ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
ח"כ"מ"ה · אות מ - מרד
[דף סז טור ד] אגרות מרד שכותבין מזמן שמרדה לפגום שטר כתובה שבירה כדתנן המורדת על בעלה פוחתין מכתובתה ז' דינר בשבת וכו' ר' יוסי אומר לעולם היא פוחת והולכת שאם תפול לה ירושה ממקום אחר וכו' וכן המורד על אשתו מוסיפין על כתובת' ג' דינרי' בשבת. ירושלמי הכא את אמר ז' והכא את אמר ג' א"ר יוסי חייבת לו ז' פוחתין לה ז' הוא חייב לה ג'. על כן מוסיף לה ג'. ואפי' לגמרא דילן דאמר מתשמיש הויא מורדת [דף סח טור א] צריכא להאי טעמא דאי משום טעמא כנגד ז'. כנגד ימי השבת כדאמר רב אלפס אכתי ליהוו הכא ז' והכא ז' כי היכי דלא ליחזי כשכר שבת ואסיקנא מתשמיש כולי עלמא לא פליגי דהוי מורדת כי פליגי ממלאכה וקייל"ן כרב הונא דא' ממלאכה לא הויא מורדת ולא קנסינן ליה בממונא אלא משמתינן לה עד דעבדא אבל (מורדת). כתב רבינו אבן מגש בשם רבינו האיי דכתב בתשובה דיליה אפילו ממלאכה הויא מורדת ומוסיפין לה על כתובה באומר איני זן ואיני מפרנס דהאמר רב איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ומסת' דהכי הילכתא מדקא מקשינן ומפרקינן אליבא דידיה ולרבוותא דפסקי דאמר כשמואל עד שכופין אותו להוציא יכופו אותו לזון וליתה להא דרב מדאידחי הא דר' יוסי בר חנינא אידחי שינויא דמורד. ומורד נמי לא הוה אלא מתשמיש אבל אמר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו לזון בין יש לו בין אין לו הילכך משמתינן ליה עד דיהיב לה מזונות כי היכי דמשמתינן לה ממלאכה ומתשמיש נמי דוקא שאינו רוצה לגרשה אבל אם הבעל רוצה לגרשה הא קייל"ן האשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה. והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. והמורדת על בעלה נמי שאין הבעל רוצה לגרשה שמא תתפייס אלא שאומר אם רצונה להתגרש תצא שלא בכתובה והאשה אינה רוצה שיגרשנ' אלא שיצטער עד שיוציאנה ויתן לה כתובה דאמרי היכי דמיא מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה כלומר עד שיגרשנה ויתן כתובתה וכיון שלא יצאה מעיקר אישות. פוחתין מכתובתה בכל שבת ושבת שמא תמלך ותתפייס ואין הבעל יכול לומר אתן לה גט מעכשיו ואפסיד לה כתובתה אבל אמרה מאיס עלי כלומר לא בעינא ליה כיון שמרד בעיקר האישות לא כייפין לה שתעמוד עמו ושומעין לבעל שאמר אם רצונה להתגרש [דף סח טור ב] תפסיד כתובתה מעכשיו ותצא ולא כייפינן ליה לשהויי גיטא ולאימלוכי בה וכן הילכתא לדינא דגמרא ת"ר המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' טרפעיקין בשבת ורבותינו חזרו נמנו וגמרו שיהיו מכריזין עליה ד' שבתות זו אחר זו ששולחין לה מב"ד ואומרי' לה הוי יודעת שאפי' כתובתך מאה מנה הפסד' כתובתך ומדגרסי' בירושלמי מתירין לה ד' שבתות והיא שוברת כתובתה ויוצאה ש"מ אחר ד' שבתות נותן לה גט ומפסדת לה כתובתה כדאמר בסוטה אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה וליכא למימר דארבע שבתות מפסדת כל כתובתה לרבוותא ודכולי עלמא אית להו דמתני ורבוותא סבירא להו דעבדי' הכרזה ד' שבתות אחר שפחתה ורבא אמר רב ששת דלא צריך הכרזה אלא נמלכין בה ואי כפי' רבוותא הוה להו למימר הילכתא כת"ק. ודכוותא גרסינן בירושלמי ואנפרות עצמה צריך שתשהא י"ב חדש א"ר יהודה בן פזי ומכריזין והולכין ד' שבתות לאחר י"ב חדש והא דאסיקנא בסוטה בפ' ארוסה העוברת על דת צריכה התראה איכא למימר ד"ה היא ואפי' לת"ק צריכה עידי התראה ואיכא למימר דעוברת על דת לאו היינו מורד' ובמורד' לא קא מיבעיא ליה דהא איתפרש דינא דילה דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכא כרבותי' האי בורכא סברא כי הא דאמר רבא אמר רב ששת הלכה נמלכין בה כת"ק דאמר פוחתין מכתובתה כל שבת ושבת עד שתכלה כתובתה שמא תימלך ותחזור בה. ירושלמי מהו מיפחת מפרי' פרנון דילה נשמעינה מן הדא ר' יוסי אומר לעולם היא פוחתת והולכת שאם תפול לה ירושה ממקום אחר וכו' לא אמרן אלא ירושה שאינו מצוי. הדא אמרה אפי' לפחות מפרא פורנין דידה יפחות לא כל שכן תוס' דקי"ל כר' אלעזר בן עזריה דאיזיל בתר [דף סח טור ג] אומד דעתא ועל בלאות' נכסים הנכנסין והיוצאין עמה איבעיא לן בגמרא דילן ולא איפשיט. ואסיק' השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר תפשה לא מפקי' מינה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא. אגיטא הדין נוסחא דנוסחאי עתיקי ולא גרסינן בה ובהנך תריסר ירחי שתא בגמרא והאי שיעורא לא כת"ק ולא כרבותינו. וכי היכי דאיתוסף בגמרא מזוני הכי איתוסף תריסר ירחי שתא ואיכא למימר נמי דרבנן סבוראי דכתבי השתא דלא איתמר וכו' אכולה שמעתא קאי משום דמספקא להו אי כרב נחמן בר רב חסדא דאמר הלכה כרבותינו אי כרבא דאמר רב ששת דאמר הלכה נמלכין בה ופסקינן תריסר ירחי שתא משהינן לה אגיטא ומיהו דינא דגמ' הכי איתה. כי אמרה מאיס עלי. ותבעה גירושין והבעל רוצה לגרשה תצא לאלתר בלא כתובה. בין תוספת בין נדוניא ולא מיבעיא היכא דנתן לה מתנה בשעת נישואין דתנאי כתובה ככתובה אלא אפילו כתב לה לאחר נישואין ואמרה מאיס עלי מפסדא ליה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ומיפק לא אקני לה אבל אם כתב בו התראה והתנה על עצמו שתטלינה כשהי' תחתיו ותתננה לכל מי שתרצה ואפילו אם תמרוד בו: ולא תרצה לישב תחתיו שתטול ותצא תנאי ממון וקיים. וכן כתבו רבינו האי ורב אלפס בתשובה שאלה אבל בעל כרחו אינו מגרש כדקי"ל האיש אינו מוציא אלא לרצונו וגבי עוברת על דת דהא מיבעיא לן בפרק ארוסה אם רצה הבעל לקיימה אי מקיימה או לא ולא איפשטא אבל גבי מורדת פשיטא לן אם רצה לקיימה מקיימה ואין כופין ומורדת דקאמרינן דוקא דליכא לה טענה גביה. אבל אית לה טענה גבי' שהבעל עושה עמה שלא כשורה אי נמי דלא מצי למיקם בסיפוקה דידה לאו מורדת היא: והכין כתב ר"ח דיבמה כיון דאית לה עליה שאר כסות ועונה מדאורייתא ולית ליה ליבם כלום. אתי דאורייתא ודחי דאורייתא ולא כייפינן ליה אבל אית ליה נכסי דאחוה בין מקרקעי בין מטלטלי. וניחא ליה ליבומה ואיהו אמר' לא ניחא לי דהא לית [דף סח טור ד] ליה למיקם בספוקה ולא ניחא לי דליזבון מהנהו נכסי דמישתעבדן לי לכתובתאי ולאיתזוני מינייהו מורדת הויא אבל אי קים להו ביבם דלאו הגון הוא לה. והיא טענה לכלויי ניכסי קא בעי ולאפוקי בסוף בולא כלום לאו מורדת היא הא לאו הכי לא חיישינן דילמא מכלי להו לניכסי. ואי לא בעיא לאייבומי מורדת היא והאי הוא דינא דגמרא אבל בתרתי מתיבתא הכי דיינינן כדאיתא בהלכות ומשמע דתקנתא דמתיבתא באמרה מאיס עלי הוא. אבל אמרה בעינא ליה ומצערנא לי' דינא דגמרא דיינינן ליה והכי אשכחן בתשובות. וכתב רבינו שרירא בתר רבנן סבוראי שראו חכמים שבנות ישראל הולכות ותולות עצמן בעכו"ם ליטול מבעליהן גט באונס ויש שנותנין גט באונס ומסתפק בגט מעושה כדין או שלא כדין וקא נפיק מיניה חורבא. תקינו מר רב הונא נ"ע למורדת ותובעת גירושין כל נכסי צאן וברזל שהכניסה לו תטלם. ואפילו הביאה נכסים מועטין וקיבלן הבל בסך מרובין תטלם הכל כמה שקיבל ואפי' מה שבלו ומה שאבדו יש לה תחתיהן ומה שכתב לה על עצמו ומה שאינו מצוי לא ישלם לה ומה שהוא מצוי נמי. אף על גב דתפשה מפקינן מינה וכופין אותו ונותן לה גט לאלתר ויש לה מנה ר' ובזה נהגו כשש מאות שנה ומה שחידש הרב ר' יעקב אדינא דגמרא הוא דלא כייפינן ליה לבעל לאפוקי בעל כרחיה. אבל כתקנת' דבתראי מפקינן דהכי אסכימו כולהו רבוותא וכתבי רבוותא דוקא מורדת אבל היכא דאתמרעא או היכא דאיכא חשש מותא עלה וקא בעיא לאפוקה מבעלה כי היכי דלא לירות לה ליתה להאי תקנתא וכל מה דכייפינן ליה לאפוקה מן דינא דגמרא או מעיקר תקנתא אי מיתה לה איתתא מקמי דתיפוק מבעלה בגט בעלה ירית לה דלא מפקעינן ירושה דאורייתא דבעל אלא בגירושין גמורין ומשמע דסבירא להו לרבוותא דאי איכא עלה ספק גירושין ומיתה לה איתתא בעל ירית לה וכ"כ ר"ש קיירא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת. בעלה חייב במזונותיה ובפרקונה. ואם מתה יורשה. והכא נמי מסתברא מדקתני מה היא באותן הימים וכו' הרי היא [דף סט טור א] כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שני וכן גבי מיאון הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון ובבלי שאמר ספק מגורשת בעלה אינו יורשה אין לו ראיה א"ר טובי בר קינסא אמר שמואל כותבין אגרות מרד על ארוסה ואין כותבין אגרות מרד על שומרת יבם ואוקימנא בתבעה הוא ליבם ומרדה היא ושמואל סבר לה כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת למצות ייבום. ופליגי בה תרתי מתיבתא וכו' בכתב יבמין ודוקא תבע הוא ליבם ומרדה היא אין נזקקין לה ובתשובות מורדת על בעלה דיניה מדתקינו רבנן סבוראי בשנת תתקס"ב למנין שטרות. וביומי מר רבנא גאון מפומבדיתא ומר בא ומר רב הונא גאון מסורא נ"ע ואיהו הוא דאסר כנתא ואיהו תני הויא דהאשה נקנית. אבל ביבמה מורד' לא עבדינן תקנתא לתקנתא וקיימא בדינא דגמ' כי תפשה מכתובתה מאי דכתב בעלה לא מפקינן מינה וחליץ לה בתר י"ב חדש לאחר מיתת הבעל ומאי דלא תפשה במאי דכתב לה בעל היא פלוגתא בין מתיבת' דנהרדעא ובין מתיבתא דסורא ואליבא דהני דאמרי לא הויא מורדת אפי' לא תפשה יהבינן לה בשבועה כמנהג המקום ומאן דמשוי לה מורדת מאי דלא תפשה מפסדת ועל מאי דתפשה משתבעה. ומסתב' כרב אלפס דמשוייא לה מורדת ואיכא למימר דפלוגתא דשומרת יבם דומיא דמורדת דעלמא היא דאמר בעינא ומצערנא ליה. אבל מאיס עלי ולא בעינא ליה לא שייכא הא דשמואל והשתא דכתבינן דמורדת מפסדת כתובתה חזינן לברורי דינא דנשי דנפקן מגברייהו בטענת' דידיה דאינו חמשין י"ו מהן דמפסדן כתובתן ותוספת וט"ו דשקלי תוספת ומפסדן כתובתן וי"ח דשקלן תוספת וכתובה והדא דמפסדא תוספת ושקלא כתובתה והן ארבעה שערים:
השער הראשון
שיוצאות בלא כתובה ותוספת ואינן נוטלות אלא מה שהוא בעין מנדונייתן תשעה מהן במשנתינו דתנן העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו ואינה קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת ואיזו היא דת יהודי' יוצא' וראשה פרוע וכו' כדאיתא בגמרא: [דף סט טור ב] ירושלמי כולהון בעדים פלו' עשר לי פלו' ראה כתמי פלוני קץ לי חלתי פלו' התיר לי נדרי כולהו ולא משכחין ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע ואוקימנא אפי' בקלתה אסור וא"ר יוסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת הראש. ואמר אביי מחצר לחצר ודרך מבוי ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר וטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם ורב חסדא אמר אבימי בטווה וורד כנגד פניה ומדברת עם כל אדם במשחקת עם הבחורים אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפני מולידיו ר' טרפון אומר אף הקולנית במשמעת קולה על עיסקי תשמישה כתב רב אלפס כגון דתבעה ליה בפה ירושלמי שמואל אמר כל שמדברת ושכינותיה שומעות רב אמר שקולה הולך ממטה למטה בשעת תשמיש ופר"ש כל שאינה רוצה ללכת לטבילה ושכינותיה שומעו' ובפי' ארוסה אסיק' עוברת על דת צריכה התראה ירושלמי תמן תנינן נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה ואם לא התרה יוציא ויתן כתובתה ולא מנה מאתים אלא אפי' כתובה של מאה מנה מאבדת הכל. ונוטלת בלאות שבפניה ויוצאה והיוצא משום שם רע אין לה בלאות ירושלמי בפרק המדיר והיוצאה משום שם רע אין לה בלאות מהו תיסב מן פרה פרנין דידה רב זעירא אמר נסבה ר' אילא אמר לא נסבה ר' אילא עביד לר' כותיה וכיון דלא איפסיקא הילכתא. ובגמ' דילן לא חזינן בה מידי מאי דאיתיה בעמין מנדוניית שקלה ומאי דליתיה לא שקלה. ירושלמי פ' המדיר ר' אלעזר בשם ר"ח ראוה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה כעור הדבר ותצא רוק על גבי מיטתה או על מיטתו סנדלו לפני מיטתה או סנדלה לפני מיטתו שניהן יוצאין ממקום אפל. כעור הדבר ותצא וכולן אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת מעשה בא לפני ר' ואמר מה בכך בעון קומי אפי' ראוהו פיו על פיה א"ר בזה כעור הדבר ותצא הא דאמרינן בגמרא דילן רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר ר' הואיל ומכוער הדבר תצא לא תיקשי לך דר' אדר' אוקימנא [דף סט טור ג] ההיא בקלא דלא פסיק. והא דירושלמי דא"ר מה בכך בקלא דפסיק הוא. ירושלמי הוא גו חובה והיא גו חוביה סוטה מגפפן סוטה מנשקין סוטה תרעה שריך סוטה מנגף צריכה ודוקא דבעל מפיק בעידי דבר מכוער אבל בי דינא לא מפקי לה אלא בעידי טומאה כדאמרינן אשתו זינת' בעד אחד מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים ועידי טומאה כדאיתא בפרק כיצד העדים נעשין זוממין ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר במנאפין עד שיראו כמנאפין ובכלאים הוא דבעינן כבמכחול בשפופרת ודוקא ברצון אבל באונס שרייא דלא חיישינן לאביה דשמואל דאמר חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ירושלמי בהדא איתתא אתת קומי רבי אמי אמרה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך אמרה ליה אם יטבול אדם אצבעו בדבש ויכניסנו לתוך פיו ביום הכיפורים שמא איטרע ולבסוף אינו ערב לך וקבלה והנטען מאשת איש והוציא מתחת ידו וכנסה הנטען בקל אלא פסיק ויש לה בנים עבדינן לה כרב ולא מפקינן לה אלא בעידי טומאה כדאיתא בפרק כיצד ובעידי טומאה הוא דאמר היוצאה משום שם רע אין לה בלאות אבל כולהו תשעה דמתני' מפסדי תוספת ונדוניא ונוטלות בלאות שבפניהן ויוצאות ודוקא עדים בכל הני אבל היכא דליכא עדים אף על גב דחזי גברא גופיה מוציאה בגט ויהיב לה כתובתה אי נמי טעין פתח פתוח מצאתי לא שנא אמרה איהי אונס הוה ול"ש אמרה לא היו דברים מעולם. איהי מהימנא ואף על גב דלא נקטה כתוב' אית לה כתובה דקי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וכתב רבינו אבן מגש כיון דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כמאן דנקיטא שטרא בידא דמיא ואפי' תוספת אית לה ובשבועה והא דקי"ל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה ועוד דקי"ל ט"ב מיד כדאיתא בירושלמי טענת בתולים עד שלשים יום ד"ר מאיר. וחכמים אומרים מיד וגרסינן בתוספתא טענת בתולים שלשים יום רבי יוסי אומר נסתרה מיד לא נסתרה אפי' לאחר ל' יום אבל בתר הכי לא מפסדי לה כתובה אלא בעדים ואפילו בבעילה ראשונה אי טענה משארסתני נאנסתי לא מפסדה לכתובתה כדתנן הנושא אשה ולא מצא לה בתולים וכו'. וקי"ל כר"ג דאמר נאמנת מיהו כי טעין פתח פתוח מצאתי ובריא לי שלא הטיתי דהוה ליה כמאן דאמר בריא לי שזינתה או תחתי זינתה אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה ומוציאה בגט ודוקא באשת כהן אי נמי אשת ישראל כגון שקיבל בה אביה קידושיה פחות מבת ג' שנים ויום אחד דליכא אלא חד ספיקא וכי אמר [דף סט טור ד] פתח פתוח מצאתי נאמן אבל באשת ישראל דאיכא תרי ספיקי מקיימה והא דגרסינן בירושלמי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול לטעון טענת בתולים הדא דתימר שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי כדאית בה חדא ספיקא הוא. ודוקא דאיהו אמר לא היו דברים מעולם ואיהו אתי בטענת בריא דמהימן דשויא אנפשיה כחתיכה דאיסורא אבל היכא דקא מודיא ואמרה קושטא טעין מיהו אונס הוה לא מיתסרא עליה כדתנן הנושא את האשה וכו' וקי"ל כר"ג דאמר נאמנת וכתב רבינו אלפס דהא דקי"ל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובה משום דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה מסתבר טעמא דגאון דוקא לענין מנה מאתים אבל לענין תוספת לא מהימן דאיהו כתב אנפשיה וכן דעת הגאונים ותגבה תוספת בשבועה כדין הנשבעין ונוטלין ואין לה להשביע הבעל על עקר כתובה דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואין לה עליו אלא חרם סתם על מי שטוען עליה שקר ואין לי לחלוק על הגאונים ומסתבר כיון דעיקר כתובה מפסדא משום חזקה תוספת נמי מפסדא דלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון. ומפסדא ומיהו נאמן בשבוע' (ונשים שאמרו חכמים כגון הממאנת וחברותיה יש להן על חיבת לילה הראשון) קאמרי צרפתים דוקא דת משה ויהודית דקתני במתני' אבל נבילה חלב ודם אפילו למאן דאמר מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה אינה חשודה לאלו שאימת בעלה עליה דאמרינן גבי עבד אימת רבי עליו ולא מגרש לה אלא בכתובה ושנים שנינו במשנתינו הסמוכה לה דתנן המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה וכן במומין ואמר רבי יוחנן באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ואסיקה אפי' ארישא דמידי דקפדי אינשי הוי קפידא מידי דלא קפדי אינשי אף על גב דאיהו קא קפיד קפידיה לאו קפידא הוי ולא מפסדא כתובה: ירושלמי כל פשתן הבאין ממדינת הים ככלי צבעונין הן אמר ר' יוסה מתניתא נשאה על מנת שאין עליך נדרים אבל אמר על מנת שאין עליך כל נדר אפי' נדר' שלא תאכל חרובין נדר הוא כנסה סתם תצא שלא בכתובה ירושלמי מתני' קידשה על תנאי וכנסה סתם אבל קידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה ר' יוחנן אמר אפי' קידשה סתם וכנס' אין לה כתובה והלכה כר' יוחנן ואף על גב דבגמרא דילן מוקים לה רב בקידש' על תנאי וכנסה סתם ה"ה אם קידשה סתם וכנסה סתם לגבי כתובה דא"כ ליפלגו נמי בכתובה אלא אפי' [דף ע טור א] קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה הא גיטא בעיא וכתב רב אלפס גט מדבריהן ואיתא קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט ופירש רבינו יצחק אלפס כו' כדאיתא בהלכותיו ורבינו אבן מגש במגילת סתרים דיליה אמר מדלא קאמר מחלוקת בקידושי שתי נשים וקאמר בטעות שתי נשים. ש"מ בקידושי שתיהן היה טעות. ומדקאמר נמי טעות אשה אחת כעין שתי נשים. כגון שקידש ובעל אחר זמן קשיא לי מאי כעין שתי נשים איכא ותו דקאמר אשה אחת גרידתא כגון קידש ובעל לאלתר ניחא כולהו כשהיא קטנה וגדולה אצלו מאי איכא למימר דלאלתר בעל והא גדלה אצלו קתני וכו' ופריש טעות שתי נשים כגון שתיהן על תנאי זו אחר זו וחזר וכנסה סתם זו אחר זו דרב סבר בתרי זימני לא הוה שתיק ולא מחזקינן בטעות כולי האי ומדלא אדכר לתנאי בחד מינייהו ודאי אחליה לתנאיה ודמי להא דאמר בתרי זימני הוי חזקה ושמואל סבר על דעת קידושין הראשונים בעל. אבל טעות אשה אחת ד"ה אינה צריכה הימנו גט וכו' אלא אמר רבא מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים שקידש אחת על תנאי וכנס ובעל סתם ועוד שנה ובעל סתם ולא הזכיר שום תנאי דומיא דשתי נשים אבל טעות אשה אחת גרידתא דליכא מידי דמוכחא דאחליה לתנאיה על דעת תנאי בעל ומתני' דהגדילה אצלו קשיא ליה מי לא עסקינן דבעל וחזר ובעל ומסתברא כעין שתי נשים כמו שפירשנו אשה אחת שקידשה על תנאי ולא כנס ולאחר זמן כנסה סתם אבל אשה אחת גרידת' שקידש וכנס בבת אחת אינה צריכה הימנו גט ובין בעל ובין לא בעל ורבינו דדייק בפירוש דיליה דהכא קתני כנסה ובטעות אשה אחת גרידתא קתני ובעל לא דייק לן דאנן לא אשכחן ובעל בטעות אשה א' גרידתא דמו הוא דאשכח ואנן דייקינן לה להאי פירושא מעיקרא פלוגתא דרב ושמואל דקאמר מחלוקת דכנסה סתם בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל כנסה סתם בטעות אחת גרידתא ד"ה אינה צריכה הימנו [דף ע טור ב] גט ובפלוגתא דרב ושמואל לא אמרי' קא מיירי בבעל וקידש על תנאי ובעל אינו טעות אשה אחת גרידתא אלא בטעות אשה אחת דמי ולית הילכתא כותיה דהא אסיקנא קידש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והיינו דקאמר אביי נעיל לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה כרבא דקאמר מחלוקת בטעות שתי נשים אלא טעמיה דרב שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן הילכתא והילכך דגט לאו מדבריהן הוא מדקאמר רבא תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסור לחומרא גמרינן מינה דכל תיקו דממונא לא גבי מספיקא ועוד שנינו בבריתא נישאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו לא תינשא אלא למי שיש לו בנים ואם נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה ובגמרא וכן היא שנדרה שלא תשאיל כברה ונפה ריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה: ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה וגרסי' בפ' בתרא דכתובות הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתובה וגרסי' בפ' חרש ושוטה שנשאו נשים פיקחות אף על פי שנתפקח החרש' ונשתפה השוטה אין לו עליה כלום אם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה וכו' פיקח שנשא חרשת או שוטה אף על פי שכתבו להן מאה מנה כתובתן קיימת מפני שהיא רוצה להזיק בנכסיו טעמא דרצה הוא הא לא רצה לא ש"מ דחרשת אין לה כתובה כל הני אין להן כתובה ולא תוספת וצריכה עיונא בהני תלת ברייתא דגרסי' בהו תצא שלא בכתובה אית להו תוספת או לא גרסי' בפר' הבא על יבמתו האיש מצווה על פריה ורביה ואין האשה מצווה על פריה ורביה. ורבי יוחנן בן ברוקא אומר על שניהן הוא אומר פרו ורבו וקיימ"ל כת"ק והיכא דאית ליה לגברא בני מאיתתא אחריתי ואמר' שהייה בהדיה עשר שנין. ובעינא לאינסובי לגברא דליהוו לי בני תצא שלא בכתובה. דאיהי לא מפקדא [דף ע טור ג] ואי אמר' בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה. טענתה טענה ויוציא ויתן כתובה:
השער השני
שאין להן כתובה. אבל תוספת יש להן גרסי' בפ' אלמנה ניזונית הממאנת והשני' והאילוני' אין להן לא כתובה ולא פירות. ולא בלאות. ואם מתחילה נשאה לשם איילונית יש לה כתובה. אלמנה לכ"ג. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל יש להן כתובה. ואסיק' כדקתני אלמנה לכ"ג אפלוגתא קאי. דהיכא דהכיר בה יש לה כתובה כאיילונית אבל לא הכיר בה לא וקי"ל כרב יהודה דאמר אחד אלמנה ואחד איילונית אשה ואינה אשה דהכיר בה יש לה כתובה ותנאי כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה מנה מאתים ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. אבל תוס' יש להן חברותיה כגון שנייה ואיילונית ואלמנה שלא הכיר בה אין להן תוספ' דהא נכסי צ"ב דאייתי מבי נשא לית לה כ"ש תוספת דחברותיה דקאמר לאו דווקא ולא דייק לן. וכתב רב אלפס כי היכי דאיילונית בלא הכיר בה אי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב. ואי ליתנהו נכסי מלוג דברשותיה קיימי אית לה נכסי צ"ב דלאו ברשותיה קיימי לית לה והני נמי דינייהו כהני. והאו פיסקא תמיהא לן כדכתב בכתובות. דהא קי"ל כרב נחמן דאמר פירא הוי ומכסי לה ואזיל עד דבלי. והילכך היכא דליתא ובין ממאנת ובין איילונית לא משלם הדמים ומסת' כרב כהנא דאמר קרנא הוי. ובשניה מכסי ואזיל עד דבלי ואינך לא ליתה אלא בכולהו פירות הוי ומכסי ואזיל עד דבלי וכתב ר"ח בשמעתא לא אשכחן בהדיא בשניה דאין לה בהכיר בה ולא פי' בה אלא לענין בלב' זה. וצ"ע ומסת' מדאיפלגו רב הונא ורב יהודה באילונית ול"פ בשניה ש"מ דשניה ל"ש הכיר בה ול"ש לא הכיר בה אין לה כתובה כלל וכי היכי דלא הכיר בה אין לה כתובה כלל הכי נמי הכיר בה ואין לה מנה מאתיים. אבל תוספת יש לה ופירות שאכל אין להן ובלאות נכסי מלוג. אבל נכסי צ"ב אית לה. וקנסו רבנן לדידיה כדידה. ולדידה כדידיה. אבל אין לה כתובה מנה מאתים אבל תוספת יש לה. וכי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה. ואי ליתנהו אידי ואידי לית לה וחייבי לאוין דאית להו מזונות ה"מ לאחר מיתה כגון שלא הספיק להוציאה עד שמת אבל בחיי הבעל כיון דבעמוד והוצא קאי לית לה מזונות כדאיתא פרק יש מותרות ירושלמי ויתומה אין [דף ע טור ד] לה כתובה וכו' במיאון. וקי"ל כשמואל דאמר ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה גרסי' בפ' יש מותרות. ת"ר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פי' בלאות ומזונות והיא פסולה. וולדה פסול וכופין אותו להוציא: שניות מדברי סופרים אין להן כתובה הוא כשר וולדה כשר וכופין אותו להוציא. א"ר שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג יש להן כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו בכתובה ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים דאין להן כתובה מפני שהוא והיא כשירה וכל מקום שהוא כשר והיא כשירה קנסו אותו בכתובה רבי אומר הללו דברי תורה. ואין דברי תורה צריכין חיזוק. ד"א זה הוא מרגילה. וזו היא מרגילתו. וכבר קיימא לן הא דקתני. אלמנה לכ"ג יש להן כתובה כר'. ירושלמי מה נפק מבניהון והמחזיר גרושתו משנישאת מ"ד אלו על ידי שהן מד"ת הואיל והיא מד"ת יש לה כתובה ואית דבעי למימר על ידי שקנסן בידו וביד הולד לפיכך אין להן כתובה וגרסי' בפ"ק דנידה אשה שאין לה וסת אסורה לשמש אין לה כתובה ולא מזונות ולא פירות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בב' עדים והן עיוותיה והן תיקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית בעדים ונמצאת דם על שלו או על שלה בכל פעם ופעם הרי הן עיוותיה שהוחזקה נידה כל ימיה ויוציא בלא כתובה דלא חזיא ולא יחזיר עולמית אף על גב דהדר איתקון דאי אמרה יחזיר זימנין אזלא ומינסבא ומתקנא ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין ואם שימשה בשני עדים ולא מצאה דם באחד מהן הן תיקוניה והרי היא ככל הנשים. אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנס. וגרסינן בפ' הזורק כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות מדי ולשום מלכות יון לבנין הבית ולחרבן הבית. היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכל אלו הדרכים בה שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל דרכים האלו בה: וכבר פירש במאמר ראשון. וכל העריות שאמרו חכמים צרותיהן מותרות הלכו הצרות ונישאו ונמצאו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. הכונס יבמתו והלכה הצרה ונישאת לאחר ונמצאת זאת איילנות תצא מזה. וכל אלו הדרכים בה. [דף עא טור א] כתב הסופר וטעה ונתן שובר לאיש וגט לאשה ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה. ר' אלעזר אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט כו' כדאיתא בגיטין גרסי' בפ' האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו מת בעלה ונישאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וי"ג דבר בה:
השער השלישי
נוטלת כתובה ותוספת. המדיר את אשתו מתשמיש המיטה. בית שמאי אומרים ב' שבתות ובית הלל אומר שבת אחת. ואמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם יוציא ויתן כתובה לאלתר. ושמואל אמר אף בסתם נמי מחלוקת ימתין שמא ימצא פתח לנדרו. המדיר את אשתו מלהנות לה עד שלשים יום. יעמיד פרנס מיכן ואילך יוציא ויתן כתובה. וקי"ל כשמואל בתרוייהו. ד"א אפילו בסתם לא יוציא אלא ימתין. המדיר את אשתו שלא תתקשט לאחד מכל המינים יוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תטעום א' מכל הפירות יוציא ויתן כתובה. ר' יהודה אומר בישראל חודש א' יקיים שניים יוציא ויתן כתובה כו' המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא בעיר חודש א' יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהיא בעיר אחרת רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל דלת בפניה או על מנת שתאמרי לפלו' מה שאמרתי לך או מה שאמרה. או שתהא מערה וממלא לאשפות. אמר ר' יהודה אמר שמואל שתהא ממלאה ונופצת. ירושלמי תמן תנינן כמעשה ער ואמנון. במתניתא תנא על מנת שתמלאי עשרה כדי מים. ותערי לאשפה. אמר רב המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור. יוציא ויתן כתובה. וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא בלא כתובה. גרסינן בפרק הבא על יבמתו ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות הימנה וכו'. גרסינן בפרק נערה שנתפתתה אמר רב הונא האומר אי איפשי אלא היא בבגדה ואני בבגדי יוציא ויתן כתובה. וכתב גאון הא דאמר רב הונא הלכה היא דהא רב יוסף תני הכי כותיה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו [דף עא טור ב] יוציא ויתן כתובה גרסי' בירושל' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה אם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה. גרסינן בפרק המדיר האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רשב"ג בד"א במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא וכתב ר"ח כמ"ד נולדו וכל שכן היו והילכתא כחכמים ובכולהו אין כופין ואנו שכופין אותן להוציא מוכי שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי וכו'. ואמר רב הונא באומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ופסקי רבוותא כשמואל ומסתברא מדקאמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ש"מ כל היכא דקתני יוציא כופין משמע אבל כתב ר"ח ירושלמי סוף פ' אלמנה תמן תנינן גט מעושה בישראל כשר אמר שמואל אין מעשין אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והתני' שנייות אלא בגין דקאמ' שמואל כגון והתני המדי' וכו' עד ויוציא ויתן כתובה שמענו שמוציאין שמענו שכופין וכתב ר"ח שמעתי דאין כופין. אלא היכא דמפרש כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא אמרו כופין אמר לו כבר חייבוך חכמים להוציא. ואם לא יוציא מותר לקרותו עבריינא. אבל לכפותו לא מצינו: ירושלמי בפ' המגרש אמר רב ישראל שעישו כמעשה עכו"ם פסול. ובאומרו איני זן ואיני מפרנס. תני ר' חייא ועכו"ם שעשו כמעשה ישראל כשר. אפילו אמר איני זן ואיני מפרנס. א"ר יוסה מתניתא אומר כן. והעכו"ם חובשין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך. ובנוסחא דר"ח איפכא. ישראל שעישו כמעשה עכו"ם כשר. רב חייא בר אשי בשם איסי. האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא. ר' ירמיה בעי קומי ר' אבהו וכופין אמר ליה ועדיין את לזו. אם מפני ריח כופין מכ"ש מפני חיי נפש אתא ר' חזקיה ר' יעקב בר אחא. ר' יוסי בשם ר' יוחנן האומר זן ואיני מפרנס אומרים לו זון. או פטור או פרנס. ומיהו שמעינן דהכי הילכתא. בבלי א"ר אסי אין מעשין אלא לפסולות. כי אתא אמרה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכ"ג אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שפסולה לו אין כופין. ורב תחליפא אמר שמואל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא וכן הילכתא. ובפגם אשה הוא דקא מיירי הכא ודוקא שאין לו בנים. אבל יש לו בנים מאשה אחרת אין כופין אותו והאי דלא תנו בהנך דרבנן. דקתני ואלו שכופין אותן להוציא פריק [דף עא טור ג] לה רבא אידי ואידי בשוטים דבדברים לא יווסר עבד והני דמתני' אי אמר הוינא בהדה שבקינן ליה: ומוכה שחין אי אמרה בסהדי הוינא בהדיה שבקינן ליה. אבל נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אילו אמרה דיירנא בהדיה לא שבקינן ליה ואי לא בעי לאפוקה ולמיסב איתתא אחריתי. מפקינן מיניה בעל כרחיה אפילו בשוטה ונותן לה כתובתה ויוצא. ומדלא קא משני כי קתני מילתא דאיתה בין בארץ בין בחוצה לארץ ונשא אשה ושהה עמה בחוצה לארץ ליתה ש"מ דאיתה אפילו בחוצה לארץ ולא אמרינן עון חוצה לארץ גרים לה שהן עקורין. וכדגר' ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין ולפיכך חלה הוא וכו' חדא דהשתא ליכא עון דח"ל דהקב"ה במימריה הוא דעבד ועד אברהם שאני שלא הבטיחו לבנים אלא בארץ וגרסי' בפרק הבא שהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה היא אמרה מיניה והוא אמר מינה א"ר אמי הוי דברים שבינו לבינה והיא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ הוא לא קים ליה ולא מצי למימר מפקינא לך בלא כתובה. דהא שהתה י' שנים ולא ילדה אלא יהיב לה כתובה ומפקה לה ומשנה אחרונה דאמר השמים בינו לבינה יעשו דרך בקשה כגון דלא שהה עשר שנים אמר איזיל ואיבדוק נפשאי אינסב איתתא אחריתי א"ר אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה. וקיימא כרבה דאמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר בסיפוקייהו ואי נסיב ולא אפשר בסיפוקייהו יוציא ויתן כתובה הוא אמר אפילו בגו עשר והיא אומרת לא אפילו אף בזו היא נאמנת הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלי הוא אמר הפילה חד והיא אמר' תלת היא נאמנת בכולהו יוציא ויתן כתובה והיכא דשהה עשר שנים ואי נמי הפילה וחזרה והפילה ואית ליה בני מאית' אחריתי ואמרה בעינא לאינסובי טענתיה טענה יוציא ויתן כתובה:
השער הרביעי
שיש לה כתובה ואין לה תוספת הא דגרסי' בפ' הבא על יבמתו ההיא איתתא דאתת לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מפקדת אפריה ורביה אמרה לא בעיא ההיא איתתא חוטרא לידא ומרה לקבורה אמר כי האי וודאי כייפינן ויוציא ויתן כתובה וכתב רב יצחק אלפס מנה מאתים הוא דמחייב לה אבל תוספת לא [דף עא טור ד] דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא דתימא ליה אפקה לא אקני לה ובכולהו הנך דמנינן לא אשכחן דאית לה כתובה ולא תוספ' אלא האי לחודה ובתר דתקינו בתראי תקנתא במורדת איצטריך לן אגרת וכתב מרד ולא כתבנו: