אור ברסלב
ספר העיטור הלכות מגילה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

הלכות מגילה

הלכות יום הכיפורים

[דף קט טור א] הלכות מגילה, רביעית בסייעתא דשמיא. מצות מגילה זמן קריאתה וכיצד נקראת ובמה קורין ומי קורא:

זמן קריאתה

מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו כרכים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנה"מ אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר א"ק ולא יעבור אמר רבב"ח אר"י זו דברי ר"ע סתימתאי אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. נ"א מסתכנין בה זמנה י"ד ט"ו פי' רבינו אלפסי מסתכלין בה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה וי"מ מחשבין ל' יום מיום קריאתה עד הפסח ויטעו בחשבון הפסח לפיכך בזה"ז [דף קט טור ב] אין קורין אותה אלא בזמנה כרבנן. המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו מנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות עושין את יום י"ד ומדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ושושן אף על גב שאינה מוקפת חומה הואיל ונעשה בה נס קורין בט"ו ואי מספקא לן אי מוקפת חומה מימות יב"נ או לא קורין בי"ד ובט"ו ואריב"ל בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן ואבן כרך שהלך לעיר קאי ובן עיר שהלך לכרך נמי אם עתיד לחזור [דף קט טור ג] בליל ט"ו קורא עמהן ומשום דאיתא קרא דפרוז בן יומא נקרא פרוז נקט סיפא דמתני' ומנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזים מכדי כתיב ע"כ היהודים הפרזים ל"ל למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל [דף קט טור ד] דפרוז ב"י נקרא פרוז. מוקף ב"י נקרא מוקף. אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה עד מיל. ואמר רבא בין כך ובין כך קורא עמהן ומסתברא [דף קי טור א] דרבא ס"ל כר' יהושע דמתניתן אימתי במקום שנכנסין בב' וה' וכו' ובכ"מ שנכנסין בב' וה' מקדימין ליום הכניסה. ואריב"ל כל כרך שישב ולבסוף הוקף נידן ככפר. וקורא בי"ד מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואריב"ל כרך שחרב מעשרה בטלנין ולבסוף ישב נידן ככרך וכרך שחרבה חומתה אף על גב שלא ישב ככרך נידן. דתניא רא"א אשר אין לו אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ואריב"ל לוד ואונו וני חרשים מוקפות חומה מימות יב"נ ואירב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לברהמ"ז ה"נ אין מצטרפות לכתחלה ואריב"ל פורים שחל להיות בשבת קורין ודורשין בעניינו של יום לרבינו אלפסי כגון ט"ו לבני כרכים אבל כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה אבל מקרא מגילה בשבת לא קרינן מ"ט משום דרבה. ואריב"ל חייב [דף קי טור ב] אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. סימן כרכ"א דאקפ"י עשר"ה חרו"ב לי"ד נשי"ם שואלו"ת ושונו"ת אתמר אר"י א"ש כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה. ואמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותניא בתוספתא (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכתב בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומסתברא כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והנאנסין שלא קראוהו בי"ד אינן מי"א עד י"ד וברייתא דקתני קורין בי"ד וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו וצרפתי פירש שלא בזמנה [דף קי טור ג] שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אף על גב דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמעינן דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאר"י הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב ומסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגתיה חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא והא דאמרינן לא אמרו אלא בציבור בביהכ"נ קאמר שהיא מקום ציבור ובעיא פרסומי ניסא לאפוקי ביחיד שבעשרה שלא בביה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה וה"ק לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר עוד ר"א למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה קאמר איזה עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין תנא של בה"כ שמבטלין ממלאכתם שיהיו מזומנין כ"ש לתפלה כדאמרינן לא מצא עשרה מיד כועס באלו אמרו מקדימין אבל לא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ות"ב והקהל מאחרין ולא מקדימין ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח. גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסינן אלא סעודת פורים מספק מילה דהא בעי' בר"ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כלומר מתענה ומאחר הסעודה עד למחר [דף קי טור ד] ואיכא מ"ד סעודת החודש בשעה שמקדשין החודש. קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשבג"א אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רבא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה בריה דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיבי וכן הלכתא אבל נהגו בו איסור מלאכה. כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסירי בהספד ובתענית וגרסינן בר"ה רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא חנוכה ופורים לא בטלו לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים ואית דאמרי דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' במגלת תענית כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ואתמר רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הלכה כר' יוסי ואר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י [דף קיא טור א] הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל כדגרסי' התם והימים האלה נזכרים ונעשים הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קים בין בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ובשאר הימים בטלו כר"י וכלפנים ולאחריהם ומסתברא דהלכה כרב דאמר הלכה כר' יוסי דאמר דלא למספר בין למלפניו בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותיה דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי דהא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו ואחר הבית אשכחן. ותני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם אביי אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו ימי משתה ושמחה כתיב אמר רבא [דף קיא טור ב] וחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן והלל לא קרינן בפורים מ"ט קריאתה זו הלולה ורבא בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן:

כיצד נקראת

הקורא את המגילה למפרע לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשאן למפרע לא אף זכירה למפרע לא וכן בהלל וק"ש ותפלה אבל קורין ללועזות בלעז קראה ע"פ קראה תרגום בכל לשון לא יצא קראה ע"פ מנ"ל אתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר ואפי' כתבה תרגום וקראה לה תרגום לא יצא וקורין אותה ללועזות בלע"ז שכתובה בלע"ז ותניא גפתית לגפתית עבריות לעבריות עלמות לעלמות מדיית למדיים יונית ליוונים יצא אבל של זה בזה ושל זה בזה לא יצא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר ורבינו אלפסי לא אתיא. ומסתברא דהלכתא כוותיה והלכה כרשב"ג [דף קיא טור ג] דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית והלועז ששמע [דף קיא טור ד] אשורית יצא ואף על גב דלא ידע מאי קאמר מידי דהוי אנשים וע"ה [דף קיב טור א] דפרסומי ניסא בעינן והא איכא. תוס' קראה אשורית שומעין ואין שומעין יוצאין י"ח ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה על [דף קיב טור ב] הספר ובדיו ובדידן שמע קול שופרא קול מגילה יצא ש"מ בקול סגי דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא [דף קיב טור ג] קראה סירוגין ומתנמנם יצא. ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא סירוגין פסקי פסקי קורא ושוהה וחוזר וקורא ושוהא וחוזר וקורא עד שמשלים סירוסין מדלג פ"א וקורא פסוק שני וחוזר וקורא מה שדולג. ומסתברא דווקא רובו. אבל מיעוטא חוזר וקורא מה שנשאר כסדר ר' מנא בשם ר"י אמר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה מרישא לסיפא לא שנא והכי אפסקי לן בתקיעת דר"ה ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתרגם יצא קראה ע"פ כמתורגמן שקורא ע"פ יצא ר"א ע"פ לא יצא דווקא כולה אבל פסוק א' או ב' יצא ורבינו אלפס פי' מתרגם מוסיף בה דברים כדי לברר טעמו של פסוק וקורא אותו ע"פ והא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר ואם לאו פסולה ל"ק הא בכולה הא במקצתה והלכך רשאין הציבור לקרות ע"פ עם הקורא במקצת פסוקים ת"ר השמיט בה הקורא פ"א לא יאמר אגמור את כולה ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך הנכנס לביה"כ ומצא ציבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואח"כ אקרא חצי הראשונה אלא מתחלתה ועד סופה. מתנמנם יצא. ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי [דף קיב טור ד] סברא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. כגון דכתובה כולה ומנחיה קמיה וקרי פסוקא וכתיב ליה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כר"י דאמר אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב ותפלין ומזוזות דגריסין שרי ואר"ח בר אבא אר"י מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. דברי שלום ואמת כלומר גוף המגילה דברי שלום כאגרת הרשות ואמת לרבות שירטוט שפעמים שאדם עושה באגרת שרטוט ולהכי רביי' אבל לתגין לא רביי' שלא מצינו אלא לס"ת שהקב"ה קושר כתרים לאותיות כדאיתא בפ' ר"ע בשבת ויראים שאמר צריכין זיונין לא דייק ובהאי לישנא שדרו ממתיבתא צריכה שירטוט כאמתה של תורה כנגד קדושה של תורה כגון עדה נשיאים ואלעזר ומשה דברי ר' יאשיה וכן מצינו בכמה מקומות. ודברי ר' יאשיה ביש נוחלין מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא י"ח ר"מ אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים וא"ר חלבו א"ר חייא גורי' אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וא"ר אבא דמן עכו. עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בחדא זקיפא אזדקפו. ירושלמי [דף קיג טור א] צריך לאומרו בנשימה א' ועשרת בני המן עמהם הקורא את המגילה עומד ויושב קראה א' קראוהו שנים יצא משא"כ בתורה דתניא בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהא א' קורא וב' מתרגמין ובנביא א' קורא ושנים מתרגמין ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין דכיון דחביבו להו יהבו דעתייהו:

במה קורין

היתה כתובה בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. סם סמא קומוס קומא. סיקרא אמר רבא סקרתא שמה קנקנתום חרתא דאושכפי דפתרא דמלוח וקמיח ולא עפיץ נייר מוחקא ועכשיו נהגו שלא לתקן אלא בעפיץ וכתבנו בהלכות תפלין שעיבוד שלנו כשר אפי' לס"ת ומנהגינו לעבד בעפצים וכו' כדברירנא התם. ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב הגזול שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא [דף קיג טור ב] ברם הכא בקולו הוא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומסתב' במגילה גזולה יוצא מאותו טעם א"ר חלבו בר גוריא מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל לה ג' חוטי גידין כשרה ובלבד שיהיה משולשין ג' ג' בראש הדף. וג' באמצע הדף וג' בסוף הדף רבינו אלפס אמר ב' בקצות היריעה ואחת בתוך אמר רב יהודה הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחי ליה אמוחא לא אמרו אלא בציבור דבעינן פרסומא ניסא אבל יחיד שבא לצאת ידי חובה לא צריך אלא קריאה ויצא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אפי' ביחיד ובציבור נמי דווקא דלא מחסרא ומייתרא פורתא אבל מחסרא ומייתרא פורתא לא ובלבד שתהא נגללת כס"ת ואמר רב חמא בר גוריא שיור התפר הלכה למשה מסיני וי"מ לא אמר אלא שלא יקרע ובכל [דף קיג טור ג] שהוא סגי וא"ר חמי בר גוריא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהסופרים עתידין לחדש ומה נינהו מקרא מגילה דרש רב שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח חוץ משירה זו שהיא אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה מ"ט א"ר אבהו שלא תהא תקומה למפלתן. ירושלמי צריך שיהיה איש בריש דפא ואת בסוף שניין ואת ונחת בהדין קונטרא. ירושלמי רב אמר צ"ל ארור המן ארורים בניו ברוך מרדכי ברוכה אסתר א"ר פנחס צ"ל וגם חרבונה זכור לטוב ר' יוחנן כד הוי מטי להאי פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק טמיא שכל נבוכדנצר דירמיה חי ברם הכא מית הוה:

מי קורא

הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן. ובהלכות לית הלכתא כוותיה דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי אחריני. ומסתב' בקטן שהגיע לחינוך פליגי והלכה כר"י דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י כדאיתא בתוספתא מעשה בר"מ שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה והכל חייבים בקריאת המגילה כהנים לויים וישראלים ועבדים משוחררים חללים ונתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגילה ומוציאים הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים [דף קיג טור ד] פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אריב"ל קטן הייתי וקראתי לפני ר"ט בלוד ואר"י קטן הייתי וקריתי לפני ר"מ והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהיו קטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר"י ומה שאמרו נשים פטורות ק"ל דהא אמרינן נשים חייבות במקרא מגילה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות דמשמע מקרא מגילה. ירושלמי בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס. אין קורין את המגילה בלילה ואם קרא את של יום בלילה לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים כו' כל היום כשר לקריאת מגילה ולקרוא את הלל זה הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום הקורא את המגילה עומד ויושב תוספתא מקום שנהגו שיברך מברך שלא לברך אין מברך אמר אביי ל"ש אלא לפניה אבל לאחריה מצוה לברך לפניה מאי מברך רב ששת איקלע לבי רב אשי בירך מנ"ח בין ביום בין בלילה כיון דעיקר קריאתה ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מברכין זמן ביום ולא פטר ליה זמן דלילה דכל חדא מצוה באפי נפשיה היא ומנהגא הוא ואל ישנה אדם מפני המחלוקת לאחריה באתרא דנהיגו מאי מברך אר"י ברוך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וכו' ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע. אר"פ הלכך נמרינהו לכולהו. במתיבתא לא אמרו האל הרב את ריבנו דהא [דף קיד טור א] אמרינן ה' אלהינו אלא הרב את ריבנו ומסתברא כיון דברכה אחרינא במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בין קריאתה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מילתא. תוספתא בין עומד בין יושב בין מטה העמד לה תורגמן לא העמיד לה תורגמן ברך לפניה ולא לאחריה לאחריה ולא לפניה לא לפניה ולא לאחריה יצא ומעשה בר"מ שקרא בבה"כ שבטבעין מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה ומסתברא שבירך לפני' אבל לא בירך לאחרים וגרסי' התם ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין מ"ט כיון דחביבו להו יהבי דעתייהו כתב רבינו האי מנהגא דחזי לנא מאי דקרי במגילה פושט וקורא כאגרת אבל קורא בספר לא חזי לנא. ולאחר קריאה אומר ובא לציון וסדר קדושה:

סדר היום

ויבא עמלק. ואעפ"י ששנינו אין פוחתין מי' פסוקים הא פריך בירושלמי ומשני שנייה היא שהיא סדרו של יום. ובגמרא דידן כיון דסליק ענינא פוחתין ואיבעיא להו במס' שבת מהו להזכיר מזכיר בהודאה וה"ה [דף קיד טור ב] בפורים. ותניא ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון ב' וה' של תעניות ושל מעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהם קידושא על הכוס ולא הזכרה בברהמ"ז ש"מ שאינו צריך להזכיר לא חנוכה ולא פורים בברהמ"ז ואם בא להזכיר מזכיר ואפי' בתפלה טעה ולא הזכיר אין מחזירין שאין מחזירין אלא ביום שיש בו מוסף וכן הלכתא והכי תניא כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ צריך להזכיר מעין המאורע שאין בו קרבן מוסף חנוכה ופורים צריך להזכיר ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. ירושלמי א"ר ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומרים בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודייה. ומתניתן אומרו כן נותן הודייה לשעבר וצועקין לעתיד לבא ותמיה לן בט"ב דנהיגו בבונה ירושלים. ובירושלמי אמרינן בט"ב דאומרו בהודייה ואין לשנות המנהג. מיהו מסתברא אם לא הזכיר בבונה ירושלים אומרו בהודייה כבני מערבא:

סליקו לה הלכות מגלה בס"ד

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה