ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות מגילה · זמן קריאתה
מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו כרכים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנה"מ אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר א"ק ולא יעבור אמר רבב"ח אר"י זו דברי ר"ע סתימתאי אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. נ"א מסתכנין בה זמנה י"ד ט"ו פי' רבינו אלפסי מסתכלין בה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה וי"מ מחשבין ל' יום מיום קריאתה עד הפסח ויטעו בחשבון הפסח לפיכך בזה"ז [דף קט טור ב] אין קורין אותה אלא בזמנה כרבנן. המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו מנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות עושין את יום י"ד ומדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ושושן אף על גב שאינה מוקפת חומה הואיל ונעשה בה נס קורין בט"ו ואי מספקא לן אי מוקפת חומה מימות יב"נ או לא קורין בי"ד ובט"ו ואריב"ל בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן ואבן כרך שהלך לעיר קאי ובן עיר שהלך לכרך נמי אם עתיד לחזור [דף קט טור ג] בליל ט"ו קורא עמהן ומשום דאיתא קרא דפרוז בן יומא נקרא פרוז נקט סיפא דמתני' ומנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזים מכדי כתיב ע"כ היהודים הפרזים ל"ל למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל [דף קט טור ד] דפרוז ב"י נקרא פרוז. מוקף ב"י נקרא מוקף. אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה עד מיל. ואמר רבא בין כך ובין כך קורא עמהן ומסתברא [דף קי טור א] דרבא ס"ל כר' יהושע דמתניתן אימתי במקום שנכנסין בב' וה' וכו' ובכ"מ שנכנסין בב' וה' מקדימין ליום הכניסה. ואריב"ל כל כרך שישב ולבסוף הוקף נידן ככפר. וקורא בי"ד מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואריב"ל כרך שחרב מעשרה בטלנין ולבסוף ישב נידן ככרך וכרך שחרבה חומתה אף על גב שלא ישב ככרך נידן. דתניא רא"א אשר אין לו אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ואריב"ל לוד ואונו וני חרשים מוקפות חומה מימות יב"נ ואירב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לברהמ"ז ה"נ אין מצטרפות לכתחלה ואריב"ל פורים שחל להיות בשבת קורין ודורשין בעניינו של יום לרבינו אלפסי כגון ט"ו לבני כרכים אבל כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה אבל מקרא מגילה בשבת לא קרינן מ"ט משום דרבה. ואריב"ל חייב [דף קי טור ב] אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. סימן כרכ"א דאקפ"י עשר"ה חרו"ב לי"ד נשי"ם שואלו"ת ושונו"ת אתמר אר"י א"ש כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה. ואמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותניא בתוספתא (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכתב בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומסתברא כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והנאנסין שלא קראוהו בי"ד אינן מי"א עד י"ד וברייתא דקתני קורין בי"ד וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו וצרפתי פירש שלא בזמנה [דף קי טור ג] שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אף על גב דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמעינן דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאר"י הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב ומסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגתיה חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא והא דאמרינן לא אמרו אלא בציבור בביהכ"נ קאמר שהיא מקום ציבור ובעיא פרסומי ניסא לאפוקי ביחיד שבעשרה שלא בביה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה וה"ק לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר עוד ר"א למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה קאמר איזה עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין תנא של בה"כ שמבטלין ממלאכתם שיהיו מזומנין כ"ש לתפלה כדאמרינן לא מצא עשרה מיד כועס באלו אמרו מקדימין אבל לא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ות"ב והקהל מאחרין ולא מקדימין ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח. גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסינן אלא סעודת פורים מספק מילה דהא בעי' בר"ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כלומר מתענה ומאחר הסעודה עד למחר [דף קי טור ד] ואיכא מ"ד סעודת החודש בשעה שמקדשין החודש. קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשבג"א אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רבא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה בריה דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיבי וכן הלכתא אבל נהגו בו איסור מלאכה. כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסירי בהספד ובתענית וגרסינן בר"ה רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא חנוכה ופורים לא בטלו לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים ואית דאמרי דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' במגלת תענית כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ואתמר רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הלכה כר' יוסי ואר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י [דף קיא טור א] הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל כדגרסי' התם והימים האלה נזכרים ונעשים הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קים בין בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ובשאר הימים בטלו כר"י וכלפנים ולאחריהם ומסתברא דהלכה כרב דאמר הלכה כר' יוסי דאמר דלא למספר בין למלפניו בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותיה דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי דהא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו ואחר הבית אשכחן. ותני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם אביי אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו ימי משתה ושמחה כתיב אמר רבא [דף קיא טור ב] וחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן והלל לא קרינן בפורים מ"ט קריאתה זו הלולה ורבא בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן: