ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות יום הכיפורים
[דף קד טור ד] וזהו סדר יום הכפורים
יוה"כ אסור באכילה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. הני חמשה עינוין כנגד מי אר"ח כנגד חמשה עינוין שבתורה בעשור ואך בעשור שבת שבתון ובעשור לחודש ושתיה בכלל אכילה הוא כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' ותניא תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה אכילה שחייבין עליה במקום אחר אף עינוי שחייבין עליה כו' ואם נפשך לומר הרי אומר והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. עינוי שיש בו איבוד נפש ואיזה זה אכילה ושתיה דבי ר"י תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון אשכחן אכילה דאיקרי עינוי סיכה מנ"ל דכתיב לחם חמודות [דף קה טור א] לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי וס"ל דאיקרי עינוי דכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב עיף וצמא רעב מלחם וצמא ממים עיף מאי לאו מרחיצה דכתיב מים קרים על נפש עיפה. נעילת הסנדל מנלן דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב מנעי רגלך מיחף תשמיש המטה מנ"ל דכתיב אם תענה את בנותי אם תענה מתשמיש אם תקח מצרות. למדנו ה' עינוים שאסורין מה"ת ותניא כשאמרו אסור לא אמרו אלא כחצי שיעור אבל בשיעור ענוש כרת ואעפ"י שענוש כרת אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה (ביוה"כ כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב) בלבד והרי אנו מפרשין כל אחד ואחד כהלכתו:
אכילה ושתיה
כדתנן האוכל ככותבת הגסה (כגרעינתה) ביוה"כ כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב. בעי ר"פ ככותבת הגסה שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה. כלומר כשמשערינן בגרעינה משערין כמו שעומדת בתוך התמרה שא"צ למעך חללה שבין האוכל לגרעינה ובעינן כמוה ובגרעינתה וכחללה או בלא גרעינתה משערין כשנוטל ממנה הגרעין משערין האוכל והגרעינה שצריך למעך. וקא מיבעיא ליה בחללה או בלא חללה ולא איפשיטא בגמרא דילן ומדגרסינן בירושלמי זאת אומרת צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה ש"מ דליתא לדרב אשי דאמר גסה תנן כמה דגסה ולא בעי כשיעור האוכל והגרעין וה"מ לענין כרת ומלקות אבל איסורא אפילו כחצי שיעור אסור כדאמרינן כל האוכלין מצרפין לככותבת. תוספתא אכל וחזר ואכל אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס אין מצטרף. ואומצא במילחא וציר שעל גבי ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא וכל המשקין מצרפין למלא לוגמיו. ותניא יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחות מלא חפניו קטורת. מלא לוגמיו ביוה"כ. האוכל ושותה אין מצטרפין אכל אוכלין שאינן ראויין [דף קה טור ב] לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אמר רבא פלפלא וזנגבלא יבשתא ביוה"כ פטור אכל עלי גפנים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הן לולבי גפנים כל שלולבו מר"ה ועד יוה"כ יתר מכאן פטור וה"מ לענין מלקות שתה משקין שאינן ראויין והשותה ציר ומורייס פטור אבל חומץ חייב וה"מ חי אבל מזוג פטור אבל לכתחלה אסור. עוברה שהריחה ריח מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ותניא עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה בקיש או בכרכר אם מתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות וש"ד ההיא דאתת לקמיה דר' חנינא לחשוה ואילחשו קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפיק מינה ר' יוחנן ההיא דאיחלשו ולא אילחשי קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק שבתאי אצר פירי כתב בעל הלכות פחות מכשיעור יהבינן לה ועוברה שהריחה משאמרה צריכה אני תוחבין לה כחולה וכן הלכתא ורב אחא בשאלתות דרש רבא עוברות מתענות ביוה"כ אבל חיה אסורה על ל' יום וכן הלכתא וחי' לא אתמר בגמרא משום דקתני והחיה תנעיל את הסנדל וסתם חי' ל' יום התם משום צינה היא ולא באכילה דא"כ הו"ל למיתני' גבי אכילה ומסתברא דינה דעוברה אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה וכחולה דמאכילין אותו ע"פ בקיאין. וחולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ואם אין שם בקי מאכילין אותו ע"פ עצמו מ"ט תינבי' הוא דנקט לי' ופסק נפשו להקל ואפי' איכא תרי בקיאין או תלתא בהדי חולה דקאמר ל"צ אי איכא חד בהדי בקי דאמר צריך מאכילין אותו ע"פ ואף על גב דאר"פ דלענין אומדנא בתר דיעות אזלינן לעולם ה"מ לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל אבל היכא דהחולה נשתתק ובקי א' אומר צריך וב' אומרים א"צ אין מאכילין אותו דאזלינן בתר רובא. ירושלמי חולה אמר יכילנא ורופא אמר א"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן [דף קה טור ג] נעשה ספק נפשות ודוחין חולה שאמרוהו בגרוגרת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשרה גרוגרת בבת א' כולן פטורין ואפי' בזא"ז ואפי' קדם והבריא בראשון מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו ואפי' דבר טמא עד שיאירו עיניו ת"ר מנין יודעין שיאירו עיניו שיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו שביעית וטבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן זומא אומר תרומה אבל לא טבל וקי"ל כת"ק וכגון דלא אפשר ליה בחולין ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל שהוא מתוק שהדבש וכל מיני מתיקה יפין ומאירין את העינים וה"מ לאחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר מי [דף קה טור ד] שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ועוד ר' מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שספק נפשות להקל והלכתא כרבנן בכלב שוטה וכן במי שאחזו ירקון אין מאכילין אותו בשר חזיר ואין מקיזין דם לסרונכי בשבת והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דקאמרי' ר' מתיא בן חרש ד"ה הוא וחצר כבד פי' רבותינו יותרת הכבד ואבן גיאות פי' אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל בנצ"ר ונקרא חצר הכבד שיש בכבד חתיכות גדולות שדומה לאצבעות גדולות ויותרת הקטנה דומה לאצבע הקטנה: [דף קו טור א].
רחיצה
אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך כו' ורחיצה בין בחמין בין בצונן אסור דקי"ל מדכתיב תענו ורחיצה איקרי עינוי מדכתיב גבי עינוי מים קרים על נפש עיפה. והא דאמרינן משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר לא מיירי התם כלל. תנא דבי ר' מנשה אשה מדיחה במים ידה ונותנה פת לתינוק. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה רוצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו כו' להאכיל בב' ידיו מ"ט משום שיבתא רוח רעה שורה על הידים. ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש. רב לגבי תלמיד לא אפשיט. ובתוספתא גרסינן פני רבו או פני ת"ח הגדול ממנו. ותניא שומרי פירות עוברין במים עד צוארן ואינן חוששין רב יוסף שרו להו לבני תרבי למיעבר במיא למיתי לפירקא. למיזל לא שרי להו. אמר ליה אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבא. תנא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו שמא יוליך חלוקו בידו. תני [דף קו טור ב] ר' יהודה בן גודגודא אסור לישב ע"ג טינא ביוה"כ ובטינא מטפחת אמר אביי ובטופח להטפיח. ואר"י מותר להצטנן בפירות ר"י מצטנן בקרא רבא ביניקא רבא בכסא דכספא. אר"פ מלא אסור חסיר שרי דפחרא אידי ואידי אסור משום דשחיל ר"א אמר כסא דכספא אסור משום דמזדרב זעירא בר חמא אושפזיכנה דר' אמי ור' אסי וריב"ל וכולהו רבנן דקיסרי א"ל לרב יוסף בריה דריב"ל אימא לך מילתא דהוה עביד אבוך מטפחת הו"ל בעיו"כ ושורה אותה ועושה כמין כלים גנובים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו להצטנן. וכן כי אתה רבה בר מרי בט"ב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו. א"ל יעקב לר' ירמיה איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה. והמנהג שנוהגין עד עכשיו וששורין מפה במים ונוטלין ידיהם שחרית לתפלה במפה בין בט"ב בין ביוה"כ מנהג טעות הוא שנט"י מצוה הוא ונוטלין כדרכן. והא דאמרינן אבל אסור להושיט אצבעו במים. כדרך שאסור ביוה"כ. להתענג הוא דאסור אבל למצוה מותר. דהא דאמרינן אם הוה מלוכלך בטיט או בצואה [דף קו טור ג] רוחץ כדרכו כו' אפי' שלא במקום מצוה. וגרסינן נמי ההולך להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר בצוארו במים ואינו חושש והלכך שחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך ענט"י אבל פניו אסור. ואיכא מ"ד דאינו מברך ענט"י ביוה"כ ובט"ב ואינו מברך שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת הסנדל. ומסתברא כיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר ויכול לברך כסדר כל השנה כולה. ול"ד כי סיים מסאני כי היכא דכי לא שמע קול תרנגולא מברך כיון שבידו היא והגאון שאמר אסטניס וכל מי שאין דעתו מיושבת עליו בכל השנה עד שיקנח במים מותר לקנח ולטהר במים אבל כל אדם אסור להושיט אצבעו וכל אדם מותר לטהר עצמו במים אבל להנאתו אסור. ותניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ והמלך והכלה ירחצו פניהם והחיה תנעיל את הסנדל וחכמים אוסרין. ירושלמי הוי סוברין מימר על סיפא אשכח תנא על כולהון והלכה כחכמים בשתיהן ואית [דף קו טור ד] מ"ד הלכה כר"א מדאמר ליה רב לר"ח עד כמה ומהדר ליה ר"ח כדתנן אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום:
סיכה
מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ירושלמי סיכה בין שהיא של תענוג בין שאינו של תענוג אסורה ולא אמרו אלא סיכה אבל רחיצה של תענוג אסורה שאינה של תענוג מותרת כדבריהם ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם הוא חולה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ובשבת נמי אמרינן אשה מדיחה ידה שמן ומחממת כנגד המדורה רשבג"א סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש וכל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביוה"כ כדתנן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ומלאכה ועירוב וטלטול והוצאה בשבת ועירוב והוצאה ליוה"כ. והא דאמר רפרם בפ' שני שעורים וכו' זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ליכא: [דף קז טור א].
נעילת הסנדל
אמר רבב"ח אמר ר"א מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד ר' יצחק בר נחמיני על רגליו ואמר אני ראיתי את ר' יהושע שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ ואמרו ליה בתענית ציבור מאי א"ל ל"ש ר' יהודה נפיק בדהיטני אביי נפיק בדהוצי רבא נפיק בדכולהו לבר מדהוצי נ"א בדיקולי פירש עשב. לרש"י בכלי של בשמים רבה בר"ה כריך סידרא אכרעי' ונפיק קסבר תענוג דלאו מנעל מותר והני בולברין לאו מנעל נינהו אבל מנעל בין שהוא של תענוג בין שאינו של תענוג אסור ומסתברא כנוסחא דילן רבא נפיק בכולה ופרכינן אדאביי דנפיק בהוצי מדתניא הקיטע יוצא בקב שלו כו' ומשני אביי הוצי לאו מנעל הוא והתם משום דאיכא כתיתין ומשום תענוג ומקשי רבא ומתרץ לה לעולם מנעל הוא וטעמא דנפשיה דלא נפיק ובשבת בהא פליגו וכו' אבל בסנדל של שעם ליכא למ"ד מנעל היא ומותר כסהדותא דר"י ב"נ וכסהדותא דרבה בר' חייא בת"צ וכן הלכתא דליכא מאן דפליג ובהוצי נמי קי"ל כרבא דמנעל הוא ואסור ובשבת בהא פליגו מ"ס גזרינן ומ"ס לא גזרינן. והאי דאמר רבא בפ' מצות חליצה מדרישא ר"מ לא האי מגין ולא האי מגין לדבריו דשמואל קאמר התם דס"ל במנעל ולא במנעל פליגו ולדידיה לא ס"ל. וכתב בעל הלכות היכי דמפיק א"נ בעי למיזל לדוכתא דציבורא א"נ אפיקו לבושא וקא דחיל למיעל בלא מסאני או מן עקרבא או מן ריחשא שרי למיכרך מידי אכרעיה ואפיק כל צרכי דאמר שמואל כל מחמת עקרבא מותר ומסתברא מחמת עקרב אפי' מנעל מותר ושמואל דאמר אם מחמת עקרב מותר אב"ע קאי וה"ג והחיה תנעיל את הסנדל מ"ט משום צינה וא"ש אם מחמת עקרב מותר ואית דגרסי ושמואל אמר אם מחמת עקרב מותר וליתא ומסתברא סתם חיה ל' יום וחולה כדגרסינן חיה שלשה ושבעה [דף קז טור ב] ושלשים אית תנאי תנא יוצאין באונפליא של עיר ר"י בר נחמן סליק לגבי דריב"ל בלילא צומא רבא נפיק לגביה לביש סילותי' א"ל מהו כן א"ל אסתניס אני. ת"ר תינוקת מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל מ"ט הנך דלאו רבותייהו גזרו רבנן אכילה ושתיה וסיכה דהיינו רבותייהו לא גזרו ביה רבנן דאמר אביי רבותי' דינוקא חמומא ומשחא גדל פורתא בעיתא בכותחא אבל מחנכין אותן שנה ושתים כדאיתה לקמן:
תשמיש המטה
ירושלמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לכ"ש תפתר במקום שנהגו שלא לטבול או קודם שתקנו טבילה לבעלי קריין. שמעתי לבעלי טבילה ולבעלי קריין במנהגא תליא מילתא איכא אתרא דאיכא צינתא טובא ולא נהיגו משום סכנה ובאתרא דילן לא נהיג. וגרסינן בר"ה חייב אדם לטהר עצמו ברגל ונהגו העם לטבול עיו"כ וברכת טבילה לא צריך. ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ומשפשף בבשרו כדי שיתנקה הקרי מבשרו. ורש"י פי' ומבערב ישפשף כל גופו שלא יהא דבר חוצץ שאם יראה קרי בלילה או מחר ירד ויטבול והשתא דקי"ל כר"י דאין ד"ת מקבלין טומאה אסור לטבול ולכתחלה נמי מנהגא הוא וכדפי' ולא דחינן לעינוי תדר"י הרואה קרי ביוה"כ עונותיו סדורין למחול לו והרואה קרי ידאג כל השנה אם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב שהרי כל העולם רעב והוא שבע כי אתו רב דימי מפיש חייא סגי ואסגי.
סדר היום
ת"ר ועניתם את נפשותיכם וגו' יכול בט' לחודש ת"ל מבערב אי מבערב יכול משתחשך ת"ל בט' לחודש. הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מבערב עד ערב. יום טוב מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם כל שביתה [דף קז טור ג] שאתה שובת אתה מוסיף בין מלפניו בין מלאחריו ותני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם וכו' וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענים אלא בעשירי לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוס' מלאכה ת"ל בעצם היום הזה על עצמותו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת עינוי תינוקת אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה לפני שנתים השתא לפני שתים מחנכין לפני שנה מיבעיא. ל"ק כאן בבריא כאן בחולה אר"ה בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת בת י"ב ומר א"ח ול"פ ור"י אמר השלמה לדבריהם ליכא מחנכין אותן לשעות י"ב משלימין בדאורייתא בתינוקת ותינוק בן י"א בן י"ב מחנכין אותן לשעות בן י"ג משלימין מדאורייתא ומסתברא הלכה כר"ג ור"ה דתרווייהו ס"ל השלמה מדבריהם איכא ור"י דאמר השלמה מדבריהם ליכא יחידאה הוא ועבדי' כר"ה בתינוקת וכר"נ בתינוק ותמיה לן מה דכתב רב אלפס ז"ל אף על גב דקי"ל כר' יוחנן דתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה וכר"נ דבן יו"ד ובן י"א משלימין מדרבנן ובן י"ב משלימין בתינוק והא כולהו מודו בהשלמה דאורייתא והל"ל למימר הלכה כר"ה וכר"נ ורבינו יצחק פסק כר"י דהשלמה דדבריהם ליכא והכין ב' תינוקת בריאה בת י' ובת י"א מחנכין אותן לשעות בת י"ב ויום א' משלימין מדאורייתא היה חולה בי' מחנכין אותן בי"א לבד ומשלימין בת י"ב ויום א'. תינוק בריא מחנכין אותן בן י"א ובן י"ב ומשלים בן י"ג ויום א' חולה בי"א מחנכין אותו בי"ב ומשלים בי"ג ויום א' איזה חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין [דף קז טור ד] אותו בג' בג' מאכילין אותו בד' ומסתברא כשם שמחנכין אותו באכילה כך מחנכין אותו מרחיצה וסיכה כדי שיהיו רגילין במצות בפרק מקום שנהגו להדליק בלילי יוה"כ מדליק שלא להדליק אין מדליק ומדליקין בבתי כנסיות ובתי מדרשות ובמבואות האפלין וע"ג החולין ותנא בין שאמרו להדליק בין שלא אמרו להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר א'. ירושלמי מ"ד מדליקין כדי שיראה ויתבייש ומ"ד אין מדליקין שמא יראה ויתאוה מקום שנהגו להדליק משונה ממקום שנהגו שלא להדליק א"ר ירמיה תדע לך שהוא כך שהרי אותו האיש צנוע ואין משמש לאור הנר ומיבעיא ליה לאינש למוקורי יומא דכפורא בכסות נקיה דא"ל ריש גלותא לרב המנונא מ"ד ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. את זו דרש ראב"ע כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבירה שבין אדם למקום יו"כ מכפר שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר וגרסי' בשבועות חומר בשעיר מביוה"כ ששעיר מכפר מיד יו"כ אין מכפר עד שתחשך כלומר אינו משלים הכפרה מכל וכל עד שתחשך אבל מכפר הוא כל היום דאלת"ה קשיא הא דגרסינן התם דחנקתיה אומצא דל"צ שאל רב מתנא בן חרש לראב"ע ברומי שמעתי ד' חילוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל ג' הן ותשובה עם כל אחת עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ושב תשובה תולה יו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבר על כרת ומיתת ב"ד ושב תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וכו' אבל מי שיש בידו חילול השם אין לו בתשובה לתלות ולא ביו"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם [דף קח טור א] יכופר העון הזה כו' ה"ד חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא אומצא מטבחי ולא יהיבנא דמי וכו'. אביי אמר כדתניא אביי אמר ואהבת את ה' אלהיך כו' שיהיה ש"ש מתאהב על ידך שיהיה אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהיה משאו ומתנו בנחת בשוק מה בריות אומרים עליו אשרי לפלוני שלמד תורה אשרי אביו אשרי רבו פלוני שלמדו תורה ראית כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה אשר אהבתיך אבל מי שקרא ושנה ושמש ת"ח ואין דיבורו בנחת עם הבריות מה בריות אומרים עליו אוי למי שלמד תורה אוי לאביו אוי לרבו שלמדו תורה כמה מקולקלים מעשיו עליו הכתוב אומר עם ה' אלה ומארצו יצאו תניא וכפר בכפרת דברים הכ' מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים נאמר כאן כפרה ונאמר להלן כפרה מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים ת"ר כיצד מתוודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכן בדור הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו אמר רבה בר שמואל הלכה כחכמים ההוא דנחית קמי דרבא עביד כר"מ א"ל שבקית רבנן ועביד כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה פי' רבינו אלפסי כחכמים ומסתברא כההוא דנחית ועביד עובדא מדלא אהדר ליה רבא וכן פירש רבינו אבן גיאות ש"מ מיהא דאחר חורבן היה ואומרים סדר עבודה ותו האי דנחית קמיה דרבא אמר צאו והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא כר"מ אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה על הארון ושמעתי בלשון המשנה אומרים אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי וזולתם ולא בלשון סתום וראיתי בסדר העבודה הבבלי שאנו אומרין אותה אחר תרומת הדשן ולפייסות חוזרין ונראה שלא היה פייס ביוה"כ אלא כ"ג נותן לאוהבו או לקרובו ובסדר החכם ר' אברהם בן עזרא ולנשחט כנגד שחיטתו אהעמדה ואקשירה היא וצריך לאומרו כסדר עבודה ת"ר מצות וידוי עיו"כ עם חשכה אבל אמרו מתוודה קודם אכילה ושתייה שמא תטרוף דעתו עליו ואעפ"י שהתוודה קודם אכילה מתוודה לאחר שאכל ושתה [דף קח טור ב] שמא יארע דבר קלקול בסעודה ואי' דגרס אעפ"י שהתודה ערבית מתודה שחרית. שחרית מתודה מוסף. מוסף מתודה מנחה. מנחה מתודה נעילה. והיכן אמרו אחר תפלה וש"ץ באמצע. ומנהג כשמגיע ש"ץ ולמחול עונותינו ואומר לפני ה' תטהרו מתחיל בפסוקים ודברי ריצוי וחותם בכי אתה סלחן לישראל וכו' וכן במוסף ובמנחה ובנעילה ויש מקומות שמתודה ש"ץ ג"פ בכל תפלה ותפלה ובנעילה מתודה פ"א והן ודוין שמתודה ביום כנגד עשרה פעמים שמזכיר כ"ג ביו"כ ובלילה מתודה ויש מקומות שאין מתודין אלא פ"א והן ח' ביום ב' בערב יו"כ והם י' ועיו"כ קודם אכילה ש"ץ אומר אחר תפלה וכן ר' עמרם כ' אחר תפלה ביחיד ורבינו האי אמר אין מנהג שיתודה ש"ץ במנחה עיו"כ ולא שמעתי בבבל שיתודה ומנהג רב עמרם ז"ל מאי אמר רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל מעמקי לב ולוי אמר בתורתך כתוב לאמר ביום כו' ר' יוחנן אמר רבון העולמים ור"י אמר רבו עונותינו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר ור"ה אמר עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידוי דרב המנונא זוטא ביומא דכפורא אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל חטאנו אבל אמר אבל חטאנו א"צ ומסתברא דמר זוטרא אדרב המנונא מעמקי הלב דשמואל היינו ותעלומות סתרי כל חי ודלוי אנו אומרים תחלה כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ורבון העולמים דר"י הוא שאנו אומרים יה"ר מלפניך רבון העולמים שתמחול לנו וכו' ודרב יהודה בתחלת פסוקי דרחמי אמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב מיתב כי הוה מטי שלוחא לאבל חטאנו קם אכרעי' אמר עיקר וידוי היא ש"מ וידוי מעומד וצבור אמרו עם ש"ץ ובעיו"כ אנו אומרים עיקר וידוי כגון אבל חטאנו. וביוה"כ שהוא יום מחילה וסליחה אנו מרבין בסליחות ומתודין ככולהו אמוראי. ומסתברא דאבל חטאנו ועל חטא שחטאנו שאנו אומרים ל"צ דהא קי"ל דא"צ לפרוט החטא אבל אומר חטאנו העוינו והרשענו ותו ל"צ. תנן התם בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ד"פ ביום שחרית ומוסף למנחה ונעילת שערים. בתעניות ומעמדות וביוה"כ. והכין מנהגא כדאיתא בגמרא והאידנא מ"ט פרסי ידייהו במנחתא כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי ידייהו כתפלת נעילה דמי. וכן כתב רב אחא כיון שמשהי ברחמי עד זמן נעילה ביומא דכפורא [דף קח טור ג] הו"ל כתפלת נעילה דמי ולא מחלפי. ירושלמי מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים. ושמואל אמר נעילת שערי היכל. אחוה דר"י הוה צמיד גילתי' דרב בצומא רבא א"ל רבא כד תחמי שימשא בריש דיקלא הב לי תותאי ונצלי תפלת נעילה מיחלפי שיטתי' תמן בנעילת שערי שמים ובבלי אמר בנעילת שערי היכל ע"י דרב' כי מאריך בצלותא סגיא מגיע לנעילת שערי שמים. וכתב רבינו אבן גיאות ז"ל ש"מ כד הוי שמשא בריש דיקלי זמן נעילת שערי היכל ונעילת שערי שמים קרוב לצאת הכוכבים וקי"ל כר' יוחנן וש"מ תפלת נעילה קודם שתשקע החמה היא מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו וקי"ל כרב כדתניא יוה"כ מתפלל שבעה ומתודה שחרית ז' ומתודה מוסף ז' ומתודה מנחה ז' ומתודה נעילה ז' עולא בר רב נחית קמיה דהכא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו וזה אתה נותן שאנו אומרים בנעילה ואף על גב דקי"ל כרב יום הוא שאנו מאריכין בתפלה וחייבין אנו לסיים תפלת נעילה בשקיעת החמה. אבל מוסף ראוי להתפלל קודם ז' כדגרסינן המתפלל אחר ז' שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי. ואינו ראוי להאריך כמו שאנו מאריכין בתפלת יוצר לפי שכשאנו מתחילין תפלת מוסף זמן תפלת מנחה היא וקי"ל היה שתי תפלות מתפלל תפלת מנחה ואח"כ תפלת מוסף אלא שנהגו להאריך. בפ' במה מדליקין אריב"ל יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנחייב בד' תפלות קשיא הלכה אהלכה אמרת הלכה כריב"ל וקי"ל הלכה כרבא דאמר יום טוב שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני התיבה ערבית א"צ להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין ש"ץ יורד בפני התיבה ערבית הכי השתא התם בדין הוא דאפי' בשבת נמי ל"צ דרבנן הוא דאתקין הכא יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכן הלכתא. וכן ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין בנביא ואינו מזכיר של ר"ח דנביא בר"ח ליכא כלל. וכן עמא דבר ותו יו"כ שחל להיות בשבת ש"ץ יורד לפני התיבה ערבית ואיבעיא להו [דף קח טור ד] בעירובין מהן לומר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר ומנהג לאמרו אחר כל נדרי ומתחילין והוא רחום בתפלת ערבית ואחר תפלה מרבה בתחנונים כפי המנהג. בפ' אלו קשרים ר"ח בר' אבא אר"י יו"כ שחל להיות בשבת מפצעים באגוזים ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה כיון דחזי דקא מחרפי אתי אגרתא ממערבא דאסור והלכך בין בחול בין בשבת והטמנת חמין בעיו"כ אתשיל רב נחשון והשיב זה שעושה ביוה"כ כדרך שמותר בשבת אוכל ממנו במוצאי יו"כ ומותר. גרסי' במגילה יו"כ שחרית קורין ו' וקורין באחרי מות ומפטיר ביונה. וגרסי' התם זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ד' ביום טוב ה' ביו"כ ו' ובשבת ז' אין פותחין מהן אבל מוסיפין עליהם ואסיקנא נקוט האי כללא בידך דכל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה נברא יחידאה ר"ח וחוה"מ דאיכא קרבן מוסף קורין ד' יום טוב דאסור בעשיית מלאכה קורין ה' יו"כ דענוש כרת ו' בשבת דאיסור סקילה ז' לפרסומי מלתא דחד חמור מאידך. אבל מוסיפין אשבת קאי ואית מ"ד ביוה"כ וביו"ט דלית בה ביטול מלאכה מוסיפין. ת"ר הכל עולין למנין ז' אפי' אשה ואפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין ז'. ואפליגו בה ח"א עולה וח"א אינו עולה. ופסק רבינו אלפסי עולה מדאמרינן חל להיות בואתה תצוה קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד קרי מכי תשא עד ועשית והיינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין ז' ומספקא לן מנלן לרבינו דהיינו מפטיר דלמא חוזר וקורא ג' פסוקים אחרונים כי תשא כמנהג ומסתברא דאינו עולה דהא עולא הכי סבירא לי' דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה מפני כבוד הציבור וכיון דהכי הוא לא סליק ומנהג כרב נטרונאי איפסיק בקידושי אינו עולא לא איפסק בקידושא עולה ובמנחתא דתעניתא הכי נהיגו ומסתברא דלא מיבעיא לן אלא בשבתות ויו"ט שהוא תקנת משה ומפטירין בה אבל בתקנת עזרא שקורין ג' [דף קט טור א] אין מפטירין בהן ואם באלה פטר מפטיר כגון במקומות שמפטירין במנחה בכל שבת כמו שמצינו לרבינו האי ומקומות שמפטירין בתענית פשיט לן דמפטיר עולה דהא בת"ב קי"ל דקורין ג' ומפטיר א' מהן וכן לכל תענית אבל בשבתות ויו"ט אינו עולה ובמויו"כ מנהגינו לתקוע אחר תפלת ערבית סימן א' בשופר בלא ברכה ושמעתי משום שהשטן ביו"כ לית לי' [דף קט טור ב] רשותא לאסטוני ובמיוה"כ בחזרתו מגערין בו ואמר רבינו האי בתשובה לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא זכר ליובל ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה ושנה זכר היובל. יהי רצון שיבנה הבית במהרה בימינו אמן:
סליקא להא הלכות יום הכפורים תהלה לאל