אור ברסלב
ספר העיטור ח"כ"מ"ה › אות מ - מכירת קרקעות ושטרות ועבדים

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ח"כ"מ"ה · אות מ - מכירת קרקעות ושטרות ועבדים

אות מ - מתנה

מכירת קרקעות

[דף סד טור א] פי' במאמ' אגב ענין קנייתן וקבלתן עדות כדרכו קטן אימתי מוכר בנכסיו אביו והן חמש מידות בקטן פחות משש אין מעשה קטן כלום מבן שש מוכר ונותן במטלטלין משיביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכ' במקרקעי אינו יודע בטיב משא ומתן אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר אפי' הביא שתי שערות עד שיהא בן ך' אבל מתנתו מתנה משיביא ואפי' הוא בן ך' אם הוא שוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר וה"מ בנכסי אבוה אבל בנכסי דידיה ומקרקעי דידיה אפי' מבן שש כשם שמקחו מקח וממכרו ממכר וגרסינן התם שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר בשלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה. ודין חרש פירשתי במאמ' זיין ועתים חלים ועתים [דף סד טור ב] שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וגרסי' בפ' האש' בר שטי' זבין נכסי אתו תרי ואמרי כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי ואמר כשהוא זבין. ואסיקנ' אוקים תרי לבהדי תרי. ואוקים נכסי בבר שטיא. וה"מ דאית להו חזקה דאבהתא: אבל לית להו חזקה דאבהת' אמרי' כשהוא שוטה זבין וכשהוא שוטה זבין סברי רבוותא כל שאין לו מכר אין לו למשכן לא מטלטלי ולא מקרקעי. גרסינן בפ' המוכר את הבית. המוכר את הבית לא מכר את היציע ואעפ"י שפתחו לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו כו'. לא את הבור ולא את הדות. אעפ"י שכתב לו עומקא ורומא. וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא ואיפסיקא הילכתא כר"ע דסבירא ליה מוכר בעין יפה מוכר וכתב הרב המחבר ראובן שמכר חצר לשמעון ויש עליו ראובן חלונות פתוחות ובא שמעון לבנות כותל כנגד החלונות איכא למ"ד אין לראובן לעכב דמוכר בעין יפה מוכר והרי הוא כמי שהתנה בשעת מכיר' תאפיל הואיל ולא פירש שיתרחק. ואיכא מ"ד כיון שראה את החלונות היה לו לסלק את החלונות ואין יכול לבנות כנגדן ואף על גב דדין לקוחות ודין אחים ושין כדאמרינן ואזדו לטעמייהו האחין שחלקו אין להן דרך זה על ה והאחין שחלקו לקוחות הן אפי' הכי כיון דצריך להרחיק הוה ליה כמכחשי בארעא וכל דמכחשי בארעא שייורי משייר וצ"ע. ירושלמי חד בר נש זבין כל דרתיה שייר חד מסתוכי וכו'. איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהן במכר ושניהן במתנה אין להן דרך זה על זה וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר. אבל חיצון במכר ופנימי במתנה יש לו דרך לפנימי. ומסתב' שכל שעה שרוצה הפנימי ליכנס נכנס. ולא אמרי' זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת כדי שלא יכנס אלא ברשות בשעה שבני אדם נכנסין דבעל הבור רצונו שיהיה לו פותח לבעל הבית כדי שלא יבוא בעל הבור לידי חשד אשתו. אבל הכא כח פנימי יותר מכח החיצון ואין כח לחיצון על הפנימי למחות בו ונכנס כל שעה שרוצה: ירושלמי בריש גמ' דבכורות והוא במאמר מצרנות והיכא דשייר דרך אין צריך שיעבור חמור במשאו פחות מד' אמות דתנן דרך היחיד ד' אמות ודרך הרבים י"ו אמות ואמרינן עלה בגמ' תניא [דף סד טור ג] אחרים אומר שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים. והיינו כדייני גולה דאמרינן שני גומדין ומחצה. וכתב רבינו אפרים ש"מ אף על גב דלא מצי מוכר לאישתמושי בהו לא מיזדבני ואיבעיא להו מבוי שיש בו חצירות הרבה משני צדדין עד הפתח ובא אותו הסמוך לפתח המבוי להוציא זיזין ולבנות עליה באויר המבוי למעלה מגמל ורוכבו דלית להו הזיקא לבני מבוי וכגון דלא אפשר לפנימיים להוציא זיזין משם ומעכבי עליה משום מנתא דאית להו בכוליה מבוי מדמינן לבור ושובך דאע"ג דלא מצי מוכר לאישתמושי בהו ולא אמר כופין על מדת סדום הכא נמי דלא מצי לאפוקי זיזין מצי לעכובי על החיצונים דכי היכי דאית להו בקרקע ה"נ אית להו באויר ופסק משמיה דרב האיי גאון דלא מצי מעכבי: גרסי' בפ' השוכר תניא כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד מכר לו שדה שוה אלף זוז ונתן לו מהן ה' מאות בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה וכו' רצה אומר לו תן לי מעותי. רצה אומר תן לי קרקע כנגד מעותי. ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה וכו' מהיכן מגביהו מעידית שבנכסים ומאי טעמא מזיק הוא וכו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותו שלא יחזור בו. כיצד כותב לו אני מכרתי שדה לפלו'. והרי נושה בו וכו'. ואוקימנא בדעייל ונפק אזוזי. וטעמא דכתב ליה הכי קנה הכל הא לא כתב ליה לא קנה ולא כלום ויכול לחזור בו. ור"ח ורבינו האיי פרשי לא קנה אלא כנגד מעותיו כדאמר רצה אומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי ולא מסתברא. חדא דהוה ליה לאוקומיה הא דאמר קנה כשאמר לו ערבוני יקנה. ולא צריך לאוקומה בדנפיק ועייל אזוזי. ועוד מדקס"ד מעיקרא שמגביהו משאר נכסים ש"מ דלא קנה כלום. ועוד דקשיא ההוא חמרא דפש חד זוזא וליכא למישמע פלוגתא בין מקרקע למטלטלי דהאי דאמר רבא מאן דמזבין מידי לחבריה קאמר לכל מילי משמע והילכך לא קנה כלום וכל מי שחוזר בו ידו על התחתונה. וכ' ר"ח מדקא מדמי להו אהדדי. ש"מ תרתי מתני עירבון נינהו והיכא דנפיק ועייל אזוזי קנה כנגד מעותיו. אבל קונה קרקע ופורע מקצת דמים ולא בתורת עירבון ועייל ונפיק אזוזי לא יקנה כלום. ומסתברא [דף סד טור ד] דבתורת פירעון קנה הכל והיינו קרקע שנקנה בכסף דליכא פלוגתא בין עייל בין לא עייל אבל לא עייל ונפיק אזוזי אף על גב דלא כתב ליה קנה הכל כדתניא רבי יהודה אומר דיו תיקנה כנגד מעותיו. רשב"ג אומר בזמן שאמר לו ערבוני יקן אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו ה' מאות קנה ומחזיר לו השאר. ואוקימנא בדלא נפיק ועייל אזוזי דקי"ל כרבי יוחנן דאמר עירבון כנגד כולן הוא קונה וה"מ במטלטלין בסתמא קנה ליה כוליה לענין מי שפרע ודוקא בסתמא דלא אמר ערבוני יקן אלא בסתם או בתורת עירבון או בתורת דמים אבל אמר לו ערבוני יקן. אף על גב דלא נפיק ועייל אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו קנה. ואין אחד מהן יכול לחזור בו והא דתניא בקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כיון דשתי שדות נינהו אף על גב דנפיק ועייל אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו והיכא דקא נפיק ועייל אחד זוזא כמאן דנפיק ועייל אזוזי לא קנה ולא כלום והיכא דמוכר שדה מפני רעתה. אף על גב דקא נפיק ועייל אזוזי בסתמא קנה הכל והא דגרסינן זבין ולא איצטריכו ליה זוזי לא שייך בהא הילכתא דעייל ונפיק אזוזי (משיירא דלא פרע קאי) ירושלמי מודה ר' חייא בר' יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חציין כגון פרה וטלית שיתן לו כל המקח או ימכור אותו למי שיפרע וצ"ע ודינא דמטלטלין כדינא דמקרקעי לכל מילי ולא אשכח וטרח וזבין במאתן וקא נפיק ועייל אזוזי לא קני אלא בעי לזבוני במאה ולא אשכח ואי טרח משכח ולא טרח וטרח וזבין במאתן וקא נפיק ועייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדה מפני רעתה דמי או לא תיקו הדין נוסחא דרבינו שלמה והכי איתא בספר הישר ופי' במאה שדה קטנה וזבין במאתן שדה אחרת גדולה וגמרא דילן פשיטא בעי לזבוני במאה וטרח וזבין במאתן. כלומר אותה השדה זבין במאתן וקא עייל ונפיק אזוזי קני דכמוכר שדהו מפני רעתה דמי וכ"ש לא עייל אלא בעי לזבוניה כו' ומסקנא בתיקו ולקולא דנתבע והוא הלוקח. ורבינו אלפס לא אייתי לה שדרי ממתיבתא כי אמר נפיק ועייל אזוזי לא קני [דף סה טור א] היכא דאתני לוקח בשעתה דלא הוי זבינה עד דמשלימנא לפירעון ואף על גב דמשיך לא קני אבל לא אתני וזבן סתם אף על גב דעייל ונפיק אזוזי קני ובפ' אלמנה ניזונית זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ודוקא האומר בעידנא דזבין לזוזי איצטריכנא דמוכחא מילתא אבל לא גלי דעתיה הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים כדאיתא בקידושין בההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק וגלי דעתיה וסליק ולא מהדר ליה ומסקנא איכא דאמר אדעתא למיסק והא סליק ליה. ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל ולא סליק. אמר רב אשי איבעי סליק איכא דאמר איבעית לא סליק. מאי בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא ואי איתיליד אונס באורחא ולא מצי סליק השתא קיי"ל כאיכא דאמרי אי בעית סלקת וכיון דהוה מצי סליק לא הדרי זביניה נוסחא דרב אלפס ואי בעי לא הוה סליק בתמיהה: גרסי' בפרק מי שאחזו. ההוא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה אונסא דמיתילד בה לסוף אפיקו נהרא וכו' ואיגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אבא אמר אונסא דלא שכיח הוא ורב פפא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגיר מלתו לעבורינהו וקבילו עליהו כל אונסא דמיתיליד לסוף איסתכר נהרא דנהר מלכא. אתו לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיחא הוא וכן הילכתא. גרסי' בפ' המקבל האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי אית דמפ' בנכסי הגר אבל גירסת רבינו האיי. האי מאן דזבן ביני אחי ושותפו חציפא היו סלוקי לא מסלקינן ליה. וכתב רב יהודאי גאון נפק מינה דאילו חציפא לא מיענש אף על גב דהוי תלמיד חכם ור"נ מסלקינן ליה ואי משום דינא דבר מיצרא כלומר דלא זבן ביני אחי אלא ביני מצרני לא מסלקינן ליה דל"ל לרב נחמן דינא דבר מיצרא אלא היכא דזבן ביני אחי ושותפו ונהרדעאי אמרו אפילו משום דינא דבר מיצרא מסלקינן ליה משום ועשית הישר והטוב וקיימ"ל כנהרדעי והכי פירשה מר רב משה גאון ומסתברא היכא דזבן בין אחי אף על גב דאיהו נמי בר מצרן קאמר דמסלקינן ליה אליבא דרב נחמן ונהרדעי דהא ר"נ לית ליה דינא דבר מיצרא ובר מצרא לא מצי מפיק מאינש דעלמא ואפי' הכי אחין ושותפין מפקי מיניה ש"מ דאחין [דף סה טור ב] ושותפין עדיפין מבר מצרן הילכך הוא בר מצרן ואם איקיר וזבון מפקינן מיניה דגבי אחין לית דינא דבר מיצרא הילכך אח קודם לעולם אלא היכא דהוי ההוא אחר דזבין שכן ואיהו לא שכן כדאמר שכן וקרוב מאי וכו' אבל היכא דתרוייהו שכינים או מצרנים או תלמידי חכמים ההוא דהוא אח מפיק ליה מאידך ואיכא לפרושי האי דזבן ביני אח לאו בר מצרן הוא לא מסלקינן ליה דבר מצרן דעלמא כבר מצרן דאחי הוא והוה ליה כשני מצרני דקדים חד מינייהו וזבן דזבינהו זביני ונהרדעי אמר אפילו הכי מסלקי ליה דמצרנות דאחי עדיף משום ועשית הטוב והישר והכי מסתבר' דנהרדעי דינא דבר מיצרא אית להו בעלמא וכן מצאתי בפירוש רבינו ברוך אמר ליה אזיל ואזבון. ואמר ליה זיל זבין קיימל"ן כנהרדעי וצריך למיקנא מיניה והילכך אייקור זול ברשותא דבר מיצרא זבן במא' ושוה מאתן חזינן אי לכולי עלמא מחיל ומזבין יהיב ליה מאה ואי לא יהיב ליה מאתן זבן במאתן ושוה מאה סבור מינה מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהא שליח הוא וקיימא לן כרב נחמן בפ' אלמנה ניזונית דהיכא דטעה שליח לא קאמר ויש לו אונאה ואמר ליה מר קשישא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות כלומר אף על גב דשליח בעלמא יש אונאה ואפי' כל שהוא חזר שליח דהכא כבע"ה דמי משום דשליח מצי למימר לא עדיפת מנפשאי ואנא אדעתא דידי זבני אי ניחא לך לחיי ואי לא שקילנא ליה אנא ואין להן אונאה. וש"מ אפי' ביטול מקח אין להן. ומסתבר ביטול מקח נמי אין להן בכדי דמיהן אבל יותר מכדי דמיהן דזבין שוה מאה במאתן. וחד יש להן כדאמר בספר תורה ומרגלית בפרק אונאה. עד כמה עד כדי דמיהן: וגרסינ' נמי בפ' רשב"ג אומר מכרן קיים ועד כמה עד פלגא. ותנן התם ר"נ אומר ב"ד שמכרו שוה ר' במנה או שוה ק' בר' מכרן קיים. וגרסי' בירושלמי כמה דתימר בהדיוט במקרקעי עד שליש במטלטלין עד שתות. דכוותה בהקדש בקרקעות מדשתות במטלטלין עד שנים עשר. ותנן נמי מי שיש לו ר' זוז מאכילין אותו עד מחצה. וגרסי' התם עד פלגא ואורחיה למיזל טפי לאו אורחיה. והא דגרסי' בירושל' בכתובו' מכרה שוה מנה במאתים. [דף סה טור ג] או שוה מאתים במנה וכו' ומקשי' ופריק בשהוקר במקח. אליבא דמד"א ביטול מקח יש להן קא מתרץ. ורבנן פליגי עליה ואמרינן הדא מסייע' לריש לקיש דאמר לעולם אין להן אונאה. ולא איצטריך לשנויי בשהוקר המקח ואמר ר' יוחנן אם הוא דבר מופלג יש לו אונאה. כלומר יותר מכדי דמיהן. ופי' מופלג כמו מופלג בחכמה. והילכך עד כדי דמיהן אין להן אונאה. בין למוכר בין ללוקח והרי הוא בפחות משתות למטלטלין ויותר מהן הוא ביטול מקח ולוקח חוזר בכדי שיראה לתגר או לקרובו. ומוכר לעולם חוזר והכי פסק ר"ח משמיה דגאון דרבא דפסק הילכתא יותר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה סתם קאמר ומסת' כל זמן שלא החזיר האונאה לא נגמר המקח ואם לא החזיר והוקר. עד שנעשה ביטול מקח היינו דרב חסדא. דאמר מכר לו שוה חמש בשש. והוקרו. ועמדו על שמונה. יכול לחזור דאמר לו אילו לא אונתני וכו' והילכך איתה לדרבא. ואיתה לדרב חסדא וליכא לדחוייה סוגיא דשמעתה הכי. ולימא ליתה לא לדר"ח ולא למאן דדמי ליה: גרירא דארעא בי מיצעי נכסי חזינן אי עידית היא זביני' זביני. ואי לא איערומי קא מערים. מתנה לית משום דינא דבר מיצרא. ובתשובה אי חייש להערמה מחרים כל מי שיש לו שטר מכירה ממנו וכובשהו והא דאמר בפ' נערה שנתפתתה. פשי' ראשון במכר ושני במתנה. לייפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא לאו למצי לאיערומי ולמיכתב תרי שטרי חד בלשון מכר חד בלשון מתנה אלא איכא למימר משום ייפוי כח עביד ליה תרי שטרי. ולא ביטל השני את הראשון וקינוניא עבד על בני מצרנים. ומיהו אי אגלאי מילתא דזביני הוא הדרא. דא"כ ביטלת תורת מצרנות לרבינו האיי אבל פר"ש בנערה שנתפתתה כיון דדינא דבר מצרא לא הוי אלא משום ועשית הישר הטוב כייפינן ליה ומצי לאיערומי כולי האי ומקבלו לקבל הימנו שטר מתנה ויצניע שטר מכר שאצל מוכר לייפות כחו שלא יבא בר מצרן עליו ואיכא למימר שיכול למוכרה לו על מנת שלא תהא לבר מצרן. ואמר אמימר אי כתב בה אחריו' אית בה משום דינא דבר מצרא. דאמר איערומי קא מיערם ויהיב ליה לבר מיצרא כמה דשויה [דף סה טור ד] ונחית בנווה וכתב גאון דמכריזינן ושמינן ליה לבעל חוב כתבינן ליה למקבל מתנה טירפא. דכי הוה ליה לנותן מתנה. שקיל מיניה מקבל מאי דשיימינן ליה על בעל חוב. וכתב רבינו אפרים ואי אודי דמיזבן זבנה וליכא סהדי בכמה זבנה מישתבע ושקיל. הואיל וכשליח הוא לגבי בר מיצרא והאי שבועה לא בריר לן דלא אשכחן נשבע ונוטל בשבועת היסת: ואי כעין דאורייתא. הא מנא לן. ומסתברא כיון דמשום ועשית הישר והטוב הוא לא משבעי' ליה אלא יהיב ליה כמה דשוי והיכא דכתב ליה שטר בשטר מתנה וקבליה אחריות מתנה דאי נפקא מחמתיה מן ידיה יהיבנא ליה כך וכך ארעא ולא שוי האי שיעורא אף על גב דלא מודי דמזבן זבנה לא שקלה בר מצרא אלא בדמי דקביל עליה מריה דארעא ממה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא. ואי מזבן זבנה ניהליה לא עביד איניש דמקבל עליה לחבריה מאי דלאו שקל מיניה ואי ניחא ליה לבר מצרא למישקלה בההוא דמי שקיל לה וכו'. מכר כל נכסיו לאחר אית בה משום דינא דבר מצרא מאי טעמא דאמר ליה את לא קנית לכל נכסי והאי נמי בלא הדא ארעא לא זבין לאחרים. וקמאי מפרשי דלא ניחא דליפוש שטרי עילויה וסברא דכולהו דלא מצי למימר בר מצרא אנא זביננא לכולהו נכסי לבעלים הראשונים לית בה משום דינא בר מצרא שאין לך טוב וישר גדול מזה דכתב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנה מאתו. וכתב הרב המחבר בן בעלים ליתיה בכלל בעלים ואי קדים בר מצרא וזבין מיקמי בעלים הראשונים זביני זביני זבן מעכו"ם או זבן לעכו"ם לית ליה משום דינא דבר מצרא זבן מעכו"ם דאמר ליה ארעא אברחי לך זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב. ואין לומר ועשית הישר והטוב אלא ללוקח אבל המוכר אם ירצה לא ימכור אבל שמותי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל נזקא דאתי ליה מחמתיה. כדא' רב אשי בהגוזל בתרא והוא הדין לשכירות דעכו"ם דמשמתינן ליה לגאון אם מת האב אין הבן חייב לשלם אלא היזק שעשה העכו"ם בחיי האב אבל היזק שעשה אחר מיתת האב לא מיחייב לשלם ומשכנתא לית משום דינא דבר מיצרא כדאיכא באפותיקי [דף סו טור א] בהילכות חזקה ואם מכרה למי שממושכנת אצלו אין על הבעל מצרן להוציא מידו דאמר רב אשי מאי משכנתא דשכונה גביה. ומסתברא דוקא מי שקנה משכונה בידו ממושכנת אבל לשווייה מצרא ולקנות שדה אחרינא מפיק מיניה שהרי אין לו בקרקע אלא דמים. ואיכא מאן דפליג למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברעה ולגאול ביפה לית בהו משום דינא דבר מיצרא. ומסתברא רע הידוע ויפה הניכר לכל אבל יפה לזה ורע לזה או להפך לא ורבינו האיי אייתי ראיה מיהא דגרסינן בהשותפין רונייא זבן ארעא אמצרא דרבינא בר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מיצרא. א"ל רב ספרא בריה דרבינא לרבינא אמרי אינשי ארבעי לצלא ארבעי לצללא. ומשמע פי' דיליה כפר"ש דרוניא עני הוה וצריך שדה לפרנסה כמו שצריך לעשיר וכשם שאתה אומר לו הסתלק משום ועשית הטוב והישר כך אני אומר לך ועשית הישר והטוב לעני ואל תסלקהו ואנו רגילין לפרש כפירוש הרב אדוני אבינו זצ"ל דרוניא שתלא דרבינא הוה ויש לו חלק בשדות דרוניא. והוא בר מצרן כמותו כמו שבעל העור והעבדן שוין וכן פירש ה"ר לוי וכן עיקר לרבינו משה בר חנוך אם אינו מוצא למכור לא למצרן ולא לישראל אחר אפילו חצי דמיו ומצרן מעכב למוכרו לעכו"ם אם אינו מוכרה לחסרון מזונותיו. או שאין לו ממנו הנאה כל כך לאו כל הימנו שירביץ ארי עליו שכך שנינו ב' אחין אחד עני ואחר עשיר שהניח להן אביהן מרחץ ובית הבד וכו'. עד קח לך זתים ועשם בבית הבד אף זה יעשה תקנה לעבודת שדהו. ואם עני הוא וצריך למכור לחסרון מזונותיו יטריח בר מצרן לקנותו. (נוטל מעות העכו"ם) ואם אינו רוצה לקנותו לא הוא ולא אחר אי אפשר לו. שלא ימכור שדהו ומכרו לעכו"ם שאני הוא שאמר בב' אחין לא עני לגמרי אלא עני לאותו דבר. אבל מ"מ יקבל עליו אונס העכו"ם. ובמתיבתא אם אינו רוצה ישראל לקנות מוכרו לעכו"ם מדגרסי' שמותו משמתינן ליה אי אמר ישראל דזבנה לעכו"ם הב לי דמי ואנא מפייסנא לעכו"ם אי אמר ההוא עכו"ם אנא אעביד בדיניכם ואהדר ארעא לבר מצרא ולא בעי לזבוני לית ליה דינא לשמותיה והיכא דבעי לזבונה לבר מיצרא ולא בעי בר מצר' מה יעבד לא אשכחן דעבוד רבנן פסיד' למוכר כדאמר הני צירי וכו' לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא [דף סו טור ב] הילכך לית בהו משום דינא דבר מצרא ולרבינו אלפס בכל אשה קאמר שאינה אשת איש ליתמי לא בריר לן אי על האפיטרופוס שקנה ליתומין או שקנו הן בעצמן ומסתברא שותף הוא שאין לו חלק בקרקע אלא שהן שותפין בעיסקא וכיון שהוא שותף שלו ניחא ליה טפי מבר מצרן וכן פירש רבינו ברוך ורבינו האיי וכולהו קמאי והרש"פ שהן שותפין בקרקע ולא נהירא לן ואיכא מאן דפשיט מהיכא דבר מיצרא לא איבעי ליה אלא להרווחא ולוקח דחיקא ליה שעתא ומיצטריך ליה לית ביה משום דינא דבר מצר' שאין בה משום ועשית הישר והטוב שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין שכן ות"ח תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם ת"ח קודם שכן וקרוב שכן קודם טוב שכן קרוב מאח רחוק והני כולהו דקדמו ליכא חד מינייהו בר מיצרא אלא תרווייהו רחיקי נינהו מיקדם הוא דקדמי אבל אי קדים איך לא מפקינן מיניה. אבל לגבי בר מצרן כולהו אית בהו משום דינא דבר מצרן זה כתב רבינו האיי ורבינו אלפס ומסתברא דאי קדם אידך מסלקינן ליה דתלמיד חכם כבר מצרן דיינינן ליה ואם רצה תלמיד חכם להוציא' מיד השכן או מיד הקרוב מסלקין משום ועשית הישר והטוב זוזי טבי וזוזי תקילי לית בהו משום דינא דבר מיצרא פר"ח ביד בר מיצרן צרורין וחתומין וטוען טוב עליו הניחו' אצלו עד שידקדקו בחשבון ובהשקל וימסרהו לו אין על המוכר לעכב עד שיבוא בעל הצרור וימסור לו אלא מוכר למי שבידו מעות מותרין ואין עליו דין בר מצרן וכ"ש אי אמר בעל מצרן איזיל ואטרח ואייתי זוזא לא נטרינן ליה ואם אמר איזיל ואייתי זוזי אי אמיד נטרינא ליה ואי לא לא. ש"מ כל היכא דיש פסידא למוכר בטילא דין מצרנות ואם הוא דחוק בעיר אחרת אין לו לעכב עד שיבוא כך פסקו הגאונים. ואיכא חשש הערמה מחרים מרי' ארעא מעכב אמריה בתי דאמר ליה עקור בניינך ושקול מארעאי וזיל ודוקא מרי ארעא מעכב אמרי בתי אבל מרי בתי לא מעכב אמרי בתי כגון שהקרקע למלך ובנו עליה בתים ומסת' לא מיבעיא למ"ד מחובר לקרקע איני כקרקע דלא מעכב אלא אפילו למ"ד הרי הוא כקרקע לא מעכב דלא עדיף תלוש וחיבורו מן המחובר לו. ודינו קרקע המחובר לו ורבינו שרירא השיב בתשובה לא אשכחן דמרי בתי מעכב אמרי בתי ומספק ליה מחובר [דף סו טור ג] לקרקע אם הוא כקרקע או לא דלא אשכחן דסבירא ליה הרי הוא כקרקע אלא כדברי יחיד כגון רבי אליעזר דכוורת דבורים ודף של נחתומים שקבען בכותל ומדבר שהוא גידולי קרקע בלשון חכמים. ומספקא. והמוציא מחבירו עליו הראיה. ארעא דחד ודיקלי דחד. מרי ארעא מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מעכב אמרי ארעא ומהכא משמע דליתיה לההוא פירוקא דמפ' בארבעא לצלא. וארבעא לצללא משום דרוניא הוה שתילא ברבינא הוי בר מיצרא ובהני בני מצרני דקדים חד מינייהו דזבין. דהא הכא אילן דיליה הוא ואפי' הכי בארעא דקאי לית בה משום דינא דבר מצרא כ"ש היכא דלות ליה אלא בפירי' ארעא אחר דלית בה דינא דבר מצרא ארעא לזרע' וארעא ליישוב יישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מיצר' איפסיק משוניותא או דיכנא דדיקל' חזינן אם יכול להכניס בו אפי' תלם אחד אית בה משום דינא דבר מיצרא ואי לא לא הני ארבעה מצרני דקדים מינייהו וזבין זבינייהו זביני אתי בהדי הדדין פלגי ליה בקרנזול ומסתבר' אי רחוק דלאו בר מצרן נמי זבנה זבן לכולהו ופלגי לה בקרנזול ואי אקדים והב שטר לחד מינייהו הוה ליה כמאן דקדי' חד מיניהו וזביניה זביני. ולפום חכמת המדות אף ע"פ שהוא מרובע ארוך או רחב כיון דפליגי בקרנזול חלק ארבעת שוה ונותנין כולן דמים שוה והיכא דאיכא תרי מצרני בחד רוחא איכא מ"ד דפליג לה חולקין ואיכא למ"ד. דלית להו לתרוייהו אלא חלק אחד מד' חלקים ומיהו אם קדם חד מיניהו וזבן זביניה זבינ' והכי מסתב' והכי נקטינן דכל מילי אית בהו משום דינא דבר מצרא אפי' ממטלטלין. ובמקומות בית הכנסת כמקרקעי דמי. דהא אית להו חזקה וכל דאית ליה חזקה אית ביה משום דינא דבר מצרא וכתב בתשובות איצטבא שרבו יושביה ורצה אחד למכור את מקומו אין לו רשות למוכרו לאחר [דף סו טור ד] אלא לכולן להרויח את מקומם והיכא דזבנה או אורתה ויהבה במתנה מפיק מינייהו דכולהו הני מכח קמא קא אתו וכי היכי דמפיק מקמא משום ועשית הישר והטוב הכי מפיק מינייהו דקמאי נמי אדעתא דארעא אתי ולא דמי להא דגרסי' שומא דהדרא משום ועשית הישר והטוב. ואמר התם זבנה או אורתה יהבנה במתנה לא הדרא דהתם קמא נחית אדעתא דזוזי וכי פרע ליה זוזי הדרה משום ועשית הישר והטוב. אבל הני אדעתא דארעא אתו וליכא עליה הישר והטוב. כדגרסינן התם אבל הכא קמא ובתר' כהדדי נינהו ואמרינן ליה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה ורבינו האיי גאון כתב היכא דזבנה ויהבה במתנה באחריות הדרה. אבל אורתא ויהבה במתנה שלא באחריות לא הדרא דומיא דשומא ולא נהיר' לן ורב אלפס כתב בתשובת ביום שהה המצרן משידבר כדי תביעת ב"ד ושיביא מעות בטל דין מצרנות: ירושלמי בגיטין אימתי בזמן שאין בידם ליקח. אבל יש בידם ליקח הן קודמין לכל אדם הן אומרים בידינו ליקח והלקוחו' אומרים לא היה בידם ליקח הקרקע בחזקת הלקוחות שהמוציא מחבירו עליו הראיה. גרסינן בפרק ח"ה המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין וכתב ר"א פסק אדונינו האיי גאון זצ"ל הלכה כר' הלל היכא דזבין איניש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועין ולית ליה ראיה דיהב דמי הרי היא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וה"ה נמי אם נעל וגדר ומיהו ה"מ תוך ג'. אבל לאחר ג' כיון דלא מחמת שטרא או הני עדים קא מקיימינן בידיה מיגו דמצי למימר במתנה יהביתו לי כי אמר פרעתיך נאמן. וכן הילכתא בשטר. גרסינן בפרק המוכר האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למיכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום. כדאיתא במאמר המצרנות. אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ארעא לחבריה. אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קני לך מתהום ארעא עד רום [דף סז טור א] רקיעא למיקנא בור ודות ומחילות. דמסתמא לא קני עומקא ורומא וכו'. ומסתברא דתרווייהו בעינן. ולא סגי בלא עומקא ורומא דאמר כי כתב מארעית תהומא עד רום רקיעא למיקנא עומקא ורומא הוא דקאמר והיכא דזבין סתמא ואמר ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו. ודיוטא הוא אויר כדפרשי' לעיל. ואם רצה לבנות על גביו בונה ואם נפלה חוזר ובונה אותה. וכ"ש אם רצה להוציא זיזין מוציא כרב זביד. ואמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך דיקלי וציני ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי קני אפי' הכי שופרא דשטרא הוא: ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואית ליה זבין ליה תרי דיקלי ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי וכתב רב אלפס איכא מאן דמשמע ליה מהאי מימרא. מאן דזבין לחבריה מאי דמישכח למיבן אף על גב דליתיה לההיא מידי ברשותיה מיבעי ליה למיבן ומיתן ליה ואנן לא סבירא לן הכי דמידי דליתיה ברשותיה דשב"ל אבל אי מוכר מתני ליה לאקנויי ליה דבר שלא בא לעולם. ואדעתא דהכי יהיב ליה זוזי מיחייב ליה לקיומי ליה תנאין. ורבינו נסים מייתי ראיה דמחייב למיזבן ליה מהא דגרסינן בתוספתא דתרומה בפ' האומר תרומה הם למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו חייב להעמיד לו מקחו אבל הא דאייתי מפרק הזהב. ירושלמי. בר נש דיהיב לחבריה י' דינרין אמר ליה דתיהוי לי בהון מאה גרבין מכיון דשלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו לאו ראיה היא דגבי נשרפו חיטיך בעלייה הוא דקאי ופירשתיה במאמר קנין. גרסי' בפ' הניזקין. לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל. פירשתי במחאה, גרסיגן בפרק בית כור חצי שדה אני מוכר לך משמנין בינייהו. אמר ר' יצחק ונוטל בכחוש הלוקח. ואסיקנא רישא וסיפא לדמים כלומר לא שחולקין גוף השדה במנה בין כחוש בין שמן. דא"נ משמנין ביניהן. דקתני סיפא למאי והרי נוטל חציה בדרום [דף סז טור ב] במידה. אלא משמע מזבנינן לדמים ששמין כמה שוה השדה בכחוש ויפה. ואם שליש שבדרום אינה שוה אלא שני שלישי שבצפון. נוטל שליש שבדרום ואם שני שלישי שבדרום אינו שוה שליש אלא כשליש שבצפון. נוטל שני שלישי שבדרום. אבל רישא יד לוקח על התחתונה. ואם שליש שבשדה שוה שני שלישי לעולם לוקח נוטל את הכחוש. והכי מסתבר': גרסינן בפ' המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל מחבירו לבנות בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו וכו' בית קטן שש על שמנה כלומר עם הכותלים אמה מקום הכותל ד' אמות על שש חלל ודוקא מוכר מקום דסתמא אורכו יתר על רחבו עבדי ליה. אבל לענין דירה ד' על ד' ודדיירי ביה אינשי וחייב במזוזה ומעקה כדאיתא בריש גמ' דסוכה תוספת דקדושין זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו. ואחר כך תבעו זה את זה ולקח אם הלוקח תבע המוכר יעשו דברי המוכר. ואם המוכר תבע הלוקח יעשו דברי הלוקח:

כתב בכך וכך איך אמר לנא פלוני הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי. וקבילית מיד פלו' כך וכך ממטבע פלוני וזבינית ליה ארעא פלני' ובית פלו' דאית לי בדוכתא פלן. בסימנה' ובמצרנהא: ואינון מצרנהא. מצד פלו' כו'. וכל מאי דבגו מצרני אילין עם כל עמלא ושבחא דאית ביה. ואם הוא כרם כותב מיתקרי כרמא. שתיל ולא שתיל. אם הוא בית מיתקרי ביתא ולא מתקרי האי ביקתא וכל מאי דאית ביה זבנית לפלו' עומקא ורומא מתהום ארעא ועד רומא שמיא. ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום וכל זכותא דאית לי בגוויה בתקראות ומשפך מימות בזיזין וחלונות ביציאה ובביאה כולה זבנית לפלוני דנן בהלין זוזי דקביל מיניה וכדו השתא ליזיל וליזכי וליחזיק בה ויהא משלמא ליה ולירתיה בתריה למיקנא ולאקנויי למירת ולאורותיה ולמיעבד בה כל רעות נפשיה ואינש לא ימחי בידיה וכל מאן דאתי וכו'. ואוקים זבינא אילין קמיה פלוני [דף סז טור ג] דא בידיה וביד מאן דאתי מחמתיה דברעות נפשאי בביטול כל מודעי זבנית זבינא דנן מכירת עלמין שרירא וקיימא דלא להשנאה בה ודלא למיהדר בה לעלם וכן אמר לנא פלוני דנן אחריות שטר זביני אילין קבילית כו' כדכתב בשטר מתנה:

מכירת עבדים

גרסינן בפ"ק דקידושין. עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה תנא אף בחליפין ואמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו והביאו אצלו קנאו. קראו ובא אצלו לא קנאו והא דתניא גבי בהמה כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה בהמה שאני דאדעתא דמרה אזלא ואמר רב אשי עבד קטן כבהמה דמי כיצד בחזקה התיר לו מנעלו הנעיל לו מנעלו הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו הגביהו לרבו קנאו הגביהו רבו לו לא קנאו אמר ר' שמעון לא חזקה גדולה מהגבהה קונה בכל מקום גרסי' בפ' ב' דגיטין אתקין רב בגיטא דזבינא דעבדי עבדא דכן מוצדק לעבד ופטור ועטיר מן ערורי ומן עלולי מלכא ומלכתא ורושם דאיניש לית עלוהי ומנוקה מכל מום וכל שחין עד חצר חדת ועתיק וגרסי' בפ' קמא דב"ק מכר לו עבדים וקרקעות ופי' באגב ומסתברא דעבדא כמקרקעי דמי לענין מכירה. וכי היכי דאמר שמואל בקרקעות ל"ש אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים ה"ה בעבדים ושמואל אכולה מתני' קאי:

כתב וקבילית מיניה כך וכך וזבנית ליה עבדי דילי דשמיה פלוני זבין עלמא די לא להשנאה וכו' וכדו השתא ליזיל וליזכי וליחזיק בעבדא דנן ולמיעבד ביה כל רעותיה. ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ועבדא דנן מוצדק לעבדא ופטור ועטיר מן ערורי ועלולי מלכא ומלכתא ורושם דאיניש לא אית עליה ומנוק' מכל מום ומכל שחין דנפיק עד חצר חדת ועתיק ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ואחריות וחומר שטר דנן קבילית עלי ועל ירתי בתראי לאיתפרע מכל שפר ארג ניכסין וכו' כולהון יהון אחראין וערבאין לפצאה שפאה ולשזבא עבדא דנן מכל עירעור ולאוקומיה בידיה דפלו' דנן וכו' ואיכא נוסחאי דלית בהון מכל מום וטעמא משום דסמפון בעבדים ליכא ואינו משעבד על מום שאינו רואה כגון הא דנפיק עד שחצר ואף על גב דסימפון בעבדים ליכא הני מילי [דף סז טור ד] בסתמא אבל אי מתני מקחו בטל ומשום האי טעמא כתבי מכל מום:

מכירת שטרות

ושטרות אף על פי שהן מטלטלין שיעבוד קרקעות הן ונקנין בכתיבה ומסירה ופרשתי קנין במאמר אגב. ובמאמר שמות הבעלים ודין המוכר ש"ח במחילה: גרסי' בעשר' יוחסין נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי. בד"א בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן וניחזי זוזי ממאן נקט אסיפא קאי דומיא דזכותא ממאן נקט וההיא דשנים אוחזין נמי הכי היא וקושיא דהכא כהתם וגירסא דהתם כהכא וקושיא דרב אלפס לא מסתברא והכי פי' וניחזי זוזי ממאן נקיט דעל כרחין שניהן מודים מי נתן המעות דאי לא ידעינן מהי מינייהו נקוט אפי' המקח יוצא מתחת ידו לא מהימן. דבעל המקח נתבע הוא דהאיך תבע ליה בהדיא אלא יהבנא ליה זוזי ובעל דבר לא מהימן הילכך תרוייהו מודו מהי מינייהו נקט ומהאי דנקט קני לא צריכא דנקט מתרוייהו מחד מדעתי' ומחד בעל כרחיה ולא ידיע מי הוא מדעתיה. ומי הוא בעל כרחיה:

כתב בכך וכך וזבינית ליה שטרא דאית לי על פלוני בכך וכך זוזי דקבילית מיניה ומסרנא ליה לההוא שטרא קדמיכון ויהיבנא לי' כל זכותא דאית לי ביה דלא להשנאה בה ודלא למיהדר בה לעלם וכדו השתא ליזכי ביה וליקני ההוא שטרא וכל שיעבודא דאית ביה וליזיל וליתבעיה לפלוני וליגבי מיניה כל מה דכתב בשטרא דאנא מסתלקנ' מכל זכותא דאית לי בהו וליהוו לפלו' דנן ולא יהא לי רשו לאיערומי לא לי ולא לירתאי בתראי למימחל ההוא ממונא ואי מחילנא ליה אשלים במיטבא אנא וירתאי בתראי לפלוני דנן. וכל מאן דיקום ויערער וכו' כדלעיל:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה