אור ברסלב
ספר העיטור הלכות יום הכיפורים › אכילה ושתיה

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

הלכות יום הכיפורים · אכילה ושתיה

הלכות יום הכיפורים

כדתנן האוכל ככותבת הגסה (כגרעינתה) ביוה"כ כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב. בעי ר"פ ככותבת הגסה שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה. כלומר כשמשערינן בגרעינה משערין כמו שעומדת בתוך התמרה שא"צ למעך חללה שבין האוכל לגרעינה ובעינן כמוה ובגרעינתה וכחללה או בלא גרעינתה משערין כשנוטל ממנה הגרעין משערין האוכל והגרעינה שצריך למעך. וקא מיבעיא ליה בחללה או בלא חללה ולא איפשיטא בגמרא דילן ומדגרסינן בירושלמי זאת אומרת צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה ש"מ דליתא לדרב אשי דאמר גסה תנן כמה דגסה ולא בעי כשיעור האוכל והגרעין וה"מ לענין כרת ומלקות אבל איסורא אפילו כחצי שיעור אסור כדאמרינן כל האוכלין מצרפין לככותבת. תוספתא אכל וחזר ואכל אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס אין מצטרף. ואומצא במילחא וציר שעל גבי ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא וכל המשקין מצרפין למלא לוגמיו. ותניא יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחות מלא חפניו קטורת. מלא לוגמיו ביוה"כ. האוכל ושותה אין מצטרפין אכל אוכלין שאינן ראויין [דף קה טור ב] לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אמר רבא פלפלא וזנגבלא יבשתא ביוה"כ פטור אכל עלי גפנים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הן לולבי גפנים כל שלולבו מר"ה ועד יוה"כ יתר מכאן פטור וה"מ לענין מלקות שתה משקין שאינן ראויין והשותה ציר ומורייס פטור אבל חומץ חייב וה"מ חי אבל מזוג פטור אבל לכתחלה אסור. עוברה שהריחה ריח מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ותניא עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה בקיש או בכרכר אם מתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות וש"ד ההיא דאתת לקמיה דר' חנינא לחשוה ואילחשו קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפיק מינה ר' יוחנן ההיא דאיחלשו ולא אילחשי קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק שבתאי אצר פירי כתב בעל הלכות פחות מכשיעור יהבינן לה ועוברה שהריחה משאמרה צריכה אני תוחבין לה כחולה וכן הלכתא ורב אחא בשאלתות דרש רבא עוברות מתענות ביוה"כ אבל חיה אסורה על ל' יום וכן הלכתא וחי' לא אתמר בגמרא משום דקתני והחיה תנעיל את הסנדל וסתם חי' ל' יום התם משום צינה היא ולא באכילה דא"כ הו"ל למיתני' גבי אכילה ומסתברא דינה דעוברה אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה וכחולה דמאכילין אותו ע"פ בקיאין. וחולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ואם אין שם בקי מאכילין אותו ע"פ עצמו מ"ט תינבי' הוא דנקט לי' ופסק נפשו להקל ואפי' איכא תרי בקיאין או תלתא בהדי חולה דקאמר ל"צ אי איכא חד בהדי בקי דאמר צריך מאכילין אותו ע"פ ואף על גב דאר"פ דלענין אומדנא בתר דיעות אזלינן לעולם ה"מ לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל אבל היכא דהחולה נשתתק ובקי א' אומר צריך וב' אומרים א"צ אין מאכילין אותו דאזלינן בתר רובא. ירושלמי חולה אמר יכילנא ורופא אמר א"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן [דף קה טור ג] נעשה ספק נפשות ודוחין חולה שאמרוהו בגרוגרת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשרה גרוגרת בבת א' כולן פטורין ואפי' בזא"ז ואפי' קדם והבריא בראשון מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו ואפי' דבר טמא עד שיאירו עיניו ת"ר מנין יודעין שיאירו עיניו שיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו שביעית וטבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן זומא אומר תרומה אבל לא טבל וקי"ל כת"ק וכגון דלא אפשר ליה בחולין ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל שהוא מתוק שהדבש וכל מיני מתיקה יפין ומאירין את העינים וה"מ לאחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר מי [דף קה טור ד] שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ועוד ר' מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שספק נפשות להקל והלכתא כרבנן בכלב שוטה וכן במי שאחזו ירקון אין מאכילין אותו בשר חזיר ואין מקיזין דם לסרונכי בשבת והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דקאמרי' ר' מתיא בן חרש ד"ה הוא וחצר כבד פי' רבותינו יותרת הכבד ואבן גיאות פי' אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל בנצ"ר ונקרא חצר הכבד שיש בכבד חתיכות גדולות שדומה לאצבעות גדולות ויותרת הקטנה דומה לאצבע הקטנה: [דף קו טור א].

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה