אור ברסלב
ספר העיטור ח"כ"מ"ה › אות מ - מחאה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ח"כ"מ"ה · אות מ - מחאה

אות מ - מודעא

מחאה לפי שהחזקה תלויה במחאה הצרכתי לפרש הלכות חזקה חזקת הבתי' והבורות והשיחין והמערות והמרחצאות ושובכין ובית הבד ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים ואינה מיום ליום ואסיקנא טעמא אמר רבא אמר ר' הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופין פי' לרבוות' למעוטי אג"ה דלא הוי חזקה ומתני' דקתני מיום ליום לא תימא למעוטי מקוטעו' דר' ישמעאל ור' עקיבא אבל אג"ה ליהוי חזקה קמ"ל רצופי'. ושלימות' בעינן. אמר ר' אחא ומודי רב הונא באתרא דמברי באגי ואף על גב דאיכא מאן דזרע מצי אמר ליה חדא ארעא בכולה באגא לא מצינא דאינטר אי נמי בהכי ניחא לי דעבדא טפי ובמסקנא מודה ר' הונא בחנותא דמחוזא דליומא עבידא בלילי לא עבידא שמעינן מיהא כל החזקות לפי המנהג בתים וזולתן שדרכן להשתמש בהן תדיר או כלי תשמישי וכן חנות' דמחוזא ביממא ובית השלחין באתרא דלא מוברי באגי אי שני ממנהגא לא הוי חזקה. אבל מידי דלאו כל שעה אורחיא וכגון אתרא דמוברי באגי א"נ חנותא דמחוזא דלא עבידי בליליא וצונמ' דהוי חזקה במישטח פירי ועושה מחיצה לבהמתו עשרה טפחים וחלונות דלאו כל שעתא עבידי פירי אזלינן בתר מנהגא דאינשי ועבדים ומרחצאות ובית הבדים לפי דרך בני אדם בשעה שצריך לו וכי קא פריך לקמן מבתים. והא בתים ביממא ידעי בליליא לא ידעי לפי שאין בכל החזקה דבר שדרכו לעשות פירות תדיר ביום ובלילה אלא בתים. אבל מעבדים וזולתן לא פריך דאטו עבדים בין ביום ובין בלילה אלא הכל כדרך בני אדם ועל ידי היה מעשה במקום של בין הכנסת באדם שהחזיק בו כמה שנים ולא יצא מחזקתו. ובאו עדים ושמרו דכל שנה יצא למערפה שלו פעמים בשנה וחברו עלי רבותי ואמרו אינה חזקה דלא רצופין נינהו והתרסתי כנגדן דחזקה היא בעבדא ושובכים ובית הבדים כפי המנהג. ושאלתי את פי רבינו יעקב והודה לדברי חזקת מקום כאורחא דעלמא ואפילו [דף מא טור ד] חולה או הולך למערפה שלו או בימי אבלו לא איבד חזקתו. וחזקתו כחזקת בני אדם כמו שכתב בתשובה ודוקא שלא יצא מחזקה לחזקה אחרינא כההיא אמתא דרמי בר חמא ורב עוקבא מר אישתמש בה אג"ה ומר אישתמש בה בד"ו וכן הילכתא: תנן בפרק חזקת הבתים והא בתים כו'. אמר אביי מאן קא מסהיד אבתי שיבבי שיבבי מידע ידעי בין ביממא ובין בליליא. ומדאסהידו ביממי ומסתמא לילוותא בכלל ואי הוה מפיק מאני דביתא הוו ידעו רבא אמר אפילו ביתא דקאי בדברא משכחת לה כגון דאמרי אנן אגרינן מיניה ודרינן ביה תלת שנין לא בעינן דקיימי אדשא כל שעתא אלא אזלינן בתר דעתייהו דאמרינן קים לן כדאמר וליחוש דקא קני אמר ליה דידיעינן ביה דלא הוה ליה ארעא וכגון דאמרי אנן רגילינן גביה הוה אנן הוינן ידעין הכא נמי דאמר קים לן אי הוה מפיק הוינן ידעין דאי לא תימא הכי חזקת הבתים לא ניתני. אמר מר זוטרא אי טעין ואמר ליתו וליסהדו דדר ביה תלתא שנין ביממא ובליליא טענתיה טענה פר"ח דמר זוטרא לאוסופי אדאביי ורבא אתא ואף על גב דלא נקיטא אגרא בידיה מהימן כגון אי טעין ואמר ליתו תרי סהדי וליסהדי דדר ביה תלת שנין כו' אם היו תרי אכסנאים מעלמא ואמר שדרו בה אלא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הן אמרו דרו והן אמר דיהבו ליה אגרא והיא של מחזיק ובנוסחא עתיקא דדרו בה. גרסינן ומודה רבא ברוכלין המחזרין בעיירות ולא גרסינן אף על גב דלא טעין טענינן ליה ואף על גב דלא אמרי דרינן ביה ביממא ובליליא אלא תלת שנין סתמא חזקה היא דהא בבתיהן לא דיירי בהו ביממא ובליליא ומסתמא ומודה רבא ברוכלין המחזרין בעיירות אי מסהדי דקא מסהדי בעדות אחזקה הן רוכלין המחזרין בעיירות אי הוו ידעי ביממא ובליליא ולא בעיא שיבבי. ואנן אגרינן מיניה כדגרסי' בע"א בפ' ר"י בעיר שכול' גוים אמאי לא הא איכא רוכלין המחזרין בעיירות דחזו להו בליליא ומרתתי מינייהו בעיר שיש לה דלתים ובריח ופר"ש הא דמר זוטרא מילתא באפי נפשה הוא ופשיט' לי' למר זוטרא דאע"ג דבעינן ג' שנים רצופו' אפומא דשיבבי במתא ואפומא דאגירו בדברא דוקא דטעין המערער בטענת בריא ליתו ולסהדו ביממא ובליליא דאנא חזינא דלא הוה ביה בליליא ולהכי לא מחינא ובעינן סהדי לאכחושי ליה אבל אי לא אתי בטענת בריא לא בעינא סהדותא דשיבבי ואגירי אלא סהדותא סתמא דדר ביה תלת שנין ומסתמא אי דר ביה ביממא דר ביה בליליא. ור' אבן מגש כתב דמר זוטרא לפרושי אדרב הונא אתא דאי [דף מב טור א] טעין הוא דבעי רצופות ואי לא לא. וקשיא לי להאי פירושא דהול"ל הא דרב הונא אי טעין אין ואי לא לא. ופירש רבינו יעקב אי טעין המחזיק ואמר ליתו סהדי וליסהדי בי כלומר אביא עדים שדרתי בה יומם ולילה. ודאי בחזקתו היתה ועל כן אומר להביא עדים בטענתו. ואין צריך שיעידו עדיו בפי' ואפילו העידו בסתמא חזקתו חזקה. ומודה מר זוטרא אם המחזיק רוכל המחזר בעיירות אף על גב דלא טעין טענינן ליה ובעינן שיבבי ואגירי. ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דאף על גב דאתי בטענת בריא ואמר אנא חזינא דלא הוה ביה בליליא חזקה היא דאיבעי ליה למחויי ולהכי שבקיה להאי ומודה רב הונא עד הכא ולא קאמר ברישא דשמעתא אף על גב דאתי בטענת בריא לאו חזקה היא. ומכי אתו סהדי דיממא חזקה היא והילכתא ככל הני אמוראי כרב הונא דבעי רצופין כמר זוטרא דבעי טענת בריא והיכא דאתי בטענת בריא קי"ל כאביי ורבא אפומי דשיבבי ואגירי. ולפי' דרבוותא דמפרשי רצופות למעוטי אג"ה קשיא לי קושיא דבתים דקא מקשי' לרב הונא לכולי עלמא נמי שלימות בעינן. ובתים מקוטעות נינהו ובצרי להו לילוותא. ותו נהי באתרא דמוברי באגי איכא למימר מפוזרות נינהו שאינה עולה לו שנת הבור. וצריך להחזיק שנה אחרת אלא חנותא דמחוזא לאו מפוזרות נינהו ומאי מודה רב הונא איכא דהתם השלמה ליכא. וצרפי' פירוש בחנותא דמחוזא אם כרבה שש שנים ביום דחזקתו חזקה. ולא חשיבי מפוזרות דאי בשלש שנים ביממא לחוד סגי הא מקוטעות נינהו ורב הונא לא איירי אלא במפוזרות ואמתניתין נינהו דשייכי דקתני מיום ליום לאפוקי מקוטעות אלא לענין פיזור קאי כדרב הונא ואמינא מילתא ומסתברא מרבוותא ומסתברא דרב הונא לאו למעוטי אג"ה אתי דאפילו באתרא דלא מוברי באגי אי אית ליה סהדי דאכלה אג"ה ולא נפקא מחזקתיה לחזקה דאחריני חזקה הוא ורב הונא למעוטי מפוסקות אתא שאם אכל שנה ראשונה ושלישית ולא אכלה שנייה אף על פי שעמד בחזקתו שלש שנים בלא עירער אינה חזקה דאין חזקה אלא לנהנה וכל שכן מקוטעות אבל באתרא דלא מוברי באגי אפילו שנת הבור עולה לו והיינו דקאמר מר ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי ובחנותא דמחוזא כיון דבחזקה קאי לא בעינן רצופין והיינו פורנא דבתים דהא מפוסקות נינהו. אלמא כיון דבחזקתו קאי הוי חזקה ומסתייעא האי סברא מדגרסינן לקמן אלא מעתה א' [דף מב טור ב] אומר אכלה אג"ה וא' אומר אכלה בד"ו הכי נמי דהוי חזקה אלמא אי הוו תרי סהדי דאמרי אכלה אג"ה הויא חזקה דאי איתא הוי ליה לשנוי התם חד סהדא מפוזרות קא מסהיד להו דאי נמי איכא תרי סהדי לאו חזקה היא. הכא חד סהדא חיטין קאמר אי איכא אחרינא בהדי חזקה היא אלא לאו ש"מ דומיא דחיטין ושעורין הוא דאיכא תרי סהדי דאכלה אג"ה חזקה הויא. ואיצטריך לשנויי התם דאשתא דקא מסהיד האי. לא קא מסהיד האי. והוה ליה עדות מוכחשת בבדיקות. אבל הכא מאי איכא בין חיטי לשערי עדות מוכחשת בבדיקה היא דלא דייקי אינשי ופי' דרבוותא דהאי דלא פריך אחד אומר אב"ג וא' אומר דה"ו תיהוי חזקה משום דאמרינן בסנהדרין הכל מודים בעידי חזקה ופר"ש שבא אחד והעיד אני ראיתי שלש שני' הראשוני' של שמיטה והשני אומר אני ראיתי האחרוני' שמצטרפ' לא נהירא לן דגרסינן בירושלמי מודים חכמים לר' יהודה בעידי בכורה ובעידי חזקה רב בא בשם ר' ירמיה אמר אף סימנין כן אמר ר' מנא יאות אמר ר' חגאי אילו שטר שהיה מחותם בארבעה עדים וקר' עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים ר' חנינא יליף לה משני חזקה אילו אחד מעיד שאכלה א' ב' ג' ואחד מעיד ד' ה' ו' שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים והכא כל סימן וסימן צריך ב' עדים ש"מ דעידי חזקה דקאמר לאו משני חזקה קאמר. אלא חזקה מנעל וגדר קאמר אי גמי חד ביום ראשון דלי לי צנא דפירי וחד אמר ביום שני. אבל אחד אומר א' ב' ג' ואחד אמר ד' ה' ו' לא הוו חזקה והאי דלא פריך התם א' ב' ג' וד' ה' ו' דהתם ודאי מכחשי אהדדי טובא. אבל זה אומר שלש שנים מפוסקות באג"ה וזה אומר בבד"ו אפשר דלא דייקי וזה קרא שנה ראשונה של שמיטה שנייה ותרוייהו אחדא מילתא קאמרי וליהוי חזקה והכי סלקא שמעתא הכא והתם רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבנו ההיא אמתא מר אישתמיש בה כו' ואסיקנא לא הוי חזקה דלא קיימא שלש שנים בחזקה כחד. ודוקא דלא כתבו שטרא אבל כתבו שטר' קלא אית לה אמר רבא אכלה כולה חוץ מבית רובע קנה כולה חוץ מבית רובע ואף על גב דלאו בת זריעה היא. ולמאי דאחזיק אחזיק. ולמאי דלא אחזיק לא אחזיק. דאיבעי ליה לאוקומי חיותא ולמישטח פירי וצונמא נמי אי אחזיק בה נמי כי האי גוונא חזקה היא. [דף מב טור ג] וכתב הרב אבן מגש דוקא לחזקה ג' שנים הא לענין מקנה פלוגתא דרב ושמואל לקמן שדה המסויימת במצרניה עד כמה כו' ההוא עובדא דאמר ליה חד לחבריה מאי בעית בהאי ארעא. אמר ליה מינך זבינת' ואכילתה שני חזקה אמר ליה אנא בשכוני גואי הוואי. אתא לקמיה דרב נחמן וכגון דידע האי ארעא דמערער היא הא לאו הכי כי אמר ליה מינך זבינתה. אף על גב דלא אכלה שני חזקה מהימן כדא' ומודה ר' יהודה באומר לחבירו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך וכו' והא דידיע ארעא למפרע בעי לאייתויי ראיה דחזקה ואייתינהו ואמר לי' אנא בשכוני גוואי הוואי פי' לא הוינ' במתא בהדך בעידנא דאת טעין דזבנתה מינאי. דאמר ליה זיל ברור אכילתך כלומר אייתי סהדי דאיהו הוי בהדך במתא ביומא דאת טעין ואכילה דידך הוי אכילה וחזקה ברירא ואי לא כחזקה שאין עמה טענה היא ואמר ליה רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה ותובע בעי לאייתוי ראיה דלא הוה ההוא יומא במתא ורב נחמן סבר לא יהא אלא דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה קיים שטרא וחות בנכסי רבוותא כרב נחמן ובההוא דבי בר סיסון אבל רבינו פסק כרבה בתרוויהו וכתב ר"ח אף על גב דקי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה בעינן דההיא טענתא דקאמר דזבנה מינה אפשר דקושטא קאמר. אבל אי אמר ביום פלן זבינתה ולא אפשר דהוי במתא בהדיה וקדים ונפק ושביק ארעא בידא דאחריני ואחריני ואזיל ליה איהו ונחית לוקח בארעא דאכלה ולא ידע בהא דהאי נחית ואכיל כה"ג לא הוי חזקה דאי לא תימא לקתה מדת הדין וההוא עובדא דאמר ליה אנא בשוקי בראי הואי כתב רבינו אלפס מסתברא כרבינו האי דאוקמה בשעת חירום הא לאו הכי קי"ל מחאה שלא בפניו הוי מחאה ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא. אמר ליה מפלוני זבנתה דזבנה מינך אמר ליה ולא מודית לי דארעא דידי היא ואמרת דמינאי לא זבנתה אם כן לאו בעל דברים דידי את אמר רבא דינא קאמר ליה ר"ח [דף מב טור ד] אפקה מהילכתא ורבינו אלפס שקיל וטרי בה ואוקמה אליבא דהילכתא כדכתב בהלכות ומשום דסבירא ליה וכי לא ידיע ליה למערער אלא דאיהו קא מודה וקאמר מפלו' זבנתה לא אמרינן בה הפה שאסר הוא הפה שהתיר. דאין ספק מוציא מידי ודאי ומעשה בא לידינו ביורש שטען שלך היה ולקחה אבי ממך וליכא סהדי למערער דדידיה הוו והוו סמכי אדרב אלפס ואנן שקלינן וטרינן בה. וקשיא לן אי הכי מלוה על פה היא דיתמי לא ידעי אי פריע אי לא פריע. הני טעני דפרישנא הוא לימא אין ספק מוציא מידי ודאי. אלא ספיקא דיורש כודאי דמי. וכי היכא דאבוהון מהימן משום מגו יורש נמי מהימן כדאמר בכתובות ההוא דעשאה סימן לאחר שכיב ושבק ליה אפיטרופוס ומסקנא אי הוה אבוהון דיורש קיים הוה טעין ואמר חזר ולקחה הימנו וכתב רבינו אלפס הוא דהויא ארעא בידיה ש"מ דסבירא ליה אף על גב דלא אכלה שני חזקה כיון דלא ידיע ארעא למערער אלא הודאתו שעשאה סימן לאחר כי אמר לקחתיה הימנו נאמן משום מיגו דכי היכי דאבוהון מהימן יורש נמי מהימן וכן פר"ש בכתובות. הכא נמי כי היכי דאבוהון מהימן יורש נמי מיהמן כי אמר לקחתיה ממך אני ולא ידיע ארעא למערער: ואף על גב דלא אמר קמאי דידי ואי נמי מיגו דאי בעי אמר קמאי דידי כי אמר אנא ידענא מהימן דאיכא תרי מיגו הא מוכח לן לקמן דאמרינן תרי מיגו וכי היכי דיורש מהימן במיגו לוקח מהימן במיגו דחד דינא אית להו כדאמרינן זאת אומרת טוענין ליורש טוענין ללוקח ובגמרא נמי מהימנינן להו כההיא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מריה וכו' ואמר רבא כוותיה דרב אבא מסתברא דקתני הבא משום ירושה אינו צריך טענה. טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי. קס"ד ה"ה ללוקח ומסקנא דילמא שאני לוקח וכו': אלמא איכא מ"ד טפי עדיף אבל לכ"ע לא גרע וכל מידי דקמא מצי טעין בתרא טעין דהא קי"ל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. והיינו קשיא להו לרבוותא ואפקוה מהלכה כדכתב ר"ח [דף מג טור א] ורב אלפס דקאמר פשיטא הוא וכי דבעינן למימר קמן ולא דמיין אהדדי ההיא בידיעא ארעא למערער דהא עובדא דלא ידיעא מדלא קאמר ולא קא מודית לי ואנן עיינינן בה. ומסתברא פי' דוקא ולא קא מודית לי דהאי ארעא דידי היא ואת מינאי לא זבנתה דאי טענינן הכי הוי מהימן. דהיינו מתניתין שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך מהימן השתא דקאמר מפלוני זבנתה דזבנה מינך ולית לך סהדא דהויא ארעא בידיה טענה מעליא הוא כי אמר לקחתיה הימנו והכא דלית ליה סהדי דהויא ארעא בידיה דקמא כי היכי דקמא לא מהימן איהו נמי לא מהימן. אבל אי הויא ארעא בידא דקמא אפילו חד יומא כי היכי דקמא הוה מהימן האי דאתי מכוחיה נמי מהימן. והכי סלקא שמעתא ואיכא לפרושי בידיעא ארעא למערער דכולהו עובדי הכי מיתוקמי ולא קא מודית לי לאו דוקא וכגון שאכלה שני חזקה ומשום דלא הוה ליה סהדי דדר ביה לא מהימן ואיכא דמפרשי דלא אכלה שני חזקה והוה ליה סהדי דדר ביה ההיא דזבנה מיניה וקאמר מפלוני זבנתה והא שטרא ואסיק אדעתיה דשטרא דנקיט הוי כשני חזקה וקאמר ליה האיך ולא קא מודית לי דאת מינאי לא זבנתה דהא לית לך שטרא (דשמא) לאו בעל דברים דידי את דשטרא דההוא פלוני לאו כלום הוא וסלקא שמעתא דכי לא ידיעא ארעא למערער יורש ולוקח מהימן בלא חזקה וכן רבה בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי א"ל אביי אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה ארעא במשכנתא הוה וכו' שמעינן מיהא דאף על גב דאתא לידיה במשכנתא וכבשיה לשטר משכנתא ולא ידיעא שטרא בידא דלוקח אית ליה חזקה משום מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי מעיקרא אי נמי חזרתי ולקחתיו הימנו ורבוותא דילן דמייתו סייעתא מיהא דלית ליה חזקה וסמכינן אפירושא דר"ח דקאמר לקוחה בידי לא מצי אמר דהא איכא עליה קלא ולא מילתא היא דר"ח לא קאמר לקוחה היא לא מצי אמר דהא במשכנתא בא לידך אלא הכי פי' בנוסחא דיליה הא דחשיבת לקוחה היא בידי דכיון דידיעא מילתא דבמשכנתא אתת לידי' לא מצי אמר ליה דהא איכא עלך קלא דאכלת ארעא דיתמי ויתמי לאו בני מחילה נינהו ולא [דף מג טור ב] איבעי להו למחויי עיקר מחאה אמאי כי היכי דליזדהר בשטרא הכא דידיעת עלך קלא דארעא דיתמי קא אכלת כמחאה דמיא ויאמרו לך ב"ד איבעי לך למיזדהר בשטרא ודין חזקה ליכא הכא והכין לישנא דר"ח וש"מ דלא אמר אלא משום קלא דארעא דיתמי ולישנא דגמרא מוכח דקאמר רבה בר שרשו נפק עליה קלא דאכיל ארעא דיתמי ש"מ משום קלא הוא דלא מצי למימר לקוחה היא בידי וכל היכא דאיכא קלא לא בעי מחאה. אבל ליכא קלא ובהתירא אתא לידיה אי כבשיה לשטר משכנתא מצי למימר לקוחה הוה בידי מעיקרא ואי ידיע מילתא בסהדי מצי טעין חזרתי ולקחתיה ממנו. ורבה בר שרשו' משום קלא לא מצי טעין וליכא דידיע עד דאמר ליה אביי אימא לי גופא דעובדא היכי הוה ונקיטינן דמשכנתא בעי מחאה ור"ש נמי הכי משמע דגרסינן בגיטין בסיקריקון היכי דמי אי דאכלה שני חזקה אפילו לוקח ראשון אי טעין ואמר חזרתי ולקחתיה הימנו בתקנתא דרבנן ואכלה שני חזקה אפילו דאתא לידיה באיסורא כל שכן בהתירא ורבינו אבן מגש כתב בכתובות באין מחזיקין בנכסי קטן. דוקא שבא בטענת האב שלקחה מאבי הקטן. אבל בטענת הבן שלקחתיה ממך אחר שגדלת נאמן. והני מילי דאכיל לה בתורת משכון או שלא היתה לקוחה גמורה וכיוצא בה. אבל בתורת גזלנותא לא. ודבר זה קיבלנו מרבינו הגדול ומצוי אצלינו בתשובה בכתב ידו פי' דרבינו אבן מגש ולסברא דילן דאמרינן דכיון דאתחיל כשהוא קטן. אף ע"ג דאכיל כשהוא גדול לאו חזקה היא משום דקטן לא ידע ולא מצי לדחויי. ולאו בר מודעא הוא אבל כי נקיט ליה בתורת משכנתא איבעיא ליה למחויי ולמימר באפי סהדי ולאודועינ' דבמשכנתא הוא דנקיט לה. ואף על גב דההוא לא נהירא לן. כדאיתא לעיל. איכא למשמע. והרב המחבר אמר דשואל יש לו חזקה ומשמע ה"ה במשכנתא סתמא דלא קביע ליה זמן. וא' נמי במשכנתא דסורא אי כבשיה לשטר משכנתא והכי מסתבר לן מדאמרי' גבי משכנת' דסורא אלא איבעי לי' למחויי ואי לא איהו דאפסיד אנפשי' ואמאי ניתקון תרי חד למרי משכנת' וחד לאידך. ולא ליבעי מחאה אלא לאו ש"מ במחאה תליא מילתא [דף מג טור ג] ואריס דעלמא דלאו אריס דבתי אבות אית להו חזקה אף על גב דאורח דאריס למיכל שנים ושלוש דומיא דאריסי בתי אבות אית להו חזקה דקי"ל איבעי ליה למחויי דיש מחאה לחצאין. ואף על גב דלא יכול למימר פלו' גזלנא הוא איבעי ליה לאודועי לסהדי ולמימר לאו ארעתא דידיה הוא ומשכנתא הוא בידיה אי נמי לפירא ואריסותא אחתיניה. ואי לא איהו דאפסיד אנפשיה והא דאמר אומן אין לו חזקה אי דאיכא עדים אחרים אמאי יש לו חזקה דווקא היכא דראה. אבל לא ראה מיגו דיכיל למימר החזרתיו לך (אחר) מהימן הילכך גבי קרקע נמי אף על גב דאתא לידיה בתורת שאלה או במשכנתא או בכיוצא בה מצי למימר לקוחה היא בידי דאיבעי ליה למחויי דאיכא למימר החזיר לו שטר משכונא וכתב לו שטר מכר עד דידיע מילתא דשטר משכונ' בידיה וכן השיב לפני רבינו יעקב אם יש שטר משכונא ידוע ביד לוקח או ביד שליש אינו יכול לטעון ואי כביש ואינו ידוע יכול לטעון והכי נקיטינן וכל מי שאוכל קרקע בהתירא בעי מחאה ואי לא מחי איהו דאפסיד אנפשיה ודוקא דליכא קלא אבל איכא קלא דאכיל ארעא דלאו דיליה איבעי ליה לאיזדהורי בשטרא וכן הילכתא והילכתא מה לי לשקר במקום עדים ובמקום קיל לא אמרי' ודווקא לאוקומי ממונ' בידיה הוא דאמרי' מיגו אבל לאפוקי לא כדאמרינן הילכתא כוותיה דר' יוסף היכא דקיימי זוזי תיקום ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אזל ואייתי סהדי דאכלה שתי שנין. אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי. אמר רב זביד ואי טעין ואמר לפירות הורדתיו נאמן ובשבועת היסת ודוקא מעיקרא הכי. אבל אי טעין מעיקרא ארעא ופירי דיליה לא מצי טעין הכי לפירו' ירדתי דקיימא לן כל כי האי גוונא אינו טוען וחוזר וטוען (חזקה שלש שנים) אמר רבא אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה כלומר אי סייעיה מערער למחזיק ודלי ליה על כתפיה צנא דפירי מהאי ארע' לא מצי טעין לא זבינתה דמדסייעיה אודי ליה דזבנה ניהליה ותו לא איזדהר בשטרא ולאלתר הוי חזקה [דף מג טור ד] ורבינו אפרים פירש אי איכא סהדי דאייתי האי מחזיק לצנא דפירי לדרונא למערער הוי חזקה ואי טעין נמי מרי ארעא לפירות הורדתיו ובדידי קא טרחנא א"נ חולקא דידי הוא דגופא דארעא לא זבני ליה מהימן, ודווקא בתוך שלש שנים אבל לאחר שלש שנים לא דאיבעי ליה למחויי ואף על גב דלא מצי למימר פלו' גזלנא היא איבעי ליה לאודועי לסהדי דלפירות אחתיה דיש מחאה לחצאין דאי איתה דאין מחאה לחצאין משכנתא דסורא אם כן כבשיה לשטרא בגו זימניה. והוא הדין למשכנתא סתמא הכי נמי דמהימן דלא מצי למחויי אלא מחאה יש לחצאין וכו' והילכך יש מחאה לחצאין. ואפילו במשכנתא וכן הילכתא. אמר ר' יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ישראל שקנה שדה ידוע לישראל מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטרא אף ישראל אין לו חזקה אלא בשטר מכר שיש מכירה לעכו"ם אמר רבה אי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מיניה וכתב ר"ח ואי טעין ואמר יהב לי ההוא שטרא דזביני דזבנה מינך ואיזדהרי ביה תלת שנין: ואירכס ממני מהימן. דכמאן דאמר קמאי דידי דמי ש"מ קמאי דידי לאו דווקא אלא דאיתברר ליה הילכך ישר' דזבן ארעא מעכו"ם איבעי ליה למחויי דילמא טעין הכי ומסתבר' הרי הוא כעכו"ם דקאמר בכל דוכתא כאילו אותו העכו"ם בא עם ישראל לדין ותניא אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמר לו כך דינינו ואם לאו באין עליו בעקיפין וש"מ ישראל שיש לו חלון בחצר עכו"ם ובא ישראל אחר וקנה החצר מן העכו"ם אף על פי שבדיניהן העכו"ם היה יכול לסותמו. כיון דישראל עם ישראל הוא וישראל בא מחמת עכו"ם הרי הוא כאילו אותו עכו"ם בא עם ישראל לדין שמזכין אותו בדיני ישראל ואין לו לעכו"ם לסותמו כך ישראל הבא מכוחו אין לו לסותמו דכי אתא לידיה ההוא חלון בהתירא אתא לידיה דקי"ל גזל עכו"ם שרי ואפילו לר"ע דוקא גזל ממש אבל הפקעת הלואתו כיון דליכא חילול השם שרי וכ"ש דדינא [דף מד טור א] לסתום לאו גזל הוא ואין לו להאפיל ואיתמר נמי משום רבינו שרירא שאפי' הלך הישראל והתפיס בעכו"ם עד שבנה כנגד החלון בעל כרחו יכול למחות אפי' לאחר כמה שנים דשלא כדין עשה ואעפ"י שאינו צריך לאויר החלונות יכול לעכב עד שיפייסנו בממון ואם מסר מודעא ואחר כך נתן לו ממון אין במודעא שלו כלום וכל מה שנתן לו בהיתר נתן לו. ומעשה בא לידינו ופסקנו כך וכך עכו"ם שיש לו חלון בביתו על חצר ישראל ומכר העכו"ם ביתו לישראל יש לישראל לבנות כנגד החלון שקנה אותו ישראל הבא מחמת עכו"ם ואפילו ידוע שאותו חצר קנאו ישראל מעכו"ם כיון שאילו בא העכו"ם בעל החלון לדון אותו בישראל אין מזכין אותו בדיני עכו"ם כנגדו ובונה כך ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אף על גב דתרוייהו ישראל נינהו כההוא וכו' ספק זה קדם או זה קדם דינו כדין ישראל בישראל ודווקא כההיא דרב מרי בר רחל בסוף גמר' דאיזהו נשך דמישכן לו ההוא ביתא הדר זבנה ליה לרבא וכו' עד השתא בדיניהן עבידנא לך דכמה דלא סלקי בזוזי לא שקלי אגר ביתא ואף ע"ג דרב לא אייתי האי עובדא מסתמא דדינא הוא וגמרי' מינה וש"מ ישראל הבא מחמת עכו"ם שהוא כעכו"ם בדיניהם דעכו"ם דיינין ליה וקבלינן סהדי עכו"ם לזכות ישראל דהא בדיננו רב מרי בר רחל דלא יהב אגר ביתא איסור רבית איכא דהא רבא מצי לסלוקי להו בזוזי בתר שתא דמיחייב ליה לאיפרועי. ואמר ליה רבא בדיניהן עבידנא לך ולית ביה חשש רבית ש"מ דבדיני עכו"ם דיינינן ליה לכל מילי. כאילו אתא עכו"ם דר"ש אמר דלית ביה איסור רבית דרבא הוא דפרעיה להו לכולהו זוזי לעכו"ם ועכו"ם הוה חייב ולא נהירא לן אלא כר"ח דאמר דרבא היה לו לפרוע עדיין המעות למרי בר רחל דא"כ מרי בר רחל למה ליה לאמטויי אגר ביתא לרבא וכו' גרסי' לקמן נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן ושלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ולא החזיק בו או [דף מד טור ב] לא מטא שטרא לידיה ובא אחר והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו וכן הילכתא וכתב רבינו אלפס באתר דלית ביה הרמנא דמלכא וכו' ואמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דעדורי ולבר לא הוי חזקה ואמר רב יהודה אכלה ערלה ושביעית וכלאים הרי זו חזקה וכגון שנהנה מן העצים. והכי נמי גרסי' בכתובות עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמירות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעי' וכלאים הרי זו חזקה הכי היא גירסת ר"ח וגר"ש אינה חזקה ומסתברא לאו דוקא אכיל ליה תלת שנין חזקה דערלה קאמר אלא אי איכא בינייהו חדא דערלה או דשביעית הרי זו חזקה דדמי לאתרא דמוברי באגי אכלה שחת לא הוי חזקה ואי בצואר דמחוזא קיימי הרי זו חזקה תפחתא לא הוי חזקה. קרקע מליאה בקעים. אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה הני דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקי' בהו ואין קונין זה מזה אלא בשטר והעבדים. והא דאמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה. דוקא לאלתר אבל לאחר שלש אית להו חזקה. ומסתברא דלא תימא הוא הדין לדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אלא דוקא עבדים דבני שטרא נינהו אבל מטלטלין דלאו בני שטרא נינהו לא שייכא בהו חזקה עבד קטן מוטל בעריסה יש לו חזקה לאלתר. ודוקא בטענה כדלקמן הנהו עיזי דאכלי חושלא אתא מריה קא טעין טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן ואיכא לעייוני אי טעין להו יותר מכדי דמיהן מי מצי למימר לדירי שוו לי או לא דאיכ' למימר דלא אמרינן מיגו אלא היכא דטענתיה דקא טעין גריעא מטענתיה דמצי טעין כגון מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן וכגון מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה והשתא פסלה וכל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דקא מרע לנפשיה והכא נמי עד כדי דמיהן. ויותר כדי דמיהן קאמר ולא דמיא וצריכא עייונא במילי טובא דמיגו. וחזינא לרבינו ברוך ור' שמואל דמפרשי וקאמרי דאינו יכול לטעון ומסתברא דלא טעין עד כדי [דף מד טור ג] דמיהן דאם איתה אינו יכול לטעון עד כדי דמיהן הול"ל והרב המחבר אמר יותר מכדי דמיהן לא תפיס ולא מהימן. ואם טען יותר פטור בשבועת היסת ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה ושלש באחרונה וכו'. ואר"י אמר שמואל זו דברי ר' ישמעאל ור"ע. אבל חכמי' אומר עד שיבצור שלש בצירות ויגדור שלש גדירות. ואמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא. אבל חכמים אומרי' חזקתן שלש שנים מיום ליום. ואמר אביי דקל נערה שעושה פירות שלש פעמים בשנה איכא בינייהו. וכתב ר"ח דקיימא לן כסתם מתני' דאמר חזקתן שלש שני' מיום ליום. ודקל נערה לא הוי חזקה. וכל שכן ניר. ואיתמר בשם רבי' אלפס הילכתא כשמואל בדיני. ודקל נערה הוי חזקה. אבל ניר לא ולא מצאתי כתוב בהלכות אמר ר' ישמעאל בד"א בשדה לבן. אבל בשדה אילן כנס את תבואתו וכו' אמר אביי מדר' ישמעאל נשמע לרבנן היו לו שלש אילנות ממטע עשר לבית סאה אכל עשר בשנה זו ועשרה בשנה זו הוי חזקה והני מילי היכא דלא אפיק. אבל אפיק ולא אכל לא והוא דבזע בזועי וכן הילכתא ותמיהא לן דרב אלפס לא אייתי לה אמרי נהרדעאי האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולי ועד תהומא ודווקא בבא מחמת טענה דאי לכרמא רישקא זבין ליה איבעי ליה למחויי דקי"ל מחאה לחצאין הויא מחאה שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל וכו' עד היכי דמי מחאה היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ואוקימנא בשעת חירום שנא ומאי שנא יהודה וגליל דנקט דסתם יהודה כשעת חירום דמו וחירום פירש רבינו האיי הרג כדכתב כל חרם אשר יחרם מן האדם. וכתב רבינו יעקב בתשובה דילי חירום ממון אינו חירום ופרנצא ופרבינצא מחזיקין זה על זה אבל ישמעאל ועכו"ם אין מחזיקין זה על זה דקטלי הני להני כדאמרינן בורח מחמת ממון מחזיקין ויכול למחות מחמת מרדין דהיינו הרג בלשון פרסי אין מחזיקין דאינו יכול למחות. ואפי' מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו הויא מחאה ירושלמי אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ. ושמואל אמר יש להן חזקה אמר רב נחמן קרא מסייע למר ויתן [דף מד טור ד] להן המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה עד עתה וכתב ר"ח אף על גב דתנן אין צריך להיות עמו במדינה מיהו צריך להיות יודע בעל הקרקע כי זה שטוען עכשיו שמכר לו עומד בנכסיו ירושלמי אמר רבי אלעזר אפי' שתי אפסיטואות כגון שלומי ונמוכי וירדן מפסיק בנתיים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינו חזקה עד שיהא עמו בעיר ובאותו מדינה. רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות ואפי' ראוהו חורש או קושר ומעמר ודש וזורה ובורר ולא ראוהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראוהו מכניס פירות דאי לא ידע אמאן קא ממחי ואין צריך להיות עמו במדינה וזה ששנינו אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה כל שני חזקה בשעת חירום שנו לשון ר"ח והאי ירושלמי ראייתי ר"ח ש"מ דחזקה שלא בפניו אינה חזקה עד שידע מי הוא המחזיק בקרקע שלו שאם אינו יודע יכול לטעון לא ידעתי מי הוא היורד בשלי שאמחה ודייקינן נמי דקתני עד שיהא עמו במדינה מכדי בשלש ארצות איירינן. ובאותה הארץ איבעי לה למיתנא אלא הא קמ"ל דההיא שעתא דנחית לה בעי דליהוי עמו במדינה כי היכי דלידע מאן נחית בגוה אבל אי לא ידע מאן קא ממחי והא דאמרינן חברך חברא אית ליה אמרינן גבי מחאה ומודעי דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי אבל מאן דמחזיק בארעא ושמיט לה לאו מילתא דעבידא לאיגלויי דמאי קא מודע דילמא דידיה קא אכיל והילכך בעינן דידע האי דמחזיק בארעא והיינו דפרכינן בריש פירקין אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה ולא פרכי' חזקה שלא בפניו לא תיהוי חזקה דחזקה שלא בפניו אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה יום אחד. ודברי ר"ח צריכין להתיישב היכי דמי מחאה אמר רב זביד פלו' גזלנא הוא ולמחר תבענא ליה לדינא ול"ש אמר לא תימרו ליה ול"ש אמר תימרו ליה הוי מחאה כדרב פפא לדידיה לא אמר ליה הא לאחריני א"ל וחברא דחברך חברא אית ליה אמר להו תפיקו שותא הא אמר להו לא תפיקו אמרו ליה לא מפקינן שות' הא אמרו ליה לא מפקינן שותא ור"ה בריה דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה ומסתברא דאסיפא פליג וקי"ל כוותה אבל כי אמר להו לא תפיקו לכו שותא לא הוי מחאה וקי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה [דף מה טור א] וכדרבא דאמר מחאה בפני שנים אפי' שלא בפניו ואין צריך לומר כתובו והיכא דליכא סהדי וטעין דמחאי מישתבע אידך דלא מיחה דשבועה דרב נחמן לא מפקי ממקרקעי כדאסקי רבוותא רב גידל בר מניומי הוה ליה מחיתא למחויי ואסיקה כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אינו צריך וכן הילכתא אמר ריש לקיש וצריך למחות בסוף שלש ושלש. ואף על גב דתהי בה רבי יוחנן הלכה כריש לקיש ומסתברא טעמא דילמא ההיא טענה דטעין עליה דמותר איגלי דלאו טענה היא וכיון דלא מערער עילויה ולא אתא לדינא לא איזדהר האיך בשטר דקיימא לן שלש שנים מיזדהר טפי לא מיזדהר וחזקה חזקה אי נמי בתר מחאה זבנה מיניה ואף על גב דגזלן לית ליה חזקה הני מילי גזלן ידוע אבל האי אפשר דמשום דהוה ליה ערער עליה זבנה מיניה דעביד איניש דזבין דיניה ורבי יוחנן היא דתמיה עליה משום דדמי לגזלן וליתה ורב ושמואל דחי ליה להאי טעמא דכיון דאודי דמעיקרא לאו זבוני לה לא מהימן למימר בתר הכי זבנה. ואיכא מאן דאמר בתר מחאה זבנה ומעיקרא לפירות אחתיה ולא נהירא לן דאף על גב דמעיקרא לאו בתורת הכי אייתי חזקה היא דאי משום דאין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל. משום דקטן במילי דאבוה לא ידע ואי משום דרבה בר שרשו משום קלא הוא כדפרשינן תני בר קפרא עירער וחזר ועירער. אי מחמת טענה ראשונה עירער אינה חזקה ואם לאו הרי זו חזקה כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. אמר לו מה אתה עומד בתוך שלי אינה חזקה שמכרתו לי שנתתו לי במתנה הרי זו חזקה רב ענן שקל ליה בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דחבריה אמר ליה והא אחזיקי לי כמאן כר' יהודה ור' ישמעאל דאמרי כל שבפניו לאלתר הוי חזקה לית הילכתא כוותיה והא אחול לי דאתא וסייע בהדאי מחילה בטעות הואי. גרסינן [דף מה טור ב] בפ' לא יחפור רב יוסף ה"ל הנך תאלי אתו אומני יתבי תותיהו ואתו עורבי ואכלי דמא וכו' והא אחזיקו לי א"ל הכי אמר ר"נ אין חזקה לנזקין וכתבי רבוותא דלא בעי טענה אלא היכא דאמר ליה מה אתה עושה בתוך שלי. כגון בתים בורות שיחין ומערות ודומה להן אבל זיזין וחלונו' וקורו' לא בעינן טענה אלא מדאישתיק אחולי אחיל ליה. ולאלתר הוה חזקה כדאמר ליה ר' ישמעאל החזקת בני החזקת והאי חזקה בלא טענה היא דמאחר שבתוך שלש היה לו להוציא שטרו ואמר לו רבי חייא מאחר שלא החזיק שלש שנים אינה חזקה הא אחזיק ג' שנים אפילו בלא טענה הויא חזקה ואלתר דידהו ל' יום כדאמרינן האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הויא חזקה מכאן ואילך הויא חזקה ועלה א"ר חננאל זיזין וקביעו קורות ואורה אינן צריכין חזקה שלש שנים אלא לאלתר הוי חזקה כדמפרש בחזקת הבתים ושאלתי לרבינו יעקב זצ"ל והשיב כל חזקה שאין לאלתר אינה אלא בטענה ובשלש שנים אבל לסתום דקתני לאלתר בלא טענה והשבתי לפניו ואמרתי אי לאו דקשיא לי קרקור ורב ענן והא דגרסינן בירושלמי גידל תרנגולת בחצר חבירו אם אין לו רשות הרי החזיק דמשמע דבשתיקה תליא מילתא אמינא אפילו היכא דקתני לאלתר בטענה היא דהא אמרינן אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ועבדינן נמי דאמרי אין להן חזקה לאלתר ועבד קטן לאלתר ורבי יהודה ורבי יוסי נמי דאמרי כל שבפניו לאלתר הוה חזקה כולהו נמי בטענה קאמרי דהא אחזקת בתים קאי ור' יהודה והתם טענה בעי' והשיב כך נראה לו כולן בטענ' ורב ענן דקאמר דהא אחזיק לי מתשובת ר"נ שהשיב כמאן כר' יהודה וכר' ישמעאל אתה למדן שהודיעו שזה היה עמו וגדר עמו והוא לא הודיעו מנין הי' יודע שבפניו הילכך אמר לי והא אחזיקי לי מתוך סייוע שסייעני והיא החזקה שבפניו הית' ואמר לו אין הלכה כר' יהודה וצריך אתה לחזקה אחרת ואמר לו [דף מה טור ג] מי קאמינא משום בפניו משום שסייעני קאמינא והיא המתנה ורב ענן מתחילה כך היתה דעתו ור"נ טעה בדבריו וקטן המוטל בעריסה על ידי טענה קאמר ומסתברא דר' ענן דאמר והא אחזיק לי בטענת מתנה אתיא דסייוע גודא חשוב כמתנ' ור' נחמן לא הוה ליה לשייולי לר' ענן מידי אחרינ' מידי דהו' אכל טענת' דעלמא מכי אמר שמכרתו או שנתתו טענה מעלי' היא ואמר ליה כמאן וכו' ואמר ליה מי סברת בחזקה שצריך עמה קאמר כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי בחזקה שאין עמה טענה קאמינא כגון נותן מתנה ואחין שחלקו דנעל וגדר כל שהוא הוי חזקה ה"נ הא אחיל לי דסייע בגודא בהדאי ואיהו קא מודי דסייע בגודא. והא דר' יוסף אמר רב הנהו אומני דיתבי תותיהו בשכר הוי יתבי שהיו נותנין לר' יוסף בשכר הדם שהיה מזבל בו. ואמר ליה אביי והא אחזיק להו על ידי שכרם ואמר ליה הכי אמר ר' נחמן אין חזקה לנזקין וע"כ ע"י טענה קאמר ואמר הא איתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא וכו' ואי בלא טענה אפילו למשטח בה פירי אינה חזקה וכל שכן לעשות צרכיו ועל ירושה על ידי טענה מדקאמר אם יש לו רשות לגדל שמודה לו הרי גידל ואם אין לו רשות לגדל שכופר וטוען זה נתת לי הרי החזיק. אבל אם מודה לו שנתן רשות לגדל הוה ליה כמאן דטעין לפירות הורדתיו ואם אין לי לגדל אל יגדלי והאי כשורא דמטללתא דעביד איניש דשתיק תלתין יומין מכאן ואילך הוי חזקה בטענה ולא בעי שטר דאם לא מכרה לא היה שותק ולאורה ולסתום בחזקה בטענה ותמה על עצמך בית שסותמין אורו אינו שוה כלום ויהא תלוי במחילה מתוך שתיקה שלא אמר אדם אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ידמו ככפיפה שאין לה אזנים ויכריעם קטן מהן וזו היא תשובה והכי מסתברא כל חזקה בג' שנים ובטענה ולאלתר נמי בטענה ול' יום נמי דאמרי' בכשורא דמטללתא מסתבר' דאמתני' קאי דקתני בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה וכשורא דמטללתא ראיה שנתן היא ודבר הלמד מעניינו היא דאמר לעיל בי כוי לא הוי חזקה ואף על גב דמנח המליטא וכו' דאם כן בחזקת הבתים הוה ליה למימר האי שמעתא והא דר' ישמעאל בר' יוסי בטענה הוא וסבירא ליה כל שבפניו לאלתר הוי חזקה ותו לא איזדהר בשטרא דומיא דדלי ליה צנא דפירי ואין להאריך ולהקשות בדברי הגאונים כדכתבינן וליכא למינדא מינה:

ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא וכו' ואסיקנא אית לך סהדי דדר ביה איהו דזבנה מקמך [דף מה טור ד] אפילו חד יומא מוקמינן לה בידך ואי נמי קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך והבא משום ירושה אינו צריך טענה. טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי דדר ביה אבוה חד יומא דאי נמי אמר קמאי דידי זבנה אבוה מינך ואכלה שני חזקה מהימן ומסתברא דכי אתי בטענת בריא כמאן דאמר קמאי דידי' ולא בעי קמאי היכא דא"ל דזבנה מינך כדאמרי' לעיל כר"ח וכדאמרי' לקמן גבי אומן כי אמר בפני אמר למכרו ולא אמר בפני מכרתו אלמא אף על גב דלא ראה קנין ודמים אלא שקבלת עדות בני עדים דהואי כקמאי דידי ואי נמי ראיתי השטר או שראיתי מתעסק במכירתם ודומה להן דקא אתי בטענת בריא מהימן ואי נמי מיגו דאי בעי אמר קמאי דידי כי אמר אני ראיתי כך וכך נאמן דהא אשכחן דאמרי תרי מיגו גבי אומן אומר שתים קצצת לי. דאמרינן התם לעולם דליכא עדים ומיגו דאי בעי אמר לקוחין היא בידי מהימן במיגו דלא היו דברים מעולם מהימן נמי אאגריה ש"מ דאמרינן תרי מיגו איבעיא להו נראה בו מהו. ואמר רבא עביד איניש דסייר ולא זבין וכן הילכתא שלשה לקוחות מצטרפין והוא (במשכנתא ובשכירות) בשטר אבל בעדי' לא הוו חזקה עד דאכל כל חד מיניהו ג' שנים רצופות ת"ר אכלה האב שנה והבן שתים. האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שנה ולוקח שנה הרי זו חזקה ת"ר בפני האב שנה ובפני הבן שתים. בפני האב שתים ובפני הבן שנה. בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ואוקמה רב פפא במוכר שדותיו סתם הא לאו הכי אין לך מחאה גדולה מזו דלוקח קלא אית ליה ודוקא בנו גדול אבל בנו קטן לא. דאין מחזיקין בנכסי קטן ומסתברא דהא דאמרי' התם אכלה האב שנה והבן שתים וכו' הרי זו חזקה דוקא בנו גדול דחזקת קטן לאו כלום היא אפי' בטענת אביו והחזיק בו ודר ביה חד יומא לאו כלום הוא דקטן לאו בר מחאה הוא ולאו בר קבולי מחאה הוא דלא ידע שטריה ולא ידע לאזדהורי בשטריה ירושלמי רבא משום יורש אינו צריך טענה וצריך חזקה. ותמן ומודה ר' יהושע באומר שדה זו וכו'. אם יש עדים שהיא של אביו ולקחתיה הימנו אינו נאמן כהדה ראובן היה אוכל שדה בחזקה שהוא שלו והלך שמעון והביא עדים שמת אביו מתוכה (אין) מפקין לה מראובן ויהבין לשמעון הלך ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה אמר רב נחמן בר יעקב אנא אפיקתיה מראובן [דף מו טור א] אלא מחזרנא לה ליה כשנתתי על פי ב"ד נתתי כשהחזרתי ע"פ ב"ד החזרתי הממע"ה מי מודיע. אמר רבא עידי מיתה מודיעין אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה האומנין והאריסין והאפיטרופין אין להן חזקה אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה. והא דאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי אלמא אין לו חזקה אוקמה רבינא הא והא דנחית בכולה ולא קשיא דאית בה דין חלוקה מחזיקין דלית בה דין חלוקה אין מחזיקין ומסתברא מדנקט הא והא דנחית לכול' ש"מ דאי נחית לפלגא אף על גב דאית בה דין חלוקה אין מחזיקין דהא שינויא קמא נחית בכולה. דאית ביה דין חלוקה איירינן והא דתנן עשה מחיצה לבהמתו גבוהה י' טפחים הרי זו חזקה וכן לתנור וכן לכירים לאו לגוף הקרקע קאמר אלא לתשמיש הוא שהחזיק כדגרסינן בירושלמי מקום כירים ומקום תנור אין לו חזקה אבל ר"ח משמע דסבירא ליה אף על גב דנחית לפלגא (אין) מחזיקין ורב אלפס לא איירי בפלגא ירושלמי שמואל אמר לית כאן שותף. שותף יש לו חזקה לא כן אמר שמואל שותף שירד ונטע כנוטע ברשותו באותו שהוא עומד שם. הא דתימר יש לו חזקה באותן שאין עומדין שם מהו מייתי תחתיה ולא איתברר לן ואיכ' למימר אותו שעומד שם כגון דנחית לפלגא אינו עומד שם דנחית לכולה. וכתב רבינו שמואל דאמתא דרמי בר חמא ודמר עוקבא ה"ה אי אישתמשו בה כל חד וחד שלש שנים רצופין לא הוי חזקה דהא בחד אמרינן לית בה דין חלוקה והאי דעבדיה כי שמא ישתלש הדבר שלא יהו שותפין בה ויחזיק בה אחר ויאמר שלא היה שותף אלא שלקח הימנו. ואיכא לפרושי איפכא דלית בה דין חלוקה מחזיקין דכיון דלא הוה חזי לתרויהו אמר ליה האיך גוד או איגוד וזבנ' אבל אי אית בה דין חלוקה אין מחזיקין ולהאי פירושא לא קשיא הא דאמתא דרמי בר חמא ודמר עוקבא ולא [דף מו טור ב] מצי למימר הא והא דנחית לפלג' ומסתבר' דה"ה לאחין דמחזיקין והאי דאמרינן האחין שחלקו אין להן דרך על זה וכו' ה"מ בתוך שלש ומשום טעמא דלא מצי למימר דיירנא ביה כדדרו אבהתי אבל אחר שלש דינו כשותף ומחזיקין זה על זה דאיבעי ליה למחויי. וש"מ דכי היכי דכי אתא לידיה בתורת שיתוף מחזיקין הכי נמי כי אתא במשכונא או בשאלה או בשכירות מחזיקין דיש מחאה לחצאין והאי דאמרי' לעיל שותפין כה"ג לא קפדי אהדדי דוקא כה"ג כגון אבנים דפנינהו חד לרשותא דיריה דאהעמדה כדי לא קפדי אבל חזקה אחרינא חזקה הוא אומן אין לו חזקה אמר רבא לו שנו אלא שמסר לו בעדים. אבל מסר לן שלא בעדי' מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר לקוח הוא בידי ולפום דחזינא לרבוותא ולרבינו אלפס ולרבינו אבן מגש פסקא דשנו חד מחברי' ולא נהירא לן כחד מינייהו חזינא לפרושי מעיקרא אי ס"ד מעיקרא דלא פליג רבא כלל בלא ראה וראה דכי הדדי נינהו ומתיובתא דראה עבדו ביד אומן הדר ביה רבא וקאמר לעולם דאיכא עדים והוא דראה והא קאמר לא שנו אלא שמסר לו בעדים וראה אבל מסר לו שלא בעדים אפי' ראה מיגו דיכול למימר להד"ם א"נ בעדים ולא ראה דיכול למימר החזרתיו לך מהימן דאמרי' מיגו ומתיובתא ושנויא דשתים קצצת לי דקא משני אביי לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה שמעינן מינה דאביי סבירא ליה דלא אמרינן מיגו אלא כי ליכא עדים ולא ראה ותירוצתא דאביי כתירצתא דרבא כי היכי דלרבא אלא בעדים וראה לחודה כדקאמר לעולם דאיכא עדים והוא דרא' הכי נמי שנויא דאביי דקאמר לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה בכולהו לא מהימן אלא היכא דליכא עדים ולא ראה לחוד הילכך איכא עדים וראה לכ"ע לא מהימן ליכא עדים ולא ראה לכ"ע מהימן כי פליגי דאיכא עדים ולא ראה ואי נמי ליכא עדים וראה לרבא מהימן ולאביי לא מהימן ומותבינן לרבא ממתניתין דאומן אין לו חזקה. [דף מו טור ג] הא אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים ועל כרחין דראה דאי לא ראה אפי' אומן מהימן אליבא דרבא אי הכי אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וראה דאי לא ראה לכ"ע מהימן ש"מ ליכא עדים וראה לא מהימן והוא הדין איכא עדים ולא ראה דתרוייהו חד דינא אית להו וקתני אומן מהימן תיובתא דרבא תיובתא וקי"ל כאביי והילכך מסר לו בעדים וראה לא מהימן לדברי הכל ליכא עדים ולא ראה לדברי הכל מהימן כדברי אבן מגש ודלא כרבי' אלפס שהגיה בהלכות הדין סברא דרבוותא ואנן קשיא לן האי סברא. דהא סלק' בתיובתא וש"מ דהאי דינא דלא אמרי' מיגו וכו' כדכתב בהלכות גבי אומן ודחיק נפשיה בפי' דהב ליה סרבלאי דאמר תניא דהוה ליה לאוקומה בדליכא סהדי וחס ליה לרבי' דאמר הכי מתיובת' דשתים קצצת לי איתותב אביי ומוקים לה דליכא עדים ולא ראה ואי בכולהי לא מהימן במאי מוקים לה ופלוגתא דאביי ורבא בדאיכא עדים ולא ראה בראה וליכא עדים והלכה כאביי בתרויהו כרב אלפס ודלא כרבוותא קמאי ור' אבן מגש בתרא אלא בכולהו אומן לא מהימן אלא דליכא עדים ולא ראה דמהימן בשבועה הא אחר בכולהו מהימן אלא היכא דאיכא עדים וראה דלא מהימן וכן הילכתא וליכא למינד' מינה ומצאתי הלכות דלא כתיב בהו הדין סברא דרבוותא וכו' וכתב ר"ח מדקאמר אחר מהימן ש"מ המפקיד אצל חבירו בעדים וטוען שמכרו לו או שמישכנו לו אינו נאמן וה"מ בראה ואיתיה קמן. אבל לא ראה מהימן מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך ודוקא נקט דאי איתיה קמן. דאי איכא עדים דחזיוה גביה לאו כלום הוא כדאמרינן תא אחוי לך רמאי [דף מו טור ד] דפומבדיתא מאי קא עבדי. אמר ליה הב לי סרבלאי אמר ליה לא היו דברים מעולם והא אית לי סהדי דחזיוה גבך ההוא אחרינא הוא אבל ר"ח כתב דהא דאמר משמיה דגאון ראה בעדים דידעי דההוא כלי דהאי תובע הוה ליתה. וצריכא עייונא דאיכא למירק מינה טעמא דאמר ליה אחרינא הוא הא אי מייתי סהדי דחזיוה גביה וקים להו בגוויה דהוא ניהו ולאו אחרינא הוא א"נ מודה ליה דהשתא איתיה גביה וקאמר לקוח הוא בידי אינו נאמן דהוה ליה כראה וראה דוקא בעדים הוא שאם טען החזרתיו לך אינו נאמן כדאמר וכתב רבינו אלפס וכן מצאתי בכל ההלכות. א"ר אשי ואי אפקוה משי ליה ראה ותמיהא לי מאי האי דקאמר ואי אפקוה משוי ליה ראה וטעותא דבנוסחא דילן אי פיקח משוי ליה ראה ומשמע דסבירא ליה כרב אשי והא דאמר ליה רב אויא לרב אי כבר שמוה קמאי דקמך ליתה כיון דאיכא סהדי דחזיוה וכתב נמי היכא דאיכא סהדי דחזיוה גביה ולא אמר אחרינא הוא אלא בב"ד לא היו דברים מעולם לא אמרינן כיון דמכחיש סהדי הוחזק כפרן ולימא דשכנגדו נשבע ונוטל אלא כיון דליכא סהדי דליתיה בידיה ההיא שעתא לא הוחזק כפרן ומישתבע דליתי' ברשותי' ומהימן ומסתבר' דהאי דינא לרמאי דפומבדיתא הוא דלא מהמנינן ליה בשבועה הא לאו הכי רמינן עליה שבועה דלא היו דברים מעולם. ואי נמי אית ליה סהדי דחזיוה גביה לא מצי טעין אחרינא הוא דאי אמר אחרינא הוא מישתבע ואי לא מישתבע מפקינן ליה בעל כרחיה. ותא אחוי לך רמאי פומבדית' הכי עבדי וכיון דתקינו רבנן שבועת היסת אף על גב דליכא [דף מז טור א] עדים ולא ראה דמהימן לדברי הכל משבוע' היסת לא מיפטר במאי דקא טעין ליה ואי אמר ליה בריא לי דברשותך הוא ואנא חזיתי' גבך מישתבע דלאו ברשותיה הוא וכל מאן דטעין הכין רמאה הוא כרמאי דפומבדיתא וצריכא עייונ' דאיכא למימר כדיקא דרבי' אלפס דאמר אחד מהימן מפקין ואומן חד דינא אית להו דאומן נפקד הוא כדאמרי' הכא גבי אומן מי סברת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ולא אמרינן מיגו בפקדון אלא בדליכא עדים ולא ראה מיהו נאנסו יכול לטעון כדגרסינן בהמפקיד אצל חברו בשטר לאומן נמי מהימן וההוא דאפקידו גביה מלוגא דשטרי דפי' רבינו אלפס משום דאין אותיות נקנות במסירה הוא דליכא למימר מיגו דלא היו דברים בדליכא סהדי והחזרתיו לך בלא ראהו מפרש התם בדאיכא סהדי דאפקידו גבה דליכא מיגו ואחר דמהימן כגון ההוא דחבל סכינא דאשכבתא וכגון חושלי וכל מחזיקין בממון חביריהן אלא שאין בנו כח להכניס ראשינו בין ההרים הגדולים דכילהו רבוותא סבירא להו דאמרינן מיגו וכן כתב ר"ח בההוא עובדא בדקא מודיא דבתורת פקדון הוו גבה עד שעת התביעה ולא טענה דתבעה מחיים או בדאיכא סהדי דבתורת פקדון מטא לידה בהא [דף מז טור ב] וודאי אפי' טענה דתבעוה מחיים או בדליכא סהדי דבתור' פקדון מטא לידה בהא וודאי אפילו טענה דתבעוה מחיים לא משגחינן בה דאוקמינן לה אחזקה קמייתא אף על גב דאיתחזק ממונ' בידה בחיי אבוהון עד דאתיא סהדי דאפקא ההוא מלוגא דשטרי מתורת פקדון ולא שייך בהאי מילתא לקוח הוא בידי כלל ואיכא לעייוני בדינא דמיגו טובא. ולא אמרינן מיגו במקום עדים ולא במקום קול כדפרשית לעיל במודה מקצת הטענה שאם הלוהו בעדים. היה יכול לומר פרעתי ובשלא בעדים לא היו דברים מעולם וטעמא משום דאישתמוטי מישתמיט ליה כדרבה כההוא מיגו דמוכח עץ אני תחתיך דאית לה מאתן או דלא מיפסלא נפשה לכהונה והשתא קא טענה דמיפסל לה או דקא מפסד אבל היכא דלא מפסיד לא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא ולא אמרינן מיגו אלא לאוקומי ממונא או לאוקומי שטרא וכגון שטרא דלגוביינא קאי דלא מהימן למימר שטרא אירכס לי משום מיגו כדאמר בפ' המקבל אבל לאפוקי ממונא לא ומסתב' דאפילו לאפוקי ממונא אמרינן מיגו היכא דמצי טעין טענה דלא מפסיד מידי קא טעין טענה דמפס' בההוא מיגו אמרינן וכגון דאיכא ע"א כגון נסכא דר' אבא דאיכא חד סהד' דמחטף חטפה [דף מז טור ג] מיני' ולא אמרינן מיגו דאי בעי אמר לא חטפי ונאמן בשבועה כי אמר אין חטפי ודידי חטפי מהימן. וכיון דאיכא חד סהדא ליכא מיגו. והיינו דקאמר ליפטריה משום האי מיגו איכא חד סהד' והא דגרסינן בכתובות בההוא בקרא דיתמי וכו' והתם איכא בקרא דהוי כחד סהדא אמר מיגו וצריכ' עייונא ואיכא לעייוני ולמימר אמאי לא רמינן שבוע' עלה שבוע' דעד אחד ולא בכ"מ שיש עדים או ראה והיינו דגרסינן בירושלמי בפ' שבועת הדיינים במודה מקצת. כשהלווהו בעדים אבל הלווהו שלא בעדים יוכל לומר הלויתני ונתתי מחצה וגבי שכיר אר"א כשתבעו בעדים אבל תבעו שלא בעדים יכול למימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך אמר ר' יוחנן אין אומר בממון מאחר דיכיל למימר לא שכרתיך יכול למימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך וליתה לדר' יוחנן כדפסקי רבוות' בפרק כל הנשבעין ובפ' שבועת העדות הרגת את שורי וקצצת נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג אתה אמרת לי לקצוץ הולכין אחר הנטיעות מהו אחר הרוב אין הוי תוריא נגחן או נטיעות בטילות הוא דאמר ליה אמר ר' יודן אין אומרי' בממון מאחר דו יכיל למימר ליה אתה אמרת לי אף על גב דו אמר ליה לא הרגתי ולא קצצתי. ש"מ דלא אמרי' בכל דוכתא מיגו כדאמר ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו נאמן ואמרי' התם בהאי מיגו דהתם מודינ' לך בהאי מיגו דהכא פליגנא עלך ומאי שנא וכו' אריס אין לו חזקה אוקימנא באריסי בתי אבו' שאינן יכולין להחליפן באחרים ומנהגן לאכול פירות שנים ושלש שנים ואחר אוכלין הבעלים הא אריסין אחרים יש להן חזקה ש"מ שאעפ"י שבתורת אריס בא לידו יכול טעון חזרתי ולקחתיה והוא הדין במשכונ' ושאלה ואריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה ואריס שחלק לאריסיו אין לו חזקה אמר ר' יוחנן אומן ואריס אין לו חזקה בן אומן ובן אריס יש להן חזקה גזלן ובן גזלן אין להן חזקה בן גזלן יש לו חזקה ואוקימ' כגון דקאמרי עדים בפנינו הודה לו הנך איכא למימר קושטא קאמרי וקשיא לרבוות' הי היכי אומן נמי וניחא להו לצדדין קתני והכי קאמר אומן אין לו חזקה כדקתני במתניתין דליכא סהדי ובן אומן יש לו חזקה בדאיכא סהדי [דף מז טור ד] ונקט בן אומן לאשמעינן דאפי' בן גזלן אין לו חזקה. והנשיא רבי משה בר טודרוס זצ"ל גריס הכי דקאמרי בפנינו הודה לו כלומר בן אריס ובן גזלן טוענין של אבינו היה שלקחה ממנו ובפנינו הודה לו הנך מהימני משום מיגו דיכיל למימר אנא זבינתא מינך כי קאמר דידי אודי ליה אבל בן גזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי הוה ממטי כו'. פעמים שבן גזלן יש לו חזקה כו' עד אשה שנתגרשה הרי הן ככל אדם ואפי' מגורשת ואינה מגורשת אמר רב נחמן אמר לי הונא וכולן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידין שדה בידו גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ודוקא בשמסר מודעא הא לא מסר מודעא קיימא לן תלוה וזבין זביניה זביני כדפ' במודעא ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ואף על גב דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך בעודה ארוסה והוא הדין בשקנו מידו כשהי' נשואה כדאמרי' בפ' הכותב מגופה של קרקע קנו מידו וכדמוכח בסוף גמ' דמי שהיה נשוי ובהאי פירקא נמי גבי שותפין דמשני בשקנו מידו ורבינו אלפס כתב כתובות קנו מידו ועודה ארוס' מהו ותמיהא לן בלא קנין ומסלקינן נפשה בקנין לא כל שכן ואפירי לא מיבעיא לן הא דטעמא דלא מסתלק מפירי באמירה משום דידה על התחתונה הוא הא פריש באמירה מסלק קנין נמי לא מהני עד דפריש אלמא דאברייתא קמיבעיא ליה. הא ראיה יש ותימא ליה נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל. פי' ר' שמואל לאחר מיתה וגרושה תטרוף בהן אבל בחייו מקחו קיים דהכא בכולהו נכסי דבעל קא מיירי כדאמרי' למעוטי נכסי מלוג דידה ובכולהו לא מצי למימר בטל לגמרי כדאמרי' בכתובות. אי בעי לזבוני מי לא מצי מזבין אלמא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי הכי נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי. ולא ניחא ליה לשנויי בשינוי' דחיקא כגון דכתבה לאחרים ולא חתמה לו כדשני רב נחמן וא"נ שכתב לו אחריות ועדיפא מינייהו קא משני הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכותב לה בכתובתה שיעבוד אחד בפי' על זה הקרקע ואחת שייחד לה שלא נכתב בכתובתה אלא לאחר נישואין עשאה אפותיקי לכתובה וייחדו לה בפני עדים ואחת [דף מח טור א] שהכניסה לו משלה שדה שהביאה מבית אביה ששמוה בכתובתה כמו שאנו כותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוהא כך הכל קיבל עליה בכך וכך נכסי צאן ברזל שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו. וכל שכן שאר נכסים וקרקעות המשועבדין לכתובתה דמציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ומקחו בטל אלא למעוטי נכסי מלוג שלה והן נכסים שמכנסת לבעלה ולא קיבל להן אחריות בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין נפלו לה משנתארסה בין משנישאת ואם פחתו פחתו לה כו' משנישאת ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה ובהנהו אין לאיש חזקה בניכסי אשתו הא ראיה דלא מצייא אמר נחת רוח עשיתי לבעלי ומקחו קיים וכן הילכתא וליתא לדאמימר דאמר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא אמרי' כספו המיוחד לו והילכך ל"ש איהו לדידיה. ולא שנא מכרו שניהן לעלמא אף על גב דזבין איהו ברישא והדר זבנה איהי אי מייתי ראיה זביני אבל חזקה לא מהני. כדתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראי' יש אבל היכא דזבין איהו ומת או שגירשה אתיא איהי ומפקה ואי לא מית לא מפקה כדאמרינן והיכא דזבנה איהי ומתה הבעל מוציא בתקנת אושא גוף הקרקע ובחייה מוציא הפירות כדאיתא בפרק האשה ובשאר כל הנכסים מקחו בטל לעולם ואפי' ראיה לא מהני וכן הילכתא והא דגרסינן ביבמות בפ' אלמנה אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהן לפרנסה זה היה מעשה לפני רבי ישמעאל ואמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות וכתב רבינו אלפס ולא איתברר לן ולא עבדינן בה עובדא ואיכא דמוקים לה בשאר נכסים כגון לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחו בטל. ולאו מילתא היא ורש"פ מכרו שניהן או זה או זה הבעלים מוציאין ולא מיבעיא מת או גירשה מוציא מיד הלקוחות אם מכר בלא דעתה אלא אפילו מתה היא מוציא מיד הלקוחות דמשע' מכירה לאו מכירה וודאית היא שמא ימות היא ונמצאת מכירה שלא כדין. וקיימא לן היכא דזבין איהו ומת. אפילו מתה היא לא הוי זביניה זביני: תשובה לרבינו שמואל בן חפני היכא דאית נכסי טובא לבעל מדינא מקחו קיים דמצי למימר הנחתי לך מקום לגבות הימנו ואינו [דף מח טור ב] צריך ליקח מן האשה אבל בישיבה נהגו לעשות חיזוק אפילו יש לבעל נכסים רבים לוקחין מן האשה תחלה שמא ישתדפו נכסים בני חורין וקיימא לן אישתדוף בני חרי גבי ממשעבדי וכותבים שם האשה תחלה בשטר המכר והיא תקבל דמים ואחר כן כותבין שם האיש שברצונו נעשה. ואיכא לעייוני בהא דגרסי' בפ' מי שהיה נשוי כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה. ואמרינן עלה מאי איבדה כתובתה משני. אלא דאיכא למימר התם דאפסיד אנפשיה ואף על גב דלא גרסינן בספרים אלא הכי איכא לפרושי והא דאמר רבא אשת איש צריכה למחות אוקמה רבא בבעל וכגון שחפר בה שיחין בורות ומערות דאי לאו דזבנה מינה לא הוה שבקה וכי אמרינן אין חזקה לנזקין דוקא קוטרא ובית הכסא וכתב רבינו אבן מגש הא דאמר אין מחזיקין בנכסי אשת איש ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו כגון דטען בגופא דארעא אבל לגבי נזקין כי היכי דכולי עלמא יש להן חזקה לבר מקוטר' ובית הכסא הכי נמי מאן דאחזיק עלה אחזיק ומסתברא דרבא דבעל הוא דקאמר צריכה למחות אבל כולי עלמא לא מחזקי בנכסי אשת איש אלא היכא דאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש אחר מיתת הבעל הא לאו הכי אין מחזיקין כלל. בסמוכה אבעלה וכן הילכתא וכתב דפתיחת פתחים וחלונות ומקום כשורי והורדי ודמי להו בחזקת בורות שיחין ומערות וצריך למחות ומסתבר' דווקא בורו' שיחין ומערות דאזיק בגופא דארעא אבל אלו שאינן בגוף הקרקע אין לאיש חזקה בנכסי אשתו דאם כן מאי טעמא נקט בורות שיחין ומערות בכולהו נזקין נמי אלא אין לאיש משמע דבנזקין אחרים אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ומשום הכי מקשי והא אין חזקה לנזקין דעלמא אפילו באחר וכ"ש באשתו הא איתמר עלה בקוטרא והני אין להן חזקה באחר אבל נזקים אחרים יש להן באחר וכ"ש בורות ובנכסי אשתו בבורות יש לו חזקה ויש חזקה לנזקין דקאמרינן כגון הני דגרסי' בלא יחפור גפת וזבל ומלח וסיד וסלע וזרעים ומחרישה ומי רגלים ורחיים ותנור וכותל כנגד כותל וחלונות דהיזק ראייה ואורה וכיוצא בהן שהן ממון אבל קוטרא ובית הכסא שהן היזק הגוף וכגון דמח' לרב יוסף אין חזקה וכתב הא דאמרינן בקוטרא ובית הכסא כגון דאיתיה לגופא דארע' [דף מח טור ג] בבית דמזיק וקוטרא וריחא הוא דאתי לביתא דניזק לחודיה אבל אחזיק ועביד בית הכסא בארעא דחבריה ופתח ביתיה דמזיק א"נ בביתיה ועוקא דיליה אתי בביתיה דניזק ופתח ביתיה דמזיק א"נ עביד לביתיה דמזיק חזקתו חזקה ואי טעין דזבנה ניהליה מהימן ובשבועה מ"מ איבעי ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכי דליסתלק מיניה ריחא ואף על גב דאחזיק ביה הכי בלא כיסוי ריחא הא אמרינן אין חזקה לניזקין ומדקאמר ובשבועה משמע דס"ל דכל חזק' בעי שבועה ומסתברא מעובדא דרבה בר שרשו דליכא שבועה מדאמרי אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה אי כבשיה לשטר משכנתא ומיגו דאי בעי אמינא לקוחה היא ומהימנא בלא שבועה השתא מהימנא בלא שבועה אלא דאיכא למימר דמהני ליה בין שבועת היסת לשבועת המשנה מיהו איכא למישמע שבועה דמיגו לא שבועה חמורה היא. תשובה לגאון דשדרו ממתיבתא בפי' בלשון הזה כל חזקה שבעולם אין עליה שבועה ולכך נקראת חזקה שהיא חזקה כשמה שאין על המחזיק שבועה ומעשה בא לידינו ולא חייבנוהו שבועה ומסתב' אי טעין משבעינן ליה ואי לא לא דחזקה מכח שטרא אתיא ודינא כמאן דמפיק שטרא אחבריה ורבינו הקדוש אמר איכא לעיוני באינש דשבק ליה אבוה ביתא דאית בה בית הכסא ואבו' אחזיק בה ג' שנים ואתי ריחא לאידך ואי טענינן ליה ליורש דאבוה זבנה דלמחר וליומא אוחרי לא לימחי ביה או לא וגברא דמחזיק ג' שנים בבית הכסא ואמר זבנית מינך דלא יהא לך רשותא למחוי או דילמא לא עביד איניש דליזבין ניזקא ולית בה תקנתא אלא בשטרא דאי איתה לישני ליה כגון דאחזיק שלש שנים וכו'. ואנן הא פסקינן לעיל כל המחזיק בשלשה ובטענה בקוטרא ובית הכס' אין להם חזקה ורבינו יעקב דאמר בית הכסא דוקא כעין שלהם שהיו על גבי קרקע אבל שלנו שהן בחפירה לא ולא נהירא לן. דאדרבה כשהן רואין אויר לא נפיש זוהמייהו כהני דידן. ירושלמי המזיק אין לו חזקה. ר' יהושע משמיה רבנן בעשן תדיר כהדא חדא [דף מח טור ד] איתתא מדלקא חלון תיתי רבי אילעא בעא ממחי בידיה. אתא עובדא קומא ר' נסא ואמר לא אמרו אלא בעשן תדיר ומסתברא חלון מדור חליתא ומתוך לחותין מעלין עשן. ודוקא דלא קדים חזקה דקיטרא ובית הכסא להאי הא קדים לא מצי למימר ליה סלק הזיקך. לר' שמואל בן חופני הבא לחפור בית הכסא סמוך לבורו של חבירו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק אפילו עשר אמות שלא יפסיד מימי הבאר. ירושלמי בפרק לא יחפור חד בר נש זבין כל דרתיה ושייר חד מסטובא והות עליל ויתיב עליה אתא עובדא קומי ר' יודה ור' יוסי אמרין לאו כולה ממך מיעל ויתיב עליה חמי מיעל ונפיק גו ביתיה ולא לאשה בנכסי בעלה אף על גב דייחד לה ארעא למזוני וה"ה אם אמרה איני נזונית ואיני עושה הא ראיה יש בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנתה. כדאמר לגלויי זוזי הוא דבעי דאמר רבא הילכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה במעות שאינן טמונין קנתה והבעל אוכל פירות. ופסק רבינו אלפס במתנה ד"ה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. וקשיא לן עלה אי פלוגתייהו במכר ורב חסדא עבד עובדא במכר כר' אלעזר דקנתה ואין הבעל אוכל פירות רבא היכא פליג אעובדא דרב חסדא רביה וקאמר קנתה והבעל אוכל פירות. ורבא קבע הילכתא במכר לא פליגי בין מעות טמונין לשאינן טמונין. ותו דגרסינן בפרק הזורק בההוא עובדא דכתב גיטא לדביתהו אפניא דמעלי שבתא וכו' ואמר להו ליקנייה לההוא ביתא וליקני' לההוא גיטא ופרכי' מה שקנתה אשה קנה בעלה ש"מ במתנה קנתה והבעל אוכל פירות והיכי אמר הכא במתנה דכ"ע קנתה ואין הבעל אוכל פירו' ובמכר פליגי אלא לאו ש"מ במתנה פליגי וקי"ל דבעל אוכל פירות ורבי' יעקב פי' דאע"ג דקנתה לגמרי כיון שאינה יכולה למכור בלא רשותו הרי יש לו רשות באותו מקח ומה שקנתה אשה קנה בעלה קרינא ביה ותדע דאכילת פירות אליבא דרבא לא מהני דהא פסק הילכת' ביבמו' כריש לקיש. דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכן כתב ר"ח גבי חצרה אלמא [דף מט טור א] חצר פירא הוא דאית ליה ולא גופא דארעא כיון דכי מתה הוא יורשה ואפי' מכרה מחיים מכרה בטל כמאן דקני ליה גופא ופירא הוא ואיכא מד"א אין הבעל אוכל פירות אלא יקנו בהן קרקע ויהוון נכסי מלוג והיינו דקאמר מה שקנתה אשה קנה בעלה ואנן כתבינן מאי דנהירא לן דבמעות שאינן טמונין דינן כמתנה ובעל מתיבא דהכי ס"ל והכין כתב. אמר רבא הילכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה שאינן טמונין קנתה והבעל אוכל פירות ובמתנה ביקש ליתנן לה וכתב בלשון מכר לייפות את כחה. והא דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה לאכילת פירות ואף על גב דאקני לה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנתה אשה קנה בעלה לאכילת פירות. כדגרסינן בפ"ק דקידושין גבי עובד דכי אמר ליה קני קני כי אמר ליה על מנת לאו כלום הוא דהוה ליה כמד"א לה על מנת שתעלי לרקיע עד דאמר לה על מנת שתצא בו לחירות וגבי בן סורר ומורה הוא דאמר דאקני ליה אחר משום דבעינן שיגנוב משל אביו ומשל אמו וקיירא שפסק דלית ליה לבעל בההיא מתנה מידי דלית ליה לבעל לעכובי עלה בכל דעבדה בה ולא דייק לן ירושלמי אף על גב דלר' מאיר יד עבד כיד רבו דמיא זכתה אשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות ואם יש נכסים לאשה היא אומרת במתנה היו לי והוא אומר מעשה ידיך היו והן שלי כתב הרב ר' משה שתהא נאמנת ויש עליה חרם סתם דגרסינן בירושלמי גבי מציאת האשה לבעלה מה טעם משום קטטה ר' יוסי אומר שלא תהא אשה מברחת נכסים משל בעלה ואומר' מציא' מצאתי הגע עצמך שנתנו לה במתנה קול יוצא במתנה ולא לאב בנכסי הבן בנכסים הידועין לבן ולא לבן בנכסי האב הנכסים הידועין לאב. אבל אם אינם ידועין אף על פי שהוא סמוך על שולחן אביו יכול להחזיק בהן בטענה אמר רב יוסף אפי' חלקו ורבה אמר חלקו לא והילכתא לא. ותניא נמי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם ירושלמי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו' בחייהן אין להן חזקה אבל לאחר מיתה יש להן חזקה רבא אמר בפוחת עשרה או מוסיף עשרה ושמואל אמר [דף מט טור ב] פרץ מקום שאינו ראוי לפרוץ וגדר מקום שאינו ראוי לגדור הרי זו חזקה איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה וקי"ל כרב בהא דהא תניא כותיה אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית ואונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליו להביא ראיה וכו' ומדנקט בבריתא ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליו להביא ראיה בעדים קא' ור' אלפס לא איצטריך לאיפוקי הילכתא בהא דהא אייתי הבריית' ומסתבר' מדלא קאמר אחד מן האחין שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמו כדקתני בגט פשוט אחד מן האחין שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו ש"מ דוקא נושא ונותן בתוך הבית בנכסים הידועי' לאב. ומשום הכי עליו להביא ראיה אעפ"י שאונות ושטרות יוצאין על שמו הרי הן של אביו (ואם אמר ממה שירשתי מבית אבי אימ' הן יעשה מפורש כפירושו) וכן האשה שנשאה ונתנה בשל בעלה אף על פי שהשטרות יוצאין על שמה הרי הן של בעלה (ואם אמרה ממה שירשתי משל אימ' הן או משל אבי הן תעשה מפורש כפירוש) אבל אינה נושאת ונותנת בנכסים הידועין לבעל יכול לומר שלי הן ונותנו לי במתנה. ולא בעינן אונות ושטרות יוצאים על שמה ועל האחין להביא ראיה וסלקא לן שמעתתא אינו נושא ונותן בתוך הבית אף על פי שאין אונות ושטרות יוצאות על שמו דברי הכל על האחין להביא ראיה אפילו לא מת נושא ונותן בתוך הבית ואין יוצאין על שמו דברי הכל עליו להביא ראיה אפילו מת דלא טעין מידי דלא טעין אבוהון כי פליגי בנושא ונותן ויוצאין על שמו וקי"ל כרב דאמר עליו להביא ראיה ודוקא היכא דלא מית. אבל מת על האחין להביא ראיה כדאמר ומודה לי אבא וכן הילכתא ואי דסלקא בקשיא לא אידחיא לה תיובתא ואף על גב דלא טענינן להו ליתמי מידי דאי טעין אבוהן לא מהימן כיון דאונות ושטרות יוצאות על שמו אמרינן אילו הוה אבוהון קיים הוה מקיים ליה ואוקים שטרא אחזקיה ודוקא שאין חלוקין בעיסתן וטוען שנפלו לו מבית אבי אימ' ואין צריך לומר אם טוען שלי הוא ומציאה מצאתי שעליו [דף מט טור ג] הראיה וההיא לא איצטריך למימר בברייתא דהוה ליה לאודועי לאחין ואיכא למימר דשמואל מודה בהא דעליו הראיה אבל חלוקין בעיסתן כיון דאונות ושטרות יוצאין על שמו על האחין להביא ראיה דמידי דלא צריך לאודועי הוא לטוען מעיסתו קימץ והוא הדין אם נפל לאומנו' המלך שלא מחמת האחין. ובכל מידי דידעין אחין אם טוען בכך על האחין להביא ראיה ומיהו שבועת השותפין עליו משביעין אותו שבועה חומרא בגילגול על כל מה שיש תחת ידו והא דאמר עליו להביא ראיה דוקא בנכסים הידועין לו אבל בנכסי' שאינן ידועין מיגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם כי טעין שלי הן מהימן ובשבועה ואיכא דמיבעי להו אם קימוץ העיסה אינו יכול לממון שבשטר מי תלינן או לא ומסתמא כיון דחלוקין בעיסתן מההוא פורתא רווח ולא דמי למציאה ודוקא שזמן השטר אחר חלוקת העיסה אבל אם זמנו קודם לא

גרסי' בפ' המפקיד אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב דזימנין דמחזיק ולא ידע דלימחי להו ודוקא קטן שבוי. אמר רבא ש"מ מדר' הונ' אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל כלומר קרוב הוא דאין מורידין הא אחר מורידין דלא אתי מחמת חזקה כלל אפי' אם קנאה אחר שהגדיל דאי איתה ליחוש דילמא טעין משהגדיל קנאה ממנו אלא לאו ש"מ אין מחזיקין כלל וכי תימא בפ"ב דכתובות אמאי לא פריך וליתנייה בדידיה וכגון שאכלה כשהוא קטן והגדיל משום דהתם ליכא למימר לקחתיה ממך כשהוא קטן דליתה למכירה בקרקע כלום ומכמה דוכתי דאמרי' מעמידין אפוטרופוס ליכא למידק דהא תנן השותפין והאפיטרופין אין להן חזקה אבל גבי קנין שבוי דשמין כאריס ואריס יש לו חזקה אצטריך הכא למידק ותמיהא לן פי' דרבינו אבן מגש דאמר מדקאמר ולא קרוב לנכסי קטן דאתי לאחזוקי בהו ואי ס"ד לא מהימן כלל למאי ניחוש לה לא בטענתא דאבוה ולא בטענת' דיליה לית ליה חזקה. ש"מ דחיישי' דילמא גדיל ולא ידע וטוען שלקחה ממנו משהגדיל והעיד שקיבל מרבו הגדול. ובלשון הזה אמר דרב הונא אינו אלא בטענה שלקח' מאבי הקטן ומצוי בתשובה בכתיבת ידו. ולא בריר לן אי טעמא דקרוב אין מורידין בנכסי קטן. משום דילמא אתי בטענתא מאבוה אבל אתי בטענתא דנפשיה מחזיקין א"כ מ"ש אתא דאבוה מאח' דאימא ועוד כי אתי בטענה [דף מט טור ד] דאבוה ליתהמין משום מיגו דהא אי בע' אתא בטענה דנפשיה והילכתא כדכתבינן. וכיון שהתחיל כשהוא קטן אינו חזקה. ואיכא מאן דאמר דוקא דלא ידע האי קטן משהגדיל דאבוה הוא אבל איכא סהדא דידע דאבוה הוא ואף על גב דלא טעין מינך זבינתה אמרי' מיגו דאי בעי אמר גדול לקחתיה כי אמר זבנה מהימן. ומסתמא דוקא עד י"ג שנים ויום אחד. אבל מי"ג ואילך בטענ' מכירה אין לו חזקה בטענת מתנה יש לו חזקה וקי"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרין ואמרינן התם ומתנתו מתנה ואם הוא בן י"ג יודע בטיב משא ומתן אזפ' בא בטענת מכירה חזקתו חזקה כדאיתה לעיל המחזיק בפני אפיטרופוס של יתומים איכא מאן דאמר אפיטרופוס כדין אביהן שהרי יכול למכור קרקע להאכילן. וחזקתו חזקה אם טען שלקח' מן האפיטרופס או מאביהן והתחיל להחזיק בה בחיי האב. וצריך עיון דאיכא למימר דשמא האפיטרופס לא ידע שהוא של אביהן: ואין מחזיקין בנכסי קטן. ואפיטרופוס נמי איכא למימר דלא מהימן: ר' אפרים היכא שהלך ראובן שהוא גדול למדינ' הים ומת אביו כאן ויש לו נכסים לנכסי שבוי מדמינן להו ומורידין קרוב לנכסי' ולא מדמינן לנכסי קטן דאם איתה דאין מורידין אדאמר שמואל יצא לדעת אין מורידין לומר מי שנפלו לו נכסים במדינה אחרת אין מורידין. וכל שכן יצא לדעת אלא לאו ש"מ מורידין שנים מעידין שאכלו שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וכו' אמר רב יהודה אחד אומר אכלה חיטין ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה אלא מעתה א' אומ' אכלה אג"ה וא' אומ' אכלה בד"ו ועמד בחזקתו ו' שנים אלא שזה ראה אכילתה ג' שנים מפוסקות של שמיטה וזה ראה ג' שנים (רצופות) ה"נ דהוה חזקה דאפשר דלא דייק וזה קרא שנה שנייה של שמיטה שנה ראשונה ומשני הכי השתא וכו' כדפרישת לעיל וחזינן כמה פירושין דלא נהירא לן והכי מסתברא גרסי' בפ' הגוזל תינוק שתקף בעבד וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הן אין אומרי' נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל וכו' דוקא דלית חזקה דאבהתיה לא להאי ולא להאי אבל אית ליה חזקה דאבהתיה כגון דידיע מילתא לבי דינא כההוא עובדא דבר חמוה דר' ירמיה מוקי' ליה בידיה ונמתין אותו עד שיגדיל כדאיתא התם גרסינן בפ' גט פשוט הכא לדון בשטר ובחזקה נידון [דף נ טור א] בשטר ואינו נידון בחזקה דברי ר' רשב"ג אומר אף בחזקה ואסיקנא בלברר פליגי דר' סבר צריך לברר ורשב"ג סבר אין צריך לברר אלא עידי חזקה בלבד ולישנא דרבינו אלפס אמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר כגון שהבי' שטרו ואומר לו ברור שטרך לכתחל' אף על פי שיש עמו עדי חזקה ואם אי אפשר לו לברר כגון שמתו עדיו נידון בחזקה ורשב"ג סבר אין צריך לכל ור"ח כתב הלכה כרשב"ג ואף ר' לא אמרה אלא לברר וכן לשון רבינו שמואל ופירושו ופר"ש שאם לא בירר הפסיד. ובנוסחא דר' שמעון קיירא הלכה כדברי חכמים. ובספר ישן מצאתי כדברי חכמים. ובנוסחא דילן הלכה כר' יהודה ומונה הלכה כרשב"ג והנוסחאות משתנות ואיני יכול לברר פי' דצריך לברר משמע כר"ש ומסתברא כדברי חכמים מההוא דסנהדרין זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דפליגי בלברר ולא אייתי ליה מפלוגתא דרבי ורשב"ג דאיכא לדחייה כדדחו לה בהכי עד כאן לא קאמר רבי אלא דחזקה מכח שטרא קא אתיא וכו' וצריך עיון: גרסינן בפ' אלו דברים שיש להן חזקה ואלו שאין להן חזקה פירשו רבוותא כל הני דלקמן לאלתר בלא טענה ואסיקנא הלכה כולן בג' שנים ובטענה מ"ש רישא ומאי שנא סיפא ואוקימנא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה בחצר השותפין עסיקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אינשי אמחיצה קפדי ורב פפי נמי אוקמה לעולם בחצר ואיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד וגבי ממונא לקולא רבינא אמר לעולם לא קפיד והא מני רבי אליעזר היא דאמר וויתור אסור ולית הילכתא כותיה ש"מ דעד השתא קס"ד דמתני' רבנן היא ולא ר' אליעזר דריסת הרגל דקאמר ויתור מותר אפילו לרבנן וכי קאמר אסור [דף נ טור ב] ליכנס לחצר בתשמישי חצר קאמר כגון להעמיד בהמתו וחבילתו לשעה ולעשות בידים מקום שפיתת קדירה אחת ובההיא העמדה בלא מחיצה אמרינן איכא דקפיד ואיכא דלא קפיד ור"א בן יעקב פליג עלי' התם משום דס"ל יש ברירה הוא אבל בדריסת הרגל ליכא מאן דאמר קפיד כדאמרי' במגלה דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי. ור"נ ור"פ לא איירי התם כלל דלכ"ע לא קפדי ובין לרבנן ובין לר' אליעזר בן יעקב מותר ורבינא דס"ל בהעמדה כדי לא קפדי דריסת הרגל והעמדה כי הדדי נינהו ופליגי והלכה בחצר השותפין אפילו חזקה שלש שנים וטענה לא מהניא עד דעביד מחיצה י' ואי אחזיק ג' שנים במחיצת י' בטענה הויא חזקה ואי לא לא ובחצר חבירו אפי' העמדה בלא מחיצ' קפדי והויא חזקה כחזקה דעלמא וכמנהגא והכי מסתברא וכן כתב בעל מתיבא בחצר שאינו שלו אפי' אהעמדה הויא חזקה ופסק דרבינו אבן מגש לא נהירא לן. ומסתברא דריסת הרגל דלא קפדי אינשי לא הויא חזקה. ודוקא שיש לו דרך במקום אחר. אבל אין לו דרך במקום אחר והחזיק יש לו חזקה אמר ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה. ואם החזיק בכביסה אינה חזקה ירושל' אמר ר' אלעזר גידל התרנגולין בחצר שאינו שלו הרי זו חזקה. אמר ר' יוסי יאות א"ר אלעזר מה נפשך אם יש לו רשות לגדל הרי גידל ואם אין לו רשות לגדל הרי החזיק ר' יוחנן בשם ר' בניה בכל שותפין מעכבי' חוץ מן הכביסה מפני כבודן של בנות ישראל א"ר מתניתא הדא דתימר במקום שהנשים מכבסות אבל במקום שהאנשים מכבסין לא בדא והא דתימר בכל שותפין מעכבין בכל החצר. אבל בארבע אמות דידיה לא מצי ממחי ליה בידיה דו אמר ליה את שפיך גו דידך והוא נחית גו דידי והא דתימר בכל [דף נ טור ג] שותפין מעכבין חוץ מן הכביסה בכל החצר. אבל בארבע דידיה לא ממחי בידיה זה לשון בעל מתיבות וכולה דוקא אלא בסופא דמשמע בד"א דידיה ממחי ובנוסחא דילן בנשים הא דתימר חוץ מן הכביסה בכל החצר ברם בד"א דנפשיה ממחי הוא בידיה ואם היה מקום מדרון אפי' בד"א דחבריה ממחי הוא בידיה כו' ובנזיר גרסינן אחרי' תני מקום התנור ומקום הרחיים אין לו חזקה בקירה על גביהן אפי' כל שהו יש להן חזקה ובלבד קירוי שהוא מועיל לתנור המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה ואמר רב יהודה אמר שמואל אין לו חזקה מרוח אחת ויכול לשנות בעל החצר לאותו רוח אבל אינו משנה מרוח זה לרוח אחר ופי' רבינו סעדיה שדרך להשפיל כותל שבו המרזב ולהגביה את שכנגדו ואם בא לשנותה לרוח אחרת יוציא בה הוצאות ולהאי טעמא אם בעל הגג רוצה להגביה כותלו עם המרזב הרשות בידו ובלבד שלא יהא בו היזק ניכר לדיינין ממה שהיה דמר קא מפליג בזיזין בעל הגג לבעל החצר ש"מ במרזב ליכא פלוגת' ורב חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו. ורב יוסף אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות מתחתיו בונה שאין לו עליו אלא לקבל מימיו וכן פסק רבינו משולם בר קלונימוס בתשובה וש"מ שאינו יכול להשפיל המרזב למטה שאם היה רוצה לבנות תחתיו לא היה יכול לבנות תחתיה ולהגביה. מסתברא שהיה יכול להגביה ומסתברא דאיכא למידק מינה כיון שאין לו עליו אלא קבלת מימיו יכול לקבלם בכלי או על הגג שהגג וגוף המרזב תלוש ולבסוף חברו הוא וקי"ל כחכמי' בדף של נחתומין שקבעו בכותל דאינו כקרקע. ולענין שבועה נמי תלוש הוא ונשבעין עליו וכן פסק רבינו משולם ב"ר קלונימוס בתשובה. ושמע שאינו יכול להשפיל המרזב למטה שאם היה רוצה לבנו' תחתיו לא היה יכול לבנות אבל [דף נ טור ד] אם רצה להגביה יגביה מסתבר' שיכול להגביה. אבל אדונינו אבינו דן שאינו יכול להגביה שהזיקו מרובה דקילוחו רחוק ויש למקומו חזקה. שאם בא לעוקרו אינו עוקרו ואפי' לקצרו אינו יכול ורבינו אלפס אייתי לכולהו דסבירא ליה דלא פליגי אהדדי והילכתא בכולהו טעמא אבל ר"ח פסק כר' חנינא דהא ר' ירמיה מודה ליה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו. וש"מ דאמר יכול לשנותו לאותו רוח הוה ליה חד ועוד דר' חנינא לגבי שמואל רב חשיב ודחה הירו' דפליגי בה ר' יוחנן ור"ל דרבי יוחנן ס"ל כשמואל ומסתברא דהלכה כר' יוחנן כירושלמי ואם בא לעוקרו אינו עוקרו דקאמר לאו ממקומו קאמר אלא מרוח לרוח ומסתברא דוקא מרזב קבוע בחצר חבירו דיש לו שהרי מחזיק הוא באויר אבל קבוע באויר חצירו אין צריך להרחיק מן הצדדין והרי הוא כבור ואילן דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשין ואף על גב דידע דאתי כי אתי כלו להו חיציו הכי נמי אף על גב דמטי ליה היזקא לכתלי' שבצדדין כיון דבההיא שעתא לא מטיא הזיקא אלא לקמיה אפי' גרמא ליכא דלא אשכחן הרחקה לר' יוסי אלא בגרמא דגרמא בגיריה כגון בורות שיחין ומערות דכל חדא וחדא קא מרפיש לה לארעא וגפת וסיד וסלע ואמת המי' ונברכת של כובסין שמכוחו הולכין לכותל ורחיים ותנור וזרעים שמחלידין את הקרקע ופר"ח ששותין לחלוחית הקרק' החלודה מיד וסולם נמי ובראשו נמיה ונמי' בהדי דזקיף יהבא ארישא דהוא גרמא מכוחיה והוא גרמא דגירי' אבל הכא ליכא גרמא דגיריה כלל ואפילו יצא לחוץ החץ מידו ונפסק לא מיקרי גרמא דגירי כדאמרינן בהנהו בי תרי דדיירי חד עילאי וחד תתאי דקס"ד דנקב היה בעלייה ומסקי' דתיימי מיא דהתם כלו להו חיצין ואמר על (המזיק) [הניזק] להרחיק עצמו וכל שכן הכא דלאו מכוחו אתא וכי אמרינן גרמא בנזקין אסור הני מילי בגירי ובגרמא דגירי ליתה [דף נא טור א] לדמויה אלא לאמת המים ולא לנברכת הכובסין דהתם כותל לבנים הוא ומתונא לא הוי אלא כגון אמת המי' ונברכת הכובסין דקוו ודיימי וקביעי אבל ליכא חד מהני לא בעי הרחקה ולמי רגלי' איכא לדמוייה ובכותל לבנים שלשה טפחים ובכותל אבנים טפח הילכך בסד בסיד סגי דכל היכא דתנן ג' טפחים או סד בסיד תנן וכן הילכתא ופיסקא דרבי' אלפס דאמר דמשרה וירק לא בעי רחוקי כרבי יוסי משום דתיימי מיא ומיהו בעי לרחוקי כי היכי דלא ליהוי גיריה כמה דמרחיק שיח ולא בריר לן דלא דמי לשיח ומערה דהת' משום דמתונא דקשי לכותל והכא כותל ליכא וכיון דתיימי לא בעי רחוקי כלל דליכא גרמא והילכך זה עושה בתוך שלו כרבי יוסי סולם המצרי אין לו חזקה ולצרי יש לו חזקה סולם המצרי אמרי דבי ר' ינאי כל שאין בו ארבע חוזקים חלון אין לו חזקה ולצרי יש לו חזקה איזהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכו רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אעפ"י שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכו אמר ר' זירא למטה מארבע אמות יש לו חזק' יכול למחות למעלה מד' אמות אין לו חזקה. ורבי אילעא אמר אפילו למעלה מד' אמות אין לו חזקה ויכול למחות ופי' יכול למחות שלא יפתחנו לכתחלה ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי שדריה לקמיה דרב אבא בר ממל אמר ליה עביד כר' אילעא והילכתא כותיה אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהו יש לו חזקה ירוש' בעון קומי רבי אמי. מהו לפתוח חלון מצרי למעלה מד' אמות. אמר ליה כן אנן אמרין יסתתם אוירא דעלמא באפויי. א"ר נסא כן אנן אמרין דבעי מיעבד ביתיה כשובך לא שמעינן ליה וחזינן בה פלוגתא ביני רבותא איכא מאן דאמר רבי זירא אצורי קאי וכן פירש רבינו שמואל ודייקי מינה הא דאמר ולאורה אפילו כל שהו יש לו חזקה כלומר חלון מצרי כצורי ודוקא למטה מד' אבל למעלה מד' אפילו לאורה אין לו חזקה: וקשיא לן בה טובא חדא דהוה ליה למימר לא שנו אלא למט' מד' אמו' אבל למעלה אין לו חזקה ואין יכול למחות ותו ההוא דהוה בני אשייתא אחורי כווי דחבריה [דף נא טור ב] ואמר ליה קא מאפלת עלאי היכי אמר ליה עבידנא לך כווי לעיל מאישתא הא ודאי למעלה מד' אמות הוו ואי ס"ד חלון אורה למעלה מד' אמות אין לו חזקה היכי עביד מידי דלית לי' חזקה אלא בשטר ותו אי אצורי דיש לו חזקה קאי מאי דוחקיה דרבי אילעא אפילו למעלה מד' אמות אין לו לימא יש לו חזקה ויכול להחזיק ותו בין לר' אילעא בין לר' זירא ליפלוג מתני' בחלון למטה מד' כי היכי דפליגי גבי זיז ולימא יש לו חזקה ויכול למחות ולמצרי אין לו חזקה ואינו יכול למחות ותו כיון דחלון גדול הוא ועשוי לתשמיש ולהסתכל בו לרחוק מה לי למעלה ומה לי למטה אף על פי שהבעל חצר אינו ניזוק זה נהנה בתשמישו ומסתברא דאמצרי קאי דבעל חצר יש בו היזק ראייה וזה וזה אין דרכו להשתמש ולעמוד כו' וקאמר למטה מד' אמות אעפ"י שאין ראשו יכול ליכנס לתוכו דרך הליכתו בבית. רואה בחצר חבירו ויש בו היזק ראייה ויש לו חזקה למעלה מד' אמות אין בו היזק ראייה כדרך הליכתו בחצר אלא א"כ מצין ואין לו חזקה ומתני' למעלה מד' אמות קאמר ומשמע דרבי אלעי פליג אסיפא דרבי זירא לא מצי אמר לא שנו ור' אלעא אמר אפילו למעלה מד' אמות אין לו חזקה כדקתני מתני' ויכול למחות דזימנין דמוקמת שרשיפא וקיימא דנוח לי לשון מצוץ ולא קאמר חזות לי ומשום לישנא משמע דאמצרי קאי והיינו דקשיא לר' אלע' אם איתה דלמעלה מד' אמות אין לו חזקה ויכול למחות ליפלוג כי היכי דפליג גבי זיז ומשום הכי דחיק ואמר יכול למחו' ודוקא מצרי אבל בצורי אפילו למעלה ואינו לאורה יש לו חזקה ועל ידי היה מעשה והשבתי תשובה לרבותיי ושאלתי את פי רבינו יעקב לכתוב אלי בתשובתו שהשיב לחכמי לותיר והעיד שחזר בו רבינו שמואל אחיו בסוף ימיו ובפני תלמיד רבינו גרשום כתב כן א"ר זירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה אע"פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו אלמא אמצרי קאי וכן פשט וכן עלת שיטת הלכה בפני ה"ר יעקב וכן כתב רבינו אבן מגש וגמרא דבני מערבא דמוכח וליכא למינדא מינה ועל דבר זה רבו מחלוקת בישראל והלכה למעש' חלון צורי בין למעלה בין למטה מד' אמות אפי' אינו עשוי [דף נא טור ג] לאורה יש לו חזקה כדין כל החזקות בג' שנים ובטענת חלון מצרי למטה מד' אמות יש לו חזקה וצריך להרחיק למעלה אין לו חזקה. ובונה כנגדו ואינו מרחיק אבל לסותמו אינו יכול כל זמן שאינו רוצה לבנות דאי ס"ד אין לו חזקה וסתמו היכא קאמר רבי זירא אינו יכול למחות השתא היכא דאיתיה סתים ליה היכא דבעי מיעבד לכתחלה לא סתר ליה אלא בונ' כנגדו קאמר ואם בא לפתוח בתחילה למעלה מארבע אמו' יכול למחות ודוקא חלון מצרי שאינו עשוי לאור' אלא לאויר אבל לאור' יש לו חזקה כשמואל וכן הילכתא וכתב ר"ח מכלל דמתני' בחלון שאינו עשוי לאורה א"כ למטה מארבע אמות דקאמר יש לו חזקה למאי דהא מכנגדן שלא יאפיל הוא הא לאו הכי אינו מרחיק וקאמר לאו דמעכב ליה בנין אלא מחייבינן ליה לסתם אלא שבקינן ליה כדאיתא ואי אתי למיסמך שביק ליה רווחא כי היכי דעייל ביה אוירא ולמעלה מד' אין לו חזקה ובונה כנגדו בנין שסותמה אבל אינו חייב זה לסותמה ואיכא למימר יש לו חזקה להרחיק מלמעלה ומלמטה ארבע אמות כדי שלא יציץ ויראה. אבל הרחקה שלא יאפיל לא בעי. ומסתברא דר' אמי דשדר לקמיה דרבי אבא בר ממל משום דרבי אמי לא סבירא ליה דיכול למחות כדגרסינן בירושלמי בעון קומי רבי אמי וס"ל דאינו יכיל למחות ושדרי לקמיה דרבי אבא משום דחש לרבי אלעזר. ולאורה פר"ח העשוי להכניס אורה במקום אפל ויש אומרים שאין אורה ממקום אחר וכל שהו פירש רבינו יעקב אין לו שיעור. וחביבי כתב שיהא רחבו טפח כדאיתא בלא יחפור רחב חלון טפח. ומסתברא שיעורו כדתנן באהלות. העושה מאור כתחילה שיעורו כמלא מקדח גדול של לישכה שירי מאור רום אצבע על רוחב גדול ואילו הן שירי מאור וכו'. חשב עליו לתשמיש שיעורו כפותח טפח והיינו דקאמר כמה מלא רוחב חלון טפח ומצאתי בירושל' בסוף גמ' דבחזקת הבתים סעד לדברי היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולן מלא מקדח והא מסייעא ליה דאמרינן גבי חלון שהוא פתוח לאיסטיו לא נעשה אלא להכניס את האור' מכיון שאין לו חזקה אינו מביא את הטומאה ודוקא שניכר עשייתו לאורה כגון צר מבחוץ ורחב מבפנים אבל אם הוא שוה אינו חזקה והכל תלוי בראיית הדיינין אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה שאין אדם עשוי שיסתום אורו בפניו ושותק ודוקא בטענה. ואף על גב דלפתיחת חלון [דף נא טור ד] בעי ג' שנים הכא לאלתר וכן הילכתא ומתשובת הרב קרובינו משמע דסבירא ליה דאפילו לסתימת אורה בעינן פירוץ פצימין והכי מסת' דחזקת סתימה לאלתר כסתימת בית בג' שנים מה התם בפירוץ פצימין כדתנן בית סתום יש לו ארבע אמות ואמר לא שנא אלא שלא פרץ את פצימיו וכו' וכן כתב בעל מתיב' הכא בסתימת אורה שצריך להביא ראיה שמדעתו פרץ פצימין אבל רבינו אבן מגש מדמי ליה לטומא' דגבי עשבי' שתלשן והניחן בחלון. או שעלו מאיליהן בחלון ומטלניות שאין בהן שלש על שלש וכו' כולן ממעטין בחלון וכ"ש סתימה אחרת דממעט ולא מסתב' לן גרסי' בפ' לא יחפור והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות ושני עלה מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה ומלמטן כדי שלא יעמוד ויראה ומכנגדן כדי שלא יאפיל ואיכא דגרסי' וכמה טפח והלא מציץ במרדוד את כותלו כלומר משפע כותלו לצד אחר שלא יעמוד ויציץ ואדוני הרב אבי פירש באלכסון והא אנן תנן ד' אמות לא קשיא כאן מרוח אחת כאן משתי רוחות בא לסמוך מרוח אחת מימין או משמאל טפח בא לסמוך מימין ומשמאל ד' אמות מימין וד' אמות משמאל ואיכא מד"א ד' אמות ב' מיכן וב' מיכן ואיכא מאן דאמר מרוח אחת טפח וברוח השני ד' אמות ולהאי לישנא איכא למיפרך לוקמה לתרויהו בבא לסמוך משתי רוחות ומסתבר' כלישנא קמא ולא שנא מרוח אחרת ול"ש משתי רוחות במרדיד את כותלו סגיא ולא בעי ד"א מלמעלה ומלמט' דמן הצד אין בו היזק ראי' כדרך הליכתו ואיכא דמפרשי בשתי רוחות לא סגיא במרדיד אלא בד' אמו' שמא יניח נסר בין הכתלים דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן דאם כן ד' אמות דהיזק ראייה ניחוש לשרשיפא ודאמרי' נמי שני בתים בשתי צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו כי מעדיף מאי הוי יעקם ראשו ויראה בחצי גגו של חבירו אלא לאו ש"מ לא הזקיקו רבותי' להרחיק אלא בכדי שלא יזיק בהליכתו ומסתברא מדלא קא בעי גמר' שלא מן הצד בכמה ש"מ בד' אמות דוושא סגיא וכי אוקימנא לה מן הצד הכי קאמר כי איצטריך לארחוקי ד' אמות משום אפילה מן הצד הוא דאיצטריך אבל מכנגדו לא איצטריך משום אפילה דתיפוק לי משום דוושא ומיהו מתני' דקתני מכנגדן מכל רוח שכנגדו קאמר וכי קתני מלמעלה ומלמטה ד' [דף נב טור א] אמות אכנגדן קאי וההוא דהוה בני אחורי כווי דחבריה ואמר ליה קא מאפלת עלי שלא הרחיק ד' אמות הוא ובעיר ישנה דליכא משום דוושא. אבל הרחיק ד' אמות לא צריך ואיכא מ"ד מכנגדן שלא יאפיל לית ליה שיעורא ולא חזינן לרבוות' מידי ואזלינן לקולא לרבי' האי מי שיש לו חלון על חבירו אם הכותל שלו יכול לסותמו ולהגביהו למעלה כנגדו אם של שניהן הוא אינו רשאי לשנותו דקא מרעא לאשיתא וישראל שעשה תקרה בבנין ולא עשה צורת חלון אינו יכול לעכב עליו דמצי אמר לחזוקי בנין היא דעבדי ולא חיישי' דילמא פתח ליה חלון ומסתבר' דווקא להגביה למעלה שאינו ממעט תשמיש בחצר אבל לשנותו למטה שממעט לבנות תחתיו ומתשמיש אחר אינו יכול. אבל רב משה גאון אמר בתשובה אין לשנותן ממקומן אפי' מלמעלה הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות א"ר אמי החזיק בטפח במשך ד' אמות החזיק ברוחב ד' אמות פר"ח החזיק באויר חבירו ברוחב ד' טפחים אף על פי שלא החזיק אלא בטפח כשבונה בעל החצר מרחיב כשיעור הזה ד' טפחים מכל צד ומצדדין ד' ולמטה מן הזיז ד' ובאורך ד' כדי שיהא הזיז מרובע ד' על ד' פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות. א"ר הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר. אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות וקי"ל כוותיה לא יפתח אדם חלונות לחצר השותפין וכ"ש לחצר חבירו משום דאמר ליה עד האידנא בחצר בעינן לאיצטנועי מינך בבית לא השתא אפי' בבית כלומר משנכנס אתה בביתך (ובפר"ש אי נמי לא) ומסתבר' בחלונו' מגדלין ושובכין קאמר דאי בחלונות בתים תיפוק לי משום הרחקה שאינו יכול לבנות כנגדו ומכל סביבותיו ד' אמות אלא בחלונות הגבוהין קאמר או שהן מרוחקין הרבה ואפי' רשות הרבים באמצע שיש בו היזק ראייה לחצר חבירו אסור דקי"ל דחלון שיש בו היזק ראייה אפי' רחוק כמה ואפילו רשות הרבים באמצע יכול למחות כדקאמ' בפרק קמא שני בתים בשני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ש"מ דרשות הרבים לא הוי הפסק להיזק ראייה והוא הדין שאינו רשאי להאפיל וכן מצינו בתשובות [דף נב טור ב] אצלינו והא דתנן אבל פותח הוא לרשות הרבים וכו' הא קא מפרש טעמא משום דקא בעי איצטנועי אפי' מבני רשות הרבים הא לאו הכי לא ופירשו רבנן סבוראי. והכי אסיקו דווקא דליכא היזק ראייה ולא מינכרא היזיק אבל מינכרא הזיקא לא ומי שבונה עלייה בחצרו ופתח בה חלונות ויש בהן היזק ראייה לחצר חבירו אינו יכול לומר לו הגבה כותלך אף על גב דקי"ל כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו. הא אמרי' מודה ר' יוסי בגירי. והא נמי גירי נינהו וכן הילכת' ת"ר מעשה באחד שפתח חלונות בחצר השותפין ואמר ליה ר' חייא לך יגע וסתום דלית הילכת' כר' ישמעאל דאמר כל שבפניו לאלתר הוי חזקה. אמר ר' חייא ולסתום לאלתר הוי חזקה (וגרם דאית בה כפתוח דמי טעותא הוא) לקח בית בחצר אחר לא יפתח לחצר השותפין בנה עליי' על גבי ביתו לא יפתחנו לחצר השותפין: אבל אם רוצה בונה החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גביו ופותח לתוך ביתו מאי טעמא אי משום היזיק ראייה אי נמי דקא שקיל ד' אמות בחצר מאי איריא בחצר אחרת אפי' ביתו נמי לא ועוד הא אשמעינן חדא זימנא אלא הכא כגון שיש לו בביתו פתחים וחלונות שאינו רשאי לסתום אותן הפתחים כדי לפתוח בחצר אותו בית שלקח. ואי נמי לא יפתחנה לבית שלו הפתוחי' לחצר השותפין מאי טעמא מפני שמרבה עליהן את הדרך ופר"ש רוב בני אדם נכנסין ויוצאין לחצר מפני תוס' הדייורין. וליכא צניעות כדמעיקר' אי הכי מאי איריא בחצר אפי' לתוך ביתו נמי לא והיכי קתני סיפא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ופותח לתוך ביתו והלא מרבה עליהן את הדרך שמוסיפין דייורין בחדר ובעלייה ורבו נכנסין ויוצאין בחצר: אמר רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים ועשה מחיצה באמצע ומאי עלייה אפתא שחלקו בגובה ועולה ויורד דרך ארובה ובתוך חלל ביתו יש לו רשות לעשות ולמלאות אותן דייורין אבל להוסיף על הבנין לעשות עלייה על גביו חבירו מעכב עליו אפי' לפתוח לתוך ביתו. אבל מנהג ראשונים בנירבונא להגביה בית לעלייה ולקנות בית בחצר ולפתוח אפילו לתוך ביתו והכל כמנהג כדגרסינן בתוספת הבית והעלייה של שנים ובעל העלייה מבקש לעשות לו דיוטא אחרת ואין בעל הבית מניחו מקום שנהגו לעשות ב' דיוטאו' שלש דיוטאות [דף נב טור ג] עושין ואין משנין ממנהג המדינה ורבינו אלפס הכי ס"ל דאפי' אינה עשויה לדירה אבל עליה עשויה לדירה מעכב אלא שלשונו מורכב ואיכא דמפרשי ריבוי הדרך שנתרבה תשמיש החצר ומכניס ומוצי' כליו וחפציו מן הבית שקנה לחצר דרך הפתח והחלון שפותחין ויש מפר' דבההוא פיתקא שדו שופכין וזבל אותו הבית לפני החצר ואין יכולין לילך מפני הטיט ומרבה את הדרך. ומסתמא כל תשמיש שנתחדש בחצר מחמת בית אחד שקנה ולא היה בו מתחילה הוא שהמרבה פתחים מרבה דרכים בביאה ויציאה והילכך אינו פותח לא פתח ולא חלון הראוי לתשמיש שמחמת התשמיש מרבה הליכותיו ומדבר עם חבירו דרך החלון. וגרסינן באהלות לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש שיעורו פותח טפח. ומתני' דקתני לא יפתח לחצר השותפין אפלו בחלון תשמיש קאמר וכל האומר בחלון ד' על ד' טעות הוא אפי' פתוח אותו הבית שקנה לחצר אחר אינו יכול לו' לא אעבור אלא בדרך אחרת שמא יחזיק בזה החדש ויסתום הישן הפתוח לחצר אחרת ודייק' נמי דקתני לקח בית בחצר אחרת ולא קתני לקח בית בחצר ש"מ אפילו הבית פתוחה לחצר אחרת קאמר וכן הילכתא ירושלמי בג' לא יפתח אדם חנות של נחתומין. אילין דמלפין טליא ואילין דעבדין מגיסין אילין לאילין יכלין אינון חבריהון מימחי בידיהון יכלין מימר ליה אינון אזלין ואתיין הכא כעורי לך ולא משכחין לה הכא והן מרבין עליו את הדרך. ותו גרסינן רשב"ג אומר אף משקיבל עליו יכול לחזור בו דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתאן הכא בו ומרבין עליו את הדרך. ומסתמא דהיינו ריבויי כדגרסי' בגמרא דילן שמתוך שיש לו שני פתחים באין בני אדם ושואלין אותו לא מצאו אותו מכאן ושואלין אותו מכאן והן מרבין עליו את הדרך לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול ומדגרסינן בפ' קמא זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לגגו מעדיף ש"מ בהעדפה כל שהוא סגי לפתח כנגד פתח קטן לא יעשנו גדול סבר רמי בר חמא למימר בר ארבע לא לישוייה בר תימני דקא שקול תמני בחצר. אבל בר תרתי לישוייה בר ארב' שפיר אמר ליה רבא מצי למימר ליה בפתחים זוטא מצינא לאיצטנועי מינך. בפתחים רבא לא מצינא לאיצטנועי ממך ותמיהא לי דכתב רבינו אבן מגש. בר ארבעה ובר תמני בהדדי נינהו ושקלי שמונה אמות ברוחב וטעות הוא. דבר תמני. שקיל ד' אמות ברחב שמונה לפרוק חוץ מארב' אמות תשמיש החצר ובר ארבע שקיל ארבע על ארבע לחוד חוץ מארבע אמות תשמיש החצר [דף נב טור ד] כדפרשתי באות חי"ת אחד לא יעשו שנים ואפילו בר תמני לא לישוייה תרי בני ארבע ארבע דמצי אמר ליה בחד פתחא מצינא איצטנועי מינך בתרי פיתחי לא מצי לאיצטנועי אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון דאמר ליה הא בעית איצטנועי מבני רשות הרבים כגון חלון דלא גביהא אבל חלון דגביהא לא מצי למימר ליה הכי פותח כדאמרי' שני גנין משני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו דהיזק ראייה אין לו שיעור ואפי' רחוק כמה יכול למחות לרב המחבר מבוי המפולש דינו כרשות הרבים לענין הפתחים ושאינו מפולש וסתום מג' רוחותיו (בחצר) [כחצר] השותפין והכי מסתברא דכי היכי דאמר ליה בחצר השותפין אפילו כי אתינא בביתא בעינא איצטנועי מינך הכי נמי במבוי. ואינו יכול לפתוח חלון לכתחילה ואינו פותח אלא במה שהחזיק ויש מי שחולק ולענין א' מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו כתב רבינו אלפס הני מילי במבוי שאינו מפולש אבל מפולש דינו כרשות הרבים וליכא ריבוי הדרך ורבנא אבא מרי זצ"ל כתב במבוי המפולש מאי מיבעיא ליה הא ברייתא היא לקמן דבני מבוי מעכבין עליו ולסברא דרבינו אלפס מבוי עקום מאי דיניה כסתום כשמואל בדיני במפולש כרב והא גבי שבת הילכתא כותיה וגרסינן התם אמר רב הונא אחד מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך וליתה לדרב הונא דקיימא לן כר' דאמר חמש חצירות הפתוחות למבוי אבל חמש בתים הפתוחין למבוי ואין להן חצר אחרת המבוי הרי הוא כחצר וכולן משתמשות במבוי ואינו יכול לסתום מפני ריבוי ירושלמי פרקא קמא דסוכא ובכתובות בפ' המדיר יש מבוי שהוא כחצר ויש חצר שהוא כמבוי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי וכן נמי גרסי' בסוכה תוספ' אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצר חבירו שלא יהא יושב ורואה מה שבחצר חבירו ודוקא חנות שיושב בו קבוע בכל יום אבל פתח אחר מותר ירושלמי הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור הדא דתימר אסור בחצר השותפין והדא דתימר מותר במבוי והא תני בשם שבני חצר יכולין למחות זה על זה כאן שנתן רשות כאן שלא נתן רשות אמר ר' יוחנן שנייה היא בגנות שנתנו לחפירה אמר רבי יסא וחרבות לא נתנו להבנות אמר רבי יעקב תני הפותח חלון בחצר חבירו במעמד חבירו ארבע אמות פותח בימין ונועל בשמאל הגע עצמך שהיה עומד שם יכיל למימר לית בעינא הוינא לעיוני בך היה מושיט לו צרורות יכיל [דף נג טור א] למימר ליה מגחך הוינא ביה בההוא גברא וצריכא רבא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה ואמר רב הונא אם נפלה חוזר ובונה אותה מי שיש לו חלון ומרזב וזיזין בתוך חצירו של חבירו ונטלו וביקש לבנותן אפי' לאחר כמה שנים לא ויתר ובונה אותן מתחלה לראשי ישיבות או אשותא דתרוייהו ותרוייהו אית להו בה חזקה ובעא חד מינייהו למיבני עלה עליי' מעכב אידך דאמר ליה אי הוה דעתך לאסוקי עליה ובעית למיבנ' אשותא לנפשך אי נמי אי בעי לאפוקי באשות' תתאי תרין חולקין ואנא תילתא דקים להו לרבנן כמה מפסדא עלייה לבית תילתא גרסינן בפר' השותפין אמר רב נחמן אחזיק להו דכי אחזיק לכשורי ומסת' דהני חזקה אחזקה שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן האי ומדאחזיק בהודרי הוחזק שיש לו חזקה בכותל דבין שניהם הוא יכביד כנגדו כל מה שירצה והא דגרסי' בפ' הבית והעלייה עליון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו ומשום שבא להכביד חבירו מעכב עליו לא קשיא בית לאחר ועליה לאחר ואין לבעל העלייה להכביד הבית שאין לו בה כלום אבל הכא שניהן שותפין וש"מ אם ידוע הכותל לא' מהן כגון שיש בו חזית ואין בו לחבירו בכותל בנין כלום ואחזיק בהודרי אין לו להכביד ודינו כבית ועלייה אבל אין בו חזית אחזיק להודרי אחזיק לכשורי אמר רב נחמן אחזיק לנטפי אחזיק לשופכי לשופכי אחזיק לנטפי אבל לצריפא דאורבני לא ורב יוסף אמר אפילו לצריפא דאורבני והילכתא כוותיה אמר רב נחמן בי כוי לא הוי חזקה אמר רבא האי כשורא דמטללתא עד תלתיה לא הוי חזקה וכל הני מתני' כדפרשי' לעיל אבל כח והחזקות שלש שנים ובטענ' וכל שיש לו חזקה בעי מחאי מתוך שפסקנו יש דין חזק' לנזקין פירש' הרחקות שבפ' לא יחפור לברר בהן החזק' כמו ששנינו לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ומערה ולא אמת המים ולא נברכת של כובסין אלא א"כ הרחיק מכותלו [דף נג טור ב] של חבירו ג' טפחים וסד בסיד ואוקימנא מכותל בורו שנינו נמצא שבין חללו של זה לחללו של זה ו' טפחים לפי שכותל הבור ג' טפחים כדתניא האומר לחבירו בור וכותליה אני מוכר לך צריך שיהא מקום הכותל שלש טפחים ומכתב' בור ושיח ומער' היזק רפייא דבור ואמת המים נברכת של כובסין דלא עמיקו משום מתונא והוא הדין לחול' כדתני ר' אושעיא ונברכת של כובסין לא שנו אלא מן החמצן אבל מן הנדיין ד' אמות איתמר הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך רבא אמר אינו סומך וקי"ל כלישנא בתרא דאמר בשדה שאינה עשויה לבורות דברי הכל אינו סומך כי פליגי בשדה העשויה לבורות וקיימא לן כרבא. ואף על גב דהילכת' כר' יוסי הכא מוד' משום דאמר כל מרה ומרה קא מרפית לארעאי ונזק גופו הוא מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותל של חבירו ג' טפחים או סד בסיד ומסתברא דוקא סלע אבל אבני' לא משום דלא מסקי הבלא מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים ותניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא א"כ הרחיק ג' טפחים בכותל לבנים בכותל אבנים טפחיים צונמא מותר ומרחיקין ריחים ג' טפחים מן האיצטרוביל שהן ג' מן הקלח משום קלא ולא יעמיד אדם תנור וכירים בתוך הבית אלא א"כ יש על גביו גובה ד' אמות היה מעמידו בעלייה כו' והא דר' שמעון שיטה היא וקיימא לן כרב' שאם הזיק משלם מה שהזיק ומסת' אכולהו שיעורי דתני עד הכא קאי ומשום דנורא מינכרא לכולי עלמ' וריע נזקיה הוא דתנא הכא אבל נזקין דעלמא לא ידיעי נזקייהו. אבל ידועי נזקייהו ומינכרא מילתא לדייני חייב דממונא דידיה אזיק וכיון שלא נתנו חכמים רשות והזיק חייב דכי פליגי ברשות אבל שלא ברשו' דברי הכל חייב וצ"ע לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צובעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר וכו' ואם [דף נג טור ג] היתה רפת בקר קודם לאוצר מותר ומסתב' דוקא דידי' אבל הני דמתני' אף על גב דליתה לניזקא לא סמיך דקי"ל כרבא וכפירוקא דיליה ובכולי גמר' דקתני דייקא נמי מסקנא הכי איתא מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו משום דוושא דהני מילי בעיר חדשה ובחלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ד' אמות כדפי' חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אתא לתינוקו' של בית רבן. והא דתניא אחד מבני החצר שביקש לעשות אומן או גרדי. מלמד תינוקות בני החצר מעכבין עליו בתינוקות דגוים. ומסקנ' דוקא חצר שאין שם רופא ואומן אחר שיכול למחות מקול הנכנסין והיוצאין. אבל מבוי שיש בהן בעלי אומניו' אינו מעכב את שכינו לעשות רופא ואומן. כדתניא כופין בני מבוי זא"ז שלא להושיב ביניהן חייט ובורסי ומלמד תינוקות ולשכינו אינו כופהו. וכגון שיש בעלי אומנות. אדונינו אבינו ז"ל פירש דרכן של בני אדם. חייטין במבוי אחד. ספרין במבוי אחד בפני עצמן וכופין בני מבוי שלא להושיב חייט ממקום אחר ביניהן במקום סופרין. ולא ספר ממקו' אחר במקום חייטין וכן כולן. ולשכינו אין כופהו שיכול להושיב עמו בביתו חייט ממקום אחר שיסייעהו למלאכתו והא דאמר רבינו הא בר מבואה דאוקים ריחיא ואתא בר מבואה דידיה וקא מוקים ריחיא וכו'. ליתה דקי"ל כת"ק דאמר לשכינו אינו כופהו וכדרב הונא ברי' דרב יהושע דאמר בר מבואה אבר מבואה דידיה לא מצי מעכב ובר מתא אבר מתא אחרינא אם שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב וכן פסק רבינו אלפס דרב הונא בריה דרב יהושע פליג אדרב הונא ואיכא לפרושי דרב הונא אבר מבואה אחרינא קאמר. והכי איתא בנוסחא עתיקא דילן ופירש דשמעתא כדפריש' אדונינו הרב אבינו. ולרב פשיטא ליה דרב הונא בריה דרב יהושע מספקא ליה והילכתא כרב הונא ואשכחית בנוסחא עתיקא דרב הונא דיינא הואי מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה. ואקשינן לימא מתני' דלא כר' יוסי וכתב רבינו שרירא הכא אית קדמנא במתיבא דכלה באדר שנת רפ"ד עסקינן מאי שנא דשבקיה עד הכא ופי' עד הכא בגפת ומלח וזבל וסיד וסלעים [דף נג טור ד] זרעים ומחרישה ומי רגלים ותנור רפת בקר. קול הנכנסין והיוצאין וסמיכת כותל משום דווש' וחלונות משום היזק ראייה כולהון גירי דשכיחא היזקא אינון וכיון דאתא לסולם דליכ' היזק בסולם איצטרך למימר לימא מתניתין משום גירי ור"ח ורבינו אלפס בתר האי טעמא אזלי דכולה מתניתין משום גירי. ולא דמי לאילן דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשים וקשיא לן בה טובא דאמר המים ונברכת הכובסי' מתם תיימי מיא כי היכי דאמר רבינו משמיה במשרה וירק וזרעים שמחלידין את הקרקע וגפת וזבל משום הבלא הוא בתר שעת' הוא דקא מסקי ליה וחנות ותנור נמי כהנך ומסת' דכולהו הנך דתנינן בכוליה פירקין משום ממונ' הוא שמזיק ממון חבירו. ולא דמו לאילן ובור דשרשים פנים חדשות באו לכאן וסולם הוא דדמי ליה שהשרש' כנמיה ואוקימנא לר' יוסי ומשום גירי ומרחיקין את השובך מן העיר ואת האילן מן הבור ואת המשרה מן הירק כולן מרחיקין משום ממון ורש"פ דטובא איכא במתני' דלא כר' יוסי. וקאמר לימא אף זו דלא כר' יוסי ומתריצינן לה כר"י ומשום גירי הילכך לפירושא דיליה איכא לפרושי הי נהו משום גירי ולאו גירי ולאסקינהו אליבא דהלכתא. ובנוסחא עתיקא דילן לא גרסינן לימא מתני' דלא כר' יוסי והכי איתה אף על גב דא"ר יהוד' אמר שמואל הלכה כר' יוסי א"ר הונא כי הוינן בי רב כהג' אמר לן מודה ר"י בגיריה וזימנין דבהדי דאותיב לה וכו'. וכתב רבינו שרירא גרמא דגירי יש בה קושיא דאמרי' מודה ר' יוסי בכוליה פירקין ומודה במשר' וכרשין ואמרינן בריש פירקין ר' יוסי לדבריהן דרבנן קאמר להו לדידי אפילו משרה וירק' לא בעי רחוקי מיגו דפליג בהני פליג בכולי פירקא ומפ' בטעמא דמילתא פליג ולא בעיקר דינא וקשיא לרבינו אלפס האי פירושא וקאמר משרה וירק לרבי יוסי דלא בעי רחוקי משום דליכי גירי דמיא מתם תיימי והדר אזלין וכרשין היזיק' דלאחר זמן הוא כשרשי אילן וכי קאי בפסקי דאמר מיהו צריך לארחוקי משרה וירק כי היכי דלא ליהוי גירי כי היכי דמרחיקין שיח ומערה והאי פי' לא איתבר' גבן הכא אמר מתם תיימי מיא והכי אמר דבעי רחוקי כי היכי דלא ליהוי גיריה בשיח ומערה. הא לא דמי לשיח ומערה. דהתם איכא כותל דקשי לי' מתינא [דף נד טור א] הכא ליכא כותל ותו אמת המים נמי הא מתם תיימי מיא נימא דלא כר' יוסי ותו אי במשר' וירק ליכא גירי אביי היכי מתרץ למתני' אליבא דר' יוסי דפליג בחרדל ומודה במשרה וירק הא לאו גירי נינהו ומסת' דהא דאמרינן לדידי אפילו משרה וירק לא בעי רחוקי משום דלא מיתוקמא מתני' אלא בלוקח. ורבינו אשינויא דרב פפא סמך ובכולהו נוסחי לא גרסינן אלא וה"ג אמר רבינא כל המזיק עליו להרחיק את עצמו ואפי' לוקח ור"ש הכי מפרש לה כל המזיק עליו להרחיק את עצמו אעפ"י שתחילתו ברשות והילכך בלוקח משרה וירק ובעי רחוקי הא לאו לוקח מרחיק משרה וירק ודינייהו ככולהו הרחקות דמתני' וקי"ל. כר' יוסי דהא קי"ל דטוענין ללוקח כדתנן אם לקחו אפילו בית רובע הרי היא בחזקתו ורבינו אלפסי מוקמא בלוקח ורבי' אדונינו אבינו הכי מפרש לה ועל כרחין מדקאמר כדאמר ר' פפא בלוקח ש"מ הכי מתרצא וכולהו פרוקי דפריק רבא לעיל קיימי והילכתא כוותיה לסמוך אינו סומך ול"ש איתיה לניזק ול"ש ליתה לבר מרפת דאמר התם דירה שאני ולבר מאילן וחרדל אילן משום דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשי' משמע דתרוויהו מזקי אהדדי וכן הילכתא. ומספקא לי שיעור' דמשרה וירק דלא תנן ומאי שנא דשבקיה לשיעורא ורבינו שרירא דקאמר דקושיא בתרא דרבא לא נמצא פירוקא ושבועה קושיין של רבא עמדו חמשה מהן ובטלו הפירוקין שפרקו וכולהו אפי לרבנן טעמא דאיכא כולהו הא ליכא סמיך והשנים לא בטלו וקאמר משמיה דגאון כמאן עבדינן ואית מרבנן דקא סלקי דעתהון דהלכה כאביי דהא איתקשו לרבא ובטילי פירקין מיהו עבדינן כרבא ותמיהא לן בפי' דיליה ובפי' דר"ח דנטיא [דף נד טור ב] ולסברא דיליה דאמר אף על גב דהני שינויי דשנינהו רבא ליתנהו דחייתא נינהו מיהו בבור קי"ל כרבא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן דפסקא דכתב רבינו אלפס בחרדל הכי איתא ובהכי מיתרצא כוליה ואפשר דההו' סיומא בתרא עיקר והיא מן ההגהות שהגיה מרחיקין את האילן מן הבור וכו' ר' יוסי אומר אף על פי שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי וא"ר אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן מודה ר"י בגירוה ואיכא לעייוני בענינא דגירי אם חייב בתשלומין דאיכא למימר מאחר דנפצי כיתנ' ואמרי' היינו זורה ורוח מסייעתו לענין תשלומין קאמר מדקא פריך ולרבינא מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש דחייב משמע דלגבי תשלומין קאמר ואף על גב דגרמא בנזקין פטור ה"מ דאין בלבו כדי ללבותה וכגון נמיה דגרמא דאתי מעלמא הוא אבל גרמא דאתי מדידיה חייב לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו ד' אמות. ואפילו לר' יוסי מרחיק משום עבודת הכרם וה"מ אילנו' לאילנו' וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים לא דבעיא טפי. וכתב רבינו אבן מגש דוקא דגפנים קדימי לאילנות אבל אילנות קדימי לא מיחייב למיקצצינהו היה חופר בו בור שיח ומערה קוצץ ויורד ודוקא לאחר ט"ז אמות אבל תוך י"ו אינו קוצץ ואם קצץ לבעל אילן ואמר עולא אילן הסמוך למיצר כו' ואף על גב דמימרא הילכת' היא פרישנא לה הכא משום דחזינא לרבוות' דאפישו עלה כמה פירושי ואדונינו הרב פירש מקום האילן אמה והן ל"ג אמות על ל"ג בריבוע והן י"ג רצועות של ג' ג' וכל ג' רצועות ל"ט אמות והן תתרפ"ט אמות ובעיגולא דלרביעא הן תתי"ו חסר [דף נד טור ג] רביע וברייתא קא חשיב תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא לחד אילן ופש ליה פלגא דאמתא לתלתא אילנות שאם תפחות מכל בית סאה שיש ג' אילנות א' חצי אמה כמין גמא באורך ורוחב יעלה הרצועה חמש אמות חסר רביע ונשתייר לבית סאה תרי אלפי וד' מאה וחמשין ורביע ומטי לכל אילן תתי"ז חסר רביע כמו שאמר עולא אישתכח דפש ליה פלגו דאמתא לתלתא אילני וניחא ליה לפרושה פש ליה פלגי דאמתא לאילן אחד ולא לשלש אילנות והכין פירושא מקום האילן שליש אמה והן שלשים ושלשה על שלשים ושלשה ושליש ותמצא את רמ"ה אמות וי"ו טפחים והני מילי בריבועא אבל בעיגולא תשפ"ר וג' טפחים נמצא שהברייתא מוסיפין על עולא פלגו אמתא שאם אמר עולא הסמוך למיצר בתוך י"ו אמות וחציה שהן ל"ג על ל' יעלה כחשבון הברייתא בצר ל"ג אמה ושליש על ל"ג ושליש יש בו אוי"א רצועות של ג' ג' וכל ג' רצועות מהן ק' אמה נמצא ל"ג רצועות הן תתר"ק אמות נשתייר רצועה אחת מן השלישית אורכה ל"ג אמות ושליש ברוחב שליש אמה והן י"א אמות ושליש אמה ברוחב שליש והן תתרקי"א אמות ושליש אמה שהן ד' טפחים כי מדלית ריבעא מן תתרק"י יש לך תתל"ב אמות וחצי ומאמה ושליש שהן מ' טפחים לדריבע והן ל' טפחי' י"ח טפחי' פלגו וי"ב תילתא הרי תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא:

וזה לי ארבעים שנה ששקלתיו במשקל. נתיב חכם שלשים ושתים. ועץ אמות בריבוע ישרות: כלל גדול ותשעה שמונים. סכום אמות בתשבורת שבורות: מעוגלות ספר מאות שמונה. שבע עשרה בלי רובע חסידות: והוא כל בית סאה יתר עלי זאת. חצי אמה ליודע ספירות: חצי אמה כמין גם קח ואמות. [דף נד טור ד] חמשים מבלי רבע יתירות: תחסרם בחמשים בחמשים. שאר חלק לשלש בו פזורות: שלישיתם הלא יהיה כעולא. והוא לא דק ואמרותיו חמורות: וסוד אחד שלוש אמה לשרשו. ונכון הוא לכל בעלי סבורות: כלל גדול וארבעים וחמש. ושם עשרה טפחים נחקרות: משקלות שבע מאות וארבע. ועוד שלש זרתות הן שמורות: בתוספת חצי אמה לעולא. מעוגלות כדת משה ברורות: תמני מאה תלתין עם תלתא. תילתא הן כפי בעלי גמרות. ותן מאה לכל שלש רצועות. ותגיע לחשבונות קצרות:

כתב בכך וכך איך פלו' בר פלוני אתא קדמנא וקבל ואמר לנא פלוני בר פלוני גזלנא היא דמחזיק בארעא דילי ואכיל לה בגזלנותא והשתא לא יכילנא לי' ולמחר וליומא אוחרי תבענא ליה לדינא וכדו השתא מחינא קדמיכון בגו שלש שנין כי היכי דלא ליחזיק בה ואיתברר לנא אנחנא סהדי דלא אישתהי בה ג' שנים מעידנא דנחת בה עד השתא ומאי דהוה קדמנא ומחא האי פלוני קמן כתיבנא וחתימנא ויהבנא בידיה לזכות ולראיה:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה