ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות מגילה · כיצד נקראת
הקורא את המגילה למפרע לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשאן למפרע לא אף זכירה למפרע לא וכן בהלל וק"ש ותפלה אבל קורין ללועזות בלעז קראה ע"פ קראה תרגום בכל לשון לא יצא קראה ע"פ מנ"ל אתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר ואפי' כתבה תרגום וקראה לה תרגום לא יצא וקורין אותה ללועזות בלע"ז שכתובה בלע"ז ותניא גפתית לגפתית עבריות לעבריות עלמות לעלמות מדיית למדיים יונית ליוונים יצא אבל של זה בזה ושל זה בזה לא יצא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר ורבינו אלפסי לא אתיא. ומסתברא דהלכתא כוותיה והלכה כרשב"ג [דף קיא טור ג] דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית והלועז ששמע [דף קיא טור ד] אשורית יצא ואף על גב דלא ידע מאי קאמר מידי דהוי אנשים וע"ה [דף קיב טור א] דפרסומי ניסא בעינן והא איכא. תוס' קראה אשורית שומעין ואין שומעין יוצאין י"ח ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה על [דף קיב טור ב] הספר ובדיו ובדידן שמע קול שופרא קול מגילה יצא ש"מ בקול סגי דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא [דף קיב טור ג] קראה סירוגין ומתנמנם יצא. ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא סירוגין פסקי פסקי קורא ושוהה וחוזר וקורא ושוהא וחוזר וקורא עד שמשלים סירוסין מדלג פ"א וקורא פסוק שני וחוזר וקורא מה שדולג. ומסתברא דווקא רובו. אבל מיעוטא חוזר וקורא מה שנשאר כסדר ר' מנא בשם ר"י אמר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה מרישא לסיפא לא שנא והכי אפסקי לן בתקיעת דר"ה ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתרגם יצא קראה ע"פ כמתורגמן שקורא ע"פ יצא ר"א ע"פ לא יצא דווקא כולה אבל פסוק א' או ב' יצא ורבינו אלפס פי' מתרגם מוסיף בה דברים כדי לברר טעמו של פסוק וקורא אותו ע"פ והא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר ואם לאו פסולה ל"ק הא בכולה הא במקצתה והלכך רשאין הציבור לקרות ע"פ עם הקורא במקצת פסוקים ת"ר השמיט בה הקורא פ"א לא יאמר אגמור את כולה ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך הנכנס לביה"כ ומצא ציבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואח"כ אקרא חצי הראשונה אלא מתחלתה ועד סופה. מתנמנם יצא. ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי [דף קיב טור ד] סברא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. כגון דכתובה כולה ומנחיה קמיה וקרי פסוקא וכתיב ליה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כר"י דאמר אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב ותפלין ומזוזות דגריסין שרי ואר"ח בר אבא אר"י מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. דברי שלום ואמת כלומר גוף המגילה דברי שלום כאגרת הרשות ואמת לרבות שירטוט שפעמים שאדם עושה באגרת שרטוט ולהכי רביי' אבל לתגין לא רביי' שלא מצינו אלא לס"ת שהקב"ה קושר כתרים לאותיות כדאיתא בפ' ר"ע בשבת ויראים שאמר צריכין זיונין לא דייק ובהאי לישנא שדרו ממתיבתא צריכה שירטוט כאמתה של תורה כנגד קדושה של תורה כגון עדה נשיאים ואלעזר ומשה דברי ר' יאשיה וכן מצינו בכמה מקומות. ודברי ר' יאשיה ביש נוחלין מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא י"ח ר"מ אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים וא"ר חלבו א"ר חייא גורי' אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וא"ר אבא דמן עכו. עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בחדא זקיפא אזדקפו. ירושלמי [דף קיג טור א] צריך לאומרו בנשימה א' ועשרת בני המן עמהם הקורא את המגילה עומד ויושב קראה א' קראוהו שנים יצא משא"כ בתורה דתניא בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהא א' קורא וב' מתרגמין ובנביא א' קורא ושנים מתרגמין ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין דכיון דחביבו להו יהבו דעתייהו: