפיטרופיס דהא גדולה מן הנישואין אף על גב דאיכא שליש אם אמרה ינתנו לבעלי הרשות בידה להוציא' מתחת ידי שליש ק"ו מיד אפיטרופ' ואפי' גדולה מן האירוסין אי לאו דמצו' לקיים דברי המת הרשות בידה וש"מ אפיטרופ' שמינהו אבי יתומין או בית דין הרשות ביד היתומים הגדולים להוציא האפיטרופסות מידו. ירושלמי אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן אחר זמן. גזלן גזל גמור. וזוכה לעצמו וכו' ולעולם אין גזילו מחזיר עד שיביא ב' שערות וכו' כדכתב בזיכוי דבר מיצרא ומתנה באחריות דכתב דקנאי ודקנינא איכא [דף נז טור ב] מ"ד מתנ' כמכר ואסיקנ' ומכר מוציא מיד הלקוחות היכא דמכר אבל מיניה דידיה גבי ובתשובת הגאון דנותן מתנה לאחר מותו ולא נודע אותן הנכסים שהיו לו באותה שעה דינא הודאי והספק יחלוקו. בזמן שנודע שקנה אחרי כן ואם לאו הכל בחזקת מקבל המתנה והטוען שקנה אחרי כן עליו להביא ראיה גרסינן בפרק הזהב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו ודוקא במתנה מרובה אבל מתנה מועטת סמכא דעתיה וקי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה ירושלמי אמר רבי יצחק בר זבדא הרוצה ליתן מתנה ורוצה לחזור בו מותר לחזור בו. אלא בשע' שאומר צריך לומר בדעת גמורה רב מפקיד לשמשיה אימת אומר לך תתן מתנה לבר אינש ואי הוה מסכן תן לו מיד זאי עתיר אימליך בי תיניינות גרסי' בפ' השולח ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלו' נתתיה לפלו' הרי היא שלו אתניה לפלו' ד' אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר ר' יוחנן וכולן בשטר פר"ש האומר דקתני כותב שכתב בשטר אילין הלשונות למסור לו אבל במסירה לחודה חוזר אם לא קנו בקנין האומר נתתי שדה פלו' לפלו' והוא אומר לא נתן חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר. כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים מי אוכל פירות רב חסדא אמר נותן אוכל פירות רבה אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא באבא הא בברא באבא נותן אוכל פירות בברא משלשין את הפירות גרסי' בפ' מי שמת וכן היה רבי שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו כתב רבינו חננאל לית הילכתא כוותיה. אין אותיות ניקנות במסירה. וסברא דילן בשמתו הבעלים גרסי' בפ' השולח א"ר אבא בר אייבו אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבא מתנה [דף נז טור ג] לידו מתנה זו מבוטלת היא תיבטל אי איפשי בה לא אמר כלום. בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימין וקשיא לרבוותא נוסחא דכריתות דאיכא נוסחא דכתוב בהו איפכא ובנוסחא אחרינא בתרויהו דבריו קיימין ור"ח הביא לה ולא אמ' בה טעמא. ומסת' דאי איתא דנוסחא הכי איתה וכדפי' רבי' יעקב. לא הוה שתיק גמרא מיניה לאקשויי דידיה אדידיה ועל כרחין נוסחא דכריתות כנוסחא דגיטין וה"ג א"ר לקיש מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה ומ"ש מיהא דא"ר אבא בר אבא ואמרי לה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תיבטל. לא אמר כלום אי איפשי בה בטילה היא אינה מתנה. דבריו קיימין מאי לאו דבריו קיימין והדרה למרה וכו' והכי נמי גרסינן בגיטין והדין נוסחא עיקרית ומה שכתב הרב קרובינו ז"ל בה ובמסכת גיטין בטילה היא דבריו קיימין כגון שחב לאחרי' לא בריר לן ואיכא נוסחא דכתב בהו דבריו קיימין ולא דייק ואי נמי איכא למימר כולה כדאיתא בנוסחא דמסכת גיטין. דאי איפשי בה לא אמר כלום והכי גרסי' התם מאי לא אמר כלום וקני לה לא. לא אמר כלום והדרה למרה. והוא נמי לא קנה לה אלא כל המחזיק בה זכה בה וכלשון הזה מצאתי בהלכות של רב אלפס בגיטין גרסי' בכריתות אמר ריש לקיש מקבל מתנה וכו' איני והאמר ר' אבא בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנ' וכו' כדאיתא בגיטין מאי לאו לא אמר כלום וכו' אלא המחזיק בה זכה בה והכי סלקא שמעתא מיהו מסתברא מדקא מקשינן התם מהא דעבדי' ואמרי' התם בשלמא לרשב"ג קסבר כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלין לה מיניה הוא כי לא מקבלין מיניה הדרא למרא ש"מ דרשב"ג לא ס"ל דריש לקיש דאמר כל המחזיק בה זכה ואנן הא ברירנן לה בגיטין בפ' השולח לענין ממונא כת"ק ולענין גיטין כרשב"ג כדאיתא התם ורבותינו הגאונים פסקו דספיקא היא דאמר התם לא אמרו בה היתר משום כבודו של רשב"ג הילכך ספק היא גרסי' בפ' שנים אוחזין מצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים דייתקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר ת"ר איזהו דייתיקי וכו' כדאיתא במתנת שכיב מרע. שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם הא אמר תנו נותנין ואוקימנ' מתנת שכיב מרע בדידיה דבר מהדר וליכא חששא והאי דקתני מתנות איכא למימר חדא קתני דייתיקי של מתנות אי נמי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע קאמר. וברייתא דקתני דיתקאות אפותיקי ומתנות אף על פי ששניהן מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה. בבריא דלאו בר מהדר כדמפרש בגמרא ומתנה נמי במתנת בריא ממש ואף על פי [דף נז טור ד] ששניהן מודים לא יחזיר וליכא למיפרך והא אידי ואידי מתנה קתני דהא איכא לאוקומ' מתני' כדפרישית ואיכא מאן דפ' הא אמר תנו נותנין אשכיב מרע קאי דליכא למיחש ביה שמא כתובין היו והכי קאמר דייתיקי שכיב מרע מתנת בריא לא יחזיר דאיכא למיחש שמא כתובין היו הילכך כל היכא דאיכא למיחש חיישינן הא אמר תנו דליכא למיחש כגון בשכיב מרע נותנין ומסתבר' מהא פירושא דרב יהודא דשכיב מרע מצי למיעבד מתנה דיליה מתנת בריא:

כתב בכך וכך איך אמר פלו' הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בשוקא וברייתא והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואקניתי לפלוני דנן במתנתא שרירא וקיימא ביתא דילי ואילן מצרנהא לרוח מדינחא מצר פלוני ולרוח מערב' מצר פלו' ולרוח דרומא מיצר פלוני ולרוח צפוני מצר פלו' וכל מאן דיבני מצרנהא אילין יהבית ליה לפלוני דנן מתהום ארעא ועד רום רקיע עם כל זכותא דאית לי בגוה וכל עמלא ושבחא דאית לי בה ולא שיירית מינה קדמאי כלום וכדו השתא ליזיל פלוני האי וליחזיק בה ויהיבנא ליה ולירתיה בתריה למיקנא למירת ולאורותה ולזבונה ולמשכונה ולמיעבד מינה כל רעות נפשיה. וכל מאן דייתי ויקום ויערער על מתנה דא עלי ועל ירתאי בתראי לפנויי ולסלוקי כל ערערותא ולאוקמי מתנתא דא בידיה ובחזקתיה ובידא דאתי מחמתיה דברעות נפשאי צבי ובביטול כל מודעי יהבית ליה האי מתנתא פרהסיא מיומא דנן ולעלם דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מינה וכך אמר לנא פלוני דין אחריות מתנה דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי. אגב אמות קרקע באחריות וחומר שטרי מתנתא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא וכו' ואם יש לו אשה. אמר לנא פלנית ובעלה ומנהג בישיבה אפי' יש לו נכסים הרבה קונה מן האשה תחילה כדכתב במחאה ואם מטלטלי' הן יהיבנא ליה קרקע כל דהו בדירתא דילי ואגבן יהיבנא ליה מטלטלין כך וכך:

הדרך הב' - מתנת שכיב מרע

[דף נז טור ד] והן ב' דרכים: חולה כדרך כל הארץ והוא נקרא שכיב מרע. והב' הוא מסוכן ומצוה מחמת מיתה גרסינן בפ' י"נ האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ומסתברא כל היכא דעקר ירושה בפומיה ואמר לא יטול לא ירש אפי' אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו או [דף נח טור א] שאמר ינתן להם לא אמר כלום ואפי' לר' יב"ב דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בן ברוקא אלא היכא דאמר בני ירש סתמא ולא אמר לא ירש אבל אמר פלוני בני לא ירש מתנה על מה שכתוב בתורה ואי אמר פלוני לא ירש ולא הזכיר בני אלא פלוני ופלוני ירשו לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא דאפשר דלאו בריה הוא ואיכא מאן דס"ל דאי אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו דבריו קיימין כר' יוחנן בן ברוקא ולא נהירא לן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד מיעט לאחר והשוה להן את הבכור דבריו קיימין. ואי אמר משום ירושה לא אמר כלום. קשיא להו לרבוותא מכדי הא סתמא ד"ה היא. והא ר' יב"ב הוא דאמר על בן בין הבנים ירש כל נכסיו דבריו קיימין וריבה לאחד ומיעט לאחד משום ירושה אמאי לאו ניחא להו כר' יוחנן בן ברוקא דליכא בכור. ומתני' משום דהשוה להן את הבכור הוא דקאמר לא אמר כלום דהיכא דאיכא בכור אפי' ר' יוחנן בן ברוקא מודה כדתניא בברייתא לא יוכל לבכר והיכא דריבה לאחד ומיעט לאחד וליכא בכור לר' יוחנן בן ברוקא דבריו קיימין אפי' בלשון ירושה ודמיא להא דגרסי' שניתם במשנתכם כר' יב"ב. דתנן לא כתב לה בנין דוכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך וכו' ומסתברא דמתני' תרתין קתני וריבה לאחד ומיעט לאחד אף על גב דליכא בכור אי נמי בלשון ירושה לא אמר כלום דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בן ברוקא אלא בן בין הבנים סתמא ולא הזכיר ירושת אחרים אבל הזכיר בנים אחרים ומיעט ירושתם הוה ליה כמ"ד לא יירשו והא דאמר שניתם במשנתכם כר' יוחנן בן ברוקא כסברא דיליה הוא דאמר התורה נתנה רשות לאב להנחיל והילכך תיקנו ב"ד כתובת בנין דיכרין מאותו טעם. אבל האב לא ריבה ולא מיעט ולישנא דבי דינא [דף נח טור ב] דכתבי יתר על חולקהון דעם אחיהון ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה וספא רבוות' קמ"ל לא מיבעיא כי אמר איש פלוני לא ירש דלא אמר כלום ולא מיבעיא נמי כי אמר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים דקא עקר ליה מחלק בכורה ומחלק פשוט אלא אפי' השוה להם את הבכור דירושה קא יהיב לא אמר כלום והילכך מתני' ד"ה היא וש"מ היכא שיש לו ב' בנים פשוטי': ואמר פלוני בני ירש ר' זוזים ופלוני ירש את השאר אפי' לר' יוחנן בן ברוקא לא אמר כלום עד שיאמר בלשון מתנה כתב בין בתחילה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין לרבנן אף על גב דליכא בכור לר' יוחנן בדאיכא בכור ה"ד מתנה וכו' ואסיקנ' כרב ששת דאמר אפי' שתי שדות ושני בני אדם קנה ודווקא תוך כדי דיבור. אבל אחר כדי דיבור קיימא לן כריש לקיש. דאמר לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ויירשום: והילכתא תוך כ"ד כדיבור דמי לבד מע"א וקידושין ומחרף ומגדף האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין תניא א"ר ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמי' על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר ירש וחכמי' אומרי' לא יירש ומסק' הלכה כר' יוחנן בן ברוקא ודווקא דליכא בוכרא. אבל איכא בכור לא אמר כלום כדקתני בברייתא ומסתברא דאפי' איכא בכור ואמר איש פלוני בני הקטן ירש אותי כיון דלא אמר יטול פי שנים ולא השוה את הבכור לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא עד שיאמר פלוני בני לא ירש ולא [דף נח טור ג] יטול אי נמי ריבה לאחד ומיעט לאחד שהוא בנו ועוקרו משום ירושה בתורת ירושה תוספתא. כיצד אמר על בת הבן בין הבנים או על בן הבת בין הבנות דבריו קיימין וכ"ש בן בין הבנים ובת בין הבנות. אבל אמר על בת בין הבנים ואחות בין הבנות לא אמר כלום וזהו שאמר ר' ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמי' על אח בין הבנות ובת בין הבנים על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות כו' בעי רבא בבריא היאך ולא איפשיט ולא עבדינן בה עובדא אמר ר' אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו. לא עשאה אלא אפיטרופא:

תשובה מריש מתיבתא. דווקא דאית ליה בני דלא עשאה אלא אפיטרופא אבל לית לה בני מתנה מעליא היא.

תשובה לרבינו יצחק אלפס. דווקא שיש בשטר וכך אמר לנו פלו' כתבו לפלוני' אשתי כל נכסי. אבל אם היתה צוואה בלבד החזיקה בנכסים ואינה אפיטרופא ולא בריר לן פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפיטרופא בנו קטן מאי. אמר שמואל אפי' בנו קטן המוטל בעריסה איכא מאן דאמר דווקא דאיכא אחרים קטנים. אבל גדולו' לא. ולא נהירא לן וכתב ר"ח קשיא לן דהא קיימא לן אם אמר על תינוק בין הבני' ירש כל נכסיו נאמן. וטעם מפורש לא מצינו ויש לומר כפשוטן של דברים מתני' באמירה כדקתני האומ' ודשמואל בכתיבה ולא איתברר ליה הא דלקמן אמר ר"ה שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וכו' ואמר ליה רב נחמן גנבא גנובי למה לך. אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקא אימא הלכה כר' יוחנן דשמעתיך כוותיה אזלא אלמא ר' יוחנן בן ברוקא נמי בכתובות איירי ורב אלפס נמי הכי סבירא ליה דווקא אומר אבל כותב לא דהא קיימא לן כר' יוחנן בן ברוקא והא דרב הונא בשאר יורשין כגון בת בין הבנים ואח בין הבנים אבל בן בין הבנים לא עשאו אלא אפיטרופא בכתיבה כדאית' בהלכות [דף נח טור ד] ואיכא דמדחו ואמרי דר' יוחנן בבן בין הבני' דהוו אחים מאבא ולא מאימא והא דעשאו אפיטרופא דהוו אחים מאימא בלשון ירושה. והכא דקאמר כל נכסי לאשתי או נכסי לבני ולישנא דעלמא הכי איתא כדגרסי' אמר מטלטלין לפלו' והיכא דלא אמר לא לשון ירושה ולא לשון מתנה אף על גב דנכסי לך בעלמא לשון מתנה. ה"מ בשאר יורשין. אבל בבנו ואשתו לא עשאן אלא אפיטרופוס דלא עקרינן נחלה דאורייתא אלא בפי' ושוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא דאי נכסי לך לשון ירושה ליקני כירושה דבת בין הבנות ואי לשון מתנה ליקני דאפי' אחר בת קני. וכתב ר"ח הא דאמר לא עשאה אלא אפיטרופא אלא בדלא שייר פשיטא בנו ואחר אחר במתנ' ובנו אפיטרופא אשתו ארוסה ואשתו גרושה אשתו גרושה משום מתנה איבעיא להו בת אצל הבנים ואשה אצל בני הבנים מאי וק"לן כרבנן משום דרבא דאמר בכולהו לא קני לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה בעי רבא בבריא היאך ולא איפשיט תניא הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו ש"ח וכו' אסיקנא אמר רב נחמן הילכתא תקרע כתובת' ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מיכן ומיכן דאומדן דעתא הוא דניחא ליה דתיפוק עליה קלא דכתבינהו לכולהו ניכסי ניהליה ומסתבר' דווקא אשתו ארוסה ואשתו גרוש' דמשום קלא דניחא ליה מחלה לכתובתה דהא קניא להו להנהו נכסי אבל בכולהו משום אפיטרופוס לא מחלה לכתובתה שהרי אין לה כח לעשות חפצה מהן הילכך לעולם כתובתה קיימת דאי לא תימא הכי לוקמה בכולהו ואפילו בנשואה וטעמא דיצא עליה שטר חוב מפסדא הכל הא לא יצא עליה ש"ח לא מפסדא וקניא לאפיטרופסות. אלא לאו שמע מינה משום אפיטרופסות לא מחלה כתובתה וכן הילכת' ותניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו קיימת ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו קיימת שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחרים ואמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא דאזלינן בתר אומדן דעתא ובתשובת לרבינו האיי גאון סברה דילנ' ודאב' מרי ידיע בדיני מעול' ולמידק דייקנ' [דף נט טור א] לעול' בתר אומדנ' מעשי' שלא יהיו בהן מרמ' וגזל ועול ולמיזל בתר קושטא ותריצותא דמעשי' ולגלויי כל מעשי' ולאורויי לאמיתותא כדאמו' רבנן מנין לדיין היודע בדין א' שהוא מרומה שלא יאמר וכו'. ואמרי' הלכה כרב שמעון בן מנסיא ורבוותא דהוה בהון יראת שמים הכי הוה סוגייהו ומנהגן כדאמרי' להי רב חסדא למרי בר יצחק. הכי דייננא לך ולכל אלמי דחברך. שלח ליה ר' אבא לרבי יוסף בר חמא. האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה ושלח ליה ר' אבא לרב יוסף האומר תיטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים הבאין לאחר מיכן. ורבינו אבן מגש אוקמה בשכיב מרע. אבל בריא דאמר תיטול לשון הקנאה הוא וקנין דברים בעלמא הוא. ולא נהירא לן דאי בקנין קנין מעליא הוא ופי' מהו קנין דברים כמאמר. ונקיטינן לסברא דרבוותא דכותב כל נכסיו לאשתו אצל בנים ואצל יורשין בין בבריא בין בשכיב מרע לא עשאה אלא אפיטרופא אבל במקצת קנתה דדוקא כותב בלשון מתנה. אבל כותב בלשון ירושה לא והכותב כל נכסיו לבנו בין שאר הבנים ואפי' קטן בין בלשון ירושה בין במתנה בין בבריא בין בשכיב מרע לא עשאו אלא אפיטרופא ובמקצת בין במתנה בין בירושה קנה ודווקא כותב אבל אומר כל נכסיו לאשתו בין בכולן בין במקצתן בין בבריא בין בשכיב מרע בלשון מתנה קנתה בלשון ירושה אפילו אפיטרופא אינה ואם אמר כל נכסיו לבנו בין בירושה בין במתנה בין בכולן בין במקצתן קנה ואם הוא בריא וקאמר בלשון מתנה וקנו מידו קנה ואם אמר בלשון ירושה אפי' קנו ממנו לא קנה והיינו בעיא דרב פפא. ולא איפשיטא הכי פסקא לרבינו אבן ולסברא דילן ליכא פלוגתא בין כותב לאומר דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. ואי אמר בלשון ירוש' בפירוש לכל מי שראוי ליורש אפי' בן בין הבנים ואי נמי בלשון מתנה בפירוש בין ראוי ליורשו בין אינו ראוי ליורשו קנה אבל אמ' נכסי לך בראוי ליורשו. כגון בת בין הבנים דבריו קיימין. דהא בין בלשון מתנה בין בלשון ירושה קנתה לר' יוחנן בן ברוקא אבל בין הבנים כיון דלא אמר בפי' מתנה וירושה לא עשאה אלא אפיטרופא והכותב נכסיו לאשתו בלשון מתנה בפירוש קנתה אבל בלשון נכסיי לך אף על גב דבעלמא בשאינו ראוי ליורשו מתנה היא הכא אפיטרופא ובת אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל לא מיבעיא בירושה דלא קנו כדאמרי' לעיל לא נחלקו אבא וחכמי' על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום ואפילו אפיטרופא [דף נט טור ב] אינה. אלא אפי' נכסי לך דבעלמא לשון מתנה הכא לא קני עד דאמר בפירוש מתנה והכי מסתברא לן ובתשובת אשכחן לרבוותא קמאי בשאילתא דמתיבת' בפיסקי מר רב יוסף בר חיננא כהאי לישנא כי אמרי רבנן היכא דכתב נכסי לחד ברא לא עשאו אלא אפיטרופא הני מילי היכא דכתב אי נמי דפקיד מחמת מיתה ואמר כתבו ותנו שלא גמר להקנותו אלא בשטר: ואפיטרופוס שוויה אבל אי גלי דעתיה לאקנויי בקנין גמור קא מיכוין אף על גב דכתב ואף על גב דבלשון ירושה בלבד קנה וכ"ש בלשון מתנה הרי זו מתנה לפום מאי דגלי לן דעתיה: תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ר' יוסי אומ' אם קיבל' עליה אף על פי שלא כתב לה כתב לה אף על פי שלא קיבלה עליה: ותניא אמ' ר' יהוד' בד"א שהיתה שם וקיבלה עליה אבל היתה שם ולא קיבלה עליה קיבלה עליה ולא היתה שם לא איבדה כתובתה וקיימ' לן כל מקום שאמר ר' יהודה במה אינו אלא לפרש דברי חכמים ואסיקנא דאיתותבו רב ושמואל ור' יוסי בר' חיננא דכולהו לא בעו קיבלה. והא ר' יהודה היתה שם וקיבלה עליה בעי וסילקא בתיובתא וא"ל רבא לר"נ הא רב והא שמואל והא ר' יוחנן מר כמאן סבירא ליה א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ודווקא היתה שם וקיבלה עליה כדקתני בבריתא אבל לא עשאה שותף לא איבדה ודלא כרב ושמואל דאמר לא יהיב ליה מידי ומחלה ודלא כר' יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף וקיבלה בפני עדים מה שהבעל נתן לפניה איבדה כתובתה ודווקא קרקע אבל מטלטלין לא ואמר שמואל אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו איבדה כתובתה וכן הילכתא. וגרסינן בתוספתא דפיאה פ"ק האי בריתא דמסיים בה אמר ר' יוסי בד"א שקיבלה עליה לשם כתובה. אבל לא קיבלה עליה לשם כתובה מה שנתן נתן וגובה כתובת' משאר נכסים ובתשובת דמתיבתא מהו לענין דלא מבטלי כתובה דאיתתא אלא במידי דבריר שפיר או מחילה או תשלומין בהודאה ועדים ועד דלא מצטביא ומקני מינה או דהוה תמן ואמר להו לסהדי קבילית עלי האי מימר והוו עלי סהדי לא מבטלינן כתובתה. אבל שתיקותא דהכא לא מהני כלום הוא ולא דיינינן ביה ובעייוני דעתיה מתיידע דשתיקותא לבטולי שטרא חוב לאו דינא. והכי דיינינן במתיבתא ובתשובת רבינו קלונימוס הנשיא מנרבונא שתיקה בדורות הראשוני' מהניא והשתא מחמת כיסופא הוא דשתקה ההוא דאמר להו תלתא לברת ותלתא לאינתתא שכיב אחת מבניתה וכו' פר"ח בחיו ורבי' אבן מגש אמר מתנת בריא [דף נט טור ג] הוה דאי שכיב מרע אחולי אחילתיה לגמרי ואפי' עמד והדר קני לית לה ולא מידי וצריכא עיונא ההוא דפלג נכסי לבריה ולאיתתיה שייר חד דיקלאי סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא לישנא דרב אלפס וגמר' דילן ההוא פלגיא דפלגי' לנכסי' לברי' ולא גרסי' ולאיתתי' ושייר חד דקלא ואסיקנא מיגו דנחתא לדיקלא נחת אלה לכולהי נכסי' אר"ה ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן לשום ירושה ואם לאו נוטלן לשום מתנה וכו' דילמ' בהאי קאמרינן דההוא דהוה ש"מ אמר לי' נכסי למאן דילמ' לפלו' א"ל אלא למאן ואמרי' עלה אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן לשום מתנה ועל כרחיך ראוי ליורשו כגון בת בין הבנות ואח בין האחים ובן הבת בין הבנים ובת ובת הבן בין הבנים דאי בן בין הבנים ואמר נכסי לך הא אמר לא עשאו אלא אפיטרופא סבר רמי בר חמא למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונית מנכסיו ואם לאו אין אלמנתו נזונית מנכסיו ואמר לי' רבא מיגרע גרעא ירושה דאוריתא אלמנתו ניזונית מנכסיו מתנת שכיב מרע דרבנן לא כש"כ והילכתא בין כך ובין כך ניזונית והא דתנן א"מ למזון האש' והבנות מנכסי' משועבדין מחיים אבל מתנת ש"מ דלאחר מיתה לא דחייא הויא מיניהו לחכמים ותרויהו כדכתב רב אלפס. ואיכא לעייוני להא דגרסי' בפרק מציאת האשה אחין ששיעבדו מהו וכו' ואמרי' בין מכרו בין מישכנו מוציאין לפרנס'. ואין מוציאין למזונות אלמא אפילו במשעבדי לאחר מיתה אינה ניזונית: ואיכא מ"ד ממשעבדי דאורייתא אינה ניזונית ממשעבדי דרבנן ניזונית שלח ליה רב אסא בר עווא לדברי ר' יוחנן נכסי לך ואחריך לפלו' וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ומסתברא דווקא נכסי לך שאינו לשון מתנה בראוי ליורשו אבל לראשון במתנה ואחריו לפלוני מת ראשון קנה שני ויש לה הפסק [דף נט טור ד] כדתניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להן סלע נותניו להן סלע אל תתנו להן אלא שקל אין נותנין להן אלא שקל והא הכא אם מתו ירשו אחרים תחתיהן בין אמר תנו בין אמר לא תתנו אין נותנין להן אלא שקל והא הכא דיורשין נינהו ויש להן הפסק וחזינן לרבינו אבן מגש פירוש ולא נהירא לן והילכת' נכסי לך בראויין ליורשו לשון ירושה הוא וירושה אין לה הפסק לבד מבן אצל הבנים דעשאו אפיטרופא ובשאינו ראוי ליורשו לשון מתנה לבר מאשה ובת אצל הבנים וכ"ש אם אמר יהא לפלו' כך וכך שהוא לשון מתנה הכותב כל נכסיו לאחרי' והניח את בנו מה שעשה עשה אבל אין רוח חכמי' נוחה הימנו רשב"ג אם בניו לא היו נוהגין כשורה תבא עליו ברכה וקיימא לן כת"ק דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בי עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וכו' ירושלמי הכותב נכסיו לאחרי' והניח את בניו עליהן הכתוב אומר ותהי עונות' חקוק על עצמות' ומסתבר' דווקא בניו ודווקא לא שייר להם כלום אבל שייר להן ונתן לעניים ולעשירים מממונו הרשות בידו ירושלמי חד בר נש אפקיד גבי ר' אבא בר ממל אמר ליה אי הוו בנוי דהנייה סב פלגא והב להון פלגא קמון בנוי ונסבין פלגא בתר יומין בעון אתון מעור עימיה אמר לון לא אמר אבוכון הב להון אלא אי הוו דהנייה הב להון פלגא וסב לך כדין דאתון קקו פדיטפי הבו לי מה דיהבית לכון ש"מ בלשון מתנה מעביר נחלה אפי' למי שאינו ראוי ליורשו בלא שייור והוא שאמר לא ירש ומה שכתב רבי' האיי גאון בתשובה ד"ה כל נכסיו לאחרים לא שהניח בניו לגמרי שהרי מתנה על מה שכתוב בתורה הא לא דייק לן ומה שכתב בטופס השטר שיור ד' זוזי כדי שיהא רוח חכמים נוחה הימנו מי שמת ונמצא דייתיקי חגורה על יריכו הרי זו אינה כלום זכה בה לאחר בין מן היורשין [דף ס טור א] בין שאינן מן היורשין דבריו קיימין ת"ר איזו היא דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות איזהו מתנת בריא שהיא כמתנ' שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכת' בה מהיום ולאחר מיתה ואי כתב הכי גופא קני מעכשיו ופירא לאחר מיתה וכך השיב ר"מ בר' קלונימוס ואיכא מ"ד הכי קאמר לי' מהיום אני נותן לך ואם ארצה לחזור בי אחזור ואם לאו יהא שלך מהיום לאחר מיתה שלח ליה ר' אלעזר לגולה משום רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ור' יוחנן אמר תיבדק מאי תיבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי ואמר נמי שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת רואין אם כמייפה כחו נותנין ואם לאו אין נותנין היכי דמי מייפה כחו כדאמר רב חסדא וקנינא מוסף על מתנת' דא הכא נמי דאמר אף כתובו וחתומי והבו ליה איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין ואוקימ' בפרק מי שמת במייפה כחו כר' יוחנן וכן הילכתא הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום לאחר מיתה ר' יוסי אומר אינו צריך קא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו ודווקא מתנת בריא אבל שכיב מרע לא צריך ובעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו ואמרי' בהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינא מיניה בין וקנינא מיניה ואקנייה בדוכרן פיתגמא דהוה קדמנא פליגי ופסק רבינו הלכה כר' יוסי ודוקא בממונא אבל בגיטין דאיסורא. אתקין רב מן יומא דנן ולעלם כו' כדאיתא בפ' המגרש ורב נחמן אמר נהיגי במתיבתא כר' יהודה כתקנת רב בגיטין ור"ה שני בין ממונא לגט דאיסורא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו רשאי למכור וכו' איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקיי"ל כריש לקיש בהא ואף על גב דכתיב ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא גבי אשתו כדקאמר שאני הכא משום דכ' ולביתך אבל בעלמא אפי' גבי יובל לאו כקנין הגוף דמי כדפרש בחלק קרקעות והא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני. ירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות. רשב"ג אומר אין לו לשני אלא מה ששייר ראשון ואמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג לא תיקשי לך הילכתא אהילכתא דהא [דף ס טור ב] אמר אחריך שאני וההוא דאמר נכסי לסבתא ובתר לברתא ומסקנא טעמא דבני מערבא משום דאי קדמה סבתא וזבנה זביני: ש"מ הלכה כרשב"ג ולא תיקשי לך הילכתא אהילכתא. דהא דאמר אחריך שאני ובאחריך הוא דהלכה כרשב"ג דאין לשני לא גוף ולא פירות. אלא אחריו של ראשון אבל בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש והדין סברא דרב אלפס. ומסתברא דר' יוחנן דפסק כרשב"ג למאי דסבירא ליה קאמר וליתה דהלכה כר'. ובירושלמי גרסינן חזקיה אמר הלכה כר' והא דאמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא לגבי ראוי ומוחזק הוא דקאמר דמידקרי ליה ראוי משום דלא הוי ליה זכייה אלא בתר סבתא. ור' אלעזר סבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי. וזכתה הבת לכשתמות סבתא ומוחזקת היא בה ורבה אמר מסתברא טעמא דבני מערבא אף על גב דלכי מייתא סבתא אית לה זכייה במעכשיו למפרע הוא ראוי דהא כי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני שאם מכרה קרקע לפירות מכורין הן לכתחילה לד"ה אפילו ר' דהא אמר יורד ראשון ומוכר ואוכל ואף על פי שגוף הקרקע לאחר מיתה עכשיו אין הבת יכולה למחות ואדונינו אבי הרב זצ"ל אפילו לעשר שנים מוכרין אותו כדאמר לקמן והרי הוא כקרקע המשועבד לבעל חוב שאין לו בו כח עד שיבוא הזמן לגבותו ויתומים שגבו קרקע בחוב אביהן ראוי הוא שתמות מוחזק הוא אבל הכא קא מיפלגי אם מכר הראשון גוף הקרקע ואם מכר הקרקע אינו מכור. והשני מוציא מיד הלקוחות וכ"ש אם אמר לו אחריך לפלוני ומת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי נותן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד. ואפילו אם לא אמר לו אחריך לא שני לן בן אמר לו אחריך לפלוני בין לא אמר לו אחריך לפלוני כדפרכינן והתניא יחזרו הנכסים ליורשי ראשון ש"מ דלא אמר אחריך שאני וש"מ קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא אחריך נמי תנאי הוא כלומר דאמר אחריך שני אלא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש לא שני לן באחריך ואפילו באחריך כקנין הגוף דמי דאם איתה דשני לך בין אמר אחריך ללא אמר אחריך (תנאי היא דאיכא מ"ד ואפילו באחריך כקנין הגוף דמי) דאם איתה דשני לך בין אמר אחריך בין לא אמר אחריך רבי יוחנן דפסק הלכה כרשב"ג באחריך בלא אחריך נמי הכי סבירא ליה דהא קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא לאו ש"מ [דף ס טור ג] לא שני לן והילכתא כרבה דאמר מסתברא טעמא דבני מערבא לגבי ראוי והלכה כר' אלעזר דאמר האומר אחריך כמו מעכשיו דמי. והילכתא כריש לקיש וליתה לדרב יוחנן דפסק כרשב"ג דר' יוחנן לטעמיה הוא דפסק הלכה כר'. וכדאשכחינן בירושלמי דחזקיה דהוא רביה דפסק כר' וכן דעת ר"ח אלא שאמר אחריך כאומר מעכשיו דמי (לאו דכתב ליה) לא פסק הלכה כהאי טעמא והניח חלק בפירושיו וסיים דבריו ואמר היכא דכתב בפ' מעכשיו ולאחר מיתה אינו ראוי ואנן כתבינן מאי דסבירא לן והא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון ומוכר ואוכל רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד דקשיא דר' אדר' ודרשב"ג אדרשב"ג: ואסיקנא הא דאמר השני מוציא מיד הלקוחות לגופא. והא דאמרי יורד ראשון ומוכר ואוכל לפירות כלומר שאוכל מהן כל צורכו ומוכר מהן ונהנה מדמיהן ירושלמי אוכל פירות וקונה קרקע דברי ר' רשב"ג אומר וכו' ומסתברא דרשב"ג סבר ראשון אין לו למכור אלא לאכול שאין לראשון אלא אכילת פירות לבד ה"מ לכתחילה. אבל דיעבד אין לשני אלא מה ששיר ראשון בין לגופא ובין לפירא ורבינו אפרים הא לגופא הא לפירא ש"מ דרשב"ג דפליג סבירא ליה דאפי' מכירת קרקע לפירות לית ליה לראשון גזירה שמא ימכור את הגוף או שמא ישתקע ביד הלקוחות ואפשר שימות הראשון בחיי השני שהשני ראוי ליטול ואינו מוצא והרב אדונינו אבי זצ"ל אמר יורד ואוכל דקאמר לפירות שיכול למכור קרקע לפירות עד עשר שנים. ואם מת בחמש מוציא הקרקע והלוקח אוכל פירות עד עשר ורשב"ג סבר אין לו אלא אכילת פירות ואם מת בחמש מוציא הקרקע מיד הלקוחות ומה שהקשה רבינו אבן מגש לפירות פשיטא ליתה לא לקושיא ולא לפירוקא. וטעמא דרישא היה לו לפרושי ולסברא דרב אלפס הלכה כרשב"ג בתרויהו [דף ס טור ד] ולסברא דילן הלכה כר' ירושלמי ר' חזקיה אמר הלכה כר' אמר ר' ינאי מודה ר' שאינה נותנה במתנת שכ"מ רבי יוחנן אמר ולא במתנת בריא כההיא חדא איתתא דכתבת ניכסה לחד בר נש צרכת וזבנת לבעלה רבי חייא בר מוייא אעול עובדא קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' ינאי מודה ר' שאינה נותנה במתנת שכיב מרע ור' יוחנן אמר ולא במתנת בריא והדא איתתא כיון דבעלה זקוק לה ומספק לה מזונה לא כמתנת שכיב מרע הוא עד נדון זקוק מספק לה פיתא וקיטנית דילמא בעין ותרנגול' ותריצנא מן מה דתניא הראשון מוכר ואוכל הדא אמרה מוכר אפי' אכל דברים מעולין בעל מתיבתא אמר רב חייא בר אבא אמר ר"י הלכה כרשב"ג ומודה רשב"ג שאם נתנן במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכיב מרע היא לאחר מיתה כבר קדמו אחריך אמר רבי זירא אמר ר"י הלכה כר' שמעון בן גמליאל אפי' היו בהן עבדים ושפחות והוציאן לחרות ודוקא שמכר לאחר או נתן אבל לעצמו כגון בנו קטן לא עשה ולא כלום גרסינן בפרק מי שהיה נשוי אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונישאת בעל לוקח הוי וכו' ואמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני. ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דגמר' עד אחרי ליקניך בעל לא ליקני אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי איפשי בהן קנה ואפילו עומד וצווח ור' יוחנן אמר לא קנה ולא פליגי כאן ששתק ולבסוף צווח כאן שצווח מעיקרא וה"מ בשכיב מרע אבל במתנת בריא לא קנה עד דקנו מיניה אי נמי עד דמטי שטר' לידיה וכיון דקביל שטרא בקנין לא מהני אמר ר"נ כר יצחק זוכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח מהו באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן ולא חזינא לרבוותא פסקא דילהון בהא מילתא וסבירא דילן באות זיין ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וג' מאות לפלוני וד' מאות לפלוני [דף סא טור א] אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא עליו ש"ח גובה מכולן אבל אם אמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו. אין לו גובה משלפני פניו לרבינו אלפס גובה מכולן כפי מה שציוה לתת לכל אחד ואחד וכי לא מישתכח נמי שקיל כהאי דינא ת"ר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי אין לו אלא חובו כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודילמא בראוי לו בחובו קאמר הא רבי עקיבא היא. דדייק לישנא יתירא ש"מ דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה. אלא כגון שכתב בו זמן או שבוע וליכא למיקם עלה דמילתא או זוזי דלא אפשר לברורי כמה וכל כי האי גוונא אבל איכא למידק בשטרא כי הכא לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומסתברא דוקא דאמר בחוב או בראוי לו דדייקינן לישנא יתירא אבל בחובו רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן. והא דגרסינן בפרק אלמנה ניזונית הא למה זה דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן וכו' ת"ר שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני. העדים חותמין אף על פי שאין מכירין וחכמים אומרים אין כותבין אלא אם כן מכירין לפיכך כשהוא גובה א"צ להביא ראיה ובמסקנא הילכתא אין חוששין לב"ד טועין וכו' וכותבין אף על פי שאין מכירין דבי דינא בתר עדים דייקי וכשהוא גובה צריך להביא ראיה ואמר רב כהן צדק אי לא מייתי ראיה ליחרמון סתמא על כל מאן דאית להון מאבוהון מידי וקא כפר ואנן כתבינן לעיל דמאן דאתי מחמת צוואה טענת בריא הוא ומשבעינן ליה שבועת היסת וגבי גט חליצה אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה ומיאון. אף על פי שאין מכירין דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי וחיישינן לטעות דבתראי ומסתברא דוקא תלתא דלא חיישינן לב"ד טועין אבל קבלן חד ותרי לדינא היכא דאיכא למיחש לטעותא חיישינן כדאמרינן בהודאה כל כי האי גוונא חיישינן לבית דין טועין. וכן הילכתא: גרסי' בפרק מי שמת האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה נוטל מנה. ואם נקבה מאתים נוטלת מאתים כו' [דף סא טור ב] ומתני' בשכיב מרע. ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמר רב הוי מזכה לעובר. ומזכה לעובר לא קנה וליתה לדרב הונא בעובר דידיה ופסקי' דרב אלפס בפ' אלמנה לכ"ג הלכה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בר' יהודא דמזכה לעובר לא קנה אפי' במתנת אב דהא פסק הילכתא ולא פליג בין במתנת אב למתנת אחר ואפי' בירושה הבאה מאליה וכבר פרישנא לה בכתב דהא דרב הונא ליתה ההוא דאמר לדביתהו נכסי לבריה דיהוי ליכי מינאי אתא בריה קשישא וקא קביל עליה אמר ליה זיל קני כחד מיניה קני את וחמור ולא קנה אחד מהן בכח אותה מתנה. אלא כשימות האב חולקין בשוה ואף על גב דאמר בקידושין היכי דמי אילימא דאמר להו כולכם את וחמור לא קני. לאו דהכי הילכתא. אלא אביי ורבא הוא דתרצו אליבא דרב המנונא והיינו דקאמר הכא לאו מי אוקימנא כלו' משום קושיא דקשיא לר' המנונא התם באומר הראוי' לביאה תתקדש לי מיהו הלכה כרב נחמן והני הלכות דר' שמעון קיירא דאמר קני את וחמור לא קנה ליתה. ואיתמר קני כחמור לא קנה. ואת וחמור. ר' נחמן אמר קנה מחצה והילכתא כוותיה בדינא ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר ר' אסי קנתה מחצה דתניא ר' אומר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו והילכתא כר' יוסף בשדה קנין ומחצה ההוא גברא פיסקא דשיראי וכו' והילכתא קרו אינשי לברא ברי ולבר ברי ולתרי פלגי דיקלא דיקלא גרסינן בפרק הכותב ההוא דאמר נכסי לטוביה אתא טוביה. אמר ר' יוחנן אתא טוביה אמר לטוביה. ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר שניהן תלמידי חכמים שודא דדייני. גרסינן בפ' יום טוב ההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפל' ולינסיב ברתי וכו' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת ור"ש בן מנסיא הוא דאזיל בתר אומדנא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים וכו'. ואמר ר"נ הלכה כר' שמעון בן מנסיא. ותניא הרי שהיה חולה ומוטל על המטה ואמר דומה לי שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסי לפלוני היה חולה ומוטל [דף סא טור ג] במטה. ואמר דומה לי שאשתי מעוברת עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני. ונודע שיש לו בן או אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה והילכך מתני' נמי אין מתנתו מתנה ואי עמד חוזר. ואף ע"ג דלא הדר כי שכיב נפלו ניכסי קמי יתמי כדאמר לקמן דלא הוה כתב מיגו מרעיה איתפטר לעלמא ואמרי יורשין דעמד אף על גב דלא הדר ביה מבטל לההיא מתנתא. ירושלמי בפ' אלמנה דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא הבריא לא וכדמסיים. ובאומר תנו שדה לפלוני. אמר רבא אמר רב נחמן אף על גב דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחל מחול ואפילו יורש מוחל. מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שהיורש אינו יכול למחול שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה. יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו או דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו כדפירש במאמר ראשון ורבינו שרירא אמר מפני שלא אמר ידור בו כך וכך וידור בו משמע שעה אחת והילכת' מילתא דאיתא בבריא בקנין איתא בשכיב מרע בצוואה מילתא דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע והא דאמר רבא שכיב מרע שאמר הלואתו לפלו' אף על גב דליתיה בבריא דהא בבריא לא מהני קנין דאין מטבע נקנה בחליפין ואיתיה ברשותו ואיתיה בשכיב מרע הא נמי איתיה במעמד שלשתן בבריא דא"ר כהנא א"ר מנה לי בידך תנהו לפלו' במעמד שלשתן קנה ור"פ אמר הואיל ויורשה יורשה. אבל דבר שאין בו ממש ודבר שאין בו הקנאה אפילו יורש אינו יורשה. אם הורישוה לו מורישיו וכן הילכתא: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אם כמחלק מת קנו כולן. אם עמד חוזר בכולן. אם כנמלך קנו כולן. עמד אינו חוזר אלא לאחרון שבהן ומסת' דלא משכחת לה אלא בשכיב מרע בקניין ומייפה את כחו: דאי מחמת מיתה מצוה ונמלך ועמד הא קי"ל עמד חוזר אף על גב דשייר. ואי בשכיב מרע בלא קנין נמלך ומת אמאי קנו כולן הא קי"ל מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין. ואף על גב דמת ואי בקנין הא קי"ל כשמואל דאמר מתנת שכיב מרע שכתב בה קנין. לא ידענא מה אידון בה. שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. ואי כמחלק אמאי קנו כולן אלא ע"כ [דף סא טור ד] בשכיב מרע בקנין ומייפה את כחו כדאמר לקמן וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא. וא"נ במזכה על ידי אחר כדלקמן. אמר רב נחמן בר מניומי אמר רב שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינת הים. ומתני' באומ' כל נכסי א"נ במוחזק וכתב גאון שכיב מרע דפטר איתתיה משבועה ובתר כמה יומי הדר ביה בההוא תפקידת' אי בעידנא דפקיד' אמר עיינית במילי דידה ולא אשכחית בה שום טענה דחשדא הוי כהודאה ולא מצי למיהדר ואי סתמא פטרה איכא למימר יקרא בעלמא עביד לה והדר ביה השתא והוה ליה כמתנת שכ"מ דיכיל למיהדר איבעיא להו חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו ואסיקנא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה והא דתניא כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא קנה משכחת לה בין בש"מ בין במצוה מחמת מיתה ומשכחת כשעמד בשכיב מרע ובקנין ע"כ. וסיפא דקתני מקצתן לראשון וכולן לשני. ראשון קנה ושני לא קנה. לא משכחת לה אלא בשעמד ובקנין דאי בשמת ליקנו תרוייהו ש"מ חזרה במקצת הויא חזרה בכולה ל"ש שכיב מרע ול"ש מצוה מחמת מיתה בכולהו תניא חזרה. ומתני' בשכיב מרע ובקנין מיתוקמי ובמצוה מחמת מיתה וכן הילכתא ומסת' חזרה דמינכרא בעינן כגון שנתן לראשון שתי שדות במקום פלוני וחזר בו ואמר אחת מאותן השדות אני נותן לפלוני אבל לא איתברר חזרה דיליה לאו חזרה היא וחזינא לרבוותא דאפישו בהלין מילין ולא נהירא לן איבעיא שכיב מרע שהפקיד והקדיש כל נכסיו או חלק לעניים מהו. בעינן שיורא או לא וסלקא בתיקו. וכתב רבינו אבן מגש אף על גב דלא שייר אם עמד אינו חוזר. ומסתבר' דעד כאן לא קא מיבעיא ליה אלא דשייר. אי מהני שיור ואם עמד אינו חוזר או דילמא אף על גב דשייר חוזר. אבל היכא דלא שייר לא מיבעיא ליה דאזלינן בתר אומדנא וסלקא בתיקו ואוקי ממונא בחזקת מריה ואף על גב דשייר אם עמד חוזר אמר ר' ששת יטול ויזכה ויחזיק כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יירש ויחסי בראוי ליורשו. ור' יוחנן בן ברוקא היא ויהנה בהן וישען בהן ויעמוד בהן סלקא בתיקו ולא קני ולשון נכסי לפלוני או שיהיו לפלוני בראוי ליורשו לשון ירושה באינו ראוי ליורשו מתנה ושכיב מרע שמכר כל נכסיו איתנהו לזוזי [דף סב טור א] עמד חוזר ליתנהו לזוזי עמד אינו חוזר ש"מ שהודה מהו. ת"ש דאיסר הוו ליה תריסר אלפי זוזי ביה רבה ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וגרסי' בקדושין לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו וכו' ואוקימנא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו דליכא למיחש שמא יחזור לסורו וכפר"ש מש"ה איקפד רבא ואיכא מ"ד דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו וכו' וה"מ בגר וגייורת אבל רב מרי דעכו"ם הבא על בת ישראל הוה בתר אימיה גריר ולא בתר אבוה ומשום הכי איקפיד רבא והרב כתב ה"מ דאתיא לידיה בתורת הלואה הא לא אתא לידיה בתורת הלואה אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר רבא היכי קני להו רב מרי להלין זוזי אי בירושה הא לאו בר ירושה הוא דהורתו שלא בקדושה הוה אי במתנת שכיב מרע כל היכא דאיתיה בירושה איתיה בשכיב מרע וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנת שכיב מרע הילכך נהי דאיסר מצי מקני למאן דאיתיה בירושה רב מרי לא מצי קני במתנת שכיב מרע כיון דליתיה בירושה בישראל לא קני במתנת ש"מ כגון גר וכגון רב מרי שהורתו שלא בקדושה ואפילו ישראל נותן לו מתנת ש"מ לא קני דמתנת שכיב מרע דרבנן היא וכי עבוד רבנן תקנתא לישראל לגר לא עביד תקנתא אבל נותן מתנה אפילו הוא גר דבריו קיימין ודוקא נמי דקאמר ורב מרי הורתו שלא בקדושה הוה אלמא ארב מרי מהדר. ורבינו שמואל דאמר גר לאו בר צואה הוא ורב יצחק דאמר מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש. ואפילו לגר בעלמא קני. אבל גבי יורש דידיה לא קני ולא נהירא לן דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא רב מרי דהוא בריה לא קני גר דעלמא קני אלא כדפר' שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת וכמה כל שהו רב יהודה אומר קרקע כדי פרנסתו ורב ירמיה בר אבא מטלטלין כדי פרנסתו וקיימא לן כר' ירמיה דר' זירא קאי כוותיה דאמר מכוונא שמעתא דסבי וליתה לאתקפתא דרב יוסף דאמר רבא חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן אלו הן ש"מ ועבדו ואשתו ובניו ומברחת וכולהו מטלטלי הוו שייור לבר מכתובת אשה ולא איתברר לן היכי אייתי רב אלפס ורב אחא מהא סייעתא דלא בעינן כדי פרנסתו וכתב רב אחא דפליגי רב [דף סב טור ב] יהודה ורב ירמיה בר אבא הלכה כר"נ בדיני דמדקאמר עד שיכתבו כל נכסיהן אלמא קרקע לאו דוקא אלא כל שהוא דוקא ולא בעי כדי פרנסתו. ומסתברא דכולי עלמא כדי פרנסתו בעינן והילכתא כרב ירמיה דאי כפסקא דרבוותא רבא דאמר כמאן לא כרב יהודה ולא כרב ירמיה ולא כר' זירא ולא כרב יוסף. אלא רבא לא אתא לאשמועינן אלא קרקע לאו דוקא אבל כל שהוא אפשר דוקא ולאו דוקא ומשמע דכולהו. סבירא להו כדי פרנסתו והילכתא הכי ורב יוסף יחידאה הוא מיהו לא בריר כדי פרנסתו מאי היא דמי ידעינן כמה חיי ואיכא למימר כדי פרנסתו י"ב חודש כדאמר גבי הניח בנים ובנות בריש גמר' בפרק מי שמת אמר מטלטלין לפלו' כל מאני תשמישי קני לבד מחיטי ושערי. כל מטלטלי. אפילו חיטי ושערי אפילו ריחים העליונה לבד מריחים התחתונה כל דמטלטלי. אפילו ריחים התחתונה. איבעיא להו עבדא כמקרקעי דמי או מטלטלי וכתב רבי' אלפס הלכה כמטלטלי דמי והא איפסק הילכתא בפ' יש נוחלין הלכה אין גובין מן העבדים ומסתברא מדלא אייתי הכא הא דב"ק והא דיש נוחלין ש"מ דלא קא מיבעיא ליה אלא לענין מכר ומתנה משום דאיכ' למימר מדהוה ליה למימר נכסי וקאמר מטלטלין דהא יתקש לשדה אחוזה לכל מילי דכתבי באורייתא כדפי' במאמר אגב או דילמא כמטלטלין דמי דהא לענין גוביינא כמטלטלין דמי ובתרי דוכתי הוא דאיבעי לן כמטלטלי דמי או לא לענין מכירה הכא ולענין גוביינא איפשיטא והכא לא איפשיטא ולקולא ולא קני אמר נכסי' לפלו' עבדא גלימא זוזי שטרא בהמות עופות תפילין כולהו איקרי נכסים ספר תורה סלקא בתיקו ולקולא והא דאמרינן בהמוכר את הבית. א"ל נכסי לפלוני אפילו בתי ועבדי. אבל מטלטלין לא. לא קשיא התם מכר והכא מתנה ואיכא מ"ד התם דאמר נכסי. הכא אמר נכסי אמר שמואל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו ושני קנה וראשון לא קנה לא שנא לעצמו ול"ש לאחרים אמיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי אמר' להון לעמרם ברי ואף על גב דאותיות לא קני אלא במשיכה הכא קני דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי והאי דלא קנו משום דמצוה לקיים דברי המת פי' משום דלא אמר מצוה אלא היכא דאיתיה [דף סב טור ג] לממונא ביד שליש כדאשכחן גבי תנו שקל לבני בשבת ובהולך מנה לפלו' אבל ליתה ביד שליש לא אמרינן והא דגרסי' בפ' השולח פלונית שפחתי עשת' לי קורת רוח תעשה לה כופין היורשין ועושין לה קורת רוח ומוקמין לה כר"מ התם נמי זכו בה שמים וכמו שבא ליד שליש דמי ומסתברא הא דלא אמרינן מצוה אלא בבריא או בשכיב מרע דדיניה כבריא כדפירש לקמן ירושלמי ר' יוסי ברבי אילעאי עייל עובדא קומי ר' יוסי. שכיב מרע שאמר ינתנו אותיותי לפלו' אמר לו אין שכיב מרע מזכה לפלוני בדברי' אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה ואלו נקנין בשטר ובמשיכה כהדה דתני ספינה ניקנית במשיכה וכו'. ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנית במשיכה ובשטר כתב ולא משך משך ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימשוך ואגמ' דילן סמכי' אחתיה דרב דימי דרב יוסף הוה לה קרנא דפרדיסא וכו' אמר להו לסהדי היכי הוה עובדא א"ל אי דקא מתה ההיא אמר א"ל א"כ מצוה מחמת מיתה הוות וחוזר. ש"מ אפי' בקנין ושייור עמד חוזר מת קנה וכתב ר"ש בר חפני מי שמזכיר שם מיתה הוא שנקרא מצוה מחמת מיתה הא לאו הכי לא ומסתברא כל מסוכן שחוליו קשה וניכר שצווא' מחמ' מית' הוא מצוה מחמ' מיתה ואף על פי שלא הזכיר שם מיתה וג' הימים הראשונים נקרא ש"מ ואם הוא מזכיר שם מיתה אפי' באותן הימי' מצוה מחמת מיתה הוא ואחתיה דרב דימי בג' ימים הראשוני' הות. כדאמר כל אימת דהות חלשא וכו' לאחר ג' ימים הוא מסוכן כדגרסי' בירושלמי דפאה איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי כו' כדאיתא לעיל בגיטין ומסוכן אף על פי שלא הזכיר שם מיתה דינו כמצוה מחמת מיתה וכן המפרש והיוצא לשיירא. והא דנהיגו למיכתב בשטרי צוואות ודיבורו ומילולו מכוונין בפיו וידע לשאל ולהשיב על הן הן ועל לאו לאו מילתא יתירתא היא ולא בעיא בדיקה אלא בנשתתק כדפרישית ובשתק הוא דבעי בדיקה כדגרסי' בפ' מי שאחזו כשם שבודקין אותן לגיטין כך בודקין אותן לירושות ולעדיות וכו'. ואוקימנא התם בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל עדיות דעלמא לא וירושה ירושת בנו בכור ומשאות ומתנות נמי אבל לאסהודי בבדיקה לא ירושלמי הדא איתמר שאדם מעיד [דף סב טור ד] עדותו מיושב ודוקא ע"י הדחק: תשובה לגאון בריא שאמר בלשון צוואה מתייאר הוא שלא יארע לו מות פתאום והרי הוא מצווה כך וכך אין בו דין מצוה מחמת מיתה אלא א"כ מת סמוך לדבריו יום או יומים שהוא כמו ששנינו בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה כו' ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט גרסי' בפי מי שאחזו שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה וכתב רב אלפס סוגיא דשמעתא התם בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו אומדין אותו אם מת מחמת חולי הראשון מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה ואם הלך בשוק בלא משענתו אין מתנתו מתנה ואין צריך אומד אלמא אפי' גבי ירושה בשתיהן חוזר בשעמד כדאיתא לעיל אבל רש"ב גבי גט הוא דבעיא אומדנא משום דקאמר מחולי זה אבל מתנה לא בעיא אומדנא אפי' הלך על משענתו ומסת' מדמסיק בגמרא דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא מתני' כדקס"ד מעיקרא הוא ועמד דקתני עמד ממש ואפ"ה בעי אומדנא אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו לא בעי אומדנא ומתנתו מתנ' איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכ"מ מתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין אף על גב דמית מצוה מחמת מיתה לא בעי קנין והוא דמית עמד חוזר אף על גב דקנו מיניה ומתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין קי"ל כשמו' דאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפי' נכתב השטר מחיים ומת לא קנה אלא אם כן כתוב בו מהיום א"נ צוה למסור לו השטר מחיים דמוכחא מילתא דדעתו להקנותו מחיים אבל בסתמא לא שמא לא רצה להקנותו על ידי דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי אלא בבריא בקנין ושטר שכיב מרע אינו מחיים שאין דעתו להקנותו אלא לאחר מיתה ואפילו לר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ה"מ בבריא אבל שכיב מרע לא והא דגרסינן כתבו מנה לפלו' ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אפי' כתב מחיים אין נותנין לאחר מיתה ואין כותבין לאו דוקא ואית דלא גרסי התם ומת והא דאמר [דף סג טור א] ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אעפ"י שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא לאחר מיתה הא לא עמד קנה במייפה את כוחו היכי דמי מייפה את כוחו א"ר חסדא דכתב בה וקנינא מיניה מוסף על מתנה דא הא לאו הכי לא קני. ומסתבר' מדרמינן מדשמואל אדשמואל מיהא דש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אף על גב שקנו מידו אם עמד חוזר ש"מ דמתנת ש"מ דפליגו בה רב ושמואל במתנת ש"מ בכולה הוא דלא בעו קנין והוה בה קנין וכיון דאית בה קנין הוה לה כמתנת ש"מ במקצת דאמר כתבו ותנו וה"ה במצוה מחמת מית' בין בכולה בין במקצתה דלא בעיא קנין והוה בה קנין א"נ במתנת ש"מ בכולה בלא קנין או במצוה מחמת מיתה ואמר כתבו ותנו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. אבל מתנ' ש"מ במקצת דבעיא קנין ואית בה קנין מתנת בריא היא וכיון דבעי' קנין אף על פי שכתב בה קנין לא אמר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר וכן כתב ר"ח במתנ' ש"מ בכול' פליגי רב ושמואל פי' במקצת פליגי ומשום דכתב קנין בשטר הוא דאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וצ"ע ונקטינן דמתנת ש"מ או מצוה מחמת מיתה בין בכולה בין במקצתה וקנו מידו נמי ומת לא קנה עמד חוזר בכולן אם מייפה את כוחו ומשיקנה חוץ ממתנת ש"מ במקצת וקנו מידו. וכן הילכתא פשיטא כ' לזה וכתב לזה היינו דכי אתי רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתי' ושני קנה כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה קי"ל כשמואל דשני קנה והרי הוא כמתנת ש"מ. ושמעינן מיהא דזיכוי וקנין לענין חזרה כי הדדי נינהו ולענין מקנה בזיכוי קנה דמייפ' את כוחו בקנין לא קנה בסור' מתנו הכי בפומבדית' מתנו שכתב וזכה וקנו מידו אין לאחר קנין כלום. ואינו חוזר לא לעצמו ולא לאחרים ההוא דכתבינהו לנכסי כולן וקנו מידו ופירשו רבוותא דכתב וזיכה וקנו מידו ומשום הכי לא מצי הדר ביה ובנוסח' דילן ההוא דקנו מיניה. ופרש"י בשייור ובקנין ההוא שטרא דהוה כתוב בה מחיים ובמות' רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא. ואמרי נהרדעאי הילכתא כותיה דרב ואמר רבא אי כתב בה מחיים קנה ולית הילכתא כוותיה לא כתב בה שכיב מרע היה והוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה עליו להביא ראיה ההוא שטרא דהוה כתב כדקציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומיגו מרעיה איתפטר לעלמיה אמר רבא הרי מת וקברו מוכיח עליו. ואמרינן כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כמאן כר' נתן [דף סג טור ב] ובעל מתיבתא פסק כרבא ורב אלפס אמר דלית הילכתא כותיה אלא כר' יעקב דקאי כרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו להביא הראיה כהא דתנן לא כתב בה שכיב מרע וכו' וקיימא לן כרב' דאמר ראיה בעדים הילכך ליתא לרבה אלא אוקי ממונא בחזקת מריה וקשיא לן לרב אלפס דבנוסח' דידן בתרוייהו גרסי' רבא אם כן קשיא דרבא אדרבא ומסתברא דרבא דאמר ראיה בעדים לאו משום דסבירא ליה כרבי יעקב דהא איהו כר' נתן סבירא ליה כדאמרינן אלא היינו טעמא דאית ליה חזקה להאי וחזקה להאי אמרינן המע"ה והיינו דאקשי ליה אביי ארבא מאי טעמא אמרת ראיה בעדים דהא את בעלמא סבירא לך כר' נתן אילימא משום דבכולהו כתב בהו כמהלך בריגלוהי בשוקא וכו' איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ואוקי ממונא בחזקת מריה אבל היכא דלית ליה חזקה לאידך אזלינן בתר השתא כההוא עובדא דהוה כתב בדקציר ורמי בערסיה ועוד סוגיא דשמעתא כרבי יוחנן וריש לקיש דמפכי ושקלו לאוקומ' למשנת בר קפרא כרבנן ולא כר"מ וכר' זירא דאמר נראין דברי ר' יוסי וכו'. ועל כרחין מפכינן למתני'. ולמתניתא דידן ולמאן דאמר ראיה בעדים פליגי בבריא ובשטר מקויים בפלוגתא דרבי נתן ורבי יעקב. דרבנן כרבי נתן. ורבי מאיר כרבי יעקב הילכך הלכה כר' נתן דרבנן קיימי כוותיה והילכתא כרבא בתרוייהו אבל אם הוא שכיב מרע דכ"ע לא פליגי דעליה להביא ראיה ואף ע"פ שהנכסין בחזקתן ובנוסח דרב אלפס נמי איכא למימר הילכתא כר' יוחנן דאמר ראיה בקיום השטר וכדאפכינן דהא קי"ל בכל דוכתא ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן לבר מתלת. רבינו אפרים ואף על גב דמכי' קרקע ליכא דמקבל מפקי' מיניה דקי"ל קרקע בחזקת בעלה קיימא דכל שטר דלא כתיב ביה דשכיב מרע היה וטעין הוא או יתמי דשכיב מרע הוה אי תפס מפקינן מיניה וה"מ מתוך שלש אבל לאחר שלש אמרינן מיגו ודוקא מקרקעי אבל מטלטלי דמטי לידיה דמקבל לא מפקינן מיניה: המחלק נכסיו על פיו. רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות וכו'. רבי יהודה אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול. אמר ר' לוי קונין משכיב מרע ואפי' בשבת. ולא ליחש לדברי רבי אליעזר שמא תטרף דעתו עליו. ירושלמי עשו דברי שכיב מרע כדברי בריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי. מסוכן מחלק נכסיו בין בחול [דף סג טור ג] ובין בשבת. מה שעשה עשה. ואם היה בריא עד שיכתוב. גרסינן בפ' ג"פ. אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו. ואמר מנה לפלו' בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש. ופירש רבינו אבן מגש דוקא בשעה שהקדיש אבל לאחר שהקדיש. אפי' אמר תנו אין נותנין. דהא איבעיא לן בפ' מי שמת. שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו מהו וסלקא בתיקו ואינו חוזר ומסתברא אפילו אחר שהקדיש קאמרינן והתם לא מיבעיא ליה. אלא אי מהני בהו שיור כדפרשי'. אבל כל נכסי פשיטא דחוזר וכי אדם עושה קנוניא על בניו. דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלו' בידי אמר תנו נותנין בלא שבועה לא אמר תנו אין נותנין. ואפי' למ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשין קאמר דלא גבי אלא בשבועה היכא דנקיט שטרא. מכלל דרב ושמואל דלא נקיט שטרא. לרב ושמואל אף על גב דאמר תנו אין נותנין דמלוה על פה גובה מן היורשין. ולדידן דסבירא לן דמלוה על פה גובה מן היורשין: אי לא נקיט שטרא ואמר תנו אין נותנין. והכא אידי ואידי דנקיט שטרא. והא דרב הונא במקויים. והא דרב ושמואל בשאינו מקויים ואפילו למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשין אמר תנו נותנין. דהא קיימוה לשטריה לא אמר תנו אין נותנין דאדם עשוי שלא להשביע בניו והלכה כרב ושמואל. ואיכא מאן דכתב למאן דאמר מלוה ע"פ גובה מן היורשין אף על גב דלא אמר תנו נותנין ואפקוה הא דרב ושמו' מהלכתא ומסקנא דהלכה כרב ושמואל. ומלוה ע"פ גובה מן היורשין היכא דאמר תנו. רבינו אפרים רבנן קדמאי כרב ושמואל סבירא להו ורב פפא הוא דפסק הילכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין בתר הכי בכמה דורות ואמר רבא שכיב מרע שאמר מנה לפלו' בידי ויתומים אמרו חזר ואמר לנא אבונא פרעתי נאמנין תנו מנה לפלו' ואמרו יתומין חזר ואמר לנא אבונא נתתי אין נאמנין. ודייקי' מינה טעמא דאמר לנו אבונא פרעתי. אבל לא אמרו חזר ואמר לנו אבונא פרעתי נותנין ואף על גב דלא אמר תנו. ומסתברא דוקא דאיכא שטר בידיה ומקויים אבל איכא [דף סג טור ד] שטר בידיה ולא מקויים הא אמרינן לעיל רב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ואוקומנ' דאינו מקויים אבל הכא דמקויים ולא אמר חזר ואמר לנו אבא פרעתי נותנין בלא שבועה ואפי' הכי אם אמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי מהימני ובשבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומין משתבע אבל אם אמר תנו ואמרו יתומין חזר ואמר לנו אבא פרעתי לא מהימני למימר שטר פריעא הוא וגבי בלא שבועה ורב אלפס התם דלא אמר בתורת הודאה כדאיתא בהלכות. כתב גאון יורשין שאמרו אמר לנו אבא שטר זה שכתוב עלי באונס נכתב ולא נתקיים עליה מודעא לשטר קיום דיניה כמאן דאמר אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהן בלא שבועה דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי איבעי' להו שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עדיי או לא צריך לומר כתובו או לא אדם משטה בעת מיתה או לא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי והא דאמר והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית. ליתא ולא שנא מנה זו. ול"ש מנה סתם דקי"ל למנה קבור לא חיישינן ומסתברא דאליבא דהילכתא ליתא לאוקומה בשכיב מרע. דהא קיימא לן בשכיב מרע אף על גב דלא אמר תנו נותנין כר' שמעון שזורי. אלא בבריא מיתוקמא ובמעמד שלשתן ואף על פי דאין צבורין ולסברא דרבינו שלמה דאמר אף על גב דליתיה ביד שליש אמר מצוה לקיים דברי המת אף על גב דליתיה במעמד שלשתן יתנו לאחר מיתה ונר' דברי רבינו ומצוה לקיים דברי המת איתא בבריא ובשכיב מרע במתנה במקצת ודיניה כבריא: אבל בכולהו ובמצוה מחמת מיתה אומר ככתובין וכמסורין דמי. והא דקא פריך הכא בבריא והלא משך אליבא דלית ליה מצוה פריך דאי הכי דאית ליה כר"מ אפי' אין צבורין נמי ודרב ליתא כלל ומיתוקמ' בבריא כדפרשי' ומיתוקמא נמי בשכיב מרע ודוקא במצוה מחמת מיתה או במחלק נכסים כדאיתא בפ' מי שמת והתם נמי מצי לאוקומי כבריא אלא אפילו בשכיב מרע אוקמה אליבא דרב [דף סד טור א] פפא ורב אלפס סומך אההיא שינויא דהתם:

כתב מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין כותב בכך וכך איך פלו' בר פלו' פקד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה ומיגו מרעיה איתפט' לעלמיה וחיי לכל ישראל שבק וכך אמר לנא הוו סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלו' בר פלו' מחמת דצביתי ברעות נפשאי ואוקניתי ליה לפלו' בן פלו' דנן כל מה דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ומטלטלי ולא שיירית מנהון אלא ארעא פלן ומטלטלי פלן בסימנה' ובמצרנה' ושארא יהבית ליה לפלו' דנן במתנה אלימת' ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם ומתנה דא שרירא וקיימא כחומר כל שטרי מתנתא דשכיב מרע דלא כאסמכת' וכו' ואם מצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין כותב איך פב"ב פקיד קדמנא כדקציר ורמי בערסא ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן ומיגו מרעיה איפטר לעלמיה וחיי לכל ישראל שבק וכן אמר לנא פלו' דנן כל נכסי דאית לי מקרקעי ומטלטלי כולהון יהון לפלו' דנן ליה ולכל דאתי מחמתיה ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם ותפקידתא מפקידית קדמיכון מחמת מותא די לא להשנאה כחומר כל שטרי תפקידת' דנהיגין בישראל ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנ' כל מאי דשמענא מפומיה ויהיבנא ליה לפלו' למיהוי בידיה לזכו:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה