אור ברסלב
ספר העיטור ב"ג"ז"ע › אות ע - ערב וערב קבלן

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ב"ג"ז"ע · אות ע - ערב וערב קבלן

אות ז - זכוי

[דף י טור ב] גרסינן בפרק גט פשוט המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחילה וקי"ל לא יתבע [דף י טור ג] הערב תחילה עד שיתבענו הלוה לדין ואם אמר פרעתי נשבע שבועת היסת והערב פטור ואם אמר אין לי נכסים ישבע בב"ד שאין לו נכסים וכתב הרב החסיד זצ"ל אם הלוה גברא אלמא הערב פטור עד שיכפהו בב"ד להתקרב לדין ואם הודה שחייב נשבע שאין לו הערב חייב ואם הערב חופש לקנוניא יגלגל על השבועה שהוא חייב ואין לו מה יפרע אבל הרב ר' שמואל כתב לא יתבע לערב תחילה. שלא נעשה ערב אלא אם ימות או ימאן לדין וכשיחייבוהו ב"ד ואין לו מה יפרע דמשמע דסבירא ליה אם ממאן לדין הערב חייב מסתברא כדקא משנינן בפ' הניזקין דהוו ליה נכסים ואישתדוף ש"מ דאי לא אישתדוף והוא גברא אלמא לא משתע' כלישנא קמא לרב צמח ריש מתיבתא אם ברח הבעל חוב וערב אמר תנו לי זמן שאביאנו לדין נותנין לו זמן. אי ידיע היכא איתיה יהבינן ליה זמן כשיעור דאתי ואי לא ידיע יהבינן ליה ל' יום ואי מיגליא מלתא היכי איתיה יהבינן ליה זימנא עד דמייתי ליה ואי לא מייתי ליה. אי אית ליה נכסי לבעל חוב פרע ליה ערב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו וילך לו למדינת הים ואי אייתי ערב לבעל חוב לבי דינא אי נמי לבית הכנסת נפטר הערב ממנו. וכן הילכתא ובתשובה לרב נחשון. אי אמתוייה כד נפיק חדא כוכב' שפיר דמי לקבולי מינה. ואי לא קיבליה איהו דאפסיד אנפשיה נפטר הערב. ואי בתר דנפקי ג' כוכבי שבת הוה ואפסיק מחויב ערב וכן אמר רב צמח. ולרב נחשון דאית ליה ממונא על שמעון ואוקים ליה ערבא עד ל' יום. אם לא יפרע שמעון אתננהו משלי. ועברו ל' יום ויותר ולא הביא שמעון הממון לבתר ל"ג יום אתייה הערב לשמעון ואמר לו ראובן ערב לא מקבילנא תן לי הממון אמר ליה ערבא אי אמרת לו כד ערבי' אי מייתית לבתר ל' לא מקבילנא מינך לא הוינא ערבא טענתיה טענה או לא כיון דאית ביה מעכשיו הכל לפי תנאו ורב צמח פליג עליה ואמר אף על גב דאית ביה מעכשיו כיון דהדר אמר ליה אמר אי מייתית ליה לל' יום פטרת ואתייה ואף על גב דאתייה לאחר ל' יום ומסתבר כרב צמח ואם אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הערב בד"א שאין נכסים ללוה כלומר שאין [דף י טור ד] נכסים ידועין ללוה אבל יש לו נכסים ידועין אף על פי שאמר לו על מנת שאיפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב וקיי"ל כתנא קמא ודייקא מתני' כרבי שמעון בן חפני מדלא קאמר קבלן אף על פי שלא אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הקבלן ש"מ אעל מנת שאיפרע ממי שארצה קאי. וליכא פלוגתא בין ערב לקבלן אלא ביש נכסים ללוה דקבלן שיש נכסים ללוה כערב באין לו נכסים אבל בעל מנת שאיפרע ממי שארצה כהדדי נינהו ורבוותא פרשו דקבלן אף על גב דלא אמר על מנת דינו כקבלן רבי' אבן מגש פירש הא דקתני בד"א שאין נכסים ללוה ארישא דמתניתין קאי. דלא אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה וקאמר בשאין נכסים ללוה לא יתבע לערב עד שיתבע ללוה ואחר התביעה יתבע הערב אבל יש נכסים ללוה אפי' לאחר תביעה לא יפרע הערב כלום ואין לי רשות ליפרע מן הערב תחילה. כל זמן שיש נכסים ללוה והני מילי דלא אמר על מנת אבל אמר על מנת אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הערב וכיון דאתני אתני. וקבלן אף על פי שיש לו נכסים ולא אמר על מנת יפרע מן הקבלן אמר רב הונא הלוהו ואני עפ"חן כולן לשון ערבות הן ותן לו ואני קפ"חן לשון קבלנות הן איבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לי ואני ערב מאי אמר ר' יצחק לשון ערבות ערבות לשון קבלנות קבלנית רב חסדא אמר כולן לשון קבלנות הן לבד מהלוהו ואני ערב ורבא אמר כולן לשון ערבות הן לבר מתן ואני קבלן וההי' הי' נוסחא עתיקא ונוסחא דכתב לבד מתן ואני נותן לאו דסמכא היא דלא פליגי אלא בהלוהו ואני ערב ותן ואני ערב וקיימא לן כרבא דאמר הלוהו ואני ערב הלוהו ואני קבלן ותן לו ואני ערב קאמר דהוי לשון ערבות כהלוהו ואני עפ"חן לבר מתן לו ואני קפ"חן שהן קבלנות ומדריש מילתא נקט וכן פסק רב אחא ורבינו שמואל בן חפני אמר בארבעה קבלנות ושתי לשונות איבעיא לן ורבא סבר כולן לשון ערבות הן וקיימא לן כרבא אבל רבינו אלפס סבירא ליה כולן דקאמר רבא אכולהו דלעיל קאי. ותן לו ואני נותן לחודיא הוא דהוי קבלן ומסתברא כרב אחא אמר ליה ר' אשי לאמימר תן לו ואני נותן אין ללוה על [דף יא טור א] המלוה כלום ל"ש אמר על מנת ולא שנא לא אמר על מנת דכיון דאמר אני שוי נפשיה בעל חוב ופטריה ללוה ולא היא אלא תן לו ואני נותן קבלן הוא ודינו כקבלן ולא מצי למימר ליה למלוה לך אצל ערב וקבלו. אלא עד שישא ויתן ביד דשוי נפשיה בעל חוב ופטרוה ללוה וכתב רבינו אלפס תרי גווני קבלן הוו תן לי ואני נותן הוא ניהו קבלן דאית ליה למלוה ליפרע ממאן דבעי. נשער ונתן ביד הוא ניהו קבלן דלית למלוה על הלוה כלום. תן לו ואני פורע תן לו ואני קבלן תן לו ואני חייב מסתברא לן דהלכה כרבא דאמר לשון ערבות הן ורבוותא קמאי פסקי כרב הונא דאמר לשון קבלנות הן ואנן כתבינן מאי דסבירא לן הילכך בעי למיכתב בשטר לישנא דקבלנות דאמר ליה הב ליה ואנא קבלן. אי נמי אנא יהיבנא ואי לא כתב בשטרא הכי אלא קבלן סתמא אי נמי לישנא דמשמע הכי ומשמע הכי דילמא הלוהו ואני קבלן קאמר ואית ליה דין דערבות וכל היכא דאיכא כפירה בין מלוה לערב נשבע ערב שבועת היסת ופטור ומסתברא דאי אמר תן לו ואני חייב ליתן לך ערבות הוא ולא קבלנות עד דאמר אני אתן לך דחייב אני לאו מילתא פסיקא היא כדאמרינן בצא תן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו שפרע דקרי ליה מילתא פסיקא אבל חייב אתה ליתן לו לאו מילתא פסיקא היא: ההוא ערבא דיתמי דפרעיה אפוטרופוס מנכסי דיתמי הכי גרסינן בנוסחא עתיקא ובנוסחא דהשתא גרסינן ההוא ערבא דיתמי דפרעיה ללוה מקמי דליתבעיה ליתמי. אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה וקשיא לרבוותא מאי איריא מקמי דליתבעינהו ליתמי אפילו מעיקרא נמי מה"ט דאין נזקקין כדאמרינן בערכין אין נזקקין לנכסי יתומין אלא לשטר שיש בו רבית כו'. והרב הקדוש זצ"ל מוקים לההוא דערכין ביתומין קטנים והכא בגדולי' [דף יא טור ב] ולא נהירא לן דאטו גדולים לאו בני מיעבד מצוה נינהו ומסתברא אידי ואידי בקטנים. והאי דקאמר מקמי דליתבעינהו ליתמי דאי תבעינהו ליתמי ויתמי לא פרעי' אית להו לבי דינא לאוקמי אפוטרופס ולאיפרועי מן הערבו': כדתנן לא יתבע לערב תחילה אלא ילך לו אצל לוה ואם אינו רוצה לפרוע יפרע מן הערב הכא נמי כיון דיתמי לא מצי פרעי אית להו לבי דינא לאיזדקוקי ולאוקומי אפיטרופוס כדאמרי' התם אי מזדקיקינן מוקמינן אפטרופוס אבל השתא דפרעיה מקמי דליתבעינהו לא תימא כיון דער' פרעיה נזקקין כי היכי דלא נפסיד הערב קמ"ל דאין נזקקין עד דגדלי יתמי שיהיו בני שלש עשרה שנה דאימור צררי אתפסה ולאו בני מיעבד מצוה נינהו ואסיקנא דשמתוהו ומת בשמתיה הילכתא כרב הונא אבל בשחייב מודה לא איפסיק הילכתא ורבא פסק הילכתא בערכין משום שובר וקשיא לי מאי טעמא לא אמר איכא ביניהו גדולים למאן דאמר משום מצוה איכא ולמאן דאמר משום צררי ליכא דלא מיתפיס איניש צררי בגו זמניה דאי איתא דאתפיס בגו זימני הא דקיימא לן הילכתא כריש לקיש בהקובע זמן אפי' מיתמי. הניחא למאן דאמר משום מצוה מוקים לה בגדולים אלא למ"ד משום צררי הא איכא למיחש לצררי אלא לאו ש"מ ליכא למיחש בנו זימניה והדין סברא דרבינו יעקב ומס' דלא חיישינן לצררי דהא ידעי במילי דאבוה והילכך לא הוה ליה למימר איכא ביניהו גדולים ומית בגו זימניה ליכא בין מר ובין מר בגדולים נזקקין בקטנים אין נזקקין והא דקי"ל הלכתא כריש לקיש בגדולים אבל בקטני' מת בנו זימניה לא גבי משום צררי דהא גבי אלמנה דהיא תוך זמן חיישינן לצררי אבל רבא דאמר משום שובר לא שנא גדולי' ולא שנא קטנים גבי וכן הילכתא ותו הקובע זמן פלוגתא הוא. וכתב רבינו אבן מגש הא דאמרי' פריעת בעל חוב מצוה במלוה על פה היא דליכא שיעבוד נכסי'. אבל מלוה בשטר דאיכא שיעבוד נכסים בי דינא מגבי להו [דף יא טור ג] בעל כרחיה דלוה והכא דערבא פרע ליה לשטרא הוי ע"פ ומסתבר' דבשטר' פליגי מדקאמ' בערכין אין נזקקין אלא לשטר שיש בו רבית. ומפרש טעמא משום פריעת ב"ח מצוה ש"מ לשטר שאין בו רבית אין נזקקין ותו רבא נמי דקאמר משום שובר אי במלוה ע"פ מי כתבינן שובר ותו תיפוק לו דאין מקבלין עדי' אלא בפני ב"ד כדאמרי' בבר חמוה דר' ירמיה בב"ק אלא לאו ש"מ בשטר קאמר ומקיימין את השטר שלא בפני בע"ד כדפרשי' בקייו' וחייב מודה דקאמר שהודה בפני ב"ד אי נמי שמתו' בב"ד דלא בעינן עדים ועוד כי פריך התם משום היתומים לר' פפא היכי משכחת לה לוקמה במלוה בשטר אלא ודאי במלוה בשטר פליגי ואפי' למאן דאמר שיעבודא דאורייתא ה"מ בגדולים. אבל בקטנים לא רמיא שיעבודא אבל מלוה ע"פ דאין נזקקין לאו משום פריעת ב"ח מצוה הוא דתיפוק לי כיון דליכא שטר' אימור פרעיה אבוהון דמלוה ע"פ דגובה מן היורשין הא פירשו רבוותא כגון דמית בגו זימניה וכגון דאיתבר' דלא פרעיה כדאיתא בירושלמי לקמן וכן כתב הרב צרפתי דפריעת ב"ח מצוה אפילו בשטר משום הין צדק וכן השיב רבינו האיי דאפילו מלוה בשטר אין נזקקין ההוא ערבא דעכו"ם דפרעי' לעכו"ם מקמי דליתבעי' ליתמי אסיקנא אפי' למאן דאמר לא חייש לצררי ה"מ לישראל אבל עכו"ם אי לאו דאתפסיה לצררי מעיקרא לא מיקבל ליה הילכך אף על פי דמשום פריעת ב"ח מצוה ליכא משום צררי איכא ולא פרעי ההוא דיינא דפרעיה למלוה מקמי דליתבעי ללוה סלקיה רב נחמן בריה דר' ייבא אמר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מילתא אי לאו רב חנן קא סבר נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה וקיי"ל המלו' את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחילה ודוקא דאיתיה במתא או [דף יא טור ד] בדוכתא דאפשר לשדורי ליה ולאודועיה הא לא אפשר נפרע שלא בפניו דקי"ל כרבא אר"נ דאמר בפ' הכותב אפי' ב"ח שלא יהא כל א' נוטל מעותיו של חבירו והולך לו ויושב במדינת הים והא דירושל' דאתמר וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו דחאה רבינו אלפס הילכך הוא הדין ליתיה ללוה נפרע מן הערב תחילה בשבועה וה"מ ביתומין קטנים אבל בגדולים בין מר ובין מר נזקקין ואי מלוה על פה נמי גבי והוא דאתברר דלא פרעיה כגון בשחייב מודה ומית בגו זימניה ושמתיה ומית בשמתיה ודוקא מקרקעי ומן הזיבורית ומנכסי דאבוהון כדאיתא בחוב. גרסינן בפרק כל הנשבעין ההוא דשכיב ושבק ערבא ומית לוה בחיי מלוה וכו' עד אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל ומסתברא דערב קבלן הוה דאי ערב דעלמא הא קי"ל לא יתבע לערב תחלה ומלוה הוא דאזיל קמי יתמי אלא בקבלן עסיקי' ואפי' הכי אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו ופטירי בחזקת הבתים ההוא ערבא דאזל ללוה אמר ליה הב לי מאה זוזי דפרעית למלוה והא שטרא אמר ליה לאו פרעתיך. אמר ליה לאו הדרת שקילתינ' מינאי שלחה רב אידי וכו' עד הילכתא כרב יוסף בזוזי וה"מ דאמר ליה שקלתינהו מינאי בהלואה. אבל אמר ליה הדרתינהו ניהלך מחמת שיפי וסומקי אכתי איכא לשיעבודא אשטרא איתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד קבלן דב"ח פליגי והילכתא בין אית ליה נכסי בשעת הלואה בין לית ליה נכסי משתעבד. ואפי' קבלן דכתובה ומסתברא דקבלן כערב דב"ח דמי ואי הוה ליה ואישתדוף משתעבד ואי לא אישתדוף ומלוה אינו רוצה לפרוע לא משתעבד כדמוכח בפרק הניזקין מדקא משנינן התם בדהוה ליה ואישתדוף אבל ערב דכתובה אף על גב דאיכא ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא [דף יב טור א] דעבד ולאו מידי חסריה ודוקא מנה מאתים דלא חסרה ליה. אבל נדוניא שנותנין זה לזה משתעבד. ואבא לגבי ברא שעבודי משעבדא נפשיה ורבי לוי פירש שקיבל הערב הנדוניא שהביאה ולא משתעבד עצמו אלא משום מצוה ולא מידי חסריה אבל אם היה ערב במתנה לחבירו דליכא מצוה משתעבד הילכך לסברא דרבוותא דסבירא להו דערב בכולהו בעי קנין אפי' מבני חרי ערב דכתובה אף ע"ג דאיכא קנין לא משתעבד ואבא לגבי ברא בקנין משתעבד שלא בקנין לא משתעבד וקבלן דכתובה סבירא להו אף על גב דלא קנו מיניה משתעבד. אבל בקנין בכולהו משתעבד כדאיתא לקמן ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין אמר לו בן ננס אינו גובה לא מבני חרי ולא ממשעבדי. אמר לו ר' ישמעאל למה אמר הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו. הלוהו ואני אתן לך חייב זמנין אמר רב קודם חיתום שטרות גובה מנכסים משועבדין לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ולא קשיא הא דכתב ביה פלו' ערב והא דכתב ביה ופלו' ערב וכן אמר ר' יוחנן וכן הילכתא אמר ר' ישמעאל הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות וישמש את ר' שמעון בן ננס אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אף על פי שקילס את ר' שמעון בן ננס הלכה כר' ישמעאל איבעיא חנוק מאי ת"ש חלוק היה ר' שמעון אף בחנוק וגובה מנכסים בני חורין. אמר רב יהודה חנוק וקנו מידו משתעבד וגובה מנכסים משועבדין וכי אמרינן דגובה מנכסים בני חורין היכא דלא קנו מכלל דערב דעלמא לא בעי קנין לגבות מנכסים משועבדין כיון דשייך נפשיה דשיעבודא בשטרא ופליגא דרב נחמן דאמר דערב דב"ד לא בעי קנין ערב דעלמא בעי קנין למיגבי ממשעבדי והילכתא ערב בשעת מתן מעות וערב דב"ד לא בעי קנין ואיכא דגרסי דכולהו בעי לבד מערב ב"ד ומסתבר לגבי משעבדי קאמר. אבל לבני חרי לא בעי קנין ואפי' בע"פ דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבדי דאי משתעבד דקאמר רב הונא מבני חרי קאמר מאי איריא קנו אפי' לא קנו מיניה נמי דהאמר הלכה כר' ישמעאל אף בחנוק ואי רב יהודה לאיפלוגי אתא הוה ליה למימר והוא דקנו מיניה ואי נמי רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד ואי בדקנו מידו מתני' מאי אתא לאשמועינן ועוד דגרסינן בפ' הנושא בכתובות גבי חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב וכו' ואמר על זה לימא כתנאי ערב היוצא אחר חיתום שטרות וכו' ואי איתא היכי מדמי לה לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש לימא ליה התם קנו מיניה הכא לא קנו מיניה ולא [דף יב טור ב] איצטריך למימר ליה דשייך נפשיה בשיעבודא דאורייתא אלא לאו ש"מ ערב דמתני' דלא קנו מיניה מטא לי תשובה דאיתשיל מקמי רבינו נחשון ומאן דשאיל אית ליה סברא דילן ואיהו שדר ליה פירושא אחרינא. ואמר דמתני' בדקנו מיניה ורב יהודה נמי בדקנו מיניה ולא בריר לן ולסברא דרבוותא ערב בלא קנין דפרע ליה למלוה ולא אודועי' ליה ללוה לא מחייבינן ליה דלא משעבד ושמעתי שמנהג זקנים בנרבונא שעושין ערבות בלא קנין ורבינו חננאל כתב הני כולהו בעי קנין ולא גבי אלא מבני חרי בר מערב בשעת מתן מעות וערב דב"ד דלא בעי קנין והא על כרחין ערב ב"ד גבי ממשעבדי כדאסיקנא בבבא מציעא דהעמדה בדין כמלוה בשטר דמי לגבות ממשעבדי והילכך הנך דבעו קנין כערב ב"ד בלא קנין וגבי ממשעבדי ובלא קנין מבני חרי ובתשובה מי שנעשה ערב בקנין או שנעשה קבלן יכול לחזור בו קודם נתינת המעות דלא שיעבד עצמו בקנין אלא לאחר נתינת המעות והיכא דעבד ערבותא לישראל מעכו"ם בעי נמי קנין ואי לא קני לא משתעבד ואי טעין עכו"ם ואמר פרעתי הערב פטור אם לא התנה המלוה על דעת כן תעשה הערבות שאהיה נאמן עליך כל זמן שאומר לא נפרעתי ואם כפר עכו"ם עיקר ההלואה והערב מודה שהלוה והוא היה ערב מסתברא שהוא חייב וב"ח דפרט לערב באפי סהדי. צ"ע אי מיפטר מיניה דמלוה אי לא. ומסתברא דהוה ליה כתופס לב"ח במקום שאינו לאחרים כדפרשתי בשלישות וערב שהודה ערבות ללוה ולוה אמר לא היו דברים מעולם. ערב אינו יכול לחייב הלוה וגובה המלוה מן הערב והלוה נשבע שבועת היסת ומפסיד הערב ואם טוען הלוה פרעתיך והוצאתי הערב מן הערבות נשבע הלוה שפרעו ונפטרו הלוה והערב דיש לו רשות לפורעו בלא רשות הערב אבל אם אמר פרעתיך בתוך הזמן אינו נאמן. ואם מת הלוה אחר זמן ואמרו היתומין אין אנו יודעים נשבעין שבועת היורשין ופטורין והערב נמי פטור והיכא שהוא ערב קבלן וכפר הלוה המלוה גובה מן הקבלן ואם טען הלוה פרעתיך לאחר הזמן והוצאתי הקבלן מן הקבלנות וקבלן מודה הקבלנות אבל אינו יודע אם פרעם לוה ואם לאו. איכא מ"ד נשבע לוה שפרעו ונפטר הוא וקבלן. ואיכא מאן דאמר כיון שהוא קבלן נשבע מלוה שלא נפרע וגובה מן הקבלן וקבלן חוזר וגובה מן הלוה שלא היה לו לפורעו אלא בעדים ואיכא מאן דאמר כיון שאין גובה הקבלן מן הלוה אלא בשבועה מפטר הוא מן הלוה והקבלן שהרי לא התנה לו שלא יפרע לו אלא בפני קבלן או בעדים וכיון דשייך הלוה בחוב שהמלוה יכול לתובעו. נשבע לוה ופקע לוה וקבלן מן התביעה וצ"ע לרב המחבר אבל דקבלן שאין לו על [דף יב טור ג] הלוה כלום יש לדון הלוה בדין שליח:

כתב בכך וכך איך אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי והויתי ערבא דפלו' על פלו' דאוזיף מיניה כך וכך ולא הוה ליה לאיפרועי יתהון וכדי השתא אנא משעבדנא ליה דאי לא פרע ליה ליום פלו' אנא פרענא ליה מן דילי בלא שום טעותא וסרבנותא ולא יהא לי רשות לעכובי ולאחורי יתהון ואי מעכבנא יהא ליה רשותא לפלו' דנן לאמנוי יתי לשחוד ולאשחודי בממונא ועלי לשלומי כל פסידא ושוחדא דעביד על ממונא דא כי היכי דלא ליפסוד וכל אימת דלא קריע שטרא או דלא כתיב אגביה דפריע הוא לאו כל כמיניה דפלו' למימר שטרא פריעא הוא וליתהמן פלו' וירתיה בתריה עלי ועל ירתאי בתראי לאיתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקנינא דאית להון אחריות ודלי' להון אחריו' כולהון יהון אחראין וערבאין על שטרא דא כחומר כל שטרי ערבותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' וכל מה דכתב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה ואי בשעת מתן מעות דלא בעי קנין כותב הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו דצביתי ברעות נפשאי והויתי ערב לפלו' על פלו' דאוזיף מיניה כך וכך על פומי ובהרמנותא דילי ואנא משתעבדנא ליה עד דפרע יתהון ליה ואי לא פרע ליה כו'. ואי ערב קבלן הוא כותב והויתי ערב קבלן על פלו' דאוזיף מיניה כך וכך בהרמנותא דילי ואמרי' ליה הב ליה ואנא קבלן ואי לא פרע כו'. ותמיהא לי בחיבור הרב שכתב בערבות בשעת מתן מעות נעשה קבלן והרי הוא אינו קבלן אלא בלשון קבלנות:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה