ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
הלכות יום הכיפורים · רחיצה
אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך כו' ורחיצה בין בחמין בין בצונן אסור דקי"ל מדכתיב תענו ורחיצה איקרי עינוי מדכתיב גבי עינוי מים קרים על נפש עיפה. והא דאמרינן משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר לא מיירי התם כלל. תנא דבי ר' מנשה אשה מדיחה במים ידה ונותנה פת לתינוק. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה רוצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו כו' להאכיל בב' ידיו מ"ט משום שיבתא רוח רעה שורה על הידים. ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש. רב לגבי תלמיד לא אפשיט. ובתוספתא גרסינן פני רבו או פני ת"ח הגדול ממנו. ותניא שומרי פירות עוברין במים עד צוארן ואינן חוששין רב יוסף שרו להו לבני תרבי למיעבר במיא למיתי לפירקא. למיזל לא שרי להו. אמר ליה אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבא. תנא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו שמא יוליך חלוקו בידו. תני [דף קו טור ב] ר' יהודה בן גודגודא אסור לישב ע"ג טינא ביוה"כ ובטינא מטפחת אמר אביי ובטופח להטפיח. ואר"י מותר להצטנן בפירות ר"י מצטנן בקרא רבא ביניקא רבא בכסא דכספא. אר"פ מלא אסור חסיר שרי דפחרא אידי ואידי אסור משום דשחיל ר"א אמר כסא דכספא אסור משום דמזדרב זעירא בר חמא אושפזיכנה דר' אמי ור' אסי וריב"ל וכולהו רבנן דקיסרי א"ל לרב יוסף בריה דריב"ל אימא לך מילתא דהוה עביד אבוך מטפחת הו"ל בעיו"כ ושורה אותה ועושה כמין כלים גנובים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו להצטנן. וכן כי אתה רבה בר מרי בט"ב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו. א"ל יעקב לר' ירמיה איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה. והמנהג שנוהגין עד עכשיו וששורין מפה במים ונוטלין ידיהם שחרית לתפלה במפה בין בט"ב בין ביוה"כ מנהג טעות הוא שנט"י מצוה הוא ונוטלין כדרכן. והא דאמרינן אבל אסור להושיט אצבעו במים. כדרך שאסור ביוה"כ. להתענג הוא דאסור אבל למצוה מותר. דהא דאמרינן אם הוה מלוכלך בטיט או בצואה [דף קו טור ג] רוחץ כדרכו כו' אפי' שלא במקום מצוה. וגרסינן נמי ההולך להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר בצוארו במים ואינו חושש והלכך שחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך ענט"י אבל פניו אסור. ואיכא מ"ד דאינו מברך ענט"י ביוה"כ ובט"ב ואינו מברך שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת הסנדל. ומסתברא כיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר ויכול לברך כסדר כל השנה כולה. ול"ד כי סיים מסאני כי היכא דכי לא שמע קול תרנגולא מברך כיון שבידו היא והגאון שאמר אסטניס וכל מי שאין דעתו מיושבת עליו בכל השנה עד שיקנח במים מותר לקנח ולטהר במים אבל כל אדם אסור להושיט אצבעו וכל אדם מותר לטהר עצמו במים אבל להנאתו אסור. ותניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ והמלך והכלה ירחצו פניהם והחיה תנעיל את הסנדל וחכמים אוסרין. ירושלמי הוי סוברין מימר על סיפא אשכח תנא על כולהון והלכה כחכמים בשתיהן ואית [דף קו טור ד] מ"ד הלכה כר"א מדאמר ליה רב לר"ח עד כמה ומהדר ליה ר"ח כדתנן אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום: