ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות מגילה · מי קורא
הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן. ובהלכות לית הלכתא כוותיה דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי אחריני. ומסתב' בקטן שהגיע לחינוך פליגי והלכה כר"י דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י כדאיתא בתוספתא מעשה בר"מ שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה והכל חייבים בקריאת המגילה כהנים לויים וישראלים ועבדים משוחררים חללים ונתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגילה ומוציאים הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים [דף קיג טור ד] פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אריב"ל קטן הייתי וקראתי לפני ר"ט בלוד ואר"י קטן הייתי וקריתי לפני ר"מ והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהיו קטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר"י ומה שאמרו נשים פטורות ק"ל דהא אמרינן נשים חייבות במקרא מגילה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות דמשמע מקרא מגילה. ירושלמי בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס. אין קורין את המגילה בלילה ואם קרא את של יום בלילה לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים כו' כל היום כשר לקריאת מגילה ולקרוא את הלל זה הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום הקורא את המגילה עומד ויושב תוספתא מקום שנהגו שיברך מברך שלא לברך אין מברך אמר אביי ל"ש אלא לפניה אבל לאחריה מצוה לברך לפניה מאי מברך רב ששת איקלע לבי רב אשי בירך מנ"ח בין ביום בין בלילה כיון דעיקר קריאתה ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מברכין זמן ביום ולא פטר ליה זמן דלילה דכל חדא מצוה באפי נפשיה היא ומנהגא הוא ואל ישנה אדם מפני המחלוקת לאחריה באתרא דנהיגו מאי מברך אר"י ברוך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וכו' ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע. אר"פ הלכך נמרינהו לכולהו. במתיבתא לא אמרו האל הרב את ריבנו דהא [דף קיד טור א] אמרינן ה' אלהינו אלא הרב את ריבנו ומסתברא כיון דברכה אחרינא במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בין קריאתה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מילתא. תוספתא בין עומד בין יושב בין מטה העמד לה תורגמן לא העמיד לה תורגמן ברך לפניה ולא לאחריה לאחריה ולא לפניה לא לפניה ולא לאחריה יצא ומעשה בר"מ שקרא בבה"כ שבטבעין מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה ומסתברא שבירך לפני' אבל לא בירך לאחרים וגרסי' התם ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין מ"ט כיון דחביבו להו יהבי דעתייהו כתב רבינו האי מנהגא דחזי לנא מאי דקרי במגילה פושט וקורא כאגרת אבל קורא בספר לא חזי לנא. ולאחר קריאה אומר ובא לציון וסדר קדושה: