אור ברסלב
ספר העיטור ח"כ"מ"ה › אות מ - מחילה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ח"כ"מ"ה · אות מ - מחילה

אות מ - מחאה

[דף נד טור ד] והוא ענין פשרה ואבי זירא ופיצוי וכולן ענין א' הן אלא מחילה ופיצוי על דבר ידוע כדתנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו וכו' פשרה ואבי זירא שאינו ידוע ובתשובה לרבינו אלפס פשרה אינה אלא בקנין ומחילה שאינה דרך פשרה אינה צריכה קנין דלא מיחסרא [דף נה טור א] משיכ' ואפי' אתם עדי ל"צ דלא אברי סהדי אלא לשקרי ולשופר' דשטר' כתבי קנין אבל מחיל' שהיא דרך פשרה צריכה קנין אפי' משנים ומחילה שאינה צריכה קנין דוקא למחילה דלית ליה משכון אבל אית ליה משכון מחילה בעיא קנין מדגרסינן בקידושין גבי עבד עברי שטר למה לי ולימא ליה באפי תרי זיל ואמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מוחל ש"מ דאי לאו גופו קנוי מחילתא גרידתא היא וכי אמר ליה באפי תרי זיל סגי אבל היכא דגופו קנוי הוא גופו משכון ולא מהני מחילה כדקאמרי דמחילה לא מהני היכא דאיכא משכון גרסינן בפרק הכותב בר אוריא תא אימא לך מילת' מעליא דהוה אמר אבוך הא דאמר שמואל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזר ומחלו שאינו מחול מפני שידו כידה ובפרק מי שמת ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול ואפילו מסריה ניהליה וכתב ליה שטרא עליה מצי מחיל כדגרסינן בבבא קמא בפרק החובל תזבון כתובתה בטובת הנאה ותתן ליה וכו'. ואסיקנא כל לגבי בעל ודאי מחלה ואפסודי לההוא זביני בידיה לא מפסדי. ומסתמא דאפי' כתב תנאה בשטר מצי מחיל לה דלא מהני תנאה דאם איתה ליעביד ליה תקנתא בהכי ש"מ דלית ליה תקנתא ירושל' בפרק שבועת הדיינין אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבו. אמר ר' מנא אין כתבין ואמר אף על גב דלית דינא הב גבי כלומר אם אמר לו אעפ"י שאינו דין יגבה וצ"ע. ובפרק שנים אוחזין. אמר רבא ש"מ איתא לשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ומסקנא אביי אמר אפי' תימא ליתה לשמואל הכא במאי עסיקי' בששטר כתובה יוצא מתחת ידה מכלל דרבא אפי' אין שטר כתוב' יוצא מתחת ידה מחול וטעמא כפי' דרבי' אלפס ולא משום דיכיל למימר ליה עיינתי בחושבנאי אלא אף על גב דאיתיה גביה מחיל במסירה אי נמי במעמד שלשתן דקנין דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול דאי דאוריית' אינו יכול למחול כדאמרי' ומודה שמואל אם נתנו במתנת שכיב מרע אינו יכול למחול ואמרינן בפ' מי שמת אי אמרת בשלמ' דאוריית' משום הכי אינו יכול למחול אלא [דף נה טור ב] אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ש"מ בדרבנן יכול למחול ואיכא מ"ד משום דקניית חוב בשטר ובמסירה ובמעמד שלשתן לוקח לא מצי תבע למוכר אלא דמי ניירא בעלמא ולא ללוה דלאו בעל דברים דידיה הוא ושטר לאו בשמי' כתב והיינו דאמרי' לקמן אתו יורשין וקא תבעי לברתא אבל לאבוה לא מצי תבעי דלאו בעל דברים דידיה הוא ומיהו אם כתב לו בשטר תלך ותדון עמו ותזכה לעצמך לא גרע כהרשאה ומפיק מיניה בעל כרחיה ואם מחלו מחול ואם כתב לוה למלוה הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך אינו יכול למחול דבההוא שעתא דזבין אישתעביד ליה ללוקח ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברי דידי את והילכך הולך אצל לוה ואם מדחהו חוזר למלוה ואם המלוה מודע שפרוע הוא אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי חייב להחזיר המעות שהטעהו בשטר שכתב בשטר שכתב בו פלוני חייב לי ואינו חייב לו וחוזר דלא גרע מקנין בטעות. ואם אינו מודה המלוה והלוה באין לב"ד ודנין כדינא דרב פפא בין אית ביה נאמנות בין לית ביה נאמנות. ואם מת המלוה הרי הוא בדינא דכתבי' עליה באות חוב לסברא דרב שר שלום ורבי שמעון קיירא אבל הרב המחבר כתב המוציא שטר חוב ולוה טוען פריעא הוא אם המוכר קיים ורוצה לישבע נשבע וגובה ואם לאו מפסיד לוקח ואם מת מוכר איכא מד"א נשבעין יורשין שלא פקדנו אבינו ואם לא רצו לישבע לוקח חוזר ליורשי מוכר ואיכא מד"א לוקח נשבע שלא פקדנו המוכר מדתנן אבל משביע הוא את יורשיו ומסתברא דהאי סברא בתרא ליתה דהתם על שמא הוא. הכא בריא קא טעין ליה. ועוד דשבועה בטלה הוא. שהשטר מקויים מעיד שהמוכר אמר שאינו פרוע ומה שאמר אם המוכר לא רצה לישבע מפסיד הלוקח כי לא רצו היורשין לישבע יפסיד הלוקח הילכך לא בריר לן ואי איתיה למלוה ולא בעי לאישתבועי הא אמרינן פריעא הוא וחייב מדינא ואי ליתיה ויורשין לא בעי אישתבועי חייבין קריבתי' דר' נחמן זבינתה לכתובתה בטובת הנאה אי גרשה ושכיבא ושכיב לוקח אתו יורשין וקא תבעי לברתה. אמר רב נחמן ליכא דליסבה עצה דתיזיל [דף נה טור ג] ותחול לכתובתה דאימה לגבי אבוה וכו' אף על גב דקי"ל כרפרם דכפייה לרב פפא ואגבי ככשורא לצילמא ורב נחמן גופיה הא דאין דינא דגרמי כדאמרי' בפרק הגוזל מחווי אחוויי הכא כיון דגבי יתמי הוא לא כייפינן כדאמרי' בעלמא גבי יתומים אוקמוה רבנן אדאוריית' ואיכא דמפרשי הא שדר רב נטרונא דמהדר ליה זוזי דיהב ליה בלחוד. אבל ההוא טופיינא דאיכא בשטרא טפי ממאי דיהב ליה לא מיחייב לשלומי ואהני לה לברתיה ההיא מחילה דתרויח ההוא טופיינא מאבוה אבל ר"ש פי' אגבי ביה ככשורא לצילמא ויהיב ליה כל מה דכתב בשטר' אמר רב נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין וכו'. ירושלמי זאת אומרת אסור לגלות דינו ליחיד ובפ' הכותב לא כן אמר ר' יוחנן אסור לגלות דינו ליחיד דהא אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דינא דגרמי וכו' הוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמא. ומסת' כר"ש דיהיב ליה כל מה דכתב בשטר [דף נה טור ד] דהוה ליה מחילה כשורף שטרות של חבירו: דגרסי' נמי התם דכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה ככשורא לצילמא וה"ה אם נתנו במעמד שלשתן שאם מחלו מחול כדאיתא בהמחאה וצ"ע אי דיינין דינא דגרמי' ומסתברא דוקא דעביד היזיקא בגופא בממונ' דחבריה וחסריה כל שהוא כגון מוחל ושורף שטרותיו ומזיק שיעבודו של חבירו וזולתן אבל לא אזיק בגופא בממונא דחבריה וממילא הוא לא דקי"ל דגרמא בנזקין פטור כגון שף מטבע וזורק מטבע לים הגדול וצורם פרתו של חבירו דלא חסריה וכגון הא דגרסינן בב"ק זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן פטור מ"ט דההוא בתרא לא נגע כלל בההוא היזיקא דלא בהו מידי וקמא נמי בעידנא דשדא פסיקי גירי הילכך תרוייהו פטירי ולית בה דינא דגרמי וגרמא דנזקין דפטור דלא נגע בממונא דחבריה אי נמי נגע ולא חסריה כלל ורב אלפס אפקה מהלכתא משום דקי"ל כאמימר וליכא לדחוייה דהא ליכא מאן דפליג עליה ותרוייהו [דף נו טור א] הילכתא נינהו ואמימר בשורף שטרותיו של חבירו לחודה הוא דקאמר והילכתא כוותיה ודוקא במקויימין ובמאמינו וכן ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם בריש גמרא דפ' הכונס הכופף והשוכר והעושה מלאכה במי חטאת והנותן סם המות והשולח את הבעירה והמבעית את חבירו נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה וכגון שאינו בליבויו כדי ללבותא כדאיתא התם דכל הני פטורי אליבא דר' מאיר משום דממילא נינהו ולא מינכר ושורף שטרותיו ומוחל ודן את הדין ומראה דינר לשלחני ומסור דאמרי' כההוא דאחוי אמטכס' דכל הני מחייב ר' מאיר משום דינא דגרמי כדמוכח התם בגמ' דכולהו משום דמזיק בגוף הממון הוא והא דנר' שור שעלה על גבי שורו של חבירו להורגו ובא בעל השור ושמט את שורו ונפל העליון ומת פטור ומוכח התם דאי לית ליה פסידא חייב לא דמי לסלק כרים וכסתות דהתם לא נגע בכלי [דף נו טור ב] הכא והילכך פטור וכן הילכתא והיכא דמזיק גוף ממונא בממון חבירו וכגון הני דתנינן בפ' לא יחפור דחייב לא הזיק גוף ממונו אלא על ידי אחר גרמא הוא ופטור. כגון נמיה וסולם וכגון הנהו עורבי דאכלי דמי ומפסדי בתאלי והדומה להן פטור אבל אסור כדאמרי בסוף מחאה. ירושלמי הדין דמחל שטרא לחבריה ר' חנינא ורבי מנא חד אמר מחל מחל וחרנא אמר לא מחל עד דחזר ליה שטרא והא דידן דברי הכל הוא דהא ליתיה שטרא בידיה דליהדר ליה והא דירושלמי ליתיה בגמרא דילן ולקולא ומוחלת כתובה כגון שהחזירה הכתובה:

כתב בכך וכך איך פלוני בן פלוני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא ויהבו ליה לפלוני דצביתי ברעות נפשאי ומחילנא ליה כל טענתא וכל דררא דממונא ולא אישתייר לי גביה מההוא עיסקא דהוה [דף נו טור ג] ביננא מקדמת דנא עד יומא דין מחלית ליה וכל טעותא ושלותא כדכ' בפשרה ואחריותא וחומר שטר מחילה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות בחצירי כחומר כל שטרי מחילה דנהיגין בישראל כו' וקנינא כו':

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה