ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
ח"כ"מ"ה · אות ה - המחאה
[דף עב טור ד] גרסינן בפרק קמא דגיטין. אמר רב הונא מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה והאלהים אמר רב ל"ש מלוה ול"ש פקדון ול"ש מתנה מרובה ול"ש מתנה מועטת ואפי' כי הקנ' לנולדים נמי קנה והיא חדא מתלת מילי דר' דשוינהו רבנן בהילכתא בלא טעמא ומסתברא מלוה בשטר ופקדון בשטר אף על גב דשטר ביד הממחה משתעבד החייב לנמחה ודין המחאה לחודה במוכר שטר חובו לחבירו שנקנה בכתיבה והילכתא אם מחלו מחול מדגרסי' בב"ק גבי אשה פגיעתה רעה ולא פרכינן ליתבה לכתובה ממחה והכא לא בעי' מעמד שלשתן. ש"מ המחאה נמי אם מחלו מחול ואיכא למימר מדלא פריך התם בהמחאה ש"מ דלא קני בהמחאה היכא דאיכא שטר ביד הממחה והכא לא בעי בעל דלימסר הכתובה ביד [דף עג טור א] אחרים אבל יהיב ליה שטר לנמחה קנה במעמד שלשתן וצ"ע וצרפתי ואי אמר הלוה איני נותן אלא לעצמו יכול לומר כן וכן אם אמר לשליח הבא לי מעות שפלו' חייב לי יכול לומר לא אפרעם אלא לבעלים עצמן והראשון נוח לי והשני קשה הימנו וכבר פי' דהיכ' דבא בהרשאה אינו יכול לדחותו הנהו גינאי דעבידי חושבנא בהדי הדדי פש חדא איסתרי גבי חד מינייהו א"כ הבינהו ניהלי למרי ארעא באפי מריה קאמינא לך ובנוסח' דרב אלפס בטסקא וקנו מיניה לסוף עבוד חושבנא בין דיליה לנפשיה. אשכח דלא פש גביה ולא מידי ומסקנא הוה קנין בטעות וחוזר וכתבי רבוותא דאפומא דסהדי אי נמי דקא מודי ליה בטעותא דהוה בההוא חושבנא כי האי גוונא הוי קנין בטעות הא ליכא ראיה ובעל דיניה מכחיש ליה אי נמי אזלי למדינת הים. אי נמי אינשי לנא לאו טעותא הוא הילכך מנה לי בידך תנהו לפלוני וליכא סהדי לא בענין המחאה ולא בחוב ואמר טעיתי בהודאה נאמן מיגו דאיבעי למימר לא הודיתי ואי איכא סהדי במחאה וליכא סהדי בחוב לא מצי למימר טעיתי דכיון דקביל על נפשיה במעמד שלשתן. ה"ל ככותב שטר חוב לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ואם נמצא בעדים או בהודאה שאינו חייב פטור ואם לא נמצא חייב ירושלמי הכותב שטר חוב לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו ר' יוחנן ור"ל אמרי פטור ור"ח אייתי להא דגינאי ורב אלפס דחייא לה וקשיא ליה אהא דכתובות חייב לך אני מנה בשטר חייב ומסתברא דלא דמו התם בחזקה שהוא חייב לו הוא כי הא דגינאי. ומתני' דהנושא את האשה ופסק עמה לזון את בתה כסבור שהוא לזון את אשתו כבתו. ופריך בירושל' במה הוא חייב לא כן א"ר יוחנן ור"ל הכותב שטר חוב לחבירו בחזקת שהוא חייב כו' ובגמרא דילן הוא דפריך מההיא לר"ל והכי פריך ומה התם בחזקה שהוא חייב לו כ"ש הכא דמשעבד נפשיה והילכך ליכא לאקשוייה אהדדי וק"ל כר"י [דף עג טור ב] דאמר חייב לך מנה חייב ומאן דקביל על נפשיה בשטר מידי דלא מיחייב חייב וכ"ש בקנין והא דירושלמי כעובדא דגינאי הוא ופטור ויש מחכמי הדור דאע"ג דקא מודי גינאה חבריה בטעותא לא מהימן לענין מתנה דילמא משום קינוניא קאמר כדאמר במלוה שטר אמנה הוא זה במקום שהוא חב לאחרים דלא מהימן דילמא לאישתמוטי מב"ח קאמר. ה"נ ל"ש ושקיל מיניה נותן מתנה מה שהמחהו ואנן כתבינן לעיל דוקא שאמר אמנה היא זו דמבטל לשטרא דחתימי סהדי אבל אמר פריעא הוא נאמן וה"נ טעותא הוה בחושבנא מהימן גרסינן בפ' המקבל המחהו אצל חנווני או אצל שולחני אינו עובר עליו אבעיא להו חוזר או אינו חוזר. וקי"ל כרבה דאמר חוזר וקשיא ליה לרב אלפס הא דקי"ל תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ומשום דסברא ליה חוזר דקאמר אחנוני קאמר ופליג בין היכא דאית ליה גביה להיכא דלית ליה כדאיתא בהלכות דאייתא דגמרא דבני מערב' בחנוני על פינקסו הדא דתימר בשלא העמידו אצל חנוני אבל העמידו אצל חנוני אין לו על בעל הבית כלום אלמא אף על גב דלית ליה גביה ולא מידי אינו חוזר ומסת' סברא דרב אלפס הא דרב בדאית ליה גבי חבריה והא דבני מערבא ליכא לדחוייה אפילו למ"ד חוזר איתה ולא דמי דהתם בעל הבית גבי חנוני המחהו וחנוני אומר לו פרעתיך אבל אם ידוע שלא פרע פלוגתא דרב ורב ששת היא ומיהו מתני' דהמחאה אפילו אית ליה גבי חנוני קיימא. והא דקי"ל במעמד שלשתן קנה לא קשיא אהך דפלוגתא דרב ורב ששת אפועל קאי וקי"ל דחוזר דבסתמא כל היכא דלא פרע ליה מיניה מיהדר עד דליפטר בפירוש ולימא פטור אתה. והא דאמר במעמד שלשתן קנה כלומר החייב משועבד לנמחה ואינו יכול לחזור וליתנם לממחה ואם נתנם לו פטור וכל זמן שהנמחה אינו חוזר בו המומחה חייב לו כי קידושי אשה חיילי הקידושין משעת שקיבלה לשם קידושין ע"מ שישלי' זה תנאו כדאיתא בפ' המקדש בגמר' התקדשי לי בזו: [דף עג טור ג] אבל הנמחה יכול לחזור בו אם לא יפרענו שהרי ברשות הממחה הן שיכול למחול החוב מידי דהוה אמוכר שטר חוב לחבירו והיינו טעמא דפליגי מעיקר' בין מלוה לפקדון דבפקדון גמר ומשעבד נפשיה במלוה לא גמר ומשעבד נפשיה ואמרינן נמי בההיא הנאה דקא משתניא בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה אלמא בדאית ליה גביה הוא ועל המשעבד נמי קאי. אבל הלוה לא נפטר אם לא פטרו בפירוש והילכך לא קשיין אהדדי והא דרב הילכתא בלא טעמא ולא מוספינן עלה ושדרו ממתיבתא לא נתן שולחני חוזר פועל אצל בעל הבית ונוטל שכרו ממנו וקי"ל כרבה דאמר חוזר ואפילו קנו מיניה וצ"ע ירושלמי ראובן חייב לשמעון סמניה גבי לוי לית ראובן חייב כלום הדא דתימא בשלא עשו ערמ' אבל עשו ערמה חייב יש מפ' אי פרסו נשתגע וי"מ העני והאי עובדא סייעת' למאי דאמרי' לעיל אם העמידו אצל חנוני אין בעל הבית חייב כלום וכגון שטוען לוי שפרעו אי נמי שפטרו ואם עשו ערמה שהיה יודע ראובן שנשתגע או שהעני והניחהו אצלו חייב והא דאמרי רבוותא הא דרב הונא במתנה הוא טעמא רבה ונטיא לסברא דילן דהלואה גבי ממחה לא מיפטר אבל הנמחה דומיא דמתנה היא ומשתעבד והא דגינאי לאו קושיא היא. וליכא בנוסחא דילן בטסקא ומתנה הוא דהואי ואפי' בהלוא' איפריק קושיין שפיר וצרפתי אומר במעמד שלשתן קנו ואינו יכול לחזור ולמחול כדין מוכר שטר חוב לחבירו שאם מחלו מחול דהתם ניירא בעלמא זבין ליה ולא דייק לן דלא עדיף במעמד שלשתן מכתיבה ומסירה דוקא מתנה וחוב. אבל מאן דמזבן לחברי' חפצא וההוא חפצ' איתיה בעיני' בידא דחבריה אף על גב דלא הוי במעמד שלשתן קנה כדתניא ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ובנוסחא אחרינא כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח אלמא לא בעינן מעמד שלשתן אלא כיון שקיבל הנפקד קנה וכתב רבינו האיי בהמחאה כגון ראובן ובין חפץ לשמעון ואותו חפץ אצל לוי כיון שאמר לו ראובן ללוי אותו חפץ שיש לי אצלך תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה ודברי המעתיד סותרין זה את זה וההיא ברייתא [דף עג טור ד] קשה לי' דאי במעמד שלשתן למה לי קיבל ואי שלא במעמד שלשתן כי קיבל מאי הוי: בתשובה לרב אלפס יהודים שהלוו מעות לשלטון והמחה אותן אצל אחד ממשרתיו וא"ל במעמד שלשתם מנה שיש לי בידך תנהו להן וא"ל הין חייב ליתן להן ובתשובות לרבי' האי אם היה הנמחה עכו"ם קנה במעמד שלשתן דכיון שנתרצה להסתלק מבעל חוב ישראל ולחזור על העכו"ם קנה. ובשאלות תלמידי ר' אלפס שנכתב בפאס המחאה בעכו"ם במעמד שלשתן ישראל ועכו"ם וישראל. השיב איך לדון בה כדיני ישראל וידם תקיפה עלינו ולא תשוה בדינם עד שיתפוס במקצת:
כתב בכך וכך איך פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו והבו לפלו' מחמת דהוה לי על פלו' כך וכך. ואמרית ליה הלין זוזי דאית לי גבך. תנינהו לפלו' דנן דקאי בהדן. ומהשתא פטרית פלוני דנן ונפק משיעבודא דילי וקם ליה בשיעבודא דפלוני ולא פש לי גביה ולא מידי לא לי ולא לירתי בתראי ממאי דאית לי גביה וחומר שטר המחאה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי המחאה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכת' ודלא כטופס' דשטרי. ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלוני למיהוי בידיה לזכו: