אור ברסלב
ספר העיטור ב"ג"ז"ע › אות ג - גט מיאון

ספר העיטור· רבנו יצחק ב"ר אבא מרי

ב"ג"ז"ע · אות ג - גט מיאון

סידור חליצה דרבוותא

[דף ו טור ג] גרסינן בריש פ' בית שמאי ב"ש אומר אין ממאנין אלא ארוסה וב"ה אומר ארוסה ונשואה ב"ש [דף ו טור ד] אומר בבעל וב"ה אומר בבעל וביבם ב"ש אומר בפניו וב"ה אומר בפניו ושלא בפניו ב"ש אומר בב"ד וב"ה אומר בב"ד ושלא בב"ד וע"כ לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין אבל ג' בעינן דתנן החליצה והמאונין בשלש' ותניא אלו ואלו מודים שצריך ג' ולית הלכת' כוותייהו דהא איפסיק הלכת' כר' יוסי בר' יהודה ור"א ור"ש דמכשירין אפילו בשנים דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג ופר"ח דיעבד אבל לכתחילה לא ודייקינן מדקתני מכשירין דיעבד קאמר ומסתם דהא אמרינן בפ' כיצד הא קמ"ל דמיאון בשלשה ולאפוקי ממ"ד בשנים וכן הילכתא איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנינה בן אנטיגנוס כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא ירושלמי איזו הוא לדעת' עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר איזהו שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר תשובה לרבי אלפס שכתב הרב המחבר זה שאמר המשנה השיאתה אמה או אחיה ולא אמר שקידשה שקידושי קטנה אינן כלום ואין מועילין קידושין אלא הנשואין ואחר הנשואין צריכה למאן ובקידושין לחודייהו אינה צריכה מיאון ומסתב' דליתה דהא בין ב"ש ובין ב"ה מודו בארוסות דממאנין ורב נמי הא אמר וכנגדן בקטנה מתקדש למיאון וברייתא קתני תרתי אי איפשי בפלו' בעלי אי איפשי בקדושין שקידשני אמי ואחי אלמא מתקדש' למיאון ובירושלמי לקמן הא אירוסיך עבר אמרה תלך אמי ותינשא לו וכן מצאתי בתשו' ראשי ישיבות כי שכב אבוה דקטנה ומתקדשי לה אמה או אחיה תקינו רבנן אי מצטביא תפשי בה קידושין ואי לא מצטביא ממאנה ונפק' ואי לא מצטביא וקידשה שלא לדעתה לא תפשי בה קידושין ולא בעיא מיאון ת"ר איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלו' בעלי אי איפשי בקידושין שקידשני אמה או אחיה יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו הושיבה באפריון ירושלמי מעשה בתינוקת שניכנסה ליטול פשתן מפשתני אמר לה הא אירוסך עבר אמרה תלך אמי ותינשא לו אמרו חכמי' אין לך מיאון גדול מזה תנא קטנ' שלא מיאנה ועמדה ונתקדש' משום רבי יהודה בן בתירה אמרו קידושיה הן הן מיאוניה והילכתא כוותיה אפי' הות נסיבא לקמא ותני רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום וכו'. רבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום והרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט. ופסקו רבוותא. [דף ז טור א] הלכה כרבי יהושע והלכה קטנה שלא מיאנה בעלה יורשה הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור וכו' והיכא דמיאנה בבעל מותרת לאביו. אבל מת בעלה ומיאנה ביבם אסורה לאביו משום דבשעת נפילה מיתחזיא ככלתו אבל לאחיו דאביו שריא אבל מי שיכולה למאן ולא מיאנה אינה ממאנת משום דבשעת נפילה מיתחזיא כצרת בתו צרתה חולצת ולא מתייבמת נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונישאת לאחר ונתארמל' או נתגרש' אסור לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאון בו כל שיצאת הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו וכן הילכת' דמיאון דידיה מבטל גיטא דחבריה. אבל מאיון דחבירה לא מבטל גיטא דידיה וא"ר יצחק בר אשיאן אמר רב כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו גזירה אחיו אטו הוא וכן הילכתא שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנו' ומת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה ומת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן וכו' ואמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר וכן אמר ר' אלעזר מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות בא יבם אל הראשונה וכו'. ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה הימנו גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני ואוקימנא בשבא עליה משהגדילה והביאה סימנין דגמר ובעל לשם קידושין אבל לא בא עליה ונישאת ד"ה צריכה גט משני אף על פי שאינה יכולה למאן משהביאה שתי שערות כדאיפסי' הילכתא לקמן ואף על גב דלא בעל תפשי בה קידושין של שני' שהיא צריכה גט. ומסתברא כרב חדא דהילכתא כוותיה באיסורי. ועוד דהא קי"ל כרב בקידשה על תנאי וכנסה סתם. דצריכה הימנו גט. דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דתרויהו חד טעמא נינהו וצריכין כדאמר התם הילכך כשבעל אינה צריכה הימנו גט משני וקנאה ראשון קנין גמור בשלא בעל והגדילה ועמדה ונישאת ועמדה [דף ז טור ב] ומיאנה אינה יוצאה במיאון אלא בגט. ומיהו תפשי בה קידושי שני ומגרשה שני בגט. והא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלוין כשינויא דרב דאמר מילתא דקטנה מילתא תלי. וקי"ל אי בעל אין. ואי לא לא וליתה לדשמואל דאמר כל הבועל על דעת נישואין הראשונים הוא בועל. ואף על גב דשמואל מצי לשנוי לברייתא הכי דמילתא דקטנה מיתלא תליא עד שעתא דמייתי דהא תפשי בה קידושי שני אפ"ה הילכתא כדפסקי'. וכן פסק בהלכות גדולו' בהילכות מיאון. ובעל מתיבות שכתב מיהא שמעינן דהיכא דלא בעל אף על גב דאייתי שתי שערות והגדילה נמי ממאנת. ליתה דעד כאן לא פליגי אלא אי צריכה גט משני או לא. אבל למיאון לא. כדאמרינן עד מתי הבת ממאנת. עד שתביא שתי שערות ר' יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן. ש"מ דר' מאיר ור' יהודה בלא נבעלה וקי"ל כר' מאיר והא דאמר ר' ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ואיזו זו זו שקידושיה קידושי טעות שאע"פ שבנה מורכב לה על כתיפה ממאנת והולכת לה ליתה וכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן וכתב רב אלפס דרבוותא קמאי מספקא להו עבדי בה לחומרא. ואף על גב דשנינן הא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין. אשינוי לא סמכינן ואי לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה והאי סברא. סברא מעליא היא. דגרסי' בהדיא וכו' עד אינה יוצאה במיאון. אלא צריכה גט מדרבנן. ותפשי בה קידושי שני וצריכה הימנו גט ואם רצה השני לכונס' מגרש' ראשון ונושא שני. אבל מגרשה שני ונושא ראשון. לא כההוא דגרסי' בגיטין וכו'. וצריכא עיונא ומסתברא דמדקאמר שמואל צריכה גט משני. ש"מ ראשון כדקאי קאי. ומותרת לשניהן דומיא דיצא קול עליה מזה בגיטין ודומיא דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת שלא ברשות דמותרת לחזור לו ובנתקדשה ואח"כ בא בעלה ולא גזרי' בה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. דכיון שנישאת שלא ברשות קלא אית ליה ועוד דקי"ל במקום אמתלא חוששין לאמתלא והכא נמי קידושי טעות הוא ומאי דקאמר רבי' דעבדי' לחומרא. ואשינוי לא סמכינן לא בריר לן לישניה דכיון דעבדינן לחומרא סמכינן אשינויא מיהו הלכה כדפסק. [דף ז טור ג] גרסי' בפ' בא סי' איבעי' להו תוך זמן שהוא תוך שנת שתים עשרה לתינוקות ושלש עשרה לזכר כלפני זמן או כלאחר זמן ואסקה רבא תוך זמן כלפני זמן ואמר רבא קטנה כל שתים עשרה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת ואסיקנא לעולם לא בדקינן. ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים למיאונין אבל לחליצה בעיא בדיק' א"ר דימי מנהרדעא הלכ' חוששין שמא כשרו. וה"מ דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן. דהוי ספיקא דאורייתא. אבל מעיקרא לא בת עשרי' שנה שלא הביאה ב' שערות. תביא ראיה שהיא בת עשרי' והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. בן עשרי' שלא הביא שתי שערות. יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם והוא שנולדו בו סימני סירוס עד רוב שנותיו. ואמר רבא בכולהו פירקין הלכה מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן. דלא תנן לא תנן (ושנת עשרים דלא תנן לא תנן) ושנת עשרים דלא תנן בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת והילכתא כעולא. דתניא כוותיה דר' יוסי. בן כיפר אומר שנת עשרים שיצא ממנה ל' יום. הרי היא שנת עשרים לכל דבריה. וכתב הרב יום אחד בשנה חשוב שנה. ואיכא למימר בעינן שלשים כר' יוסי בן כיפר ולחומרא. וגרסינן בפ' מי שמת. אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין וכן הילכתא. בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתייבמת. בא העליון עד שלא בא התחתון. או חולצת או מתייבמת והילכתא כוותייהו ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים. וכן היה ר' אליעזר מוסר לאשתו. ור' ישמעאל מוסר לאמו. ר' אומר תוך הפרק. אין נשים בודקות אותן. שאין משיאין ספק על פי נשים. ר' שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל ואסיקא פלוגתייהו דר' יהודה סבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכי' אנשי' ובדקן נשים. ור"ש סבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעיא בדיקה. ואי משתכדן לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל אבע"א ר"י ואתוך הפרק. ואבע"א ר' שמעון ולית ליה חזקה דרבא. ופסקי רבוותא הלכה כר' שמעון דהא רבא פסק תוך זמן כלפני זמן הילכך כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים בין לחליצה בין למיאונין בין תוך הפרק בין לאחר הפרק דסמכינן אחזקה דרבא ונאמנת האשה להחמיר ולא להקל ר' יהודה קתני לה [דף ז טור ד] ואתוך הפרק וקשיא לן כי איבעיא לן תוך זמן או כלאחר זמן מאי קא מיבעיא לן דהא פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון ור' נחמן דאמר התם כתנאי ומדחי ליה לימא כתנאי מיהא דהא ליכא לדחוינהו כלל ואיכא למימר דלא מיבעיא ליה אלא לענין עונשין כדאמרינן התם והתם הוא דפסקינן תוך זמן כלפני זמן. אבל לענין חליצה ומיאונין לא קאמר. ואיכא למימר דהלכה כר' יהודה כדקי"ל ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"י וצריכא עייונא מיהא דקיי"ל כרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה. חזקה הביאה סימנין למיאון אבל לחליצה לא. ולחליצה נמי היכא שיצא קול עליה שהגיע לכלל שנותי' והוחזקה בסימני' בשכינותיה אינה צריכה בדיקה והא דאמר ר' נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקי"ל דהילכתא הוא לא קשיא ליה לרב אלפס למאי הילכתא היכי משכחת לה אי תוך זמן ולפני זמן שומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא. ואי לאחר זמן האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנין ואף על גב דבדקינהו לאחר זמן ולא אשכחינן בה מידי הא אסיקא הילכתא דחוששין שמא נשרו ופריק דהאי דפסק' חוששין היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן כדכתב לעיל. וכל היכא דלא בעל אחר דהוו ליה נישואין דרבנן לא אמרינן חושין שמא נשרו. ולא אמר רבא דלא בדקינן דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא איסורא דאורייתא לחומרא כו'. כדאי' בהלכות וטעמא ברירא הוא. ומסתברא נמי דכי אמרי' חזקה הביאה סימנין הני מילי דידע מילתא שהגיע לכלל שנותיה הא לא ידעינן בדקינן לה. ואי אתיא שתי שערות לא ממאנה דחזקה הגיעה לכלל שנותיה ואי נמי דידעינן שנותיה בדקינן לה תוך זמן ולפני זמן דאי משכחינן להו אחר זמן שומא נינהו דממאנת אי נמי בודקין למיאונין ולאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן הוא דאתא וכיון דאשכחי' לה שתי שערות לא ממאנה דלא כר' יהודה ואף ע"ג דאמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ליתא הילכתא כוותיה כדאשכחינן בברייתא. כשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי בילבול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הילכתא ואמר רב הונא שתי שערות צריך שיהא בעיקרן גומות ורב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומא אף על פי שאין שיער והוא דלא איתנון מקטנותה דאי איתנון מקטנותה שומא נינהו וקי"ל כרבנן דאמרי עד שתביא ב' שערות במקום [דף ח טור א] אחד. וכמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל רבי אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ וגרסינן התם ת"ר אלו הו סימני בוגרת רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם וכו' רבי יוסי אומר משיתקיף עטרה רבי שמעון אומר משיתמעך הכף וכן היה רבי שמעון אומר שלשה סימנים הן מלמטה וכנגדן מלמעלה וכו' והלכה כדברי כולן להחמיר קידשה עצמה בחיי אביה צריכה גט ואם קידשה אביה נמי שלא לדעתה צריכה גט: גרסינן בפ' האיש מקדש. קטנה שנתקדשה על ידי אביה ואמה וקרוביה מדעתה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכן אמר רב צריכה גט וצריכה מיאון עולא אמר אפי' מיאון אינה צריכה ואף על גב דשדיך ופסקי רבוותא לדרבינא דהוא בתרא אמר דלא סבירא ליה להא דרב ושמואל הילכתא כוותיה דעולא וליתה לדרב ושמואל בין בקטנה בין בנערה ואי קדיש נפשה נערה או קטנה בלא דעת אביה אפי' נישאת אין קידושיה קידושין ואין נישואיה נישואין ואם מת אינה זקוקה ליבם. ואפילו מיאון אינה צריכה כעולא וכן פסק ר"ח. אלא דתמיהא לן מאי דקאמר דלא הוו קידושין. בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב. דאם נתרצה האב מסתברא דחיישינן לקידושין למפרע כדכתב בחלק ששי בקידושין וכן כתב הרב רבינו אבן מגש שפסק משמייהו דקמאי. בין שנתרצה בין שלא נתרצה לא הוו קידושין. לא איתברר לן מהיכא דנפק האי פסקא דעד כאן לא פליגי רב ושמואל אלא היכא דחיישי' שמא נתרצה האב אבל היכא דנתברר לן בהדיא שנתרצה לא שמעינן להו דפליגי וצריך הדבר עיון. ובעל מתיבות פסק דליתה לדרב ושמואל בקטנה אבל בנערה הילכתא כוותייהו ומסתברא כוותיה. ואיכא מ"ד מדלא קאמר רבינא סבר לה כעולא לשמא נתרצה האב לא חיישינן. אבל מיאון צריכה דקידושין דרבנן נינהו ולא דייקא לן ואיכא מ"ד מדלא קאמר רבינא סבר לה כעולא לשמא נתרצה דחייש לשמא אביה קידשה במקום אחר וליתה דא"כ מת אביה תתעגן עולמית: איתמר נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב. רב אסי אמר [דף ח טור ב] אביה ולא היא וקי"ל כרב. דהא רב הונא קאי כוותיה. והיכא דקידשה אפילו היא קטנה בת יום אחד אינה יוצאה במיאון אלא בגט עד שתגדיל כדרבא דאמר רבא שלש מידות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה אפי' בחיי אביה וכדפרישי' בשלישו' גט ויכולה לשמור את גיטה היא ובפחות מיכן אינה יודעת לשמור את גיטה: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והן כבר ששית לקטנה וכבר שבע לקטן וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ובפחות אפי' מיאון אינה צריכה דאינה יודעת לשמור קידושיה וכל שאינה יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן כר' חנינא בן אנטיגנוס וכדפסק הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדשן הקדש והיא שנת שתים עשרה לקטנה ושלש עשרה לקטן וכנגדן בקטנה חולצת. ורבא לטעמיה דאמר בפרק מצות חליצה עד שתגיע לעונת נדרים. ואיפסיקא הילכתא עד שתביא שתי שערות ואיכא נוסחא דגריס איפכא בצרור וזורקו וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון. ובפעוטות מתגרשת בקידושי אביה: וליתה דיש קטנה יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור קידושיה והיכא שקידשה האב כשהיא קטנה ומת האב מסתברא אם לא נתגרשה אינה יכולה למאן ואם נתגרשה והיא יתומה בחיי האב ונישאת יכולה למאן בקטנותה. כדמוכח בקידושין בפרק האיש מקדש: ירושלמי קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ונישאת אפי' כן חוזרת וממאנת והולכת. והרב המחבר דכתב צריכא עיונא רבה לא בריר לן: גרסינן בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשנייה והאילונית אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. ירושלמי ויתומה אין לה אב תיפתר ביתומה שמיאנה כשם שקנסו בה כך קנסו בו שאם קידשה בליטרא זהב תאבד הכל. ותניא נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת והשנייה והאילונית אין להם מנה מאתים אבל תוספת יש להן וקשיא ליה למר בר מרנא ניסים. מ"ש ממאנת ממורדת דמפסדא כתובתה ופריק מדכתב לה תוספת כשהיא קטנה. קניא ליה על חיבת לילה הראשון וליכא עליה תנאי אישות וגמירי דקטן מיקנא קני אקנוי לא מקני אבל גדולה דאיכא עליה תנאי אישות מפסדא. רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכ"ש ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה ויוצאה בגט יש לה כתובה וקי"ל [דף ח טור ג] כשמואל וממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים ולא פירות. ירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ולא מזונות. בפ' שני דייני גזירות כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שבעלה הלך למדינת הים ולוותה ואכלה שמעינן מיהא דאשה שלוותה ואכלה הבעל חייב לפרוע ולא בלאות בין דאיכא ניכסי מלוג בין דאית נכסי צאן ברזל דינן שוה ואי דאיתנהו לבלאות אידי ואידי שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ודוקא ממאנת אבל שנייה נכסי מלוג לית לה נכסי צאן ברזל אית לה דקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה וכו' כדאיתא בפ' אלמנה בדין ממאנת ואילונית. אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתני'. בראשונה היו כותבין בגט מיאון לא רעינא ליה ולא צבינא ליה ולית אנא בעי להיתנסבא כיון דחזו דנפיש דיבורא אמרי אתי לאיחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלונית באנפאי ולא דמיא מיאון לגט דממאנת באיש היא מותרת בקרוביו והא מותר בקרובותיה: כתב איך פלונית בת פלוני אתת קדמנא לבי דינא ואמרת לנא דאמה או אחיה אטעיי יתי וקדישית יתי להדין פלו' בן פלו' ואנא ינוקתא אנא. ולא ניחא לי בהדין גברא ולית אנא בעיא ליה ואנא ממאנת ביה וכדאמר לנא הכי בדקנא אנחנא בהדין פלני' ואסהיד' סהדא קדמנא דינוקתא היא וכתיבנן לה דנן ויהיבנא לה בידה למהך להתנסבא לכל גבר דתיצביין כדת משה וישראל. ואינש לא ימחה בידה מיומא דנן ולעלם ומאי דהוה קדמנא כתיבנא וחתימנא ויהיבנא בידה למיהוי לה לזכו ולראיה ומסתבר דהאי דיבור' נפיש טפי ואתי לאיחלופי בגיטא והוי בעי למיכתב בכך וכך במותב וכו' איך פלונית בת פלו' דהיא יניקתא דקידשוה אמה ואחיה מיאנה בפל' בן פלו' באנפנא וכדכתיבנא שטרא ויהיבנא לה למהך להתנסב' לכל גבר דתיצבי כדת משה וישראל ואינש לא ימחי בידה מיומא דנן ולעלם. עדים:

תוכן העניינים

ספר העיטור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה