ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
ב"ג"ז"ע · אות ז - זכוי
[דף ט טור ב] כתב הרב המחבר (כגון) מאן דבעי למיתן זוזי או מטלטלי לאיניש אחרינא וליתא למקבל מתנה ולית ליה ארעא דליזכי ליה אגב ארעא א"נ דלא בעי למיזכי ליה אגב ארעא ולא בקנין ומטלטלין איכא מאן דאמר דאי יהיב ליה בקנין אף על גב דליתיה גביה קני להו בקנין אבל זוזי לא דאין מטבע נקנה בחליפין מזכי להו על ידי אחר ומסר להון בידיה ואמר ליה זכי בהלין זוזי לפלוני והאי שטרא איתי' בלא קנין מסתבר' זיכוי ושלישות חדא הוא. ורבינו האיי שמנה זיכוי עם ההקנאה ליתה דזיכוי לחוד לאו כלום הוא וזיכוי ע"י אחר הוא משיכה במטלטלין ואמר לו זכה באלו ומשוך אותן לפלוני שנתתי ומכרתי לו אי בקרקע בחזקה אומר לו חזק וקנה קרקע זו לפלוני אי נמי שזיכה לו השטר כדתנן מי שמת ונמצא דייתיקי חגורה לו על מתניו אינה כלום זיכה בה לאחר בין מן היורשין בין שאינן מן היורשין בדא' זכו בשדה זו לפלו' וכתבו לו השטר וכו' אבל בקנין [דף ט טור ג] לית' כדגרסי' בקדושין וליקנינהו ניהליה ע"י אחר סבר שמיט ואכיל להו ש"מ כי ליתה למקבל מתנה לא מצי לאקנויינהו ניהלי' בחליפין ע"י אחר דכליו של קונה בעי' וליתי' ורש"פ בקדושין דליתיה למקבל מתנה. ואין אחר שם חפץ ומשמע שאם אחר רוצה להקנות כליו להנאתו של קונה הרי הוא ככליו של קונה ואף על גב דליתה למקבל מתנה מזכה לו ובגיטין נמי גרסינן גבי נתתי שדה פלונית לפלו' והוא אומר לא נתת לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר ע"י שטר וקנין וצריך עיון ומנהגא דקנין שלא בפני המקבל ולא אשכחן בה טעמא. והא דנהיגין בכליו שאינו של קונה טעמא כדכתב במאמר אגב וזיכוי כדקאמר דוקא שיהא הזוכה בן דעת והמקבל ילוד כדגרסינן בפרק התקבל אמר ר' יהודה אמר רב אסי אגוז ונוטלו. צרור וזורקו זוכה לעצמו. ואין זוכה לאחרים. חפץ ומניחו ולאחר שעה מחזירו זוכה בין לעצמו בין לאחרים ושמואל אמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות. וכן הילכתא ודוקא גבי ממונא אבל גבי עירוב דרבנן לא בעי' שתי שערות אלא בחפץ ומניחו. ולאחר שעה נוטלו סגיא כדמוכח בפ' התקבל והא דגרסי' זכין לקטן ואין זכין לגדול ר"י אומר לגדול אמרו ק"ו לקטן וקטן שאין מכיר בין צרור לאגוז ואי מכיר זוכה לעצמו הוא ירושלמי נמי תמן אמרי בשם רב נחמן בר' יעקב נותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא מידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזילו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומניחן ומביאן אחר זמן גזילו גזל גמור וזוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים הכל מודים שאין מתנתו מתנה שנא' כי יתן איש אל רעהו וגו' איש נותן ולא קטן ר"י בר פזי בשם ר' יוחנן לעולם אין גזילו גזל עד שיביא שתי שערות ושאינו ילוד נמי לא קנה כדגרסינן המזכה לעובר לא קנה וכתב ר' אבן מגש דאפילו בירושה הבאה מאילי' ומת העובר איכא למימר לא קנה מדפליגי אביי ורבא בגר שמת וביזבזו ישראל נכסיו ושנינו אביי אמר ירושה הבאה מאיליה שאני ורבא אמר שאני התם דרפויי מרפייא בידיה מעיקרא אלמא דרבא סבירא ליה דאי לאו רפויי מרפיא אף על גב דירושה הבאה מאליה היא היכא דמת העובר קנה וקי"ל דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא ומסתברא מדגרסינן מאי בינייהו איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת ולא [דף ט טור ד] קאמר איכא בינייהו ירושה הבאה מאיליה ש"מ דרבא מודה בירושה הבאה מאיליה דקני אפי' מת העובר אבל אביי לית ליה טעמא דרפויי מרפיא בידיה וכן פירש ר' שמואל ורב יוסף דקאמר אינו ממעט בחלק בכורה הכי סבירא ליה וכן הילכתא ומתנת האב נמי קני כדגרסינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו וסברא דרבינו אלפס (ליתה) בהלכות דיליה משמע דהכי הוא והילכתא המזכה לעובר לא קנה בעובר דאחריני. אבל בעובר דידיה קני וכן דעת הגאונים וכן כתב רבי שמעון קיירא ומסתברא אפי' בתוך מ' יום של יצירת הולד לא בעינן הכרת העובר ואי אמר לכשתלד אפי' בעובר דעלמא נמי קני דרב יחידאה הוא ור"נ ורב ששת מודו דקנו והיכא דמזכה למי שאינו בעולם כגון דאמר לבני דהוו ליכי מינאי אפילו למאן דאמר המזכה לעובר קנה הכא לא קנה. אבל רבינו האיי אמר בין עובר דיליה בין עובר דעלמא לא קנה בכולהו וה"מ בשכיב מרע אבל בבריא לא שנא בעובר דיליה ל"ש בעובר דעלמא אפי' לכתחילה לא קנה ואף על גב דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דעובר לא פסיל כדפסק רבינו אלפס בהלכות ה"מ גבי תרומה אבל בממונא מודו דעובר יש לו זכייה דאם איתה אדפריך מדתנן בסיפא תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ליפרוך מרישא תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה כדאיתה ביוצא דופן דש"מ דעובר אית ליה זכייה אלא לאו ש"מ שאני תרומה מממונא אבל לר' יוסי דאית ליה דעובר קני גבי תרומה כ"ש גבי ממונא וקי"ל כרב גבי תרומה וגבי ממונא קי"ל ירושה הבאה מאיליה קנה: גרסינן בפ' יש נוחלין אמר רב נחמן בר יצחק היכא דזיכה לו על ידי אחד ושתק ולבסוף צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דתניא הכותב כל נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי איפשי בהן כו'. ואמר רבא ואיתימא רב נחמן בצווח מעיקרא כ"ע לא פליגי דלא קנה שתק ולבסוף צווח כ"ע לא פליגי דקנה כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח ת"ק סבר מדאישתיק קננהו ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחילתו ומסתבר מדגרסי' בפרק שני דחולין השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"א וכו' שחט ואח"כ חישב עליה זה היה מעשה בקסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר ואמר רבינא לא אמרו בה היתר משום כבודו דרשב"ג דעבדים דמספקא ליה אי הלכה כרשב"ג אי לא וה"נ אזלינן לקולא ושדר רב שר שלום משום [דף י טור א] חומרא בעלמ' חשו לה אבל לענין דינא כרבנן קי"ל דהכי איפסיקא הילכתא בהגהה בספרד ודוקא דא"ל זכי או הילך אבל א"ל הולך חפץ לפלו' שנתתי לו במתנ' ושמכרתי לו יכול לחזור בו דהולך לאו כזכי וכתבי רבוותא וה"מ במתני' ומכר וגט וכדאסיקנא בפ"ק דגיטין הולך לאו כזכי והתם מתנה הוא וממתנה ומגט רגילי אינשי למיהדר אבל בהלוואה ופקדון שהוחזק כפרן שעליו לפרוע קי"ל דהולך כזכי כדגרסי' התם הולך מנה שאני חיי לו חייב באחריו' ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר. ואסיקנ' דכ"ע הולך כזכי כלומר היכא דשליח קיבל עליו אחריות והכא במיגו קא מיפלגי. מר סבר אמרינן מיגו ומ"ס לא אמרי' מיגו ותניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ובנוסחא דין ש"מ הולך כזכי דילמא בהילך. ומסתמא מדקאמר דכ"ע הולך כזכי והכא במיגו קמיפלגי ש"מ כל היכא דליכא למימר מיגו כגון מתנה וגט אי נמי בהלואה ושליח קיבל עליו אחריות אפי' שמואל מודה דהולך כזכי. ורב דאמר הולך כזכי בהלואה כ"ש במתנה. ועוד אי מתנה דינה כגט כי אייתי ליה תנאי דהולך ממתנה לייתי פלוגתא דר' נתן ור' בהדיא דפ' המקבל דליכא לאדחויי. ועוד קשיא דר' אדר' דקי"ל דר' יהודה הנשיא היינו ר' והכא גבי מתנה ס"ל הולך לאו כזכי וגבי גט הולך כזכי. ותו דגרסי' בפרק המקבל. איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה. א"ר הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי או לא והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק איסורא לחומרא ואי ס"ד דרב בהלואה ופקדון לחוד קאמר לישני ליה גבי הלואה פשיטא וגבי גט ומתנה דהדרי נינהו מספקא ליה והילכך הא דקי"ל כרב (דאמר) דידעינן דעתא דמקבל כגון דשוי שליח מעיקרא לגבי ממונא לקולא וגבי גט נמי דשויתיה שליח לחוד סבירא ליה דחומרא ונעשה שלוחו ושלוחה וחולצת. וכן הילכתא וצ"ע גבי ממונא אמאי לא אמרי' יחלוקו דהא גבי שני שטרות היוצאים ביום אחד סבירא לרב כחכמים דאמר יחלוקו דמספקא להו. והא דאמר אביי נקטינן שליח מתנה לאו כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איכא למימר אפי' לרב דאמר הולך כזכי קאמר ואמתני' דהשולח גט קאי דכי היכי דשליח גט יכול לבטלו עד שלא הגיע גט ליד האשה דחוב הוא לה עד שתעשה האשה שליח לקבלה ה"נ שליח מתנה אף על גב דמתנה זכות הוא לו יכול לבטל השליחות קודם שיגיע ליד המקבל שמא יאמר אי איפשי בה ויכול לחזור בו עד שיעשה המקבל שליח לקבלה והיכא [דף י טור ב] דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה קי"ל הולך לאו כזכי וכן בבעל מתיב' הישן כו' כדכתב בשלישות גט קי"ל דהולך כזכי ורב יוסף דפסק הלכה במתנה בהולך מתנה לפלוני ובנוסחא דרבינו אלפס גרסי' בהא כרב. אם מת חולצת ולא מתייבמת מספקא לן אי הולך כזכי או לא ותו לא ואישתכח בנוסחא אחרינא דליתיה לדרב דקי"ל כר' נתן דאמר הולך לאו כזכי. דהא אמר אביי נקיטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח גט. למאי נפקא מינה להולך לאו. ולית' לההיא נוסחא דהילכתא כרב דאמר אם מת חולצת ולא מתייבמת. וליכא מאן דפליג עליה בההיא סוגיא דכולהו רבוותא הכי סבירא להו הולך מנה לפלו' והלך וביקשו ולא מצאו כר' שמעון הנשיא דאמר יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי היא כגון דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה ובההיא הוא דפשיטא לן דהולך לאו כזכי הוא אבל היכא דידעינן דעתא דמקבל מתנה דומיא דגט הולך כזכי בממונא לקולא וגבי גט לחומרא והיינו דלא אתיא ליה תנאי דגט מפלוגתא דר' נתן ול"ק נמי דר' אדר' דכי פליגי הכא במתנה ולא גלי דעתי' דמקבל פליגי והיינו נמי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט להוליך לאו כזכי כדפרישית. וכתב רבינו אלפס דאי אמר זכי במנה זה לכל שניהן משועב' לאותו שנשתלחו לו וכן עיקר מת משלח יחזיר ליורשי משלח יחזרו וכו' לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו, ופירשתי בשלישות גט ושלישות ממון. ירושלמי בריש גמרא דפ' התקבל ר' זעירא בעא ר' מונא אף לענין מתנה כן עושה אדם שליח לקבל דבר שאינו שלו. אמר ליה תמן התורה זיכתה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לן מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. ועוד מן הדה דא"ר יוסי. ר' יעקב בר זבדי ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו כו':
כתב בכך וכך דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא משכית ליה כך וכך זוזי בידיה. ואמרית ליה זכי בהון לפלו' דיהבית יתהון ליה מהשתא במתנה שרירא וקיימא מתנת עלמא מתנת פרהסי' וקבילינון פלו' ואצנעינון ליה ואודי לנא דקביל להנהו זוזי וזכי בהון לפלו' ואמר לנא הוו עלן סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכות' דאנא פלו' חייב לפלו' כך וכך זוזי דקבילית מידן דפלוק ואינון תחות ידי בפקדונא וכדאתי פלו' איהו וכל דאתי מחמתיה יהיבנא להון בידיה בלא ושם סרבנות' ומה דהוה קדמנ' כתבנ' ויהבנא לפלו' למיהוי בידיה לזכו ולראי':