ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי
ב"ג"ז"ע · אות ג - גט חירות
[דף ח טור ג] מי שיש לו עבד או שפחה שהטבילן לשם עבדות וחייב במצות צריך גט חירות לבוא בקהל וכתב הרב [דף ח טור ד] איכא מד"א דבעי ביטול מודעי וקנין וכתבא באנפי נפשה דכת' בגט נשים דחד טכסיס אינון ותנן בגיטין בפר' המגרש גופו של גט שיחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך וגרסי' בפ' קמא דקידושין עבד כנעני קונה עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו וכו' ואסיקנא מתני' שמעון בן אלעזר. אבל חכמים אומרים עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים ע"י עצמו שמסר לו השטר דקי"ל גיטו (וירדו) [וידו] באין כאחד וע"י אחרים שזיכה לו ע"י אחר דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן הילכת' תנא יוצאה בשן ועין וראשי איברי' שאינן חוזרין ותניא כולן עבד יוצא בהן וצריך גט שיחרור. דברי ר' שמעון וכו' והמכריעין לפני חכמים אמרו נראין דברי ר' טרפון ודברי ר' עקיבא בשאר איברים ואף על גב דקי"ל הלכה כדברי המכריע ה"מ במתניתין. אבל ברייתא לא כדכתב בהלכות ומס' דהאי הכרעה שלישית כדאמרי' בפסח ראשון בבית תעשה זילוף בשדה תישפך הכל. ואמר הכרעה ג' אינה מכרעת דאי הוו אמרי בין בבית בין בשדה תעשה זילוף או תשפך הכל ומינהו אכרע בבית תעשה זילוף בשדה תשפך הכל הוי הכרעה הא לאו הכי דעת שלישית הוא וכגון הא דאמר בשבת לא ישתטף אדם כל גופו במים בין בחמין בין בצונן ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר וכן קולי מטלניות דת"ק קאמר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור הא לאו הכי דעת ג' הוא וגבי חמץ דאמר ר"ג חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ואמרי' התם ר"ג לאו מכריע הוא דהא לא איירי ר' מאיר ור' יהודה בתרומה וה"נ אי אמר אחד שן ועין ואחד אמר שאר איברים צריך וא"צ הויא הכרעה והערוך שפי' הכרעה חצי דבר מזה וחצי דבר מזה לאו הכרעה היא ליתה ור"ח שפירש כגון חכמים ובן זוגן שקול כמותן לא הוי הכרעה לא דייק לן ועוד לאו הכרעה ולאו מחלוקת היא אלא הלכה פסקו והילכך הוו להו מכריעין תרי והוו להו ארבעה לגבי תרי. והלכה כמכריעין. ורב אחא ממשבחא משמע דהכי סבירא ליה דאייתי ראייה מיהא ואמר דהיכא דקדיש בפני פסולי דרבנן לעדות להתירה דגרסינן נראוין דברי רבי טרפון בשן ועין ודברי ר' עקיבא בשער איברים אלמא כוותיה ס"ל ופסק רבי' אלפס כר' שהעון ור' עקיבא וכו' כדכתב בהלכות ובפ"ק [דף ט טור א] דגיטין א' גטי נשים ואחד שחרורי עבידם שוו למוליך ולמביא ות"ר בג' דרכים שוו גיטי נשים ושיחרורי עבדים ואיכא נמי הא דתנן תנו גט לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה וצריכה נמי לשמה ומחוב' דלא תניא ואין שני עבדים מתגרשין בגט אחד כאשה ועבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך עצמו קנה ונכסי' לא קנה והוא הדין לכל נכסי קנוין לך דקי"ל כרבא דאמר פלגינן דיבורא וא' זה וא' זה עצמו קנה נכסים לא קנה והא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהו לא יצא לחרות ר' שמעון אומר וכו' אין הלכה כר' שמעון ושדר רב פלטוי גאון עבד שברח מן האירוסין יצא לחירות כרב שמן בר אבא א"ר יוחנן וכופין את רבו וכותבין לו גט שיחרור ודוקא לאחר יאוש ועבד שברח מחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שיחרור ועבד שברח מן האיסורין יצא לחירות דוקא לארץ בשמיה דרב הינאי והמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור וליתה כשמואל והמפקיד עבדו ומת נמי כופין את היורשין וכותבין לו גט חירות וליתה לדאמי דאמר אין לו תקנה ועבד שהשיאו רבו אשה או שהניח לו רבו תפילין כופין את רבו וכותב לו גט שיחרור ומוכר עבדו לנכרים או לח"ל יצא לחירות ובכולן צריך גט שיחרור ואם עבר ונשא בת ישראל מוציאין אות' הימנו אלא שצריכה גט והולד כשר דקיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש והמוכר עבדו לנכרים דאסור דוקא עבד מהול שקיבל עליו מצות אבל רשע שחשוד ומחלל שבתות בפרהסיא ואינו מקיים המצות מותר למכרו לכתחיל' לעכו"ם והלוקח עבד מן השוק צריך למולו ולהטבילו בפני שלשה תלמידים שמודיעין לו המצו' מקצת קלות וחמורות והרי הוא עבד כנעני שחייב במצות וכשמטבילו מטבילו לשם עבדות: כההיא עובדא דמנימין עבדיה דרב אשי דמסרה ניהליה לרבינא וכו' ואף על גב דרב אחא ורבינא תני לחוד הוא איכ"ל אחרינא הוא בהדייהו ומשום כבודם לא חשיב ליה ולרבינא ולרב אחא מסר ליה משום דהוו מומחין ואיכ' מ"ד דלא צריך שלשה מיהא ומסתב' דצריך ג' ואיהו עיקר טבילה וכתב הרב שהרב מברך על הטביל' לפי שרבו צריך לאותה טבילה ולא העבד ומסתבר שהעבד מברך שלא מצינו שזה מקיים מצוה וזה מברך והעבד הוא טובל כטבילת גר שהוא מקבל עליו המצות והרי הוא כעבד [דף ט טור ב] ישראל אלא שאסור בבת ישראל וכשרוצה לשחררו אינו צריך לקבל. שכבר קיבל וטבילה צריך ואותה טבילה כתב הרב שצריך בפני שלשה ולא נהירא לן דגר דבעי ג' משום קבלה הוא אלא עבד משוחרר וגר לא שוו אלא לטבילה לחוד והרי היא כטבילה דעלמ' שצריך עדי' דאי איתה הא דגרסי' בקידושין גר נמי לאו בידו הוא מי יימר דמיזדקק ליה בי דינא גבי שיחרור נמי לישני ליה שלשה בעינן לטבילה ואיכא מ"ד דטבילה לא מעכבא ואם קידש בת ישראל קידושיו קידושין:
כתב בכך וכך איך אנא פלו' וכל שום וחניכא דאי' לי צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ושחררית ושבק' יתך אנת פלוני דהוי עבדי מן קדמת דנא והשתא אקניתי לך נפשך דתיהוי בר חורין ותישתרי למיעל בקהלא דישראל למיסב ברתהון ולמילף את וזרעא דילך בדאוריתא ולעיולי יתהון בכנישתא דישראל ואינש לא ימחה בידיהון מיומא דנן ולעלם ורשו איניש לית עלך ולא על כל מאן דעתיד למיפק מינך ודין דיהוי לך מינאי איגרת חרורין וגט שחרור כדת משה וישראל ואית דכתבי ביטול מודעי ואיכא נוסחי דכתב בהו קנין ולאו מילתא היא: