אור ברסלב
ספר העיטור ח"כ"מ"ה › אות ה - הודאה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ח"כ"מ"ה · אות ה - הודאה

אות מ - מרד

[דף עא טור ד] כדתנן כיצד בודקין את העדים אם אמרו הוא אמר לנו שהוא חייב לו לא אמרו כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו מסייע ליה לר' יהודה דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדי: תנן האומר לחבירו מנה לי בידך אמר ליה הין למחר אמר לו תנהו לי. אמר ליה משטה אני בך אין טוענין לו ומדאודי לו בפני שנים אף על גב דלא אמר להן אתם עדי חייב עד שיאמר משטה הייתי בך דקי"ל הודאת בעל דין כמאה עדים ולא שנא כי אמר ליה משטה אני בך ול"ש כי אמר ליה לא היו דברי' מעולם פטור כדאמר כל מילי דכדי לא דכירו אינשי כלומר דאי אדכר ליה דאודי הוה טעין מנפשיה משטה הייתי בך אבל לא טען כלל לא טענינן לי' אנן והרב החסיד זצ"ל האריך בפירוש א' ואמר רבא משמיה דרב בריה הא דאמר רב יהודה צריך שיאמר אתם עדי ל"ש כי אמר לוה ושתיק מלוה. ול"ש כי אמר מלוה ושתיק לוה כמ"ד הין ודינו כמלוה ע"פ. ודוקא דשתק בתר דאמר הין אבל לא אמר הין ושתק לא הודא' היא וה"ה אם אמר מלוה כתובו ושתק לוה דכותבין דלא גרע האי שתיקה משתיקה דתחילת הודאה והא דאמר וצריך שיאמר אתם עדי דוקא בהודאה לחוד אבל בעדות דעלמא לא בעי' אתם עדי דגרסינן בפ' האיש מקדש אלא מעתה קידש את האש' בפני שנים ולא אמר אתם עדי הכי נמי דלא הוו קידושי ש"מ דלא בעי למימר אתם עדי אלא בהודאה דמצי למימר משטה הייתי בך והא דאמר כי לא אמר אתם עדי ולא אמר משטה אני בך אין טוענין לו וחייב איכא למימר דוקא דקא תבע ליה וא"ל בפני עדים כדקתני במתני' אבל לא תבע ליה ואמר בפני שני עדים חייב אני לך מנה ולא אמר אתם עדי יכול לחזור בו כדגרס בתוספ' הודאת בעל דין כמאה עדים בד"א [דף עב טור א] בזמן שתבעו והודה לו אבל אם הודה לו מעצמו יכול לחזור בו. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכדאמר בכתובו' גבי אני חייב לך מנה ר' אמר חייב וכו' ואמרי' עלה היכי דמי אי דלא אמר אתם עדי מ"ט דר' יוחנן ש"מ דהיכא דלא תבע ליה ואמר חייב אני לך מנה פטור ויכול לחזור בו ודוקא כי אודי ליה. כדתבע ליה והדר ביה מטענתיה דתו לא מצי למיהדר ביה. אבל אי לא הדר ביה מטענתיה אף על גב דתבע ליה חברי' אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאמר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן והתם אף על גב דקא תבע ליה כדכ' רבינו אלפס דכיון דליכא סהדי אמר הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומסת' דוק' שלא בב"ד אבל בב"ד אפי' הודה מפי עצמו א"י לחזור בו אלא תוך כדי דבור והני מילי בפני ג' אבל בפני יחיד מומחה אין הודאתו הודאה גרסינן בפ' שבועת הדיינין ההוא דאמר לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך א"ל לא היו ד"מ אייתי סהדי דאוזיף ופרע ואסיק רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי'. וכן הילכתא וכתב רבינו אבן מגש דמאן דאודי לחבריה לבי דינא דאית ליה גביה מידי אף על גב דאייתי סהדי דלי' ליה גביה מידי לא מצי למימר לטעון דאישתלי בההיא אודיתא דכיון דאודי אודי דהא הכא אודיתא דיליה מיגו כפרנותיה נקטינן. ולא משגחינן במאי דאמר פרעיה וכ"ש היכא דאודי בפירו' ואפילו איכא בההוא סהדותא חובה וזכותא חובה מקבלינן מיניה וזכותא לא מקבלינן מיניה דהא הכא אוזפיה מקבלינן פרעיה לא מקבלינן דכיון דאודו מגו כפרנותיה דלא פרע אזלינן בתר הודאה דידיה ולא בתר סהדותא גרסי' בפ' חזקת הבתים הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו ואי אמר כתובו כותבין אף על פי שלא קנו מידו וכותב שטר בקנין וגבי ממשעבדי ואי אמר להו אתם עדי וקנו מידו כותבין אף על פי שלא אמר כתובו כדגרסינן הודאה בפני שנים קנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין. בפני שלשה ולא קנו מידו רב אמר כותבין רב אסי אמר אין כותבין הוה עובד' וחש לה רב להא דרב אסי הילכך אפי' בפני ג' אין כותבין עד שיאמר כתובו או עד שקנו מידו אמר רבא האי אודיתא זינין כתבינן וזימנין לא כתבינן כגופו ויתבי לא כתבינן עד שיאמר הוו עלי דיינים מר בר רב אשי אמר אפילו אי אמר הוי עלי דייני לא כתבינן עד דקבעי דוכתא לדינא ושלחו ומזמנו ליה לדינא וקיימא לן כותיה בר ממיפך שבועה ומיכתב אודיתא והלכה אפי' בפני ג' ואמר אתם עדי אין כותבין עד דקבעי דוכתא ומזמני ליה לדינא ואי קבעי דוכתא מדאמר להו אתם [דף עב טור ב] עדי הוה כקנין וגבי ממשעבדי ודייקינן מינה דכי קבעי דוכתא ומזמני לדינא וטעני לא מצו בעלי דינין למיהדר דהוה ליה כקנו מידו כדאיתא באות בי"ת בירורין הודאה במטלטלין הא אמרינן קנו מידו כותבין. ואם לאו אין כותבין ואפילו ממטלטלין ואיתנהו בעינייהו. כיון דמחסרי גוביינא לאו כמקרקעי דמו: במקרקעי ולא קנו מידו. אמימר אמר אין כותבין מר זוטרא אמר כותבין והילכתא כותבין אף על גב דלא קנו ולא אמר כתובו כיון דאמר בפני שנים אתם עדי כותבין שטר בלא קנין ונותנין לו והא דגרסי' בכתובות. אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה לא קנו מיניה צרי' לאימלוכי ביה משום דבההוא שטרא הוא דמקני וחיישי' דילמא הדר ביה אבל הכא שטר גלוי מילתא בעלמא הוא דלא מצי למיהדר בה. כיון דאמר כתובו וחתומו כותבין ונותנין ואף על גב דבהאי שטרא גבי ממשעבדי הא שיעבד נפשיה: אביי ורבא דאמרי תרוייהו. היינו דריש לקיש דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול וכי היכי דאמרינן נמי בעדים הכי נמי חזקה אין ב"ד חותמין על השטר אא"כ נעשה כהלכה ודוקא דכתב בי' במותב תלתא ואי' להו חד קרוב אבל דלא כתב ביה חוששין לב"ד טועין הילכך היכא דכתב ביה במותב תלתא ואית להו חד קרוב אף על גב דלא כתב ביה קבלת קרוב מסתמא קבלוה וכן הילכתא דק"ל אין חוששין לב"ד טועין תני' לעולם אין עדותן מצטרפ' עד שיראו שניהן כאחת ר' יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה וקיי"ל כר' יהושע בן קרחה ובין הודאה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה מצטרפין והודאה אחר הודאה אף על גב דלא אמר בהאי מנה דאודי לך אודי לך קמיה פלוני מצטרפין ש"מ דהודאה קמייתא אחר הודאה היא דכל מקום שב' מחייבין אותו ממון עד א' מחייבו שבועה והא דאמרי' הודאה בפני ב' לאו למימרא דלא מקיימא מילתא אלא בשנים אלא הא קמ"ל אף על גב דאמר בפני שנים אין כותבין עד דאמר כתובו ואי אמר כתובו כותבין אפי' בעד אחד וקנין בפני שנים נמי דקאמר לאו דלא מקיים אלא בפני שנים אלא אשמעינן דאצ"ל כתובו והכי מסתבר' מדגרסי' בפ' הזהב גבי היה עומד בגורן וליקנינהו ליה בחליפין ודחיק להו בגברא ערטילאי ולישני דלית ליה סהדי ש"מ אף על גב דלית ליה סהדי מהני קנין דלא איברי סהדי אלא לשקרי ואיכא דדייק ממתניתין דאמר אם אמר הוא אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפני הודה לו ונקיט רישא לישנא [דף עב טור ג] דחד וסיפא לישנא דתרי שמע מינה דהודאה דעד אחד לאו כלום היא ולא נהירא לן וכתב רבינו אפרים הודאת בע"ד כמאה עדים ה"מ דאודי דאית ליה ממונא גביה א"נ אפי' דאודי דמחל ליה בין דידיה לדידיה בלא סהדי ממונא דאית ליה גביה מחול אבל היכא דאודי ראובן לשמעון דקנה בין דידיה לדידיה או בפני עד א'. אשכחן לגאון דאמר דמיחייב דלא איברי סהדי אלא לשקרי ולא מצי למיהדר ביה. והיכא דטעין ליה וכפר מיחייב שבוע' וכתב גאון אחר דלא מהני כלום אפי' בעד א' ואפי' הוא מוד' יכול לבטל וכ"ש אם אינו מודה ואשכחן לר' יצחק דאמר דסבירא ליה כמ"ד מהני וחיים בשבועתו על כפירתו. וקשיא ליה טובא ולא איתברר לן טעמא דידיה ואסיקנא דכל קנין והודאה בפני אחד לא מהני ומ"ד מהני טועה הוא ואנן כתבינן מאי דסבי' לן. וכן דעת רבינו יצחק אלפס גרסי' בפ' גט פשוט שכיב מרע שהודה מהו צ"ל כתובו או אין צ"ל כתובו צריך לומר אתם עדי או אין צריך כו' הדר פשטה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי והילכך אצ"ל אתם עדי והא דאמר הודאה בפני שנים לא שנא אודי במידי דמיחייב בה ולא שנא אודי במידי דלא מיחייב אלא דיהיב ליה במתנה הוה ליה כמאן דאמר נתתי שדה פלנית לפלוני וקנה כההיא דכתובות חייב אני לך מנה בשטר ר' יוחנן אמר חייב וכגון הא דאיסור דאמרינן ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא וכן דעת הגאון שכתב והודאה באחד משאר הקנאות ומסברא דהודאה לא מהני אלא בשכיב מרע כגון הא דאיסור משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי ודמי לנתתי שדה פלוני לפלוני דאמר התם וכולן בשטר ואם משום הא דכתובות התם בשטר הוא אבל מידי דידעי' דלאו דידיה הוא אלא נותן היכי מצי למימר לאו דילי הוא אלא לפלוני הא כ"ע ידעי דשקר הוא ומצי למימר משטה אני בך ותו ליתנייה גבי שאר הקנאות. ועוד הודאה דאיסור לאו הודאה היא אלא דקא מודו דהלין זוזי בעת דפקיד דרב מרי נינהו דאקנינהו ניהליה מעיקרא מקמי דליתי לידיה אי נמי רב מרי בריה אפקידינון לאבוה דאי לא תימא הכי בקידושין [דף עב טור ד] גבי מרוני דפריך וליקנינהו ניהליה בחליפין וליזבנינהי ניהליה אגב אחר. ליפרוך וליקנינהו ניהליה באודיתא ש"מ לא מהניא אלא בש"מ לרבנן. אבל בבריא אי נמי בש"מ לר' אלעזר דלא סבירא ליה ככתובין וכמסורין דמו לא מהני אודיתא וכל שכן בחוב שיש לו ביד אחר דלא מהני אודיתא כדכתבי' במאמר קנין בהגהה מההיא דגרסי' בפ' מי שמת מילתא דאיתא בבריא איתה בש"מ מילתא דליתה בבריא ליתה בש"מ ואית דמפרשי ש"מ שהודה לענין חזרה אם יכול לחזור בהודאתו ואסיקנא דאינו יכול לחזור:

כתב בכך וכך איך אמר לנא פלו' הוו עלי עדים וכתבו וחתומו והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואודיתי קדמיכון ואתון תהוון עלי סהדי דאית לפלוני כך וכך בבאי ואינון עלי ברשו ואנא פרענא להון ליה עד זמן פלו' ומדאודי פלוני דנן קדמנא להלין זוזי ואמר לנא כתובו כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלוני למיהוי בידיה לזכות ולראיה ואם הוא בב"ד ליכתבו במותב תלתא הוינא וקבענא ליה לדינא ואמר לנא פלוני הוו עלי דייני וכתובו וחתומו וכו':

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה